פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום שרון,
נערים מתבגרים חווים שינויים פנימיים רבים, גם גופניים וגם פסיכולוגיים, בעקבות זאת התנהגותם עשוייה להשתנות. עצם המעבר מתפיסה עצמית כ'ילד' לתפיסה עצמית בוגרת יותר, כ'נער', עשוי לגרום לשינוי בהעדפות הבילוי שלו. אם זהו ה'מתבגר' הראשון שלך גם את כאם תצטרכי להסתגל לשינויים שעוברים עליו.
לא כל הנערים המתבגרים הם 'אותו דבר' - אך דווקא 'מרדנות' וצורך בעצמאות מאפיינים רבים מהם [וגם שינה עד הצהריים בתקופת החופש הגדול..].

אני מציעה שתגלי סובלנות לשינויים שהוא חווה, אך בה בעת המשיכי לפקוח עין והשתדלי 'להיות שם בשבילו'.
החופש הגדול סוף-סוף מתקרב לסיום והבן שלך יחזור למסגרת הרגילה, ייתכן שהתנהגותו תשתנה אז ואת ותפסיקי לחוש מוטרדת. אם בתחילת השנה תתרשמי שיש שינוי ממשי במצב רוחו, ירידה בתפקודו בלימודים, בשמירת היגיינה אישית וכדו' , וכמו כן תתרשמי שהוא באמת בבעייה מבחינה חברתית - אז כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי. את יכולה גם לשתף בכך גורמים בביה"ס בו הוא לומד [יועצת.. מחנכת.. פסיכולוגית].

כל טוב,

שלום לך,
מברוק על התינוק החדש, טרי לגמרי.. ואתם שניכם עדיין בהסתגלות לנוכחות שלו.
שני תינוקות קטנים, כמו השניים שלכם, יודעים לתבוע את תשומת לבכם, וכתוצאה קל להיסחף למצב בו לא נשאר מקום לשום דבר אחר. אולם, הורים לא אמורים לחדול לחיות מרגע שנעשו הורים!
אחד הדברים הראשונים שעליכם לעשות הוא לתת מקום לזוגיות, למשל לדאוג לבייבי-סיטר ולצאת רק שניכם לבילוי-ערב, למצוא זמן לשוחח ולשים לב זה אל זו, וכדומה מחוות קטנות כלפי בן/בת הזוג. בנוסף, חוץ מההורות-לתינוקות, והזוגיות, יש גם את ה'עניינים' השונים של כל אחד מכם. יש להקפיד למשל על 'ערב בנים' עם החברים שלך.. בילוי-בוקר בבית קפה של אשתך עם חברותיה..

אני שומעת בדבריך שאתה נורא כועס. לא מעט אבות חדשים - לא משנה באיזה גיל נעשו אבות- חשים כעס בעקבות לידת תינוק חדש, בעיקר אם מדובר בתינוק ממין זכר. לפתע יש לך בבית שני מתחרים על אהבת אשתך! את כעסך אתה מפנה אל אשתך, פתאום הבדלי הרקע ביניכם צצים ונעשים משמעותיים, אשתך 'מואשמת' בלידת התינוק [למרות שאתה יודע שגם אתה שותף לעשייתו, ואתה גם מאוהב בתינוקות, לדבריך].

שיחות אחדות עם פסיכולוג - אתה בעצמך, שניכם יחד - עשויות לעזור!

כל טוב,

דווקא איני נוטה להסכים עם חלק מדברייך.. מבחינת אלמנט ההסתגלות ומאבק על ליבה של האם אין את זה כל כך .. הבן הגדול שלי זה המעריץ הכי גדול שלי( יותר מאשתי). ההרגשה שלי שגורמת לי להמון המון מורדות דיכדוך דיכאון היא הרגשה שעשיתי צעד שאני לא מצליח להשלים איתו מבחינה נפשית. פה אני חייב את עזרתך בהכוונה מה עליי לעשות .. יש בי רגשות אשם שפיספסתי את חיי את החופש את החברה ובעצם את עצמי.. אני לא מצליח להגיע לשלמות מבחינה נפשית ולהסתגל למצב שאני עם שני ילדים והחיים השתנו ... העליות והירידות האלה פוגעות לי בתפקוד היומי במצב רוח במצב של התנתקות מהכל כבר לא בא לי לשוחח עם ההורים רק לשחק את המשחק שהכל בסדר ושיהיו רגועים גם חבריי מרגישים שזה כבר לא אני השמחת חיים שלי נאבדה לגמרי... ושוב אני עד שהייתי האדם הכי שמח בעולם ומוקף באנשים ואיפה שלא הייתי המקום היה מלא באור.. כל ההרגשה הזו החוסר ביטחון נובעת מזה שבפנים אני לא מצליח להיות שלם עם הצעד שעשיתי עם האדם שעשיתי זאת איתו ... מה את מציעה לי איזה טיפול כי אני יודע שאני צריך טיפול ודחוף אחרת אני יקח את עצמי מבחינה נפשית למקומות שהמצב יהיה חמור עוד יותר .. אני מודע לעצמי ולבעיות ורוצה לקחת אחריות . תודה על העזרה אננ ממש שמח לפתוח את הלב.. ויש יש מטען עצום שעומד מעליי...

תיתכנה סיבות שונות לקושי שאתה חווה כרגע, ואני תומכת לחלוטין בהחלטתך לחפש טיפול, החלטה נבונה! טיפול יהווה מיקצה שיפורים בחבלי הגדילה שלך, ויהיה צעד אחראי גם כלפי משפחתך.
איזה טיפול? - כמובן שאין לי מספיק מידע ואין לי אפשרות במסגרת הפורום לדעת מה עדיף, ותלוי גם מה חושבת על כך בת-זוגך. פסיכולוג /ית קליני מנוסה יוכל לעזור לך/ לכם לשקול אם כרגע מתאים יותר טיפול פרטני לך, או טיפול זוגי.
חפש באיזור מגוריכם פסיכולוג קליני. אם דרך הקופה או באופן פרטי, [המלצות אישיות.. או התייעץ עם רופא משפחה... או פשוט דרך דפי-זהב. אנחנו עושים window shopping לדברים הרבה פחות חשובים, מותר גם להרים טלפון למספר פסיכולוגים ולהתרשם מי מתאים לך], אולי עם עדיפות קלה לפסיכולוג קליני שגם עוסק בטיפול זוגי.

בהצלחה,

האם יש לך המלצה על סמך הנתונים שרשמתי לך האם יש לך המלצה למטפלת עבורי ? אזור רמת גן / תל אביב/ גבעתיים . שוחחתי עם אשתי היום וסיפרתי לה שאני חייב לעבור את התהליך הזה עם עצמי ולפרק את המטען שאני נושא .. אשמח אם תמליצי לי או כמובן תפני אותי לאתר מסויים דבע לפחות אוהל לקהל תגובות של מטופלים ולקחת פסיכולוג קליני מומלץ. כני מודה לך!!

אני מנועה מלתת בפורום המלצות שמיות או המלצות לאתרים אחרים.

התייחסתי בסוף תגובתי הקודמת לשאלה כיצד לחפש פסיכולוג קליני [אתה גם יכול לוודא באתר משרד הבריאות, תחת הכותרת 'מאגר נתונים' , מיהו פסיכולוג קליני מומחה].

כל טוב לך, ובהצלחה

שלום גיא,
לפני השאלה 'מה עושים' יש לשאול האם בכלל צריך לעשות משהו.
אחותך כבת 28 נחשבת כאדם בוגר, וזכאית להחליט על חייה כל עוד אינה פוגעת באחרים [למשל אם אינה מנצלת כספית אותך או את אימכם]. מותר לה גם לאהוב גבר ערבי כל עוד מדובר באדם חיובי, גם אם מוצאו למורת רוחכם. יש גם לזכור שבגיל 28 צעירים רבים הם עדיין בשלהי גיל ההתבגרות, למרות שנחשבים כ'בוגרים'. אולי מותר לה עדיין קצת 'לחפש את עצמה'.
מתי כן 'צריך לעשות'? - אם אתם סבורים שבחירותיה נובעות ממצב נפשי רעוע או מדיכאון, אם אתם סבורים שהיא נמצאת תחת השפעה רעה כלשהי - למשל אם היא מנוצלת.. נמצאת תחת איומים.. תחת השפעת סמים וכדו'. [זה שיש לה חבר ערבי כשלעצמו עדיין אינו 'השפעה רעה']. רק אתם, המשפחה, יכולים לברר אם קיים אחד ממצבים אלו. יש לעשות זאת בעדינות, תוך הרבה אהבה סבלנות והבנה! לא מתוך גישה ביקורתית שרק תעורר בה התנגדות.
אם אמנם קיים אחד מהמצבים שציינתי יש להביאה לטיפול אצל איש מקצוע בתחום הנפשי - במסגרת הקופה, הקהילה או באופן פרטי. לעתים פנייה יחד כל המשפחה, כמשפחה, לאיש טיפול למס' שיחות יכולה להוריד קצת את העוצמתיות של קופנליקט משפחתי ולעזור לדברים שונים לעלות על פני השטח.

ועוד הערה קטנה - מכיוון שלא הזכרת 'אבא' - האם ייתכן שאתה לוקח על עצמך דאגות שאינן הדאגות שלך? מזדהה יותר מדי עם דאגות אימך בקשר לאחותך? אתה יכול לבדוק עם האחות הבכורה, מה היא חושבת ומה עמדתה בשאלות ששאלת.

בהצלחה, כל טוב

אני משתתפת בצערך, גיא.

בין אם מדובר באובדן טרי או פחות טרי - כפי שאמרתי, ייתכן שבהיעדרו של אבא אתה לוקח על עצמך 'השתתפות-יתר' בדאגות של אימא, גם ביחס לאחותך הצעירה.
[בפגישות עם פסיכולוג כדי להתייעץ לגבי אחותך אתה יכול להעלות גם נושא זה].

כל טוב,

כל פעם שאני מנסה לדבר איתה היא צועקת שאני לא בסדר . ומתרצת את העצלנות שלה בזה שאני הייתי עצלן אז זה נותן לה סיבה להמשיך בחוסר אחריות הזה .

או שאני יעזוב את הבית . כי נמאס לי להתעסק בצרות של אחרים . וגם לאמא שלי אין כח למריבות

משהו שלא סיפרתי על עצמי
אני עצמי היו לי בעיות בעבר לא עבדתי בזבזתי כספים היו לי התפרצויות והייתי נטל על המשפחה .
אבל יצאתי מזה התחלתי לעבוד ( לפני שנתיים וחצי ) עזבתי והתחלתי עבודה חדשה .
אמנם נרשמתי ללימודים ואני חייב להם כסף אבל דחפו אותי ולא רציתי .

אחותי בכל שיחה שלי איתה מרימה את הקול ומתרצת את מה שהיא לא עושה ב" טעויות " שאני עשיתי בעבר . ומכאן כל עצה שאני מנסה לתת לה מתבטלת .

אני חושב לערב עובדת סוציאלית של העירייה .

אשמח לשמוע דעה מקצועית
תודה

שלום גיא,
אתה באמת זקוק לייעוץ מקצועי, מעבר לייעוץ שניתן לקבל כאן בפורום.

מתוך השיח הקצר שהתנהל כאן בינינו אני מתרשמת כי השאלה הראשונה שעליך לברר בייעוץ פרטני - עם עו"ס בקהילה, או עם פסיכולוג [במסגרת הקופה או באופן פרטני] - היא האם עליך להיות מודאג ומעורב בעניינים של אחותך, או אולי עליך בשלב זה לדאוג לעצמך, לקבל עזרה טיפולית עבור עצמך כדי שתוכל להמשיך להתקדם בלימודים בעבודה ובכלל בחיים.

אניי מקווה שאמנם תפנה בהקדם לקבל ייעוץ מקצועי פרטני,

בהצלחה,

שלום פנינה,
אינני משפטנית, ולכן אנא קחי את דברי הבאים בערבון מוגבל ובדקי אותם אצל עו"ד.
עפ"י תיאורך אני מתרשמת שאותה 'מישהי' מבצעת עבירה פלילית: סחיטה. בנוסף היא מאיימת בעבירה נוספת: השמצה ['השמצה' הא פרסום בפומבי של פרטים אודות אדם שפרסומם יכול לפגוע באותו אדם, גם אם הפרטים נכונים עובדתית!! ].
כך שלפי הבנתי הכתובת שלך היא המשטרה, הגשת תלונה בגין סחיטה.

בנוסף, את זקוקה לתמיכה פסיכולוגית.
אם שתיכן נשים בוגרות ופעלתן מבחירה חופשית ובדיעה צלולה - בכך שקיימתן קשר רומנטי לא בצעתן כל פשע, לא היא ולא את. אולם כנראה שזה בלבל אותך, ובנוסף את גם חוששת לגורלה של הזוגיות שיש לך, ואת זה מנצלת אותה 'מישהי' כדי ללחוץ עלייך ולסחוט אותך. אני ממליצה בחום! שתפני בהקדם לפסיכולוג /ית באופן פרטני כדי לקבל תמיכה בנושאים הנ"ל ובהתמודדות עם הסיטואציה.

כל טוב,

שלום מישל,
למעשה אתם בתוך זוגיות - לא הכי מוצלחת. הוא לא מתחייב.. את חשה שוב ושוב פגועה. האם שקלתם אפשרות לפנות יחד לטיפול ? ייתכן שאפשר לתקן את הזוגיות הזו!

עולה השאלה מדוע נשארת זמן כה רב בתוך קשר שלדברייך מאמלל אותך, איני חושבת שאם וכאשר 'תיגמלי' ותפרדי מהחבר הנוכחי בעייתך ביצירת זוגיות מוצלחת תיפתר מעצמה.
הכתובת המתאימה עבורך היא פסיכולוג /ית קליני /ת מנוסה. יש צורך בתהליך טיפול פסיכולוגי שמאפשר התפתחות אישיותית. לא צריך 'שיטה מסויימת' אלא צריך להישאר תקופה מספיק ממושכת בתוך טיפול אחד, לא לעבור מפסיכולוג לפסיכולוג, כדי שתהליך שינוי יתאפשר. אני ממליצה להקדים לטיפול אבחון פסיכו-דיאגנוסטי שמסייע להבין את האישיות ולאתר מוקדי חולשה ועוצמה של המטופל, ולכוון את הטיפול.
[אימון אישי אינו מתאים למצבים אלו ולמטרות אלו. וגם אם תנסו טיפול זוגי המטפל צריך להיות בעל הכשרה כפסיכולוג קליני בנוסף להכשרה או נסיון בטיפול זוגי].

בהצלחה,

אני תוהה, אולי, האם כשהתינוק שלך חולה את מתקשרת לרופא עם רשימת סימפטומים ואומרת לו איזו תרופה לרשום עבור תינוקך? אני מניחה שלא. כדאי שתתייחסי אל עצמך באותה רצינות ואחריות שאת מטפלת בתינוקך.
לצערי ייתכן שתמצאי רופא משפחה שיקשיב לתיאור שלך וייתן לך לבקשתך מירשם לתרופה פסיכיאטרית כלשהי, אולי לא בדיוק פרוזאק אבל משהו. זו טעות שחוזרים ועושים הן המטופלים והן חלק מרופאי המשפחה, בעיקר כשמדובר בתחום הנפשי, אולי כי מהפרעות נפשיות לא מתים כל-כך מהר..

לא מתים - אבל סובלים!
את הדיאגנוזה שלך מוטב שיעשה איש מקצוע - פסיכיאטר או פסיכולוג קליני, בפגישה פרטנית. הוא ייוכל להתייחס לשאלה אם את זקוקה לטיפול תרופתי. ואם כן, לרשותו של פסיכיאטר עומד 'ארסנל' רחב יותר של תרופות מזה שמותר לרופא משפחה לרשום, והוא זה שיודע להתאים לכל חולה את התרופה.

הרגישי בטוב,

את מתארת אדם שמצוי במצוקה וגם משדר סימני מצוקה, אפשר אפילו לומר שהוא זועק את מצוקתו [ברשת החברתית].
העובדה שיש לו רקע גנטי של מחלת נפש אינה הדבר המרכזי כרגע. הדבר המרכזי הוא שיש צורך בהתערבות גורמים מקצועיים !! ובהקדם. אדם שאינו איש מקצוע אינו יכול לטפל בעצמו במצב מצוקה זה, ובנוסף עפ"י תיאורך איני יכולה לערוב שהוא אינו עלול להפוך למסוכן לסביבתו.
איני יודעת מה קרבתך לאותו אדם ומה אחריותך כלפיו [הקירבה שלך קשורה ל'זכויות' וגם לחובה שאולי חלה עלייך מבחינת פנייה לרשויות שונות, למידע שיש לך או אין לך בשאלה האם הוא כבר מטופל, וכדו'].
את מוזמנת לפרט לי מהו הקשר/הקירבה בינך לבין אותו אדם, מהו גילו, ובמידה ויש לך מידע - האם הוא מטופל במסגרת כלשהי. אוכל אז להתייחס לשאלה כיצד עלייך לנהוג..

הוא בן 30 נשוי ואב לילדים
הוא בן משפחה...אח
הוא לא מטופל
הענין עם הסכין והמשפט שציינתי קרו לפני יותר משנה אבל ההתנהגות שאני מדברת עליה זה קורה עכשיו, כי למען האמת לא ראיתי תקופה ארוכה ..הוא גר בחו''ל וכרגע הוא בא לבקר אותנו לכמה חודשים
בקרוב הוא ייצטרך לעזור ומזה אני חוששת

:)

לאבא שלי
בקשר לסכין זה נודע לי מאשתו, ומה שברשת החברתית מן הסתם ראיתי
אני עוד צעירה בסך הכל בשנות ה20 המוקדמות לחיי ומבחינתי אני לא יודעת מה לעשות באמת

שלום לך,
עפ"י תיאורך כולם 'שמים' אצלך אינפורמציה מכבידה מאוד! ומבקשים ממך להיות אשת סודם ולא להעביר את הדברים הלאה, את נשארת טעונה באותה אינפורמציה ואינך יודעת מה לעשות איתה.. חשה כאילו על כתפייך אחריות עצומה שהיא למעלה מיכולתך.

באווירה זו של 'סודות' אני מניחה שגם לך לא מספרים הכל, אולי מסתירים ממך את העובדה שאחיך מטופל, מן הסתם בתרופות פסיכיאטריות. קשה לי להאמין שגיסתך לא דואגת לכך שיהיה מטופל, מה גם שיש להם ילדים קטנים.
השאלה היא מתי עלינו להסכים 'לשמור בסוד', ולאיזה צורך.למשל, שאלי עצמך מדוע היה חשוב לא לספר לאבא? אם תחליטי ששמירת הסוד מפני אבא מיותרת ומזיקה ותשוחחי איתו תגלי אולי שאבא יודע יותר מכפי שנדמה לך.

אני מניחה שעל רקע מחלת אמכם יש אצלכם פחד מסימפטומים של מחלה נפשית ומכאן כנראה הצורך בסודיות ובהסתרה. עלייך לדעת כי מה שעובר בתורשה הוא נטייה שאינה חייבת להתממש, חשוב לטפל בסימפטומים ראשונים או אפילו ב'סימני אזהרה' קלים, כגון ילדים עם רגישות יתר כלשהי. לכן, הסודיות וההסתרה אינן עוזרות אלא מזיקות!. [בנוסף, יש כיום בתחום הפסיכיאטרי טיפולים טובים בהרבה מכפי שהיו בעבר].

אם אמנם אחיך אינו מטופל - זה רע, ואם לאחר ששוחחת עם גיסתך ואחיך את משוכנעת שאינו מטופל לא ע"י פסיכיאטר ולא ע"י פסיכולוג קליני, או אם יש כרגע משבר נוסף [אולי ביחסים בין אחיך ואשתו] - עלייך למצוא מישהו בוגר ממך בסביבתך, אבא או בן משפחה אחר, אולי רופא משפחה? ולשתף אותו בדאגותייך.
אם אינך מוצאת את מי לשתף - פני למספר פגישות לפסיכולוג או עו"ס בקהילה כדי להתייעץ איתו באופן פרטני כיצד להתמודד עם המצב.

כל טוב,

שלום לך,
ההעדפות שלך הן לגיטימיות, מותר לכל אחד מאיתנו לרצות להיות ב'סביבה' כזו או אחרת,

אך כיוון שלדברייך את עסוקה רוב היום במחשבות על הסביבה - ייתכן שזה הפך למחשבה חודרנית שמשפיעה על תפקודך, אני ממליצה לפנות לייעוץ פרטני אצל גורם מתחום בריאות הנפש.

הרגישי בטוב,

שלום לך,
אשתמש בשני ציטוטים מדבריך - ראשית כדי להגדיר את הבעייה, ושנית כדי להציע סוג-של-פתרון.

'ראיתי שחור': על פי תיאורך אתה נוטה לייצר במוחך 'תרחישים שחורים' בכל תחום. אמנם זה לא תמיד משפיע על התפקוד שלך [למשל, את הבעייה בלימודים כן פתרת..] אבל מוחך באופן בלתי נילאה ממשיך.. אוי.. כמה זה מעייף, לא??
'תרחישים שחורים' הם תכופות חלק מדכדוך, אם לא מטפלים בכך המצב עלול להחמיר ויתפתחו סימפטומים נוספים שישפיעו על התפקוד.
אתה בגיל התבגרות שבו יש שינויים רבים בגוף ובנפש, וגם תהפוכות רבות במצב-הרוח. ובנוסף, אם אתה תלמיד תיכון, החופש הגדול שכבר קצת נמאס לעל כולם משפיע גם עליך.. ייתכן שסיום החופש וחהזרה למסגרת ייטיבו עימך.
ובכל זאת, אני ממליצה לשתף את הוריך בחוויה זו שלך, ולשקול פנייה לייעוץ פסיכולוגי, בעיקר אם 'ראיית השחורות' הזו תימשך.

ובינתיים, ב'סינכרון של הראש עם הגוף' שבו פתחת דבריך יש פתרון חלקי או זמני: לעשות ספורט. ספורט נמרץ גורם לשינוי ביוכימי במוח, וכתוצאה יש לא פעם שינוי בחשיבה, המחשבות השחורות חולפות.. כמובן שגם ב'ספורט נמרץ' אין להגזים, לעשות זאת עם מדריך כושר, ובתבונה.
אך זה לא במקום שיתוף ההורים עם חווייתך, ופנייה לייעוץ פסיכולוגי.
אם יש לך קושי לשתף את הוריך פנה ליועצת/פסיכולוגית בביה"ס.

הרגש בטוב,

שלום שחר,
אתה כותב "כלום לא חשוב לי חוץ ממנה" ביחס לבחורה שלדבריך כמעט אינך מכיר, אינך יודע אם היא באמת מתאימה לך ואין לך מושג אם תמצא בה עניין כשתכיר אותה יותר, אינך יודע גם אם יש לה בכלל עניין בקשר רומנטי איתך. לאור זאת, האם אינך סבור שהמחשבה "כלום לא חשוב לי חוץ ממנה" היא 'מוגזמת', מעידה על גישה בלתי מציאותית??
אתה כנראה מסוגל לעוצמת רגשות חזקה, אולם קשר אמיתי ומציאותי הוא דבר שמתפתח לאט. אני מציעה שכרגע תחזיר את המשאבים הרגשיים שלך וגם את האהבה - אל עצמך, היה אתה עצמך חשוב לך, דאג לכך שתישן היטב בלילות!

ייתכן שיש סיבות נוספות שגורמות לך לא לישון בלילות, אולי כדאי להתייעץ באופן פרטני עם פסיכולוג.

כל טוב,

שבת שלום מוטי.
אין לי ספר שקובע מה 'נורמאלי', וגם לא הייתי עושה ניתוח רגשי של אדם על סמך התנהגות אחת, או רואה בהתנהגות אחת בסיס לקבוע שיש 'בעייה'.

אשר לעצם ההרגל של בת-זוגך: הרקע יכול להיות פיזיולוגי [אולי מערכת העיכול פועלת אצלה טוב יותר כך], 'הרגל' זה עשוי להיות חלק מתקשורת בין אישית עקיפה ["אני דווקא אעשה משהו שאתה נורא רגיש אליו.."] , או לבטא צורך במקום פרטי שבו בן הזוג לא יבקר אותה וינתח את אפיקיה הרגשיים, במיוחד בשבת כשאנשים נאלצים להיות יחד ואי אפשר לברוח לעבודה, יש זוגות שזה קשה להם [אגב, אתה לא יכול לדעת מה היא כן/לא עושה כשהיא שותה שם את הקפה שלה].
יש וודאי אפשרויות נוספות למשמעות של התנהגות זו אצל בת זוגך, כמו לסיבות שזה כל-כך מעצבן אותך. הבה נזכור שאנו מתחילים את חיינו בלי אותה הפרדה בין 'אכילה' לבין 'יציאות' - תינוקות יונקים ומחרבנים באותה סביבה. במהלך גדילתנו אנשים שונים מקבלים חינוך שונה בכל הנוגע להפרדה בין שתי הפונקציות, חלקנו יוצאים 'כפייתיים' בעניין, חלקנו לא..

כיוון שמדובר בהתנהגות שמעכירה דרך קבע את בוקר-השבת שלכם כדאי לשקול פנייה לייעוץ זוגי למס' פגישות.

כל טוב,
.

תודה על תגובתך, כמה דברים: ראשית אנו בסהכ שנה וחצי יחד ואפילו לא גרים רשמית יחד, להרגל הזה אין קשר אלי, זה משהו שהיה הרבה לפניי, וזה לא קורה בהכרח בשבתות, זה קורה כמעט כל יום, הרגל של שנים, מן הסתם. ונכון שהיא אומרת שזה מקל את ה'יציאה' אצלה. אינני מביע ולא הבעתי ביקורת כלפיה בנוגע לעניין כך שהיא איננה יודעת שזנ מטריד אותי. כך שזה ממש לא מכוון נגדי. יש משהו בהרגל הזה שמטריד אותי ברמת, איך אומר, המבנה הרגשי הפנימי, או המבנה ההתפתחותי. משהו בזה נראה לי לא נכון ברמת ההתפתחות התקינה של אדם, ואת מוזמנת לתקן אותי אם אני טועה. זה מדאיג אותי.

מוטי,
לא ניתן במסגרת הפורום להתייחס לשאלתך מעבר לדברים שכתבתי לעיל, אנא עיין בהם שוב.
ייתכן שהעיסוק ב'הרגל המגונה' הוא רק קצה קצהו של קרחון, לאו דווקא מבחינת מצבה הנפשי של בת-הזוג אלא גם מבחינת חשדנות וחששות שלך ביחס לקשר הזוגי.
אני ממליצה מאוד שתביא את מה שמטריד אותך להתייעצות פרטנית או זוגית אצל פסיכולוג.

כל טוב,

שרון יקרה,
המונחים 'חשיבה חיובית' ו'חשיבה שלילית' הם אמנם מאוד פופלאריים כיום, אך למעשה אלו מונחים מעורפלים, אולי אפילו ריקים, ולכן שאלתך לא מובנת לי..
התגובה הכללית היחידה שעולה בדעתי - גישה מציאותית לחיים תתייחס לכוס במלואה, גם לחצי המלא וגם לחצי הריק. יכולות להיות סיבות רבות ושונות לכך שאנשים אינם מציאותיים ונוטים לראות רק חצי כוס, יש לאתר סיבות אלו, בהתאם תינקט גם גישה טיפולית.

אם עומדת מאחורי פנייתך מצוקה אישית או משהו שמטריד אותך - אנא נסי לנסחה באופן שונה.

כל טוב,

שלום אבי,
חשוב להבין את 'רוח החוק' - שבא בראש וראשונה להגן על הילד ועל צרכיו, בהם גם הצורך של ילד שהוריו התגרשו בקשר תקין עם שני ההורים.
כלומר, העיקרון שציטטת [זה לא בדיוק חוק..], לפיו נדרשת הסכמת שני ההורים הגרושים לטיפולים שונים בילדם, -בעיקרון זה הגנת זכויותיך כאב מישנית להגנה על הזכויות והצרכים של בתך.
בצד עיקרון זה יש גם שיקולים אחרים, כגון כשילד נזקק לטיפול בדחיפות, ויש חשיבות גם להסדרי המשמורת שנקבעו במסגרת הסכם הגירושין.

לכן, עפי הבנתי השאלה הרלוונטית איננה אם הפסיכולוגית ראתה את בתך יותר או פחות פעמים מכפי שכביכול מותר לה, אלא האם הפסיכולוגית פעלה כשטובת בתך לנגד עיניה.
האם אתה סבור שהפעולות של הפסיכולוגית, בכוונה תחילה או בשוגג, משרתות את האינטרסים של גרושתך ולא את הצרכים של בתך? במקרה כזה עליך להתייעץ עם עו"ד לענייני משפחה, או לפנות ליחידה לסיוע/לגישור שליד בית המשפט לענייני משפחה. [אם אתה סבור שניתנה חוות-דעת משוחדת או מוטעית אתה יכול באמצעות עורך-הדין לבקש חוות דעת ע"י פסיכולוג שימנה בית המשפט].

כל טוב,

שלום לין,
חברתך-הפסיכולוגית העלתה אצלך תהייה לגבי התנהלות הטיפול והמקצועיות של התנהלות זו.

שאלת המקצועיות נבחנת ראשית ברקע וההכשרה של הפסיכולוגית המטפלת, והאם היא מוכרת ע"י משרד הבריאות לצורך הענקת טיפול נפשי. את יכולה לבדוק באתר משרד הבריאות, תחת הכותרת מאגרי נתונים, מה הרקע שלה, ואת גם יכולה לשאול אותה ישירות, זו שאלה לגיטימית לחלוטין.
אם מדובר בפסיכולוגית קלינית מנוסה סביר מאוד להניח שהיא יודעת מה היא עושה. פסיכולוגים מטפלים בבני אדם לא ב'אבחנות' - והפסיכולוגית שלך מטפלת בך, אישה עם אישיות.. כשרונות..שיש לה בנוסף גם הפרעה מסויימת בתפקוד. לכן 'פרוטוקול הטיפול' ניבנה עבור כל מטופל כפי שמתאים לו.

שנית, בדקי - בינך לבין עצמך! - עד כמה חלו בך ובתפקודך שינויים שרצית בהם בתחילת הטיפול, הרי מן הסתם עשיתן 'תיאום ציפיות' כלשהו בתחילת הטיפול [קחי בחשבון שבתחום הנפשי תהליכי שינוי הם איטיים].

שלישית, אני ממליצה שתעלי את השאלות הללו - התלבטותך לאור מה שאומרת חברתך,שאלת השינויים שחלו והשינויים הצפויים - בשיחה גלוייה עם הפסיכולוגית המטפלת. אשת מקצוע תתמודד היטב עם שאלות אלו, שיחה כזו עשוייה לקדם את הטיפול ואת האימון ביניכן.

ולבסוף, אם עדיין תישארי בלבטייך, לצורך קבלת דעה מפסיכולוג קליני אחר יש צורך בפגישה פרטנית, לא ניתן לענות על שאלה כבדת משקל כזו באופן אחר.

כל טוב,

ייעוץ לגבי תרופות יש לבקש מרופא, לא מפסיכולוגית [ואני מציעה להיות זהירה גם בשימוש ב'תרופות צמחיות' או 'טבעיות' - הרי יש בהן חומרים פעילים! אך בניגוד לתרופות רגילות התרופות הצמחיות לא עברו בדיקה של משרד הבריאות ולכן דווקא בשימוש בהן הייתי נזהרת יותר].

שינה תקינה אמנם חשובה לתפקוד שלנו, ואנשים שונים זקוקים לכמויות שינה שונות. אך בשינה תקינה הכוונה לא רק לכמות השינה אלא גם לאיכותה, עומק השינה, זמן-חלימה וכו'. כל הדברים הללו הם תלויי גיל, ותלויי מצבים שונים.
אם הבעייה שלך היא זמנית וחדשה - ייתכן שגם הקושי בריכוז וגם הפרעת השינה הם שניהם סימפטומים שנובעים מגורם שיש לבררו [מצבי לחץ ודכדוך, למשל, גורמים להפרעות שינה ולירידה בריכוז].
אם הבעייה שלך נמשכת כבר הרבה זמן ומאפיינת את חייך כבוגרת - יש מקום להתייעץ במרכז/מעבדה להפרעות שינה.
אני מציעה לעשות בירור יסודי עם רופא המשפחה שלך כדי להחליט לאיזה כיוון להמשיך.

מאחלת לך לילה טוב!!

ומקסימה:)