פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום מיכל,
במצבי משבר אנשים עושים החלטות שגויות. כך את רואה את ה'התאהבות הנואשת' של חברתך הגרושה הטרייה, ואני נוטה להסכים איתך.
גירושין אינם מתרחשים רק על מדרגות הרבנות אלא במידה רבה בתוך הנפש.
לאחר גירושין נדרש תהליך פרידה, 'התאבלות'. ניראה שחברתך מנסה להימנע מכך, ונאחזת נואשות בהתאהבות החדשה בדיוק לצורך זה - הימנעות מהכרה פנימית בגירושין. וכל זה נכון אפילו אם חיי הנישואין שלה היו מזופתים.. אדרבה, ממקומות גרועים קשה יותר להיפרד. היא גורמת נזק קודם כל לעצמה, לא מאפשרת לעצמה באמת לסיים את תהליך הגירושין [ואם יש גם ילדים בתמונה - הם יסבלו מהבלגן הרגשי של אם שלא משלימה בתוכה את תהליך הגירושין].
רצוי לעזור לה להגיע לטיפול פסיכולוגי, שם תוכל להשלים את תהליך האבל/גירושין הפנימי.

עניין חשוב נוסף הוא תגובת הסביבה: ייתכן שכולכם, ובעיקר הבעל-הבוגד מושא ההתאהבות, מנסים להיות שם בשבילה.. לתמוך בה.. ואותו בעל בוגד מספר לעצמו שהוא 'מציל' את הגרושה הטרייה. אך למעשה הוא גורם לה נזק כפול ומכופל, כיוון שהוא מאפשר את ההימנעות שלה, אינו מאפשר לה להתמודד נפשית עם עובדת הגירושין.

אגב, מה עם הגרוש הטרי? אני מניחה שגם הוא היה חבר בחבורתכם.. האם אינו זכאי לקצת תמיכה מכם?? ייתכן שהנטייה שלכם לראות רק את הצד שלה ולתמוך רק בה בלבלה אתכם. ייתכן שכאשר תתנו גם לגרוש הטרי תשומת-לב תהיה לכולכם נקודת ראות בהירה יותר לסיטואציה.

אני מקווה שתצליחי משהו מכל זה להביא לידיעת חברייך, ותייסמו את הדברים לטובת כולם.

כל טוב,

שלום מיטל,

עפ"י התיאור שלך - ויש להדגיש, זהו התיאור שלך ורק לכך אני מגיבה-
אם כן, עפ"י תיאורך מצטייר אדם עם שיפוט בלתי מציאותי, לפחות לגבי עצמו. אולי גם בעל 'צורך' מדאיג בהענשה עצמית.
כל הדברים המחזקים שתגידי לו כלל לא ייקלטו אצלו. את הרי אומרת לו דברים חיוביים רבים, על איך את רואה אותו.. אך דבריך נופלים על אוזן ערלה משום תפיסת המציאות הפתולוגית שלו.
אדם כזה צריך להיות מטופל ע"י איש מקצוע מתחום בריאות הנפש.

כל טוב,

שלום קרן,
במידת מה כולנו בהשתנות מתמדת, לפעמים מלאי מרץ, ולפעמים רוצים לנוח. אולי את זקוקה פשוט לשמוע שזה 'מותר' ובסדר לפעמים להיות 'ככה' ופעמים אחרות 'אחרת'.
את גם לא היחידה שהמחזור החודשי והשינויים ההורמונליים הקשורים בו גורם לה תהפוכות רגשיות, פועל כאן בין השאר גם מרכיב גנטי. אמנם, זה באמת לא כיף להרגיש כך..

למרות ש'ההשתנות המתמדת' היא נורמאלית - היא נסבלת כל עוד היא במינון סביר.
במידה ותהפוכות רגשיות אלו מתרחשות באופן תכוף, ובעוצמה רבה, ומשבשות את החיים ואת התפקוד - רצוי לטפל בעניין.
מה גם שמתוך תיאורך מצטייר מרכיב של דכדוך שרצוי לא להזניחו.
אני ממליצה שתפני לפסיכולוג/ית קליני/ת - כדי להעריך את חומרת התהפוכות הרגשיות, להעריך אם כדאי תקופת-מה להיעזר גם בטיפול תרופתי, ובעיקר כדי ללמוד לווסת את עצמך ולהגביר את יכולת השליטה העצמית והשליטה בחייך.

הרגישי בטוב,

כתבי לי מה הגילאים של אחיך, ושלך.
וכמו כן, האם משפחתכם מטופלת במסגרת כלשהי?

אנו 5אחים אח בן 33,האח שעושה בעיות בן 20,אחות בת 19, אח בן12ואני בת 30 נשואה ולא כרה בבית....

שלום נעמה.
ההתנהגות שאת מתארת יכולה לנבוע מסיבות שונות [למשל: אובדן שליטה של אחיך עקב הפרעה נפשית, או, התנהגות אלימה כ'דרך' להשיג מבוקשו, דרך לשליטה בסביבה. לעתים המשפחה כולה סובלת מתקשורת לא מוצלחת והאח ה'מתפרע' הוא רק זה שמביא את הבעיות לביטוי, הוא בבחינת קצה-קרחון לבעייה משפחתית. ועוד ועוד סיבות אפשריות, או שילוב ביניהן].

יש צורך בעזרה מקצועית כדי לאבחן את המצב ולהציע פתרון. את אינך יכולה לקחת על עצמך לפתור לבד את המצב, אך את יכולה לזרז גיוס התערבות מקצועית.
כתובות אפשריות:
- רופא משפחה - הוא זה שפעמים רבות מכיר את הנפשו הפועלות, את הרקע שלהן, ויוכל להמליץ על כיוון מתאים.
- עו"ס במחלקת הרווחה בעירכם. [אם יש לאימך קשר קודם עם עו"ס על רקע הגירושים אפשר לפנות אליה.]
- את יכולה ליזום פנייה לפסיכולוג באופן פרטי, כמשפחה.
- או, אם אחיך יהיה מעוניין בכך לאחר שתשוחחי איתו, לעזור לו להגיע לבד לפסיכולוג [במסגרת הקופה או באופן פרטי].

בהצלחה,

שלום מורן,
ובכן הניתוח מאחורייך, ואני מניחה שהכל בסדר מבחינה גופנית-רפואית [הרי בכל ניתוח עלולים להיות סיבוכים] ועברת אותו אם כן בהצלחה, מבחינה רפואית.

כתבתי לך כשפנית לכאן לפני מספר חודשים, כך: "ניתוח פלסטי מצריך לדעתי תמיד ייעוץ פסיכיאטרי/פסיכולוגי קודם לביצוע הניתוח - ולא פעם גם אחרי הניתוח. למשל, טיפול באכזבה שנגרמת לא פעם כאשר מסתבר למטופל שלשינוי החיצוני לא התלוו שינויים להם ייחל בהרגשתו הכללית".
הדימוי העצמי , וחוויית הערכה עצמית, הם מבני אישיות פנימיים, והם בשום אופן אינם פונקציה של הופעתנו החיצונית. אם מבנים אישיותיים אלו מעורערים - לא ניתוח פלסטי יתקן אותם, אלא יש צורך בטיפול פסיכולוגי!
אם עדיין אינך בטיפול - אני מקווה שתפני בהקדם.

הרגישי בטוב,

שלום לירון,
כעיקרון, פעמים רבות מומלץ שילוב של טיפול פסיכולוגי בצד הטיפול התרופתי.
אולם, איני יכולה לדעת מהו מצבך, ומה משמעות הסימפטומים שאתה מתאר. לכן גם קשה לי להעריך במדוייק מה תהיה תרומת טיפול פסיכולוגי עבורך, והאם זה הרגע הנכון להתחיל בטיפול כזה.
לדעתי עליך להפנות את שאלתך הן לפסיכיאטר המטפל, והן לפסיכולוג קליני באיזור מגוריך [אם במסגרת הקופה שלך או באופן פרטי]. פסיכולוג קליני - לאחר פגישה פרטנית, ולאחר קשר עם הרופא ובדיקת ההיסטוריה הרפואית שלך - יעשה 'הערכת מצב' ויוכל לגבש המלצתו בשאלה של טיפול פסיכולוגי.

הרגש בטוב,

תודה, לי, על הפידבק. נעים לשמוע.

לשאלתך על 'תלות בטיפול':
מידה מסויימת של תלות בזולת קיימת תמיד בחיינו. כשאנחנו נכנסים לקשרים .. עושים חוזים.. ואפילו סתם קובעים פגישה - בכל המקרים הללו אנחנו נכנסים, מבחירה, לתלות הדדית, זהו מצב נורמאלי.
לעתים אנשים חווים תלות בלתי-מווסתת, ללא כל יכולת שליטה עצמית - סוג של תלות שאפיינה שלבים מוקדמים בחיינו כאשר היינו תלויים בזולת [בד"כ ההורה] לצורך שרידה.
מדוע אנשים מסויימים משחזרים חווייה מוקדמת זו, או אולי טרם גדלו ממנה, [ולכן הם לעתים בחרדה עזה מכל תלות נורמאלית] ? - זה נושא לברור , ולתיקון, בטיפול.
פן אחד של החווייה המתקנת בטיפול והוא ללמוד לווסת את תחושות התלות, ובעקבות זאת ליהנות יותר מקשרים בין אישיים.
אני מניחה, אם כן, שטיפול ניראה לך 'הרפתקא מסוכנת' משום דברים בתוכך [ולא משום ששמעת על אנשים שאירעו להם דברים איומים ונוראים בטיפול..].

לשאלותייך על תקשורת בין פגישות, או על 'איך מסיימים טיפול' [למשל האם אפשר לתכנן ירידה הדרגתית במינון הפגישות] - זה תלוי בצרכים של כל מטופל ומה נכון עבורו. שמירה על מסגרת-הטיפול מאפשרת, בין השאר, 'חופש' למטופל עצמו, הרי יש חיים מחוץ לטיפול.. וזה תלוי כמובן גם בגישה של כל מטפל.

אני מקווה שתעזי ותקפצי למיים.
כל טוב,

שלום אור,

את מניחה שזו לא המטופלת שלך אלא המחלה שגורמת לה להטיל את מרירותה לחיקך. ולכן את נורא מרחמת עליה - אבל חשה צורך לברוח.. במלים אחרות, דרך ה'מחלה' המטופלת שולטת לחלוטין באווירה והאופן בו מתנהל הזמן המשותף שלכן.

אולם, מנסיוני, בצד המחלה יש לנפגעי נפש גם חלקים בריאים, שניתן לגייסם - לטובת שתיכן.
אני מציעה שתהיי כנה איתה. תאמרי לה שהיא נחמדה.. חכמה.. וכו', וחבל שאינך יכולה ליהנות ממה שיש לה לתת. למשל, נסיונה בחיים. תאמרי לה שהקיטורים שלה קשים לך, ואין לך במילא פתרונות.. את גם לא פסיכולוגית ואינך יודעת איך להתמודד עם דיכאון. ואם היא רוצה שתישארי עליכן להגיע להסכמים לגבי האופן בו מתנהלים המפגשים ביניכן. הרי שכרו שירותייך כדי שתטיילו, תפתרו תשבצים, תכינו [אפשר יחד..] ארוחת ערב קלה. תחשבי איך עוד אפשר למלא את הזמן המשותף - לראות יחד חדשות, לצאת לאיזה מופע.. וכו'.
היא לא ממש תופתע מדברייך, הרי היא חוששת שתעזבי..
אולי תעוררי אצלה משהו מאוד חיובי בעצם העובדה שאת מכירה בכך שלא רק המחלה שולטת בה.

בהצלחה! [אשמח לשמוע איך הלך..].

עניתי, אלה, למרות! כל סימני השאלה התובעניים.
הפורום מנוהל בהתנדבות, בזמן הפנוי שלי . בנוסף יש צורך לחשוב קצת על שאלה שנשאלה לפני שעונים.
אזכיר כי הייעוץ בפורום אינו במקום ייעוץ פרטי, וזה נכון גם מבחינת קצב ההתנהלות. אם את חשה דחיפות רצוי באמת לפנות לייעוץ פרטי.

שלום אלה,
אני מתרשמת מקושי גם שלך וגם של אימך 'להיפרד' ולהגדיר מחדש את גבולות ומסגרת המשפחה, אולי גם על רקע זה שהייתן כדברייך 'רק שתיכן'.
את נשמעת כנקרעת, בין הקשר שלך עם בעלך וילדייך, לבין הצורך לדאוג לאימך ולהמשיך להיות גם 'משפחה' שלה. לא הצלחת עדיין להגדיר לעצמך 'משפחה אחת' שכוללת את כולם - את עצמך, ילדייך, בעלך, וגם אימך.
כל הסיטואציה מחריפה עכשיו כשעומד 'להצטרף' מישהו חדש [התינוק החדש], וכולכם נדרשים שוב להגדיר מחדש את גבולות המשפחה.
אצל אימך ההחרפה מתבטאת בדאגה מוגזמת והתערבות-יתר. אצלך זה מתבטא בקושי לשים גבולות לכניסתה לחיים שלך עם בעלך.

את יכולה להיעזר במספר שיחות עם פסיכולוג כדי לפתור את הדילמה הפנימית שלך, ול'סדר' את ההגדרות שלך ל'משפחה' - ואז גם תצליחי יותר בקלות לשים לאימך גבולות נכונים.. אז גם תצליחי לשדר לאימך 'צפירת הרגעה' ואי השקט שלה יפחת. היא הרי חוששת שמא שהתינוק החדש ינשלה ממקומה בלבך.
[בנוסף, במידה ואי השקט של אימך מגיע עד כדי כך שהיא 'הוזה' תרחישים בלתי מציאותיים, את יכוולה להתייעץ עם הצוות בהוסטל שלה, כגון עו"ס או רופא].

כל טוב,

שלום מעיין,
אם מטרת פנייתך היא גיוס נחקרים לסמינריון - אזכיר כי הפורום אינו לוח מודעות.

בנוסף, כל מחקר או ניסוי עלול להיות מסוכן לנחקרים. משום כך, בכל מחקר או ניסוי עם נבדקים אנושיים יש צורך באישור של וועדת הלסינקי [דברי עם המנחה שלך בסמינריון וקבלי הסבר על מה מדובר]. זהו 'פרט' חשוב שלא חשבת עליו, או לא ידעת אודותיו בשלב זה של לימודייך.

את ההכוונה לסמינריון עלייך לקבל במסגרת הלימודים, מהמנחה שלך. [בדקי איתו/ה האם את עצמך יכולה להיות ה'נבדק' שלך, להשוואה עם חומרים תיאורטיים שאת עוסקת בהם. נבדק יחיד מספיק בהחלט לצורך עבודה סמינריונית.
עלייך כמובן לשאול עצמך האם את רוצה לנבור כל-כך בעצמך..
ובכל אופן, את התכנית הגדולה שמרי לצורך הדוקטורט].

בהצלחה!

מקרר שיש בו רק אלכוהול??

מה דעתך על האפשרות שיש לו גם מקרר אחר.. שנמצא בבית אחר, שבו יש אישה שדואגת להכניס למקרר אוכל ביתי מבושל.. אולי גרים שם גם הילדים שלהם.. והוא אינו מחפש זוגיות "עם אף אישה כרגע " משום שיש לו אחת, אשתו החוקית.
האם אז כל התמונה נראית פחות 'מוזרה'?

כדי להבטיח את עצמו מ'תביעות סנטימנטליות' מצידך הוא אמר מראש שזה אפילו לא 'דייט', אלא מיפגש לצרכי מין,. והוא גם מספר לעצמו שאת זו שהתחלת איתו, שאת רצית..
אבל כנראה לא היית רוצה אילו ידעת שהוא נשוי.

בין אם השערתי נכונה ובין אם לאו - מה בדיוק את מחפשת שם?

אני חושבת שלמדת מההתנסות הזו משהו על עצמך: אינך 'מכונת מין'. את אישה נורמאלית, ובתוך קשר אינטימי את באופן טבעי מפתחת רגשות.
לכן , כדי להגן על עצמך, כדאי להיות יותר בררנית ופחות 'חופשייה' בתחום המיני.

הייתי אצלו בבית. אני יודעת בוודאות שהוא לא נשוי...מה גורם לך לחשוב שהוא כן? אין פה בכלל שאלה כזאת. מה שסיפרתי לך זה מה שיש. לא ביקשתי ממך להטיף לי.
אני לא חיה באשליות, אני בת 20, זה לא הופך אותי למטומטמת.
בסך הכל ביקשתי חוות דעת מהצד, לא חוקר פרטי...אני קצת בהלם מהתגובה שלך.
הוא לא גרם לי להבין שהתחלתי איתו, היינו בסיטואציה שלו אסור היה לדבר איתי בצורה כזאת בגלל המסגרת שהיינו בה. ברגע שיצאנו מהמסגרת הזאת ידעתי שהוא לא יעז לפנות אליי, אז יזמתי שיחה באסמסים. זהו.

ו"אולי אל תהיה פתוחה מינית" שאמרת לי, אני ממש לא כזאת.. ואני שוב בהלם מהתגובה שלך. ראיתי בו משהו מיוחד, אני הכי בררנית בעולם. ממש לא רצה למיטות של גברים.
הוא אינטילגנט, יש לנו כימיה מצויינת, הומור..
יש לי "תיאבון מיני בריא" ומצאתי את עצמי נהנית ממש במפגשים שלנו. הוא יודע שאין לזה כיוון רציני, ולכן אין סיבה שישקר בנוגע ל"אשתו החוקית." חיים פעם אחת. ואני אומרת לך את זה בלי קשר לפניה שלי כאן בפורום פסיכולוגיה. זה לא רק עניין הגיל.
ואולי כדאי לך להיות יותר פתוחה מינית אירית? חומר למחשבה.

צר לי, נטלי, אם דברי נשמעו בוטים, או 'מטיפים'.
אני מקווה שתמצאי [במסגרת אחרת כלשהי] תשובה לתהייתך בעניין הקשר שלך עם אותו גבר.

כל טוב,

חוויה לא מרהיבה הפורום הזה. אני אכן אשלח את הקישור לפניה שלי -כאן- ואת התגובות שלך.
תודה רבה וכל טוב.

שלום לך נטלי
אני אמנם לא בא מתחום הפסיכולוגיה, אבל כן מכיר אנשים שמתנהגים כמו שאת מתארת (וגם לי היתה תקופה כזאת), כלומר יחסים שמבוססים על סקס.
זה שיש לו דירה לבד עם מקרר בלי אוכל ורק אלכוהול זה לא מצב חריג.
כלומר, יכול להיות שיש לו עוד דירה במקום אחר, כמו שאירית כתבה, וזאת רק דירת אירוח שהוא מחזיק למפגשים בלבד.
יכול גם להיות שהוא פשוט מבלה הרבה בחוץ ורגיל לאכול בחוץ אז אין לו צורך להחזיק אוכל במקרר האישי שלו.
אני מכיר כמה אנשים שמבלים את זמנם בנסיעות ועסקים ומגיעים הביתה רק בשביל להתקלח ולישון. אותם אנשים מחזיקים מעט אוכל במקרר ולמעט חלב לקפה, הם נמנעים מלהחזיק דברים שעלולים להתקלקל תוך זמן קצר ולהסריח.
אורח חיים כזה באמת פחות מתאים לאנשים בזוגיות רומנטית ויותר לאנשים שמחזיקים קשרים מרוחקים ומכווני מטרה (עסקים/סקס/משפחה/אחר...) ממש כמו שאת מתארת.

הדרך שלו ילדותית?! יכול להיות. אני לא בעמדה לשפוט אף אחד.
אבל מה שאני לא מבין זה מה אכפט לך כשאת בכלל רוצה לנתק ממנו רגשות?

לגבי השאלה אם זה מונע ממך למצוא חבר, אני סבור שכן.
לכל הפחות נראה שזה מפחית מהצורך הנפשי שלך בקשר זוגי נוסף.

העניין לא היה רק בנוגע למקרר... הוא סביר להניח אוכל בחוץ. הבן אדם לא בשיא הבריאות.
ושוב למקרה שלא קראת את התגובה שלי לאירית, כנראה לא שמתם לב מהתכתובת הזאת שיש לי קצת שכל וגם קצת תובנות. העובדה היא כזאת שהוא חי לבד בדירה שנמצאת כמה דקות מהעבודה שלו. לא היה לי ספק בכלל שהוא רווק, זה גם באופן ההתנהגות שלו. שוב, אני בת 20, לא מטומטמת.
עיקר הבעיה שלי הייתה שאני לא מוצאת את האומץ להפסיק את הקשר הזה, כי כל כך כיף לי איתו. הוא מצחיק אותי.
זה לא רק סקס. אני בטוחה בזה.
כנראה שבסופו של דבר זה לא יספיק לי.. ואולי אני אעשה את הצעד הזה.

כמה שנים אחרי שהתגרשתי זכיתי להכיר מישהי בגילך וזאת הייתה באמת חוויה מדהימה שאני לא מספיק להיזכר בה. לצערי, זה נגמר אבל אני אומר לך כאן משהו שאולי הוא קצת חריג בנוף שלנו - אם טוב לך, תחזיקי בזה. ואם זה באמת משהו משמעותי בשבילך, אולי עוד תוכלי לשנות את זה. יכול להיות שחלק מהעניין הוא שהאיש לא רגיל להיות בזוגיות. מצד שני, תחשבי ותבררי טוב טוב עם עצמך האם זה באמת מתאים לך, כי המוח והלב שלנו טריקיים מאוד. זה בדיוק הזמן להתנסויות ול'הרפתקאות' כאלו, לכי עם ההרגשה שלך ותמיד תשמרי על עצמך מפגיעה..

בהצלחה!

בין ההורים שלי יש הבדל של 18 שנים, והם הזוג הכי מאושר שאני מכירה..לכן אני פחות מסתכלת על עניין הגיל. וזה עניין שונה לגמרי ומדובר באנשים אחרים, בגלל זה יש דברים אחרים שמפריעים לי.. נחיה ונראה.

אבירם - האם, מתוך געגוע שלך לחיוניות הנעורים, אתה ממליץ לנטלי להיות 'החווייה המדהימה' של מישהו?

נראה לי, נטלי, שלא הצלחת לקבל תשובה לשאלה המרכזית - מה מושך אותך לקשר שמראש מוגדר כ'לא-קשר'.
את שומעת כאן דעות שונות, כל אחד מתייחס מתוך עולמו הפרטי.. אני מקווה שתפני למקומות בהם תוכלי לקבל התייחסות מקצועית לשאלתך - התייחסות שתשים במרכז את העולם הפנימי שלך. אפשר גם לפנות למספר שיחות לפסיכולוג.

כל טוב,

את מעלה, טלי, שתי בעיות שמציקות לך.
האחת, את מוצאת עצמך שטופה בפנטזיות מיניות שמציפות אותך תוך אובדן שליטה, את מנסה ל'קטוע' אותן ללא הצלחה.
זהו איתות לחוסר ויסות במערכת הנפשית, ומן הסתם יש לו ביטויים נוספים בחייך או בהתנהגותך. רצוי לקבל עזרה במסגרת של טיפול פסיכולוגי, אני ממליצה שתפני לפסיכולוג קליני באיזור מגורייך [אם במסגרת הקופה או באופן פרטי].

הבעייה השנייה, מיעוט יחסי מין בפועל בינך לבין החבר שלך, נוגעת הן למצב הנפשי של כל אחד מכם, והן להתנהגות הזוגית. [למשל, ייתכן שפשוט לא יכולת לשלוט בעצמך ולכן שיתפת את בן-הזוג בפנטזיות שלך, וייתכן שבאופן לא-מודע ניסית 'להשפיע' עליו בכך, לעורר אותו.. אך אולי זה דווקא דחה ושיתק אותו?].
ולכן, גם הפתרון לבעייה השנייה מתחיל בטיפול פסיכולוגי פרטני שלך. בייעוץ הפרטני תוכלי לברר אם יש מקום גם לטיפול זוגי.

כל טוב,

מברוק, פיץ, על ההריון. שיהיה בהצלחה, ובמזל טוב!

מטבע הדברים, בצד השמחה וההתרגשות על ההריון, יש לך גם חששות, טבעיים ונורמאליים. חששות מהלידה, מהתפקיד החדש כאם ומהאחריות הכרוכה בו, מ'איך ייראו החיים' עם הפרסונה החדשה שתיכנס לחייך, התינוק החדש.
אני מתרשמת שהשלכת חששות אלו על מקום העבודה, ואת עסוקה יותר מדי ב'איך יהיה עם הפרסונה החדשה בעבודה' [הבוס החדש], ומפתחת תרחישים שחורים. אולי עצם הפרידה מהבוס החביב עלייך כל-כך מעציבה אותך, זה טבעי. אך ייתכן שהבוס החדש - שעדיין אינך מכירה - ייתגלה כ'בן-אדם'. מדוע שתדאגי מראש ? [ואגב, מבחינת חוקי-העבודה במדינה, לא כל-כך בקלות ניתן לפטר יולדת טרייה].

העצה שלי - הרשי לעצמך לשוחח עם חברות-מנוסות, או בנות משפחה, על הלידה הצפוייה ועל האימהות הצפוייה. קראי ספרים על הנושא. שתפי את בעלך בשיחות על כך, הלוא הוא שותף, וגם לו מן הסתם יש חששות טבעיים. ותיהני מההתכוננות הזו לעניין החדש החשוב באמת כרגע!

כל טוב,

מודעות פרסומת תימחקנה

שלום שירי,
מבוכה ובושה הן תחושות פנימיות, תכופות בתגובה לאירוע טראומטי שלא עבר עיבוד פסיכולוגי, וממשיך להציף את האדם.
תחושות פנימיות אלו מושלכות לא פעם על הסביבה, כלומר האדם שחווה זאת מתחיל ל'פרש' את הסביבה. - הרי אין לנו אף פעם ידיעה ברורה מה חולף במוחם של אנשים ש'מביטים'. אולי חלק מהם דווקא חשים אמפתיה והבנה, ולא לועגים? או מביטים בכלל במשהו אחר? אולי הם בכלל משוחחים [לאו דווקא 'מתלחשים'] על עניינים אחרים לגמרי?

טיפול מאפשר עיבוד של החוויה הטראומטית כך שהיא מפסיקה להציף את האדם, תחושות המבוכה והבושה נרגעות ושוככות. פוסקת אז גם הפרשנות המתמדת של הסביבה. אולי זו ה'אדישות' שאת מייחלת אליה.
טיפול מאפשר לחזק את הדימוי העצמי שנפגע בשל האירוע, כך שהאדם אינו מוטרד כל הזמן מ'מה חושבים עלי'.

מקווה שהסברתי היטב כיצד טיפול פסיכולוגי יכול לסייע.
כל טוב,

שלום צחי,
ראשית, יש להבהיר: יש הבדל גדול בין חלום שנחלם בלילה כשאנו ישנים, לבין פנטזיה - 'חלום בהקיץ'. כך שהכותרת שלך אינה מדוייקת.
לחלום מבנה ו'ארכיאולוגיה' שונים מזה של פנטזיה. תוכן החלום הגלוי מסתיר תכנים אחרים, לעתים הפוכים.. וגם לחלום המיני שחלמת ביחס לפסיכולוג שלך יש משמעויות שונות. לא רק, או אפילו לא בעיקר, משמעות מינית. החלום אומר משהו שאינך מצליח לומר לפסיכולוג, בינתיים..
על משמעויות אלה תעמדו כשתביא את החלום לטיפול [לכן רצוי לרשום את החלום, עם כמה שיותר פרטים שאתה זוכר, הפרטים הקטנים הם הרמזים לתכנים האחרים, הסמויים, שמסתתרים בחלום].

כן, לדעתי רצוי להביא חלום זה לטיפול. אתה מתאר פסיכולוג שהוא איש מקצוע רציני ומיומן, ויודע איך לעבוד עם חלומות, ולא ייבהל [כמוך] מהחלום.

כל טוב,