פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

שלום איילה,
טוב שאת מעוניינת לפנות לעזרה, זה כבר צעד חשוב. קיימות מרפאות המתמחות בהפרעות אכילה דרך קופות החולים וכך אין תשלום או שהוא סימלי. יש אופציה נוספת ללכת לטיפול באופן פרטי. אני ממליצה בכל מקרה שהטיפול יכלול שיחות וטיפול תזונתי על ידי מומחים בהפרעות אכילה.
בהצלחה

בעיקר אחרי שעושים משהו שלא בדיוק גאים בו, מרגישים הכי רע בעולם.
קודם כל בבוקר דברים נראים, ולו קצת, אחרת.
דבר שני- זה לא גורל, זה לא עונש שמגיע לך בגלל משהו שעשית, זה לא תופעת טבע, זאת את.
ומה אנחנו יכולים להבין מזה? שזה לא גזרה משמיים, ניתן לשנות את המצב. קודם כל את חייבת לזכור את זה, גם כשאת במצב רוח נוראי, גם כשאין לך כוח יותר, אם תזכרי את זה תוכלי לנצח.
וברגע שאנו יודעות שזה לא גזרה משמיים אנחנו מתחזקות, נהיות יכולות, ובעזרת המחשבה הזאת אפשר להפסיק את המעגל הנוראי הזה.
דבר שלישי- למה לא לנסות לקבל עזרה? קשה לך לבד, וזה בסדר, כי לכל אדם יש דברים שקשים מדי מכדי שהוא/היא יתמודדו איתם לבד. זה רק אנושי. ולכן אנשים יכולים להעזר האחד בשני.
אני רואה שהמשפחה שלך סובלת גם כן. יכול להיות שהם לבדם גם לא יכולים לממש את העזרה הזאת, וגם זה מאוד אנושי. האם הם אנשי מקצוע? עזרה מקצועית זה הפתרון לרוב הסובלים שאני מכירה. כמו שאם יש לך בעיה שאת לא יודעת להתמודד איתה בקשר למכשיר הטלויזיה אז את פונה לאיש מקצוע (טכנאי כבלים), או כשיש בעיה בצינור שאת לא יכולה להתמודד איתה את פונה לאיש מקצוע (שרברב). בדיוק באותו אופן ניתן לפנות לאיש מקצוע כשיש לך בעיה עם עצמך שאתה לא מצליח להתמודד איתה לבד (רופא אם הבעיה היא מחלה פיזית, דברים גופניים, דיאטנית אם הבעיה היא תפריט לא מאוזן, בעיות אוכל. פסיכולוג אם הבעיה היא דברים פסיכולוגיים שעברו עלייך וקשה לך להתמודד איתם לבד).

למה לא ללכת לטיפול? אני רואה את הטיפול כדבר נפלא שאני רק חיכיתי לו כל הזמן ההוא, כשעוד הייתי בתוך ההפרעה. גם היום אני לא אתנגד לטיפול בכלל, זה נשמע לי כמו דבר שרק יכול לעזור, גם לאנשים שאינם חולים בהפרעת אכילה.

כדי שטיפול יהיה אפקטיבי הוא צריך להיות בחירה שלך, ממקום שמוכן לעשות תהליך - גם אם יש אמביוולנטיות כלפי תהליך זה (מה שבדרך כלל קורה בהפרעות אכילה). עם זאת, אפשר להבין שנוכח התדרדרות מסוכנת האנשים הקרובים אלייך יעשו כל מה שהם יכולים לשמור עלייך, כולל צו אשפוז. אגב, ככל הידוע לי כיום מחלקות להפרעות אכילה לא מקבלות אשפוזים בכפייה, ואם מאשפזים בכפייה מטופלות בהפרעות אכילה הן מאושפזות במחלקה פסיכיאטרית סגורה - חוויה פחות נעימה.

לאיזה משקל עלי להגיע כדי להיות בריא? (לא יודעת להגיד לך אבל זו שאלה הרבה יותר טובה).
ואתה מוזמן לנסות גם- לאיזה משקל עלי להגיע כדי שארגיש טוב עם עצמי? (אין כזה. להרגיש טוב עם עצמך זה דבר שלא בא יד ביד עם שום משקל בעולם)
ומה עם- לאיזה משקל עלי להגיע כדי לעורר תגובות מצד הסביבה שלי? (שוב, אין כזה. אם אתה מרגיש בעיה מסוימת כדאי לך לבוא בעצמך אל אדם קרוב, נניח קרוב משפחה או חבר, ופשוט לשפוך את הלב. זה עוזר- מנסיון)

ברשותך, לא אכנס לנושא החישובים המספריים וההגדרות הרפואיות, משום שאין בכך טעם. אני מניח שאתה יודע שמשקלך נמוך ואני גם מניח שלא במקרה השאלה הזו נשאלה בפורום הזה. אם אתה חש שהתנהלות שלך סביב אכילה ומשקל הפכה להיות כזו שמשתלטת על חייך וגורמת לך סבל, כדאי שתפנה לטיפול ולקבלת עזרה בנושא, וזה לא משנה אם זה ב BMI כזה או אחר. במידה ותרצה ייעוץ והכוונה לגבי טיפול מתאים, אתה מוזמן להתייעץ פה, במייל או בקו הסיוע של שחף.
בהצלחה.

בעזרת להכריח את עצמי. לומר לעצמי בזמן האוכל שזה טוב בשבילי, שאני רוצה להיות בריאה, שאני רוצה לחיות, שאם אני לא אוכל כמו שצריך אני לא אחיה יותר. אני לא יודעת אם זה יצליח אצלך אבל אני מאמינה בכוח הרצון שלך. בנוסף נראה לי כדאי לך לבדוק עם דיאטנית כמובן, ולשתף את אחד ההורים (נכון שזה קשה אבל זה בדרך כלל עוזר בסופו של דבר. מנסיון)

ככל הנראה הבעיה לא מתחילה ונגמרת בכמות הקלוריות שאת אוכלת ביום, אחר זה היה יותר פשוט - כדי לעלות במשקל אוכלים יותר, במיוחד כשהצריכה הקלורית נמוכה כפי שאת מתארת. את מתארת קשיים אחרים שנלווים לכך, חששות ומחסומים שדורשים התייחסות טיפולית, וחבל שתשארי לכודה עם עצמך במעגל הזה. כדאי לפנות לרופא המשפחה, לספר לו מה מתרחש ולבקש הפניה לדיאטנית מתחום הפרעות האכילה או לטיפול מתאים אחר. אם את מתחת לגיל 18 חשוב לשתף את ההורים במה שקורה, וגם אם את מעל גיל זה עדיין מומלץ להכניס אותם לתמונה.

האם היא מעל גיל 18?

במצבים קיצוניים בהם אדם מהווה סכנה לעצמו ניתן להוציא צו אשפוז בכפייה או צו המעביר את האחריות עליו לאפוטרופוס, כלומר לגורם אחראי אחר. מצבים קיצוניים של אנורקסיה נופלים להגדרה זו.

קודם כל שאפו . כל הכבוד לך .התגברת על משהו מאוד קשה .
אם תקראי את ההודעות שלי בפורום תראי שעברתי תהליך דומה לשלך , רק שאני עשיתי את זה עם טיפול ....
אני חושבת שנחיה עם המחשבות האלה כל החיים , כמו כל מתמכר טוב , כנראה תמיד נהיה רגישות יותר לנושא המחשבון האנורקטיות/בולמיות האלה .
גם לי עוברת לפחות פעם בשבוע עדיין המחשבה המהירה של לאכול עכשיו את הדבר הזה המאוד משמין ולא בריא ואחר כך להקיא אותו .
ההבדל הוא שעכשיו אני יודעת שזו המחלה שלי מדברת אלי . ואני מזכירה לעצמי מה המחלה הזו עשתה לי ואיך היא אימללה אותי . זה מחזיר אותי מהר מאוד לקרקע .
הייתי ממליצה לך על טיפול פסיכולוגי לא מהמקום של הפרעת אכילה אלא ממקום של אהבה וטיפוח עצמי . אני חושבת שכל אחד צריך את זה , לא משנה כמה הוא בריא . כמו ללכת לקוסמטיקאית ,לחדר כושר או לספא . כמו לצאת לחופשה מהעבודה .
שיהיה בהצלחה
תמר

שלום לך,
קודם כל, כל הכבוד על השינוי, ההתמדה וההצלחה בריפוי שלך. לשאלתך, האם המחשבות יעלמו- קשה לי לומר אם הן יכולות להעלם לגמרי או לא, ואם לא באיזו מידה ישארו. זה תלוי בגורמים רבים- אישיותיים, מה חומרת המחלה היתה, כמה זמן חיית איתה, מה היא מילאה עבורך ועוד. מניסיוני, התהליך הוא ארוך וככל שמצליחים לעצור את ההתנהגויות האנורקטיות ולהגדיל את ההתנהגויות הנורמטיביות, כך המצב משתפר. המטרה היא שלאט לאט הקול החולה ילך ויקטן והקול הבריא ילך ויגדל. יש כאלה שחייים עם המחשבות האלה כל החיים אך לא מיישמים אותן, ויש כאלה שהמחשבות נעלמות לאט לאט. קשה לי לומר, אך יכול להיות שטיפול בזמן המתאים לך, יכול לעזור בכדי להבין מה מקומן של המחשבות, למה הן עדיין קיימות ואיזו פונקציה הן ממלאות עבורך.
בהצלחה
ושוב- כל הכבוד

נשמע שעשית חלק מתהליך ההתמודדות והמאבק בהפרעת אכילה בכוחות עצמך, והשגת הישגים לא מבוטלים. עדיין, נשארו ככל הנראה שרידים של טורדנות שאת צריכה סיוע בהתמודדות איתם, והסיוע שאני מכיר ניתן בתוך תהליך טיפולי, במקרה שלך כזה שדווקא לא צריך להיות אינטנסיבי מדי (לפי מה שאת מתארת). אני מבין שיש לך חששות מתהליך כזה, אבל לדעתי גם המחשבה שהטורדנות תמשיך ללוות אותך צריכה לעורר חשש. אני מאחל לך החלמה מהירה, ומציע שכשתרגישי טוב יותר תשקלי את האופציה הטיפולית. את מוזמנת להמשיך להתייעץ לגביה פה כמובן.

שלום נושי,
יש הפרעת אכילה בשם binge eating disorder, שהמאפיין המרכזי שלה הוא התקפי אכילה בלתי נשלטים. נשמע שאת סובלת מהתקפי אכילה, אך עם זאת את מפצה בסוג של ספורט אובססיבי לדבריך. קשה לי לומר האם זו הגדרה מלאה להפרעת אכילה וזה גם לא מאוד חשוב. מה שחשוב הוא שאת סובלת מהמצב, הוא מתיש אותך פיזית ונפשית ואינו בריא לנפש ולגוף שלך.
האם את עדיין נמצאת בטיפול?
אם לא, אני ממליצה לפנות לטיפול אצל מומחה/ית להפרעות אכילה ודיאטנית מומחית. אני יודעת שכאשר קשה, אין הרבה כוחות גם לפנות לטיפול, אך לטווח ארוך הטיפול יכול לחזק אותך ולעזור לך.
שיהיה המון בהצלחה

שלום לך,
מהתיאור שלך עולה הקושי שלך לאכול, אפילו אם מדובר בדברים שאת אוהבת (חוץ ממתוקים). האם את ממעטת באכילה כי את חושבת שאת במשקל גבוה מדי, והמטרה היא לרדת במשקל?
לעיתים, אחת התופעות של דכדוך הוא חוסר תאבון (בנוסף לחוסר חשק לעשות דברים נוספים). יתכן וזה המצב אצלך אך מכיוון שאינני מכירה אותך לעומק קשה לי לומר אם זה המצב.
האם את בטיפול נפשי במסגרת הצבא? או במסגרת פרטית? האם מישהו יודע על המחשבות האובדניות שלך?
בתקופות קשות כפי שאת עוברת, חשוב להיות בטיפול ומעקב, בין אם מדובר בתוך המסגרת הצבאית ובין אם מחוצה לה. גם אם מדובר בטיפול חיצוני, חשוב לדווח לצבא על מצבך בכדי שיוכלו להקל עליך ולעזור לך להתמודד עם הקשיים.
בהצלחה

אין כ"כ קשר לרצון לרדת במשקל.
כמובן שאני רוצה לרדת ק"ג ספורים אבל ממש ממש לא בדרך הזו, להיפך.

אני חושבת שאת צודקת, אולי זה דכדכוך.
המצב שלי במלואו ידוע לצבא חוץ מעניין החוסר תאבון...

בגלל שעברתי יחידה ממש לאחרונה, טרם התחלתי טיפול פסיכולוגי ביחידה החדשה,
ואני ממתינה לזימון.

אני מקווה שיהיה בסדר והמצב הזה יסתדר.

תודה

טוב מאד שאת עושה מאמצים להחזיר לחייך איזון, אבל זה בהחלט לא תפקידה של חברתך להיות המטפלת או התזונאית שלך. אני מניח שהורייך יודעים שקיימת בעיה כלשהי, גם אם לא שיתפת אותם ישירות, ואולי ניתן לשוחח איתם על כך באופן ישיר? סוג כזה של סיוע שאת מדברת עליו צריך להינתן בטיפול מתאים, וכדי לברר מה הטיפול המתאים את מוזמנת להתקשר לקו הסיוע של שחף, אבל בכל מקרה בגילך טיפול חייב להיות בהסכמה ושיתוף של ההורים.
בהצלחה.

שלום לך,
כפי שציינת מערכת חילוף החומרים נפגעת במהלך המחלה, בייחוד אם היא נמשכת לאורך זמן רב. אין לי אפשרות לענות על השאלה כי כפי שציינת התגובות של הגוף הן מאוד אישיות. פעמים רבות, הגוף מצליח לחזור לתפקוד רגיל והתפריט נשאר כתפריט איזון ולא תפריט עליה. יש צורך, לשמור על משקל יציב לאורך זמן ולתת לגוף את מה שצריך בשביל להחלים, וכך מערכת חילוף החומרים יכולה להתאזן. אך כמובן, זה תלוי בגורמים רבים כגון המצב הנוכחי של הגוף, עד כמה הפגיעה היתה קשה, כמה זמן נמשכה הפגיעה בגוף וכו'.
בהצלחה

ולהערכתך, ברוב המקרים שאת רואה, ניתן להגיע למשקל יעד(כלומר, ל BMI 18 לדוגמא), לעלות אליו, ולשמור לע BMI 18 עם תפריט אכילה נורמלי ולא תפריט קטן? בד"כ, מה טווחי הקלוריות של תפריט כזה? זה אפשרי בד"כ לאכול 2000 קלוריות עם שמירה על המשקל מבלי עלייה איתו?

אתה צריך לפתח מסת שרירים.
ואז תוכל אפילו 2500 קלוריות או יותר ולא תעלה
גם תתחזק והכל. צריך לעבוד על הגוף. אבל בצורה הנכונה, כלומר - לא יותר מדי ולא מעט מדי.
לא להיות אובססיבי ולא להיות עצלן.
גם תעסוק בספורט כלשהו שאתה נהנה ממנו, שהוא לא רק דרך לשרוף קלוריות. תכיר אנשים. אל תתאמן רק לבד.
יהיה טוב. :)

אגב זה מפריע לרופאים שאני גם מייעץ?

אבל, על BMI 18, זה אפשרי?

ולהערכתך, ברוב המקרים שאת רואה, ניתן להגיע למשקל יעד(כלומר, ל BMI 18 לדוגמא), לעלות אליו, ולשמור לע BMI 18 עם תפריט אכילה נורמלי ולא תפריט קטן? בד"כ, מה טווחי הקלוריות של תפריט כזה? זה אפשרי בד"כ לאכול 2000 קלוריות עם שמירה על המשקל מבלי עלייה איתו?

אני לא יכולה לומר לך כמות קלוריות כי אינני תזונאית, אך גם תזונאית תצטרך לדעת פרטים נוספים כגון גובה וממה בנוי התפריט. מבחינת הגוף והבריאות של הגוף, יש הבדל בין 2000 קלוריות הכוללות ממתקים בלבד (למשל) לבים תפריט מאוזן שכולל את כל אבות המזון הנדרשים להתפתחות תקינה.
יש גורמים רבים המשפיעים על כמות הקלוריות כגון גיל, מין, הוצאת האנרגיה (ספורט) ועוד. אני ממליצה בחום לפנות לתזונאית מומחית בתחום הפרעות האכילה שתבנה לך תפריט מאוזן, ואתה בהחלט לא צריך להיות רעב לרגע. התפריט צריך להיות מותאם לך ולגופך ולכן לא מומלץ שיהיה קטן מדי.
המון הצלחה

הגובה שלי 1.75 ומשקל 55(BMI 18), לדעתך אני יכול לשמור על המשקל עם כמות נורמלית? (תפריט מאוזן, כל אבות המזון, אוכל בריא, קצת ממתקים לנפש..)

הגובה שלי 1.75 ומשקל 55(BMI 18), לדעתך אני יכול לשמור על המשקל עם כמות נורמלית? (תפריט מאוזן, כל אבות המזון, אוכל בריא, קצת ממתקים לנפש..)

אני מבינה את הרצון העז שלך לדעת כמה קלוריות מותר לך לאכול, אך לצערי, איני יכולה לתת לך תשובה שתהיה מקצועית ונכונה עבורך. כאמור, אני ממליצה בחום לפנות לדיאטנית (יש מקומות המתמחים בהפרעות אכילה גם דרך קופות החולים, ללא תשלום) שתכיר אותך ואת דרך ההתנהלות של גופך ותעזור לך לבנות תפריט מותאם לך. פעמים רבות, לומדים תוך כדי עבודה מה נכון לגוף שלך ומה לא, ולכן יש חשיבות לתהליך עם הדיאטנית
מצטערת שאיני יכולה לספק את התשובות שרצית.
בהצלחה ושנה טובה ובריאה

באופן כללי חשוב לדעת שהנושא של פעילות הסברתית על הפרעת אכילה שנוי במחלוקת, כשיש טענות שלעיתים פעילות כזו עשויה דווקא להציף ולהגביר את הפתולוגיה, ויש הטוענים אחרת. באופן אישי אין לי עמדה או ידע מוחלט בנושא, אבל כן חשוב לקחת את זה בחשבון ולוודא שבכל מקרה אם נעשית פעילות כזו זה נעשה עם המחשבה הזו בראש.
אגב, אופציה נוספת זה לעשות פעילויות של זיהוי ומניעה דווקא לצוות ההוראה. אני מכיר מספר נשים שהחלימו מההפרעה שמעבירות הרצאות על הסיפור שלהן, וזו יכולה להיות דרך טובה להכיר מקרוב את הנושא. אם תהיי מעוניינת אוכל לתת לך יותר פרטים על כך.

שלום עינת,
כפי שלירן כתב, הנושא שנוי במחלוקת. ממה שידוע לי, ההמלצה היא להעביר סדנאות לסגל בית הספר ולא לנערים/ות עצמם מהסיבות שלירן כתב. המניעה תגיע מהמורים/יועצים וכמובן ההורים.
המון בהצלחה

עינת שלום , שמי אורלי פוקס ,כתבתי את הספר "אנורקסית שלי ", מנהלת פורום הפרעות אכילה - תמיכה - בדוקטורס ובאסימןם, וביחד עם המטפלת של הבת שלי שהוציאה אותה מהמחלה ומטפלת כבר מעל 10 שנים בבנות עם הפרעות אכילה, הרצאות בנושא הפרעות אכילה, מודעות עצמית , דימוי אישי ודימוי גוף, יש ביקוש רב לנושא עקב עליה במיימדי התופעה.
אני כאמא שעברה עם בתה לא מסכימה למה שאמר לירן מאחר והתופעה קייימת ובני הנוער חשופים אליה גם ככה בדיוק כמו התמכרות לסמים ואלכוהול. לא לדבר זה לטמון את הראש בחול כמו בת יענה והאם נתעלם זה יעלם? חשוב לדעתי לדבר איתם כמובן במינון הנכון ולתתת מענה נכון ומקצועי לשאלות שיש להם בנושא.

אם רוצים לעשות משהו אני כן בעד כי לא צריך להשתיק את הנושא כמו שאמרת אבל וזה אבל גדול גדול צריך להצליח לעשות מזה משהו מאוד מדויק ורהוט שההפרעה, בעיקר הפרעה "רדומה" יחסית לא תפעיל את אינסוף המניפולציות שלה כדי לעוות את ההרצאה.

כבר ראיתי הרבה הרצאות, סרטים, תמונות, והכל שנועדו להעלות מודעות ולעודד בריאות והשיגו בדיוק את ההפך, אני מזהירה כי אנשים מסויימים רוצים לספר את סיפורם בדרך של תרפיה להם עצמם יותר מאשר משהו שמשרת את האחרים, ואני ראיתי כמה וכמה כאלה, דברים שאותי דרדרו יותר ויותר, במקום לעזור.

במקום זאת אני חושבת כמו לירן ויעל שצריך לעשות לצוות את המודעות הזאת כי למנוע התפתחות הפרעת אכילה נראה לי כמו דבר שכרגע הוא מלא קשיים ופחות סביר מאשר לעזור לאנשים מבוגרים לאתר את ההפרעה אצל קטינים ולמצוא להם עזרה מתאימה, מה שלא קרה במקרה שלי וכדאי שישתפר. אישית אני לא חושבת שאם היו עושים לי הרצאה לגבי הפרעות אכילה בבית הספר זה היה מונע אותי מלהכנס אליה, כל הרצאה כזו עוותה באופן חסר רחמים ע"י ההפרעה שלי וזה רק גרם לדרדור, כאמור.

שלום אוסי,
נשמע שאת אכן סובלת, אך הדרך היחידה שאני מכירה לטפל בקשיים הללו של דימוי עצמי, דימוי הגוף, תפיסת הגוף ותחושות בכל כך שליליות היא טיפול משולב- שיחות, טיפול תזונתי ובמידת הצורך טיפול פסיכיאטרי. האם טופלת במקום המתמחה בהפרעות אכילה? יש חשיבות רבה לכך.
המון בהצלחה