פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

שלום

ראשית אני שמחה לשמוע שנגמלת ממשלשלים, בהחלט כול הכבוד.
כדורי פחם נועדו לספוח גזים ובדרך כלל גם מקלים על על היציאות, אך הם אינם נחשבים למשלשלים. כמו כול תרופה שימוש מוגזם עלול להוביל לנזק, במקרה זה שימוש במינון גבוה עשוי להפריע בספיגה של ויטמינים ומינרלים, בספיגת תרופות ועוד...
יש לציין שבדיוק כמו המשלשלים כדורי פחם אינם מונעים ספיגה של מזון ועל כן אינם מסייעים להפחית במשקל.
את רושמת שהינך מרגישה שההפרעה חזרה ושהפחד לעלות במשקל עדיין קיים, האם את מטופלת ? חשוב לי לציין שהימצאות במשקל תקין, הפסקת השימוש במשלשלים, הפסקת הקאות וכו'...הם שלבים חיונים בדרך לאפשר למי שסובל/ת מהפרעת אכילה לקחת חלק פעיל בטיפול כמו פסיכותרפיה, אבל שלב זה בדרך כלל אינו סוף הדרך. השלבים הבאים בטיפול מתייחסים בדרך כלל לסימפטומים נוספים, כמו טורדנות מחשבתית, דפוסים בלתי יעילים שמצאים ברקע של הפרעת האכילה, ומצוקות נלוות... ועל כן במידה ואינך נמצאת בטיפול אני ממליצה בחום למצוא טיפול מתאים (במידה ואת זקוקה לעזרה במציאת מקום מתאים אשמח לסייע) ואם הינך נמצאת בטיפול חשוב שתשתפי את מטפליך בפחדים שאת מתארת.

בהצלחה רבה

תודה על התשובות

כן אני בטיפול אבל המחשבות הטורדניות לא מפסיקות להציק. גם לפני שבועיים נקעתי את הרגל, מה שעוד יותר תוקע אותי בבית בהתמודדות מול אכילה..
כשאני בחוץ אני פחות דואגת כי יש סדר..
בבית הסדר באכילה רופף יותר כי אין מי שרואה אותי אוכלת..
אבל הבושה מגיעה עם העליות במשקל..

ההתרשמות על סמך התיאור שלך היא שההתנהלות הנוקשה והלא מגוונת סביב האכילה מקשה עלייך להתנהל עם אוכל בצורה מווסתת ומאוזנת לאורך היום, מה שמוביל גם לעיסוק יתר בנושא ואולי גם למשקל יתר בסופו של דבר. כדאי לבחון כיצד ניתן לעשות צעדים טיפוליים להגמשה של הדפוסים האלו. ייתכן שיש מקום לשלב טיפול פסיכולוגי, אך בשלב הראשון הייתי ממליץ לבחון טיפול תזונתי.

מדברייך ניכר שהעיסוק במשקל ובאוכל אינו מווסת, התפריט שלך מצומצם מאד, והתחושות שאת מתארת ביחס לגוף אינן תואמות את המצב המציאותי. השאלה שיש לשאול במצב זה היא לא רק מה התפריט המתאים לך, אלא האם יש קושי וחשש מעלייה במשקל, אלו עוד מחירים את משלמת סביב דפוסים אלו של התנהלות תזונתית ומחשבתית, והאם מאפיינים אלו מצטרפים לכדי תמונה של הפרעת אכילה.
על השאלות האלו יש לתת מענה בפגישה עם איש מקצוע. ייתכן שבשלב הראשון כדאי לערוך פגישה כזו עם תזונאית מתחום הפרעות האכילה, כדי שתוכל לבחון יחד איתך גם את ההתאמה של התפריט למצבך (זה לא משהו שאפשר לעשות דרך האינטרנט, זה דורש תהליך יותר אישי וממושך) וגם את השאלות ביחס לקיומה של הפרעת אכילה.

צמצום תזונתי לא מפוקח וקיצוני עלול בהחלט להוביל להפרעת אכילה, שחלק מהמאפיינים שלה הם פחד עז מעלייה במשקל, תחושות לא מציאותיות ביחס למראה ולגוף, והפסקה של המחזור. כדי לתת אבחנה והפנייה לטיפול מתאים, מומלץ להתייעץ בשלב הראשון עם רופא המשפחה, או לקבוע פגישה עם איש מקצוע מתחום הפרעות האכילה. כדאי לעשות זאת כמה שיותר מהר, משום שככל שנותנים לבעיה הזו זמן להתפתח ולהחמיר נדרשים מאמצים רבים יותר כדי לצאת ממנה.

אנורקסיה נרבוזה אכן שכיחה יותר בקרב נשים, אך בניגוד לדימוי הנפוץ בהחלט קיימת גם גברים ומהווה בעיה מסוכנת לא פחות.
מה שאתה מתאר נשמע כמו שלבים מוקדמים יחסית של המחלה, בהם עדיין יש קצת "ירח דבש" עם הבעיה - יש משהו מהנה ואפילו ממכר בירידה במשקל ובהרגשה ש"הנה אני מצליח להישאר בשליטה בזמן שכולם לא". אלא שמהר מאד מגלים שהדבר הזה שולט בך ולא אתה בו, והמחירים מתחילים להיות גבוהים (גם הבריאותיים, אבל גם הרגשיים, המחירים במערכות יחסים, בתפקוד היומיומי ועוד).
היות ואתה מצליח כבר עכשיו לזהות, למרות "ירח הדבש", שמדובר בבעיה מאיימת, חשוב לנצל את זה כדי להתחיל לטפל בה כבר עכשיו. בבעיה הזו חשוב להתחיל לטפל כמה שיותר מוקדם. לכן אני ממליץ לך להתייעץ עם הפסיכיאטר שלך לגבי טיפול מתאים, כאשר טיפול כזה צריך לכלול גם טיפול דיאטני, וגם טיפול נפשי/רגשי (וייתכן שגם טיפול תרופתי).
בהצלחה.

נשמע שש לך כוחות ויכולות שמאפשרים לך לתפקד, לתקשר ולהשיג הישגים "נורמטיביים" למרות המחלה, אך שהעובדה הזו גם מאפשרת למחלה להמשיך להתקיים בסתר, מאחורי הקלעים, ומשאירה אותך לכודה ובודדה בהתמודדות הקשה עם הפרעת האכילה. את כותבת שהיית בטיפולים בעבר, והעובדה כי אלו לא סייעו לך להכחיד את המחלה ודאי מאכזבת מאד. עם זאת, פעמים רבות נדרש תהליך רציף וממושך (בייחוד לאחר שחרור מאשפוז), ומספר ניסיונות עד שמוצאים את הכתובת המתאימה (ולפעמים זה גם עניין של מאמץ מצטבר, לעיתים בטיפול השלישי או הרביעי קוטפים את הפירות גם של הטיפולים הקודמים).
במילים אחרות, המלצתי היא באמת למצוא מסגרת טיפולית מתאימה, כלומר טיפול המשלב טיפול תזונתי, פסיכולוגי ופסיכיאטרי. ניתן לעשות זאת במכונים פרטיים או אצל אנשי מקצוע פרטיים העובדים בתחום הפרעות האכילה, או בצוותים ייעודיים של קופות החולים השונות.

כאשר העיסוק במראה, במשקל ובאוכל מתחילים להיות נושאים שמשתלטים על החיים, תופסים זמן ומחשבה באופן לא פרופורציונאלי, ואף מובילים להתנהגויות אכילה פתולוגיות (כמו צמצום תזונתי שמוביל לבולמוסים), זה בהחלט נורה אדומה וסימן שקיימת בעיה שצריך לתת לה מענה. ברמה התזונתית, המענה צריך להיות עזרה בהתנהלות מאוזנת יותר מול האכילה. ברמה הפסיכולוגית, המענה צריך לעזור לך לבחון מדוע עיסוק זה השתלט על חייך, האם יש קושי או מצוקה שאת מנסה לתת להם מענה עקיף דרך העיסוק הזה, ואיך ניתן להתמודד עם הדברים בצורות אחרות. במידה ותרצי עזרה בצעד הראשון לקראת קבלת
עזרה, ניתן לפנות להתייעצות עם רופא משפחה, או לפנות ישירות להתייעצות עם אנשי מקצוע מתאימים בתחום הפרעות אכילה.

שלום

אכילה רגשית מאופיינת באפיזודות אכילה ללא שליטה ללא קשר לרעב פיזיולוגי. האכלנים הרגשים משתמשים באוכל כאמצעי להתמודד עם קונפליקטים, רגשות בלי נעימיים או רצויים, מתח, חרדה ובעיות יומיומיות. האוכל עוזר להם לחסום, להדחיק ולהתעלם מרגשות ותחושות לא נעימים. כמו כן, יש לציין שאחד המאפיינים הידועים של אכילה רגשית הוא חשיבה דיכוטומית: או שאני מצליחה-או שאני נכשלת!
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הינו טיפול שהוכח מחקרית כיעיל ביותר להתמודדות מול אכילה רגשית.

את צודקת האוכל הוא כמו סם אצלי , כל דבר שעובר עלי טוב או רע אני פונה לאוכל, אוכל הוא החבר הכי טוב והאויב הכי גדול, אחרי שקראתי את התגובה התחלתי לחקור קצת בנושא ומצאתי מישהי שמטפחת בשיטה שציינת פסיכולוגיה התנהגותית קוגניטיבית, קוראים לה שלומית רוב ואני מקווה שיהיה לי אומץ להתקשר ולקבוע פגישה,יש לי פחד להיפרד מהדבר הזה,האם זה נורמלי?

הפחד שהינך מתארת הוא נורמלי לחלוטין שכן האכילה "מסייעת" לך להתמודד עם קונפליקטים שהינך חווה, אני רשמתי מסייעת במירכאות שכן לטווח הארוך האכילה אינה באמת פותרת ומיטיבה ולמעשה רק מזיקה יותר.... ועל כן אני מברכת אותך על הצעד הראשון שעשית והוא למצוא מטפלת מתאימה ומאחלת לך שתמצאי לנכון להתקשר ולקבוע עימה פגישה

בהצלחה

התקשרתי וקבענו, היא נשמעה מקסימה, הזהרתי אותה שיש מצב שאני אבטל את הפגישה בגלל הפחד שלי, וגם ככה אני בנאדם שדוחה דברים ובדבר הזה בכלל גם הפחד משתלב, אני אעדכן אתכם איך היה אצלה :) תודה רבה רבה

שלום הלפרין, אני מאוד מבינה לליבך גם אני אכלנית בצורה מאוד קשה כבר כמה שנים, אני הולכת לטיפול ומבינה כי כל אכילה מעבר למה שצריך הינה אכילה רגשית, לפעמים את הכעס והתיסכול אנו מפנים לאוכל, אני מטופלת אצל משהי מקסימה שעוזרת לי להגיע אל עצמי ואל האני שבי, אם תרמי לשמוע יותר פרטים את יכולה לכתוב לי למייל [email protected]

כרגע אני חושבת שמצאתי מטפלת אך במידת בצורך אכתוב לך

חשוב לעשות בירור מקיף לגביהמצב שאת מתארת, לשלול בעיות רפואיות, ולהבין לעומק את דפוסי ההאכלה וההתפתחות. הכתובת המתאימה לבדיקה מעמיקה של הנושא הוא המכון להתפתחות הילד והתינוק. מידע יותר מדויק לגבי הפניה למכונים אלו ניתן למצוא באתר האינטרנט של משרד הבריאות.

שלום

פלוטין הינה תרופה נוגדת דיכאון וכמו כול תרופה תופעות הלוואי הן אינדיבידואליות ועל כן יש להתייעץ עם רופא. באופן כללי תופעות הלוואי העיקריות כוללות תגובות אלרגיות, ירידה בתיאבון, כאב ראש, הפרעה בשינה, ובאופן נדיר, פירכוסים.

שלום לך, קודם כל יפה מאוד שיש חברה כמוך שדואגת ואכפתית, לחברתך יש בולימיה והפרעת אכילה, אני באתי מאותו מקום ועם עזרה אני מרגישה הרבה יותר טוב, אם תרצי לדבר איתי או שחברתך זהו המייל שלי [email protected]

שלום

לצערי, איני יכולה לאבחן דרך האינטרנט ולקבוע מה יש לחברתך, אבל ללא ספק נשמע שהיא סובלת מבעיה על הספקטרום של הפרעות האכילה, זאת בעקבות התעסקות המוגברת באוכל ומשקל שהנך מתארת ובעיקר לאור העובדה שאימצה לעצמה דפוסים בלתי יעילים ל"ויסות" המשקל.
לשאלתך מה עושים ??? זכרי שהנך חברה, ולא הורה או מטפל. ועל כן תפקידך לתמוך, לא לקחת אחריות על הבריאות והטיפול בה. את יכולה להביע את דאגתך, להציע לעזור לה לחשוב על אפשרויות טיפול, אם תרצה בכך, את כמובן מוזמנת להציע לה להיכנס לפורום זה. מעבר לזה, הדבר היחיד שאת יכולה לעשות הוא לספר להוריה, על מנת שהם יוכלו למלא את תפקידם.
ייתכן שחברתך תכעס עלייך בשל כך, אבל בהחלט ייתכן שמעבר לכעס היא תראה גם את דאגתך.

בהצלחה רבה

שלום דפנה

מדבריך עולה שמאז השחרור מהצבא העיסוק באוכל, משקל ומראה החל להעסיק אותך יותר ויותר ונהפך להיות במקומות מסוימים בעל גוון כפייתי.
לצד ההרגשה שהינך אוכלת מסודר ובריא ומרוצה ממראה גופך יש סימנים אזהרה רבים (כמו העדר מחזור, שקילות מרובות, משקל מתחת לטוול התקין !!! ועוד...) שמטרתם להראות לך שמשהו בורח לך...
כדי להבין לעומק מה היא באמת הבעיה אני ממליצה לך בחום לפנות לאבחון ע"י איש מקצוע המתמחה בהפרעות אכילה (דיאטנ/ית, פסיכולוג/ית או פסכיאטר).

בהצלחה

שלום

אנורקסיה מאובחנת על ידי איבוד משקל או כשלון בעליה במשקל במהלך תקופת הגדילה, דהיינו, משקל גוף הנמוך ב-85% מהמשקל המצופה בהתאם לגובה ולגיל, פחד עז מעלייה במשקל, הפרעה בתפיסת הגוף או צורתו, השפעה ניכרת של המשקל וצורת הגוף על ההערכה העצמית והכחשת חומרת תת המשקל. ובנשים אל ווסת לתקופה של שלושה חודשים רצופים לפחות.
אשפוז אינו תלוי משקל, למעשה אשפוז מחויב במקרים של התייבשות, , סיבוכי לב, סיכון אובדני, חוסר שיתוף פעולה והידרדרות חריפה במצב הרפואי. הטיפול בבית החולים מבוסס על יעוץ, על השגחה ועל האכלה מבוקרת. כמובן שבתום האשפוז דרוש המשך טיפול מרפאתי.

שלום אמיר

תופעות הלוואי מאוד אינדווידואליות (כמו כול טיפול תרופתי) החל מבעיות בעיניים ועד לבעיות בזיכרון... ועל כן יש להתייעץ עם פסכיאטר לגבי המינון, זמנים וכו' וכמובן לאורך כל השימוש להיות במעקב פסכיאטרי.

שלום לכן סטודנטיות.
גם אני סטודנטית לעו"ס ושמחה לעזור לכן בעניין.
אני סובלת מהפרעות אכילה ולדעתי הזמן הסביר לחכות לקבלת טיפול הוא לא יותר משבועים במיוחד בגלל שמאוד קשה בהפרעה הזו להחליט ללכת לטיפול כיוון שלא רוצים כ"כ לצאת ממנה ועד שמחליטים כבר אין סבלנות וכוח לחכות יותר מידי.
שיהיה לכן הרבה בהצלחה