פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

שאלה
מה ההבדל בין תינוק שנותנים לו לאכול והוא מוציא את הכפית עם הלשון [והוא רוצה לאכול ]
לבין תינוק שלאחר שבלעה את האוכל מוציא את הלשון ,כאילו הוא אוכל ברווס
אשמח לקבל תשובה מכוונת
כי לא מצאתי תשובה בשום מקום
תודה מראש
יונית

שלום,
אני בת 17 כמעט וסובלת מהאופן בו אני אוכלת בלי שאני מצליחה לטפל בזה.
מהרגע שאני נשארת לבד בבית אני מתחילה להתנפל על אוכל בלי להפסיק עד שכל מה שיש בכוחי לעשות הוא ללכת למיטה לישון. אבל אני אוכלת בעיקר מאכלים רכים- ליטרים של חלב ויוגורט (עם שוקולד, או חלבה או כל דבר...) הרבה פעמים אני גם נוטלת משלשלים ואחכ סובלת מכאבים נוראיים ונשבעת לעצמי שלא אחזור על זה אבל לא מצליחה לשלוט בזה.
אני מקבלת טיפול פסיכולוגי כבר יותר משנה, ונאמר לי שכנראה המצב נובע מטראומה שעברתי בערך מתי שהתחלתי טיפול, למרות זאת, גם הפסיכולוגית כבר מצפה ממני שארזה ואני פשוט לא מצליחה, גם אחרי שהלכתי לדיקור ודיאטניות שונות. אני עולה בכל שבוע חצי קילו-או קילו, למרות שאני עושה לא מעט ספורט ואני מאוד מדוכאת מזה, שונאת את עצמי, ומתביישת לצאת מהבית. אני מתוסכלת מהמחשבה שאף אחד לא יכול להמשך אלי ומרגישה מכוערת ובודדה.
איך אוכל לפתור את זה? האם הטיפול בו אני נמצאת מספיק?
תודה

שלום קוראים לי לירן ומזה שלוש שנים אני מקיא
בשנה האחרונה אני מקיא לפחות 3 פעמים ביום. לא היה יום בלי הקאה
כל יום אני מקיא כבר מתחילת השנה
רציתי לדעת אים השיניים שלי יכולות להשבר או לנשור
ומה אים הלב שלי?
להימנע מפעילות גופנית? פעילות מסוכנת ללב שלי?

שלום רב.
יש לי בת בגיל 14.5. ילדה בריאה, אינטלגנטית, ילדה יפה ובעלת גיזרה דקה לכל הדעות.
בחודשים האחרונית התחילה לתת את הדעת על מרכיבים של מוצרי מזון ותבשילים...בהתחלה ממנעים בריאותיים לכאורה, בהמשך התחילה לעקוב אחר הערך הקלורי של המזון.
בשבועות האחרונים החלה להפחית באופן משמעותי בכמויות המזון שהיא אוכלת עד כדי אכילת ארוחה אחת בלבד שכוללת סלט ירקות, קוטג' ו2 פריכיות אורז .
מעבר לכך ישנה נטיה מזה שנים להתנהגות אובססיבית, הקפדה על הרגלים שונים .
היא מסרבת ללכת לטיפול פסיכותרפויטי.
אנחנו כמובן מודאגים ביותר מנושא התזונה!
אני מבקשת לדעת מהם הכלים העומדים לרשותי בשעה שהילדה מסרבת לשתף פעולה.
כמו כן אני מתלבטת האם להניח לדברים ולהעלים עיין לכאורה? או לא לחדול מלהעיר על העניין?
האם יש לנקוט בצעדי ענישה??
- אני מניחה שעמדתי עלולה לגרום לה דוקא להתעקש על הדפוס החדש
כחלק ממאבקי הכח בגיל ההתבגרות....?!!?

אודה לתשובתך
בברכה

שלום. ילד מגיל קטן לא לועס. הוא לא מוכן לאכול אוכל חדש רק גמדים עם גבינה, סולת ו מקרונים עם טונה או כבד עף. מה לעשות? ילד עפילו משחקים לא מכניס לפה. תודה

שלום

אני סובלת מאכילה לא נשלטת ושלא נובעת מרעב וזה מתבטא בהתקפים חריגים של אוכל
ובעיקר ממתקים עוגות עוגיות לחם ודברים לא מזינים ,ואני נעה מקיצוניות אחת לקיצוניות אחרת בה
אני מחכה לישון ולקום ולהתחיל יום חדש "מושלם" ,בו לא אגע בשום דבר משמין
כי יש לי פחד מלעלות במשקל .
אני נוטה להשמין ונכנסת למצבים נפשיים ממש ממש קשים אם אני בהתקפים מהסוג הזה
דכאונות ומצבים של חוסר אונים ,שנאה חברתית ,הסתגרות , שנאה עצמית ,חוסר ביטחון
והסתגרות בבית וחשיבה פסימית נוראית .
התקפים אלו פוגעים בבריאות שלי הנפשית והפיזית והלכתי לרופא והוא אמר לי שאני צריכה להזהר מחשש לסוכרת .חלילה ,כי כל המשפחה שלי חולים ואני מתה מפחד
חבר שלי ממש סובל ממני ומממצבי הרוח שלי בעקבות כל זה
ואני לא מקיאה ,אבל רק אוכלת ואוכלת ואוכלת ,ומחכה לישון כדי שיום אחרי אחליט לא לאכול אוכל משמין
וכל הזמן אני חייה בפחד שאני אוכל ,ואז כשאני אוכלת ,אני מענישה את עצמי ומתיאשת ונכנסת להתקף
שלא ברור מתי יהיה הסוף שלו
איזה סוג של טיפול יכול להתאים לי ?
ומה יש לי ?
האם טיפול שיחתי קוגנטיבי יכול להועיל ?
והאם יש סיכוי לצאת מזה ?
אגב -אמא שלי הכניסה אותי לדיאטות מגיל קטן מאוד והכניסה לי לראש כמה זה חשוב לא להיות שמן
ומאז ומעולם אני באובססיה הזאת על משקל .
תודה על עזרתכם .

שלום לכולם

אני מנהלת את פורום ההומאופתיה בBE OK וחייבת לאור הפירסום של סידני בר השבוע להגיב גם כאן מקווה שהמנהלי פורום יהיו טולרנטים לנושא. כי זה נושא שחובה עלי להבהיר בו מספר דברים

לעניין עצמו - אני סבלתי מאנורקסיה של תינוקות שהתפרצה בגיל הנעורים פעם נוספת והפכה אחרי כמה שנים לבולמיה

עברתי טיפול פסיכולוגי ארוך בן 8 שנים שלא שינה דבר בנושא -המשכתי לחפש ומצאתי את כול הפתרונות בהומאופתיה
החלטתי ללמוד את התחום של הרפואה המשלימה הומאופתיה ונטורופתיה התמחות בתזונה וניקוי רעלים ועשיתי דוקטורט בהם
כתבתי ספר שנקרא סודות לבנים על התהליך הכואב והעוצמתי והמבריא שעברתי שפורסם במדיה ובתקשורת

היום אין זכר ולו הקטן ביותר להפרעות שסבלתי מהן בזכות הרפואה המשלימה בלבד. היום מגיעות אלי נערות ונשים רבות עם כול סוגי ההפרעות והתוצאות לפעמים מהירות והן חוזרות לחיים מלאים ללא שום בעיה ובלי שום הפרעה

הנושא של הפרעות אכילה מזין את עצמו בגלל התיקשורת שעושה בו שימוש כגימיק תקשורתי כפי ששמענו אתמול את סידני בר מספרת על ההפרעה שלה - אני כתבתי ספר על ההפרעה שיצא לאור לפני כ 8 שנים הרבה לפני שמישהי העזה להיחשף ויצאתי עם כתבה בעיתון מנטה באותו זמן כדי לשבור את הסטיגמה של אסור לדבר על זה וצריך להסתיר את זה -ואכן מאז זה הפך לנושא על סדר היום הציבורי ולנשים יורת קל לדבר על זה למרות שעדיין יש הסתרה רבה כאילו זה דיבוק שדבק.

הבעיה היא שעדיין מלא משפחות ובחורות מסתובבות סביב עצמן לא מוצאות פיתרונות כשהפתרונות כולן קיימות בצורה מלאה מלאה. נערות ובחורות סובלות סתם ומבזבזות את חייהן פשוט מאוד על ההפרעה הזאת. אני סבלתי מההפרעה לפחות 10 שנים מחיי. היא נעלמה מחיי בדיוק כפי שהתחילה בעיקבות הטיפול הנכון - כאילו בלעה אותה האדמה ואין לה זכר -זה רק עניין של בחירה אם באמת רוצים להרפאה ממנה לחלוטין או לא כי פתרונות מלאים ברפואה המשלימה בצורה מלאה.

כמו כן הטייטל שנתנו להפרעה ולנשים שסובלות ממנה -כביכול חולות נפש או פגועות בנפשם הוא מעוות -ולדעתי יותר קשה לבחורות נערות ונשים לצאת ההפרעה בגלל כול סוגי הטייטל הציבורי והחברתי ששמו עליהן -יותר קשה להיפטר מהכותרת של אני אנורקטית או בולמית מאשר מההפרעה עצמה

אתם מוזמנות לקבל את זה או לא אני עברתי הכול יצאתי מהכול ואין בתוכי שום דבר היום שמזדהה עם ההפרעה הזאת לא ריגשית לא נפשית לא מחשבתית לא פיזית לא התנהגותית. סבלתי ממנה תקופה מסויימת בחיי וידעתי גם איך לצאת ממנה בזמן הנכון ולהשאיר אותה מאחורי לחלטין ולומר לה שלום ביי ביי תודה על הבית ספר שהיא עשתה לי וזהו-כי לפחות ידעתי להפוך אותה מחולשה לכוח וניצחון וידע אני מומחית בתזונה היום כך שההפרעה רק תרמה להתפתחות האישית שלי

ניתן לפנות אלי לשאלות שמתייחסות להומאופתיה והפרעות אכילה בפורום שלי ואענה בשמחה.

בברכה ד''ר אדית דניאל

שלום, ביתי בת 4.5 וכל ארוחה זה פשוט מאבק ורציתי לדעת האם בכלל מדובר בהפרעת אכילה.
כל ארוחה כולם יושבים סביב לשולחן והיא יושבת ולא נוגעת באוכל. אח"כ אוכלת מעט ומפסיקה. אף פעם היא לא רוצה לאכול היא פשוט יושבת ולא אוכלת רק אחרי שכנועים ועצבים היא אוכלת ולוקח לה שעה וחצי לסיים. וזה חוזר על עצמו בכל ארוחה. לכל דבר היא אומרת לא. כל דבר ממש כל דבר צריך לשכנע אותה לעשות וללכת איתה על קצות האצבעות . מידי פעם אנו עושים לה שיחות מלב אל לב ונראה שהיא מקשיבה ומפנימה אך הכל חוזר חלילה
האם צריך פשוט להתעלם? אנו לפעמים אומרים לה לקום מהשולחן אך היא קמה ולא מזיז לה להישאר בלי אוכל. היא אף פעם לא רעבה. מה עושים??????
אשמח לעזרה דחופה

שלום רב,
אני בת 27 1.65 ושוקלת בסביבות ה-48 ק"ג.
בשנה וחצי האחרונים אני מרגישה שיש לי בעייה עם התאבון משהו לא מוסבר כזה
אני יכולה ליהיות רעבה אבל בעצם לא בא לי שום דבר וממחשבות על מה לאכול אני בסוף לא אוכלת כלום. לממתקים עוגות ועוגיות וכו' אני לעולם לא אומרת לא,אני יכולה לחיות יום שלם משקית במבה.
כשאני מרגישה שאני רעבה ניהיה לי רע בבטן סוג של הרגשה של בחילות ואז תוך כמה דקות התאבון חולף. כשאני מחליטה להכין לי משהו אז עד שזה מוכן אני כבר לא אוכלת התאבון שוב חולף ושוב הרגשה של בחילה.
אציין כמה דברים: אני לא עושה דיאטות ומעולם לא עשיתי ,אני לא מקיאה מאוכל ,בדיקות הדם שלי תמיד יוצאות תקינות, בשר אני אוכלת אולי פעם בחודש ,אני קצת צמחונית ניראה לי.
אודה על תשובה מה התופעה המוזרה הזו יכולה ליהיות.

שלום רב
יש לי הפרעת אכילה שגרמה לי להגיע למשקל של 46 קילו על גובה1.63 מטר. יש ימים בהם אני אוכל כ200-300 גרם של סיבים תזונתיים ובהם אני הולך לנוחיות במידה רבה יותר ואפילו אם אני אוכל באותו יום כ8000 קלוריות אני לא משמין ורציתי לדעת איך זה קורה שלמרות שאני אוכל הרבה רק בגלל שאני אוכל המון סיבים אני רזה והאם זה פוגע לי במערכת כלשהי בגוף.
תודה רבה ושבוע טוב

שלום,

אני נלחמת בהפרעת אכילה מזה 10 שנים. לאחר מספר אפיזודות של עלייה וירידה של ~20 ק"ג ואינסוף מפח נפש, דכאון (בעיקר בשל דימוי עצמי נמוך ותחושת כשלון) ומאבק אינסופי עם ספורט, אובחנתי ע"י פסיכיאטרית כלוקה ב-BED. לצערי שנים של טיפול פסיכודינמי (עם שתי פסיכולוגית שונות)וכן עבודה עם תזונאיות המתמחות בהפרעות אכילה לא הניבו תוצאות ואני כיום מיואשת מתמיד. בקושי נותרו לי משאבים רגשיים וכספיים ואני מחפשת (בלי הרבה תקווה, יש להודות) איזשהו פתרון/הקלה.

שמעתי מאנשי מקצוע שונים כי CBT נמצא יעיל בטיפול בהפרעה מסוג זה. בירור קצר העלה בחכתי שם של מומחה בתחום, אשר עלות הטיפול אצלו היא אסטרונומית. לפני שאצלול להשקעה כזו (הן נפשית והן כלכלית), אודה לכם על התייחסות לשאלות הבאות:
1) האם יש סיכוי של ממש שCBT יכול לעשות מה שטיפול פסיכודינמי ותזונתי לא הצליח לעשות במשך שנים ארוכות? (יש לציין כי השקעתי את כל כולי בטיפולים הללו, וכי רמת המודעות שלי מאד גבוהה)
2) האם עלות טיפול CBT גבוהה משמעותית מעלותו של טיפול פסיכודינמי, או שמא מדובר בעלות של המומחה הספציפי אשר המליצו לי עליו?
3) האם כל מטפל CBT מוסמך לטפל בהפרעות אכילה? האם יש מטפלים אשר עובדים עם קופ"ח מכבי אשר יאפשרו את הטיפול הנ"ל במחירים שפויים יותר?
4) האם ישנו טיפול אלטרנטיבי להפרעה מסוג זה, או שמא נידונתי לחיי ייסורים של מלחמות עם אוכל, רגשות אשמה, שנאה עצמית ומאבקי הרזייה אשר כשלונם ידוע מראש?

תודה רבה!

בתי לא אוכלת זה חודש דברים מוצקים למעט במבה ופסק זמן שאותם היא אוכלת תוך התאמצות. היינו בברור והערכה פסיכיאטרית ההמלצה היא לפנות למרפאה להפרעת אכילה. אני מתלבטת בין שניידר לאיכילוב. מה דעתכם?

שלום, לאחרונה בת של החברים של ההורים שלי התוודתה בפני שהיא כל הזמן משתמשת במשלשלים כדי לא להשמין. היא בת 16. האם זה נחשב להפרעה? האם כדאי לעדכן אותם?

שלום
אני בן 23 שוקל 90
אני סובל מבולמיה
לפני כ3 שנים שקלתי 143.5ק"ג והתחלתי דיאטה מסיבית בשילוב פעילות גופנית ותזונה
ירדתי כ-67 ק"ג בשנה וחודשיים..
מאוד אהבתי את השינו הזה..
במהלך הדיאטה כמעט ולא הקאתי בכלל.. דבר בי הרצון לרדת ולא לאכול מפני הפחד שאם אני אוכל ולא אצליח להקיא את הכל..
לאחר שהגעתי למשקל המיועד חזרתי להרגל המגונה של הזלילות והאכילה הכפייתית וכך באו גם ההקאות..
היום אני שנתיים אחרי הדיאטה מוצא את עצמי בולמי לכל דבר
אני לא מסוגל להעביר יום מבלי שהקאתי לפחות 3 פעמים
אני אוכל בכמויות גדולת ואז מקיא את את את האוכל מיד אחרי
אני סובל מבטן נפוחה כאבי ראש ודופק ממש לא סדיר
אני עולה מדרגות והלב שלי דופק חזק..
לפני שבועיים הקאתי אחרי ארוחה ויצא לי דם כמות קטנה
ומאז נגמלתי מההקאות למשך 5 ימים ושוב חזרתי..
דם לא הופיע מאז עם ההקאות..
אני מעוניין להפסיק עם ההרגל הזה נרשמתי לחדר כושר וחזרתי לתזונה רגילה ובריאה
אני כבר יומיים שלא מקיא אך הראש שלי לא מרפה ממני
אני ממש מאמין שזאת מחלה נפשית כי לא משנה כמה אני ארזה עכשיו או אם אני לא אקיא אחרי כל ארוחה, בכל זאת הדימוי העצמי שלי נמוך ואני מרגיש צורך עז לאכול הרבה גם אם אני לא רעב..
אני מאמין שאני אצליח לעבוד על עצמי כמו שעשיתי בדיאטה..
הפחד שלי בעצם הוא מה שהביא אותי להפסיק עם ההקאות זה
1. שהקאתי וראיתי דם.. שאלתי מה זה אומר.. ואם לא הופיע דם מאז ואין שום סימן חריג יכול להיות שזה היה אולי פצע ושהכל בסדר עכשיו?
ועוד שאלה האם מקרי המוות אצל חולי בולמיה ההתקי לב קורים באמצע התקף בולמי אושזה יכול לבוא פתאוםו במהלך הגמילה?
אני מאוד חושש מזה משום שהדופק לב שלי עדיין לא סדיר
אני מפחד ללכת לחדר כושר שמה אני אתמץ יותר מידי וחס וחלילה יקרה משהו.?
תודה מראש

שוב עליתי במשקל!
ואם אני לא מגזימה זה 5 קילו בשבוע.

הצלחתי לרדת קצת, ושמרתי על תזונה יחסית טובה ודי מאוזנת עם פירות וירקות,
ואז זה התחיל,
הבולמוסי האכילה המגעילים האלו!
נמאס לי! אין לי מושג למה זה קורה, זה משתנה בכל פעם..
אני אפילו לא רעבה, ואפילו מפוצצת!! וממשיכה ולא תגידו שזה אוכל, לא..
רק שוקלד! שוקולד! שוקולד!!

די נמאס לי, אני סתם מרגישה נורא אחר כך ועוד ממשיכה..
עד ששבו הצלחתי להגיע לתושה מהדימה של הרגשת השובע.

מה לעשות? הבולמוסים האלו רק מחמירים, הכמויות גדלות, ואפילו תחושבת התפוצצות אני לא מרגישה כבר..מה ניהיה ממני?!
מפלצת!!