פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

מאחר ונשמע מדברייך שהבחילות קשורות להתקף האכילה, הבעיה עלולה להיות בדיאטה לא מאוזנת, שהובילה להתקף האכילה מכלתחילה. חשוב להבין טוב יותר איך נראית ההתנהלות התזונתית שלך, על מנת שאפשר יהיה לסייע. את זה מומלץ לעשות במפגש עם תזונאית בשלב ראשון.

תודה אבל מה עושים עם הבחילה באותו רגע שהיא מתרחשת?

מומלץ ללגום מים, לתרגל נשימות עמוקות ולהקפיד על ישיבה ב-90-45 מעלות...

תודה על התשובה

וחג שמח!

היי עמיר

אתה מוזמן לייצור עמי קשר בפלאפון שמופיע באתר

חג שמח

שלום

הרגלי האכילה שלך בהחלט קיצונים ואכן הגוף מתנגד. כשאוכלים מעט מדי הגוף חש בסטרס, במתח. יש מצב שהוא אינו יודע מתי ואם תבוא הארוחה הבאה והאם היא תכלול מספיק אנרגיה. לכן, הוא חוסך בהוצאות האנרגיה. בין שאר ה"חסכונות" יש חיסכון בשריפת שומנים. לכן יש האטה בירידה במשקל ובמקרים בהם הצמצום מאוד משמעותי עשויה אפילו להיות עליה במשקל. פרט לכך ישנן עוד סיבות רבות למה דיאטות שמכילות מעט מדי קלוריות אינן מומלצות. בין השאר בגלל שלא ניתן להתמיד בהן לאורך הזמן הדרוש ואחרי כן יש כמיהה לאכול הרבה ובעיקר מהמזונות שאוהבים ונמנענו מהם. כך קורה שבסיום ה"דיאטה" יש אכילה מופרזת ועלייה חזרה במשקל. מאוד מומלץ שתשני את צורת האכילה שלך ועשי זאת בצורה מבוקרת עם ליווי תזונתי מקצועי מתאים.
כמו כן, עלי לציין שבין שלל הנזקים של ההקאות יש שיבוש של מאזן הנוזלים בגוף מה שעשוי פעמים רבות לעליה במשקל עקב צבירת נוזלים.
ממליצה לך בחום לפנות לטיפול תזונתי שיעזור לך לרכוש כלים "יעילים" לירידה במשקל במידת הצורך כמובן וכמו כן לשלב טיפול פסיכולוגי על מנת להבין את הדחף העז לירידה במשקל שמנהל אותך...

בהצלחה רבה וחג שמח

קודם כל תודה על תגובתך...אבל כרגע אני אוכלת לפי תפריט שדיאטנית נתנה לי...הוא אמנם דיי קטן אבל לא יותר מידיי...בהתחלה אפילו ירדתי ממנו...יכול להיות שאני צריכה להוסיף לו ואז לא אעלה?
אני לא יודעת מה לעשות...אוףףף

ממליצה לך עם כך להתייעץ עם הדיאטנית שמטפלת בך !!!

שלום אבי

מדבריך עולה שהאכילה הלילית שלך אינה מקרית, אלא חוזרת על עצמה יום אחרי יום, לעתים מספר פעמים במשך הלילה, ועל כן מדובר בתסמונת אכילה לילית. תופעה בלתי נשלטת שמתרחשת במודע או שלא במודע, כשקמים באמצע הלילה והולכים למקרר. יש לציין שמחקרים רבים מצביעים על קיום של קשר בין הפרעת אכילה זו ופעילות הורמון האדרנלין ולכן הסינדרום נחשב כאכילה תלוית מצבי לחץ.
בהחלט קיים טיפול !!! הטיפול צריך להתייחס לכל חולה לגופו, ויש לברר את הרקע להתהוות הבעיה: קווים מאפיינים במבנה אישיותו של המטופל, היסטוריה תזונתית, הרגלי אכילה ועוד... ועל כן מומלץ שהטיפול יכלול טיפול פסיכולוגי בשילוב עם טיפול תזונתי ע"י צוות המתמחה בהפרעות אכילה, לעיתים יש מקום לשלב גם טיפול תרופתי לפי הצורך. כמו כן, מומלץ לבצע בדיקה ואבחון במרפאת שינה, כדי לשלול הפרעות שינה נוספות, שאינן קשורות לתסמונת האכילה הלילית ועלולות לגרום להתעוררות שבעקבותיה יתרחש התקף האכילה.

בהצלחה רבה

שלום אבי,

עניתי על שאלתך... ראה תשובתי למטה
במידה ועולות שאלות נוספות אתה כמובן מוזמן לשאול

לפי התשובות שלכם לבן על האנורקסיה אני סובלת מהפרעת אכילה, קשה לי לטפל בעצמי ואין לי שום דבר שמחזיק אותי, לא בא לי לעשות כלום, אפילו הפסיכולוגית לא עוזרת..

רב הזמן עובדת כי אין לי ברירה , חייבת להחזיר חובות אבל עד שמגיע יום שאני קצת נהנית, מגיע הבולמוס והכל מתהפך..

קצת מיואשת מהחיים, אין לי כח להמשיך ומתביישת לומר בעבודה כל שבועיים שאני לא מרגישה טוב..

כי אז גם צריך ללכת לרופא ולהמציא אישור מחלה וגם לזה אין לי כח,

רוצה להעלם

למה לא מתייחסים אל הדברים שלי?

הדפוס שאת מתארת, של מעבר בין צמצום לבולמוסים, תנודות במצב רוח וקשיי תפקוד, אופייני להפרעת אכילה, וכל עוד לא מתאזנים מול האכילה קשה להתמודד איתו רק ברמה הרגשית. הרבה בנות מנסות להיפטר מהבולמוסים בלי להיפטר גם מהצמצום שמאפיין את פרקי הזמן שבין בולמוס אחד לאחר, ואחרי כל בולמוס מנסות לצמצם כדי "לפצות", וכך מגיעות לבולמוס הבא וחוזר חלילה, ונשארות לכודות במעגל המרושע הזה. האם זה מה שקורה גם לך? אם כן, לא מספיק רק לדבר על זה, צריך לעשות גם צעדים תזונתיים, בעזרת תזונאית במקביל לטיפול הפסיכולוגי.

תודה

אבל לא מצליחה לאכול לפי תפריטים של הדיאטנית, לדעתי הם מאוד עמוסים

וגם כשאני אוכלת למשל ארוחה שהיא כתבה לי, אני מרגישה מפוצצת..

ויש גם רגשות אשם..

אני מקנאה באנשים נורמלים שאוכלים טוב בלי רגשות אשם..

אני לא אנורקטית.. כי סה"כ אוהבת לאכול אבל יש לי רגשות אשם רבים

שלום

ממליצה לך בחום לשתף את הדיאטנית שלך בקושי ובחששות שמצפים אותך באכילת המזון עפ"י התפריט עליו סיכמתם ולא להישאר עם אותם ייסורי מצפון לבד שאני מניחה שמובילים אותך לצמצם וכפי שלירן כתב לך מובילים אותך שוב לבולמוס הבא...

בהצלחה רבה

יש לי בעיה שאני עובדת בשתי עבודות ובקושי מוצאת זמן ללכת לפסיכולוגית, אז ללכת גם לדיאטנית אני לא מספיקה , הפסקתי ללכת אליה

וקשה לי
היום היו לי התקפי אכילה רציניים נראה לי שאכלתי משהו כמו 2500 קלוריות אחרי שכל השבוע אכלתי 900-1000 קלוריות ביום..
כאילו הכל חזר..
ויש לי דחף לקנות משלשלים חדשים אבל מנסה לעצור את עצמי, כנראה שזה הלחץ שלפני החג.. מחר בטח אצום.. או אחיה על דברים נוזליים..

כמו שתמיד קורה לי

של גופך, אל תלחיצי את עצמך לעמוד בתפריט של הדיאטנית, אם שבעת ואינך יכולה להמשיך את ממש לא חייבת. העיקר שתרגישי טוב מבחינה נפשית ופיזית את לא חייבת כלום לאף אחד רק לעצמך ואת לא צריכה להכניס את עצמך לסטרס מיותר בגלל תפריט וציפיות של גורמים חיצוניים. לאט לאט בקצב שלך ועל פי איתותיי גופך שיודע בידיוק כמה הוא צריך תוכלי להתאזן בצורה הטובה ביותר.
בהצלחה

גם אני חיה בדיוק כמוך, בין בולמוסים לצמצום.
לא מצליחה למצוא את האיזון.
אני מאבדת את עצמי...
לא יודעת מה לעשות .. חייבת עזרה.

נשמע שאת לכודה בתוך המעגל המרושע של בולמוסים וצמצומים... הבשורה המשמחת היא שבעזרת טיפול בעזרת אנשי מקצוע המתמחים בהפרעות אכילה היציאה מהמעגל היא אפשרית... הפרעות אכילה ניתנות לריפוי !!!
במידה ואת צריכה עזרה במציאת מקום טיפולי מתאים אני כמובן פה כדי לעזור.

נשמע שאת שואלת איזה מין "דיל" אפשר לעשות עם הפרעת האכילה. אולי להחלים רק קצת ולשמור עליה קצת...להיכנס להריון בלי מחזור, להחלים בלי לעלות במשקל, וכיוצא בזה.

מניסיוני המחשבות האלו מבטאות את הבהלה שכרוכה בתהליך ההחלמה מהפרעת אכילה, וכדאי לדבר, עליהן ולהתייחס אליהן באופן ישיר בתהליך הטיפולי.

הדאגה שלך לחברה שלך מובנת, כי באמת נשמע שהיא עוברת תקופה מאד קשה בחייה. אפשר לבטא מולה את הדאגה הזו, אבל האינטואיציה שלך נכונה לגבי זה שלהיגרר לשיחות על "ירדתי קילו", או כל דיאלוג אחר על רזון ומראה חיצוני, עלול להזיק יותר מלהועיל. חשוב שדווקא בתקופות כאלו יישמר קשר שהוא יותר נורמטיבי, שמתעסק בתכנים אחרים ובריאים יותר, ואני מקווה שהקשר שלכן יצליח להיות כזה עבורה.

תודה, אבל העניין הוא שהיא בעצמה מעלה את הנושאים האלה כל הזמן, היא רוצה תשומת לב. השאלה היא אם לתת לה את תשומת הלב שהיא צריכה (כי היא לא מקבלת בבית), או פשוט לעבור נושא כדי שתראה שזה שהיא תוריד קילו לא יתן לה עוד תשומת לב? היא יודעת את העמדה שלנו ואמרנו לה הרבה פעמים שאנחנו לא אוהבות להיגרר לנושא הזה, אבל היא ממשיכה...
תודה:)

שלום שיר

כפי שלירן כתב לך השיחות בנושא עלולות יותר להזיק מאשר להועיל.... מניסיון לשאלות העסוקות במשקל ומראה אף פעם לא תהיה תשובה "נכונה" שאכן תספק ותעזור לסובלים מהפרעת אכילה ועל כן חשוב שאתן תמשיכו לומר את עמדתכן בנושא ותשתדלו לא להיגרר לשיחות על עוד ק"ג או פחות ק"ג וכמובן, תנסו להשאיר את הפרעת האכילה מחוץ לחברות שלכן, עד כמה שניתן.

בהצלחה רבה

שלום בן

מבחינה משקלית משקלך תקין אבל אין זה כמובן לא אומר כלום האם מדובר בהפרעת אכילה או בסתם רצון לרדת במשקל...אני מזמינה אותך לשאול את עצמך מספר שאלות בכדי לקבל תשובה האם מדובר בסתם דיאטה תמימה או בהפרעת אכילה...
דיאטה יכולה להיות חלק מהחיים, אבל החיים לא סובבים סביבה
בהפרעת אכילה כל החיים מתחילים לסוב סביב אכילה או הימנעות מאוכל
דיאטה היא ניסיון לרדת במשקל בצורה בריאה
הפרעת אכילה (מסוגים מסוימים) היא ניסיון לרדת במשקל בכל דרך שהיא
בדיאטה יש ניסיון להגיע לאיזון ולשמור עליו
בהפרעת אכילה יש פחד עז מעלייה במשקל ורצון תמידי לרדת עוד במשקל
דיאטה היא מאמץ לנהל אורח חיים בריא
הפרעת אכילה היא קול או מחשבה עריצה בראש שמציקה ומנהלת ומענישה במידת הצורך
בדיאטה מייחסים לאוכל ערכים תזונתיים בלבד
בהפרעת אכילה יש ייחוס של ערכים "מודבקים" לאכילה או להימנעות: הצלחה, שליטה, הישגיות, חוסר אנוכיות, ערך עצמי
הדיאטה לא צובעת את הכל: אם עליתי קילו אבל קיבלתי 100 במבחן, עדיין אחוש תחושת הישג
הפרעת האכילה משתלטת על הכל: אם עליתי קילו וקיבלתי 100 במבחן זה לא שווה כלום, תחושה שכלום לא יכול לפצות על הקילו הזה – מלבד עוד דפוסים של הפרעת אכילה
בדיאטה מותר לפעמים קצת לשבור את הכללים
בהפרעת אכילה יש דביקות נוקשה בכללים ובטקסים של אכילה והימנעות – אם שוברים את הכללים מתעוררת תחושת חוסר ערך וקול שדורש "ענישה"

בברכה,
עדי

לא נשמע שיש לי הפרעת אכילה
אני אמשיך את הדיאטה עד שאהיה מרוצה - כנראה שיקח עוד חודש-חודשיים

בהצלחה רבה

אופיר שלום

אשמח לעזור, את מוזמנת לפנות אלי במייל
[email protected]

בברכה,
עדי

איזה תאור מדויק, כמה מאיתנו חולקות זאת. לדעתי לא תמיד יש טיפול להפרעות אכילה, אפילו לרוב אין. מנסיוני באשפוזים יוכלו לפתור סכזופרניה לפני זה. במקרים הקשים (כמו שלך) הסיכוי להחלמה נשמע אפסי, מצטערת זה ככה.

שלום

ראשית, אני מברכת אותך על ההחלטה לשתף ולא להישאר עם התחושות והרגשות לבד. מצוקתך בהחלט מורגשת ולכן חשוב לי לומר שניתן להחלים מהפרעת אכילה !!! וצדקת שאמרת שהפתרון הוא לא ניתוח לקיצור קיבה ולא הפסקת אכילה שברוב המקרים רק תגביר את הפרעת האכילה ותוביל לעוד ועוד חוסר שליטה סביב האכילה...
אם את בוחרת לנסות לחיות ללא ההפרעה אני מציעה לך להמשיך בטיפול הרגשי (אני כמובן מקווה שהמטפל/ת שלך מתמה בהפרעות אכילה) אבל במקביל יש לשלב גם דיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה. ללא מערך טיפול מתאים המלחמה בהפרעת האכילה הוא ללא ספק הרבה יותר קשה ולעתים אף בלתי אפשרי.

בהצלחה רבה,
עדי

אתייחס לשאלה שלך בשתי רמות שונות. ברמה האחת, את מעלה שאלה לגבי התנהלות תזונתית בבית ומול הילדה: איך אפשר ליצור בביתכם סביבה תזונתית וגופנית בריאה ומיטיבה עבור ילדיכם, מבלי שהעיסוק בכך יהפוך חודרני או מגביל במידה כזו שיהפוך בעיה בפני עצמו. כללי האצבע בנושא הזה הם ברורים למדי: ההורים מחליטים איזה אוכל ייכנס הביתה, מתי אוכלים אותו, עם מי, איפה ובאיזו צורה. הילדים מחליטים כמה (כשזה נוגע לארוחות, לא לממתקים). על מנת שילדים ילמדו לאכול על פי איתותי רעב ושובע פנימיים, חייבים לאפשר להם ללמוד להיות קשובים לעצמם בנושא. יש ילדים שנהנים יותר מאוכל, שרעבים יותר, שזקוקים ליותר, וחשוב לאפשר להם ללמוד לעשות את הויסות שלהם בעצמם. להבדיל, ממתקים הם לא הכרח, וכהורה יש לך את הבחירה לגבי מה נכנס הביתה ומתי זה מוצע לאכילה. אם מחליטים שכן רוצים שיהיו בבית קצת ממתקים, אז צריך לקחת בחשבון שילדים נוטים מדי פעם להתפתות להתגנב למטבח ואכול ממתק, וחשוב לא להפוך את זה למשחקי הסתרות או "חתול ועכבר", משום שזה רק מחזק את הדפוס הזה.
החשש שלך שילדים יציקו הוא מובן, אבל בעיני הצקות של ילדים אחרים עדיפות על הצקות של ההורים בבית. נשמע שגם את יודעת את זה, ועושה מאמץ לא להעמיס על הילדה בגיל כל כך צעיר עיסוק מוגזם במראה ואכילה. מה שניתן ומומלץ לעשות, זה להגיע לפגישת ייעוץ אצל תזונאית - את, לא הילדה - ולשמוע ממנה איך היא מציעה להתנהל במשפחה סביב נושאים אלו, באופן שיהיה הכי מיטיב עבור הילדים. אם תרצי הפניה אשמח לתת דרך המייל.
אך לא פחות חשוב מכך, ברמה אחרת השאלה שאת מעלה נוגעת בקשר עם בתך ובהזנה הרגשית שהיא זקוקה לה. הדפוס של גניבת האוכל והסתרתו בחדר משמעותי מאד בהקשר זה, במיוחד אם הוא החל סביב ההריון או הלידה של הילד הצעיר. גניבה אצל ילדים היא הרבה פעמים איתות שיש משהו רגשי שהם זקוקים לו ואינם מקבלים לו מענה באופן ישיר. העובדה שהחלה גניבה של מזון בתקופה שהגיע תינוק חדש לבית, תינוק שאני מתאר לעצמי שהעיסוק בהזנה שלו דורש התמסרות רבה (בייחוד אם את מיניקה), עלולה לאותת שזו תקופה לא קלה עבור בתך, שאולי מרגישה שכדי לקבל משהו מההזנה והחיבור ההורי היא צריכה לגנוב אותו לעצמה ולהתמלא ממנו בהסתר. נשמע שאת מודעת לנושא הזה, עושה מאמץ להעניק לה ולמלא את צרכיה ככל הניתן, אך מטבע הדברים זו תקופה עמוסה וקשה גם עבורך. האם בכל זאת יש מקום לחשוב, יחד עם בז זוגך, ואולי עם איש מקצוע, על אפשרויות נוספות איך לתת לבתך יותר מקום וזמן בתקופה זו?
מה שכן, לא הייתי ממליץ להתעלם מתופעת הגנבות וההסתרה, משום שלהתעלם מהם זה לא לראות משהו שעובר על הילדה, ונשמע שכרגע היא דווקא צריכה מאד שיראו אותה. האם ניתן להעביר מסר כזה באופן לא ביקורתי? בסגנון של: אני שמה לב שבזמן האחרון את לוקחת ומחביאה דברים בחדר. בבית שלנו אף ילד לא צריך לגנוב אוכל, כי יש מספיק לכולם. אם יש משהו שאת רוצה או צריכה, דעי שאת תמיד יכולה לבוא ולבקש ממני ישירות.

לא ניתן לאבחן דרך האינטרנט ולקבוע מה יש לך, אבל נשמע שאת סובלת מבעיה על הספקטרום של הפרעות האכילה ומה שחשוב זה לעזור לך להתמודד עם הבעיה הזו. טוב שהופנית למרכז טיפול בהפרעות אכילה, מאחר ובפגישה עם אנשי המקצוע במקום אפשר יהיה גם לאבחן ולהבין טוב יותר את מצבך, וגם להמליץ לך על הטיפול המתאים.

שלום ניצן

ראשית עלי לציין שרק חלק מהסובלות מהפרעות אכילה נמצאות במצב בו הן משתמשות במשלשלים, מקיאות וכו'... והאמונה הנפוצה שמי שלא נמצאת במצב כזה אינה יכולה לסבול מהפרעת אכילה אינה נכונה כלל!!! טורדנות מחשבתית סביב אוכל ומשקל, דפוסים בלתי יעילים ומצוקה נלוות "מספיקים" כדי להבין שמשהו לא בסדר ויש לבקש עזרה.
תחושותיך לגבי הטיפול הן בהחלט נכונות ומצדקות ולכן אני ממליצה לך בחום לפנות למקום טיפול אשר יסייע לך לייצור הרגלי אכילה נכונים שיאפשרו לך לווסת את האכילה, להבין את הצורך בפגיעה העצמית שאת מתארת ובעיקר כדי לעזור לך לצאת מהלופ כמה שיותר מהר.

בהצלחה רבה ואל ייאוש
עדי

היכן אני יכולה למצוא טיפול מתאים? איזה תחום עליי לחפש?


ושוב תודה רבה

הטיפול המתאים ביותר הינו טיפול המשלב טיפול תזונתי ופסיכולוגי עם מטפלים המתמחים כמובן בהפרעות אכילה.
את יכולה למצוא לכך מענה באמצעות קופת חולים דרך הפנייה מרופא המשפחה או באופן פרטי כמובן.

בהצלחה רבה

אנורקסיה מוכרת כאחת ההפרעות הפסיכיאטריות המסוכנות ביותר מבחינת אחוזי תמותה. הסכנה טמונה לא רק בחוסר התזונתי, אלא גם בבעיות בריאותיות שעלולות להתפתח כתוצאה מכך - בעיקר סביב הפרעות בקצב הלב. בולימיה, אגב, מסוכנת לא פחות. חלק מהמחקרים מדברים על תמותה של סביב עשרה אחוז מהחולים/ות, יותר מכל הפרעה פסיכיאטרית אחרת.