פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

שלום, אני בת 16 ובשנה האחרונה סבלתי מאנורקסיה, הגעתי למשקל נמוך (45 ק"ג על 1.70) והתקשיתי מאוד לתפקד. בזמן האחרון התחלתי לאכול יותר נורמלי ע"מ להשתקם ולחזור למשקלי הקודם, 55 קילו, אך אני עדיין נורא מפחדת מהשמנת יתר, למרות שאין לי שום נטייה להשמנה.
ביומיים האחרונים אכלתי כל מה שהיה בא לי והגעתי ל3000 קלוריות בכל אחד מהימים האלה, אני מאמינה. שאלתי היא האם אני אוכלת כ"כ הרבה כתוצאה מההרעבה הרבה שנצברה אצלי וזה יתאזן מתישהו, או שמא אני צריכה להתחיל לשלוט בכמויות האוכל שאני אוכלת ע"מ לא לעבור את המשקל הקודם שלי?

בגיל 32
תמרור אזהרה נוסף לכולנו .
לכו לקבל טיפול

שלום, שמי מעיין ואני בת 18
אני שוקלת 53 והגובה שלי הוא 1.62, אני כבר עוד מעט שנה בדיאטה או שאפשר לקרוא לזה אורח חיים כי זה לא משהו שאני מתכוונת להפסיק איתו.
בשנה הזאת ירדתי בערך 7 קילו ואני אוכלת מסודר ומאוד בריא. מלבד זה שבמשך רוב שעות היום אני חושבת על אוכל וזה משהו שהוא טיפה בעייתי ולא נורמלי, אני באמת מרגישה בריאה יותר ואני מאוד מרוצה מהתזונה שלי.
הבעיה שלי התחילה בחודשיים האחרונים, בסופי שבוע התחלתי להרשות לעצמי מאין "ממתק שבועי" אך זה הגיע למצב שזה לא נגמר בו.
בסוף השבוע אני נכנסת למאין התקף אכילה שמגיע בבום ואני פשוט לא מצליחה לעצור אותו, זה ממש לא רעב או סתם "חשק" למשהו, זה מגיע למצב שזה עושה לי בחילה אבל אני פשוט לא מסוגלת לעצור את עצמי ואני אוכלת עוד ועוד עד שאני כבר ממש על סף להקיא.
בשבת האחרונה לדוגמא "ההתקף" החל בסביבות 6 בערב, אכלתי כמות בלתי נתפסת: 5 שניצלים, 3 מנות פתיתים, מנת פירה, פיתה עם טחינה, מרק ירקות, 2 קינדר בואנו, פסק זמן, עוגה שלמה של עוגת "הבית" ומעט גלידה.
אחרי שאני אוכלת אני סובלת במשך שעות רבות מכאב בטן ולאחר מכן מבלה זמן רב בשירותים, אני ממש מודאגת, זה הפרעת אכילה שלא יצא לי לשמוע עליה, זה שילוב של אנורקסיה עם אכילת יתר?
מבחינת להעלות במשקל אני לא עולה כי במשך השבוע אני שומרת יפה, אבל זה אפילו לא הקלוריות שמדאיגות אותי, זה הבריאות שלי והרגשת הכבדות וכאב הבטן שמגיע אחרי.
אני כל פעם מחליטה מחדש שהשבוע זה לא יקרה אבל מהרגע שאני פותחת את הפה וכביכול "מאשרת" לעצמי לחרוג מהתפריט הקבוע אז הפה לא נסגר למשך כמה שעות.
בנוסף, מיותר לציין שאני עושה את כל זה בסתר, אני דואגת שבזמן ההתקף אני אהיה לבד בבית ושאף אחד לא יראה.

אני ממש אשמח לתגובות או הצעות או אם מישהו שמע אי פעם על מנהג כזה אבל בבקשה אל תרשמו "את צריכה לפנות למומחה" כי זה כנראה לא יקרה, אני מתה להפסיק עם האובססיה הזאת לגבי אוכל ועם ההתקפים המחרידים האלה אבל לא יודעת מה לעשות.
קשה לי להאמין שיש לי איזה בעיה נפשית כי אני באמת נורמלית לכל דבר, בכל התחומים, אבל אני פשוט לא חושבת על הסבר אחר.

תודה, מעיין

שלום, קוראים לי מורן ואני כמעט בת 15 כאשר משקלי 46 וגובהי 1.64.
לפני כחצי שנה התחלתי בדיאטה קפדנית ומוצלחת למדיי, עליה קיבלתי אינסוף מחמאות והחלטתי להמשיך בה. לפני הדיאטה שקלתי 57, והיעד היה 50. אחרי שהגעתי אליו חששתי מאוד מלהשמין בחזרה ולכן, המשכתי להוריד. זה מגיע למצבים של הרעבה עצמית- 3 ימים בשבוע אני אוכלת תפוח/ קערת קורנפלקס + קפה ליום, יומיים בשבוע אני אוכלת רק ארוחה אחת הכוללת פחממות (פסטה, אורז...)משום שאני זקוקה לאנרגייה כי יש לי אימון, ובסופי שבוע אני מרשה לעצמי להשתולל מעט (ארוחות משפחתיות, וכו'..). אני מדלגת על ארוחות בבית הספר ואומרת כי אכלתי.
עם כמה שכואב לציין- המחזור שלי מתעכב כבר בחצי שנה ואני מאוד מודאגת, אך גם לפני המחזור שלי לא היה סדיר.
קראתי הרבה על הפרעות אכילה ואנורקסיה, האם אני אנורקסית...? או בעלת הפרעות אכילה..?
אשמח לתשובה [:

שלום רב,
רציתי לדעת אם רופא שיניים יכול לזהות בולימיה בבדיקת שיניים.

יש לי בעיה שאני פשוט לא אוהבת לאכול אני מאז ילדות מאוד בררנית שזה נוגע לאוכל ונוצר מצב שפשוט אין לי כח ואין לי רצון לאכול יותר. מכיוון שאני יודעת שאין לי יותר מידי ברירות אני כן אוכלת כמה פעמים ביום בכוח כדי לא להגיע למצב של הרעבה מה אפשר לעשות לפתור את בעיה שלי זה לא נורקסיה וזה לא בולימיה זה פשוט חוסר רצון לאכול

שלום .
אני צריכה ייעוץ ממכם ואני מקווה שתוכלו לעזור לי
אני נערה בת 17 הייתי נורא שמנה 140 קילו עברתי תהליך דרסתי בניסיון להורדת משקל בדרך הבריאה במשך שנתיים הורדתי 75 קילו הבעיה היא שאני נוראה כפיתיית עכשיו בנושא האוכל אני רזה שוקלת 61-62 על גובה172 -171 אני מרגישה שמנה רע לי .. אין לי מחזור שנה תמיד מנסה למצוא דרך לצמצם את הקלוריות להגיע ל 1000-1300 כולל ירק !
כשאני אוכלת רע לי .. ושאני דוחפת אוכל רע לי יותר ..אני דוחפת אוכל כדי ללדת בעתיד ילדים .. רואה אנשים רזים רוצה להיות כמוהם מקנא קנאה מרה לראות בנות שאוכלות אוכל ושטויות ולא משמינות .. רע לי כי ככה אני פוגעת באימי . אני לא רוצה לפגוע וככה יוצא . תמיד יש לי את השאלות האלה אם אני אוכל אני ישמין ? תמיד אני עושה צעד לצאת מהמחשבות האלה וחוזרת שתיים אחורה .. תמיד קופצת על הזדמנות לדלג על ארוחה ותופעה מעניינת שתמיד אני עושה השלמות על ארוחות שויתרתי . נמצאת אצל הדיאטנית אבל היא אינה איבחנה הפרעות למינהם ,מה עושים ?

שלום רב,
לאחותי יש ילד בן 3. אנרגטי מאוד, מלא שמחת חיים ויחד עם זאת הוא לעיתים מאוד לא ממושמע עד כדי כך שנראה שהוא עושה אפילו דווקא. אחד המאפיינים הבולטים שלו הוא אהבתו הגדולה לאוכל. הילד מאוד אוהב לאכול ואת העיסוק סביב האוכל. ברגע שהוא מגיע לבית הורי (הסבא והסבתא9 הוא ניגש ישר למקרר ומחפש מאכלים זמינים. הוא נוהג לעשות זאת גם בביתו שלו. כשאנו ישובים סביב השולחן מאוד קשה לספק את הצורך שלו באוכל. לעיתים אנו פשוט מעלימים דברים מהשולחן. בקיצור, נראה לי שלילד יש איזשהו עניין עם האוכל. בדרך כלל לא נראה שמדובר רק בתיאבון בריא. אשמח לדעת אם יש סיכוי שמסתתרת כאן איזשהי הפרעה או אם זה גם עלול להעיד על משהו אחר.
תודה מראש,
סיון

אני בת 20 ואני מקיאה 5-10 פעם ביום .
המשקל שלי נע בין 50 ל48 על מטר 65.
אני אולי לא שמנה אבל אני לא רזה כמו שאני רוצה להיות.
הגעתי למצב שאני לא יכולה להשאיר שום אוכל בפנים הוא פשוט לא יורד למעטה הוא נישאר תקוע בגרון ורק מחכה לצאת!
אני יכולה להיות רעבה שוב, שניה אחרי שהקאתי....יש ימים שאני ממש מנסה לא לאכול כדי לא להקיא אבל אז אני מרגישה רע כאילו אני הולכת להיתעלף.
אני כל הזמן חוטפת דלקות בקיבה.
אני לא עובדת, בקושי יוצאת מהבית ואם אני יוצאת זה רק כדי להישתכר למוות אפילו אם כולם יוצאים סתם למסעדה לאכול אני יהיה חייבת להשתכר תוך כדיי.
חבר שלי יודע מה הולך איתי אבל הוא לא יודע איך לעזור לי והוא אומר שאם הוא יכעס עלי זה סתם יחמיר אז הוא פשוט מתנהג כאילו זה בסדר מה שאני עושה.
לפעמים היתי רוצה שהוא ילך ויספר להורים שלי ושכולם יחליטו לאשפז אותי.
אני בטיפול תרופי נגד דיכאון וחרדה אבל ההפרעות אכילה זה משהו הרבה יותר סודי שהפסיכיאטרית לא יודעת והפסיכולוגית (שלא ראיתי כבר שנה) פשוט התעלמה מיזה, היא העדיפה לדבר על כל מיני דברים אחרים אבל כשניסיתי להזכיר הפעות איכלה היא אמרה משהו בסיגנון" אוי לא אל תכנסי לזה" והחליפה נושא כאילו לא היה לה זין לדבר על זה בכלל. מאז הפסקתי לבוא אליה כי היא חסרת תועלת.
חשוב לציין שאין לי גרוש על התחת לטיפולים יוקרתיים למיניהם ואני לא רוצה שאנשים ינסו לפטם אותי כי אני לא בתת משקל אני פשוט מרגישה שהגוף שלי נהרס לעט לעט...הדלקות קיבה..ניהיו לי פצעים בפנים (חצ'קונים יענו) ואני חיוורת כזאת....אני ניראת זוועה בקיצור.
כל מה שבא לי זה להיות ילדה רזונת שמחה וקופצנית אבל בחרתי בדרך הכי לא נכונה שיש ועכשיו אני תקועה בחרא עמוק...אני לא יודעת לאן לפנות
אימא שלי שקועה בבעיות שלה היא לא תבין ולא יהיה לה אכפת..

מבקש את עזרתכם....לפני שמאוחר מידי....
בזמן האחרן (מספר שבועות ליתר דיוק) כל ערב (!) אני מתיישב מול הטלויזיה רואה סרט ולא יכול להפסיק לבלוס...בעיקר, גלידות, שוקולד, יוגורט, גרנולה..בקיצור מתוקים...מסיים קערה מיד ממלא עוד אחד...בידיעה ברורה שאני כבר לא רעב, אצטער על זה מחר, זה משמין וגם גורם נזק לגופי...כבר לא מתאר לעצמי שאפשר סתם להנות מסרט בלי ללעוס משהו...
זה כבר לא פעם ראשונה...אבל עד לא מזמן זה היה קורה פעם בחודש וחייתי עם זה. בזמן האחרון זה התפרץ כמעט על בסיס יומי...כל בוקר אני קם ואומר לעצמי - היום יום חדש..היום זה לא יקרה..ואפילו לא פעם זרקתי את כל הג'אנק לפח...אך כשמגיע ערב כל העקרונות נעלמים ואני שוב בולס...חייב לציין שאני לא מרעיב את עצמי במהלך היום ומשתדל לאכול "בריא" (ולו רק כדי למזהר את הנזק).
לפי הערכהגסה שלי בשעה אחת אני יכול לבלוס כ 3000 קק"ל. ומפסיק רק כאשר כבר מרגיש "בחילה" ו"מפוצץ"
מה לעשות ? למה זה קורה לי ? תמיד חשבתי את עצמי בן אדם "נורמאלי"...מבקש עצה מניסיון האישי שלכם לפני שמאוחר מידי...אני מרגיש שאני מאבד שליטה...
גם היום זה קרה..ואני לא רוצה שזה יקרה גם מחר אבל כאילו כבר השלמתי עם זה...כי שום "משחקים" עם עצמי לא עוזרים..אולי יש איזה כדור שפשוט יידכא לי את התאבון הבלתי נשלט הזה..

בני בן 12 וחצי.
בחודשים האחרונים רזה מאד, החל לשמור ולהקפיד על כמות המזון שהוא אוכל.
נראה לי שוהא מתחיל לפתח סימני הפרעת אכילה.
מחפש הכוונה לעזרה מקצועית

יש לי בת בת 30 שסובלת שנים מאנורקסיה. לאחרונה שמתי לב שמצבה הידרדר. היא לא מוכנה לשמוע דבר ממני בנושא. איך עלי לנהוג כדי לגרום לה ללכת לטיפול? היא בקשר טוב עם אחותה,יש לה בן זוג. האם כדאי לבקש מהאחות לדבר איתה ולנסות לשכנע אותה ללכת לטיפול? תודה

גזרתי לעצמי כרגע תשיער, זה קשור להפרעת אכילה??
אני במצב רוח אובדני, בא לי למות לחתוך את הורידים או משהו אלים כזה,, זה קשור להפרעת אכילה שלי???
אני לא אוכלת ואז אוכלת מעבר לשובע, אני חולה.
אני רוצה להיות רזה, חייבת, נמאס לי להיות שמנה דפוקה מכוערת, אני לא אתן יותר לבולמוסים לקרות. עכשיו, בא לי לחתוך ורידים, אני מופרעת גם בלי קשר לה"א? אני סתם מופרעת בלי קשר לכלום? בבקשה תענו לי!!

אמא שלי טיפוס שתמיד נראה כאילו הוא סובל, תמיד. היא תמיד גורמת לי להרגיש שהיא נורא מתאמצת בשביל להכין אוכל ושאני חייב לאכול כי היא טרחה והזיעה בשבילי, אפילו אם לקח לה 3 דקות להכין סלט. פשוט איבדתי את התיאבון אני מרגיש שלא מגיע לי לאכול ולפני שבוע הקאתי בעבודה. אני כאילו מחביא כל הזמן את זה שאני אוכל, וזה מטומטם כי אני מגיע מבית אמיד מאוד. ליד אבא שלי אין לי בעיה לאכול את כל המקרר אבל כשאמא שלי באיזור יכולים להיות לי כאבי בטן מרוב שאני רעב ואני אעדיף להרעיב את עצמי רק כדי לא לקחת ממנה ולגרום לה לעמול בשבילי. כל דבר היא עושה כדי להראות שהיא נותנת וכדי להשתמש בזה נגדי אח"כ וזה צבוע לאללה. כאילו כל מה שקשור לאוכל מגיע ממנה ואז אני לא רוצה לגעת בזה. מה עושים?

נ.ב. היא גם לא מקשיבה לאף אחד חוץ מלעצמה, היא חושבת שהיא האמא הכי טובה בעולם ואם יש בעיה בילדים שלה יש להם הפרעה מולדת וחס וחלילה זה לא באשמתה כי היא יודעת הכי טוב בעולם לחנך את הילדים שלה.

רציתי לשתף בפורום מחשבה מסויימת, אני זוכרת שכשהייתי בכיתה ט'-י' היתה לי מחנכת אחת שמאד השפיעה עליי. היא תמיד היתה מחמיאה לי כמה שאני ''יפה ורזה'', ותמיד היו לה תקטעים האלה שבשיעורי חינוך היא היתה חופרת על החיים האישיים שלה וחושבת שזה מלמד. היא בעצמה היתה בקטעים של דיאטות. בתקופה ההיא לא היתה מודעת לנושא הזה בכלל. לא דיאטות ולא הפרעות אכילה.אפס ניסיון. זה לא היה בראש שלי.
כשהיו לילדים בכיתה ימי הולדת והיתה עוגה תמיד אחרי העוגה היא היתה נכנסת לקטעים של "לא נורא" וצריך "להרשות לעצמנו קצת[!]" וכל הקטע של ההאשמה שבכלל אף אחד מהילדים לא הרגיש מן הסתם אבל היא היתה חייבת לשתף ואף אחד לא הבין מה הקטע.
אני היתי אחת שאוכל לא היה אישיו בשבילה, היתי אוכלת לעיתים יותר רחוקות כי היתי היפרקטיבית אבל אהבתי לאכול, מה שמכינים בבית ופירות והכל,היתי אוכלת בריא אינטואיטיבית. וגם כי הורים שלי אולי סוג של יודעים איך לעשות את המניפולציות האלה בלי שהילדים ידעו. ובגיל ההתבגרות בכלל ניהיים רעבים כי אמורים לגבוה לגדול מהר,הורמונים וזה, אז גם קניתי אוכל "לא בריא"[כמו שהיא היתה קוראת לזה] מהקפיטריה, בגטים וכו. לפעמים כשהיא היתה רואה אותי אוכלת בגט [משו ענק חח] , היא היתה עוצרת ובוהה בי עם פרצוף מבוהל וגם כזה כועס ואז לא ממש הבנתי מה הקטע, אבל נראה לי שזה חילחל לי לתת מודע
אחרי שחזרנו מתקופות של חגים אחרי חופש היא היתה מנסה להחדיר בנו מוטיבציה לדרת את ה'קילוגרים המיותרים מהחגים', דפוק הא? אני זוכרת שיחות שלמות על זה. ומלא בולשיט כזה אכלנו ממנה כל השנה. קיצור , היא בעצמה היתה רזה וסוג של מקרינה בטחון עצמי כזה מוזר שקצת דפק לי את התפיסה.

תודה על ההקשבה חברים. אשמח לתגובות.