פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

היי גילי, במרפאות להפרעות אכילה יש גם פסיכיאטרים ופסיכולוגים ולכן הטיפול הוא כמובן גם נפשי. אינני מבינה מדוע לא ניתן לקבלך לטיפול מקביל גם בהפרעת האכילה. זה שאת מזהה שאת במדרון חלקלק זה חשוב מאוד. לאן פנית בינתיים?

היי גלית, ותודה על פניתך. את נשמעת אחות נפלאה,וחושיך חדים. יתכן שיש מקום לשינוי גישה. את מדברת על הפרעה קשה עם גוון כרוני, ואם אחותך מתחילה לדבר על רצון לטיפול זה נהדר. האם לא היה טיפול מכל סוג מעולם? היכן הוריך בתמונה? בעניין אשפוז, לא ניתן לאשפז בגירה בניגוד לרצונה. אך בהחלט יש מקום לעודד בכיוון של טיפול כמה שיותר מהר. ישנן מרפאות להפרעות אכילה ואפשר להעזר ברופא המשפחה.
המון הצלחה ובריאות! 

קודם כל, טוב שהתחלת לטפל בעצמך, ואני מקווה שאת מתמידה בכך ושמדובר בטיפול מותאם ומתאים (המשלב גם טיפול פסיכולוגי וגם טיפול תזונתי). אני מבין שלמרות התהליך הטיפולי, הפרעת האכילה עדיין משפיעה במידה רבה על התנהגויותייך ומחשבותייך, וזה קשה ומתסכל - אבל לא מפתיע. האמביוולנטיות הזו, התנועה הזו, בין החלק בתוכך שמבין את המחירים וההשפעות של הבעיה ומעוניין להיאבק בה ולהיפטר ממנה, לבין החלק החולה, השואב אותך באמצעות הפחדות ופיתויים עמוק יותר ויותר לחיים של חולי והסתרה, היא מאפיין מרכזי של הפרעת אכילה. זה לא נעלם בן לילה, גם לא לאחר שמתחילים טיפול. מה שטיפול טוב מנסה לעשות, זה לפעול יחד איתך מתוך עמדה מחויבת לבריאות, גם אם האמביוולנטיות הזו נמשכת, על מנת שלאט לאט יתחזק בך החלק הבריא ושואף החיים והמחלה תתכווץ (ולא את...).
ועוד מחשבה: את כותבת שהתחלת טיפול על מנת לשמח את האנשים בחייך. הרצון לשמח את האנשים בחייך היא תכונה טובה וחיובית, אבל מה איתך? מה עם הרצונות והצרכים שלך? הרי הפרעת אכילה פועלת לא פעם בדיוק בדרך הזו: קוראת לך לבטל את הצרכים ואת הרצונות שלך, לשים אותם בעדיפות נמוכה ולא להתייחס אליהם. טיפול נועד להביא אותך למקום בו את רוצה להיות, לקרב אותך לאיכות ולסגנון החיים שאת רוצה עבור עצמך. אם את מספרת לעצמך שההחלמה היא משהו שאחרים רוצים עבורך, ולא את עבור עצמך, יש חשש שזהו סיפור שיזין את הבעיה במקום את כוחותייך להתמודד.
בהצלחה.

אני יודעת שהטיפול עלול להיות לא מועיל כל עוד איני מרגישה שזה בא מרצוני.
אבל מה עלי לעשות? לעזוב את הטיפול ולהמשיך כך?

אני לא רוצה טיפול, אני רוצה לרדת עוד במשקל, אך יודעת שזה הדבר הטוב ביותר שעלי לעשות.
אני חייבת, כבר מעל ל13 שנים שאני בתוך ההפרעה, איך אני אמורה למצוא את הרצון להחלמה?
אני רוצה לחשוב בריא, לא יוצא לי כלום חוץ מדמעות.

האם עלי לשתף באותם שקרים ואותם מחבואים שלי לפסיכולוג?
אני כמו פוחדת לאכזב גם את המטפלים שלי...
האם מה שקורה לי הוא דבר ידוע? האם לפעמים אפשר להחלים למרות הפחד הגדול הזה?

שוב, תודה רבה לך.

טיפול בהפרעת אכילה (למעשה זה נכון לכל טיפול נפשי) הוא תמיד "למרות". מי שמחלימה מהפרעת אכילה לא עושה זאת משום שהיא לא מפחדת מכלום, או משום שהתהליך אינו תובעני קשה ומתסכל, או משום שהיא רוצה במאה אחוז להיות בריאה. החלמה מהפרעת אכילה דורשת את הנכונות להתחייב לתהליך ל מ ר ו ת הפחד והאמביוולנטיות. ובדיוק מהסיבה הזו התשובה לשאלתך היא כן, בהחלט רצוי לשתף את המטפלים שלך בחששות, בהסתרות ובשקרים. מניסיוני, דווקא השלב בו מעזים לחשוף את המציאות הלא נעימה הוא השלב בו קורה משהו משמעותי וחשוב בקשר הטיפולי, משהו שמאפשר לזוז קדימה.

הנערה למטה זו אני.. רק קצת פחות אמיצה ..

טוב שפרטת יותר:-) מה שאת מתארת זו הפרעת אכילה רצינית וחיה. משקלך נמוך אף הוא, על אף שאינו מהווה כרגע סכנת חיים. רדיפת הרזון, הצורך בשליטה, העיסוק האוססיבי, צריכת הקלוריות הכה מועטה, מעידים כולם על הפרעת אכילה בגוון אנורקטי. טוב שאת פונה, כיוון שברור שזה כבר גדול עליך, ויש צורך לקבל עזרה. זו הפרעה שעלולה להרוס את חייך. החל מצדדים קוסמטיים כמו אובדן שיער בעיות עור, בעיות בשיניים, דרך בעיות גופניות קשות כמו פגיעה בפריון, בעיות בעצמות פגיעה במערכת העיכול, וכמובן הצד הנפשי. חשוב שתשתפי מישהו קרוב ותפני מידית למרפאה להפרעות אכילה דרך הרופא המטפל. אשמח לכוונך, אל תכנעי להפרעה, יש לך יותר מידי מה להפסיד.

אני עדיין לא ממש רוצה באמת לקבל טיפול...
אני יודעת שאכנס לדיכאון, אפילו אם אעלה רק גרם אחד... ואני לא רוצה בכך.
זה נכון שלפעמים אני פשוט רוצה להיפטר מזה , אני רוצה לאהוב את עצמי, כמו שאחרים אוהבים אותי.. ורוצה להכיל עוד דברים בתוכי חוץ מההפרעה הזו.. אבל זה רק לפעמים...

זו טיבה של ההפרעה. הצד הבריא שרוצה להיפטר מההפרעה מול הצד החולה שלא מוכן לוותר עליה. אזרי אומץ, ופני לטיפול. אפשר להתחיל מטיפול פסיכולוגי שעשוי להקל בהמשך על ניהול המשקל. המון הצלחה יקירה.

תודה רבה, את מקסימה!

באהבה :-)

היי יהלי. תת משקל הוא רק אחד הקריטריונים לאשפוז. ישנם גורמים נוספים חשובים מאוד. בדרך כלל כדאי להגיע לאשפוז רק אחרי ניסיון טיפול אמבולטורי, כלומר במרפאה להפרעות אכילה, כשאין סכנה גופנית כרגע. אם נעשה ניסיון טיפולי שלא צלח, ואשפוז יכול יותר להועיל, יש בהחלט מקום לאפשרות זו. המון הצלחה ובריאות!

התנהלות מהסוג שאתה מתאר אכן יוצרת לא פעם "מעגל מרושע", בו אכילת יתר מובילה להקאות ולצמצום שמוביל שוב לאכילת יתר וכו. התנהלות כזו גובה מחירים שונים, גם בריאותיים (למשל, ציינת חשש מוצדק מבעיות בציפוי השן בשל חומצות הקיבה, אבל הנזקים הבריאותיים כוללים בעיות נוספות, עד כדי חשש לדום לב), אבל גם מחירים נפשיים וחברתיים.
פתרון הבעיה דורש לשבור את המעגל המרושע הזה, וצעד ראשון לעשות זאת צריך להיות פניה לעזרה וטיפול. במידה ולא טיפלת בבעיה עד כה, ניתן להתחיל משיחת ייעוץ עם רופא המשפחה, או פניה לפסיכולוג או דיאטנית המומחים בתחום בעיות האכילה. בהצלחה.

היי נועם. טוב שאת פונה. נראה שיש לך הרבה מודעות עצמית ורצון לטפל בעצמך וזה נהדר. אני חושבת שדיאטנית יכולה לעזור לך, ובמיוחד לתת בטחון. את יכולה לומר להוריך שאת מעוניינת בעזרה של דיאטנית, אין בכך פסול. כל עוד אינך מסכנת את עצמך, הווה אומר תת משקל, העדר מחזור או התנהגויות אכילה שמסוכנות לך, אני לא רואה בעיה שבגילך יהיה לך קשר אישי עם הדיאטנית, כפי שסביר שיש לך עם הפסיכולוג. כן חשוב שיתקיים קשר בין הדיאטנית לפסיכולוג. ושוב, הכל מאוד תלוי במצבך. המון הצלחה!

היי מיכל, תודה על התגובה המהירה.
אני יודעת שאין פסול בלשתף את ההורים אבל אני לא רוצה בכך וככל הנראה הדבר גם ימנע ממני ללכת לדיאטנית. לאחותי הגדולה היתה היסטוריה של הפרעות אכילה ואני לא רוצה להרגיש שבוחנים אותי בזכוכית מגדלת. הרי כל עניין הפרעת האכילה היא עניין של שליטה בחיי, ואם ההורים יפלשו לאזורי השליטה שלי וודאי שאתכנס רק יותר אל תוך המחלה וארגיש חסרת אונים. אשמח לתשובה ברורה בבקשה בקשר לחיסיון הרפואי (כך זה נקרא?), לאפשרות לעזוב מתי שארצה, ולמצבים בהם הדיאטנית עלולה לערב את ההורים בלי רצוני. אם בכלל פה זה המקום לשאול שאלות אלו. אם לא, אשמח לדעת היכן אוכל לברר.
שאלה נוספת, אם באמת אלך לדיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה, הדבר יירשם איפשהו?

אני באמת מבקשת לדעת תשובה ברורה. סליחה שאני מטרידה.
תודה, נועם.

אני לא רואה דרך לא לערב את הוריך בכך שאת הולכת לדיאטנית. במה שהולך בינקו אפשר לשמור על סודיות. שוב, באם אין פגיעה עצמית. בעניין הפסקת טיפול, לא ניתן להכריח אדם להיות מטופל שלא לרצונו. אני מקווה שבכל זאת תמצאי דרך להגיע לדיאטנית.  

מה שהולך בינכן.

ממש תודה רבה! אראה מה אני עושה בזמן הקרוב..
לילה מקסים שיהיה!

בשמחה יקירה. שמרי נפשך.

אני חושב שזה נורא שהבעיה הזו מלווהו מנהלת אותך כבר חמש שנים בצורה כזו, ועצוב שאת נשארת עם זה לבד. חושב שיהיה לך גם כתובת לשתף את הקושי שלך, וגם עזרה בהתמודדות עם הבעיה. אם את בצבא, כתובת כזו יכולה להיות פניה לקב"ן. באזרחות ניתן לפנות לפסיכולוג, רופא או דיאטנית, דרך קופת חולים או באופן פרטי. כדאי לחשוב אם עוד לפני זה ניתן לשתף אנשים קרובים לך בבעיה? הורים הם הרבה פעמים גורמי תמיכה מאד מאד חשובים, למרות שלא פעם יש חשש או קושי מלשתף אותם.
ניתן להתמודד ולהתגבר על הפרעת אכילה, אבל דפוסים של הסתרה מהווים מכשול בדרך הזו, ונראה כי עלייך להתגבר עליהם בשלב הראשון.

כשבן אדם אוכל כל כך מעט בכוונה מכוונת לירידה במשקל, ובנוסף מרגיש לא בנוח לאכול ליד אנשים, ובכלל, מתעסק בצורה אובססיבית באוכל- יש לו הפרעות אכילה

את בנוסף לכל גם נמצאת בתת משקל, כך שכן.. יש הפרעות אכילה ברורות

קודם כל, הנתונים התזונתיים והמשקליים וההתנהגותיים שאת מתארת בהחלט מעידים על בעיה שחשוב לברר לעומק. אני מתאר לעצמי שמעבר לצמצום התזונתי שאת מתארת יש השפעות רבות למצב הזה (במיוחד משום שנמשך כבר זמן רב). כדי לאבחן אם אכן מדובר בהפרעת אכילה וכדי למצוא טיפול ועזרה מתאימים, צריך לפנות לרופא משפחה, פסיכיאטר או פסיכולוג. חשוב שתעשי זאת בהקדם.

היי,
אכילתך מצוצמצמת מאוד! אין כל אפשרות לאכל כך לאורך זמן מבלי להזיק לעצמך. כמוכן ההתנהגות סביב האכילה אינה בריאה, ומשקלך נמוך מידי.ניכר מהודעתך שקיים סבל סביב העניין וגם אני ממליצה לפנות בהקדם לפנות למרפאה להפרעות אכילה לצורך אבחון וטיפול מתאים. בהצלחה!

לדעתי אפשר לאכול בכיף רק חשוב במינון נכון לא לאכול כמויות בלי סוף....להמעיט כך אני עושה...בהצלחה יקירתי

נשמע שהכמיהה שלך להביא ילדים לעולם מהווה גורם חיובי ובריא בחייך, אבל שהאנורקסיה מאיימת "לשדוד" אותו ממך, ולא מאפשרת לך לחשוב על החלמה אפילו נוכח החשש מהמחירים שהמחלה הזו גובה ממך.
זה נכון שאנורקסיה יוצרת נזקים גופניים, כדי לדעת מה הנזקים שמחלה זו גרמה לך צריך להיבדק. החדשות הטובות הן שרבים מהנזקים האלו הפיכים, ואני מכיר לא מעט נשים שהשאירו את המחלה הזו מאחוריהן והביאו ילדים בריאים לעולם. דבר נוסף שחשוב לזכור, זה שהמחירים של המחלה לא מתחילים ומסתיימים בגוף: גם אם ניתן מבחינה פיזית להביא תינוק, כאשר האם סובלת מהפרעת אכילה פעילה, הסיכוי שהיא תהיה פנויה ומסוגלת להעניק לתינוק טיפול הולם וראוי הוא נמוך. לכן אין לך סיבה לחשוב שלא תוכלי להביא ילדים לעולם, או שמאוחר מדי, אבל אם אלו התוכניות שלך, חשוב שתשקלי ברצינות איך את מתחילה לעשות צעדים לכיוון החלמה.

שלום ענבל. הבחירה לעשות צעדים כדי לטפל בבעיה שלך היא בחירה מצוינת. טיפול מתאים בהפרעות אכילה צריך לכלול גם התייחסות תזונתית וגם טיפול נפשי כזה או אחר. זה נכון שזה לוקח זמן, אבל אני לא שמעתי על פתרונות קסם שגורמים לבעיות כאלו (במיוחד כאלו שנמשכות כבר שנים) להיעלם בן לילה. אני מבין שזה שהיית בעבר בטיפול גורם לך לרצות להימנע מכך, אבל צריך לקחת בחשבון שלפעמים מה שלא קורה בטיפול אחד קורה באחר.
לגבי אשפוז: במצבים מסוימים זו יכולה להיות אופציה מתאימה, הוא לא פתרון ארוך טווח. הניסיון מראה שמי שמתאשפזת ולאחר האשפוז לא ממשיכה להיות בטיפול לאורך זמן, חוזרת בדרך כלל למצב הקודם.
בהדסה יש אנשי מקצוע מצוינים, המלצתי לשתף אותם בהתלבטויותיך ובמטרותייך, ולשמוע מה המלצותיהם הטיפוליות.

שלום ים

ממה שאת מתארת מתחדד הפער בין הרצון להחלים ולקבל מחזור והצעדים שאת עושה לעבר מטרה זו כמו הוספת גבינות המכילות אחוזי שומן גבוהים יותר ממה שהנך רגילה לאכול לבין הקושי לעשות צעדים אלו עקב החשש מלעלות במשקל אפילו ק"ג בודדים...
כיוון שאני מבינה מדבריך שאת מטופלת אצל דיאטנית אני ממליצה לך לשתף אותה כדי שתוכלו יחדיו לבדוק איך אפשר לחזק את החלקים הבריאים הקיימים בך ולמגר את הקולות של הפרעת האכילה המאיימים עליך מעליה במשקל.
באופן כללי, כאשר הגוף מוזן ומשקל הגוף חוזר לטווח הנורמה הפרשת הורמוני המין מתנרמלת ובעקבות כך המחזור חוזר.

בהצלחה בהמשך

אני אכן מטופלת אך לא יודעים את משקלי האמיתי(סיפור ארוך ומסובך)... לכן אני שואלת אם ייתכן שבמשקל נמוך יותר, בעזרת האחוזי השומן הגבוהים(ההפרשות וכאבי החזה) אני אקבל מחזור לעומת מה שנאמר לי כמשקל יעד

מעבר לתשובה המדויקת שקיבלת מעדי, ובתשובה לשאלתך הנוספת, חשוב לומר זאת: אם את נמצאת בטיפול, על מנת שהטיפול הזה יועיל לך חשוב שתשתפי את מטפלייך במה שבאמת מתרחש. זה כולל את החששות שלך, את המצוקות שלך, ו...גם את המשקל האמיתי שלך. בסופו של דבר, תהליך טיפולי לא נועד להביא אותך למשקל מסוים או לקבלת מחזור, אלא למצב של בריאות ואיזון. כל עוד הפרעת האכילה מובילה להתנהגויות של הסתרה וטשטוש תמונת המצב האמיתית, את מתרחקת מיעדייך.

גם תינוקות ופעוטות עלולים לסבול מהפרעות האכלה, ויכולים להיות לכך מספר גורמים. קודם כל חשוב כמובן לשלול בעיות גופניות, ובמידה ואלו נשללו בדרך כלל יש לבחון ולעבוד על דפוסי ההאכלה. חשוב להתייעץ עם רופא ילדים, או עם מומחים התפתחותיים במכון להתפתחות הילד.

שלום סימה

צר לי ואם כך המצב עליכם לפנות לבית החולים תל השומר, שם קיימת מחלקת מתבגרים ובוגרים לטיפול בהפרעות אכילה.

בהצלחה רבה ואל ייאוש

ביתי היתה בתל השומר והגדירה המקום כקטסטרופה המקום משפיעה עליה לרעה מפאת ריבוי האנורקסיות.

לא תלך לשם בשום אופן..

האם בכל זאת יש לך עוד רעיונות?

רוב תודות

סימה

שלום סימה

אין בידי מידע לגבי מקומות אשפוז נוספים המתמחים בהפרעות אכילה בישראל.

בהצלחה רבה בהמשך

שלום לך, קראתי את מה שכתבת מאוד הזדהתי איתך אים תרצי לדבר איתי במייל שלי כתבי לי, אוכל לעזור לך- אני בולימית לשעבר ובדיוק בגילך אלה
מייל שלי [email protected]