פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

איך לעשות זאת על ידי קורס או מדריך. אם יש לך פחד גבהים לא נראה לי שזה הדרך לטפל בזה זה יכול להיות אפילו מסוכן.

לא מומלץ להילחם בפחד? לדוגמא, במטוס אני יושב ליד החלון, אבל קשה לי להתקרב לקצה של מרפסות, אני מסתכל למטה, אבל עם הרגליים אחורה.
אני מאמין שלקראת ביצוע צניחת הרחיפה ידריכו אותנו, אבל אין להתמודד עם הפחד?
שמעתי על כאלה שהיה להם פחד מצניחה חופשית אבל לבסוף ביצעו אותה.

אלא שצניחה היא לא הטיפול המתאים.

מפחיד.

שלום ולרי,
אני (וגם המחקר הפסיכולוגי) פחות מאמינה ב"לקפוץ למים העמוקים" ויותר ב"להתחיל במים הרדודים". אם יש פחד גבהים, הדרך להתגבר עליו היא להיחשף לסיטואציות מפחידות בהדרגה, עדיף בעזרת טיפול (קוגניטיבי-התנהגותי) שידריך אותך וילווה. כיוון שיש לך מוטיבציה גבוהה להתגבר על החרדה, אני מעריכה שתוכל להגיע להישגים בתוך תקופה קצרה. הצניחה יכולה להיות יעד בטיפול, אבל לא הייתי מתחילה ממנה.

שאין חברים או מישהו קרוב לשתף.

בין מה שצריך ובין מה שלא צריך לספר.

על קודים חברתיים שאני לא מיישם?

זו שאלה גדולה. בדרך כלל ההבנה של הקודים מתפתחת עם הגיל תוך כדי איבוד התמימות. הגדול הצעה שאתה פוגש אנשים תספר רק על דברים טובים שלך אבל אל תלאה בסיפורים. אתה יכול לנסות לפנות לטיפול אצל פסיכולוג חברתי או איזה טיפול בקבוצה שישקף לי את המציאות.

שלום אבי,
כדאי לברר עם אותו האדם, כלומר - איתך. זה לא יהיה רציני מצידי לנסות להעריך מבלי להכירך, מה מביא אותך לנהוג בפתיחות גדולה (מידי?) בפני אנשים. יכולות להיות מגוון של סיבות, החל מניסיון להתמודד עם קשיים רגשיים, כמו מתח או חרדה או צורך בריצוי ועד לקשיים בהבנה של תקשורת בינאישית. אני כן שומעת שמשהו מפריע לך בדפוס ההתנהגות שתיארת. אולי התרחשויות פנימיות לאחר מעשה או תגובות שאתה מקבל. על כל פנים, אם זה מפריע - אפשר לשקול פניה לטיפול, בו יהיה ניתן להבין יותר את הקושי ולבחון דרכי התמודדות איתו.

שלום ליאור,
אגיב כאן גם בהקשר להודעה הקודמת שלך, בה דייקת אותי לגבי תחושותייך: פחות קנאה ויותר תסכול. וכאן: ריקנות, החמצה, חרטה, אובדן... אני שומעת את המצוקה שאת מצויה בה. יש לי תחושה שכדי שתוכלי להתמודד עם עוצמת האיום, את זקוקה למישהו שיוכל לראות אותך ולהשיב לך את הטוב ואת החיוניות שבך (שמאוד בולטים בתמיכה שלך באחרים בפורום) אל עצמך וכדי שלא תרגישי בודדה אל מול התחושות האיומות. האם את מהרהרת באפשרות להסתייע?

אני רואה אותם מתוך כל אותם מקומות קשים שעברתי בחיים. אך עזרה לעצמי יש חיה כזו????

את יודעת, ליאור, לפעמים טיפול הוא כל כך קריטי דווקא לאנשים העצמאיים, אלו שעוזרים וידועים כמטפלים באחרים. הם אלו שלעתים מגיעים לטיפול, בעיקר כדי ללמוד להישען וכדי להרגיש עד כמה משמעותית, מחזקת ומחזיקה החוויה של להיות "מטופל".

את יודעת, ליאור, לפעמים טיפול הוא כל כך קריטי דווקא לאנשים העצמאיים, אלו שעוזרים וידועים כמטפלים באחרים. הם אלו שלעתים מגיעים לטיפול, בעיקר כדי ללמוד להישען וכדי להרגיש עד כמה משמעותית, מחזקת ומחזיקה יכולה להיות החוויה של להיות "מטופל".

שלום לך,

על פי התיאור שלך, קצת קשה לי לענות לך...את יכולה אולי להסביר למה בדיוק את מתכוונת כשאת אומרת "דיכאון חורף"? את יכולה לתאר יותר מה את מרגישה? מה החוויה שלך? האם את קוראת לזה "דיכאון" או שמישהו אמר לך שאת סובלת מ"דיכאון"?

אשמח לשמוע עוד על הרגשתך,
יאיר.

כוונתי שיש סערה וגשם בחוץ אני נמנעת מלצאת החוצה או להיפגש עם חברים,ואני גם לא פעילה מספיק בבית אני שוכבת במיטה מול הטלוויזיה ואז אני נכנסת לדכדוך כזה לחוסר אונים.לעומת זאת שיש יום יפה אני יוצאת הרבה ואין לי בעיה להיפגש עם חברים או ללכת לקניות או דברים כאלה.כנראה שבגלל שיש סערה וגשם אז אני יושבת יותר מדי בבית אז מופיע הדכדוך,אין לי את החשק הזה לצאת החוצה.אולי זה לא דיכאון חורף אני לא יודעת.מקווה שהסברתי את עצמי נכון.אשמח לדעת איך מתמודדים? תודה יאיר ויום מקסים.

לשאלתך עם מישהו אמר לי שאני סובלת מדיכאון,לא אף אחד לא אמר לי את זה.

עם באותו יום ואני מתכוונת שלא נעים בחוץ וחברים או משפחה באים אז אין לי את החוסר אונים הזה,זה רק עם אני לבד בבית.

יום נפלא.

מפורום אחר,תודה בכל אופן.

ניסית טיפול פסיכולוגי אישי או קבוצתי? יש לך כנראה הפרעה של כפייתיות. האם בעוד דברים את אובססיבית חוץ מהקשר עם אנשים שלא רוצים אותך?

שלום לך,

כשקראתי את מה שכתבת, חשבתי לעצמי בעיקר כמה כאב יש במילותייך. נשמע שמזה 14 שנים (אם לא יותר) החיים שלך די "מבולגנים", כלומר, עם הרבה עליות וירידות במצב רוח וברמת התפקוד. אני מקבל את הרושם (אבל אולי אני טועה) שהחיים שלך גם מלאים בהרבה אכזבות, כאב ומצוקה נפשית. אני שומע גם שאת מנסה להתמודד עם הקשיים שלך, לפעמים אולי להתחיל דף חדש, תקופה חדשה, אבל נשמע שעד כה, לצערי, את לא מרגישה שהחיים שלך נראים כפי שהיית רוצה לחיות אותם. נשמע יותר שאת מ"מתגלגלת" מדבר לדבר (מעבודה לעבודה, למשל) בלי שאת מרגישה שאת מצליחה לבחור לעצמך את מה שהיית רוצה, בלי שאת מסופקת ומרוצה מהמקום שאת נמצאת בו היום.
אינני יודע אם היית מטופלת בעבר (פרט לאשפוזים שציינת). אני יכול להציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, שם תהיה לך הזדמנות לרגע לעצור ולהתבונן על חייך, על מה היית רוצה עבור עצמך, מדוע את לא מצליחה להשיג זאת, מהם הקשיים שאת נתקלת בהם, כיצד אפשר להתמודד איתם אחרת, ועוד.
כפי שאת מתארת זאת, החיים שלך התנהלו עד כה בצורה שרחוקה מלהשביע את רצונך מכל הבחינות (חברתית, זוגית, לימודית, תעסוקתית ועוד). חשוב לי שתדעי שזה לא חייב להימשך כך גם הלאה. מהבחינה הזו, אפשר לומר שפנייה לטיפול תהווה עבורך מעין הזדמנות "לעצור ולחשב מסלול מחדש", ולצאת (עם תמיכה) לדרך חדשה, טובה יותר.

בהצלחה,
יאיר.

שלום לך,

את מתארת שאת מרוצה מחייך סך הכל, וטוב לשמוע את זה. את כותבת ש"אני מרוצה מחיי, מהעבודה, החברים, התחביבים, אני מעסיקה את עצמי...".
אבל יחד עם זאת, המשפט הראשון שלך הוא: "אני לא בזוגיות".
או כמו שאת כותבת בהמשך: "אבל עובדת היותי לבד לא עוזבת אותי לרגע".
בהמשך לכך, חשבתי על זה שבסוף את גם שואלת בעצם: "איך נרגעים?".
כלומר, לצד כל הסיפוק וההצלחות שאת חווה בחיים, יש גם איזה "אבל" אחד שאת מרגישה מאד חזק בפנים, וזהו "אבל" די גדול ומשמעותי חייך, שמעסיק אותך הרבה ואולי אף מטריד.
מאחר ואיננו מכירים, הרי שלצערי איני יודע לייעץ לך באשר ל"איך נרגעים", אינני יודע לומר מה יכול לעזור לך ספציפית.
מאחר ואני שומע אצלך גם משאלה לשינוי, שמצב העניינים הזוגי אצלך ישתנה ולא ימשיך להיות כפי שהוא היה עד כה, אני כן יכול להציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי-דינמי לצורך בירור העניין. בטיפול שכזה יהיה לך את המרחב הרגשי הדרוש לך, על מנת להעמיק ולבדוק בקצב שלך ובאווירה אמפטית ומכילה את כל נושא הזוגיות בחייך. בטיפול תוכלי להתבונן על החוויה שלך - כיצד זה באמת בשאר התחומים בחיים את חווה הנאה וסיפוק, בעוד שבתחום הזוגיות ישנו איזה סימן שאלה אחד גדול שמציק לך.

בהצלחה ובתקווה שתהיי מרוצה בקרוב גם בתחום הזוגיות בחייך,
יאיר.

היי רינה,

את מתארת חוויה מאד מורכבת. מצד אחד, התאהבות, ריגוש, חיבה, היקשרות למטפלת. מצד שני, אני שומע גם חשש רב, אולי גם מבוכה, ופחד שהיא תעזוב אותך.
הטיפול בראש ובראשונה הוא בשבילך. בשביל שיהיה לך מקום בטוח לדבר בו על כל מה שמעסיק אותך. כשהחוויה הרגשית היא מורכבת כמו שלך, נראה לי עוד יותר חשוב שתרגישי בנוח כדי להביא זאת לטיפול. חדר הטיפולים זהו בדיוק המקום לדבר בו על כל מיני רגשות שלנו, שהרבה פעמים, אנחנו לא יכולים לדבר עליהם במקומות אחרים.
שאלת: "איך לדעתכם היא אמורה להגיב?". אינני יודע איך היא אמורה להגיב. מבלי להכיר אותה באופן אישי, כמובן, אני מניח שהיא תגיב באופן מקצועי ואמפתי.
אני מציע שתביאי גם את זה לטיפול (זה כמובן לא חייב להיות מיד עכשיו, וגם לא מחר, אלא בקצב ובעיתוי שאת תרגישי בנוח איתו). אני יכול לייעץ לך לדבר ולשתף אותה ברגשות שלך כלפיה, יחד עם כל החששות והרגשות הנלווים שזה מעורר אצלך. תראי איך זה מתפתח משם. נשמע שזה מהווה חלק משמעותי מעולמך הרגשי כיום.

בהצלחה,
יאיר.

היי ארי,

תארת את הבעיה שאתה מתמודד איתה בצורה מאד ממצה. אינני מכיר אותך ולכן לצערי איני יכול להגיד לך "מה עושים" לגבי הבעיה שלך, אבל אשמח אם תוכל להרחיב מעט יותר לגבי הסיטואציה.
כשקראתי את מה שכתבת, עלו אצלי כמה שאלות, הנה חלק מהן: בן כמה אתה? איך הגעת להיות סוכן מכירות? עבדת פעם בעבודות אחרות? אתה אוהב את העבודה שלך? איך זה היה בשבילך לעבוד מהבית? מה זה החסם הזה שאתה מדבר עליו? האם גם בבית אתה לא מתקשר לאנשים בטלפון בחברת אנשים אחרים?
ראה זאת כהזמנה פתוחה להמשך...

יאיר.

אני עסקתי בעבר בנושא של גיוס כספים תחום שהינו קרוב מאוד לנושא המכירות
שיחות סטנדרטיות ורגילות אני מקיים בחברת אנשים מכיוון שאני חש בטוח בעצמי ובדרכי הבעיה מתחילה כאשר איני בטוח בעצמי הן מבחינת המנהל שיעמוד מהצד השני.(תחום השיוק אליו גוייסתי הינו בתחום החברות) הן בבחינת מהלך שיחת המכירה התמודדות אם תגובות של לקוחות פונטנצייאלים וכד'
תודה רבה על המענה
הדבר ראוי להערכה רבה

ארי

היי ארי,

לפי התיאור שלך, נשמע לי באמת שיש משהו חדש בעבודה החדשה שלך, וזה לקיים שיחות אולי עם דרג בכיר יותר, מלבד ההתמודדויות המקצועיות שיש בניהול שיחות מכירה.אמנם עסקת בעבר בתחיום גיוס הכספים, שהוא דומה, אך הדברים (כפי שאתה נוכח לדעת) אינם זהים לגמרי.
מזוית הראייה שלי, אני יכול לחשוב על שתי דרכי התמודדות עיקריות:
1. ללכת לסדנת מכירה. יש הרבה אנשים מקצועיים בתחום, ושווה ללמוד מהם. יתכן ועשית זאת בעבר, אך כעת חיפוש הסדנא שלך צריך להיות יותר ממוקד, כך שיענה בדיוק על הצורך שלך במשרה הנוכחית.
2. לפנות לטיפול פסיכולוגי-התנהגותי. זהו טיפול ממוקד מאד ומכוון מטרה. אתה יכול להגדיר לעצמך את המטרה יחד עם המטפל/ת, ולצאת לדרך.

בהצלחה,
יאיר.

היי מלי,

אני שומע את הדאגה הרבה שלך לבתך. כתבת אף ש"אני חושה תסכול עצום". אין לי ספק כי את רוצה בטובתה של בתך. נכון, זה באמת מתסכל לראות את הילדים שלנו מתנהלים בצורה שאנו חושבים שאינה הולמת אותם ולא מיטיבה איתם. יחד עם זאת, לדאגה יכולים להיות פנים רבות.
בתך היא כבר בת 27, אישה בוגרת ועצמאית לכל דבר ועניין. נראה שהיא בוחרת לנהל את חיייה כפי שהיא בוחרת. עם כל הקושי שבדבר, חשוב לשים לב שמה שאת חושבת ומרגישה בנוגע למצבה זה דבר אחד, ומה שהיא חושבת ומרגישה לגבי מצבה זה דבר אחר, נפרד. התחושות שלך ושלה -הן שונות.
לפחות ממה שכתבת, אני לא יודע אם היא אפילו מרגישה מצוקה סביב זה, או שהיא סובלת מכך שהיא לא יוצאת לדייטים וכו', יתכן שאפילו זה לא מפריע לה, אינני יודע. אני כן יודע שאותך זה מטריד.
נשמע שלאחר השיחה שניהלתן, היא כבר יודעת מה עמדתך. היא שמעה אותך, ואת - אותה. מכיוון שאת אמא שלה ואת דואגת לה ורוצה שיהיה לה טוב, נראה לי שיהיה יותר נכון לתת לה את ההרגשה הנינוחה והבטוחה, כדי שהיא תדע שהיא תוכל בעתיד לשתף אותך או להתייעץ איתך בדברים החשובים לה, ולמצוא אצלך אוזן קשבת ומכילה.

בהצלחה,
יאיר.

יש פעמים שילד מרגיש מאוכזב מעצמו ועוד יותר מרגיד צער כאדר הוא מרגיש שאכזב את הוריו. במקרה כזה הוא לא ירצה לדתף פעולה עם ההורה. ובאופן כללי אנשים לא אוהבים שמעירים להם אפילו אם זה לטובתם. אם היחסים ביניכם טובים תנסי לאט לאט להגיע אליה ולנבהיר לה שאת אוהבת אותה בכל מצב ןגאה בה כי היא הבת שלך ואת תמיד תהיי שם בשביל לתמוך ולעזור.

אני מקווה שהובנתי.

היי לאה,

נדמה לי שעצם השאלה שלך מבטאת איזשהי התלבטות, רצון או מחשבה בכיוון של טיפול.
אני כן שומע מדברייך מצוקה לא מעטה. את מדברת על רגש של בושה מאד חזק, שבעצם יש לו השלכות על הקשרים החברתיים שלך בכלל ועל הקשרים הזוגיים בפרט. היה לי עצוב לשמוע שכתבת: "אני אף מוותרת לגמרי על זוגיות בגלל הנושא הזה", או ש"אני פשוט מרגישה הרבה פחות שווה מזה שעומד מולי בגלל איך שהבית שלי נראה". כשאני קורא את הדברים שלך, אני מתרשם שמלבד הבושה, מלווה אותך גם אשמה במידה זו או אחרת, וכן דימוי עצמי לא חיובי, בלשון המעטה.
שאלת "האם זה מצריך טיפול פסיכולוגי"? תשובתי היא: שזה תלוי מה את מבקשת לעצמך, למה את זקוקה. אני שומע שאת לא מרוצה מהמצב הנוכחי, מאיך שהעניינים מתנהלים כיום. את לא כל כך מסופקת מההתנהלות החברתית שלך, וגם אני כן שומע בין השורות שהיית רוצה שהדברים ייראו אחרת. מכיוון שכך, אני בהחלט יכול להמליץ לך על טיפול פסיכולוגי דינמי. ראי זאת כהזדמנות להשקיע בעצמך. בטיפול תהיה לך הזדמנות, זמן ומרחב לבחון את הדברים יותר לעומק וכן גם להבין יותר היבטים לגבי עצמך, אלמנטים שיסייעו לך לשפר את איכות חייך בהמשך, וזאת במסגרת של קשר בטוח ומכיל.

בהצלחה,
יאיר.

היי הדר,

את שואלת איך מוצאים פסיכולוג באופן פרטי, ושמתי לב שזו שאלה שאמנם עולה הרבה בפורום. יש כאן בהחלט עניין של בחירה והחלטה בתנאים של חוסר ודאות מסוימת.
דרך אחת (פשוטה אולי רק לכאורה) היא לכתוב בגוגל "פסיכולוג קליני בהרצליה", ואז יעלו לך התוצאות המתאימות והרלבנטיות, ביניהן גם אתרים ייעודיים לכך (זאת במידה ואת אכן מחפשת מישהו מאיזור מגורייך).
דרך נוספת היא שניתן להתייעץ גם עם חברים, מכרים או בני משפחה, האם ישנו פסיכולוג שהם יכולים להמליץ עליו (כמובן שצריך לקחת בחשבון שאין כל ערובה לכך שפסיכולוג שהיה טוב ומועיל עבור X, יהיה טוב גם עבורך. החוויה של כל אחד מאיתנו היא אינדבידואלית לחלוטין).

בכל מקרה, אני מאחל לך בהצלחה עם כל מטפל בו תבחרי,
מקווה שתגלי כי בחרת טוב.
יאיר.

היי מרי,

איך תוכלי לדעת אם מצאת את הפסיכולוג שמתאים לך? אני חושב שמה שהכי חשוב כאן זו החוויה הסובייקטיבית שלך, ההרגשה שלך. אם את לא מרוצה או לא מרגישה שאת מקבלת מענה לצרכייך, אז זה מה שחשוב. אני שומע שאת מתוסכלת ולא מרוצה כל כך מהטיפול, או יותר נכון, מהתקופה של התחלת הטיפול. יתכן אולי שהיו לך ציפיות מסוימות לגבי איך שהטיפול יראה, ובפועל זה נראה ומתנהל אחרת ממה שחשבת. לדעתי, בתוך מסגרת של יחסים, תמיד טוב יותר לשתף בתחושות הפנימיות (בפרט הפחות טובות - מתסכלות, מעציבות וכדומה) מאשר לצבור זאת בבטן. היחסים הטיפוליים אינם שונים במובן הזה. מכיוון שהטיפול הוא עבורך ובשבילך, הרי שאני יכול לייעץ לך להביא גם את הדברים שציינת כאן בפני הפסיכולוגית שלך ולפתוח את זה איתה. תשתפי אותה בתחושות שלך, מה הציפיות שלך לגבי הטיפול, מה היית רוצה שיקרה הלאה, תשמעי מה יש לה לומר, איך היא רואה את הדברים, ותראי איך השיחה מתגלגלת. אני מאמין שהשיחה הזאת (גם אם לא תסכימי עם כל מה שייאמר בה) תעזור להבהיר קצת את המצב.

בהצלחה,
יאיר.

ואני בטוחה שזאת שאלה שנשאלת הרבה.
אבל איפה אוכל למצוא המלצות.האם תוכל להפנות אותי?

תסתכלי על התשובה שיאיר רשם לה למטה.

היי מרי,

לא הבנתי ואשמח אם תוכלי להבהיר את דברייך -
האם את שואלת לגבי המלצות לגבי פסיכולוגים נוספים? האם יצא לך כבר לשוחח עם הפסיכולוגית שלך בנושא? האם עזבת את הטיפול שהיה לך?

יאיר.

לא דיברתי איתה..ממש רציתי אבל איכשהו התחלתי לדבר על משהו אחר וזה לא יצא.
בכל מקרה אני לא ממש יודעת אפילו מה להגיד לה.
אני אנסה להסביר קצת...יש לי את הבעיות שלי.כמו לכל בנאדם. אבל הסיבה המרכזית שבגללה התחלתי את הטיפול היא שהבעיות הציפו אותי והרגשתי שאני מתעסקת בהם כלכך שהתחלתי לאבד קצת את עצמי בתוכם.
והבעיה עם הפסיכולוגית היא..שהיא לא מכוונת אותי כלכך לא נותנת לי פרספקטיבה אחרת.או תובנות אישיות שלה היא רוב הזמן שותקת בדרך כלל מדברת לקראת סוף השעה ואז היא סוג של מנתחת את המצב(בצורה מאוד מופשטת).
מה שיוצא מזה זה שנגמר הטיפול ואני נשארת עם המחשבות(הסיבה בגללה התחלתי את הטיפול) ואני ממשיכה להתעסק בבעיות אפילו יותר אני כל הזמן בוחנת את עצמי בכל סיטואציה שאני נתקלת בה ביומיום בשביל להבין על עצמי יותר אבל זה רק מבלבל אותי יותר!
אני יודעת שזה מה שאני כביכול אמורה להגיד לה.אבל קשה לי להסביר את זה.גם את ההודעה הזאת לקח לי שעה לנסח בשביל להסביר בדיוק את הכוונה.

והשאלה באמת היא האם פסיכולוג צריך לכוון אותך?לתת לך לחשוב על דברים אחרת?לתת לך עצות?"שיעורי בית"..
בקיצור חפרתי.אשמח לתשובה.תודה רבה.

היי מרי,

אפשר גם להסתכל על המקרה שלך מזווית כזאת -
את מתארת בעצם סיטואציה שבה ניצבות בפנייך שתי אפשרויות:
1. להמשיך בטיפול עם הפסיכולוגית הנוכחית, כשמצב העניינים כרגע הוא שאת מתוסכלת מההתנהלות שלה. אופציה לא כל כך טובה מבחינתך.
2. לעזוב את הפסיכולוגית הנוכחית ולמצוא פסיכולוג/ית חדש/ה.
זה אפשרי כמובן, אבל תארי לך שאותה בעיה שאת נתקלת בה כעת, תחזור שוב מול הפסיכולוג החדש. איך זה יגרום לך להרגיש? מי ערב לכך שהפסיכולוג החדש ימצא חן בעינייך יותר מהנוכחית?
לפי האופן שבו את מספרת את זה, אלו הן שתי האופציות שאת רואה כרגע להתמודדות עם הבעיה. אם אני אקצין את זה טיפה, אז זה צבוע קצת בצבעי שחור-לבן, כלומר ההנחה היא ש-"או אני נשארת וממשיכה לסבול או שאני עוזבת ואז מפסיקה לסבול".
זו הנחה ששווה לחשוב עליה. בעיניי, זה לא חייב להיות כך.
מה שאני מציע זו דרך שלישית, מעין דרך אמצע. להישאר בטיפול, אבל תוך כדי שאת לא מוותרת על מה שחשוב לך. זה דורש שתסבירי לפסיכולוגית שלך מה מציק לך ומטריד אותך (שהלא חדר הטיפולים זה בדיוק המקום לזה), תוכלי להסביר לה יותר על הציפיות שלך ממנה, על מה שאת מקווה להשיג בטיפול, בתקווה שיחד תוכלנה לחשוב מה ניתן יהיה לעשות לגבי זה, כדי שאת תהיי יותר מרוצה ומסופקת.

מה דעתך?
יאיר.

אני באמת רואה את זה קצת שחור ולבן
אקשיב לעצתך.מקווה שזה באמת יעזור.
תודה רבה!!

רק רציתי לעדכן ולומר תודה רבה!
דיברתי איתה ושיתפתי אותה באיך שאני מרגישה לגבי הלך הטיפול.
וזה היה המפגש אולי הכי טוב שהיה לי.ממש דיברנו הרבה והשיחה הייתה הדדתי היא הבינה ואמרה שמאוד חשוב שאני פותחת איתה את הדברים.
אז שוב תודה
עזרת לי מאוד.

היי מרי,

שמח מאד לשמוע...:)

בהצלחה בהמשך הדרך,
יאיר.

עד שהם משיגים שינוי אם בכלל.

קצת תשוש אבל חוץ מזה הכל כרגיל.

היית בחו"ל לא אווררת את הנשמה?

כנראה שזה אף פעם לא מספיק

אני מבקשת מכולם, לא להשתמש בשיפוטיות\ביקורתיות כלפי משתתפים אחרים ובאופן כללי, לפני כל העלאת הודעה לפורום, אני ממליצה לקרוא אותה מספר פעמים, כדי לוודא שהיא רלוונטית וכתובה באופן מכבד. אם יש ספק - עדיף שלא לשלוח אותה ולהסתכן בכך שנמחק אותה.

בהזדמנות הזו אני מבקשת להזכיר כי הפורום נועד בראש ובראשונה לשאלות ולתשובות מקצועיות, בנושאי פסיכולוגיה. אנא שימו לב אם ההודעות שאתם מעלים מנוסחות כשאלות ואם רלוונטיות לנושאי הפורום.

עצוב לקרוא את זה.

לא הרגשה קלה מה לעשות

חוץ מזה שבספרד? תלך לטיפול קבוצתי או אישי או לאימון. מה חברים בעבודה?שולחת לך חיבוק ((((())))) וילא תכנן עוד טיול לחול. נסה לסוע בטיול מאורגן בקבוצת הגילאים שלך. נסה באינטרנט להכיר חברים. יש לך הורים?

תודה על החיבוק

משפחה תומכת ועוטפת. אתה עולה חדש?

היום אני יש לי אמא ואחות שגרות בקיבוץ ואח בספרד. האבא נפטר לפני שנה.

נראה לי שאתה זקוק לטיפול פסיכולוגי שיפתח לך את.הדלת לקשרים חברתיים וביניהם קשר עם אישה. אל תוותר על החיים. טפל בעצמך!

בחיים החברתיים ובחיי המשפחה. מקווה שתזכה להיות מאושר ומוקף אנשים טובים.

שלום לך,
נשמעת הרגשה מאוד קשה לחוש אותה. אני מקווה שאתה מצליח לשאוב כח מחוויות מחזקות בחייך, גם אם הן פעוטות ויומיומיות. נסה להתמקד במשאבים הנפשיים החיוביים, הזמינים לך (כל דבר: קשר אנושי, טבע, ספרות, אויר צח וכו' לפי נטיות ליבך) ולהתאוורר על ידם.