פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

נכון שזה מוזר אבל הם חייבים לעזור לה לצאת מזה ולא לתמוך בה (זה כנראה בא מהכחשה שיש להרבה הורים במצבים כאלה). תספרי להם הכל הכי בכנות ולא משנה כמה היא תתרגז עלייך שאת מלשינה או משהו (יכול להיות שהיא תנתק איתך את הקשר אפילו, אבל זה שווה את זה אם את אוהבת אותה באמת).

אני יודעת כי א' אני מחלימה מהפרעת אכילה בעצמי וב' כי אני הצלתי חברה שלי בדיוק ככה.
ידעתי שהיא מדרדרת בדיוק כמו שאת מתארת וסיפרתי ישר ליועצת בית הספר ולהורים שלה והיא הצליחה לצאת מזה. אני לא צוחקת כשאני אומרת לך שהצלתי לה את החיים. היא מצידה ניתקה איתי כל קשר ומגע והתחילה אפילו להתעלם מקיומי לגמרי, אבל אני הצלתי לה את החיים! זה הרבה יותר חשוב.

בשלב מוקדם של ההפרעה אחוזי ההחלמה הרבה יותר גבוהים. אל תבזבזי זמן.

ובמקרה שהיא אדם ממש נפלא ותמשיך להיות איתך בקשר את צריכה להיות החברה התומכת, ולא המטפלת/האמא/השוטר שלה. לא תפקידך לשמור כמה היא אוכלת וכמה ספורט ואיך ומתי. את יכולה ליעץ בתור חברה טובה אבל זה תפקיד מטפלים (שחשוב שתציעי להוריה שיקחו אותה לטיפול, זה ממש עקרוני!) והורים.
וגם אל תתני לקשר שלכם לסבוב סביב ההפרעה, נסי אפילו לא להתווכח יותר מדי על עניינים כמו משקל וזה כי ההפרעה מעוותת את כל מה שתאמרי והיא תשתמש בזה כדי להיות יותר חולה.

אני אמנם לא אשת מקצוע אבל אני מכירה ויש לי נסיון "יד ראשונה".

היא לא טובה, אפילו לא לספורט. ספורט כמו כל דבר אחר בחיים צריך לעשות במידה וזה יכול להרוס לך את הגוף ואת הבריאות.
אם את מרגישה שהספורט מחליף אצלך דברים רגשיים אז טיפול פסיכולוגי הוא הפתרון לדעתי, ביחד עם שיטת כושר אחרת (מודרכת ע"י אנשי מקצוע שדואגים שתהי בריאה ויהיה לגופך את כל מה שהוא צריך).

אנשים שונים רוצים דברים שונים. השאלה היא מה את רוצה עבור עצמך? מעבר לנזקים הבריאותיים שכרוכים בספורט לא מבוקר או בדפוסי אכילה מזיקים, אני מניח ממה שאת כותבת שהתנהלויות כאלו מעוררות יותר מצוקה מאשר שביעות רצון וסיפוק. כדי להבין מה התמונה המלאה של הדפוסים והמצוקות מהן את סובלת - ואיך להתמודד עמן ולתת מענה לצרכים שלך - צריך לפנות לטיפול מקצועי, במידה ולא עשית זאת עד עתה.
ולשאלת הרעב הפוסט טראומתי - זה דבר שבהחלט עובר עם הזמן.

שלום גלית
לצערי לא אוכל לענות לך על השאלה, כי הפורום הנוכחי מיועד לאנשים הסובלים מהפרעת אכילה. אני ממליצה לפנות לטיפת חלב או לתזונאית ילדים שתעזור לכם לשלב אוכל בתפריט שלו.
בהצלחה

שלום דליה
מצטערת, אבל איני רופאה ואיני יכולה לענות לך על שאלתך
בהצלחה

בענייני יציאות בעבר הייתי בשירותים כל יום והיציאה היתה יוצאת באופן חלק ללא כל בעיה וזה לא ארך יותר מכמה שניות.
היום אין לי כמעט יציאות, יש לי עצירויות, לפעמים אני לוקחת משלשלים בלית ברירה.
אם יש לי יציאות זה כמו אבנים וקשה לי מאוד.
האם זה קשור?

יכול בהחלט להיות שזה קשור, תלכי לרופא אם את חושבת שיש בעיה גופנית, זה בטח יעזור.

אם את סובלת מהפרעת אכילה או לא, כי אני לא אשת מקצוע או משהו, אבל אני חושבת שזה טוב שהבנת שיש לך בעיה. גם אני הבנתי בשלב מסויים שיש לי בעיה, והרגשתי בדיוק כמוך, ואני יכולה להגיד לך מנסיון שבעיות כאלו אפשר לפתור.
קודם את צריכה לחשוב בדיוק מה הבעיה, ואת החלק הזה נראה לי שעברת אם את מדברת על בעיה של ספירת קלוריות אובססיבית, רגשות אשמה אחרי אכילה של דברים מסויימים, פחד מהשמנה, וכו'.
מי שיכולים לעזור לך הם בעיקר ההורים ואנשי מקצוע: איך היית מגדירה את הקשר שלך עם אמא שלך? נראה לך שתוכלי להסביר לה בדיוק את הבעיה ואיך את מרגישה, ממש בכנות? כי רוב ההורים שאני הכרתי מכחישים שיש בעיה כשהיא צצה, אבל כשהם מבינים שבאמת יש בעיה הם הכי עוזרים מכל האנשים (למעט אנשי מקצוע, שלמה לא ללכת אליהם בעצם? דיאטנית נגיד? הרי בשביל זה הם למדו את כל השנים האלה- זה המקצוע שלהם, אז למה לא?).

והקשר די טוב עם אמא שלי, פשוט אני מתביישת קצת שהגעתי לזה..
אני אלך לדיאטנית ולרופא ואני מקווה לפתור את זה ע"י הוספת קלוריות לתזונה והגדלת הארוחות.
אני רק מקווה שאפשר לפתור את זה, וזה עוד לא מאוחר

אני באובססיה לחישוב קלוריות, אין לי יצאיאות רבות, החזה שלי קטן, ואני לא אוכלת דברים שאהבתי לאכול בעבר... רק שאני אוכלת כמות קטנה יותר של קלוריות 800 ביום.
אני חושבת שאנחנו מריכות לטפלבבעה מהר אחרת כמו שאמא שלי ושלך אמרו- לא נוכל להביא ילדים...

רונה אני ממליצה לך לדבר עם חברות שקרובות אלייך ולהכניס יותר ויותר אוכל לפה, גם אם את מרגישה שבעה, ושהבטן מפוצצת, תאכלי בריא ומגוון-ירקות, פחמימות, ומעט שומנים שגם אותך צריך בגוף.
אני יכולה להבין אותך הכי טוב, את חושבת שזה סוף העולם אם תעלי במשקל אבל תאמיני לי זה רק לטובתך.
האנשים מסביבך יאהבו אותך גם אם תהיי 3 קילו יותר, וזה מתפרס על כך הגוף תאמיני לי שתיראי בסדר גמור.
את צריכה לאהוב את עצמך איך שאת, המשקל פוגע בהתנהלות היומיומית שלך, תאמיני לי מניסיון-אני עצרתי את זה בזמן.
בנוסף להשלכות במחזור האנשים מסביבך מרגישים שנוצר ריחוק, אני למשל מקווה להחזיר לעצמי את השמחת חיים שאבדה לי ואני בעזרת השם ובאמונה אחזיר את זה, חבל להיות בדיכאון.
החוויה הזאת גרמה לי להבין שהחיים יפים ואני יותר מעריכה אותך עכשיו. כדאי גם לך.
מה קרה אוכל זה חלק מהנאות החיים!!אז למה לא להנות בעצם תגידי לי!!
בהצלחה שיהיה לך

שלום אילה
קודם כל, טוב שהבנת שיש בעיה וזה לא כל כך משנה אם היא עונה לשם של הפרעת אכילה או לא. פעמים רבות מתחילים איזשהו תהליך ונגררים לתוכו מבלי לשים לב ולכן חשוב מאוד שאת רואה את זה היום.
אכן יש בעיה וקושי בעניין האכילה, הגוף ומצב הרוח. שלב ראשון הוא לשתף את ההורים כדי שיוכלו לעזור לך בתהליך ההבראה. אני ממליצה מאוד לפנות למרכז שמטפל בהפרעות אכילה, שם תקבלי טיפול פסיכולוגי וטיפול תזונתי מאנשים שזו ההתמחות שלהם, ושמבינים את המחשבות הקשות המלוות את האכילה, את הפחד מהעליה במשקל וכו'. כדאי לפנות מהר, כי כבר יש השפעה של מיעוט האכילה על הגוף ועל המחזור החודשי. המחזור יכול לחזור אך בשביל זה הגוף צריך להתאזן ולקבל את מה שצריך. לגבי היציאות- יש קשר בין האכילה לבין היציאות. אני עוד ממליצה להפסיק עם המשלשלים כי הם עלולים לגרום להתמכרות ולבעיות יותר קשות ביציאות. לכן כדאי לפנות לטיפול ושם התזונאית תעזור לך גם בעניין הזה.
המון הצלחה וטוב שתפסת בזמן

שהייתה לי איזה הארה כי עד לפני כמה ימים אני ראיתי את עצמי כשמנה, היום אני כבר מבינה שאני רזה ואף מבינה שאצטרך לעלות במשקל, דיברתי עם אנשים שקרובים אליי והבנתי שרק כך המחזור יחזור לעצמו, לכן לבינתיים אני מעלה בכמויות של אוכל, לא מחשבת קלוריות-אוכלת בריא ונכון.
וקבעתי לי תור לדיאטנית לעוד שבועיים, אם יהיה צורך אני אפגש עם יועצת בית ספר אבל בינתיים אני בסדר.
אני לא חושבת שאני במצב קשה אני נחשבת במצב קל יחסית, אני מכירה מישהי שהייתה אנורקסית בולמית והיו לה הפרעות אכילה, היא דיברה איתי והבנתי איפה אני עומדת ומה כדאי לי לעשות.
וכן בין היתר אני גם אדבר עם הוריי.
את חושבת שזאת החלטה נכונה ?

שלום אילה,
אני חושבת שזה מצויין שתשתפי את ההורים ושאת מצליחה להעלות את כמויות האוכל שאת אוכלת לבדך עד שתגיעי לדיאטנית. כן חשוב לי לומר שחשוב להבין מה הביא אותך למצב הנוכחי כדי ללמוד לזהות מצבים כאלה בעתיד. לשם כך, כדאי לפנות לטיפול נפשי (ניתן גם אצל יועצת ביה"ס). אך הצעד החשוב ביותר הוא לטפל קודם כל בגוף שלך כדי שלא להמשיך לפגוע בו.
המון הצלחה

העולם צבוע ומסריח!

את כל כך לא רוצה לקבל את העזרה אם את יודעת שאת צריכה אותה? אמא שלך מנסה לעזור לך, את צריכה להחליט לעזור לעצמך, זו דעתי, אבל אני לא אשת מקצוע.

שלום מיה,
כפי שאת כתבת בתיאור שלך, קיימת בעיה, והגוף כבר נותן את אותותיו. אני מניחה שגם את מבינה שיש בעיה. אני ממליצה בחום לשתף את ההורים במצבך באופן מלא וכנה. לדעתי שיתוף ההורים בחומרת הבעיה היא הצעד הראשון כי הם יוכלו לשמור עליך מפנייך. האם הדיאטנית היא מומחית להפרעות אכילה? האם שיתפת אותה בקושי הרגשי שלך לגבי העלייה במשקל?
אני ממליצה בחום לשתף מישהו שיכול לעזור ולאחר מכן כן לפנות לעזרה וייעוץ בנושא, כי אם תתפסי את הבעיה בזמן, יהיה יותר קל לפתור אותה הן רגשית והן פיזית. חוסר מחזור הוא מצב מאוד לא בריא ויכול לגרום לסיבוכים בהמשך, כדאי לטפל בזמן.
בהצלחה

שלום בת אל,
באשפוז יכולים להאכיל אותך בזונדה, לא כעונש על אי אכילה אלא כשמירה על הגוף שלך. נותנים את זה כשאין דרך הזנה אחרת. המלצתי היא לאכול בעצמך כי זונדה יכולה להיות חוויה לא פשוטה אך הכרחית במצבים קיצוניים של תת משקל.
בהצלחה

כמו ברוב המקרים של בעיות אכילה, השאלה החשובה היא לא אם אפשר לטפל (כי אפשר) אלא אם יש נכונות לטפל. במידה ויש נכונות מצד בעלך לעבוד על דפוסים אלו במטרה להכניס מידה רבה יותר של גיוון וגמישות להרגלי התזונה שלו, בהחלט ניתן לשלב טיפול תזונתי וטיפול פסיכותרפויטי מתאים (למשל טיפול קוגניטיבי התנהגותי) במטרה לייצר שינוי. ניתן לפנות לרופא המשפחה בקופת חולים ולבקש דרכו הפנייה לטיפול כזה במסגרת הקופה.
בהצלחה,

שלום עדי,
עברת תהליך מאוד משמעותי בשנה האחרונה, וירדת 30 ק"ג. נשמע שבשלב מסויים הירידה הזו יצאה משליטתך. טוב שאת רוצה עזרה ולא מסכימה לחיות את חייך בסחרור שאת מתארת.
אני ממליצה לפנות למרפאה להפרעות אכילה או לטיפול פרטי שיכלול שיחות וטיפול תזונתי. כשיורדים כל כך הרבה במשקל, חשוב שהתהליך יעשה באופן מבוקר ובריא לך ולגופך.ההמלצה שלי היא לפנות כרגע לעזרה ולהחזיר את השליטה לחייך.
בהצלחה

אין כל רע בשוקולד, חטיפים, או לחם לבן- רוב האנשים אוכלים אותם והם בריאים ושמחים.
הבעיה מתחילה כשמצב הרוח מושפע מהאוכל ו/או המשקל. בגלל שאני מזדהה לגמרי עם מה שאת מרגישה בקשר לגוף שלך (גם אצלי זה היה בדיוק ככה) אני מציעה לך לנסות לאהוב את עצמך ואת הגוף שלך ולא להתעלל בו עם חומרים כימים ומחסור באוכל. ברגע שתפסיקי להתעלל פיזית בגופך הוא לא ישיב לך מלחמה ופיזית לא יהיה לך צורך יותר ברזרבות של אוכל. אני יודעת שדימוי גוף קשור בעיקר לדברים שבלב ולכן אני מציעה לך לדבר עם אחד ההורים על מה שאת מרגישה.
אני מראש אומרת לך מנסיון שלדבר עם ההורים זה אחד הדברים הכי עוזרים שיש (אפילו שהקשר שלי עם ההורים שלי מאוד לקוי וזה היה לי מאוד קשה), אני בטוחה שגם אנשי המקצוע יסכימו איתי בקשר לזה.

את מתארת ירידה משקלית מהירה בעקבות דפוסי דיאטה לא מאוזנים ולא מפוקחים, כולל שימוש במשלשלים - לא מפתיע שהתנהלות כזו לא מחזיקה לאורך זמן ומובילה לתגובת נגד. אני מסכים מאד עם הקוראת שענתה לך שהבעיה אינה במאכלים כאלו או אחרים, אלא בהתנהלות כללית מול אכילה. מה שהייתי ממליץ לך זה לדאוג לעצמך לטיפול דיאטני בשלב הראשון, כדי לסייע לך לפתח דפוסי תזונה יותר מווסתים. במידת הצורך, רצוי להוסיף לכך גם טיפול בפסיכותרפיה. כיום טיפולים כאלו מוצעים במחירים מסובסדים בכל קופות החולים, ואת מוזמנת לפנות לרופ המשפחה כדי לבקש ממנו הפניה אליהם.
בהצלחה

שלום מיטל,
לגבי מרכזי תמיכה לאכלנים כפייתים- אני מניחה שתוכלי למצוא מידע באינטרנט. איני יודעת מספיק ממה את סובלת, אך אם אכן מדובר באכילה כפייתית, אני ממליצה לפנות לטיפול במרכזים המתמחים בטיפול בהפרעות אכילה ולהבין מה מקור הבעיה, מה ממלא עבורך האוכל וכו'.מרכזים כאלה קיימים גם דרך קופות החולים.
בהצלחה

שלום ריקי,
יתכן ואי קבלת המחזור קשורה לירידה שלך במשקל, יתכן שהירידה במשקל היתה דרסטית מדי עבור גופך. בגילך חשוב מאוד לקבל את כל אבות המזון הכוללות גם שומנים. אני ממליצה לפנות לתזונאית ולקבל המלצות ממנה. במידה ואין שינוי כדאי לפנות לרופא/ת המשפחה להמשך בדיקות.
בהצלחה

שלום לך,
ישנם נזקים דומים וישנם נזקים שונים בין הסובלים מאנורקסיה לבולמיה ולכן אין לי תשובה חד משמעית עבורך לשאלתך. האם את מקבלת מחזור באופן סדיר בצורה טבעית (ללא גלולות למניעת הריון)? הנזק שנגרם לגופך כיום אינו מעיד בהכרח על אי יכולת להכנס להריון אך בוודאי שלא יהיה בריא לך ולעוברך. בכל מקרה, בהריון, כדאי להיות במצב הבריא ביותר עבור העובר כדי שצרכיו הבסיסיים ימולאו בדרך הטובה ביותר.
בהצלחה

טוב מאד שהחלטת לקחת אחריות על חייך ולהתמודד עם הבעיה הזו, וטיפול היא אכן הדרך לעשות זאת. אפשר להבין את הרצון לשמור את זה לעצמך, אבל לפעמים למרות הקושי והחשש לספר ולשתף, כשעוברים את המכשול הזה מגלים כמה התמיכה של הסביבה חשובה וכמה השד פחות נורא ממה שנדמה. בכל מקרה מתחת לגיל 18 נדרשת הסכמה של ההורים לכל טיפול, אבל גם מעבר לכך אני ממליץ באופן כללי על שיתוף של גורמי התמיכה בחייך.
לגבי טיפול: ניתן לפנות דרך רופא המשפחה לטיפול בהפרעות אכילה בקופת החולים, או לפנות באופן פרטי לטיפול במכון או אצל אנשי מקצוע מומחים בתחום זה. התייעצות נוספת ניתן לעשות בקו הסיוע של "שחף" - 08-9357035.
בהצלחה.