פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום רומי,
ייעוץ תרופתי, כגון מהן התגובות לכדור זה או אחר, לא נותנות פסיכולוגיות קליניות, ייעוץ כזה יש לקבל מרופא [רופא משפחה, או עדיף פסיכיאטר כשמדובר בתרופות פסיכיאטריות].
עם זאת, אני מבטיחה לך שהנזק שגורמת מריחואנה למוח גדול בהרבה מכל נזק שנדמה לך שיש בתרופות.
עפ"י נסיוני, ה'קוקטייל' של טיפול תרופתי נוגד-דיכאון + שיחות עם פסיכולוג הוא ההמלצה הנכונה במצבי דיכאון. וכשיש הטבה במצבו של המטופל תהליך ה'גמילה' מהתרופות אינו בעייתי [בתנאי שנעשה בהדרגה ומלווה ע"י ייעוץ הרופא המטפל].

אני מאחלת לך שתצליח להתמיד עם הטיפול,
הרגש בטוב

שלום אדוה,
אין חוקים כתובים וברורים בנושא מגע של חיבוק בטיפול. יש פסיכולוגים או מטפלים אחרים שיכולים לאפשר מגע מסוג כזה, אבל מרביתם לא. יש לכך סיבות רבות עם עוגן תיאורטי, אבל ברור מעבר לכל זה שלך יש צורך כזה, והוא צריך להיות נידון בטיפול לדעתי. לך בהחלט מותר לבקש, לדבר על כך שאת זקוקה, לומר שזה חסר לך כשלא שם ומפריע לך. המטפלת שלך כבר תדע איך להתייחס לזה, גם אם לא באופן קונקרטי. לפחות הדברים יעלו ויהיו מדוברים. זה יותר חשוב מהכל, ובעצם, בזה נבדל טיפול מכל מערכת יחסים אחרת. בכך שאין דבר שלא ניתן לדבר אותו ולהעלות אותו במילים, גם אם לפעמים תבחרי שלא לעשות זאת.
זה גם מתחבר לשאלת האמון, לכאורה. יש יחס חם ובוטח מצידך, זה ניכר, אך את עדיין בודקת מה אפשרי ומה לא אפשרי בטיפול הזה, מול המטפלת הזו, וזה טבעי ולגיטימי. עם הזמן תוכלי לברר לעצמך מה נוח לך יותר ופחות וכמה את מוכנה לפתוח.
מבחינת איסור או טאבו, אין כזה! ובכל מקרה, לדבר מותר( ואפילו כדאי) על הכל.

שלום לך,
אני מבינה מדבריך שמעולם לא היית בטיפול. כפי שכתבת, אתה מנסה להתמודד לבד עם מרבית הבעיות, בכלל זה החרדות והטרדות שכתבת עליהן.
מצד אחד זה מוערך וזה יפה, אבל נדמה לי שהגעת למקום של בלבול ומצוקה שאינם מצדיקים עוד התמודדות לבד עם כל מה שאתה חווה. יש המון כוח בלדעת לפנות לעזרה, ואני חושבת שזה גם הזמן בשבילך לעשות זאת.
ממה שתיארת נשמע שיש הרבה בלבול ומצוקה בחייך, ויש גם כוחות להתמודדות כי כפי שציינת אתה אדם עם הרבה חברים ושמחת חיים. טיפול יוכל לסייע לך לרתום את הכוחות שלך באופן יעיל יותר כדי להתמודד גם עם החולשה והמצוקה.
בוודאי שיש אנשים נוספים שמתמודדים עם חרדה ומצוקה מהסוג שתיארת, אבל הסיפור שלך הוא שלך, וצריך גם לברר אותו באופן אישי ופרטני. את זה ניתן לעשות בצורה הטובה ביותר במסגרת טיפול פסיכולוגי.

בהצלחה

שלום לך,
אני מבינה מדבריך שמעולם לא היית בטיפול. כפי שכתבת, אתה מנסה להתמודד לבד עם מרבית הבעיות, בכלל זה החרדות והטרדות שכתבת עליהן.
מצד אחד זה מוערך וזה יפה, אבל נדמה לי שהגעת למקום של בלבול ומצוקה שאינם מצדיקים עוד התמודדות לבד עם כל מה שאתה חווה. יש המון כוח בלדעת לפנות לעזרה, ואני חושבת שזה גם הזמן בשבילך לעשות זאת.
ממה שתיארת נשמע שיש הרבה בלבול ומצוקה בחייך, ויש גם כוחות להתמודדות כי כפי שציינת אתה אדם עם הרבה חברים ושמחת חיים. טיפול יוכל לסייע לך לרתום את הכוחות שלך באופן יעיל יותר כדי להתמודד גם עם החולשה והמצוקה.
בוודאי שיש אנשים נוספים שמתמודדים עם חרדה ומצוקה מהסוג שתיארת, אבל הסיפור שלך הוא שלך, וצריך גם לברר אותו באופן אישי ופרטני. את זה ניתן לעשותמ בצורה הטובה ביותר במסגרת טיפול פסיכולוגי.

בהצלחה

שלום לידור,
אתה מעיד על עצמך שאינך יודע לווסת את תגובותיך הרגשיות - ולכן 'נכנס לסרטים' או מאבד שליטה עצמית [סובל מסימפטומים של חרדה או מרים קול].
ובאירועים לא נעימים, כאלו שמתרחשים לעתים - מה לעשות? - לכולנו, אתה 'יוצא מהאזימוט'..

התחלת עבודה חדשה גורמת לכל אחד מידה 'אופטימלית' של התרגשות ואפילו חרדה טבעית קלה, אך נשמע שההתרגשות שלך עולה על גדותיה ומציפה אותך.
אני ממליצה בחום שתפנה לייעוץ פסיכולוגי כדי ללמוד דרכים לוויסות-עצמי, [ואם צריך היעזר לתקופה קצרה בטיפול תרופתי].
הרגש בטוב, ובהצלחה בעבודה החדשה,

שלום,
הטיפול בשקרים אצל מתבגרים הוא סוגיה מורכבת. מצד אחד, מתבגרים נוטים לעשות זאת, זהו חלק מהרצון לשמור על פרטיות וסודיות בנוגע לחיים הפרטיים. אפשר לכבד ולהבין את המשאלה לחיות את החיים ללא הפרעה מצד עולם המבוגרים והורים בפרט- אלו נחווים לעיתים כזרים, מנותקים, ביקורתיים. לצד המשאלה הזו קיימת גם משאלה נוספת להיות מוחזקים, לא לאבד את ההורים לגמרי, לדעת שהם שם שומרים ומשגיחים. המתבגר לעיתים מאוד אמביוולנטי בעניין, והרבה פעמים מה שרואים מבחוץ זה את הרצון המתמיד ״ לבעוט״ את ההורה החוצה. השקרים הם חלק מהעניין.
יחד עם זאת, חשוב מאוד שהורים למתבגרים יוכלו לשמש עבורם כתובת, להתייעצות, לשיחה פתוחה, והאפשרות הזו נבנית בעמל רב מתוך יחסים ארוכי טווח. יכול להיות שמסיבות כלשהן בתכן מרגישה מאוד לא פתוחה, חוששת מביקורת, ולכן מעדיפה שלא לפנות אליכם, ואפילו לשקר. אולי זה משהו ששורשיו נעוצים במערכת היחסים שנתנתה מילדות. בדקו עם עצמכם מה אפשר לעשות בקשר לזה, מבלי לתת לנושא השקר להיות מרכז העניין. וודאי שעליכם להיות מעורים בחייה, כדי לשמור ולהשגיח, אבל אם תכעסו רק על נושא השקר, ולא תצרו גם ערוץ לתקשורת, תפסידו הרבה, כי בעיניי לא באמת ניתן להיות בכל מקום כל הזמן כשזה קשור למתבגרים. עדיף ליצור מערכת יחסים שמאפשרת שיח פתוח ככל הניתן. אם קשה לכם לעשות זאת לבד, פנו להדרכת הורים.

בפורום זה לא ניתנות המלצות על מטפלים ספציפיים. יתכן שהנטייה להחליף מטפלים בזמן האחרון קשורה לקושי גדול יותר מהרגיל לתת אמון, אולי ביאוש גדול יותר. מציעה לך לחשוב מדוע קשה כעת יותר מתמיד להישאר בטיפול קבוע, ולפתוח את ההשערות שתגיע אליהן מול המטפל שלך.

שלום קרן,
נדמה לי שאת מכבידה על עצמך מעט בניסיון להבין את הדברים שעוברים עלייך מתוך המשגות תיאוריות כאלו ואחרות. אני מבינה כמובן שזמן של לימודים מציף מאוד מהבחינה הזו, וקשה שלא לעשות את ההשלכות הזו מן התיאוריה לחיים האישיים, אבל אני מציעה לך לקחת לך קצת אוויר מזה. זה לעיתים רק מוסיף לחץ.
בכל אופן, לשאלתך, אני חושבת שבמובן מסוים אנו נמצאים חלקים גדולים מחיינו בניסיון לגבש זהות. כמובן, בתקופות מסוימות בחיים חלק גדול יותר מהאנרגיה מושקע בניסיון לגבש זהות, אבל זה נראה לי כמו פרוייקט שלא ממש יש לו התחלה וסוף, וגם לא ניתן להגדיר אותו במונחים מוחלטים כמו ״ יש זהות מגובשת״ או ״אין זהות מגובשת״.
נסי לתת לעצמך חופש להמשיך לחקור את עצמך, ולחפש את המקום המאוזן והיציב, בתחומים שונים כמו זוגיות ועבודה. את עדיין צעירה, בשלבים בחיים בהם את עדיין מחפשת את המקום הנכון עבורך, וזה בסדר גמור.

שלום,
אם הביטוח הלאומי מכסה טיפול פסיכולוגי, אז יש להניח שהוא יכסה גם טיפול קוגניטיבי.
בכל אופן לברור קונקרטי יותר,שאלות אלו עלייך להפנות לביטוח הלאומי.

שלום
אני עברתי את הפרידה הקשה שלי לפני 3 שנים, היינו שנתיים ביחד ובחצי השנה האחרונה רבנו המון! אבל הייתי בטוחה שבהמשך נתחתן, למרות שבדיעבד עם כל הריבים והבעיות וחוסר ההתאמות שהיו בקשר, לא ברור למה חשבתי שעם כל זה יהיה לנו טוב אם נתחתן.
נפרדנו ואז עשינו טעות וחזרנו ושוב נפרדנו פרידה נוראית.
מהניסיון שלי, אני ממליצה לך אם את מרגישה שאת חייבת לחזור אליו
למרות שאתם רבים ולמרות תחומי העניין השונים, לעשות את זה
לדעת באמת באמת באמת שניסיתם הכל אלי יהיה לך נוראי כמו שלי היה, אבל לפחות תדעי באמת.
למרות שכיום אנחנו באותו הגיל, אז אם את "לחוצה" על חתונה, אז אולי לא כדי לחזור אליו ולבזבז זמן, כמו שאני גם 4 חודשים שהיינו ביחד, וגם דייטים כושלים אח"כ קשר פה של חודש של חודשיים, עד שאחרי שנה שכן חיפשתי זוגיות בעיקר כדי לעבור את האקס, הכרתי בחור נחמד ועשיתי עליו את כל התיקונים מהקשר עם האקס, לא אהבתי אותו הייתי איתו כדי להתמודד דרכו עם האקס. נפרדנו אחרי חצי שנה.
ואז אחרי חודשיים במקרה ובמזל הכרתי את החבר הנוכחי שלי, שאיתו אומנם כן יש הבדלים כי זה שני אנשים שונים שמתאחדים, אבל יש אהבה ויש תקשורת ויש קשר טוב והמון יתרונות שלא היו עם האהבה שחשבתי שנתחתן, ועם הנוכחי אומנם אנחנו רק כמה חודשים, אבל למרות ששום דבר לא יהיה כמו באהבה המשמעותית הראשונה, אני רואה בזוגיות הזו דברים הרבה הרבה הרבה יותר טובים מאשר בקודמת, וכן גם מחשבות על עתיד... אבל עתיד טוב ורגוע ונעים ומכיל בניגוד לקודם.

שלום לך,
אפשר בהחלט להבין את המצוקה שלך על רקע האובדנים והפרידות שהיו לך בזמן האחרון. פרידות הן קשות ומציפות, לעיתים ממלאות ביאוש וחרדה לגבי העתיד.
אני חושבת שאת מאמציך כעת כדאי להשקיע כנראה לא ב״ איך להחזיר אותו״, אלא באיך את יוצרת סיכוי להתחלה חדשה, מקבלת עזרה וליווי אולי, ושומרת על עצמך טוב יותר. האם שקלת לפנות לעזרה במסגרת טיפול? אני מאמינה מאוד שהדבר יוכל להקל עלייך בתקופה המציפה הזו, ויוכל לתת לך גם כלים להתמודדות טובה יותר בעתיד עם מערכת יחסים זוגית וכל האתגרים שבתוכה.

שלום טובה,
במונח 'טיפול רגשי' הכוונה לטיפול פסיכולוגי - או טיפול בעזרת בע"ח - או אולי פסיכודרמה? הטיפול בחיי הרגש של נערה יכול להיעשות בדרכים שונות, תלוי מה באמת מתאים עבורה אישיותה.. מה מתאים לבעייה שלה.. מה זמין במסגרת בה היא מטופלת.
לשאלה 'האם מצליח במאה אחוז' - צריך להגדיר מה זה 'מאה אחוז'..

כדאי שתבדקי את כל הנושאים הללו, כולל מחירים ופרק-הזמן המתוכנן, עם מי שהמליץ שהנערה תזכה לטיפול רגשי , וכמו כן עם מטפלים פוטנציאליים. כדאי גם להתייעץ עם פסיכולוג קליני, לפעמים רצוי להקדים לטיפול אבחון פסיכו-דיאגנוסטי.

בהצלחה,

שלום לך,
מה דעתך להחליף את השאלה, ולהתעניין ב "איך אני חוזר להרגיש רענן ושמח?" .
לכך יש מספר תשובות אפשריות, אלו שקשורות ישירות לביוכימיה של המוח [תרופות, או לעשות ספורט!! אם עושים זאת בהתמדה זה משנה את הביוכימיה של המוח ומשפר את מצב הרוח],
וישנן גם תשובות אחרות. הסיבות לדכדוך בגילך יכולות להיות שונות, ניתן לבררן ולטפל בהן בטיפול פסיכולוגי, עדיף אצל פסיכולוג קליני.

הרגש בטוב,

אנו מנועים מלתת המלצות שמיות בפורום,
נסה דרך גוגל.. אולי דרך "הפ"י [הסתדרות הפסיכולוגים], גם אותם תמצא בגוגל.

בהצלחה,

היי
אולי תנסי ללכת להתנדבויות או וחוגים שונים
ודרכם להכיר אנשים חדשיפ שיתאימו לעולמך
למרות שהייתי ממליצה כן לשמור על קשרים עם המשפחה וחברות הילדות
אלו קשרים עם המון בסיס והם אנשים שאוהבים אותך ומכירים אותך כבר שנים
חברים חדשיפ אולי לא ידעו לתת לך ולהיות בשבילך כמו הוותיקים

ביקשתי לדעת האם זה מצב שקורה אצל אחרים ?יש הסבר לזה?
הבעייה שאחיי/ויותיי מקנאות/ים בי ,כולל כל ההשלכות של קנאה.

אם אתה חושב שאולי זה חרדה אתה צריך לפנות לאבחון - הכי טוב זה ללכת לפסיכיאטר כי הוא גם רופא - ויכול לדעת אם זה רפואי או לא וכמובן מתעסק גם בנפש - ולהבין אם זה חרדה. אם אתה מאיזור המרכז יש הרבה פסיכיאטרים מומלצים כמו למשל

אם אין סיבה רפואית פיזיולוגית לקשיי הנשימה הם יכולים להיות ביטוי לדיכאון [שמלווה בחרדה], כדאי להתייעץ עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש, פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, אפשר גם דרך הקופה שלך.

הרגש בטוב

שלום אלון
כמובן שזה לגיטימי לבחור בפסיכולוגית אשה. איני מתמצאת בקואוצ׳ינג אך אני יכולה לומר לך שקואוצ׳ינג אינה שיטת טיפול. אם אתה מעוניין בטיפול נפשי לקשיים שלך מומלץ שתפנה לטיפול פסיכולוגי.
תרגיש טוב
ענת

שלום ענבל
ממה שכתבת אני מבינה שאת מוטרדת מעובדת התלות והצורך שלך במטפל. הכתובת הטובה ביותר לדיון על הנושא המורכב הזה היא כמובן המטפל שלך.

כל טוב
ענת