פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

בגדתי בבעלי עם אדם לתקופה קצרה, לאחר הבגידה מערכת יחסינו השתפרה מאוד, אנחנו בטיפול זוגי, וכאן שאלתי המטפל הזוגי( פסיכוטרפיסת ולא פסיכולוג)מייעץ בצורה נחושה כי עלי לבצע פרידה מהאדם עמו ניהלתי רומן (על אף שזה היה נוכל רגשי) וזאת כדי שאני אנקה את הוירוס הזה מתוכי - כלומר שיהיה סיום בו אני מודה לאדם זה וסולחת לו
האם באמת דבר זה חשוב והם הוא אינו יכול להיות באופן פנימי שלי עם עצמי ולא בפנים מול פנים עם האדם הזה
אשמח לתשובה,תודה רבה

שלום, יש לי שאלה קצת מוזרה..
התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני כחודש.. אני בת 28 וכשהייתי בגיל חטיבת הביניים עברתי אירוע לא נעים.. שאני מאמינה שהוא קצת טראומטי עבורי.. לא היה קשה במיוחד, ולא נגרם לי נזק פיזי כלשהו.. אבל כנראה שנשארו צלקות נפשיות.. אני רוצה לספר על כך לפסיכולוג שלי.. כדי שבאמת נוכל להתייחס גם לחלק המצולק הזה.. בכל פעם לפני שאנחנו נפגשים אני מחליטה שהיום אספר, אבל המילים לא יוצאות.. קשה לי.. איך מתחילים? איך חושפים אירוע כזה? יש איזה שהן טכניקות? כי זה נורא נורא קשה לי פשוט להתחיל ולדבר כאילו זה משהו שעובר לידי.. אני פשוט מקבלת מעין שיתוק כזה.. ומוותרת.. אבל זה חייב לצאת.. זה חייב........
אודה לתשובות והכוונה..

היי
מגיל צעיר אני זוכר את עצמי חש קושי ומבוכה בהליכה ליד אנשים.
זה כולל המנעות מללכת כשאחרים צופים בי, הליכה לחוצה, סוג של שיכחה איך הולכים נכון, ומבוכה רבה.
אני מאמין שזה קשור שאנשים העירו לי לא פעם שאני הולך כפוף או שההליכה שלי קצת רובוטית וכו', וכנראה עם הזמן פיתחתי מבוכה וקושי ללכת ליד אנשים.
זה מפריע לי כבר הרבה שנים. רופא מומחה איתו התייעצתי ובדק את הליכתי טען שזה חלק מחרדה חברתית לדעתו.
במבחן ליבוביץ לא תמיד יוצא שיש לי חרדה חברתית ממש, אם כי נושא ההליכה מציק ומפריע.

השאלה שלי היא - איך ואיפה מטפלים בדבר הזה? מי הבעל מקצוע אליו אפשר לפנות? אני מאמין שטיפול של שיחות נטו פחות יעיל כאן היות ויש צורך גם במישהו ב"שטח" שידריך אותי. מה עושים?

בעבודתי אני יושבת במשרד עם עוד 6 אנשים.

אני לא יכולה לסבול את אופיה והתנהגותה של אחת מהן.

ממש בלתי נסבלת עבורי בגלל תכונות אופי שליליות:

רוע לב, שחצנות, קוטעת שיחות ולא מאפשרת לשני להתבטא, רטינה אין סופית, מלשנות , חוסר רגישות, לחם חוקה למצוא קורבנות ולהעליב...

קשת שלמה של תכונות בלתי נסבלות עבורי.

אין באפשרותי לעבור למקום אחר.

למישהו יש עצה איך אפשר להעביר את הימים והשבועות עם משיהי בלתי נסבלת שכזו?

תודה.

לגבש זהות, אופי חזק,החלטי,ביטחון עצמי, להסתדר במסגרות,

שלום רב!
רציתי להתייעץ אתכם לגבי כמה דברים באישיות שלי שאני צריך לגבש ולשפר,
אני בן 21 חייל משוחרר, ואני בסוג של פרשת דרכים בחיים, כל החיים ידעתי שאין לי אופי מושלם (כאילו שיש דבר כזה), אבל נקודות מסוימות באופי שלי שנוכחתי לדעת שמפריעות לי בכל צומת בחיים, למשל עכשיו אני בשלב שאני צריך לעבוד ולהחליט מה אני רוצה לעשות בחיים, אם ללמוד ומה ללמוד ואלה שאלות שנוכחתי לדעת שהן יותר עמוקות כי מה ללמוד זה עניין עמוק של מה מתאים לי לעשות איזה אישיות אני, מי אני, ואז באות השאלות של מה הכישורים שלי, אני מרגיש שהזהות שלי לא מגובשת, בחיים היא לא הייתה מגובשת, זה בא לידי ביטוי בכך שבני דודים שלי חזרו בתשובה לפני 5 שנים כשהייתי נער, אז רציתי להתחקות אחריהם כי משהו בהם ובאושר והשלמות שלהם בחיים משך אותי, אחרי זמן מה גיליתי שאני לא מאמין לאחר שחקרתי את הנושא לעומק עם עוד כמה חברים שברגע שהם נהיו סוג של אטאיסטים אז פתאום זה היה נראה לי הגיוני, הייתה תקופה קצת קשה של ריקנות אבל התגברתי על זה, ואז בעוד צומת כשאני וכל החברים התגייסנו לצבא היה גל שבהתלה כולם רצו ללכת לקרבי אני גם הלכתי למרות שאבא שלי אמר לי שזה לא יתאים לו וכו' ובאמת כשהגעתי לטירונות נשברתי, היה לי קשה בטירוף, בסופו של דבר נפלטתי ליחידה לא קרבית, חברים שלי גם עשו את זה חלקם לפניי חלקם אחריי, חלק נשארו גם כמובן.. ז"א שאני שמתי לב באמת שאני די מושפע מהסביבה שלי, אין לי באמת דעה משל עצמי, גם בגלל שקשה לי לגבש החלטה כמעט בכל תחום בחיים וגם בגלל שכנראה אני מושפע מאנשים בקלות לטוב ולרע, אני לא יודע ממש איזה דמות אני, מרגיש שאני עוד לא מכיר את עצמי כמו שצריך על אף שאני לא לא כזה ילד.. עכשיו אני בשלב שאני צריך לחשוב על קריירה, ואני מוצא את עצמי גם שוב פעם מושפע והקושי במוטיב קבלת החלטה גדול.. לכולם יש קושי זה טבעי, ויש לי הרבה זמן אני לא לחוץ, פשוט אני אומר שכנראה ישנו משהו באופי שמפריע. ואני חושב שיש קשר בין כל הדברים, כי באופן כללי קשה לי להתמיד בדברים בחיים, בכל מסגרת שהייתי בה היה לי קשה, צבא,בית ספר, כרגע אני בין עבודות, סך הכל אני יכול להגיד שאני אדם מאושר יחסית, אבל יש דברים שאני יודע שרצוי שאסדר, כרגע טיפול אצל פסיכולוג זה דבר יקר מאוד עבורי, הייתי מעוניין לעבוד עם עצמי בתור התחלה, מה לדעתכם אני יכול לעשות בתור התחלה?
תודה רבה מראש לעוזרים :)

פריקה:
נמאס לי.
מגיל 16 התחיל הקטע הזה ,של -כשאני לא מרגיש טוב עם עצמי וההרגשה הפנימית שלי לא טובה,
הרבה הרבה מאוד דברים משתנים אצלי.
עד גיל 18,הייתי מודע לבעיה אבל לא נתקעתי עליה אף פעם ואף פעם לא עבר לא עבר לי בראש לא לצאת עם חברים בגללה או דברים כאלה,
למרות שהייתי מודע שהשינוי בהרגשה הפנימית עשוי לקרות.
בגיל 18 רצינו כל הח'ברה להשכיר וילה לחיי החוקיות,כבר אז התחלתי לחשוש מהבעיה,
להיות 24 שעות עם חברים שלי,כשהשינויים בהרגשה הפנימית יכולים לקרות אין ספור פעמים ,
ואני צריך להעמיד פנים,להילחם,להמשיך לדבר,או לא להמשיך לדבר ואז עוד יותר להיכנס לזה
ככה זה היה עד גיל 18.
בגיל 18 ,הגיעו 2 משברים אצלי,המשבר הראשון,הוא שכל הזמן לא הרגשתי טוב עם עצמי במשך כמה חודשים,בניגוד ללפני כן שהיו מדובר במעין התקפים כאלה,המשבר השי הוא שהגיע משבר אובססיביות חזק,שגרם לי להתעסק בבעיה הזאת בצורה קשה מאוד
הייתי בטוח שאני סובל מחרדה חברתית לאור התסמינים של הבעיה ,התחלתי לגלוש בפורום חרדה חברתית,לשמוע קלטות איך לצאת מהם
אח"כ זה כבר הפך לביזארי לחלוטין וכל הזמן התעסקתי בבעיות הנפשיות שלי..
היום אני בן 19,עדיין סובל מהבעיה הרגשית,זה מסתכל,התגברתי על האובססיביות.
אבל אני יתן דוגמה,כשאני מרגיש רגיל ובסדר עם עצמי אז הכל סבבה,
כשאני לא מרגיש טוב עם עצמי,אני יכול למשל לראות תוכנית טלוויזיה ,ולראות אנשים מדברים ולנסות ללמוד מהם מיומנות חברתיות,
כי כשאני לא מרגיש טוב עם עצמי,זה לא רק מדובר בחוסר ביטחון עצמי,זה הרבה דברים,אני לא אוהב אף אחד,אני לא יכול לפרגן,אני מרגיש ממש בן אדם שונה.
עם אני רוצה לדבר כשההרגשה הפנימית שלי "מרירה" זה רק יכאיב לי עוד בלב.
לפעמים זה כל כך יוצר פער גדול בין המצב הרגיל שלי לבין המצב שההרגשה הפנימית מרירה,
שאני מרגיש שונה כלפי עצמי.אני בן נוער,וכולנו אוהבים לדבר בשפה בוטה וגסה לפעמים,אז לצורך העניין שמעתי את אחי מדבר קצת בשפה כזאת,והרגשתי לא טוב עם עצמי,
ואז כאילו הרגשתי כאילו אני רוצה להיות כמוהו.
אבל זה מוזר,כי אני כן כמוהו בעניין הזה.השינוי בהרגשה הפנימית גורם לי במודעות שלי לא ממש לדעת .
זה סוג של משבר זהות כי אני כן יודע מי אני,עד שההרגשה הפנימית משתנה.
ברור לי שהשאלה הזאת תישאל,אז ההרגשה הפנימית יכולה להשתנות מכל דבר קטן,באמת מדברים קטנים שקשורים לעצמי
שוב,לא הפריע לי במהלך התיכון להתחיל עם בחורות במועדונים וליצור סטוצים עם בנות,אבל ברגע שההרגשה הפנימית משתנת,היצר הראשון הוא להתכנס בתוך עצמי,ולקפוא.

אני עובר עכשיו תהליך אבחון פסיכולוגי,וזה תהליך שיקח זמן,אני פשוט זקוק לאיזה תגובה מרגיעה ,ושאחד הפסיכולוגים כאן יבין את הבעיה עד אז..תודה ושבוע טוב .

שלום, מישהו יודע מה עושה בנאדם שסובל ממיסופוניה ומוצא את עצמו מפוטר כל פעם מחדש כי הוא נמנע מללכת לעבוד בגלל חוסר יכולת להתמודד? איך אפשר להתפרנס ככה. ההתמודדוצ היא בלתי אפשרית

שלום, אני מוצאת את עצמי עצבנית המון, העצבנות אינה מתבטאת חיצונית באלימות וכאלה אלא עצבנות פנימית מרגישה את העצבים בדם כל דבר קטן גורם לי לעצבנות חוזר שינה וחוסר רוגע, האם יש טיפול או כל דבר שיכול לעזור? אני צעירה בת 20.

הי, הטקסט ארוך במקצת ו"מרוכז בעצמי", אך למרות זאת, אודה לכן מאוד אם תוכלו להקדיש לי מזמנכן היקר מפז.

לא מזמן אובחנתי כבעל הפרעה דו קוטבית. לכן, התחלתי להתעניין בהפרעות שונות, בנוסף למאניה-דפרסיה אני רואה עצמי בחלקן הגדול. אני די מחובר עם הרגליים לקרקע, מעולם לא נזקקתי לאשפוז.

כיום, הנני בשנות העשרים המאוחרות, אך מאז ומתמיד הייתי שונה מאחרים.
עד היום שמורות אצלי חוויות ילדות מוזרות אשר חוויתי מגיל 3.
לדוגמה, הכיתי אחות בפניה כשבאה לקחת ממני דגימות דם. או שהייתה לי גננת שכל הזמן הייתי ניגש אליה במטרה לגעת בישבנה, ועוד כל מיני חוויות מגיל צעיר מאוד שלא היו מתקבלות בעין יפה.

בשנות נעורי היו צוחקים עלי ללא סיבה, לרוב היה זה נגמר ברע או במכות, היו כמה פעמים שהיה מעורב נשק קר, אני זוכר שאף תכננתי להשיג נשק חם בכדי לקחת לבית הספר. אני לא בן אדם אלים אך תמיד מוצא עצמי נדחק לפינה.

אני שונא אנשים ומייחל להם למות, אני מוצא אותם משעממים, גסי רוח, טיפשים ונמאס לי מהם מהר מאוד.
לפעמים אני מסוגל להיות הכי נחמד ואיכפתי שבעולם, אך ברגע שאני חש טיפת צביעות אני מתעצבן ומתפרץ, לפעמים אף מעיף דברים, ללא רגשות חרטה.
נוסף על כך, אינני מצליח להביע רגשות כלפי אחרים בהתנהגות ושפת גוף, אלא רק במילים. למרות הכל, אני מגלה אמפתיה חזקה כלפי אנשים\בעלי חיים הנמצאים במצוקה.
יתרה מכך, אני מאזין למוזיקה קלאסית רוב שעות היום, אך יש ימים יוצאי דופן, כאשר בהם אני מאזין ופשוט מתחיל לבכות, מוצף רגשות, רגשות מעורבים, סוג של אמביוולנטיות.

אני מוצא את גוף האדם ואיבריו קוסמים ומרתקים עבורי עד מאוד. למעשה, אף ניסיתי להיות נוכח בנתיחת גופה בבית החולים. אני מאוד אוהב לקרוא וללמוד על הנושא, לצייר במיוחד. אני רואה דברים בראש עד לפרטים הקטנים ומוכרח לתרגם אותם על הנייר, בעוד שלהפתעתי, אנשים מוצאים את ציורי מטרידים עד מאוד. אף הייתה לי ידידה טובה שנרתעה מהם וכתוצאה מכך הפסיקה את הקשר עימי.

אני נגד תרופות פסיכיאטריות, לאחר מחקר שערכתי בתחום נוכחתי לדעת שאלה עשויות לפגוע בפעילות הקוגניטיבית ובתפקוד המוח. לכן, אני נמנע מהן בשלב זה.
אודה לכן מאוד אם תוכלו לעזור לי בנושא, כגון עצות לטיפול שאינו תרופתי, לריסון עצמי, המלצות לספרים בנושא, ו\או כל דבר אחר העולה על דעתכן.

שלום,
יש לי אחות כבת 19, רגישה מאד,עם ביטחון עצמי נמוך מאד, כל דבר יכול לפגוע בה, (גם הערה סתמית על המראה החיצוני שלה ממוכרת בחנות) עד כדי כך שהיא מסוגלת לבכות במשך שעות או לצבור טינה רבה בלב לאורך שנים, הדבר גורם לכך שאנו ממעיטים את הדיבור איתה ע"מ לא ליצור ריב כי כמעט כל מילה פוגעת בה.
היא מגיעה מבית עם אמא שהייתה עצבנית והייתה מקללת במשך המון שנים,היה שלב שחלתה באנורקסיה ויצאה מזה. בתיכון לא הסתדרה חברתית ועברה המון מסגרות, היא נכנסת להיסטריה אם מזכירים לה את התיכון. כיום, מנסה להתחמק ממסגרות קבועות ונמנעת מלעבוד במקומות עם צוות גדול, כל כמה חודשים מחליפה מקום עבודה מרצון.
היא מרגישה כל הזמן שכולם מנסים לקבוע לה מה לעשות מכיוון שכולנו כל הזמן דואגים לה ועוקבים שלא תדרדר למקומות גרועים, (המעקב הזה מנע מספר פעמים את התדרדרות שלה) ולכן מתעצבנת שמדברים עליה בנוכחותה או שלא בנוכחותה ומתעצבנת מכל עצה שלנו או ביקורת שנאמרת לטובתה.אני אחותה הגדולה ואנחנו מצד אחד קשורות מאוד ומצד שני היא מרגישה שהרסתי לה את החיים. יש לה התקפי עצבים הכוללים צרחות קשות (את חלק מההתנהגויות היא מחקה ממה שראתה בבית אבל אצלה זה הרבה יותר קיצוני). מצד אחד אני מניחה שאם גורם מקצועי היה רואה אותה יש סיכוי שהיה מחליט על אשפוז/טיפול תרופתי כי ההתקפים שלה קשים ומצד שני ברור לי שאם הייתה גדלה בבית אחר זה לא היה קורה כך שזוהי בעצם התנהגות שראתה לאורך שנים והיום היא המודל לחיקוי שלה ומכאן היא נובעת. ניסינו לקחת אותה מס' פעמים לטיפול פסיכולוגי אבל גם הדברים שהפסיכולוג עצמו אמר פגעו בה וסירבה להמשיך את הטיפול. האמא מאד השתנתה וכולנו ניסינו בכל דרך אפשרית לתת לה את תשומת הלב שחסרה לה ולעטוף אותה באהבה אבל היא דוחה אותנו מעלייה. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים כיצד לטפל בה. מה לעשות? למי לפנות? האם טיפול פסיכיאטרי/פסיכולוג יכולים לעזור? איך לגרום לה להגיע לטיפול?
אודה מאד להכוונה וסיוע.

שלום,
קראתי את הודעתה של רותם, "בת 17 חסרת ביטחון עצמי".
ראיתי את הכותרת ומיד פתחתי את ההודעה, משום שאני גם חסרת ביטחון.
הזדהתי עם דבריה בקשר לכל מה שאמרה על עצמה, שמרגישה לא טובה, לא יפה, אף אחד לא רוצה להיות איתי, לא שווה וכו'. גם אני מרגישה כך, למעט העובדה שלי לא אומרים שאני נראית טוב, לא פעמיים ואפילו לא פעם. אנשים למעשה לא מתקרבים אליי בכלל, אין לי חברים ובטח שלא זוגיות. באמת! לא רוצים אותי. משהו לא בסדר, כנראה שבי. לא מעריכה את עצמי, אני לא שווה כלום, לא רואה עצמי כמשהו בכלל. מה עושים?
קראתי גם את תגובתך אליה. במקרה שלי אני קצת יותר גדולה ממנה, לא בהרבה, אולם לא נחשבת בגיל ההתבגרות. כתבת לה שיש סיכוי שבקרוב תתחיל לחוש יותר מתחברת לעצמה, למחמאות שהיא מקבלת ולעניין שהחבר שלה מגלה בה. יופי. אז לי אין מחמאות ואין חבר ואין עניין,וגם עם הזמן לא התחלתי להתחבר לעצמי (מרגישה כך הרבה זמן).
מה אני עושה במקרה שלי?! אני מרגישה לא יפה, לא טובה, לא שווה, אבל בניגוד אליה, אני באמת כזאת, והדבר מתבטא בזה שאלי לא מתקרבים בכלל, כמו שהיא חושבת שאמור לקרות לה. אז אצלה זה הרגשה בלבד, במקרה שלי אני כל מה שהיא אומרת על עצמה.
אין מה לעשות מבחינתי, אני אבודה. אצלי זאת לא סתם הרגשה , אני כך באמת. אז זהו...
עבורי מה שכתבת לה לא מתקיים, כי אין סיכוי שאתחיל להתחבר לעצמי, שהרי לי אין את המחמאות או האנשים סביבי!!! שיגידו לי שאני מהמממתת!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלום וברכה
רע לי בחיים האלה
אני לא הגשמתי את החלומות שלי
כל פעם ניסתי משהו אחר
רציתי לטוס, אבל לא חסכתי כסף
רציתי לעשות פסיכומטרי אך בסוף לא עשיתי
כל הזמן רציתי ליצור מערכת יחסים, והנה מצאתי בת זוג וכיף לי איתה אך אני לא מאושר, רק כשאני איתה אני מאושר, אבל כשאני לבד אני מרגיש משהו ריק...כאילו אני לא עושה דברים למען עצמי...כאילו שבלעדיה אני "לא שווה".. אני עובד במלצרות ואין לי תקווה לחיים, אני רוצה להתפתח אבל אני לא בטוח בעצמי..אני רואה כל מיני אנשים עם תואר ראשון שיושבים בבית ומובטלים..וזה נותן לי חוסר תקווה..אני גם נורא חושש כי אני לא יודע מה אני רוצה ללמוד..אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנה וחצי אבל המטפל שלי לא נותן לי פתרונות הוא רק חופר לי...גם כשהתחלתי רק בטיפול היו לי טענות ופסימיות, וגם עכשיו אחרי שנה וחצי כלום לא השתנה בהרגשה..אומנם אני בזוגיות שבחיים לא היתה לי..אבל ההרגשה היא אותה הרגשה של חוסר תקווה לגבי העתיד..אפלה..אני לא יודע לאן אני הולך...לאן פניי מועדות..הכל לא בטוח..הכל מפחיד וחסר בסיס..חסר יציבות..אין לי חסכונות בבנק..אני צעיר בן 25..
אני אומר את זה לפסיכולוג שלי אבל שום דבר לא משתנה זה נשאר אותו דבר ואני בא אליו שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע... :(
אין לי ביטחון בעצמי
אני לומד כרגע משהו אבל אני נורא פסימי לגבי אם אמצא עבודה בתחום הזה .. ספקן לגבי הרבה דברים
ואנשים אומרים לי שאני לא חייכן ודיכאוני וזה אוכל אותי אני חייב לעשות משהו לגבי עצמי אני חייב להיות שווה אבל אני לא מוצא את הדרך אני לא יודע מה לעשות

שלום! אחי נשוי לאישה בעלת נכות נפשית שלעיתים קרובות מתאשפזת. העניין הוא שלאחי כבר אין סבל נפשי לעבור כל פעם את אותו התסריט הוא מעוניין להתגרש אבל העניין שיש בנות תאומות בנות חמש וחצי שהשאלה כיצד זה ישפיע עליהן? עם מי צריך להתייעץ ??? יש לציין שהילדות קשורות לאימא והיא אליהן ודואגת לפעמים גם במצב חרדתי. אחי היה מעוניין לקחת את הבנות אליו ולגדל אותן עם אימא שלי. מה עושים? במה כרוך? עם מי מתייעצים כדי למזער את הפגיעות? תודה מראש!!!

שלום אני כיום בן 24 אני כבר 5 6 שנים סובל מכל מיני הפרעות נפשיות שהולכות ומחמירות ואני היום כבר במצב בלתי נסבל.. אני סוחב סיפור חיים לא קל איתי ואני סובל כל יום וכל לילה ואני מפחד לגשת לבדיקה כי שמעתי שהדבר ירום לי לאבד את הרישיון נהיגה ועוד המון השלכות כבדות אחרות

בין היתר דכאונות קשים חרדות קשות
תגובות פיזיות כמו רעידות התקפי עצבים בכי לא מוסבר
שינויים חדים במצבי הרוח נדודי שינה עד כדי חוסר שינה מחשבות קשות אלימות (אני מפחד להגיד אבל לעיתים גם אובדניות)
מדבר לעצמי בלי לשים לב שוקע במחשבות דמיונות מחסומים רגשיים מנותק מרגש כלפי ההורים והמשפחה סחרחורות כאבים בגוף לעיתים רחוקות וצערי עוד ועוד

מה אפשר לעשות ? וכמו מה זה נשמע

שלום אני בחודש האחרון יש לי תחושות לא טובות ומצב דיכאוני.הבוקר מתחיל בבכי ויש לי מידי פעם רעידות ברגליים .אני בן אדם מאוד חרדתי ומאוד לחוץ.הרופאת משפחה המליצה לי לקחת רסיטל חצי כדור ולאחר מכן לעלות לכדור אחד.אני מאוד מפחדת להתמכר לכדור.האם ניתן להתמכר לכדור?האם הכדור הזה באמת עוזר ללחצים וחרדות?אני מנסה להיכנס להריון והאם מוצר להשתמש בכדור בהריון?תודה