פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

שלום

ראשית אני רוצה להזכיר לך שאת חברה, ולא הורה או מטפל. תפקידך לתמוך, לא לקחת אחריות על הבריאות והטיפול בה. את יכולה להביע את דאגתך, להציע לעזור לה לחשוב על אפשרויות טיפול כעת שמביעה עניין ל"היפרד" מהמחלה ולחיות חיים נורמאלים.
את כמובן מוזמנת להציע לה גם להיכנס לפורום הזה, לשתף ולשאול.

נתחיל מהסוף: אבחנה קלינית אי אפשר לתת דרך פורום באינטרנט, כך שאין דרך לדעת אם את באמת סובלת מאנורקסיה או לא בלי התייעצות מקצועית כמו שצריך. אבל עצם זה שהשאלות עולות, גם אצל אחרים וגם אצלך, מדליק נורה אדומה ומחדד את הצורך בהתייעצות כזו. אז כדאי לפנות לרופא משפחה, לדיאטנית, לפסיכולוג או לפסיכיאטר כדי לקיים בדיקה כזו.
לגבי דפוסי האכילה שאת מתארת: כאשר העיסוק באכילה, באחוזי שומן, במה נכנס לפה ומה לא ומתי, מתחיל להיות יותר מסתם עיסוק, אלא טורדנות של ממש, זה בהחלט מאפיין של חשיבה "הפרעת אכילתית". גם הדפוס של ויתור על אוכל של ממש לטובת מתוקים מאפיין לא פעם אנשים שסובלים מהפרעות אכילה (מעין חשיבה ש"עד שאני כבר אוכל אני חייב לאכול משהו שממש טעים ומהנה, גם אם לא מזין ומשביע").
בקיצור - נשמע שיש סיבה לבדוק קצת יותר טוב מה קורה, המלצתי לעשות זאת בהקדם.

היום נשקלתי ורציתי לדעת אם משקלי ביחס לגובה הוא נורמלי או מתחת לממוצע.
הגובה שלי הוא 161 והמשקל 43.6

אשמח לתשובה נוספת

תודה רבה

שלום

משקלך נמצא מתחת לטווח התקין ולמעשה את נמצאת במצב של תת משקל.
לאור מה שכתבת שאת אינך מרגישה רזה כמו שסביבתך מעירה לך על כך והנתונים שמסרת לגבי המשקל, אני מתרשמת שקיים עיוות בדימוי הגוף.
עיוות בדימוי גוף מתרחש כאשר התפיסה לא תואמת את המציאות.
יש לציין שעיוות בדימוי גוף הוא אחד הסממנים בהפרעות אכילה ולכן אני מצטרפת לתשובתו של לירן וממליצה בחום לפנות לייעוץ.

אני תוהה מה התשובה לשאלה הזו אמורה לשרת? הרי קשה לי להאמין שמישהי שמתעסקת בנושא כמוך במשך זמן רב לא יודעת את התשובה ממילא. מניסיוני, סוג כזה של שיח עם אנשים שסובלים מהפרעות אכילה מזין לרוב את הבעיה. אנשים סביבך אומרים להם: אתם רזים מדי! אתם בתת משקל! והפרעת האכילה מחייכת לעצמה. ואם מישהו יגיד: היי, אתה נראה טוב היום! הפרעת האכילה ישר תייצר מחשבה בסגנון של "אוי ואבוי! הוא מתכוון שהשמנתי...".
אז כשאת שואלת אותי אם את במשקל נורמלי או מתחת לממוצע, אני קצת ממולכד. הרי מדובר בחישוב די פשוט שלוקח עשרים שניות, שאני בטוח שאת יודעת אותו בדיוק כמוני, ושבזמן שאני כותב לך כבר הספקתי לעשות אותו. אבל אם אומר לך שאת מתחת לממוצע, האם זה יגרום לך לטפל בעצמך או רק יזין את הפרעת האכילה שלך? ואם אומר לך שאת במשקל תקין, האם תנשמי לרווחה או רק יכניס את הפרעת האכילה שלך תיכנס להילוך גבוה?

ראיתי שעדי כבר השיבה לשאלתך, אך לדעתי השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך הן לא אם את במשקל תקין או לא. השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך הן אילו מחירים הבעיה הזו גובה ממך, איך היא משפיעה על איכות חייך, על הקשרים שלך עם אנשים, על התפקוד שלך, על מצב הרוח שלך, על הריכוז שלך, על ההנאה שלך, על הבריאות שלך, ועל היכולת שלך להגשים את הערכים והיעדים האמיתיים שלך.

ואתמול קניתי משקל שהיה בהנחה כשעשיתי קניות.
לא היה לי מושג כמה אני צריכה לשקול ומהו המשקל הנורמלי לגובה שלי.

לא חיפשתי שמישהו יגיד לי שאני רזה, ולא שאני בתת משקל.. סך הכל כתבתי כאן כדי לסדר את המחשבות שלי והבלבול הזה נוצר רק לאחרונה שהרבה אנשים העירו לי.

האמת היא שהתגובה שלך קצת עקצה אותי לאור העובדה שהשאלה נשאלה בתמימות מוחלטת.

אני חושבת שבנוגע לשכתבת, במידה וזה היה נכון.. זה כמו ללכת לרופא שיניים עם חור בשן ולשאול אותו "נכון שהשיניים שלי בריאות?". שהרי אנו נעדיף לשאול כל אדם את אותה שאלה, ולא את רופא השיניים. אז אני באמת לא יודעת למה הקדשת כל כך הרבה מילים והגעת למסקנות כאלה, מבלי לחשוב לרגע שאולי קיימת שם מאחורי המסך מישהי שלא נשקלת באובססיה כל יום.. בעצם, לא נשקלה כמה שנים טובות.. פשוט מחוסר עניין.

שלום מורן

קופ"ח כללית מפעילה את מרפאת הנוטרים ברעננה.
בנוטרים קיימת יחידה של הפרעות אכילה, במרפאה ישנם טיפולים שונים החל מטיפול פרטני ומעקב דיאטני וחלה בטיפול באומונות, בילותרפיה וכדומה.
חלק מההשלכות השליליות של הקאות יתר כוללות נפיחות בטנית.

"מאוחר מדי" נשמע כמו תירוץ של הפרעת האכילה לגרום לך להרים ידיים, להתייאש מראש ולגרום לך לוותר על ניסיונות להבריא. הפרעת אכילה גורמת נזקים, חלקם הפיכים יותר וחלקם פחות, וכדי לדעת מה תמונת המצב האמיתית צריך בדיקות והערכה קלינית. אבל דבר אחד בטוח: כל יום עם הפרעת אכילה מגדיל את הסיכוי שהנזקים יגברו. נשמע שאת סובלת מהמצב וזקוקה מאד לעזרה ולטיפול.
זה נכון שקשה לצאת מזה. מצד שני, לא קשה להיות בתוך זה? גם קשה. אז שווה לעשות ניסיון, במיוחד שאת מתארת שכיום המודעות יותר גבוהה והמוטיבציה יותר גדולה. זה שאת חיה אורח חיים "רגיל" זה אומר שכנראה יש לך כוחות ויכולות, ומצד שני נשמע שהפרעת האכילה לא באמת נותנת לך ליהנות מאורח החיים הזה, אם כל מה שחשוב בסוף היום זה כמה אוכל נכנס לפה או כמה ספורט עשית.
הכוונה: אפשר לבדוק במרפאות להפרעות אכילה בבתי החולים הגדולים (למשל באיכילוב או בתל השומר, אם את במרכז), טיפולים מסובסדים דרך קופות חולים, או טיפולים פרטיים אצל אנשי מקצוע מומחים בתחום הפרעות האכילה. אם בטיפול שהיית בו בעבר הרגשת שיש "פוטנציאל" להחלמה, אולי שווה לנסות לבדוק אפשרות של חזרה אל אותם מטפלים. העיקר לא לקנות את הבלוף ש"מאוחר מדי".

מהתיאורים שלך בולט שעברה עליך תקופה קשה מאד בשנה האחרונה, שככל הנראה הגבירה מאד את רמת המתח הנפשי והמצוקה הרגשית שלך. כל אדם היה מתקשה להתמודד עם הדברים שאת מתארת, גם אם היה מודבר רק בגורם לחץ אחד (פרידה, הורה חולה, מעבר). על אחת כמה וכמה כשהם מתרחשים יחד. יש סיכוי מאד סביר שהבעיות שאת מתארת סביב אכילה והקאה הם ביטוי אחד למצוקה המצטברת הזו, ואני מתאר לעצמי שלא הביטוי היחיד.
כדי להבין טוב יותר האם מדובר בבולימיה, ומעבר לכך, כיצד ניתן לסייע לך להתמודד עם הקשיים האלו בחייך טוב יותר, מומלץ לשקול (יחד עם ההורים) פניה לגורם מקצועי (פסיכולוג, יועצת בית ספר, רופא משפחה וכדומה).

היי אלי. השאלה באילו כמויות מדובר, בת כמה הנערה, האם זה יומיומי
? על חשבון שתייה אחרת?
הבעייה עם שתייה מרובה (מעל 2 כוסות ליום) של קולה היא עודף סוכר המשפיע לרעה בעיקר על השיניים ועלול לגרום להשמנה. וכמו כל דבר אם הוא בכמות מופרזת וקשה בלעדיו תתכן התמכרות. אשמח לקבל יותר פרטים. יפה שאתה דואג לה :-)

Michal shalom
The grandaughter is 16 years old, drinks up to 3 coke glasses. Her health is so far OK, but I think this may change later on. Her parents are not able or willing enough to make her stop this bad habit. You may answer in Hebrew - I am right now out of home, and the computer at my disposal does not write Hebrew. Looking forward to your reply. Eli

היי אלי,
אני מבינה שאת הסבתא הדואגת לנכדתך. אם מדובר ב3 כוסות קולה רגיל ולא דיאט, ושאר התזונה שלה בסדר, לא הייתי מודאגת יותר מידי. הגם שלרב כשאנו ״מנדנדים״ לנוער זה לא עוזר לצערי. הדבר היחיד שעשוי לעזור זה שלא יהיה קולה בבית. וחשוב כמובן שתשתה גם מים. בכל מקרה, אל תטרידי את מנוחתך, זה לא אסון גדול:-) שבת שלום.

נשמע שמצד אחד חשוב לך לעשות צעדים נגד הבעיה שאת סובלת ממנה (כדי לעלות במשקל, להימנע מאשפוז, ואולי גם חשוב לך להפסיק להסתיר ולשקר), אבל מצד שני קשה לך ואת נגררת להתנהגויות שמזינות את הבעיה במקום אותך (הסתרה, צמצום, ספורט, הרצון לעשות את הדברים לבד ולא מתוך עמדה של שיתוף פעולה).
הפער הזה בין הרצון להבריא לבין הקושי לעשות צעדים לכיוון זה (בעיקר מתוך חשש לעלות במשקל) מאפיין בעיות בתחום האכילה, ואפשר להבין את הקושי שלך. למרבה המזל את לא מתמודדת עם הבעיה לבד, והמלצתי החמה היא לשתף את מטפלייך באופן ישיר במה שבאמת קורה, כדי שתוכלו יחד לחזק את החלקים הבריאים שלך ולמנוע התדרדרות והחמרה במצב. זה אולי לא יהיה נעים ברגע הראשון, אבל בטווח הארוך זה בוודאות יהיה יותר יעיל מאשר להמשיך להתנהל טיפול בזמן שהאמת על מצבך ידועה רק לך.

שלום

ראשית, משקל אינו הקריטריון היחידי לאשפוז !!! סימפטומים כמו אכילה מצומצמת, הקאות מרובות, שימוש במשלשלים ועוד... בהחלט "מספיקים" בכדי להחליט על טיפול באשפוז.
לשאלתך, למיטב ידיעתי בבי"ח הדסה הר הצופים זכאים לשירות ילדים ומתבגרים עד גיל 20 ואילו בבי"ח הדסה עין כרם מגיל 16 ומעלה הטיפול הינו במרפאת מבוגרים ולא ילדים, אבל כמובן שאני מציעה לך להתקשר ולבדוק ישירות מולם.
את רושמת שאינך יודעת האם את באמת רוצה טיפול, אני חייבת לשתף אותך שלא מעט ממטופלי מגיעים לטיפול עם תחושה כבדה שאינם בכלל רוצים טיפול וזאת בגלל שהסובלים מהפרעות אכילה מתקשים לגייס כוחות להיאבק בהפרעה כיוון שקשה להם לפעול בניגוד לקול הפנימי של הל הפרעת האכילה ו"לבגוד" בה. כמו כן, חשוב שתדעי שלמרות שרבים מהסובלים מהפרעות אכילה מתארים את הכניסה לטיפול כמשימה קשה ומורכבת, כמעט כול אלו שהחלימו מתארים את התהליך הטיפולי כנקודת אור בתקופה כל כך חשוכה וקשה...
בהצלחה רבה

היי בעיקרון עדיף לך לשתף מישהו קרוב.. לא חייב אמא או אבא.. זה קשה לעבור את זה לבד.. אולי מורה או יועצת.. אולי חברה או אמא של חברה שאת סומכת עליה.. אם בכל זאת אין.. אז את יכולה לפנות לרופאת משפחה שלך והיא תפנה אותך לטיפול..
בכל קופה (כללית מאוחדת מכבי..) אז יש דיטאניות שמתמחות בהפרעות אכילה.. את בעצמך אפילו יכולה לקבוע לעצמך תור..
אם את צריכה עזרה אז בכיף.. חבל שתדרדרי עוד יותר ממה שכבר עכשיו.. וחבל שתיהיי לבד בזה..

מקווה לטוב. אני

שלום קארין

ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה.
שמחתי לקרוא על הנכונות שלך להשתחרר מהפרעת האכילה !!!
לאור גילך הצעיר חשוב שהוריך יהיו בתמונה ועל כן אני מציעה לשתף אותם במה שעובר עליך, במידה וכפי שאת חושבת הוריך אכן מתקשים לעזור לך במציאת מסגרת טיפולית מתאימה לאחר הפנייה אליהם, אני ממליצה לך לפנות לרופא המשפחה שלך לשתף אותו ובו זמנית לבקש ממנו הפנייה לדיאטנית קלינית המתמחה בהפרעות אכילה (קיים בכול קופ"ח וכמובן שאינך צריכה לשלם על כך) משם אני בטוחה שיעזרו לך למצוא את מסגרת הטיפול המתאימה על מנת שתוכלי להשתחרר מהבעיה...

בהצלחה רבה

אני לא יודעת למה לא עונים לך, כל הכבוד לך שאת רוצה בכלל לצאת מהמצב. את צודקת מגיע לך שיענו לך, מה הקטע של המטפלים באתר הזה? אתם לא רואים שהיא במצב נורא? בכל מקרה תמיכתי שלוחה לך, אישית הייתי ממליצה לך להתאשפז בשלוותה בנוער כי ממש נחמד שם. למרות שבגלל שאת לא אוכלת בטח ישימו אותך ביחידה שזה פחות כיף. אך נראה לי עדיף על תל השומר כי שם דכאון כולן אנורקסיות וגם אפשר לרמות בשקילות מלא ולהקיא את השייק הדוחה הזה שדוחפים לך. האמת שגם בשלוותה סוג של אפשר לרמות אבל אווירה יותר טובה, יש סכיזופרנים ופסיכוטיים שזה צחוקים ולא רק אנורקסיות ובולמיות עם פרצוף שמדכא לך את החיים. חוץ מזה את חייבת לנסות קצת כדורים נגד דכאון וחרדות זה אחלה ואל תדאגי הם לא גורמים לעלייה במשקל. יש לך שתי אפשרויות: לרצות לצאת מזה (אל תחשבי על ה"איך" בשביל זה יש מטפלים, להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי) או להשאר במקום המוכר והבודד והאהוב של המחלה ובסוף למות. זה לא כזה דרמטי בעיני אם תמותי פשוט תבדקי מה את רוצה ולא מה המחלה שמשתלטת עלינו רוצה. אם בסוף תחליטי לפגוע בעצמך עד מוות-זכותך, אך שזה יהיה רצון שלך ולא כפוי. אני יודעת שאצלי החופש האמיתי היה בלוותר על החופש שלי לפגוע בעצמי. ולתת למומחים לעזור לי. אם היה לך סרטן היית הולכת לרופא לא? אז זה הסרטן שלך, בהצלחה.

זה מאוד תלוי אם הבת שלך מוכנה לקבל עזרה. כיוון שהיא מעל גיל 18 אין צו או אשפוז בכפייה ולכן היא צריכה לרצות לקבל עזרה.
אם היא רוצה אז יש כל מני מסגרות. אני יודעת שיש אשפוז מלא בהדסה עין כרם.
אני לא יודעת אם בכל הקופות יש מרפאות להפרעות אכילה. אבל את בהחלט יכולה לברר עם הרופאת משפחה שלה. היא בטוח יודעת יותר טוב ממני ותפנה אותך לאן שצריך. בקופות מה שכן בטוח יש דיטאניות ונראה לי גם אפילו דיטאניות שמתמחות בהפרעות אכילה.
מכייון שאני לא יודעת איזה קופה את אז אני לא יכולה להגיד לך אם יש או אין מרפאות להפרעות אכילה.
מה שכן אני שמה לך קישור למרפאה להפרעות אכילה (מרפאה ולא אשפוז) בהדסה עין כרם

בהצלחה. מקווה שעזרתי קצת.

הקישור לא מופיע אז תכנסי פשוט לאתר של הדסה עין כרם באינטרנט ותכנסי לקטגוריה של מרפאות ומכונים ושם יהיה כתוב בין היתר מרפאה להפרעות אכילה.

שלום סימה

קיימת מרפאה להפרעות אכילה בהדסה עין כרם, המרפאה כולל אישפוז מלא ואישפוז יום לפי הצורך.

בהצלחה

היי אולי תבדקי דרך הקופה שלך? אני יודעת שדרך הקופה זה מסובסד ..

בהצלחה!

שלום

לא כל טיפול עולה כסף, יש מגוון אפשרויות טיפול במרפאות ציבוריות וקופות חולים. כצעד ראשון אני ממליצה לך לשתף את רופא המשפחה שלך ולבקש ממנו הפניה לדיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה, אני בטוחה שהיא כבר תוכל לסייע לך למצוא את הטיפול המתאים עבורך.

בהצלחה

ליבי אלייך-חשוב שתביני שעשית עכשיו את הצעד הראשון. אני לא יודעת איך רופא המשפחה שלך ואם נח לך איתו/איתה לפעמים בקופות המזכירות יותר מבינות-או האחיות-יש עזרה פסיכולוגית או או טיפול וסיוע להפרעות אכילה -אל תתייאשי-יש לך גוף אחד-אין לו תחליף חשוב שתביני שאת לאט לאט הורסת מערכות שיניים, רירית הקיבה, משתפשף הגרון ומיצי הקיבה, השיניים השיער והציפורניים. זו תמונה גדולה של שנאה עצמית את יכולה לצאת מזה. אל תוותרי-שוב-עשית צעד ראשון אל תישברי.

גם לי קורה אותו הדבר בדיוק.כשאני עייפה וגמורה..במקום ללכת לישון אני ממשיכה ללתפקד וזה מוביל אותי להפרעת אכילה..אם זה אכילה ריגשית ...וכ'ו

היי אני ממש לא מומחית ואת לא צריכה להתייחס לדעה שלי ..
אם היא במשקל מאוד נמוך אולי באמת עדיך אשפוז.. המחלקה שם מאוד נחמדה(אני עצמי לא טופלתי שם אבל הייתי בביקור) ואפילו אחרי האשפוז ימצאו לה מעקב בחוץ..
יש גם בשיבא מרפאה להפרעות אכילה שהוא לא מצריך אשפוז אלא רק מעקב ויש גם אשפוז יום.. באיזה אזור בצפון את גרה? בגרך כלל בקופות חולים או בבתי חולים המקומיים או הקרובים אליך יש מרפאות המטפלות בהפרעות אכילה. מרפאות כוללות גם ייעוץ דיטאני וגם פסיכולוגי שזה עדיף כי מטפלים בשני הצדדים של המחלה פיזי ונפשי.

שוב אני מצטערת אם אני נשמעת מתנשאת או כזאת שיודעת הכל.. אני בהחלט לא מומחית

אני מקווה שיהיה טוב בקרוב.
אני

שלום מיכל

כיום בכול קופ"ח חולים יש דיאטניות המתמחות בהפרעות אכילה ולכן אני מציעה לך לפנות לרופא הילדים של ביתך ולבקש ממנו הפניה לדיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה.
כמו כן, איני יכולה להתעלם מההמלצה לאשפוז בתל השומר, חשוב שתדעי שביתך נמצאת בתקופה קריטית מבחינת הגדילה שלה ועל כן לאור העבודה שאשפוז מהווה מסגרת אינטנסיבית, מכילה ומחזיקה , איני הייתי שוללת זאת... בהמשך כמובן אפשר לעבור לטיפול בקהילה.

בהצלחה

איזה חברה מדהימה את. את לוקחת אחריות מאד גדולה וצריכה להבין שהיא צועקת לעזרה ומסתבכת עם עצמה ולא יכולה לצאת מזה לבד. אני לא יודעת מה הקשר עם הוריה אבל חשוב שכן מישהו יישמע וייקח אחריות לעזור לה ולפנות לאנשי מקצוע. לי לא היה אף אחד והיו אורות אדומים בכל מקום וחבל יכלו לעזור לי בריאותית עשרות שנים לפני שנעזרתי.

היי מניסיון אישי.. עם חברות שלי כאילו.. אני יודעת שלמרות הכעס בהתחלה שכאילו גילו והכל אני הבנתי אותן.. אפילו היה קצת כעס עם לא היו מספרות כי זה כאילו לא אכפת להן באמת.
אני מציעה לך להגיד לחברה שלך כזה דבר.. "X אני מאוד אוהבת אותך ואני מודיעה לך ולא שואלת אותך שאני הולכת לדבר עם מישהו (יועצת הורים גם וגם אפילו) ושאני לא הולכת לתת לך להמשיך לרדת. את יכולה לקבל את זה ואת יכולה לכעוס עליי אבל מתישהו את תביני שזה מאהבה אליך" לדעתי זה מה שאת חייבת לעשות.. הפרעות אכילה זה משהו שמתמכרים אליו.. כמה שעוצרים את זה מוקדם יותר ככה אפשר לצאת מזה יותר מוקדם .. תעשי את זה למרות.. אני חושבת שבריאות של חברה עדיפה אפילו על פני החברות עצמה.. ובסופו של דבר היא תבין שאת רק רוצה לטובתה..

בהצלחה..! אל תתיאשי.. חשוב שתתמכי בה ותראי לה שאת אוהבת אותה למרות הכל ואפילו אם היא תכעס.. אל תוותרי..

שלום

ראשית אני רוצה להזכיר לך שאת חברה, ולא הורה או מטפל. תפקידך לתמוך, לא לקחת אחריות על הבריאות והטיפול בה. את יכולה להביע את דאגתך, להציע לעזור לה לחשוב על אפשרויות טיפול, אם תרצה בכך,את כמובן מוזמנת להציע לה גם להיכנס לפורום הזה, לשתף ולשאול. וכמובן, מעבר לזה, הדבר החשוב שאת יכולה לעשות הוא לספר להוריה, על מנת שהם יוכלו למלא את תפקידם ולעזור לה.

לצערי הרב גם אני הייתי בולמית יותר מעשר שנים ויש לי 2 בנות מדהימות הישמרי לך ותהייי חזקה בדכך כי לפני כל הריון היו לי הרבה הפלות טבעיות
ככל שתצאי מזה מהר יותר ותשמרי על תזונה נכונה תקלטי להריון בריא יותר מהר
בהצלחה

נשים רבות שמחלימות מהפרעת אכילה מצליחות להיכנס להריון, ומאחר ואצלך מדובר בסך הכל בשבועות ספורים של ניסיון להיפטר מהמחלה, כדאי לתת לגוף קצת יותר זמן להתאושש. בינתיים חשוב לשתף את הרופא בפרטים האמיתיים והמלאים של ההתנהלות בעבר, בלי להתבייש (יותר חשוב לוודא שאת בריאה ושההיריון שלך יהיה תקין). כמו כן, מומלץ לשקול עזרה טיפולית בתהליך, במידה ותרגישי שיש לך צורך בתמיכה וליווי בהתמודדות עם הבעיה.

אני בשנות הארבעים המאוחרות-התחלתי להיות בולימית בגיל צעיר מאד אולי סביבות 11 -הרבה שנים-היו לי תקופות שאני לא יכולה עד היום לפרט מה עשיתי מרב מבוכה מעצמי-יום שכולה הקאות, חוקנים ועוד ועוד ותקופות שהיה רק בסוף שבוע. בעלי לא ידע, חברים לא ידעו. הסימן על היד היום נעלם. החלטתי פעמים רבות שאפסיק. כשהריתי והקאתי בפעם ראשונה ללא שליטה בגלל ההריון ובלי קשר להריון הייתי בדרך הנכונה. ומאז, במשך שנים אני כל הזמן מבריאה עוד. יש הפסקות ארוכות ולפעמים ייתקוף אותי זעם על עצמי-אבל אני בריאה, אוכלת בריא, חיה בשלום עם משקלי הריתי לא פעם ויש לי ילדים בריאים. כשאת כבר בדרך להיות אימא יש לך אחריות על גופך נפשך ועל בריאות הגוף והנפש של עוד אנשים. שיהיה לך בהצלחה-תביאי ילדים, תשמרי על הגוף, תהני מההריון-זה לא להיות שמנה זה להחזיר ילד

זה לא נדיר לראות שאנשים הסובלים מאנורקסיה מצטיינים בתחומים ספציפיים, במיוחד תחומים אקדמיים. קודם כל המחלה הזו נוטה "להתלבש" על אנשים עם נטיות כפייתיות, ופרפקציוניזם הוא במובן מסוים "ז'אנר" אחד של כפייתיות. כך שלעיתים קרובות נערות או נערים עם הפרעת אכילה מפתחים גם סוג של פרפקציוניזם בלימודים. מעבר לכך, הרצון המוגבר בשליטה, החיפוש אחר הוכחה חיצונית, מספרית/כמותית לערך העצמי, הקושי להתגמש, כל אלו מקבלים ביטוי גם בהפרעת אכילה ויכולים להיות מתורגמים גם לציונים טובים. כמובן שיש לכך גם מחירים. למשל, פגיעה קשה בערך העצמי כשהציון מאכזב, וקושי לתת מקום גם לתחומים אחרים בחיים (משפחה, חברים, עבודה, פעילות פנאי שמסייעת להפחתת מתח). מעבר לכך, לאורך זמן צמצום תזונתי אכן פוגע ביכולות להתרכז, למקד קשב לאורך זמן, וגם המצוקה הכרוכה בהפרעות אכילה מקשה על תפקוד לימודים. לכן נפוץ לראות נערות או נערים עם הפרעות אכילה שמצטיינים, אך בשלב מסוים חלה ירידה חמורה בתפקוד האקדמי.