פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום לך,

שאלותיך הן טובות, וכדאי שיהיו מופנות ל"פורום פסיכיאטריה". פסיכיאטר הוא הגורם המוסמך, שיכול לענות לך על שאלות אלו לגבי תרופות והשפעותיהן.

בהצלחה,
יאיר.

שלום לך,

נראה שאתה אמנם על סף צומת חשוב בחיים, אנסה לענות על השאלות שאתה מציג:
* לגבי השאלה באיזה טיפול המשך לבחור - אני מבין שיש לך כבר ניסיון של להיות בטיפול. אם כך, אתה יכול אולי להסתכל קצת יותר על התקופות בהן היית בטיפול ולנסות ולראות מה בדיוק עזר לך בטיפול ומה פחות. אתה יודע הכי טוב מנסיונך אילו דברים עוזרים לך. שאלה נוספת היא למה בדיוק אתה מרגיש שאתה זקוק כעת? מה הצורך שלך עכשיו - עזרה שיקומית? תעסוקתית? רגשית? גם וגם?
לגבי כל זה, אתה יכול (וזה אף רצוי בעיניי) גם להתייעץ עם המטפלת הנוכחית שלך או עם הפסיכיאטר שלך, שגם מכירים אותך טוב, על מנת שיעזרו לך לחשוב איזה סוג טיפול המשך ישרת אותך הכי טוב.

* כמובן שבכל טיפול חשוב הקשר או הכימיה בין המטופל למטפל, כדי שהמטופל יחוש בנוח ובביטחון בטיפול. איך יודעים זאת מראש, לפני שנפגשים בפעם הראשונה? אני חושש שאי אפשר, כך שלמרות הקושי המובן והלגיטימי שקיים בהתחלה מחדש, אני סבור שאין תחליף לקביעת פגישה עם המטפל/ת החדשים ולתת לקשר הטיפולי החדש שצומח ביניכם הזדמנות.

* לגבי אבחון פסיכודיאגנוסטי - זהו אבחון מעמיק ומקיף מאד שנעשה על ידי פסיכולוג קליני, ואשר נועד לתת לך תמונה יותר רחבה ומעמיקה על אישיותך. בין היתר, הוא יכול להצביע על הדברים שמטרידים אותך יותר, דפוסי התנהגות אופיינים, על עולמך הרגשי, על הקשיים שלך, ולא פחות חושב מזה גם על כוחותיך.
אם אתה זקוק למענה קונקרטי יותר לגבי הכיוון המקצועי המומלץ לך - הרי שאבחון תעסוקתי הוא המתאים יותר לכך.
אגב, לעיתים ישנה אפשרות לאבחון תעסוקתי דרך הביטוח הלאומי או דרך שירותי סל שיקום, במידה ואתה זכאי לכך. כדאי לברר זאת עם עובד/ת סוציאלי/ת.

שבת שלום ובהצלחה,
יאיר.

היי רותי,

נדמה לי שבשאלה שלך, שאלה אחת קצרה, מקופלים הרבה מחשבות וחששות.
אנסה לענות על שאלתך תוך התייחסות קצרה למספר נקודות:
1. אנו יודעים (מבחינה קלינית ומחקרית) כי הקשר בין האם לתינוק מלידה (ואף לפני כן, במהלך ההריון) ובמהלך חודשי חייו הראשונים הוא חשוב מאד להתפתחות מיטיבה של התינוק. כמובן שגם לאחר מכן, מוטב שיהיה קשר מיטיב בין התינוק לסובבים אותו.

2. לא ציינת בשאלה מה גיל התינוק. שונה הדבר אם אנו נפרדים מתינוק בן יומו, או כשהוא כבר בן כמה חודשים, או כבר בן שנתיים (למשל, פרידה בגן) וכן הלאה.
בכל מקרה, גם אם נפרדים לזמן מה, טוב יהיה לעשות זאת כשהתינוק או הילד בטוחים בקשר עם ההורה מספיק, כדי להכיל ולהתמודד עם הפרידה בצורה טובה עד לשובם.
אגב, הדבר נכון גם לכיוון ההפוך - כדאי שגם ההורה ירגיש מספיק בטוח בקשר על מנת להיות מסוגל להיפרד בצורה טובה (בהקשר זה, שמתי לב שקראת לזה "נטישה של התינוק", ולא "פרידה מהתינוק". מדוע?).

3. ניסחת את השאלה באופן שכזה - האם נטישה של תינוק תגרום לו להפרעת דחק פוסט טראומטית (אגב, אם התכוונת להפרעת דחק פוסט טראומטית, כפי שמוגדרת בספרי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, סביר להניח שלא זה העניין במקרה שתארת).
באופן כללי, אני חושב שלא תמיד אנו יכולים לומר שגורם X גרם בוודאות לתוצאה Y. לדעתי, עניינים שבנפש הם מורכבים מכך.
ביחס לשאלה שלך, אפשר לחשוב בנוסף גם על הנקודות הבאות - מה טיב הקשר שהיה לך עם התינוק עד כה; האם הוא נשאר עם דמות מיטיבה מוכרת אחרת (אבא, סבתא וכדומה); האם ניתן יהיה לשמור איתו על סוג מסוים של קשר במהלך הפרידה (למשל בטלפון, בסקייפ); האם יצא לך כבר בנסיבות אחרות להיפרד ממנו; כיצד הוא (וגם את) הגבתם לפרידה הזו. ועוד ועוד.
כלומר, יש עוד משתנים רבים בקשר במיוחד שבינך לבין התינוק, וכולם משפיעים ותורמים במידה כזו או אחרת, והדבר שונה מאדם לאדם.

4. עם כל זאת, לעיתים המציאות שלנו אינה פשוטה. לפעמים אנו צריכים להיפרד מהתינוק לתקופה, בין אם מתוך בחירה ועמדה של שליטה, ובין אם לאו. במקרים מסוימים המציאות אף כופה עלינו פרידה מהתינוק (למשל, אמא שחלתה מיד לאחר הלידה, ונזקקה לאשפוז בנפרד מהתינוק). בנסיבות האלו, יש לחשוב מהי הצורה הכי טובה, או הכי פחות גרועה, לעבור את התקופה הזו.

בברכה,
יאיר.

יאיר, אולי הכותבת כאן מציינת נטישה של תינוק לתמיד. אי אפשר להבין משורה קצרה למה היא מתכוונת.

היי גלית,

כמה קשים הם הדברים שאת מתארת...
את מתארת הרבה מחשבות ורגשות שהם גם שליליים וגם בעוצמה גבוהה מאד.
את מדברת על תסכול גדול ועל תחושה שהאישיות שלך נמחקה בפנים.
בנוסף, ממה שאמרת גלית, אני מבין שאת רואה את עצמך גם באור מאד שלילי וביקורתי - "אני אדם גרוע", "אני הבושה של עצמי", "אני שונאת את עצמי".
הן מהתוכן של הדברים שלך והן מהסגנון ובחירת המילים, נשמע שאת מתמודדת (מזה שנתיים, אם הבנתי אותך נכון) עם הרבה תחושות קשות, שליליות ועוצמתיות מאד.
נראה שיש עכשיו הרבה אי שקט בחייך, אין תחושה של רגיעה ונחת. אפילו הייתי אומר, תחושה של כאוס וששום דבר לא מסתדר עבורך, כמו שהיית רוצה.
סיימת בשאלה "איך הגעתי למצב כזה לעזאזל...". אינני כמובן יכול לענות לך על כך ספציפית (לשם כך דרושה היכרות מעמיקה יותר), אולם כן אני ממליץ בחום להיעזר באיש מקצוע על מנת לסייע לך להבין את עצמך, את העולם הרגשי שלך קצת יותר טוב, וכך גם לעזור לך להתמודד עם התחושות הקשות שתארת, ושנשמע שמשפיעות עלייך ממש באופן יומיומי.
אנחנו בפתחו של יום הכיפורים. יום של תשובה וכפרה, יום שבו עלינו לבקש סליחה מהזולת על אי אלו דברים שעשינו לו.
כולי תקווה גלית שתמצאי בתוכך עם הזמן גם קול פנימי עם יותר מחילה וחמלה, קול שיאפשר לך להיות יותר סלחנית גם כלפי עצמך.

גמר חתימה טובה,
יאיר.

שלום לך,

את מתארת הרבה קשיים בין אישיים, שככל הנראה מלווים אותך כבר הרבה שנים.
את מציינת גם כמה דפוסי התנהגות "אוטומטיים" בנוגע ליחסייך עם אחרים (כמו למשל - "אני אוטומטית מעיפה אותם מהחיים שלי").
נשמע שקשיים אלו גורמים לך למצוקה, וכפי שציינת גם "נמאס לי", כלומר, היית רוצה שדברים ישתנו אצלך בתחום זה, כלומר, שיחסייך עם אחרים יתנהלו בצורה אחרת.
אני יכול לייעץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי-דינמי, שם ישנה הזדמנות בעזרתו של הפסיכולוג, להסתכל על דפוסי התנהגות שלנו, על המחשבות והרגשות הנלווים אליהם, לבדוק מהיכן הם נובעים, איך אנחנו מרגישים ביחס אליהם, וכן גם לבחון אפשרויות נוספות לתגובה ופעולה.

בהצלחה,
יאיר.

שלום לך,

אתה מעלה כאן הרבה שאלות טובות ולגיטימיות, שאלות מהותיות-קיומיות בעיניי.
נשמע שאתה עסוק מזה הרבה זמן בהרבה שאלות על החיים ועל מקומך בעולם הזה.
שאלות שכאלו יכולות לפעמים לגרום לתחושת מצוקה לא מעטה. יתכן וזה מביא אותך להרגיש תחושה של דכדוך ופסימיות, אולי גם תחושה של בלבול וחוסר שקט עקב חיפוש בלתי פוסק אחר תשובות, או לתחושה של "אז מה הטעם בעצם לכל זה".
אני מודה שלא כל כך היה ברור לי מדבריך מה בכל זאת אתה מבקש.
מנסיוני כדאי לנסות ולהיעזר במטפל/ת מקצועי/ת על מנת לחדד לעצמך קצת יותר את השאלות הללו, כלומר בטיפול יש בהחלט אפשרות לחדד לעצמי בעזרת המטפל/ת מה אני מבקש לעצמי, לנסות להבין קצת יותר את הרקע והמקור לשאלות המעסיקות אותך תדיר, ואז בתקווה שגם תוכל להגיע לאמת הנכונה לך ולחוש יותר שלם.

אשמח לעזור בכל שאלה נוספת,
יאיר.

חגים זה תקופה של שינוי עונות. של התחלות חדשות. של חשבון נפש. של משפחה. של חבריםו של אוכל של קניות. ריחות. של בית. ושל טבע.וגם של של סוף. הרבה רגש טמון בכך.נסה לחפש מה מאילו כן טוב. אנחנו לא יכולים נגד הזמן. שולחת לך חיבוק להצלחה(((())))

גם אם חלק מהדברים מצליחים זה טוב. אבל אל תהיה שלילי מהתחלה. תכוון להצלחה. תחלום עליה. תדמיין אותה. מה פתאום דכאון אתה חייב להיות בשמחה. שתהיה לך התחלה מופלאה .

איך הוא היה במסגרות? האם הוא טופל שהיה ילד? האם עשו לו איזו אבחנה? ניסית טיפול פסיכולוגי כלשהו? איך מערכת היחסים שלו עם האבא?אחים אם יש? ליבי איתך. מקווה שתמצאי את הדרך לעזור לו ולקטוף את הפירות בעתיד.

?

?

וליאור מדהימה תמיד יודעת לשאול שאלות מתאימות

את צריכה תקשורת איתו.

אשמח לתשובה.......

היי ענת,

לפי התיאור שלך נשמע שאת מרגישה שבעלך הולך ומתרחק ממך, מהזוגיות שלכם ומהילדים, ובאופן כללי פחות נוכח כאבא בבית ובחיי המשפחה. לעומת זאת, את לא מעוניינת לוותר על הנוכחות שלו, על הקשר איתו ועל הנישואים שלכם. מדוע הוא מתנהג ככה? אני כמובן לא מכיר את בעלך, אז קשה לי לומר מדוע. האם ניסיתם לשוחח על כך באופן ישיר? נראה לי שחשוב לשתף את בעלך ברגשות שלך. חשוב במיוחד להבהיר את העמדה הרגשית שלך, עד כמה אכפת לך מהקשר שלכם, מהזוגיות ומהבית שהקמתם. כמעט כל זוג נשוי חווה עליות וירידות לאורך השנים, משברים וחוויות לא פשוטות. נשמע שכעת את חווה תקופה משברית שכזו. אני שומע גם שניסית להתמודד עם המצב בכל מיני דרכים, עם שיחות עם בני משפחתו של בעלך וכדומה, אך למרבה הצער, ללא הצלחה. במקרה הזה, אני יכול להציע לך להיעזר בטיפול זוגי יחד עם בעלך. לעיתים נחוץ גורם מקצועי מבחוץ כדי לסייע לנו להתמודד עם דברים שאנו לבדנו מתקשים בהם. במידה ובעלך מסרב לכך, אני ממליץ לך באופן אישי לפנות לטיפול פסיכולוגי-דינמי עבורך, שיכול לעוזר לך לעבור את התקופה הקשה הזו בעזרת תמיכה נפשית ראויה. .

בהצלחה ענת,
יאיר.

תודה, גלית. חיממת את ליבי.
שנה טובה, גם לך!

האם מישהו יול לסייע לי?

היי כרמל,

את משתפת בכך שאת סובלת מדברים רבים (פחדים ומחשבות שליליות, שמשפיעות על התחום הזוגי). תחושת לחץ לקראת הפיכתך לאמא, טראומות נוספות מאימך ומשפחתך ועוד. נשמע כי הרבה מהנושאים שציינת שייכים לשדה הבין אישי וליחסים בין אישיים.
.כל אחת מהנקודות שנגעת בהן זקוקות בעיניי להתייחסות רצינית בפני עצמה.
לצד כל זה, את כותבת שאינך יודעת "מהו הטיפול היעיל והקצר ביותר עבורי".
בעיניי זו אכן שאלה מהותית, שכן התשובה לכך על פי רוב היא סובייקטיבית.
לדוגמא, מהו טיפול יעיל? הייתי שמח לשמוע מהו טיפול יעיל עבורך, מה את היית רוצה שיקרה בטיפול, ומהן הציפיות שלך ממנו.
לגבי משך הטיפול, שוב ניתן לשאול - איך היית מגדירה טיפול "קצר"? מהו טיפול קצר עבורך (חודש? חודשיים? חצי שנה? שנתיים? וכן הלאה).
באופן כללי, טיפול פסיכולוגי דינמי הינו טיפול שבו ניתן (בין היתר) לשוחח, לברר ולעבד את הסוגיות הבין אישיות, שהעלת ואשר מעסיקות אותך.
בטיפול ניתן ואף רצוי לשוחח עם המטפל/ת לגבי ציפיותייך לגבי משך הטיפול, כמו גם לגבי הדברים שהיית רוצה להשיג בעקבותיו.

בהצלחה בכל אשר תבחרי,
יאיר.

אבל זה נשמע כמו התנהגות אימהית נורמלית לגמרי.