פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

בפורום גסטרו , כתבה בחורה בשנות העשרים לחייה , שליפני כמה זמן היא ניסתה להתאבד על ידי בליעת כדורים , ועכשיו כואבת לה הבטן .
בנוסף היא כתבה , שההורים שלה בחוץ לארץ.
תבתי לה בתגובה , שיש טיפוליפ ללא כסף , או במעט כסף , בתחנות לבריאות הנפש, ובקופות חולים , אבל אני מודאגת .
בתור אחת שכמה אנשים היו אדישים לכאב ולמצוקה שלה ,( עד שהגעתי לפה , ורוני הפסיכולוגית עזרה לי המון, גם פה וגם בפורום של האתר שלה ) אני יכולה להזדהות איתה , ואני מודאגת שהוריה בח"ול וין מי שיכיל את האובדנות שלה .
איך אפשר לעזור לה?

רוני שלום,
אני כבר לא מדוכאת, ובטיפול הבנתי שהיה לי צורך בקשר אמהי של דמות סמכותית,
ולכן פניתי לאותה אישה בעבודה, והיא מהווה עבורי דמות סמכותית ותחושת הלבד היא כתוצאה מתחושת נטישה בילדות, והייתי צריכה להציב גבולות כדי לראות עד כמה היא יכולה להכיל אותי, המטפלת אמרה שהמטרה הושגה אך לפי דעתי עדיין לא כי נשאר עניין התלות, אני מרגישה בסדר והתלות באותה חברה נשארה, אני מתכתבת איתה במייל במקום לטלפן ומצדה זה בסדר, האם זה באמת בסדר? עדיין יש לי צורך חזק לשתף אותה בהכל, בטיפול במה שקורה לי וכו' לא מצליחה להפסיק, האם להמשיך בטיפול למרות שמבחינת המטפלת מיציתי ואני חזרתי לשגרה? המטפלת אמרה שאני צריכה לתת לגיטימציה לרגשות וגם לתלות האמנם? לדעתי זה ממש לא בסדר להרגיש צורך לשתף בהכל משהוא גם אם אין לי אף אחד אחר לשתף.

שלום,
אחותי נערה בת 17 ומאז ומתמיד הייתה בן-אדם מאוד מלוכלך.
היא לא שומרת על סדר וניקיון בדירה, בחדרנו ובחפציה האישיים.
לעולם אינה מנקה אחרי עצמה! למשל, כאשר מבשלת, המטבח שהיה מצוחצח לפני רגע נשאר מטונף לגמרי בכתמי שמן, שאריות מזון וכלים מלוכלכים.
כאשר אוכלת, משאירה את הכלים איפה שאכלה והולכת.
חדרנו המשותף במצב קטסטרופלי, ארון הבגדים שלה מבולגן לגמרי, ממש מזבלה.
כאשר חוזרת הביתה ומתפשטת, פשוט זורקת הכל על השולחן בחדר הכניסה או על המיטה שלה.
אחרי המקלחת, המגבות הרטובות גם כן נזרקות על המיטה והאמבטיה הפוכה ומטונפת.
בגדים חדשים ניראים כמו של חסרי בית אחרי רק כמה לבישות.
ואלו רק כמה דוגמאות להתנהגותה.
אני ואמי הערנו וגערנו בה פעם אחר פעם! ניסיתי לדבר איתה בכל דרך אפשרית, בטוב וברע.
אבל אין שום שינוי!
מה הדרך הנכונה לפעול במצב כזה?
איך ניתן להשפיע עליה והאם ניתן?
או שאני פשוט צריכה לסבול עד שהיא תעזוב את הבית?!

שלום,
אולי תוכלו לסייע לי, לפני כמה שנים "נתקלתי" בפסיכולוגית בת"א בשם יעל (לא בטיפול או משהו כזה) והיום הייתי מעוניינת לאתר אותה כדי להתחיל אצלה טיפול.
אין לי מושג מה שם המשפחה שלה, רק יודעת להגיד שהיא עובדת באיזור מרכז ת"א, שיער בלונד- ג'ינג'י ויחסית צעירה (מאמינה שבסביבות גיל 40).
אני יודעת שזו פנייה מוזרה אבל אני מאוד רוצה לאתר אותה.

רוני שלום

אני אמא לתינוק בן 8 חודשים שלאחרונה החל להראות חרדת נטישה אך באופן מפתיע דווקא כלפי האבא וזאת בניגוד לרוב המאמרים שקראתי שבד"כ תינוקות מפתחים חרדת נטישה קודם כל כלפי האמא. כמובן שזה מעורר אצלי הרבה רגשי אשמה שמא אני אינני משקיעה בו מספיק כמו אבא שלו ואולי אני עושה משהו לא נכון. אני ארחיב ואספר שאכן האבא הוא אבא מאד מעורב מהרגע הראשון שהתינוק נולד, הוא שותף מלא , קשוב באופן טוטאלי לצרכים של התינוק ולעיתים אף לא כ"כ מאפשר לי לגשת אליו כשהתינוק בוכה או נמצא באיזושהי מצוקה, אני כמובן מניחה שמכאן מגיעה הקשרותו החזקה יותר כלפי האבא אך עדיין אשמח לשמוע אם יש משהו שאני יכולה לעשות או האם בכלל זהו שלב טבעי בהתפתחותו

תודה

מיכל

שלום רב.
בשבוע הבא אני נפגש פגישה ראשונה עם מטפלת חדשה. נתברר לי כי המטפל מכירה באופן אישי מספר אנשים שאני מכיר. לכאורה אין בכך כל פסול שכן הטיפול כפוף לחוקי האתיקה ולסודיות . אולם, יש בעיתיות בכך אני לא מכיר את המטפלת ואת יושרה, אני לא בטוח כמה ארגיש בנוח לדבר בידיעה שזהו מידע אישי . מה דעתכן האם לחפש מטפלת אחרת ? לא להכניס ראש בריא למיטה חולה ? או לסמוך על האינטגרטי המקצועי של המטפלת

מחפשת מאמר פסיכולגי בבעיה שאומרת על סיכון אנשים זאת אומרת מסוכנות חברתית של אנשים
כלפי החברה אם יש בכלל מאמר כזה? ואם כן איך אפשר להשיג אותו זה חושבלי מאוד.
אם תוכלו לעזור לי בהכוונה אשמח תודה רבה וחג שמח

כן רשמתי פה בעבר ופשוט התחשק לי לרשום שוב.
רוני הייתה זאת שתמיד היתה מגיבה חזרה על שאלותיי וכו'..
עד לפני 4 חודשים הייתי תמיד מסתובבת עם אנשים מבוגרים ממני [אני בת 16.2]
בסביבות גיל 38-50.גברים כמובן.לא הייתי מקיימת איתם יחסי מין אבל היינו בקשר כ"זוג"
הפסקתי ללכת איתם עקב הכרות שחברה הכירה לי בחור מוסלמי בן 17,ומהר מאוד עזבתי אותו והלכתי לחבר שלו בן 20 גם הוא מוסלמי .אמא שלי כמובן שלא ידעה שום דבר בכל זאת איזה אמא נורמטיבית תתן לבת שלה ללכת עם ערבי[?!][למרות שהיא גילתה אבל אמרתי לה ונשבעתי שהפסקתי איתו את הקשר]קיצור הקשר הזה לא טוב ולא בריא בישבלי וגם לסביבה שלי ורק אני נפגעת או ייפגע ממנו בהווה ובעתיד.אבל בכל זאת משהו מונע ממני להפסיק את זה.אני לא אוהבת אותו .שלשום היה לי ריב עם אמא שלי כי אמרתי שאני הולכת לחברה ובסוף היא גילתה ששיקרתי לה והיא הלכה לחברה הזאת וגילה שהיא בכלל לא בבית .ואז שוב היא ידע שאני עדיין בקשר עם ה"עקרב".[זה סתם ביטוי למוסלמ]בקיצור היה ריב ופה ושם אמרה לי את לא יוצאת מהבית תני לי תטלפונים שלך [יש לי שלושה]ובתגובה לזה רשמתי בישרא-בלוג שאני מתאבדת.למחורת בבוקר שוטרים הגיעו אלי הבייתה עקב ה"פרסום"שפירסמתי אתמול בישרא.וזה עשה סיבון יותר גדול .
בקיצור הבעיה היא כאן שבאמת אני חושבת לעשות משהו לעצמי אני לגמרי רצינית .אבל אני חושבת על ההשלכות שיהיו לאחר מכן ,בוא נגיד לא יצליח לי ויעשו לי שטיפת קיבה,ואני בסוף יחייה מי יקבל אותי ?!ישימו אותי באיזה בית חולים לחולי רוח ,צבא אני יכולה רק כ"חלום"שלא יתממש לי .
אני ממש בדילמה כי בעיקרון ממש לא טוב לי ומצד שני אני כ"כ מפחדת אם זה לא יצליח .מה אני אמורה לעשות ?אני חושבת גם שאני מתחילה להיכנס לאיזה סוג של דיכאון.
סליחה שרשמתי כ"כ הרבה.מקווה שתשובה תבוא במהרה

איך אפשר להתמודד עם תסכול, ועם מצבי רוח רעים ללא טיפול?

אני מרגישה כבר כמה חודשים שאני בדיכאון נוראי שמפריע לי ממש לעשות דברים, פשוט אין לי חשק לכלום. איך אני יודעת אם אני צריכה טיפול תרופתי?

שלום
אני שולחת בשנית את ההודעה שלא נענתה.
גם אם ההתיחסות תיהיה "אני לא יודעת" - זה לגיטימי וזה מקובל. כל התיחסות תתקבל בברכה.

שלום.
עד לפני 13 שנים הייתי עם גבר שבודד אותי מהסביבה, רוב שנותיי איתו חייתי בסערת רגשות , קושי, דיכאון ותחושת כישלון על שאינני עומדת בציפיותיו ודרישותיו. התוצאה הייתה שלא היו לי חברות, כלפי חוץ העמדתי פנים שהכל נפלא, אך מיעטתי לצאת מן הבית, ונטיתי להסתגר. עם הזמן פיתחתי כנראה חרדה חברתית, שהתגלתה לי רק אחרי שהוא נפתר. לאט לאט שיקמתי (בערך) את חיי החברתיים, וניסיתי לצאת יותר, וגם נישאתי לאיש מדהים, עדין נפש ותומך.

בחודשים האחרונים אני עושה מאמצים לנקות את העבר השחור מחיי ולחיות בפעם הראשונה חיים מאוזנים, תוך שאני פותחת את תיבת הפנדורה של יחסיי הקודמים ביני לביני ועם חברות ומספרת מה באמת קרה לי שם שכולל גם ניצול מיני שעד היום לא השתקמתי ממנו.

תוך שהזיכרונות הציפו אותי אחרי שנים של הדחקה ואידיאליזציה והערצה של האיש ההוא, הרגשתי ערב אחת שאני כמו מאבדת איזה חוט שדרה עדין ויציב שבניתי בשנים האחרונות, וכמו שוקעת לתוך בולען. בימים שאחרי זה כבר הרגשתי לא כתמול-שלשום, החרדה החברתית תפסה מקום מרכזי בחיי, ושוב הסתגרתי באופן הרמטי בבית, וגם עם החברות שתמכו ועזרו ודאגו ניתקתי מגע. אני מרגישה כאילו חזרתי אחורה בדיוק למצב הנפשי שהייתי בו אז עם הגבר ההוא, אך מבלי שיהיה עלי איום ממשי מציאותי.

מה קרה לי?
אני רוצה להבין את זה כתופעה פסיכולוגית על מנת להרגיע את הדאגה שלי מן התפנית הבלתי צפויה הזו, והבהלה שיש לי מן הריגרסיה אחרי שכבר הרגשתי שאני מתקדמת לכיוון הנכון.

כל התייחסות תתקבל בברכה, כולל עצות.

דליה.

שלום קוראים לי יוני (שם בדוי) ואני בן 20, יש לי חברה שנה וקצת.
בתקופה האחרונה אנחנו רבים ממש הרבה, ויש בנינו הרבה מתחים, בתקופות של כל יום ואפילו פעמיים ביום.
ההורים שלה לא מקבלים אותי, בגלל שהם היו מעורבים בכמה מהמריבות שלנו.
אנחנו אוהבים אחד את השני מאוד, וקשה לנו לוותר אחד על השני,ואני יכול להעיד עלי שאני מאוד אובססיבי אליה, מאוד! ממש מכור אליה.
וממש קשה לי עם כל המצב הזה שנקלענו אליו, ניסינו הרבה פעמים להיפרד ולנתק את הקשר אבל אני ממש מרגיש שאני לא יכול בלעדיה ובגלל זה אנחנו תמיד חוזרים.
היא בחורה תמימה, מקשיבה ומאמינה לכל מה שאומרים לה, והמשפחה שלה לא מפסיקה לרדת עליה, לדחות אותה, לריב איתה, וכל זה בגלל הקשר הזה שלנו וזה מאוד משפיע עליה ומבלבל אותה וזה גורם להרבה מתחים בנינו. ניסינו הרבה פעמים לשנות את הרושם שההורים שלה קיבלו עלי אבל ללא הצלחה.
הבקשה שלי קצת מוזרה, אני מאוד רוצה להשתחרר ממנה, ז"א לשכוח ממנה שאני יוכל להיפרד ממנה, אני מאוד אוהב אותה ואני לא רוצה שהמשפחה שלה תריב איתה כל הזמן בגללי..
אני ניסיתי להיות עם בחורות אחרות אבל אני כל הזמן חושב עליה, אני אפילו ברחתי כמה פעמים מהבסיס רק בשביל לראות אותה ולהרגע.
מה הדרך הכי טובה שתעזור לי לשכוח ממנה?
אני ממש צריך את העזרה שלכם אני מרגיש אבוד ומיואש.

תודה.

לד"ר שלום רב
לפני מספר שנים עברתי טראומה מאוד קשה ( דימום מוחי ) שגרם לנזק מוחי המתבטא בחולשה וירידה בתחושה בפלג גופי השמאלי .
אולם בשבועות האחרונים התחיל להתפתח אצלי תופעות של חרדה ודכאון והרגשה של חוסר אונים ונטייה להישאר לבד מרוחק מאנשים לרבות קרובים בבית ותופעות של עצבנות ורוגז
יצוין שאותם תופעות היו לי אבל בשבועות האחרונים זה התחיל להטריד אותי מאוד .
האם זה יכול להיות מהשלכות הטראומה שעברתי בשנים עברו .

חג שמח

שיהיה לכם חג שמח !
ותודה על העזרה שאתן נותנות כאן.
מעיניין אותי מה זיגמונוד פרויד היה אומר , על כך שיש פורומים שאפשר להתיעץ בהם ?
מעניין לא ?

שלום ו...חג שמח!
רציתי לשאול משהו:
אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג' והחיבור בינינו מעולה אני מצליחה להיפתח ולהתקדם בפניה ובזכותה.
רציתי לשאול לרגל החג :האם צריך לתת לה איזה מתנה ?איזה שוקולד קטן למשל?אני מצד אחד רציתי כי מגיע לה ככה רק בשביל החג אבל מצד שני התפדחתי כי אולי אסור לה לקבל או כי זה כבר מעבר לגבול?