פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום לך,
המצוקה והקושי שלך מאוד מורגשים מתוך דברייך. ניכר כי את סובלת מהמצב שאת מתארת וחשה חוסר אונים. כאבך נוגע ללב, וטוב שאת נמצאת בטיפול ושיש מי שמלווה אותך. האבחנה שציינת לא מספיק ברורה, ומציינת טווח רחב של מצבים נפשיים שונים.
יש לבחון עד כמה את שופטת מחמירה של עצמך. את ממעיטה מאוד בהישגייך (זוגיות, ילדים, עבודה) ונראה כי אינך עוצרת להנות מעצמך. נראה כי את חשה לבד בהתמודדות שלך ואולי חלק מהקושי שלך הוא לשאת לבד את התחושות הקשות שאת מתארת. אין זה 'מוזר' לא לזכור את הפגישות הקודמות, וישנן תקופות בהן אנו חשים הפכפכות ניכרת במצבי הרוח.
עם זאת, אני ממליץ לך לבדוק עם המטפל/ת שלך את הסוגייה, להעלות בפניה את רגשותייך ולשאול לדעתה? אם היא מודאגת כמוך ממצבך תוכלו לשקול יחד את האופן בו תמשיכו את הטיפול. ניתן להוסיף התערבות פסיכאטרית על מנת לקבל טיפול תרופתי שילווה את הטיפול הפסיכולוגי, להגביר את תדירות הפגישות, להתאים טכניקה טיפולית לשעת משבר ועוד. אל תחששי להעלות את תחושותייך הקשות בפני המטפל/ת, חשוב שתהיה מודעות שלו/ה להרגשתך ולמצבך.

בהצלחה

קודם כל תודה על התשובה, כבר זמן מה הפס' הציע שנעבור לפעמיים בשבוע אבל אני לא יכולה. הדברים שתיארתי אינם תקופתיים כזאת אני מאז ומעולם, דיברתי על כך עם הפס' הוא אומר שזו בעייה ברצף העצמי ושחשוב לשמור על רציפות בטיפול , אלא שכאמור כרגע מבחינתי אין שום רצף, להפרעה קוראים DID , אני לא מכחישה שיש לי את הסמפטומים של ההפרעה , אלא שיכול להיות שזה פשוט מבנה אישיותי כזה, אחרי הכל אני חיה חיים די נורמאליים לפחות כלפי חוץ, ומלבד זאת ראיתי באתר די רציני באינטרנט שיש אנשי מקצוע שטוענים שבכלל לא קיימת הפרעה כזו.
וכאן יש לי שאלה או תהייה נוספת, כנראה שהמקור של ההפרעות הנ"ל הוא בילדות מופרעת וקשה ואולי כמו שציינתי גם נטייה כזו. לגבי תקופת הילדות אין מה לעשות הרי לא ניתן לשנות את אירועי העבר או את ההורים שלי (הם אנשים פגועים מאוד מבחינה נפשית גם בהווה). ואם זו נטייה או אופי מולדים הרי אי אפשר לשנות את הביולוגיה. אז איך שיחות אמורות לשנות או לפתור את הבעיות?

אני מקווה שאני לא מכבידה עליך יותר מידי.

מתוכן פנייתך לא ברור מדוע הצפייה בסרטים מפריעה לך ואתה מעוניין להפסיק אותה.
הבנה טובה יותר של הסוגייה הזו יכולה לעזור לך להתמודד טוב יותר. יש לברר מדוע אתה מרגיש שאל לך לראות סרטים כאלו? מה מייסר אותך לאחר הצפייה בהם? יש להבין לעומק את הקושי הספציפי שלך כדי שיהיה אפשר לעזור לך בהתמודדות האישית שלך.
אתה יכול לבדוק את העניין עם אדם קרוב (חבר, קרוב משפחה), מה הם מרגישים כלפי זה? מה אתה מרגיש? במקרה ואתה מרגיש שאין אפשרות כזו, וההפרעה למהלך חייך נמשכת רצוי לפנות לעזרה מקצועית, שבה תוכל לברר את התחושות שלך ולהגיע לעמדה שאתה שלם עימה.

בהצלחה

שלם שולה,

אני לא בטוחה שאני מבינה את טענתך.

כשיש לך בעייה גופנית כלשהי, האם אינך פונה לרופא משפחה דרך קופת חולים? ולרופאים אחרים, גניקולוג, אף-אוזן-גרון וכו', האם אינך פונה דרך הקופה? האם אינך סומכת עליהם? את כל צרכייך בתחום הזה את מקבלת במגזר הפרטי?

מדוע הסטיגמה השלילית דוקא לגבי פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים העובדים דרך הקופה? מדוע להשחיר קבוצה ענקית של אנשי מקצוע מצויינים שעובדים עבור שכר נמוך יחסית, בין השאר מסיבות אידאולוגיות?

ומנגד, האם תליני על רופאים פרטיים המבקשים שכר בהתאם לותק ולמוניטין שלהם? (אגב, מאיפה הסכום של 2000 ש"ח?!).

בקיצור, את מוזמנת לקבל טיפול חינם במרפאה לבריאות הנפש באזור מגורייך, או טיפול מסובסד דרך קופת החולים ומוסדות שונים. אני מבטיחה לך שתפגשי שם אנשי מקצוע רציניים ומסורים. כמובן, שעיקר העניין בטיפול הוא הכימיה וההתאמה, ובזה אפשר "ליפול" גם בטיפול פרטי שקיבלת עליו המלצות.

יכול להיות שחלק מההתנגדות שאת מרגישה נובע מה"צרימה" שיש בקישור בין טיפול נפשי לבין תשלום. מוזר, לכאורה, לשלם בעד הקשבה, אמפתיה, אכפתיות ומילה טובה. מוזר עוד יותר לחשוב שככל שמשלמים יותר, כך מקבלים "יותר" יחס. זהו נושא משמעותי וחשוב, שראוי להתייחסות בטיפול, ואולי מתחבר באופן אסוציאטיבי לגורמי המצוקה בחייך.

תרגישי טוב ובהצלחה

נדמה לי שתחושת המוזרות בחוויה שלך מקורה בכך שאת לא מבינה מדוע את נוהגת כפי שאת נוהגת, ולא ההתנהגות עצמה. קיים בלבול רב מכיוון שחסר לך הסבר או הבנה של עצמך שיאפשרו לך לחיות עם עצמך בשלום. מה שחשוב הוא שתוכלי להתחבר לעצמך ולהרגיש שלמה עם עצמך ועם הדרך שאת בוחרת. את מעלה מספר שאלות, האם זה קשור לטראומות שצברת? האם זה קשור לבירור המשיכה שלך? או אולי דווקא לעובדה שהתפתחת לפתע והפכת למושכת? כולן חשובות ועמוקות ויכולות להיות אפשרויות נוספות. דרוש לך זמן נוסף כדי לעבור את התהליך שאת נמצאת בו. בנוסף, אם את מרגישה מצוקה ותקיעות, הדרך הטובה והמומלצת ביותר לברר דברים כאלו לעומק היא בטיפול אישי. שם תוכלי לאפשר לעצמך להתבונן על מה שקורה לך בסביבה בטוחה, ולמצוא את הקול שלך.

לא ברור מאיפה הטעות הזו צצה

אלכסה,

כל הכבוד על היוזמה!

אחד ההסברים לדכאון הוא "חוסר אונים נרכש". כלומר, האדם לומד להאמין שלמעשיו בעולם אין תוצאה חיובית, והוא מוותר ונהייה פסימי ופאסיבי. האדם שוקע למעגל שלילי, שבו אין לו הזדמנות לאסוף חוויות חיוביות ולחזק את דימויו העצמי.

ההתמודדות עם "חוסר אונים נרכש" הוא פריצת המעגל דרך עשייה, יוזמה, לקיחת אחריות אישית ומלחמה על האמונה שיכול להיות טוב יותר. (כמובן שמתחילים ב"קטן" בהתאם לכוחות וליכולות, וממשיכים בהדרגה).

לאור זה, אני מתרגשת ומעריכה את היוזמה שלך להקים לך רשת תמיכה. אני בטוחה שיוזמה ואמונה בתחומי חיים אחרים יחזקו אותך מאד.

(ואולי גם כמה אנגלים יתרמו לאווירה (-: )

אני מאחלת לך בריאות והרגשה טובה,

שלום לך,

החל מלידתך אתה מתמודד עם בעייה כרונית, שהשפיעה באופן דרמטי על הדימוי העצמי ועל ההתפתחות המינית שלך. התרגלת שרופאים מפשפשים באופן קבוע באיזור האינטימי של גופך, וזה נתן לך הרגשה של פגימות וחוסר מסוגלות לגבי היותך גבר, ובעתיד בעל ואבא.

הטיפול שאתה צריך הוא טיפול רגשי מעמיק, שיחזיר לך תחושה של בעלות על גופך, ישקם חוויה אינטימית ופרטית עם הגוף, ויחזק את הדימוי העצמי הגברי שלך. אתה זקוק לתמיכה בהמשך קבלת ההחלטות, ואולי גם לעצה והכוונה במישור המיני.

בשום אופן אל תוותר על חלומך לחוות אהבה וזוגיות ולהקים משפחה!! הרבה אנשים מתמודדים עם פגמים גופניים ועם בעיות פריון. לכל בעייה יש היום פתרון. ניתוח אסתטי הוא אחד מהם. לגבי בעיית הפריון, אפשר להיעזר בתרומת זרע מתאימה. החלק של המשכיות גנטית הוא רק חלק קטן מהחוויה של הורות. עיקר הקשר עם הילד והסיפוק שבהורות מתבסס על גידולו בחיי היום יום. נשים רבות המקבלות בהבנה את הצורך בתרומת זרע, כאשר צרכים אחרים שלהן מתממשים בזוגיות.

תשתדל להיות חזק, ולתת הרבה תשומת לב לתכונות הטובות שלך, ליתרונות, ליכולות, ולשפע שיש לך לתת לבת זוג ולעולם. התמודד מעמדה של חוסן, ומצא אוזן קשבת חמה ותומכת לרגעים של משבר וחולשה.

אנא פנה למרפאה לבריאות הנפש באזור מגורייך ובקש להתקבל לטיפול נפשי. במידת הצורך, תוכל להעזר גם בטיפול מיני ובטיפול קבוצתי, להרחבת מעגל התמיכה.


רפואה שלמה ובהצלחה!

שלום לך, ותודה רבה
את צודקת בכל מילה שאמרת,והמון תודות לך
אבל אני לא מבין למה אני מתעלם מהבעיה שלי זמן מה , אבל פתאום אני חוזר לחשוב עליהא , דווכא בזמני לחץ כמו עכשיו שיש לי תקופת מבחנים(אגב אני סטודנט בטכניון) , כבר שבוע אני 24 שעות חושב על בעיתי, אני לא מצליח ללמוד למבחנים בכלל, כבר דחיתי מבחן למועד ב כי לא התכוננתי לו,
אני מאוד מודאג על עתידי החברתי והלימודי, ,,
עוד דבר אם אפשר ,, אני מרגיש כגבר לכל דבר , אבל אם אני רוצה לאונן אני צופה בסרטים של גייז או קוקסינלים, אבל אחרי כמה דקות אני מרגיש מה זה אשם, ואני לא חושב שבאמת אני נמשך לגברים במציאות אפילו שזה דוחה אותי, ., אני מאוד נמשך לנשים
אבל כשאני לבד ובדמיוני אני נמשך לגברים, זה גורם לי הרגשות לא נעימות, שאני בוגד במשפחה שלי ובכל מי שסביבי כך אני מראה להם כל הזמן שאני גבר חזק, ומצד שני איך אני צופה בסרטי גייז
אני גבר , אני לא רוצה להיות הומו זה מגעיל אותי, אבל למה אני צופה בסרטיים כאלה??.
קראתי גם שחוסר הטסטסטרון מאוד משפיע על מצב הרוח , וגורם גם להשמנת יתר והפרעות שינה,
אני רושם הכל כי רוצה לדבר רוצה להוציא את כל מה שבתוכי זה חונק אותי ואני לא מדבר בעניין הזה עם אף אחד,,,
תודה רבה

אני כל שעה בודק הפורם מחכה לתשובה שלך!!!

את נמצאת כאן בזמן הנוכחי אז תעני לי בבקשה

בחור יקר,

אני שמחה לעזור, אך משאביי מוגבלים ולא אוכל להגיב בתדירות ובמהירות שאתה מצפה.... )-:

תראה, כל התחום המיני בחייך התפתח בתנאים לא שגרתיים ואף בעייתיים. התחום המיני כולל הרבה דברים, כמו: דימוי גוף, זהות מינית, העדפה מינית, התנהגות מינית, ועוד.

ילדים בדרך כלל מגלים את גופם ומיניותם בהדרגה, בקצב אישי ובאופן ספונטני, ובאופן כללי ברוח חיובית, ואילו אצלך הגילוי היה מוקדם מידי, דרך התערבויות של רופאים, דיאגנוזות, חששות, חרדות של ההורים, טיפולים שונים וכו... בקיצור, דרך מבט שלילי ודואג.

נראה שכל התחום המיני נמצא אצלך כרגע בערפל, במצב מבולבל ומלא חרדות. בעזרת הכוונה והכלה בטיפול נפשי אני מבטיחה לך שהנושא לאט לאט יתבהר ויירגע, עד שתתייצב על זהות מגובשת ובוטחת.

בינתיים, הרשה לעצמך לחוות ולהתנסות, בפנטזיה ובמציאות. אין כל פסול בהומוסקסואליות. זוהי נטייה טבעית ובריאה המאפיינת למעלה מעשרה אחוז מהאוכלוסייה. מותר לך לפנטז בכיוון, גם אם בהמשך הפנטזיות האלו יחלשו ויפנו מקום להעדפה הטרוסקסואלית.

לצערי, בגלל משאביי המוגבלים ובגלל מגבלות המדיום, לא אוכל להשמיך לייעץ לך בפורום. חשוב מאד שתהייה בטיפול. אתה יכול לפנות לשרותי הייעוץ בטכניון. גם מרפאה מינית תוכל לעזור לך.

כל טוב ובהצלחה!

תודה רבה ד"ר רוני , את לא מאמינה כמה אני מרגיש נוח מהדיבורים שלך,,,
לנסות במציאות את הקטע שלהיות הומו, אני חושב עליו הרבה, אבל מצד אחד אם אני רואה גברים באמת שאני לא נמשך אליהם,ואפילו אם אני נמשך,אני לא אתקרב כי אסור לי מבחינה תרבותית ודתית(אגב אני ערבי מוסלמי) את אולי מכירה איך מתיחסים בכלל לגייז ובאופן מיוחד אצלנו במגזר, אז בגלל כך אני אף פעם לא אלך בכיוון שלהיות הומו

אני אקבל בעצתך ואפנה למרפאת בריאות הנפש שבטכניון, ומקווה שיעזור

המון תודות, ומקווה שהמטפל שלי יהיה כזה טוב לב ומקשיב ועוזר לי כמוך, אני מאוד מרגיש נוח כלפיך ובוטח בך , ורק בגלל המרחק ,אני לא בא להיות המטופל שלך
אני אעדכן אותך בהמשך על מצבי שמקווה שהוא ישתפר, אפשר?.
המון תודות

אני בטוחה שהמצב ישתפר.

בהחלט אשמח לשמוע ולהתעדכן.

שלום

אני הצלחתי היום לפנות למרפאה נפש, והיתי במפגש היכריות,, אבל מה זה היה קשה לי לכנס למרפאה כך עמדתי כ רבע שעה בחוץ עד שהחלטי לכנס, המון תודות לך את מאוד עודדת אותי ועזרת לי הרבה
לא כזה המפגש עזר(מפגש קצר כזה להיכריות), אבל הפסיכולוג אמר שנתחיל את הטיפול בהקדם והם יזמינו אותי לתחילת הטיפול בימים הקרובים היום או מחר ואמר לי שהטיפול מאוד יעזור לי, אני מקווה!
אני מאוד רוצה לעדכן אותך על מצבי לא יודע למה, אבל אני מרגיש שרוצה וזה טוב לי אפשר להמשיך ולעדכן אותך??

המון תודות

שלום בחור,

כל הכבוד שפנית לטיפול!

טיפול הוא תהליך, ואתה צריך כעת לאסוף כוחות, אמונה וסבלנות כדי לעבור בהצלחה את השלבים השונים שלו.

לגבי הפורום, לצערי הוא לא בנוי לליווי ממושך, אלא לתמיכה והכוונה נקודתית.

אני שמחה שיכולתי להושיט יד ולעזור, ומעכשיו עדיף שתמשיך להביא את הצורך הזה לטיפול שלך.

אתה מוזמן לעדכן אחת לתקופה, אך יותר מכך עלול לחבל בטיפול שלך.

המון בהצלחה, והרבה אושר

ממש תודה רבה רבה

שלום לך אני,

אני מבינה שאת מאד סובלת, מבולבלת ולא מבינה את עצמך. אני שומעת שהקושי הוא בעיקר בתחום המגע והתקשורת עם אנשים.

כבר בהודעה קודמת הסברתי לך, שבגלל שמשאבינו מוגבלים, לא נוכל לצערי להגיב להודעות בתדירות שאת שולחת אלינו (פעמיים שלוש בשבוע). את כנראה לא מוכנה לקבל את התשובה וממשיכה לשלוח ולבקש עוד התייחסות.

אני מנסה לקשור את ההתנהגות שלך בפורום לקושי שיש לך עם אנשים, שגורם להם להתייחס אלייך בזלזול.

חשוב שתשימי לב למסר שאנשים משדרים אלייך. הקשיבי למילים שלהם, התבונני בשפת גוף שלהם, ברמזים לא מילוליים. הראי להם שאת מתייחסת אליהם, ומגיבה לצרכים שלהם. התאימי את עצמך לאחרים באותה מידה שבה היית רוצה שהם יתאימו את עצמם אלייך. קשרים חברתיים הם ריקוד מסובך, למדי לאט לאט את כללי הריקוד הזה.

אני מאד מאד ממליצה לך לפנות לטיפול קבוצתי. טיפול קבוצתי יעזור לך להבין טוב יותר קודים חברתיים, לפתח קשרים ולהשתלב בקבוצה. תוכלי לקבל טיפול כזה בחינם במרפאה לבריאות הנפש. גם טיפול אישי יוכל לענות לך על השאלות בתדירות שבה הן עולות אצלך.

אנא הקפידי על מינון מתאים כאן בפורום. לא נוכל לענות על הודעות תכופות, או על הודעות החוזרות על עצמן.

כל טוב

שלום לך
נתת מעט מידע עלייך.
יש שיטות רבות להפגת מתחים, יוגה מדיטציה, ספורט, כל אחד בוחר במה שמתאים לו.
השאלה עד כמה את לחוצה ועד כמה זה פוגע בתפקודך. אם יש פגיעה בתפקוד, אפשר לשקול טיפול תרופתי מתאים. טיפול פסיכולוגי ממוקד יכול לעזור ללחץ. אם ישנם דברים נוספים, יש לש קול טיפול פסיכולגי מעמיק יותר.

בהצלחה

סוג הכדורים בהם אני מטופלת הם פלוטין וקלונקס במרשם פסיכיאטר

סוג הכדורים בהם אני מטופלת הם פלוטין וקלונקס במרשם פסיכיאטר

שלום שרון,

סליחה על האחור בתגובה.

אני מצטערת לשמוע על מצבו של אביך. קשה לראות הורה בזיקנתו, במצב של חוסר אונים ותלות. טבעי שיתעוררו פחדים, לחצים ועצב. מזלו שיש לו בת כה רגישה, אוהבת ודואגת. אני בטוחה שהוא היה רוצה שתרשי לעצמך לקחת מעט מרחק רגשי ופיזי, ולהמשיך לנהל את חייך כתיקונם.

אני גם משתתפת בכאבך על אובדן ההריון. אובדן הריון הוא טראומה, שלא הרבה ערים לעוצמתה ולכאב העצום הכרוך בה. טבעי שחווית משבר, ואני מקווה שתזכי לחווייה מתקנת.

את כנראה אדם שניחן ברגישות רבה, עוצמות רגשיות גבוהות, הזדהות-יתר עם כאבי האחר, ואולי נטייה לפרש דברים על הצד היותר שלילי של הסקאלה. את מבקשת עזרה לקחת דברים יותר בקלות ובפרופורציה (לעזוב את "בית שמאי" ולהצטרף ל"בית הילל"), להצליח לזהות נקודות של אור, כוח וחוסן בתוך משברים, ליצור יותר ניפרדות בינך לבין האחר, ולאזן טוב יותר בין הדרישות השונות בחייך.

מתוך כותרת הודעתך אני מבינה שמדבר אלייך התחום הקוגנטיבי. תוכלי לפנות לטיפול אצל מטפל קוגנטיבי-התנהגותי. ברשת תוכלי למצוא את רשימת המטפלים של האיגוד הקוגנטיבי-התנהגותי "איט"ה".

כל טוב ובהצלחה

+*+*+*+* אני מודה שסובלת מדיכאון כרוני קשה , כמובן שאני מתכוונת חוץ מהתקופה הזאת , אבל התקופה הזאת נמצאת זמן רב וגרועה יותר , איני יכולה להתמודד איתה בכלל , בא לי למות ולסיים הכל , לא יוכלה לסבול עוד , אין לי יותר כוח , נמאס לי מהכל , זאת לא החיים שציפיתי אותה , זה קשה עלי , איני מסוגלת עוד להרים את הכל על כתפי ... כבר מספיק לי !!!! באמת מספיק לי !!!

*/*/*/*/*/*-.-.-.-. הערה קטנה , אני עברתי טרוומה קשה (כוויה דרגה 3 ) ב- 50% מגופי - אבל לזה אני התרגלתי ועברתי את זה בשלום , והנה למדתי בב"ס וגם 2.5 שנים באונ' ,למדתי נהיגה (ויש לי אוטו חדש2009) הייתי ילדה חייכנית לגמרי , רוב הזמן מחץ הבית מסתובבת עם החברות או לימיודים או טיולים או עם המשפחה ... אבל היום הכל הפך , כן הפך ...

שלום לך,

אני שומעת בדברייך סבל נורא. את בקושי נושאת את עצמך, פיזית ונפשית.

לא ברור לי האם את מקבלת עזרה מקצועית כלשהי, מעבר ל"כיבוי שריפות" של עירויי דם.

התמונה הפיזית והנפשית שלך מחייבת בירור אבחנתי מעמיק וטיפול מיידי ורציני.

מכיון שמצבך כולל מרכיבים פיזיים (תת-משקל ואנמיה קשה) לצד מצוקה נפשית, הדבר הנכון לדעתי הוא לפנות לחדר מיון של בית חולים כללי או פסיכיאטרי, ולהתקבל להערכה מערכתית מקיפה.

אם חסרים לך כוחות להשיג עזרה, אנא תני לבן משפחה את הרשות לעזור לך, ולקחת אותך בדחיפות לעזרה מקצועית.

זכרי את שמחת החיים, הכוחות והאמונה שאיפיינו אותך עד לפני זמן לא רב. עם עזרה נכונה תוכלי להיות שם שוב, בקרוב. אל תתני למצוקה להכניע אותך! עזרי לעצמך!

בהצלחה

שלום לך,

מזל טוב להולדת ביתך! לידת ילד היא אחד משיאי החיים, אבל מביאה לא פעם למשבר ולקשיים מרובים. היעדר תמיכה, הכוונה והשתתפות הופכים את ההורות לעול בלתי נסבל. את חווה תשישות וחוסר אונים, ולא מתפנה ליהנות מהחוויה או לפתח כראוי את הקשר עם ביתך.

נסי לחשוב מה הביא לבידודך, ולחוסר התמיכה של בעלך ומשפחתך. נסי לשוחח איתם באופן שיבטא את צרכייך ומצוקתך, ולא יחווה על ידם כמתקיף מדי. נסי ליצור קשרים חברתיים עם אימהות נוספות בסביבת מגורייך, וכך תזכי לשותפות ותמיכה.

את יכולה לפנות למחלקת הרווחה, אשר יכולה לתרום לך לא רק בעזרה חומרית אלא גם בתמיכה רגשית, ואולי בביקורי בית של עו"סית או מתנדבת.

במרפאה לבריאות הנפש תוכלי לקבל טיפול נפשי או זוגי בחינם. טיפול דיאדי לך ולילדה תוכלי לקבל במרפאות אם-תינוק (נסי לברר פרטים דרך "טיפת חלב").

מכיון שהיסודות הנפשיית של ביתך נבנים כעת, חשוב שהיא לא תחווה אותך כלחוצה וקורבנית יתר-על-המידה. את שעותייך איתה נסי לבלות בנעימים וברוגע, ואת הקשיים הזוגיים והמשפחתיים לפתור באמצעות שיחות או בעזרה מקצועית.

בהצלחה

הי יעל,

מצטערת שלקח לי זמן להגיב.

אני מאד גאה בך שהצלחת להתגבר על הדחף לפגוע בעצמך, הצלחת להתאפק, לטובת בריאותך ושמירה על גופך וחייך.

אני יודעת שהחיים יכולים לפעמים להיות נטל כבד מנשוא, ושלפעמים כל מה שאת רוצה זה פשוט לברוח מהגוף והנפש שלך, שאת מרגישה "כלואה" בתוכם.

אבל יש בתוכך גם קולות וכוחות אחרים, שעזרו לך להגיע לאוניברסיטה, וללכת לטיפול, ולעצור את עצמך מפגיעה, והם יגברו ויתחזקו ככל שתתבגרי ותמשיכי בתהליך!

את מתמודדת, ועוד איך!

נסי לקבל את דברי המטפל שלך כפשוטם. נשמע שמאד אכפת לו ממך, הרשי לעצמך לקבל את הטוב שהוא רוצה להעניק לך..

לקחתי גם לתשומת ליבי את מה שכתבת לי בעבר .
ואני עכשיו עוסקת בפיעלות פולטית באוניברסיטה .
אני מקווה שאת מבינה למה אני מתכוונת , כי איני ר4וצה לחשוף יותר מידי.
הפעילות , והמשמעות של הפעליות עוזרות לי . באמת כשיש משמעות משהו לעססוק בו ולתת , זה קצת קצת מוציא מהדיכאון .
הבעיה היא, שהפוליטיקה היא אליה וקוץ בה . העשייה מבורכת , אך היא גם מלוכלכת , וגם מוציאה את הרוע שיש באנשים .

שוב הי בת 16,

אני שמחה לשמוע שצלחת כבר שלוש פגישות, ומאחלת לכן המשך דרך צלחה!

לא אוכל לדעת למה בדיוק התכוונה המשוררת...

זה יכול להיות הרבה דברים.

ציורים משמשים בטיפול ככלי איבחוני. קצת כמו גרפולוגיה, דרך סגנון הציור אפשר ללמוד כל מיני דברים על אישיות האדם, כמו: עד כמה הוא תופס מקום, כמה הוא מרגיש בטוח, מה דימוי הגוף שלו, האם הוא מופנם, אימפולסיבי, ודברים כאלה. הרוב המכריע של האנשים שעוברים איבחון כזה נהנים מהחווייה, ולומדים הרבה מהפידבק של הבודק. נדיר שנבדק סובל מהתהליך, אך אם מתעורר קושי כלשהו מיד אפשר להרפות מהעניין.

ציורים משמשים גם ככלי טיפולי. יש ענף שלם שמתמחה בכך ששמו "טיפול בהבעה ויצירה". גם פסיכולוגים "רגילים" יכולים לעשות שימוש בכלים יצירתיים כדרך לעקוף את כבדותן של המילים, וכדרך לייצר אווירה יותר חופשית ויצירתית בטיפול. גם זו חוויה מעשירה ונעימה, אך כמובן רק אם המטופל מעוניין בכך.

את כל השאלות, החששות והתהיות שאת מעלה כאן את ודאי וודאי יכולה להעלות בטיפול שלך, ולקבל תשובות ממקור ראשון.

ההרגשה שלי היא, שהמטפלת שלך פשוט מנסה "להגיע אלייך", והיא מוכנה לנסות כל מיני דרכים שיקלו עלייך להיפתח ולהרגיש בנוח.

אז אל תילחצי (:

את מקסימה!!
תודה על התשובה.

קשה לי לעלוחת בטיפול את השאלות האלו,אני פשוט לא מצליחה לדבר שם.
אני גם לא ממש מצליחה להבין מה הקו האדום בטיפול.
על מה אני יכולה לדבר ועל מה לא.

היא שמה דגש מאד גדול על הקטע של ההורים.
למשל,כשאמרנו לה שאבא לא יודע על הטיפול היא דרשה שנספר לו,גם אם לא בפרטים אלא רק ניידע אותו שאני בטיפול.

לא יודעת,
זה מפריע לי.
מפריע לי שהיא נותנת להורים כ"כ הרבה משקל בטיפול שלי.
אני רוצה שהמקום הזה יהיה פתוח,ובטוח.
ואני לא יודעת איך לבדוק איתה איפה הגבול.

אני צריכה לדעת שמה שנאמר נשאר שם.
ולמרות שהיא כביכול סיפרה לי מתי היא מחוייבת לספר להורים וכו וכו',היא לא בדיוק הסבירה לי במפורט.
וחשוב לי לדעת את כל המקרים בהם היא צריכה לדווח.


אני גם מפחדת שהיא תגלה עלי דברים דרך הציור שאני לא רוצה שתדע..בנתיים בכל אופן.

שלום אני,

העלית את קשייך כמה פעמים בפורום, וניסינו להגיב ולסייע בהרחבה וכמיטב יכולתנו.

לא נראה לי שאוכל לתרום עוד, מעבר לדברים שנאמרו לך כאן בעבר.

אני רואה שקשייך החברתיים מאד מציקים לך, ויעוץ בפורום לא מחזק אותך. אם את רוצה לשפר את מצבך נסי לפנות לטיפול, אישי או קבוצתי. תוכלי לקבל טיפול חינם במרפאה לבריאות הנפש.

כל טוב

היי לך,
אני מרשה לעצמי להביע דעה ואת תבחרי מה לעשות עם זה.

לדעתי,השאלה שצריכה לעלות כאן עכשיו היא ממש לא מה יהיה המשך היחסים ביניכם.
לא נראה לי שזה מה שחשוב.
מה שחשוב הוא שבן הזוג שלך,נמצא בסכנת חיים.

את לא יכולה למנוע מעשה אובדני,אבל את יכולה להיות איתו,ללוות אותו,לתמוך ולחבק.
את צריכה לשאול את עצמך האם את מוכנה לעמוד לצידו עכשיו(עם או בלי התחייבות לקשר זוגי).
איך תרגישי במידה ותקחי עכשיו צעד אחורה?
איך תרגישי במידה והוא יתאבד?

את במצב מורכב,
אבל השאלה כאן,כרגע, היא בהחלט לא מה יהיה טיב היחסים ביניכים.,
אפילו אם תחליטי שאת לא רוצה שהוא יהיה בן הזוג שלך האם זה יגמר שם?
לא תדברו?לא תפגשו?

כי אם כן,את בין כה וכה תצטרכי להתמודד עם אדם אבדני,ככה שאיך תגדירו את היחסים ביניכם כרגע קצת פחות משמעותי,לדעתי בכל אופן.

כמעט כל אדם עשוי להכנס למצב של דכאון ומחשבות אבדניות.
גם אדם שלא הייתה לו הסטוריה של זה לפני כן.

הי טל,

בודאי שאני זוכרת אותך, וליבי איתך, עם חברך, ועם הסבל שלכם.

הרעיון שחברך חשב להעדיף את המוות על פני החיים מזעזע אותך מאד. את לא יודעת איך להושיט יד, ואולי פוחדת שאם תושיטי לו יד הוא ימשוך אותך מטה, אלא התהום שהוא נמצא בה. אני מאד מקבלת את עצתה של "בת 16", להיות כרגע עבורו אוזן קשבת ולב תומך, ואת השאלות בקשר לעתידכם המשותף לשים בצד עד שוך הסערה.

טוב שחברך נוטל טיפול אנטי-דכאוני, ונמצא במעקב. הייתי ממליצה לו בחום להעזר בטיפול נפשי לצד הטיפול התרופתי, כדי לחזק את היסודות ולא רק להרגיע את הסימפטום. מחקרים מראים ששילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה יכול לנצח את הדכאון. אצל חלק מהאנשים יש חזרה של אפיזודות דכאון במהלך החיים, ואחרים נרפאים לחלוטין. קשה לנבא, ובודאי לא אוכל להעריך את המצב במסגרת האינטרנטית שלנו. אולי בהמשך תוכלי להצטרף לשיחה אצל הפסיכיאטר.

לגבייך טל, את נמצאת בפרשת דרכים משמעותית מאד. התשובות נמצאות בתוכך, את צריכה לשאול את עצמך את השאלות הנכונות, ולקבל הרבה תמיכה כדי להתבונן באומץ אל תוך תוכך. הלואי ויכולתי לתת לך עצה והכוונה, אך מכיון שאיני מכירה אותך כלל יהיה זה חסר אחריות מצידי, וגם שיבוש של התהליך העדין והאמיתי שאת עוברת עם עצמך.

אני מאד ממליצה לך להעזר בטיפול כדי לקבל תמיכה, הכלה, ומסגרת בטוחה להרגיש ולחשוב בה בחופשיות.

מאחלת לך ולחברך אושר ובריאות