פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

היי רוזה,

העולם החברתי, עולם הקשרים הבין אישיים והחברויות שלנו יכול להיות עבורנו מאד מיטיב, מתגמל ומועיל, אך לעיתים בהחלט מתרחשות תופעות לא נעימות כמו זו שתיארת.
מדוע זה קורה? אין לי את היכולת להיכנס לראשו של האדם ששינה את יחסו אלייך לרעה ובכזו קיצוניות, כך שאני לא יכול להשיב במקומו. יחד עם זאת, בכל קשר חברי בין אנשים יש שני צדדים (לפחות). אני שומע ממך שהתפנית הזו ביחסים מאד מעסיקה אותך, ובטח כבר חשבת על סיבות אפשריות לדבר. אולי אפשר פשוט ליצור קשר לאותו בן אדם ולשאול אותו מדוע הוא פעל כפי שפעל. יתכן והשיחה תהיה קשה או לא נעימה, אבל שיחה שכזו גם תוכל לתת מענה לשאלות שמעסיקות אותך.

בהצלחה,
יאיר.

ניסיתי לדבר,להבין,הסברתי את עצמי.הכול ללא תוצאה מלבד האשמות והטחת מילים קשות נגדי. רוצה לנתק את הקשר ,בסדר.
השאלה שלי אם מכירים תופעה כזו שאדם שעשית לו טוב,מפנה את הגב. אם יש חומר כתוב בתחום הפסיכולוגיה.
השאלה שלי היא ניסיון להבין,לא לפתור בעיה פרטית. המקרה הפרטי פתור :
ניתוק.
תודה

היי רוזה,

עכשיו ראיתי את ההודעה הזו שלך.
צר לי לשמוע שכך היה, שהקשר החברי הטוב שהיה לכם הסתיים באופן הזה.
אגב, יתכן גם שכרגע זה המצב ביניכם - ניתוק, אולם יכול להיות והזמן גם יעשה את שלו ואולי בעתיד הדברים ישתנו לטובה. מזווית נוספת, אולי זהו מקרה של "אל תדון אדם בשעת כעסו", כך שהדברים עוד יכולים להשתנות בעתיד.
לא פעם באמת אנו חווים מצבים בהם אין לנו שליטה על איך אחרים נוהגים, או על מה שהם חושבים עלינו. לעיתים כל מה שנותר לנו לעשות זה לדבר, לשאול, לנסות להבין את הצד השני, ולהסביר את עצמנו בצורה הטובה ביותר.
מקווה שזהו מקרה אחד פרטי של קשר חברי שהגיע לסיומו, ושאת חווה גם קשרים חבריים נוספים מיטיבים ומהנים יותר.

בברכה,
יאיר.

היי אוריה,

את מתארת מצב מאד לא פשוט. ביישנות (כמו לא מעט תכונות נוספות) היא תכונה אשר במידה מסוימת היא "תקינה" ו"נורמטיבית" עבורנו, אולם מעבר לגבול מסוים (שהוא כמובן אינדבידואלי לכל אחד), היא כבר מתחילה להפריע ולפגוע באיכות החיים שלנו. את מספרת שהביישנות מלווה אותך אמנם מגיל קטן, אולם כעת נשמע שהתכונה הזו כבר בעוצמה כזו שהיא מגיעה לסף שפוגע באיכות חייך, ואף יותר מכך (כתבת שאת יודעת שככל שעובר הזמן את אף מזיקה לעצמך בלי טיפול).
טיפול פסיכולוגי-דינמי יוכל לעזור לך להבין את התכונה הזו שלך קצת יותר, ובעיקר להבין את עצמך ואת האופן שבו את מתנהלת בחיים קצת יותר לעומק. בעזרת הבנה שכזו, יהיה קל יותר לחשוב על דרכי התמודדות אחרות, שיהיו יותר אדפטיביות ומועילות עבורך. כמו כן, בעזרת הקשר הטיפולי תוכלי לחוש שאת לא לבד עם הקשיים הללו, קשיים שלא תמיד ניתן לשתף בהם אנשים נוספים.

מקווה שהדברים יסתדרו עבורך בצורה הטובה ביותר,
יאיר.

אני אובדת עצות.. קראתי את התגובה שבוע שעבר ואני רוצה להתחיל טיפול פסיכולוגי. הבעיה מפריעה לי ביום יום. גם מבחינה פיזית וגם מבחינה שאני חושבת על זה כל היום. השאלה שלי היא איך מוצאים פסיכולוג? והאם בטוח זה יוכל לעזור?

תשאלי בקופה שלך. תחפשי באינטרנט.

אולי הם מצילות חיים. אולי הם יכולות למנוע ממך סבל בעתיד. טיפול פסיכולוגי יכול לארוך זמן רב וחבל שתחכי. אם הבדיקות הן קצרות אז את תתגברי. קחי איתך מלווה שיש לך קשר טוב איתה אולי זה יקל עלייך. חפשי רופא נעים. בכל קופה ישנה עובדת סוציאלית שיכולה לעזור לך בענין הזה ללא תשלום. אל תזניחי רוצי לטפל בעצמך!!!! יכולה להגיד לך מנסיון שאני הייתי צריכה לעבור איזושהי פרוצדורה רפואית נאלצתי לעבור בדיקות פולשניות במקומות אינטימיים ומאוד התביישתי ופחדתי. אבל לא ויתרתי אכלתי את הכובע ועשיתי את הבדיקות והשגתי את המטרה. אל תוותרי לעצמך. בריאות זה מעל לכל. בהצלחה יקרה.

היי,

איך מוצאים פסיכולוג? יש שתי דרכים עיקריות.
האחת, דרך קופת החולים שלך. ניתן לפנות למוקד זימון תורים של הקופה, או לחילופין לרופא המשפחה, להסביר לו מה הסיבה, והוא כבר ינחה אותך איך עושים זאת. הטיפול דרך הקופה הוא מסובסד למשך X פגישות.
דרך נוספת היא לפנות לפסיכולוג באופן פרטי. אפשר לבדוק ולברר פרטים מסוימים לגבי פסיכולוגים באינטרנט, באתרים ייעודיים לכך. אפשר גם לשאול חברים/מכרים/משפחה (אם יש מישהו מהם שאת סומכת עליו) אם הם מכירים וממליצים על מישהו.
שאלת גם האם בטוח שזה יוכל לעזור? כמטפלים, איננו יכולים להבטיח "הצלחה" או "פיתרון" מיידי לבעיה. יחד עם זאת, אני כן שומע את המצוקה הקשה שבה את נמצאת כעת. לכן נראה לי שטיפול פסיכולוגי בהחלט יוכל ללוות אותך עם המצוקה שלך, כשבמהלך הטיפול, הפסיכולוג יפעל כמיטב יכולתו והבנתו המקצועית במטרה לשפר את מצבך הנפשי הלא קל, וזאת על מנת להקל מעלייך ולו במעט את הסבל, בו את שרויה היום.

בהצלחה,
יאיר.

מרגישה שזה מעבר למה שאני מסוגלת..
עדיין גם לא התחלתי לחפש פסיכולוג.. :( כי פסימית בקשר לכמה יעזור.
מרגישה אבודה

הייתי במצב דומה לשלך לפני כמה שנים שהייתי צריכה להכנס להיריון ומאוד פחדתי והתביישתי ללכת לרופא נשים אבל הרצון החז\ק להביא ילדים גבר על הכל. עברתי מסע ארוך בכיתי המון בבדיקות ואף עשיתי טיפולים בהרדמה. קינאתי בנשים שהיה להן קל. אבל בסוף ניצחתי והיום אני חובקת שני ילדים מקסימים. את חייבת לעשות צעד ראשון ולהתקשר להזמין תור לבדיקה אל תשארי פאסיבית.אם את צריכה עדוד אני כאן בשבילך.

זה לא שאני לא יודעת שאני עושה טעות.. לצערי אני מודעת לזה יותר מידי שזה מתסכל.
יצא לי הרבה החודש (במיוחד כשכאב) שכמעט הזמנתי תור ואז אמרתי לעצמי שאני עושה ממני צחוק.
אני יתנהג שם כמו תינוקת.
אני צריכה קצת זמן אולי להתבגר ואז להתגבר...
כי אני לא יכולה לעשות את זה.. לא עכשיו.
יש לי מידי פעם כאבים שעושים לי תזכורת שאין לאן לברוח.. אז בסוף אעשה זאת. פשוט לא עכשיו.
ושמחתי לשמוע את סוף הסיפור שלך. כולי קנאה (קנאה במובן שרוצה להיות כמוך ולהתגבר, לא צרות עין ח"ו).
ובלי עין הרע את חובקת שני ילדים מקסימים.
אצלי זה שונה..
הבעיות שיש לי התוצאה תהיה לא דבר טוב אלא לפי מה שקראתי ישלחו אותי לניתוח (לאחת הבעיות).. אז גם זה קצת מרתיע.
אבל אעשה את זה בעתיד.
ממש מעריכה את התגובות פה.

ובעתיד שתרצי להיות אמא חשוב שתהיי בריאה ומסוגלת לעמוד במשימה. יקירתי לכי להרים טלפון לבדיקה את תראי שזה יהיה בסדר. תאמיני לי אני בכיתי כמו תינוקת לרופא והתביישתי ומה לא. תלכי להבדק בפקודה!

אעדכן

אין בך שום אמירה של אני אנצח. מה את חושבת שנשים שהולכות ללדת נהנות לפסק רגליים ולהיות תחת ידיים של כל כך הרבה אנשי צוות??????צאי מהבועה.

ואני מודה לך מעומק הלב על הדאגה למישהי שאת כלל לא מכירה.
אבל אם כתבת את מה שכתבת בתגובה האחרונה כנראה לא הבנת עד הסוף את הבעיה שלי או שהבנת תאורטית ומבחוץ בלי לנסות להזדהות עם הבעיה שלי.
בחיים לא אמרתי או חשבתי או עלה בדעתי שנשים נהנות מבדיקות ואני לא חיה בשום בועה. נפגעתי בלי שתרגישי.
מרגישה כאילו יצא לי צורה של מפונקת. האמירה שהשתמעה היא- לא נעים אבל עושים, בלי פינוק. במיוחד מה נראה לי שנשים אחרות לא מתביישות?? (אלף סימני שאלה)
הבושה ממש לא באה ממקום של פינוק וכנראה יהיה קשה להסביר את זה לאנשים אחרים שלא חוו זאת ברמה כזאת (אלא חוו ברמה רגילה כמו כל אחד שמתבייש וזה טבעי). אצלי זה יותר וזה לא מפינוק וזה לא ממקום שאני חיה בבועה. כי אני לא.
אולי אני נשמעת כפוית טובה.. כי בסה"כ הכוונות שלך טובות וכמו שאמרתי בהתחלה את דואגת לי בלי להכיר אותי. וזה לא מובן מאליו כלל! ואני מודה לך.

אבל יותר ממה שנכתב פה עד כה לא יועיל לי. עכשיו זה עבודה שלי עם עצמי. הבנתי את הקונספט.
וזה כבר נותן הרגשה לא נעימה של "די לצומי לכי תיבדקי" וזה לא נעים לי.
אעשה את זה כשאהיה מוכנה (בלי קשר לפאסיביות).
מודה לך מאוד מאוד מאוד.
ולכולם.
לילה טוב.

את לא מחפשת עזרה אמיתית. אין מה לעשות החיים הם לא לעד והזמן עובר ואם לא תעשי בזמן יכול להיות נזק שאת תשלמי עליו. אף אחד מאיתנו לא אוהב לקבל על הראש לעשות דברים שהוא שהוא נרתע מהם.

זה לא משנה מה הסיבה שאת מתביישת את צריכה לעשות וזהו.זה לא קשור לפינוק. גם לי אמרו שאני מפונקת וחלשה ומה לא. גהנום עברתי בחיים. גם היום אני לא ממהרת לשום בדיקות ואולי הכעס עליי יוצא אלייך. מאחלת לך בריאות טובה.

ולטפל בעצמך שלא יהיה מאוחר מידי.

לא התכוונתי להישמע כפוית טובה. ונשמעתי ככה.
אני מודה לך מכל הלב... באמת.

אזמין תור היום בערב.

תודה

הודעות או תגובות המנוסחות באופן שיפוטי או מאשים - תמחקנה. כך גם הודעות סתמיות או כאלו שאינן רלוונטיות, *לפי שיקול דעתנו*.
אני שוב חוזרת ומבקשת שלא להיות עם אצבע קלה על המקלדת ולשקול את שליחת ההודעות שלכם בכובד ראש.
לצערי, יחד עם ההודעה שנמחקה, נמחקות באופן אוטומטי כל התגובות לה. אין לנו שליטה על כך. קחו זאת בחשבון.

הספקתי לקרוא לפני שנמחקו ההודעות שהחלטת לעשות זאת . מקווה שאכן הזמנת תור ועלית על דרך המלך. ליבי איתך. מאחלת לך בהצלחה בבדיקה ושהתוצאות יהיו טובות. זכרי בריאות זה מעל הכל. תרגישי טוב.

שלום רעות,
אני לא בטוחה שיש מנגנון שיכול לעזור למנוע דמעות. את רגישה ואולי גם רגשנית והדמעות הן לא הוכחה לחוסר בגרות או רצינות. אני מאמינה שמי שמכיר אותך מקרוב, מסוגל לראות את כל הצדדים שלך ומי שלא - אני מקווה שעם הזמן, יתוודע לעוד חלקים שבך ויעריך ויחבב אותך בזכות כל החלקים שבך ולא בזכות ניסיון להכנעה של חלקים אותנטיים ויפים, כמו הרגישות שלך.

מועדים לשמחה,

החברה של היום חברת השפע היא חברה מנוכרת. היא חברה שסוגדת לבעלי הון ולאנשים מקושרים משמע אנשים חזקים. בכי נחשב לחולשה וחוסר אונים של ילד. תנסי לדמיין מישהי אחרת בחברה שלך שבוכה כמוך ותראי איך איך היא נתפסת בעינייך. מאחלת לך בעיקר דמעות של שמחה.

תודה על התגובה מחממת הלב והנכונה שלך.
העניין הוא שאני כרגע במבחן מקצועי ולא ברמה האישית, הם חושבים שאני ילדותית בגלל הנטייה לבכי ואני חושבת שזה ממש לא נכון מתוך זה שאני יודעת מי אני... איך בתקופה קצרה אוכל "להוכיח" להם שאני כן בוגרת ואחראית למרות זאת... ???

כיוון שאני לא יודעת פרטים על מי אלו "הם" ובאיזו מסגרת את נבחנת, התשובה שלי תהיה כללית. אני חושבת שבגרות באה לידי ביטוי במעשים ובהבעה עצמית. אני מציעה לשוחח עם אלו הממונים עליך, לברר מהן הציפיות ממך ולהראות רצינות: להגיע בזמן, לעמוד במחויבויות, למלא אחר ההוראות באופן רציני ומעמיק וכאשר נתקלת בקושי, ליזום שיחה עם הממונים. אם הבכי קשור בקושי, נסי לבטא זאת במילים בפני הממונים ולנסות להגיע עמם לפתרונות תוך כדי דיון ענייני. במקביל - כיוון שנשמע שבתקופה הקרובה את מתמודדת עם מתחים סביב היותך נבחנת, אני מציעה להרבות באוורור רגשות, בשיחות עם חברים או עם משפחה. כל מי שאיתו את מרגישה נח לבטא את רגשותייך ודמעותייך בחופשיות ולקבל תמיכה רבה, באופן כזה שתחושי מוחזקת, כך שתוכלי לגייס את הצד הענייני שלך למקום בו את נדרשת לו.

בהצלחה!

שלום שרית,
אין ספק שאמך סובלת אך מתנגדת לראות זאת או לקבל עזרה. להיות בצד הנעזר משמעו להכיר בחולשה או בקושי. זה צעד קשה עבור כולנו ובמיוחד עבור מי שפחות מחובר לעולם הרגש.
האם יש מי מבני המשפחה המורחבת או החברים שמקובל על אמך ושהיא מעריכה אותו? לפעמים דווקא מישהו רחוק יותר מאשר בן משפחה קרוב, יכול להגיע אל הלב, מפני שאיתו היחסים אינם טעונים רגשית כל כך.

אם זה לא אפשרי, נראה לי שלפני החלטה על פתרון רדיקלי של הפסקת הביקורים, כדאי לנסות ולשוחח ואולי לא רק פעם אחת, גם אם הפעם הזו לא תצלח, בבחינת "אבנים שחקו המים". לנהל את השיחה מתוך כבוד ורגישות, אך גם להביע באופן אסרטיבי את אי-הנוחות. אני מציעה שלא לרכז את ההצעה לפתרון באמך ("את זו שצריכה כדור או טיפול") אלא בהצעה לפתרונות הדדיים. לא להשתמש באמירות מעורפלות ("האוירה לא נעימה") אלא להחליט מראש על דבר אחד או שניים, שמקשים על הביקור, להסביר באופן ברור מהם ולנסות להגיע להדברות לגביהם.
אם זה מתאים, אולי כדאי לקיים את השיחה(\שיחות) ביחד עם אביך, גם מפני שהוא נשמע כמי שיכול לאזן את השיחה ולרכך אותה וגם מפני שנוכחותו עשויה לעזור לך להרגיש בנח.

בהצלחה,
מועדים לשמחה,

שלום ש,
קנאה היא רגש טבעי, אנושי, קנאה יכולה להיות אפילו גורם מגדל: "קנאת סופרים - תרבה חכמה". אלא שלפעמים קנאה גדלה לממדים לא רצויים, שיכולים להיות מזיקים ואפילו הרסניים. הקנאה שאת מדברת עליה, היא קנאה שיש בה חמדנות ומונעת ממחשבות קיצוניות: אם יש יפה ממני - עולמי חרב עלי.
כדי ליצור שינוי בחייך, כדאי לך לחשוב איך את יכולה להפסיק "להאכיל" את הקנאה, למשל ע"י הפסקת החיטוט בפייסבוק, ש"משמין" אותה. במקביל - בפן הרגשי, נראה לי שאל הבחורה המסויימת מתנקזים רגשות והתייחסויות שמקורן בעצמך ושההתעסקות באותה הבחורה מספרת על קושי רגשי שלך לקבל את עצמך כפי שהנך (לפעמים זו עבודה קשה!). אני יכולה להציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי משום שאני מאמינה שטיפול יוכל לעזור לך בכל ההיבטים: המחשבתי, ההתנהגותי והרגשי.

מועדים לשמחה,

תודה על תגובתך. לצערי הייתי כבר אצל לא מעט פסיכולוגים ומטפלים שלא הצליחו לעזור לי. הבעיה שהיא נראית לי מושלמת, גם חיצונית וגם פנימית. היא חברותית, נראה שגם שנונה-עונה מהר ולי לוקח שעות לחשוב על תשובה. תמיד אמרו לי שאין בן אדם מושלם ושתמיד יהיה משהו שלא נאהב בעצמנו. אבל אני לא מוצאת בה שום פגם!!! אני שואלת למה דווקא היא ולא אני? מה היא עשתה שמגיע לה הטוב הזה?

שאת צעירה ובריאה ויכולה לכבוש את העולם. מה שיש לה זה לא בשליטתך. תתרכזי בך. תבני את עצמך ותראי שאפילו את יכולה להיות יותר טובה ממנה.

זה כ''כ נכון מה שאמרת! באמת אתחיל ליישם את מה שאת אומרת.
יום מקסים!

ולא תחיי בצער ובקנאה.

אני שומעת את המוטרדות שלך מאותה הבחורה ומההשוואה שלך אליה ואפילו יכולה להבין ללבך. מרחוק, "הדשא של השכן (באמת נראה) ירוק יותר". אלא שהשאלות: "למה דווקא היא ולא אני", הן אינן מקדמות אותך בשום דרך. להפך. הן מעמיקות את ההתבוססות בקנאה. אני חושבת שהטיפול יצטרך לעזור לך להגיע לקבלה עמוקה של החיים כפי שהם ולהציע כלים להתמודדות עם המחשבות הבלתי מרפות. את יכולה לנסות שיטת טיפול אחרת, (אם התנסית בטיפול דינמי, נסי טיפול קוגניטיבי ולהפך) או מטפל אחר, אך אני מציעה לא לוותר על טיפול, מפני שאני מתרשמת שיקשה עלייך לחלץ את עצמך ממעגל הקנאה ללא עזרה.

שלום גלית,
אני מצטערת על שנאלצת להמתין לתשובה.
קונפליקט פנימי הוא ממש לא סימפטום למחלת נפש, אלא לאנושיות. כיוון שגם את, גלית, יצור אנושי, כנראה שהתנהגותך מושפעת מכל מיני גורמים. חלקם פחות מודעים, אבל עדיין מאוד משפיעים. לפעמים מתחת להזנחה עצמית חבויים רגשות קשים. למשל: אשמה או פחד או כעס. אינני יודעת מהו החלק בך שגורם לך להזנחה עצמית, בירור רגשי כזה, מקומו בטיפול, עם מטפל שמכיר אותך מקרוב. ההשערה שלי היתה שאת זקוקה למלווה, אולי גם בצד התפקודי, אבל גם בצד הרגשי, כזה שיוכל לסייע לך להבין את עצמך, לחשוף את הרגשות החבויים, להתמודד עמם ולתמוך בך בדרכך להיטיב עם עצמך.

מועדים לשמחה,

שלום שירי,
נשמע לא פשוט. יחד עם זאת - אני מקווה שאת מזהה בעצמך את היכולות והכוחות בך, שעומדים לצידך בדרכך לשקם את עצמך, להיעזר כשצריך, לעזור לזולת, להתמלא מחדש ולקשור קשרים מיטיבים ותומכים.
בעיקר לפתח חמלה לגבי עצמך, כפי שנדמה לי שכתבתי לך בעבר, לא להיגרר אחר מחשבות כמו "יכולתי לעשות אחרת" או "איך עשיתי\לא עשיתי את זה", מפני שהן מחשבות שיפוטיות כלפי עצמך ולא יעילות.
שירי, מה לגבי טיפול?

מועדים לשמחה,

להתחיל בטיפול פסיכולוגי זה אומנם לא צעד פשוט. זה צעד שדורש לתת אמון ביכולת של קשר אנושי לעזור ולשנות משהו. אני מקווה שתמצאי בתוכך את האומץ לעשות זאת.

וכיצד יעזור?

אני לא בטוחה אם מאוד קריטי באיזו שיטת טיפול המטפל מחזיק ובלבד שתחושי בנכונות שלו לתמוך בך ולסייע לך. טיפול פסיכולוגי מסייע באופנים שונים. זה תלוי גם בשיטה של המטפל וגם בצרכים של המטופל. באופן כללי, נראה לי שאת זקוקה למקום בטוח לעבור בו תהליך של עיבוד אירועים מציקים מהעבר וחיזוק משאבים בחיים בהווה.

שבו הוא יוכל לטפל בנפש שלו. אז במה אני שונה?

לא כתבתי שאת שונה - בכך שזקוקה למקום בטוח. שירי, אני מכירה אותך רק דרך הפורום וזו הכרות חלקית מאוד ואף על פי כן, את ההתרשמות שלי לגבי הטיפול הפוטנציאלי עבורך, כתבתי בתגובה הקודמת. אם תהפכי את הפוטנציאל למימוש ותיגשי לטיפול, אני מאמינה שתוכלי לשמוע מהמטפל, באופן אישי ומדויק הרבה יותר, כיצד טיפול יוכל להועיל לך ובעיקר - תתני לעצמך את ההזדמנות לחוות זאת. טיפול הוא חוויה. אי אפשר ללמוד מה הוא בשום דרך שהיא - כולל קריאה מרובה אודותיו - מלבד על בשרנו.

הדרך אל האושר רצופה בהמון מכשולים. אל תוותרי על החיים!!!

ולחץ.

נשמע מעיק וקשה.

אני מקווה שיפתח עבורך בקרוב יותר מרחב לנשימה.

שלום מישהי,
התחלה של טיפול. מחד - מרגש, מאידך - מעורר חששות.
למעשה, הטיפול שלך כבר התחיל (-: הוא התחיל להתרקם במחשבותייך ובליבך. את מתחילה לחשוב ולהרגיש את עצמך כמטופלת, להרהר על עצמך בתוך יחסים בחייך לעומת על עצמך בתוך יחסים אפשריים עם מטפל וכבר מפנה שביל גישה לעולם הפנימי שלך.

כיצד יראה הטיפול שלך? אין לי מושג. כל דיאדה של מטפל-מטופל, יוצרים יחד קשר ייחודי וחד פעמי. זה הקסם שבטיפול. עם זאת, אני מבינה את המשאלה שלך לדעת יותר לקראת מה את הולכת.
אני יכולה לשתף, שמטפלים שונים עובדים בסגנונות שונים, אך רוב המטפלים שאני מכירה, אכן נוהגים להקדיש את הפגישות הראשונות (פגישה אחת עד שלוש, בד"כ) לשמוע רקע על המטופל ולשאול שאלות. בפגישות הללו, המטפל אקטיבי יותר ומנחה והמטרה שלהן היא כפולה: גם להבין הבנה ראשונית ולגבש הערכה לגבי הקשיים איתם המטופל מגיע וגם לאפשר הכרות ראשונית בין המטפל למטופל.
בפגישות הבאות ובעצם לאורך כל הטיפול, המטפל מפנה מקום למטופל להביא עצמו ופחות מנחה באופן ישיר. מטופלים מוצאים את הדרך להביא את עצמם וכפי שלמטפלים סגנונות שונים, כך למטופלים סגנונות שונים.
אפשר להתחיל ולשתף בנושאים שהם פחות "נושאי ליבה" בחייך ולאט לאט, עם התפתחות האמון, לשתף יותר ברגשות ובמחשבות שייעלו עם התקדמות הטיפול. לכל יש מקום. לאירועים חיצוניים בחייך, בהווה ובעבר ולאירועים פנימיים - רגשות, מחשבות, חלומות ופנטזיות שעולים, גם סביב הקשר שיתחיל להיווצר עם המטפל.

אני מבינה שאת מקווה לפזר את הערפל, כדי להרגיש פחות חששות, אלא שהחששות הם חלק מהטיפול, הם רגשות. במקום לנסות להרגיש אותם פחות, אני מציעה לך להביא אותם אל הטיפול, להביע אותם בפני המטפל, כמו גם את האמביוולנציה שאת מתחילה לחוש בקשר לאפשרות לחשוף חלקים מנפשך. והנה - את כבר בתוך הטיפול.

בהצלחה! ומועדים לשמחה,

שלום ליר,
אומנם אני משערת שהלקוחה שלך הבינה שאינך מתנצלת על מחלתך, אלא על אי יכולתך להגיע ומתוך נימוס. אולם לאחר הקריאה את הודעתך, תהיתי מדוע העניין מטריד אותך כל כך. עלתה בי מחשבה (- ואנא קחי את דבריי באופן מוגבל, מפני שאיני מכירה אותך מעבר לתכתובת הקצרצרה הזו בינינו ולכן המחשבה היא בגדר השערה בלבד -) שאולי האירוע הזה נגע בנפשך במקום רגיש, אולי של יחסי כח. שמתי לב כי בתחילת ההודעה, כשתיארת את היחסים ביניכן, כינית את האישה: "לקוחה" וכשתיארת את הSMS: "גברת". אולי הרגשת שהוספת המילה סליחה מקטינה אותך באופן מסוים מולה?
אם דבריי נוגעים בך, אולי שווה לך לברר עם עצמך איזה כפתור רגשי-פנימי, הופעל, לאחר שליחת הSMS, כלומר, האם ההרגשה הזכירה לך משהו שקשור ביחסים אחרים בחייך. אני חושבת, שאם תזכירי לעצמך שהיחסים עם אותה לקוחה, הם לא יחסים אחרים\משמעותיים בחייך ומוגבלים ליחסי לקוחה - עצמאית-נותנת שירות, בלבד, יוקל לך.

מועדים לשמחה,

בוקר טוב,
נגעת בדיוק במקום רגיש.
עניין השליטה מאוד חשוב לי, הכוונה לא לשלוט על אחר, אלא לא להגיע למצב שאדם אחר ישלוט או ינסה לשלוט עליי.

הנושא כל כך רגיש לי שלפעמים אני מתנהגת בכוחניות, שאיני שלמה עם אופן השימוש בו כלפי אנשים או בכלל.

הנושא יותר מורכב מכפי שאני מתארת אותו.

בעברי הרחוק הייתי מאוד טובה ומושפעת מאנשים עד כדי ניצול מצידם.
בעבודות הייתי עושה עבודות שלא היו מתפקידי לעשות, ואנשים פירשו זאת כחולשה או כטוב לב ( שיכול להיות שזו הסיבה שהייתי עושה זאת, להצטייר כטובת לב)
שורה תחתונה- הייתי "פרייארית"!

כיום אני במצב שאיש אינו יכול לנצל אותי, משום שעבדתי על נושא זה, וזה לא היה קל בכלל.
יש לי עוד מה ללמוד, כי העניין שזה הוקצן לכיוון האחר.

אני מנסה לאזן את עצמי, את בטח יודעת - זה לא קל.

תודה
ויום נהדר :)

את עושה עם עצמך עבודה משמעותית ולכן -
את האדירה (-:

שלום לך,
אתה לא משוגע, אלא סובל מחרדה. אולי על רקע חינוך דתי\תרבותי שקיבלת או מסיבות אחרות.
בין כך ובין כך,
שווה לגשת לפסיכולוג או פסיכותרפיסט, לאבחן ולטפל.

בהצלחה ומועדים לשמחה,

לא נראה לי שזה יעלם מתישהו.... ושאני מנסה לעשות חשיפה זה לא עוזר...
הייתי בטיפול פסיכולוגי ממושך... והוא אמר לי לא לאונן ולא להתמקד בדברים האלה...

כשאני לא מאונן ולא עוסק בזה.. אז הכל בסדר.

אני רואה אבל שאנשים מקיימים יחסי מין.. באים במגע עם זרע.. ומקסימום זורקים לכביסה... אבל אצלי זה גורם לתחושה של פאניקה.... לתחושה של משהו שמלכלך ומאיים והורס... ומקלקל הכל.... :(

גדלתי בבית ליברלי וחילוני...
אבל אני כן זוכר שהייתי בן 9 ראיתי סרט פורנו.. ואני זוכר שצפיתי שגבר גומר על האישה בסוף.. ולא הבנתי בכלל אז מה זה זרע.. ופשוט נחרדתי מה הוא עושה לה... ולא הבנתי מה הדבר המגעיל שיוצא ממנו ועוד עליה.. יכול להיות מזה זה התפתח?

יכול להיות שהסרט היווה טריגר, אבל עם הזמן פיתחת הפרעת חרדה סביב הנושא. כפי שאתה שם לב, כשמדובר בהפרעות חרדה או בOCD (הפרעה טורדנית-כפייתית), ההבנה את הטריגר כשלעצמה אינה מספיקה. היא יכולה לעזור לנו לפתח חמלה והבנה לעצמנו ולבעיותינו וזה חשוב, אבל לא די בזה.
אתה נוהג בדרך של הימנעות. בוודאי שאם אתה נמנע מפעולות שמעוררות בך חרדה - לא תחוש חרדה. השאלה היא מהם המחירים שאתה משלם. נשמע שהבעיה מציקה לך בתוך יחסים אינטימיים ומהם, אני מעריכה שלא היית רוצה להימנע.
אני מאוד לא ממליצה לעשות "חשיפה" באופן עצמאי, מפני שחשיפות באופן אקראי, אינן יעילות ואפילו להפך. רק במסגרת טיפול אצל מטפל בעל ידע וניסיון בטיפול בהפרעות חרדה.

חג שמח,

מה דעתך על טיפול סכמה תרפיה?

ההתרשמות שלי מסכמה-תרפיה היא חיובית, מפני שהוא טיפול אינטגרטיבי, יצירתי וגמיש, מאפשר עבודת עומק על מגוון של מאפיינים אישיותיים וגם עבודה ממוקדת על הסימפטומים.
רעיון טוב, במיוחד אם החרדה שהזכרת, היא חלק מקשיים נוספים שאתה מתמודד עימם.

אכן מצאתי אותו מתאים מאוד.
איך זה שאנשים מתעסקים עם זרע וכל מיני נוזלים של סקס וממשיכים כרגיל או מקסימום מתייחסים אל זה כלכלוך רגיל ומנקים עם מגבון או מכבסים בכביסה (אני גם רוצה !)

אני בחודש האחרון ממש לא יוצא מהחדר, זה לפחות שומר עליי ואני לא פוגע בעצמי או עושה שטויות ומבזבז כסף...

הפסיכולוג הישן שלי אמר לי שאני מכור להרס ואני מפחד מהצלחה ובגלל זה אני מייצר לעצמי את כל הזמן... במקום להתעסק בדברים בונים אני מייצר לעצמי כל מיני דפיקויות...

דיברתי עם המכון של השיטה שיש להם הרבה מטפלים... וזה הפחיד אותי... מה אם אני אכנס בלופים על כל הדברים האלה וזה רק יעשה אותי יותר מסכן ודפוק, במקום להתעסק בדברים מצמיחים... דבר שני... אני מת מפחד מההורים שלי... אבל אני אצטרך מהם עזרה כלכלית... אבל זה יגרום לי להרבה חרדה וזעם להיות קשור אליהם במשהו... ועוד דבר נוסף, אני מפחד לבזבז את הכסף שלי שוב על משהו סתמי... נמאס לי לבזבז כסף. אני מפחד לעבוד, אני מפחד לצאת לחיים, אני מפחד להיות ברשות עצמי, אני מפחד לחיות, מפחד מפחד מפחד....

תודה שקראת.

הרבה פחדים, התלבטויות וספקות וצעד אמיץ ומשמעותי אחד: לגשת לטיפול. כל הכבוד!
אני חושבת שהאינטואיציה הפנימית שלך הובילה אותך למקום מקצועי שיוכל לסייע לך. צעד אחר צעד, להתמודד עם הפחדים ולממש את החיים והצעד הראשון: לא להישמע לפחדים - לקבוע עם מטפל, להגיע בזמן ולהתחיל בטיפול.

בהצלחה!

חשבתי שאני יכול לסמוך על ההורים שלי שיעזרו לי, אבל לא.
אני לצערי הולך לאשפז את עצמי בבית חולים כי אין לי איפה לגור.

אם ההורים אינם מוכנים לעזור במימון לטיפול, אני מציעה שתפנה למרפאה לברה"נ, שם עובדים פסיכולוגים לצד עוסי"ם ותבקש לעשות הערכה. אם הצוות יתרשם שכדאי להציע לך מענה טיפולי-שיקומי מחוץ למרפאה, הוא יעזור בכך ויפנה אותך באופן מסודר. אל תאמר נואש. הצעד הראשון הוא לפנות לעזרה ולא להישאר במרחב הוירטואלי, המוגבל של הפורום.

שלום לשואל,
טוב לקרוא שבסה"כ אתה מבסוט מעצמך (-:
הירידות בערך העצמי מפעם לפעם, יכולות לנבוע ממגוון של סיבות. נראה לי שהבנה של הסיבות יכולה לסייע לך להתמודד עמן. נסה לאתר מה קודם להרגשת ה"פחות נחשק". האם זוהי אינטראקציה חברתית מסוימת? האם תגובה של מישהו? האם משהו בעצמך ששמת לב אליו? ואילו מחשבות חולפות בראשך בהקשרים הללו?
דרך ההתבוננות הזו תאפשר לך להבין את המהלכים (הטבעיים, הנורמליים) המתרחשים בחייך ולפתח מודעות לעצמך ולרגשותיך וגם לפתח אמצעים להתמודדות. למשל ניסוח של משפטים מחזקים ומציאותיים לזמנים בהם ההרגשה הטובה שלך לגבי עצמך מתערערת.
אפשר לבד ואפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי, גם אם מדובר בבעיות מינוריות, משום שגם הן משפיעות על איכות חיינו ולא תמיד אנחנו יכולים לעזור בעצמנו - לעצמנו, באופן מיטבי.

בהצלחה ומועדים לשמחה,

שלום ליר,
אכן, שחצנות ויהירות יכולות לשמש (לרוב, באופן לא מודע) פיצוי והגנה על עצמי שברירי, על תחושות כמו חוסר ביטחון והערכה עצמית נמוכה. כשאדם בעל ערך עצמי נמוך מפצה את עצמו בהתפארות וביהירות, הרגשת המלאות שחש, מחפה על תחושה עמוקה של ריק ולפעמים על דיכאון.
כך - בתיאוריה. למעשה - כל מקרה לגופו.

מועדים לשמחה,

שלום שרון,
קשרים משפחתיים עשויים להיות מקור לחום, להנאה ולתמיכה אך עלולים גם להסב מורת רוח, כמו בתיאור שלך. את מתארת פלונטר משפחתי שאת מצויה בו ומתלבטת באיזו עמדה לנקוט. אני חושבת שכדאי לחשוב על הרווחים והמחירים שאת משלמת עם כל החלטה ולשאול את עצמך מה *הכי* חשוב לך. כמעט תמיד, בבואנו לקבל החלטות ובפרט בתוך יחסים, ישנן מטרות שונות שמנחות אותנו ולכן כדאי לערוך מדרג ולבחון מהי המטרה הכי חשובה לך ולפיה לנהוג, כי לצערנו, לא נוכל להשיג הכל.
כמה מטרות שזיהיתי במקרה שתיארת: שמירה על כנות וישירות, שמירה על יחסים משפחתיים טובים לאורך זמן, שמירה על כבודך האישי ורצונותייך ע"י הימנעות מהזמנת גיסך. אולי ישנן עוד מטרות (הקשורות אולי ביחסים המורכבים עם אמך).
אם המטרה העליונה מבחינתך היא ישירות, וודאי שכדאי לנהל שיחה ישירה עם אחותך. אם שמירה על יחסים משפחתיים טובים או סבירים, *לאורך זמן* היא המטרה החשובה ביותר עבורך, אז אולי הזמנתה מפעם לפעם של משפחתה של אחותך אלייך במחיר של אי נעימות *זמנית* היא המעשה המתאים עבורך. התשובות בידייך (-:

מועדים לשמחה,

אין כמו טיסה לחו"ל להחליף אווירה ואיזה יופי שיש לך אח שגר שם. אני זוכרת את הטיול שלי בברצלונה כמה נהניתי. אתה יכול להצטרך לטיולים מודרכים שם. אתה יודע לדבר ספרדית? שתהיה לך נסיעה טובה וחג שמח!!!

האנגלית שלי כבר טובה יותר אבל אני מאמין שאם אני יצטרך לדבר ספרדית אני יסתדר. אני מתכוון להיות חמישה ימים במדריד אצל האח שלי והמשפחה שלו וחמישה ימים בסביליה.

ספרד מדינה כיפית ושמחה. ילא כנס למוד. תעשה חיים. בסביליה ומדריד לא הייתי. אני יודעת קצת לדבר ספרדית. בברצלונה בטח כבר ביקרת. אתה רואה אתה לא בודד ומצוין שאתה אורז מזוודה. מאחלת לך טיול מקסים!!!??

זאת הפעם הראשונה שאני יהיה בספרד

השוקולדים לא יעזרו הם רק יעצימו את הכאב שלך. כל כך מבינה את הכאב שלך. את ההרגשה הקשה הזו של חוסר אונים. אל תישאבי לשם. אם הטיפול לא עוזר חפשי אלטרנטיבות אחרות. תשקיעי במראה שלך. תפתחי את הכישורים שלך. לכי לסדנה לכישורים חברתיים. תלכי לדימיון מודרך. ואם את מוצפת ריגשית הכי טוב כתבי את הכל על דף. תעשי לך מחברת כזו.היא תמיד תהיה זמינה וללא תשלום.שולחת לך חיבוק גדול ((((((())))))) ותזכרי שצה שקונה חברות זה חיוך. חייכי אפילו שכואב?

שלום לך,

את מתארת מצב שבו הוצפת בתחושות קשות של בדידות ודיכאון, וכשפנית לפסיכולוג לעזרה טלפונית, הוא היה מוכן לשוח על כך רק בפגישה הבאה.
טיפול פסיכולוגי אכן מתקיים במסגרת של פגישות ושיחות של פנים אל פנים.
יחד עם זאת, אני מבין את ההרגשה שלך, שבעצם לא קיבלת מענה לתחושות הקשות שלך ותמיכה, דווקא בנקודת זמן שהרגשת שהיית צריכה מענה שכזה.
למרות אכזבתך מתגובות הפסיכולוג שלך, אני כן הייתי מציע לך לפתוח את זה איתו בשיחה. לספר לו למה התאכזבת, מה ציפית ממנו באותו הרגע, מה את היית רוצה שיקרה בטיפול, למה את זקוקה. אני מאמין ששיחה שכזו יכולה להיות מועילה עבורך.
כמו בחיים, גם בטיפול - הרבה פעמים כדאי לנו לפתוח ו"לאוורר" את התחושות שלנו, בפרט אלו השליליות והקשות, במקום להישאר איתן בפנים.

בהצלחה,
יאיר.