פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

מנגנון השובע והרעב הוא מנגנון שקיים באופן טבעי אצל כל אחד (מלבד מקרים רפואיים חריגים ביותר) ומתפתח בגיל צעיר מאד. אם מתאפשר לו להתפתח בלי מפריע, רוב האנשים לומדים מהר מאד "להקשיב" לתחושת הרעב והשובע. הבעיה היא שאנו חיים בסביבה שמזמינה אותנו מצד אחד להתפתות לשפע, ולאכול גם כשאנחנו לא רעבים, ומצד שני מאדירה ערכים של צמצום ואיפוק ורזון, ומזמינה אותנו להתאפק גם כשאנחנו כן רעבים. המסרים הפנימיים והחיצוניים האלו הרבה פעמים גורמת לנו לאבד את היכולת הבסיסית להקשיב לגופנו ולצרכיו באופן טבעי. כך למשל, אנשים בדיאטה פותחים את המקרר ועוסקים בהשוואת קלוריות או ספירת נקודות וכיוצא בזה, ובכלל שוכחים לשאול: מה בעצם מתחשק לי? מה הגוף שלי צריך? ובאופן לא מפתיע, גם - מתי באמת מספיק לי?
לשאלתך, כדי להגיע לתחושת שובע צריך למצוא את הדרך לחזור להתנהלות טבעית ומחוברת יותר סביב אכילה. כצעד ראשון הייתי ממליץ על עבודה עם תזונאית מתחום הפרעות אכילה. הסיבה שעדיף תזונאית מתחום זה, היא כדי לוודא שהעבודה המשותפת לא הולכת רק למקומות המכניים של ספירה וחישוב, אלא דווקא פותחת פתח לעבודה על גמישות וחיבור לצרכים.

אכן נשמע שנשאבת להפרעת אכילה קשה, וייתכן שנדרש טיפול אינטנסיבי כדי לסייע לך להגיע למצב בו אתה מצליח לווסת את התזונה ואת תחושותיך ביחס לעצמך באופן גמיש ומותאם, ולא במעברים קיצוניים בין עיסוק כפייתי לבולמוסים חסרי שליטה. טיפול כזה ניתן למצוא או באחת ממחלקות הפרעות האכילה בבתי חולים מרכזיים, או במרפאה שמציעה טיפול אינטנסיבי. לשם כך צריך לאבחן ולהבין טוב יותר את מצבך הנוכחי ואת המוטיבציה שלך. את זה צריך לעשות בפגישה אישית עם איש מקצוע מומחה בתחום, שיוכל להפנות אותך למסגרת המתאימה (רופא משפחה, פסיכיאטר או פסיכולוג). אם היית מטופל בעבר בגלל הפרעת אכילה, יכול להיות שכדאי להתייעץ עם המטפלים הקודמים.

על סמך מה שאת כותבת, אפשר להבין שיש מספר גורמים המקשים עלייך להגיע ליעד המשקלי: חלקם גופניים (תחושת המלאות) וחלקם פסיכולוגיים (הפחד מהעלייה המשקלית). בהנחה שיש סיבה לכך שמלכתחילה את נמצאת אצל דיאטנית ונמצאת בתהליך שמטרתו להביא אותך למשקל מסוים, כלומר, חשוב לך לעשות את התהליך הזה למרות הקשיים שניצבים בדרכך, נשאלת השאלה היא מה יכול להקל על קשייך. ברמה הגופנית, כדאי להתייעץ עם התזונאית. אין זה דבר נדיר שנערות שנמצאות בתת משקל חוות מלאות בקיבה כאשר הן צריכות להגדיל את התפריט, ושהדבר מעורר בהן אי נוחות (גופנית ונפשית). ייתכן שתמצא דרך להקל עלייך, אבל יש לזכור שגם כאשר מישהו חולה וצריך לקבל זריקה כואבת או תרופה מרה, הדבר מעורר אי נוחות, ועדיין עושים את זה - כי יודעים שצריך, ומתוך מחויבות למטרה. ברמה הרגשית, על מנת להתמודד עם החשש העז, כדאי לשקול פנייה לטיפול פסיכולוגי במקביל להליך התזונתי.

תודה על התשובה המפורטת
יש לי עוד שאלה

זה נכון שככל שהזמן עובר , אם אין לך מחזור, צריך לעלות למשקל גבוהה יותר כדי לקבל אותו?

למשל אם לא קיבלתי שנתיים מחזור, אז אני צריכה לעלות למשקל גבוהה יותר כדי לקבל אותו מאשר הייתי צריכה לפני שנה או שזה לא רלוונטי?

שלום,

אמנוריאה =אי הופעה המחזור החודשי יכולה לנבוע מסיבות רבות. בעולם הפרעות האכילה אמנוריאה מופיעה בעיקר כאמנוריאה שניונית (כלומר היה מחזור בעבר והוא פסק - בניגוד לאמנוריאה ראשונית שהוא מצב בו מעולם לא היה מחזור). הפסקת המחזור עקב ירידה במשקל היא מנגנון הגנה של הגוף שנועד לשמר את מחסני הברזל המידלדלים עקב ירידה באספקת הברזל מהמזון. התחדשות עצמונית של המחזור לאחר חזרה למשקל תקין לוקחת לעיתים מספר חודשים .
לשאלתך, לא מדובר בחוקי טבע ברורים, הסיבה להעדרות המחזור אצל חולות מסויימות וקיומו אצל חולות אחרות באותו משקל (או נכון יותר ה - BMI) מבטאת שונות הקיימת באוכלוסיה ותלויה במשתנים נוספים שאינם קשורים למשקל או להפרעת האכילה עצמה.

בברכה,
עדי

שלום ורוניקה

ראשית כול הכבוד על ההחלטה והיישום של הפסקה הדיאטות הקיצוניות...התשובה היא בהחלט להמשיך לאכול את התוספות ולא לצמצם למרות הפיתויים!!!
המשקל שלנו הינו דינמי ולכן שינויים של פלוס/מינוס 1.5 ק"ג המשמעות שלהם משקל יציב, בדיוק כמו שכול פעם שנמדוד חום או לחץ דם נקבל מספר שהוא קצת שונה ולכן תוספת של חצי ק"ג משמעותה זניחה ואינה מעידה על עליה במשקל.
בנוסף לכך, איני יכולה להתעלם מהעובדה שמשקלך נמצא מתחת לטוח התקין ולכן 1300 קק"ל אינם מספקים, הייתי ממליצה להמשיך להעשיר את התפריט באופן הדרגתי וכמובן להגיע למשקל תקין לגובה שלך.

בהצלחה בהמשך

שלום אוסנת

יש מספר דברים שיש לבדוק כמו האם המשקל תקין ?, האם לילד יש שיניים וכמה ?, האם יושבים ואוכלים איתו או שמגישים לו רק את האוכל והוא אינו צופה במבוגרים אוכלים?, האם נמצא בגן שכולל אוכל? וכו'... מניסיון הנטייה לחשוב שמדובר בבעיה אורגנית אבל עפ"י רוב זהו תהליך שבעזרת הדרכה נכונה מסתדר ולכן אני ממליצה בחום לגשת לדיאטנית קלינית המתמחה בתזונת ילדים לשם הדרכה וליווי.
אגב, שלב המשחק באוכל הוא שלב הקודם לאכילה ולכן אני ממליצה בחום להמשיך להגיש לילד מוצקים גם אם בשלב זה הוא אינו אוכל כלל.

בהצלחה רבה
עדי

בהמשך לשאלותייך:
1. מבחינת משקל היה עד לפניי חודשיים באחוזון 50 וכרגע נמצא באחוזון 25
2. לילד 4 שיניים (2 למעלה ו-2 למטה)
3. לפעמים הוא יושב ואוכל איתנו כשאנחנו אוכלים, אני שמה לו במגש חתיכות, רוב הפעמים אני מאכילה אותו בנפרד.
4.בגן שנמצא הוא אוכל מרוסק, השאר אוכלים רגיל, נותנים גם לו אוכל על השולחן שייקח, הוא לוקח ומשחק איתו אך אינו מכניס לפה.

מקווה שבסוף הוא יאכל...

שלום ליה

כמו בכל דבר, גם כאן צריך לשמור על איזון ולא להגזים. לעיסת מסטיק לאורך זמן גורמת למאמץ של שרירי הלעיסה ופרקי הלסת. במקרים קיצונים יכולים אף להיגרם נזקים אשר מתבטאים בכאבים באזור הרקות (מעל פרקי הלסת) בכאבי אזניים, ובכאבי פנים וכפי שציינת נפיחות באזור הפנים עקב הפרשת רוק מוגברת.
מסטיק אינו תחליף לאוכל !!! כיוון שציינת שאת נוהגת ללעוס לא מעט מסטיקים הייתי ממליצה לך לבדוק האם התפריט שלך מספק ? האם את מקשיבה לתחושות הרעב שלך? ועוד...

בברכה,
עדי

יש להפחית בכמות המסטיקים...

כאשר אנשים עושים שינויים תזונתיים בצורה לא מפוקחת ולא מווסתת, בדרך כלל קורה מה שאת מתארת: יש מעבר מהתנהגות קיצונית אחת, של צמצום והפחתה מוגזמת של מזון, להתנהגות קיצונית אחרת של אכילה בולמוסית לא מווסתת. מעבר לכך, נשאלת השאלה מדוע במשקל תקין את עסוקה כל כך במשקל הגוף, ותופסת אותו בצורה לא מציאותית. המלצתי אלייך היא לפנות לדיאטנית שעוסקת בתחום הפרעות אכילה, כדי לעשות איתה דיאלוג על המטרות והיעדים שלך, להבין טוב יותר את מצבך בהווה, ולוודא שאת לא עושה שינויים שבטווח הארוך יביאו יותר נזק מתועלת.

למה אני לא מקבלת שום מענה אני במצב לא כול כך טוב ואני לא יודעת למי לפנות עוד

שלום בת אל. ציינת את המשקל הנמוך, את מצב הרוח הירוד ואת המחשבות של פגיעה עצמית כביטויים של המצב הגרוע בו את נמצאת. אלו אכן סימפטומים קשים ומדאיגים, ואין ספק שיש צורך בעזרה, אך כדי לעשות זאת חשוב להבין יותר לעומק את הבעיה. האם אובחנת וטופלת בעבר בבעיות אלו? אם כן, חשוב לדעת מה הייתה האבחנה - האם מדובר באנורקסיה, בבעיה בריאותית, או בהפרעה אחרת? אבחון כזה לא ניתן לעשות דרך האינטרנט, לכן חשוב לפנות לגורם מקצועי שיוכל לעשות זאת. לאחר שהתמונה תתבהר, ניתן יהיה לתת גם מענה מתאים. אם טופלת בעבר, ויש פסיכיאטר, פסיכולוג או רופא שכבר יש לך איתו קשר, זה הזמן לפנות אליו שוב. אם לא, בשלב הראשון כדאי לפנות לרופא המשפחה ולשתף אותו בתמונה המדויקת של מה שעובר עלייך - כולל דפוסי אכילה וצמצום תזונתי, המחשבות והתחושות שעוברות בראשך, הסימפטומים הגופניים וכדומה. במידה ואכן מדובר בהפרעת אכילה, קיימות מספר אפשרויות טיפול, החל מאשפוז במחלקות מיוחדות בבתי חולים מסוימים, וכלה במגוון טיפולים פרטיים וציבוריים ברמות אינטנסיביות שונות. אך ההחלטה צריכה להתקבל מתוך אבחנה מדויקת של מצבך.

אנורקסיה היא מחלה מוכרת ואינה נעלמת ללא טיפול. מלבד הסימפטומים הקשורים במשקל גוף נמוך, המחלה מתאפיינת בעיוות בדימוי הגוף, פחד עז מעלייה במשקל, וחשיבה ועיסוק טורדניים באוכל ומשקל כמו שאת מתארת. תרופות לבד אינן יעילות, ובמשקל גוף נמוך השפעתן מעטה במיוחד. אך בהחלט יש מה לעשות: הטיפול המומלץ הוא שילוב של טיפול פסיכולוגי, תזונתי ותרופתי, ויש מספר מסגרות ציבוריות ופרטיות שמציעות את הטיפול המתאים - אני ממליץ לך לבדוק אפשרות לגבי טיפול כזה על מנת להיפטר מהבעיה.

שלום עופר

כדי להבין ממה מוביל להתנגדות יש צורך באבחון ע"י צוות אכילה מיומן ולכן אני ממליצה לבקש מרופא הילדים הפנייה למרפאת אכילה לגיל הרך.
צוות האכילה כולל דיאטנית, קלינאית תקשורת, עו"ס וכו' לאחר צפייה באכילה בזמן אמת מאבחנים את הבעיה ומציעים כמובן טיפול מתאים.

בהצלחה רבה
עדי

ממה הבעיה הזו באמת נובעת? זה מאכילה לא נכונה או אולי הרגל לאכות בכל מיני מטבחים שאינם נקיים ואוכל פאסט פוד?

שלום דפנה

הסיבות לעודף ברזל בדם (המוכרומטוסיס) הן שונות ומגוונות החל מהרס של תאי דם עקב חוסר בוויטמינים ועד לפגם גנטי ולכן עליך לגשת עם התוצאות לרופא המשפחה שלך ולהתייעץ עמו לגבי בדיקות נוספות על מנת לאבחן את הסיבה.

בברכה,
עדי מילר

שלום

ראשית הקרב אף פעם לא אבוד מראש !!!
פעמים רבות אני נתקלת באנשים אשר משקיעים אנרגיה ומאמץ בלעשות דיאטה ולרזות אך מתקשים. הדחף לאכול חזק אנו והפניה לאוכל אינה נגרמת עקב רעב פיזי בלבד אלא עקב רגשות ומצבים מסוימים כמו למשל ברגעי חולשה, כאשר אנו מצוברחים, מדוכדכים, מתוסכלים, חרדים, חשים ריקנות, לפעמים כדרך לפרוק זעם ומתח ועוד ועוד. במצבים אלו ורבים נוספים הפתרון של שינוי תזונתי בלבד אינו יכול לתת מענה מספק בטח לא של שינוי תזונתי הכולל צומות ואכילה לא מאוזנת שבלתי אפשרי לשמור עליה לטווח הארוך.
במצבים כאלו הכרחי להיעזר בטיפול פסיכולוגי לשם זיהוי אותם מצבים רגשיים שמובילים אותנו לאכול, ניתוחם ומתן כלים חילופים להתמודדות עם הבעיה, לצד כמובן טיפול תזונתי שמטרתו שיקום האכילה וחיזוק השליטה מול האוכל.
אז לשאלתך, בהחלט יש טיפול לבעיה!!!

בהצלחה רבה ואל ייאוש
עדי

הטיפול בהפרעת אכילה הוא טיפול מורכב: הוא דורש מערך טיפול שכולל גם טיפול תזונתי, גם טיפול פסיכולוגי, ולרוב גם טיפול תרופתי, על ידי אנשי מקצוע שמומחים בנושא. למרבה הצער, לא קיימות בארץ המון מסגרות שיכולות לקחת על עצמן טיפול כזה, במיוחד כאשר המצב חמור ונדרשת אינטנסיביות גבוהה. מחלקות אשפוז לבוגרות יכולות להציע את האינטנסיביות הזו, אך מספר המיטות במסגרות כאלו מוגבל (ואכן יש יותר מסגרות אשפוזיות לצעירות), ולעיתים יש צורך בהמתנה. מעבר לכך, גם כשממתקבלים זמן האשפוז בדדרך כלל מוגבל, ויש צורך בהמשך טיפול. במצבים כאלו, בהם ברור כי יש הפרעה חמורה, רק מסגרות טיפוליות שיכולות להציע אינטנסיביות גבוהה וצוות מומחים מתאים מוכנות לקחת על עצמן את הטיפול. גם מסגרות פרטיות שמעריכות כי יידרש מענה שאין ביכולתן לתת נמנעות בדרך כלל מלהציע טיפול לא אפקטיבי.
במידה ואת מעוניינת למצוא מסגרת טיפולית שתתמוך בך בזמן ההמתנה לאשפוז, את מוזמנת להתקשר לקו הסיוע להפרעות אכילה של עמותת שחף, במספר 08-9357035. אני מקווה שתמצאי מענה הולם.

שלום

בולמוסים כפי שאת מתארת מגיעים בדרך כלל על רקע צמצום מוגזם באכילה שוב כמו שהנך מתארת.
את צודקת זה בהחלט קשה ולעתים אף בלתי אפשרי להימנע מאכילת היתר או לעצור אותה ברגע שה"שטח פנוי" ואף אחד לא רואה כאשר הגוף עדיין רעב ולא מקבל את המזון שזקוק לו בטח ובטח בגילך הצעיר.
הבשורה המשמחת שניתן למגר את אותם בולמוסים חסרי שליטה בעזרת שיקום אכילה... כלומר, בעזרת יצירת תבנית אכילה מאוזנת ומווסתת במהלך השבוע.
עליך להבין שכדאי לעצור ולהפסיק לאכול כאשר שבעים צריך קודם ללמוד לאכול כאשר רעבים...
את שיקום האכילה ולמידה למנגנון הרעב והשובע מומלץ לעשות בעזרת דיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה ולשם כך אין ברירה אלא לשתף את ההורים, ולבקש את עזרת במציאת מסגרת טיפולית מתאימה.

בהצלחה רבה

נשמע שהרגלי התזונה של חברתך עלולים להיות לא מווסתים ולא מאוזנים (אם כי מדברייך קשה להבין מה התמונה המדויקת, אבל זה בסדר - לא אמורה להיות לך תמונה מדויקת. את חברה שלה, לא הדיאטנית שלה). וככל הנראה יש גם טורדנות וחרדה סביב הנושא, מה שמאפיין רמות שונות של הפרעות אכילה. זה עדיין לא אומר שיש שם הפרעת אכילה או שתהיה שם בעתיד, אבל בהחלט נשמע שכדאי היה לעשות את השינויים התזונתיים ובניית התפריט באמצעות דיאטנית שתעזור "לעשות סדר".
את חברה, ולא הורה או מטפל. תפקידך לתמוך, לא לקחת אחריות על הבריאות והטיפול בה. את יכולה להביע את דאגתך, להציע לעזור לה לחשוב על אפשרויות טיפול, אם תרצה בכך, (אפשר להציע לה גם להיכנס לפורום הזה, או באמת לפנות לדיאטנית). מעבר לזה, הדבר היחיד שאת יכולה לעשות הוא לספר להוריה, על מנת שהם יוכלו למלא את תפקידם.
ייתכן שחברתך תכעס עלייך בשל כך, אבל בהחלט ייתכן שמעבר לכעס היא תראה גם את דאגתך.