פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

היי נועם,
אתה חשש בצדק. הפרעת אכילה שאינה מטופלת יכולה בהחלט להשפיע לרעה על הילדים. לעיתים אני שומעת אמהות שאומרות שהילדים אינם יודעים ולא שמים לב, אך לצערי מגיל ינקות ילדים חשים בכל, ומושפעים. שומרי משקל אינה קבוצה לטיפול בהפרעות אכילה, אלה קבוצה לירידה במשקל. מכיוון שאחותך בוגרת ולדבריך אינה מעוניינת בטיפול, אני לא רואה כרגע איך ניתן לעזור לה ולמשפחתה.

הי מיכל , יצרתי קשר עם המרפאה ברמת השרון ,התיק יכנס לועדה ביום שלישי ואז תוך שבוע יפנו אלי , האם יש לך טיפים מה עושים בינתיים , האם יש עוד משהוא לעשות , איך לינהוג איתה איתה בימים הקרובים ? אני אשמח לקבל כל טיפ , יש אפשרות לפנות אלייך במייל אישי בשאלה ?

שלום מוטי, אני מבינה את הדאגה שלך, וזה מצויין שכבר פניתם לרופא המשפחה. המרפאה ברמת השרון מצויינת. עבדתי בה עד לפני כמה שנים ויש בה צוות רב מקצועי מיומן שנותן מענה. אני חושבת שיש להגיע לשם בהקדם האפשרי, ובהחלט אפשר לצאת מהמצב, במיוחד שנשמע שתפסת את זה מוקדם. גם בשניידר יש מרפאה טובה ובמידת הצורך, ואני מקווה שזה לא יגיע לשם, מחלקה אשפוזית. הרבה בריאות!

מיכל הרבה תודה ...

אין על מה:-) אשמח אם תוכל לעדכן בהמשך. בהצלחה!

היי ישראל,
זה לא הפורום המתאים, עצירות אינה הפרעת אכילה :-) באופן בסיסי, 2 ליטר מים ביום, הרבה סיבים, דגנים מלאים וירקות. הנחיות יותר אישיות קשורות בהרבה מידע רפואי אישי עליך. מציעה לגשת לרופא המשפחה שיכול גם להפנות לדיאטנית בקופה. הרבה בריאות!

היי רעות. מהתיאור שלך בולט מאד הצמצום הקיצוני, והוא מהווה סיבה לדאגה. אני מבין שמבחינתך קיווית להתמודד עם הפרעת האכילה ללא שינוי משקלי, רק דרך הפסקת הקאות, אבל בדרך כלל ההקאות לא באות לבד, אלא כחלק מתמונה כוללת (ובמקרה שלך את מתארת שלפני האשפוז הייתה תקופה ארוכה של צמצום). התמודדות עם הפרעת אכילה דורשת למצוא דרך בה החיים לא מנוהלים על ידי אוכל ואכילה, וכשאוכלים 200 קלוריות ביום אין סיכוי שזה יקרה! מעבר לכך, כשמצמצמים תזונה לאורך זמן יש התייעלות של הגוף, וייתכן שזו הסיבה לכך שאת אוכלת מעט והמשקל לא משתנה. ההתמודדות עם הבעיות שאת מתארת אינן לאכול פחות, אלא למצוא דרך לטפל בבעיה מן השורש - לחזור להתנהלות בריאה, מווסתת ומאוזנת מול אכילה, מול עצמך, ומול המצוקות והקשיים בחייך.

זה לא רק לפני האשפוז יש צמצום ,גם עכשיו קיים הצמצום הזה .אני לא מסוגלת לחזור להתנהלות רגילה .ניתקתי קשר עם כל החברים שלי ,הייתי אמורה להתחיל אתמול כיתה י"ב ואני גם לא הולכת .זה לא משהו שאני יכולה לשנות אותו ולהתחיל באורך חיים נורמטיביים .הכל ניסיתי ,פסיכולוגים ,פסיכיאטרים ,אשפוז ,תרפיסטית ,והכל לשווא .
עוד שאלה קטנטונת בקשר לצבא,בדצמבר שנה שעברה,הייתי בצו ראשון ,ושקלו אותי אז והייתי 62 קילו ,וההפרעת אכילה הייתה חלשה כזאת ,והם לא ידעו אלייה .אם הייתי מאושפזת ,זה יעבור לצבא ?קיבלתי פרופיל 97,מכיוון שהם לא יודעים כלום על העיניין הזה ואני מפחדת שלא ייגייסו אותי .

נשמע שהבעיה הזו גובה ממך מחירים רבים, וצר לי לשמוע שבגיל כה מוקדם את מרגישה שאין מה לעשות כדי לשנות את זה. אני מבין שזו התחושה שלך, אבל חשוב שתדעי שלפעמים צריך כמה ניסיונות טיפוליים כדי שמשהו יתחיל לזוז, ואז בטיפול השני או השלישי קוטפים גם את הפירות של הניסיונות הראשוניים. בכל מקרה אני ממליץ לך לא להרים ידיים וכן להתעקש על טיפול מתאים לעצמך. כמובן שגם לך יש חלק באחריות: הרי את זו ששיחררת את עצמך מהאשפוז, ואני מתאר לעצמי שבכל טיפול יגיע רגע בו החשש משינוי בדפוסים (בעיקר אם הוא כרוך בשינוי משקלי) יגרום לך לרצות להפסיק. האתגר הוא איך לא נותנים לחשש הזה להיות גורם שמשפיע על קבלת ההחלטות באופן כה טוטאלי.
לגבי הצבא: באופן עקרוני הצבא אמור לדעת לגבי האשפוז, אב זה לא אומר שלא יגייסו אותך, אלא שיזמינו אותך לפגישה נוספת בבריאות הנפש כדי להעריך ולברר את מצבך כיום. בכל מקרה, מה שחשוב (גם יותר מהגיוס) זה לדאוג לעצמך ולהיות בריאה.

כולם התייאשו ממני בקשר הפרעות אכייילה אני לא מתכוונת לשתף איתם פעולה ,אז הם מתיאשים ,אני עכשיו אצל תרפיסטית ,פעם בשבוע ,והיא בעיקר מתמקדת בבעיות אחרות לא דווקא האכילה וכו' ...
בקשר לצבא [שוב]המרפעה להפרעות אכילה שרציתי להתחיל אצלם טיפול לפני האשפוז ולא היו מוכנים לקבל אותי כי לטענתם אני צריכה טיפול על בסיס יומי ולא שבועי ,אפילו לא שלחו סיכום לרופאה המטפלת שלי ,והיא בכלל לא ידעה שאני באשפוז ,כי גם המחלקה לא שלחה לה דיווח או משהו כזה.

היי דפנה,
הלואי על כולנו:-) אנשים מתקשים להגיע לקצובת הסידן הרצויה, ומה שאת מתארת נשמע מצויין. גם הכמויות לא מטרידות, זה בסדר גמור. כל עוד זה טעים ונעים אני לא רואה סיבה שתטרידי את מנוחתך בעניין.

הרגעת אותי.. :) כי באמת שהייתי ממש בלחץ מזה..
תודה רבה רבה רבה!!

בשמחה:-)

שלום דפנה

מבחינת סיכון בריאותי אני בהחלט מסכימה עם מיכל שאין לך ממה לחשוש מכמות מוצרי החלב שהינך נוהגת לאכול אך, איני יכולה להתעלם מנתוני המשקל הנמוך שציינת (מחישוב מהיר את נמצאת בתת משקל) לצד אופן האכילה שתיארת ("מעיין בולמוס מוזר") בהחלט יש מקום לבדיקה וייעוץ עם איש מקצוע.
פעמים רבות תחושה של חוסר שליטה סביב האוכל או כמו שתיארת "מעין בולמוס" נובע מניסיון לצמצם קלוריות והתעסקות נוקשה ולא מותאמת במניעת מזון למטרת הרזיה. חשוב לי לציין שבולמוס מתבטא יותר בתחושה ובהרגשה סביב חוסר השליטה מול האכילה ופחות מתמקד בכמויות ו/או סוג האוכל...

היי לירון,
לבולמוסים יש סיבות רבות. הם יכולים למסך תחושות קשות, לטשטש תחושות ריקנות, לתת תחושה של פסאודו חופש. גם לתזונה יש חלק משמעותי. ניסיון לצמצם קלוריות והתעסקות במניעת מזון למטרת הרזיה יכולה בהחלט להביא לבולמוסים. לעיתים גם להרגל כח חזק בעניין הזה. אינני יודעת עליך מספיק פרטים, אך מקווה שעזרתי קצת. ערב נעים:-)

היי קיט,
אין לי היכרות עם התרופה בהתוויה להתקפי אכילה, ושותפיי כאן אולי יוכלו לעזור יותר. הייתי מאוד ממליצה כן לבדוק בטיפול, אפילו קצר וממוקד מה המקום של הבולמוסים, מה תפקידם, ואיך אפשר לנסות למגר את התופעה בלי תלות בתרופה, גם אם המקור שלה טבעי. אני שמחה לקרוא שמדובר בזנב של הפרעת אכילה ושהמצב היום בהחלט לא חמור, אבל מבינה את הצורך שלך להיפטר מהבולמוסים. בהצלחה!

היי איתי. מה שברור הוא שלבחורה יש תת משקל רציני. לא כל תת משקל נובע מהפרעת אכילה, אולם זה יכול בהחלט לרמז. מכיוון שמדובר בבחורה בוגרת, לא ניתן אלא לתת לה את הזמן בו נח לה לספר על עצמה. בכל מקרה מדובר בתת משקל שאינו בריא, וסביר להניח שמתלוות לו בעיות פיזיות נוספות.

בהחלט כן, אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הפרעת אכילה הוא עיוות בתפיסה ובדימוי הגוף, ונערות הסובלות מהפרעות אכילה מתארות פעמים רבות משהו דומה למה שאת מתארת - בחינה ועיסוק רב בגוף מתוך חוויה שלא פעם מעצימה ומגזימה היבטים מסוימים ומאבדת קשר עם המציאות.

וזה מה שסבלתי ממנו לפני כמה שנים :(
עצוב לי להזכר בזה שגם כשכבר הייתי רזה לא נהנתי מזה בכלל כי לא ידעתי שאני רזה.
הייתי שמנה בתודעה. הייתי בטוחה שאני שמנה ושהרגליים שלי מעוותות ..
זאת הייתה פשוט מחלת נפש ואני מודה בזה..
היו מלא בנות יותר שמנות בהרבה וחשבתי שהן יותר רזות ממני..
כל הזמן הייתי נכנסת כשלא רואים בלילה לסרטונים על אנורקסיותהייתי רואה שלדים מהלכים וקינאתי בהן! איזה עלובה וחסרת ביטחון הייתי??
חשבתי שאם אהיה באמת רזה אהיה אולי מאושרת :(
היום כשאני שוקלת הרבה יותר...כל הפרספקטיבה שלי השתנתה..וזה כבר לא מפריע לי כמו פעם..ואני כבר לא מקנאה בבנות שלא אוכלות..כי מה שווים החיים אם אפשר להרגיש את טעם החיים? למה?! למה שאני אסבול?! בשביל איזה גבר??
כשאני אוכלת אני מרגישה שאני חייה :)
אבל אני מודה שזה מאוד קשה להחלים..אבל כשאת כבר בחוץ לעולם לא תרצי לחזור לשם.

ומה איתך היום?

מה איתי היום? ממ..בהקשר האנורקסיה..אני מניחה שהתכוונת..
מידי פעם יש לי זיכרונות קשים.. אבל בגדול יותר טוב יש לי משקל תקין ואפילו נוטה לגבוה..אבל הבעיה הכי קשה במחלה הזאת זה שההבראה היא אף פעם לא ב-100%.
תמיד יש הבזקים קטנים כאלו שרוצים למשוך אותי לשם..כמובן שאני ישר מחזירה את עצמי למציאות.. אבל ההתמודדות היא יום יומית למרות שיש תקופות ארוכות שהמחשבות בכלל לא מופיעות והנושא לא ממש עובר לי בראש..אבל זה תמיד שם בתת מודע שלי כנראה..אבל מה שכן,אני כל הזמן עובדת על עצמי מבחינה פנימית ולא רק לפי רזה/שמנה..אלא יותר לאוהב את עצמי בזכות מי שאני ולא רק בזכות איך שאני ניראת..

שמתי לב שיש איזושהי סתירה בין הדברים שאמרתי..אולי בגלל שאני מנסה לשכנע את עצמי שאני החלמתי אבל לא בטוח שכן..אחרת, למה בכלל נכנסתי שוב לפורום הזה?!
הרי זה לא אמור להעסיק אותי בכלל "אנורקסיה"..?? :’(
בקיצור,אני שוב צריכה עזרה.. :-(

נשמע שאת בתוך תהליך. טבעי שיהיו לך מחשבות על התקופה ההיא. יש משהו ממכר בתחושת הרעב והרזון, אבל זה שקר גדול מאוד. אל תבהלי אם מחשבות צצות לפעמים, כל עוד הקול הפנימי הבריא מתגבר את בסדר. יתכן שאם התחושות מתחילות שוב לתעתע , כדאי להגיע לשיחות עם איש מקצוע שיחזק אותך קצת. את נשמעת חזקה ובוגרת. המון בריאות!

את כותבת "שוב צריכה עזרה", ומכך אני מבין שבעבר הצלחת לפנות ולקבל עזרה. אם יש כתובת טיפולית שעזרה לך בעבר, ואת מרגישה בתקופה קצת יותר שברירית, אולי כדאי לשקול לפנות שוב? אני בדעה שגם אחרי שמסיימים טיפול ומרגישים טוב יותר, חשוב להיות מסוגלים להיות עם יד על הדופק, ובתקופות רגישות לחזור "לתדלק" קצת. דווקא היכולת הזו, להיות קשובה לצרכים שלך ולתת להם מענה, היא אינדיקציה לבריאות וכוח.

היי דפנה. שמחתי מאוד לקרוא על ההתייחסות הבוגרת ואחראית שלך לגופך. אתחיל בכך שאסכים עם רופאך, את אכן בתת משקל, ולכן אינך מקבלת מחזור. משקל מינימום עבורך הוא לפחות 51 ק״ג וזו אמירה כללית ביותר, כיוון שאיננו מכירות לעומק. נכון שלא רצוי לעלות מג׳אנק. אבל, יותר חשוב שתגיעי למשקל תקין כיוון שתת משקל והעדר מחזור מזיקים יותר מכל אוכל לא איכותי בואי נקרא לו. אפשרי בהחלט עם הכוונה קלה מדיאטנית לעלות במשקל עם אוכל שרק יוסיף לך בריאות( למשל הוספת שומן מהצומח;שקדים, טחינה, גרנולה, אבוקדו).
כיוון שהיית רגילה להיות מאוד רזה, קשה לך לקבל משקל שאינו שדוף. אך יחד עם זאת המחיר של תת משקל מבחינת נזקים גופניים ונפשיים לא בא בחשבון. דעי כי כשהגוף בתת משקל זה יכול בעצמו להגביר מחשבות כפייתיות שקשורות לגוף אוכל ומשקל , ולכן סביר להניח שעליה קלה במשקל תשפר גם את תחושותיך לגבי גופך. בהצלחה יקירה :-)

מחמם את הלב לקרוא את התגובות שלכן בנות. אני חושבת שמי שהיתה שם יכולה בהחלט להבין את הקושי והכרוניות של המצב. אוסנת, את מתארת חיים שלמים שנשלטים על ידי הפרעה ארורה שמשבשת את חייך. גם אם טיפולים קודמים לא עזרו זה לא אומר שלא יעזרו. ראשית יש עניין של כימיה, שנית ישנו המקום שלך בחיים, והבגרות שלך. את נשמעת במקום של סלידה ומיאוס מההפרעה וזה מנוף מצויין לטיפול. ממליצה בכל מקרה להגיע לטיפול בצוות ולא רק טיפול פסיכולוגי. אל יאוש, כפי שכתבו לך ניתן לנצח! בהצלחה יקירה.

היי. טוב שאת פונה. נשמע שאת בהחלט בבעיה. אינני יודעת מה גילך והאם הוריך מעורבים.ממליצה בחום לפנות למרפאה להפרעות אכילה, שם יראה אותך צוות שלם ויראה מה הטיפול המתאים עבורך. כמובן שאכילה כל כך מועטה עם רדיפה לרזון ורגשות עזים סביב אלו, הם הפרעה המקשה ומעכירה את חייך. אל תוותרי על טיפול. בהצלחה יקירה.

אני בת 14+ וההורים שלי יודעים , אני גורמת להם לחשוב שאני ב'דיאטה בריאה' שמבוססת על שקרים ..
יש מקום שאני יכולה לפנות אליו בלי לערב הורים , כי אני מפחדת מהתגובה ..

את מאוד צעירה! אל תפחדי. דברי עם אמך. אמרי לה שאת מבולבלת וחוששת וזקוקה לעזרה והכוונה. אין בכך כל רע. אני מאמינה שעם קצת תמיכה יהיה הרבה יותר קל, ואל תשכחי שבסופו של דבר מה שהכי חשוב להורה, זה האושר
והבריאות של ילדיו

אני מפחדת שההורים שלי ירגישו בושה ואכזבה ..
אין שום דרך שאני יכולה לבקש עזרה ולקבל אותה בלי לערב הורים ?
כי אני בתוך זה כבר 3 שנים וככל שהזמן עובר זה מדרדר וניהיה יותר גרוע
( הדימוי גוף , האוכל , התקפי בכי , שינוי מצבי רוח חדים , המשקל יעד יורד עוד לפני שהגעתי למשקל יעד הקודם שלי .. ) ..

כמו שמיכל כתבה לך, יש חשיבות גדולה לתמיכה של אנשים קרובים במהלך התמודדות עם הפרעת אכילה. מעבר לזה, ההפרעה הזו מאופיינת (כמו שאת בעצמך כתבת) בכל כך הרבה שקרים והסתרות גם ככה, שהדבר באחרון שתהליך טיפולי צריך לעשות זה להכניס עוד הסתרות לחייך.
ברמה המעשית, חשוב להבין שאסור לאיש מקצוע לקבל לטיפול נער/ה מתחת לגיל 18 בלי ידיעת ההורים. אבל גם מעל גיל 18, התמיכה והשקיפות חשובים.
אני מבין את חששותייך מהתגובה של ההורים. נערות רבות במצבך מבטאות חשש דומה, אבל מניסיוני בדרך כלל הן מגלות שהחששות היו מוגזמים, והתגובה לשיתוף בבעיה נוטה להיות דאגה ורצון לעזור הרבה יותר מאשר בושה או אכזבה.

גם אני מקווה ותודה על המילים החמות וההסברים
ואם באמת יש פגיעה לטווח רחוק אולי כדאי להיעזר בויטמינים? (כמו ויטמין K2 של סולגאר שמתאים לנשים עם בריחת סידן למשל)

לצערי תוספים למיניהם לא עוזרים הרבה , כיוון שבתת משקל ובנוכחות מעט מידי שומן במזון הם אינם נספגים. יחד עם זאת אפשר בהחלט לבצע בדיקות מקיפות דרך רופא המשפחה ולראות מה ניתן לעשות. עליה למשקל מינימום תקין ומחזור סדיר יפתרו את אלה כאמור. אם היא רוצה טיפול אפילו באופן אמביוולנטי, זה הזמן. אשמח לעדכון משמח:-)

היי אפרת. הפרעת אכילה זה דבר מאוד מתעתע ולצערינו ניתן להסתיר אותו שנים. טוב שאחותך פנתה ושתפה אותך. הייתי ממליצה לפנות למרפאה להפרעות אכילה כדי שיראה אותה צוות רב מקצועי שמומחה לתחום הזה. אם זה מפחיד אותה גם פסיכולוג שמומחה בתחום ,אפשרי. הפרעות אכילה יכולות לגרם לנזקים רבים, אך העקרון הוא שטיפול טוב לרב ממזער נזקים, ולכן הזמן הוא הערך החשוב במשוואה כרגע. המון הצלחה ובריאות!

אני מבינה ואחפש מרפאה ואקח אותה או לפחות אנסה
תודה רבה
אבל רק כדי קצת להבין יותר אפשר באמת לדעת קצת יותר על פגיעות לאורך טווח? פוריות או בריחת סידן? זה יכול לפגוע בה בעתיד גם?

היי אפרת
כשאין מחזור הגוף מתנהג כגוף בבלות, ולכן יש בריחת סידן ופגיעה בעצמות. ברגע שהמשקל תקין והמחזור סדיר הגוף חוזר לקדמותו מלבד הפגיעה שכבר קרתה. אך לא תמיד ישנה פגיעה לא הפיכה. כשהפרעת אכילה נמשכת שנים תתכן גם פגיעה במערכת העיכול, בעור ובשיער וכאמור בעצמות. פגיעה בפריון היא בדרך כלל הפיכה, אך גם זה עניין אישי. אני מקווה שכל אלו לא יהיו חלק מחייה של אחותך ובקרוב היא תתחיל דרך בריאה יותר. בהצלחה:-)

מהתיאור שלך, נשמע שנקלעת בחצי השנה האחרונה לדפוסי התנהלות בעייתיים בנושאי של אכילה ומשקל ושאת מספיק אחראית כדי "לתפוס" את עצמך ולנסות לעצור את ההתדרדרות לפני שהמצב מחמיר עוד יותר. יחד עם זאת, נשמע שקורה לך מה שקורה לנערות רבות בגילך שנשאבות לדפוסים לא בריאים ובעייתיים של צמצום תזונתי: לצד ההבנה שצריך לעצור את ההתנהלות המזיקה יש גם פיתוי להישאב לתוכה ובעיקר פחד רב מעלייה במשקל, דבר שעלול להפריע ולחבל בתהליך הטיפול.
חשוב מאד לשתף פעולה עם התהליך הטיפולי שהתחלת, ואם יש פחד וחשש לבטא אותו במילים ולא בהתנהגות (כלומר, לדבר על זה עם הדיאטנית ולא לבטא את החשש בהימנעות מהשינויים שאתן מסכמות עליהן). במידת הצורך, יש תמיד גם אפשרות להיעזר במקביל לטיפול התזונתי בטיפול פסיכולוגי, כדי לסייע בהתמודדות עם המצוקה והחשש שאת מתארת, ואולי עם קשיים אחרים שקיימים לא פעם ברקע של בעיות מסוג זה. בשלב הנוכחי, בכל אופן, חשוב שבתוך הטיפול הקיים תהיה מידה רבה ככל האפשר של שיתוף וחשיפה של הבעיה כמו שהיא, "לשים את הדברים על השולחן".

שלום

מומלץ לעשות בירור מקיף לגבי המצב שהינך מתארת, על מנת להבין לעומק את דפוסי ההאכלה , התקשורת וההתפתחות. במידה ולאחר הבירור אצל האנדוקרינולוגית הכול נמצא תקין הסיבות למצב שהנך מתארת יכולות להיות רבות ומגוונות ודורשות אבחון מקצועי ע"י צוות אכילה הכולל דיאטנית קלינית, פסיכולוגית ילדים, קלינאית תקשורות ורופאת ילדים. כול סיבה מגיבה לשיטת התערבות שונה ועל כן ראשית יש לאבחן את מקור הבעיה.
הכתובת המתאימה לבדיקה מעמיקה של הנושא הוא המכון להתפתחות הילד והתינוק. מידע יותר מדויק לגבי הפניה למכונים אלו ניתן למצוא באתר האינטרנט של משרד הבריאות או בקופות החולים.
לגבי הפדיאשור הוא בהחלט עשוי לעזור בעליה במשקל (מהווה תחליף תזונה עשיר בקלוריות, בחלבונים, ויטמינים ומינרלים) אך כמובן לא לפתור את דפוס האכלה שהנך מתארת ולכן שוב ממליצה בחום לפנות למכון להתפתחות הילד.

בהצלחה רבה