פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

אני מסתכל מנקודת מבט גבוהה ושם לב שהחיים לא מתקדמים לשום מקום. לא מבחינה סביבתית של עבודה או חברים. אני לא מתבגר, לא נהיה אדם חכם יותר, לא נהיה אדם טוב יותר, כאילו הניסיון שאני אמור לצבור מתאדה לאנשהו. זה מרגיש כמו קיבעון מסויים, אני מניח שכל מי שנמצא סביבי מתקדם ורוחש ידע, ניסיון, חוויות, דברים שמעשירים את האישיות שלו ואת המהות בתור בן-אדם, ורק אני לא. כאילו אני רץ במקום. אני רוצה להיות חכם יותר, אני לא מבין רגשות, אין לי מטען רגשי שאני יכול לשתף או לרגש אחרים, אני רוצה להיות מהאנשים שלוקחים חלק בשיחות עמוקות, להרגיש אינטיליגנט, בוגר. אבל אני ממשיך להרגיש כמו ילד קטן, מפונק, בכיין. אני לא מייצג בנאדם שהייתי מסוגל להעריך או לכבד מהצד. אפשר להגיד שאני מאוכזב מעצמי. לחלוטין...

אשמח לתגובה.

בחור בן 27, שיש לו בת זוג. שתיהם מתגוררים עם אימא של הבחור.
הוא לא יכול להירדם בלי שאימא שלו תיתן לו נשיקה. וכשהיא שוכחת להביא לו נשיקת לילה טוב, הוא מקים מהומה.
איזה הסבר יש לתופעה זו?
דרך, אגב, יש אנשים שטוענים שזה נורמלי.

מאיפה נובע ההסבר שלהם שזה נורמלי?

היי, אני בת 26 ומעולם לא סבלתי מהפרעות נפשיות למיניהן..
לאחרונה מתרחשת אצלי תופעה מוזרה שכשאני מדברת אני כל הזמן חושבת איך הצד השני שומע אותי.. כאילו יתר מודעות עצמית כזאת.. אפילו שאני מדברת עם האנשים הכי קרובים אלי אני כל הזמן חושבת על איך זה נשמע.. כאילו שהדיבור לא בא לי בטבעיות.. אני כל הזמן חושבת מה איך זה נשמע ואז יוצא מצב שהמחשבה משתלטת על הדיבור ואני מתחילה לגמגם..

האם זה נורמלי וזה יעבור?
מישהו מכיר תופעה כזו?

בבקשה תעזרו לי..
תודה רבה

שלום-רב,
אני רוצה לשתף בבעיה שיש לי.
כרגע אני נמצא במצב פסיכולוגי לא הכי טוב, כי יש לי מחשבות רעות ומפחידות שלא עוזבות אותי המון זמן. ברוך-השם, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, אני מתחיל להוציא את מה שמפריע וזה מאוד מקל.
עם-זאת, אני יכול לומר על עצמי לאור נסיוני בחיים כי הדבר קרה לי כבר בעבר - שאני חושב מחשבות רעות ומוגזמות למדי, חסרות פרופורציה.
אני מעוניין לדעת איך על האדם להכניס מחשבות טובות ושמחות לראשו למרות שקורים דברים לא טובים. והאם יש דרך לקחת דברים בפרופורציה נכונה ולא בצורה מוגזמת?
תודה-רבה מראש.

יש לי דפוס מחשבה-פעולה די משתק בחיים.

אתן דוגמא לו. לפני כמה זמן נסעתי באוטו עם המנהלת שלי והיא הדליקה סיגריה. אני קראתי באיטנרט מחקר שמראה שעישון סיגריות גורם נזק בלתי הפיך למוח בכך שטבק גורם למערכת החיסונית של הגוף לתקוף את התאים במוח

. אז עכשיו קשה לי לשכנע את עצמי ללמוד. כי אני אומר לעצמי, בכל מקרה גרמת לעצמך נזק בלתי הפיך למוח בכך שנסעה איתה באוטו, וכל מה שתלמד לא יהיה מספיק טוב יחסית למה שהיה יכול להיות אם הנזק הזה לא היה נגרם, אז מה הטעם?

הדבר מוציא ממני את המוטיבציה ללמוד.

אני נתקל במהלך החשיבה הזה די הרבה בויראציות כאלה או אחרות.

ממה זה נובע? ואיך להתגבר עליו?

אולי אני שונה קצת... אני באמת מרגישה לא כמו כולם... כשאני בחברה קשה לי להתחבר מצד אחד אני חושבת כן זאת לא החבר'ה שלי אבל צריך לזרום וקשה לי... מצד שני עם מס' חברים קרובים אני מרגישה כן משוחררת... אבל זה מס' מסוים של חברים...
לאחרונה התחלתי לצאת עם חברות והחבר'ה שלהם וכייף ונחמד לי אבל אני מרגישה לפעמים שאני סגורה שאני לא מתחברת אני רואה את כולן זורמות וקלילות ולי זה בא יותר קשה אני צריכה לשחק לפעמים ולהתאמץ כדי להתחבר אבל אני מצליחה...קשה לי להתחבר לכל בחור סתם בישביל לפלרטט או קשה לי להיות גסה ולדבר על סקס ועל מין כשאנחנו בפורום של אנשים.. זה לא אני חונכתי אחרת...והגישה של אחרים כלפיי לפעמים גורמת לי לחשוב שאני לא בסדר...הבנות מסתכלות עליי כאילו בקנאה או בשנאה... על משהו לא מובן... כאילו אני מתנשאת או אחרת..או הנה היא סגורה... אבל לא עשיתי כלום..ככה אני מרגישה עם בנות... הן לא אוהבות אותי אני יותר נוטה לתהחבר לבנים לא תמיד (נורמליים כן) אבל יותר קל לי... עם בנות.. הן בוחנות מסתכלות לועגות אפילו מרכלות...לפעמים אני חושבת כן זה קנאה... ולפעמים אולי אני לא בסדר באמת? אבל אני לא מוצאת... אני פשוט לא יודעת כבר... מה אני - טובה או רעה...אבל מה עשיתי רע? אני מנסה להיות נחמדה אבל זה לא עוזר רק מטפסים עליי וכשאני סבירה אז אני סנובית...

הייתי חייבת לפרוק מטען מקווה לקבל תשובה מספקת, צריכה עידודו, צריכה איש שיחה
שיבין אותי... שיהיה אובייקטיבי

רוני
תודה על תשובתך , מליפני כמה שבועות .
יש לי שאלה.
למה החיים קשים ? ??!
אנחנו עושים אותם כך, או שזה עניין של גישה?
ישנם אנשים שהם תמיד אופטימים ללא צרות ודאגות , איך הם עושים את זה?
ואיך בכלל פרויד חשב , שאפשר לחקור את נפש האדם?
סבבה נשים היסטריות ותת מודע וכו .. אבל הכול עניין של כימיה במוח ולא יותר מזה לא?
ובכלל חשבו בהתחלה שהנפש נמצאת בלב .
ואיך אנו שונים אחד מהשני, אבל ישנם דברים אוניברסלים?

שלום.


כמה זמן צריך לקחת טיפול בחרדות. הייתי אצל מטפלת והיא אמרה לי שזה יכול להיות שנים
יכול להיות?

שלום.

נשאבתי לתוך "גן החיות" לראשונה בחיי. יצאתי משם. מזל.שרדתי.(יש שלא). הייתי ונשארתי בנאדם.

טיפול- נועד "לגיבורים" "וחלמאיים" בלבד.. טיפול- לא נועד לאדם עם אמת פנימית ואומץ.

זה המקום בו ארצה לאמר תודה "למטפלת שלי" "ששומרת" על "המשאית" שלי. אז. תודה. (למרות האכזבה שבתוכי - אני בנאדם.והיא יודעת).

יום יבוא והיא תקרא זאת.(ואולי תעשה חושבים.בשבילה). "ככה. "טיפולים לא מסתיימים". אין מצב. נכון.?

ולך רוני, עם הקצת הכרות אינטרנטית ביניינו. תודה רבה . היית סבבה.("וחיבקתי").

ראשית אנו בניאדם.(חובה). וזה חשוב. כאן.! "הדיון" הסתיים. שוב תודה.

נ.ב. אני מכירה את כל "האפשרויות הפתוחות בפניי".ומעבר. ובאמת. אך לא זה "המניע הסמוי". ומכל הלב.

תודה רבה

מגי

שלום
אני עכשיו בפרשת דרכים ענקית בחיי. ביחד עם זאת נפרדתי מבן זוגי שוב מהדפוס החוזר של הרס מודע של המערכת כאשר אין יכולת לווסת את הרגשות הנעים בן דיכדוך ועצבות לבין אושר ודינמיות מטורפת. דפוסים אלה מתבטאים בכל דפוסי החיים ויש לציין שהריסת מערכות היחסים נקטעות באחת כל פעם שמאכזבים אותי, ואני לא מדברת רק על יחסים מהמין השני. ביחד עם כל זה , והשאלה הנשאלת אם יש קשר היא תלישה של יותר מעשור שנים של גבות וריסים עד לקירחות מלאה .
מה עלי לעשות? העבודה החדשה תצריך ממני התמודדות עם מצבי הלחץ האלה וגם נמאס לי לפשל במערכות יחסים. אני רוצה להיות מאושרת....

שלום.
הנני בן 23 וחצי, אדם בריא מאוד, ללא בעיות חברתיות כלשהן, שירתתי ביחידה קרבית מובחרת בצה"ל.

כל הסיפור החל לפניי כשנתיים, קצת לאחר השחרור מהצבא, כשבמהלך אימון בחדר כושר הרגשתי מן חולשה כללית בכל הגוף זרמים
בכל מיני אזורים בגוף, מהלחץ שהיה במקום פוניתי באמבולנס לבית החולים והשתחררתי יום לאחר מכן, בטענה שהכל בסדר.
לאחר התקרית המשכתי מדי יום לסבול מלחץ בחזה , כאבי בלב, כאבי ראש, חולשות,קשיי נשימה ועוד.. אז התחלתי לבצע עוד בדיקות
ביצעתי בדיקות סיטי-מח, אקו -לב, מבחני מאמץ .. לאחר שתוצאות כל הבדיקות חזרו חיוביות לפני כשנה ו 11 חודש, החלטתי לבקש לבצע
את הבדיקות שוב, כי עדיין לא הרגשתי טוב, התייעצתי עם כמה רופאים, וכבר אז היו כמה שהחלו לחשוב באמת כבר לכיוון הפסיכולוגי/חרדתי.
מהתקרית עצמה במשך חודשיים הרגשתי דיי רע, והתקפים כאלה של כאבי בלב, לחץ בחזה, וכאבי ראש חזרו באופן דיי מוגזם (תקופה בה הרגשתי
כאילו הולך לקרות לי משהו, כאילו הנני מפחד מההתעלפות או התמוטטות ושלא יהיה מישהו באזור שיעזור לי חחח).
אך עם הזמן זה דיי נרגע, וחוזר פעם ב.. במקרים דיי צפויים.
עם הזמן גם למדתי להתמודד עם ההתקפים האלה, וכיום ההתקפים הם לא מפחידים מדי ודיי חלשים, אבל בכל זאת פעם ב.. הם שם, ומלחיצים הרבה פחות
היום אני מוצא את עצמי מתמודד עם התקף כזה חלש בהרבה פעם בשבוע זה גם בהתאם לאורך חיים כי אני דיי צופה את המקרים האלה מראש.

לפני כשנה וחודשיים טסתי עם חבר לטיול של 3 וחצי חודשיים , טיול לאחר הצבא בחו"ל, עבר דיי יפה- היו כמה תקריות אבל אני מתמודד איתן אפילו שהחבר
שלי לטיסה לא ידע מזה - ידע שהרגשתי לא טוב מדי פעם אך לא יותר מדי.
והיום אני לומד באוניברסיטה הנדסת חשמל, ולא מרגיש איזשהי הפרעת ריכוז כזו הפוגעת במהלך הלימודים שלי, אולי רק בימיים עמוסים ממש אני מרגיש
חולשה מוזרה, אך הציונים מעולים.
ההתקפים היום באים בעיקר בעומס, אם זה עומס פיזי (אימונים בעיקר), או עומס בראש בתקופת מבחנים, יש גם השפעה קטנה במועדונים עמוסי עשן.

התייעצתי עם פסיכאטר - ואני שוקל אם להתחיל טיפול משולב עם ציפרלקס/וויפאקס , אני קצת חושש מתופעות הלוואי השונות שקראתי על התרופות בפורום
כמו חוסר ריכוז, הפרעות שינה, בעיות מין, משך הטיפול הארוך, בעייה בהתחלת והפסקת הטיפול, השמנה.
כלומר אני דיי מפחד להיכנס לצרות ללא צורך, התגובות פה בפורומים דיי מלחיצות.
למרות שאני יודע שאני צריך טיפול- אמנם לא טיפול רציני מדיי (כלומר אני מנהל חיים כמעט רגילים כעט) אני פוחד להסתבך בצרות רציניות בהרבה.

מקווה שתעזרו לי להחליט. אני דיי תקוע וצריך להחליט באיזה אופן להמשיך.

יש לי חבר שנתיים אנחנו עומדים להתחתן והוא מעשן אני לא יכולה לסבול סיגריות אני סובלת מאסטמה. הוא לא מוכן לוותר על הסיגריה, אבל אני נורא אוהבת אותו ולא יודעת מה לעשות.

שלום.

מאז מייל הסיום שלה חלפו שבועיים ,כתבתי לה. מכתב/ים. והודעה במענה קולי..בשיחה שיזמתי טענה כשאין ברירה! -"חייבים לחתוך,לעצור,אין דרך אחרת. כל דרך כואבת,". וסיימה.. .אתקשר כשאתפנה..
ומאז חלפו 3 ימים. טילפנתי. ענה המשיבון בלבד. . .

טילפנתי שוב וביקשתי לבצע תהליך פרידה אך לא הסכימה. בטענה "פגישה 1 סיום בלבד."
ביקשתי תהליך פרידה. שאלה "כמה זמן זה יקח"? אמרתי "זו המחוייבות שלך בטיפול"..
התפתח וויכוח בטלפון והיא אמרה "את כבר לא המטופלת שלי." ושתחזור בטלפון "עוד מעט."

. "המטפלת שלי "פסיכותרפיסטית אנליטית.".סיימה "המרכז ללימודי פסיכותרפיה אנליטית".

כשסיימה באופן "חד" הטיפול בטלפון טענה "לא כתוב בשום ספר על תהליך פרידה. כל אחד לפי הבנתו והרגשתו".

תודה רבה
מגי
טיפולים מסתיימים מגי.
לעיתים המטופל אומר למטפל "מיציתי" וזה לגיטימי לגמרי,
ולעיתים המטפל אומר "מיציתי" או "נתתי כל מה שהיה לי לתת לך"
או "אני מרגיש שאני לא יכול לעזור לך מעבר לנקודה זו" וגם זה לגיטימי.
אני לא רוצה לעבוד ולהרגיש שאני עושה את מלאכתי שלא כהלכה.
אני מרגישה שאני לא יכולה לעזור לך מעבר לנקודה זו, ואין ברצוני לגזול ממשאבי שתינו.
הזמן היקר, המחיר הכספי וכולי.

זהו חלק ממייל סיום הטיפול ששלחה לפני שבועיים וזה לאחר 8 חודשים.6 ימים בשבוע של קשר טיפולי.

יש לי שאלה מעט מוזרה: לפני כיומיים רבתי מריבה מאד מאד מאד קשה, ברחוב, עם אבי, אנשים ממש הפסיקו לדבר כדי להסתכל. במהלכה הרגשתי ממש תחושה עצומה של נסיון לצאת מעורי מרוב עצבים על אבי, כי הוא פשוט לא קולט כלום מלבד: כסף, ניצול זמן לרווח ושאר ירקות. יש לציין שהוא לא ממש אדם רגיש ולמרות שאני בנו, אומר לי כל מה שהוא חושב(דברים לא טובים) בפנים. הדבר מלווה אותי על עכשיו ואני לא מסוגל לזוז כמעט. מיותר יהיה לדבר איתו, ברגע הדיבור הוא כאילו מאד מבין ואחרי חדשיים הסיפור חוזר. בנוגע לפסיכולוגיה\פסיכיאטריה אני "מכוסה" והשאלה שלי לא קשורה אליהם: השאלה היא האם מאורע שכזה גורם בהכרח לנזק מוחי, ולו קטן, שהרי ברור לי שהגוף שרוי במצב הרסני ביותר בעת הצעקות והעצבים הללו.. תודה מראש

שלום לך מנהלת הפורום, מצבי הבריאותי, הפיננסי והאישי על הפנים, הכל תוצאה של החלטות שגויות בחיי, אני מחפשת דרכים לצאת מזה, אולי תמיכה אולי הארה כל דרך אפשרית.