פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

אהלן,
כיום אני בת 23.בחורה רזה יחסית.אני לא יודעת איך מזהים הפרעות אכילה ומה הגבול המפריד בין הפרעת אכילה לבן אדם נורמלי ששומר על הגזרה.
בעברי הייתה לי תקופה בצבא כאשר הייתי מגיעה הבייתה או נכנסת למגורים בבסיס,אוכלת והולכת להקיא.לא ירדתי במשקל מזה אך ידעתי שכאשר אני אוכלת קצת יותר מהרגיל אני ישר הולכת להוציא את זה לאחר מכן. אך חיי היו נורמליים מבחינה חברתית. מצד שני, הדבר לא מפסיק להטריד אותי. לפני שנה העלתי במשקל במס' קילוגרמים והייתי מסוגרת בתוך עצמי מס' חודשים.ללימודים לא רציתי ללכת,לא לאירועים משפחתיים ומצאתי את עצמי ממציאה תירוצים לסביבתי הקרובה. הראש לא הפסיק להיות מוטרד.לקחתי "תה טיבתי", והפחתי בכמויות של האוכל. כמובן שירדתי את מס' הקילוגרמים שהעלתי והמצב רוח חזר. אך עדיין, הראש שלי לא מפסיק להיות טרוד במשך 24 שעות ביממה מה אני כן יאכל,לא יאכל,כיצד אנשים מסתכלים עלי כשאני אוכלת, אני מוצאת את עצמי שנים אוכלת בסתר וכשאני ליד אנשים אני יכולה לא לאכול בכלל ובנוסף ישנם ימים שאני זוללת ללא הפסקה.
איך אני מגיעה למצב שהראש שלי לא יהיה טרוד בדבר הזה???

אז ככה...
היום אני כבר בת 18,יש לי הסטוריה ארוכה שמלובה בהפרעות אכילה
ירדתי למשקל 47,גובה 167
המשקל לא כל כך חשוב אלה ההתעסקות באוכל שהיתה לי כמו לכל אחת במצב כזה,חוסר אכילה,משם זה עבר לבולמיה,והתקפי אכילה....באמת שעברו עלי שנתיים קשות,עם המון טיפולים פסיכלוגים
היום אני במצב יותר "בריא" גם כי עליתי למשל 65 ( חייבת לציין שאם לא ההיתי עולה במשקל לא ההיתי יורדת מזה) בהתחלה היה לי קשה מאוד מאוד מאוד!! והיום אני חייה עם עצמי בשלום....וחייה שגרה נורמלית,של לימודים,חבר,חברות,מסיבות..יציאות וכמו כל נערה בגילי שתכף גם מתגייסת
יש בעיה אחת,שאני מנסה להרזות,ענין האוכל והדיאטות נמצא אצלי 100 אחוז בראש למרות העיסוקים שלי,עם אני עם חבר שלי אני חושבת על זה,בבית הספר..
חושתב מתי אוכל את הארוחה הבאה,מה יאכל...נמאס לי..אני סובלת ממיגרנות אני בטוחה שזה רק בגלל זה
בא לי לרדת למשקל 57 ולהנות מהחיים...יש לי היום ראיה מאוד מציאותית וריאלית איני שואפת להגיע לתחתית..
אבל אני רוצה להגיע לשם רק בשביל השקט הנפשי שלי
אני שואלת האם המצב שלי זקוק לטיפול?
והאם 6 ארוחות זה לא נכון לי?כי למשל 6 ארוחות מצרייך אותי מלחשוב מה לאכול וכמה,ומתי הארוחה הבאה

אני בת 28, ומזה עשור אני נעה על התוואי שבין אנורקסיה לבולימיה. אני רוצה שהבנות הצעירות והיפות ששוקלות בכלל להפסיק לאכול או להקיא או לעשות משהו קיצוני יקראו את המילים האלו טוב.
עברו עליי העשר שנים הכי אומללות בחיים שלי. בגיל 16 הייתי מסתכלת על תמונות של דוגמניות ואומרת לעצמי - אוי כמה שהן יפות. הייתי צוחקת כשהייתי קוראת סיפורים על אנורקסיות שמסרבות לאכול. בראשי אמרתי, כשאגיע למשקל x אז אוכל לשוב לאכול, רגיל כאילו כלום, כי אני כבר רזה.
זה לא עובד ככה. לא חוזרים לאכול. הגוף שלי לא עיכל ארוחה אחת שלמה כבר עשור. אני שונאת אוכל ואוהבת אוכל. אבל בעיקר שונאת. איך אפשר לשנוא אוכל? זה כמו לשנוא אוויר או מים. אני שונאת אותו אני שונאת שכל מה שאני בעיניי מוגדר על ידי אוכל. מוגדר על ידי גוף. על ידי חולשות, ואובססיות, ואשמה. בנות - האשמה תאכל אתכן. האשמה של אמא שתבכה ואבא שישתוק, של האחים שלכם מסתכלים עליכם במבט לא מזהה. מבטים כועסים, מודאגים, עייפים, מוותרים.
הפסקתי לאכול לפני עשר שנים. זאת הייתה הטעות הכי חמורה שעשיתי בחיי. במהלך השנים האחרונות הפסדתי את עצמי. לא הסכימו לגייס אותי, לא נסעתי לטיול במזרח או בדרום אמריקה, עליתי הון תועפות להוריי, אמא שלי עדיין לא ישנה טוב בלילה, אולי זה בגלל שאחת לכמה חודשים צריך לאשפז אותי בשל דלקת כזו או אחרת, או כי אני מתעלפת סתם ככה. אבא שלי כבר ויתר. האחים שלי כבר לא בבית. אבל אני כן. בגיל 28 עוד אצל ההורים, כי איפה עוד אוכל להקיא?
אתן לא אחרת, זה נשמע נורא להגיד, אבל כשתקראו את זה ותגידו אני כן יכולה להפסיק לאכול חודש ואז לחזור לאכול רגיל, אתן תרמו את עצמכן. ואתן לא רוצות לבדוק את זה. כי אתן לא תוכלו.
וזה מעגל קסמים אכזרי. הכי אכזרי שאני מכירה. ומאותו רגע החיים ריקים. יש רק שחור ואפור, ועננה של דיכאון שלא מרפה.
אל תתחילו, אל תתפתו. זו המחלה הכי מבודדת. אתן לבד. תמיד לבד. עם האשמה, מול המראה, מול המקרר, מול האסלה. אנורקסיה זה מבחיל ומביך, ובולימיה זה מלוכלך ומבזה.
תהיו חזקות ואל תיכנעו לאיזה צו אופנה, או חברה שמעריצה רזון. זה נשמע כל כך קלישאתי אבל זה מה שזה.

שלום,אני בת 15 ..
נמצאת כבר שנה וחצי בתוך התעסקות כפייתית עם האוכל..
בהתחלה הורדתי הרבה במשקל והייתי מרעיבה את עצמי מדי פעם
עד שהשנה התחלתי לאכול יותר מדי ולקחתי כדורים משלשלים[עד עכשיו]
אני כבר מגיעה למצב של 14 כדורים ביום
אם לא אקח כדורים אני ארגיש כל כך רע עם עצמי ולא אישן כל הלילה !!!
אני מתחרפנת כבר.. מתה לרדת במשקל זה היעד היחידי שלי כרגע לפחות !
אני ממש לא יודעת מה לעשות מפה..
לא רוצה לערב את ההורים שלי
ואם אפנה ליועצת אז היא תערב אותם בעצמה.
מה אפשר לעשות ?
תודה.

הי אני חן בזמן האחרון אני מרגישה שאני אוכלת גם לא מרצון שלי ומה שמצחיק שאני באתי ''מעולם'' של הפרעות אכילה -האנורקסיה הבעיה היא שברגע שאמרו לי שאני יקבל סיוע פסיכולגי כי הדיאטינית לא הצליחה לעשות כלום ישר התחלתי לאכול זה התחיל בהדרגה עד שהגעתי למסקנה שאני אוכלת גם שאני לא רעבה (וזה לאחר שהשמנתי למצב שהיתי צריכה להיות)ואני לא יודעת איך הגעתי לזה זה נורא מפריע ומביך אותי השאלה שלי האם זה קורה לי בגלל הסיפור שאמרו לי שאני יקבל סיוע פסיכולגי אז קיבלתי מנורה וזה ממשיך ללכת איתי ולא רוצה להפסיק אם לא אז מה זה (אני מקווה שנסכתי את זה טוב )ויש להוסיף שגם מפריע לי המראה שלי וברגע שאני מסתכלת על עצמי אני לא עושה כמו פעם מפסיקה לאכול אלה ההפך אני אוכלת .

מקווה שהבנתם ותחזרו לי תשובה חן

שלום
אני מחפשת דיאטנית שהתמחותה הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות.
אני שייכת לקופת חולים מכבי, ולא מצאתי במסגרת הקופה דיאטנית מומחית להפרעות אכילה.
האם זה נכון להעזר בדיאטנית רגילה?
תודה.
אם לבת 16.

אני בת 22 הייתי מקיאה בעבר בסביבות ה5 פעמים ביום הרזתי כ55 קילו והפסקתי להקיא עכשיו השמנתי 10 קילו וחזרתי להקיא אבל מדי פעם לא כל יום רק כשאנני מרגישה שאני לא שולטת בעצמי איך אוכל להפסיק בלי להשמין שוב???

אני בת 25. גובהי 165 ומשקלי 52.
לפני 4 שנים שקלתי 67 ובחודש ירדתי 18 קילו ללא דיאטה. התחלתי לעבוד בפנימיה והייתי בשוק ממה שקורה בעולם שסביבי. נגעלתי מהאוכל ומהכמויות שהכינו שם וימים שלמים אכלתי במבה, שוקולד וקולה ולאחר חודש כשראיתי שכל הבגדים גדולים עלי, ואני חלשה, פשוט נשקלתי והייתי בהלם מהירידה הדרסטית.
השתדלתי לצאת למסעדות באיזור פעמיים שלוש בשבוע,ובין לבין אכלתי ירקות וחטיפים. בשלב מסוים, איבדתי את תחושת הרעב. רק לקראת ערב כשכאבו הרגליים נזכרתי שיום שלם לא אכלתי והייתי אוכלת עוגיה עם כוס תה.. ככל שאני מנסה לשקם את התזונה אני מתרחקת מזה. אין לי תחושת רעב בכלל, ושום מאכל לא מגרה אותי. כשאני אוכלת זה רק מחולשה או במפגשי משפחה וחברים. אני חיה ימים שלימים על תה ועוגה ולא מרגישה שחסר לי משהו.
גם כשאני כבר אוכלת אני מרגישה תחושה מוזרה ובא לי כל הזמן להקיא אחרי האוכל.
חסר לי ברזל, ואני משלימה בכדורים. אני מכריחה את עצמי לאכול קרקרים עם דגנים (במקום לחם, אני לא אוהבת))
הדבר היחיד שאני סובלת ממנו זה קורררר ברמות מטורפות, אפילו בקיץ. אינלי מושג אם זה קשור. אה, ובעיות בתפקודי בלוטת התריס.
מה עובר עלי???? פליז הסבר שירגיע אותי ויניח את דעתי.

איך אני יכולה להפסיק עם הבולמוסים האלו? יש לי התקפי בולמוס כמעט כל יום.. השמנתי כ- 16 קילו תוך 3 חודשים... מה עושים כדי להפסיק..?

שלום,
אני בולימית כבר 8 שנים. לאחרונה החלטתי להפסיק עם ההרגל הנוראי לקחת את עצמי בידיים.
אני חושבת שאני מסוגלת לאכול רק אוכל בריא כי דיי מאסתי בגאנק שמרגיש לי רע בפנים.
הבעיה היא שמאז שהפסקתי אני מרגישה נפוחה כמו בלון בבטן ובפנים ויש לי שלשולים. רציתי לדעת מדוע הנפיחות ומה עדיף לי לאכול ואם מתישהו אני אוכל לעכל בצורה נורמלית. כלומר תוך כמה זמן המערכת עיכול מתאוששת??? אם בכלל..
תודה ובהצלחה לי :)

אני כבר לא יודעת מה לעשות.
לפני 5 שנים נכנסתי לאנורקסיה, ירדתי 14 קילו ב-7 חודשים, והגעתי ל 8 קילו מתחת למשקל מינימום. היאטנית הפנתה אותי ישר לתל השומר, שם טופלתי שבועית ולאחר חודשיים התאשפזתי. אושפזתי 3 חודשים ועלתי במשקל למשקל מינימום( 49) ואף חצי קילו יותר. שמרתי על המשקל במשך שנתיים, עם ירידות קטנות, מינימום 47. המשכתי בטיפול שבועי במחלקה בתה"ש ע"י פסיכולוגית ודיאטנית בשמך שנה וחצי. כעת שנתיים וחצי אני לא בטיפול. בשנה האחרונה עליתי כמעט 5 קילו. אני סובלת מבולמוסי אכילה בלילה, לפני השינה כשאני לבד, בולמוסים של כ500 קלוריות לאחר שסיימתי את התפריט היומי. לפעמים גם יותר. רע לי מאוד. הבולמוסים תוקפים פעם פעמיים בשבוע ואני לא יכולה יותר. חשבתי שאני שולטת ואני לא. בימים אחרים אני מקצצת, ויש גם ימים רצופים ש אכילת 500 , 600 קלוריות ביום. אני לא יכולה לשתך כי אני מתביישת ומתוסכלת שמאנורקסיה הגעתי לאני לא יודעת מה - אכילה כפייתית, אני נגעלת מעמי כל כך. יש ימים שאני אוכלת המון ואף מעל 2000 קלוריות, ויש ימים שאני כמעט ולא אוכלת כלום. אני קורסת ואין לי במי להעזר כי אני לא רוצה להדאיג את המשפחה.

שלום,
יש לי חברה בתחילת שנות ה20 לחייה.
אני מכירה אותה מאז שהיא ילדה קטנה. בחיים לא שמתי לב שיש לה תסמינים של אנורקסיה או בעיית אכילת אחרת .היא היתה ילדה עם שמחת חיים, ילדה בריאה מאוד עם תיאבון בריא, היה לה גוף יפה מאוד. בחיים לא התעסקה בגוף שלה ותמיד נראה כאילו היא היתה שמחה עם מה שיש לה. יש לאותה חברה אחות גדולה שסובלת כבר מגיל 9 מאנורקסיה חמורה! דבר זה השפיע מאוד על חייה ותמיד אחותה עירבה אותה בנושא המשקל שלה. תמיד היא הייתה עוזרת לה ומפחדת על מצבה ולעולם לא רצתה להיכנס למצב הזה גם. מאז שאני זוכרת אותה היא הייתה ילדה שקולה, בוגרת שחושבת בהיגיון. לפני כשנתיים בערך היא התחילה להרזות והתירוץ שלה תמיד היה שזה נובע מדיכאון ושהיא בשליטה. האמנתי לה עד שראיתי שזה מגיעה למצב שהיא כבר יותר מדיי רזה. כרגע היא שוקלת בסביבות ה36, וכבר לא מקבלת מחזור.
לאחרונה היא וחבר שלה נפרדנו לאחר 3 שנים וזה לא מעסיק אותה אפילו לא קצת. היא כל היום מדברת על אוכל ומספרת כמה שהיא אוכלת, אך אף פעם שאנחנו הולכות לבתי קפה ומסעדות היא לא מזמינה כלום. בפועל לא ראיתי אותה אוכלת. לטענתה היא בדיוק אחרי ארוחה בבית והיא לא רעבה. יש לציין שהיא גם נורא עצבנית, ולא מחוייכת וכבר לא מתעניינת בשום דבר. הדבר היחיד שמעניין אותה זה לצאת מהבית באופססיה. יש לציין שאי אפשר באמת לדבר איתה על זה כי היא מתגוננת ולא נותנת להתקרב אלייה.
מה אני יכולה לעשות שיעזור לה לצאת מזה?

היי,
אני בת 28, מאוד מקפידה על תזונה נכונה ובריאה, בעיקר ירקות, פירות ואוכל מבושל וגם 2 פרוסות לחם ביום. אך יש ימים בהם אני "מועדת" ואוכלת עוגיה או במבה למשל ומיד מגיע גל של הסתערות שאני לא שולטת בה על כל מני וופלות למיניהם, שוקולד וכו' ממש בהגזמה(!) עד שאני קולטת מה עשיתי ומה הכנסתי לגוף וכמובן שהשלב הבא הוא יסורי מצפון.
גובהי הוא 1.65 ומשקלי 48 בערך. האם יש לי הפרעת אכילה או שזוהי התבטאות של משבר שאני עוברת?
אודה לתשובה.

היי ערב טוב שלום קוראים לי שרית אני בת 26 ואני שוקלת במשקל יחסית נמוך כי עשיתי משום מהדיאטה אני שוקלת 36 קילו הייתי במלא אישפוזים בהפרעות אכילה זה לא עזר לי אני לא יודעת למי לפנות כדי לקבל עזרה תודה מראש שרית

לפי מה שהבנתי, ההפרעה הזו היא התמכרות לאוכל.
האם זו הפרעה חולפת? או שלנצח היא נשארת, גם אם היא לא פעילה?
האם אדם שהיה אכלן כפייתי יוכל אי פעם להיות אנורקס, או שזה בלתי אפשרי?
אשמח לתשובות.
תודה:)