פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום, רציתי לשתף מה חווה ולקבל ייעוץ להתמודדות עם הבעיה..שהייתי בן 17 חוויתי אהבה מאוד גדולה שנמשכה 3 שנים ובסופו של דבר הגיע פרידה, הפרידה הייתה מאוד קשה לי ולקחתי את זה מאוד קשה, וכל פעם אותה אחת חזרה לחיי בדרך זו או אחרת לתקופה קצרה ואז שוב היחסים עלו בתוהו. מאז כבר עברו מספר שנים והיו לי כמה אחרות אך שום דבר לתקופה ארוכה, לא יודע מה הסיבות אבל יכול להיות שלחצתי או הלחצתי מידי. הבעיה שלי היא שאני מרגיש נואש לאהבה וזה דבר שמעסיק אותי רוב היום. לפני תקופה קצרה הכרתי בחורה במסגרת משותפת שיש לנו יחד והתחלנו לעשות דברים יחד שבעיקר קשורים לאותה המסגרת, להיפגש, לדבר הרבה בפלאפון..כמו כן היה לנו רגע אינטימי קטן אך הבחורה חוששת מקיום של מערכת יחסים עם אדם שנמצא איתה באותה המסגרת. הסכמנו שניתן לדברים לזרום, הבעיה היא שאני מרעיף עליה המון אהבה ומנסה ליזום מפגשים והיא לעומת שזאת שבא לה עונה, שלא בא לה לא עונה ואני באמת לא רוצה לעשות טעויות ולאבד אותה. אני לא רוצה להלחיץ אותה כי אני יודע שזה מבהיל ואני נותן לה גם את הזמן שלה אך בזמן הזה, לאחר שהיא נניח מתעלמת מההודעה שלי עד התקשרות נוספת בינינו אני אוכל סרטים וייסורים פנימים על הפחד שזה יכשל ועל הפחד שהסיפור הזה יהרס. ברגע שהיא עושה צעד ממנה, נניח שולחת לי הודעה/ מתקשר ומשהו הולך לכיוון טוב אני מרגיש שכל העולם ורוד אך מנגד שאני שולח הודעה והיא דוחה את הניסיון שלי למפגש/ לא עונה כלל על ההודעה ואז יוצא שיש לנו זמן מסויים של שתיקה אז בזמן הזה אני מרגיש שעולמי חרב עליי ואני פוחד שכל הסיפור הזה נהרס ושאני שוב אהיה לבד.. מרגיש אובססיה אליה, לא נהנה כבר מדברים שמהם נהנתי בעבר..מרגיש כאילו היא הפכה להיות רוב עולמי אך אינני מראה לה את זה כי לאחר ניסיון חיים מסויים הבנתי כמה שזה מרחיק ומפחיד אך הייסורים הפנימים גומרים אותי..איך אפשר לטפל באהבה האובססיבית הזאת?

היי, יש לי שאלה שקצת לא קשורה לפורום, אך בכל זאת..
אני עוקב אחר הפרשיה של רצח תאיר ראדה שבה הואשם רומן זדורוב ברצח. זדורוב טוען לחפותו בכול מחיר, אך חשבתי על כך שאולי יש סיכוי שהוא אכן ביצע את המעשה, אך הדבר "נשכח" או "נדחק" מזיכרונו? האם ידוע בתחום בריאות הנפש כי יכול לקרות מקרה כזה שבן אדם ביצע רצח לדוגמא והוא פשוט לא יזכור אותו לאחר מכן? "בלאק אאווט"?
כי בכול זאת ראו שהוא מסר פרטים בחקירה, ואיך שהילדה גידפה אותו וירדה עליו, והוא בעצמו אמר שהוא באותו רגע "התפוצץ", נכנס ל"ג'אנאנה" ורצה לפגוע בה.. האם יכול לקרות דבר כזה שהוא אכן פגע בה והיה במין מצב פסיכוטי או משהו כזה והמקרה נשכח מזכרונו..? אשמח לתשובה

אני סובל מחרדות ודיכאונות , כתוצאה מטראומה ואונס שעברתי , הבנתי שכחלק מהליך המיון אעבור מבחני רורשאך וכתמי דיו , רציתי לדעת האם הבוחן מסתכל בעיקר על התגובות הרגשיות בעת הצגת הכרטיס או שהוא מתייחס רק לפרשנות שאני נותנת לכרטיס , באם אני אהיה אדישה בעת הבדיקה ללא רגש מוחצן אז אני יכולה להיחשב כ"ללא בעיה נפשית"

שלום רב,
האם יש מושג כזה חשיבה מונוטונית? ואם כן מה הפירוש?

למה אני רוצה לדעת?!

אני סובלת מהפרעת קשב וריכוז, ויש לי בעיה די רצינית.....
למשל כשאני נוהגת בשיעורים והמורה אומר לי שמאלה/ימינה תיכף אני פונה בלי להפעיל את ההגיון....

אשמח לתגובה.

שלום לכולם היני חדשה פה ובדרך כלל לא פונה לפורמים אך הפעם הרגשתי כי אני חייבת, מרגישה כי עליי לקבל כלים להתמוד עם מה שעובר עליי.
באוגוסט הכרתי מישהו מדהים בחור זהב, הוא סיפר לי שבר השתלה של לב ו 2 ריאות, זה לא הפריע לי והחחלטתי שאני ממשיכה לצאת איתו, הייתה ביניו אהבה ענקית, אומנם לאט לאט לאחר חודש וחצי המצב שלו קצת הדרדר לא הרבה והוא אושפז בבית חולים 10 ימים, החלטתי שאני עדין איתו ונסעתי כל יומיים מהצפון אליו בית חולים בלינסון בפת. הוא ידע שאני אוהבת אותו הוא הרגיש זאת וכך גם אני. לאחר שהתחשרר מבית חולים בתקוםה הזאת הרגשתי קצת אחרת לא ידעתי איך להתמודד עם המצב ולאחר שהתשחקרר אמרתעי לו איך מרגישה לצערי הוא נפגע והחליט לסיים את הקשר, היום בדיעבד מסתבר לי שהייתה יכולה להיות שזה רק תיאוץ בלבד.
חודש אחרי, כן אננו רק חודש לצערי הוא במצב קשה מאוד בטיפול נמרץ מורדם ומונשם לאחר השתלה נוספת של ריאות, ואני, אני נקרעת מזה, כי ביקש מהמשפחה שלא תעדכן אותי לגבי מצבו כי הוא רוצה להגן עליי, הןא נפרד ממני הוא שחרר אותי כי הוא רוצה שיהיה לי טוב בחים הוא יודע שלא יוכל להעניק לי חיים רגילים וזה משהו שלא יודעת איך להתמודד איתו כי אני אוהבת אוו מאוד ורוצה להיות שם עבורו, אני בחורה עקשנית ולא מווותרת, המפשחה שלו ביקשה שאכבד אותם ולא אגיע לבית החוליןם ואני נקרעת, נקרעת ולא יודעת מה לעשות מצד אחד אני רוצה לראותו לדעת שהוא בסדרף מצד שני המצב כל כך עדין שלא רוצה עם המשפחה שלו כרגע מריבות וויכוחוים, הם יודעים שוא יקר וחשוב לי. זה לא שנפרדנו לפני חצי שנה או שנה, רק חודש! לפני חודש עוד נסענו ביחד וטיילנו וזה מה שהור אותי ומכאיב לי כל כך שבמשך חודש המצב שלו הדרדר עד כדי כך שהיה חייב להיות בבית חולים. שגם שם הוא היה ולא סיפר לי את האמת אמר שהוא בבית של אחיו, הוא לא רצה להדאיג אותי, אבל הוא לא מבין שזה שמנסה שלאאדע מה קורה איתו כדי למנוע ממני דאגה רק הופך את זה חמור יותר, אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות לכן פונה לפורום שיכולו לעזור לי להתמודד ולתת לי כלים אני מרגישה כל כ חסרת אונים....
תודה.

שלום!
אני מדריכה בתנועת נוער, וחניכים שלי הם בכתה י'. אחד החניכים שלי סובל כבר הרבה מאוד זמן, מתחילת השנה למעשה, ממצב רוח ירוד מאוד, כולל קושי בדיבור ובתקשורת והבעת רגשות.
קשה לו הרבה פעמים להוציא את עצמו מהבית, הוא לא מסוגל להבין רגשות וסיטואציות חברתיות. הרבה פעמים נקלע לכעסים או תסכולים גדולים מאוד. יש לו הרבה רגשות שליליים, תפקוד ירוד כמדריך, הוא פשוט לא מסוגל למצוא תחומי עניין, להתבטא, וכו. הרבה פעמים כשמשהו קשה לו הוא מתחיל לרעוד, לא מצליח להגיד במילים, מגמגם קצת. באופן כללי- ההרבה פעמים נדמה לי שאולי הוא סובל מדכאון מסוג כלשהו. עכשיו, אני לא פסיכולוגית ולא פסיכיאטרית, אבל אני חושבת שהוא צריך לפנות להערכה מהסוג הזה.

כאן אני מבקשת להתייעץ אתכם-
1. כיצד פונים להורים שלו בנושא הזה. מבלי לגרום להם להרגיש מותקפים, מבלי להתחצף (צעירה מהם בכמה שנים טובות), ובאופן כללי- בצורה נכונה?
2. איך אני יכולה לעזור לו מהמקום שלי כמדריכה? איך להיות שם בשבילו? איך לעמוד על המתח שבין להכיל אותו ואת המוגבלויות שלו ובין לדחוף אותו קדימה, שיתפתח ויפרח? כי בסך הכל התפקיד שלי הוא גם להדריך אותו וגם ללות אותו ולקדם אותו כמדריך בפני עצמו.

תודה! תודה רבה :)

שלום רב.
אני מכירה ילדה בת 9 הסובלת להערכתי (הלא מקצועית) מהפרעת אכילה. היא רזה מאוד ונמוכה ביחס לבנות גילה. היא ממעטת לאכול, "משחקת" עם האוכל המונח בצלחת, בוהה בו רוב הזמן וכשמסתכלים עליה היא יותר מלקקת אותו מאשר אוכלת אותו ובסיומה של הארוחה הנמשכת זמן רב נשאר רוב האוכל על הצלחת. יש לה כאבי בטן תמידיים, כאבי גרון בהגדרתה "שורף לה הגרון", קולה מאוד חלש, כפות ידיה קרות תמיד ועוד... מכיוון שאמה של הילדה מתעלמת מהבעיה ואני כקרובת משפחתה מדרגה שנייה של הילדה אין לי סמכות לפעול בעניינה מה בכל זאת אני יכולה לעשות לטובתה של הילדה במישור הטיפולי מול רשויות הבריאות.
דרך אגב: שיחות עם האמא של הילדה מוצאו, מיותרות ואינן לעניין.
תודה מראש, יעל.

מאז ומתמיד אני מרגיש שהאכילה ובעיקר השתייה שלי לא מאוזנות בעיקר בגלל השתייה המתוקה שאני שותה בלי סוף והחיבה שלי לג'אנק פוד וממתקים אפילו שהיא נרגעה מעט בזמן האחרון. התוצאות של בדיקות השנתיות שאני עושה תמיד תקינות אבל עדיין התחושה שלי שזאת התמכרות שייהיו לה תוצאות בריאותיות במוקדם או במאוחר.

שלום אני בטיפול כבר עשר שנים ונוטלת תרופות פסיכיאטריות אבל שום דבר לא עוזר. האישפוז האחרון שלי קרה כי העלילו עלי עלילה שאני מסתובבת ערומה ברחובות. דבר שלא היה ולא נברא. הגעתי לשם, בלי יכולת להגן על עצמי. אני מפחדת לברר מי העליל עלי את העלילה הזאת. כרגע אני עם תרופות אבל לא רוצה לקחת אותם. מה עושים?

שלום
אני גבר בן 36 שמקבל קיצבת נכות על רקע נפשי (בעיות אישיות). בעבר הייתי בטיפול פסיכולוגי.ללא אישפוזים.
כרגע אני מעוניין למצוא בת זוג לחיים.
ידוע לי שיש לאנשים (או לנשים) דעות קדומות וסטיגמות לגבי אנשים עם מחלות נפש או מוגבלות נפשית.
אני חושש מאפשרות שלבת הזוג הפוטנציאלית יהיו דעות קדומות לגביי דבר שיצמצם את הסיכוי להכרות.
השאלות שלי הם:
1.האם לדעתך אני צריך לנהוג בחוכמה ולא לספר את כל הבעיות שלי בהכרות הראשונית (לספר למשל שאני מקבל קיצבת נכות ולא להרחיב) וזאת על מנת למנוע דעה קדומה לגביי.
אני חושב שעליי לספר על בעיותיי ולקבל תמיכה והבנה רק כשהקשר יהפוך ליותר רציני זא רק אז זה יהיה רלוונטי?
2.אני רוצה לציין שאינני סובל ממחלת נפש מסוימת.
האם לפי דעתך הסיכוי שלי להכיר הוא טוב? (תהיה סבירות פחותה יותר לדעה קדומה מצד הנשים)?
תודה ואבקש תשובה מורחבת

אהלן

קראתי קצת הודעות בפורום, והאמת שאני מרגיש שהבעיה שלי היא מעט ״ילדותית״. אבל בכל מקרה אני מחפש עזרה והרגשתי שכאן אולי אקבל אותה.
רציתי לשתף בבעיה שאני מרגיש כבר בערך שנה ולא ממש מצליח להוציא אותה מהראש.
אני בן 22, עם חברה כבר שנתיים.
היא החברה הראשונה שלי, אבל לה היה חבר לפניי למשך 3 שנים (גיל 17-20).
בחודשים האחרונים הראש שלי הרבה פעמים קופץ למקומות של השוואות. זה מגיע מהדברים הכי קטנים ועד הגדולים. כמה דוגמאות:
לפני כמה חודשים טסנו לחו״ל. וכמובן שמאוד נהניתי ומאוד שמחתי, אבל מידי פעם קפץ לי לראש שהיא פעם הייתה איתו בחו״ל.
בערך כל דבר שאני רואה שקרה בשנים שהם היו ביחד (סרטים, אירועים, תמונות שלה וכו׳) אני מיד חושב על זה שהוא היה איתה כשזה קרה והם עברו את זה ביחד.
גם במין זה משפיע, שאני לפעמים חושב שכל דבר שאנחנו עושים היא כבר עשתה איתו.
למעשה את כל הפעמים הראשונות שלי היא חוותה איתי, אבל את כל הראשונות שלה אני לא חוויתי איתה.

זה הגיע למצב שעשיתי משהו שאני מאוד לא גאה בו, והבנתי שזו טעות אז הפסקתי: חיטטתי בשיחות שלהם מהעבר. בהתחלה שכנעתי את עצמי שזה רק כדי לדעת יותר ולקבל סגירת מעגל, אבל הבנתי שככל שאני יודע יותר פרטים על הקשר שלהם ככה אני גם חושב על זה יותר (וכמובן גם העובדה שזה לא אתי).

ברור לי שזה נובע מחוסר ביטחון עצמי, ואני גם יודע שאין לי סיבה לחשוב על זה כי עכשיו היא איתי ויש לזה סיבה. אבל בכל זאת אני לא מצליח לשנות את צורת החשיבה שלי.

תודה מראש על העזרה :)

לא בטוח שלבעיה שלי יש תשובה חד משמעית אבל אנסה.
אני בן 42 גרוש עם ילדים. לאחר גירושי יצאתי עם בחורה שהייתה ללא ספק אהבת חיי (אני מאמין שזה היה כך לגבי שנינו). הרבה חום ואהבה והרבה נתינה משך כ 7 שנים. היו, יחד עם זאת, שתי בעיות. האחת היא שהיא לא רצתה מעולם ליישב את הזוגיות שלנו בעוד שאני רציתי והשניה, שעל כל צעד ושעל היא בחרה בפרידה. כל מריבה קטנה וכל חוסר הסכמה ביננו, גררו לפרידה. כמעט כל שבוע. לפעמים ליום ולפעמים לכמה ימים. תמיד, אבל תמיד, אני הייתי זה שמחזיר אותנו למערכת היחסים עד שבאיזשהו שלב אפילו התחלנו לצחוק ולהתבדח על זה.
באחת הפרידות שהיו לנו לפני כ 5 חודשים (שוב, על דבר טיפשי ומעולם לא על חוסר אמון או דברים כאלה), החלטתי שבכדי לא למצוא עצמי שוב רודף אחריה ומנסה לשכנע אותה לחזור, פשוט אתחיל לצאת עם מישהי אחרת באופן מיידי וכך היה. מיד מצאתי משהי והתחלנו לצאת. חשבתי שזה יהיה רק "ריבאונד" בכדי להתשחרר מאהבת חיי שלא נראה כי תוביל לאנשהו, אולם לאט לאט התחלנו להתאהב למרות שלא חשבתי שזה יקרה (גם כי ליבי עדיין יה עם ה"אחרת", גם בגלל שהיא צעירה ממני משמעותית ובלי ילדים וכן הלאה).
אולם, פתאום, לאחר כחודשיים שאני כבר במערכת יחסים חדשה, אותה אהבת חיי, החליטה לשבור את המוסכמות ויצרה איתי קשר מיוזמתה. סיפרה לי כמה היא אוהבת אותי ומתגעת אלי, כמה היא רוצה לחיות יחד וכמה שהיא מבטיחה להפסיק עם הפרדות השבועיות האלה.
אני מאין לה שהיא באמת רוצה את זה, אך אני חושב שהיא לא תוכל לעמוד בכך, שכן הקלות של להפרד ולתת לי לרדוף אחריה, הייתה שם כל הזמן, משך שנים מעידה על משהו באופי שלה (אני לא פסיכולוג, אך כך נראה לי).
בנוסף, אני חושב שהלחץ שהיא פתאום מפעילה, נובע יותר מ"כבוד עצמי" פגוע שכן נודע לה על ה"חברה החדשה" ולדעתי היא מרגישה מאויימת, או קנאה במשהי צעירה ממנה, דוגמנית עם שני תארים, שתפסה את מקומה וההבטחות שלה לא יחזיקו מעמד הרבה זמן בפועל. למרות שהיא באמת מתכוונת לכך כרגע.
אני, לעומת זאת, קרוע. אני עדיין אוהב אותה, בכל ליבי. אני מעריך אותה, מכבד אותה והייתי כן רוצה לראות עצמי חי איתה עד ליומי האחרון ומצד שני נמאס לי מהפרידות השבועיות ואני לא רוצה לאבד את המערכת יחסים החדשה עם מישהי שאני מתחיל לאהוב שכל כך כיף לי איתה והכל נראה נורמאלי משך 5 חודשים כבר (והיא ללא ספק כבר שקועה כל כולה במערכת יחסים איתי ומדברת על אהבה, על לחיות יחד וילדים וכו).
מה עושים?
תודה

היי,

למרות שהחיים שלי לא פשוטים בכלל, וכללו טיפולים פסיכולוגיים והרבה כאב וסבל, עשיתי טעות איומה לפני מספר שנים, והלכתי לעבוד בשירות לקוחות. היה נורא ואיום, ובכל זאת, בגלל שהייתי צריכה להתפרנס ובאותה תקופה לא מצאתי משהו אחר, נשארתי שנתיים.

היו הרבה מקרים של טענות והשמצות אישיות שספגתי, צעקות, איומים, והיו גם מקרים שפשוט לא יכולתי יותר לשאת את הרוע מהצד השני של הקו וניתקתי. הריקושטים שהגיעו אחר כך פגעו בי עוד יותר. סה"כ עשיתי את העבודה שלי כמו שצריך, אבל כנראה שבהגדרה הישראלית לספוג עלבונות אישיים שחלאה מטיחה בך בטלפון במשך עשרים דקות בלי לענות, זה חלק מהתפקיד של נציגת שירות. עצוב. אבל עכשיו זה נתון שזאת הייתה המציאות, ואני צריכה להתמודד.

הדברים חוזרים אלי כל יום, בעוצמה משתנה. דברים שאמרו אותם "לקוחות" וגם דברים שאמרו כל מיני "מנהלים" במוקד בעקבות ה"תלונות" השקריות. התחושה הכללית שנשארה אצלי היא של חוסר שביעות רצון מהעבודה שלי, למרות שזה לא נכון, כי 90 אחוז מהלקוחות כן היו מרוצים, אבל ה - 10 אחוז האחרים הם משום מה אלה שמהדהדים.

אני מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה כדי להפחית את התדירות ואת העוצמה של הזכרונות האלה, ואני לא בטוחה מה נכון לעשות. כבר עברו כמה שנים מאז. חשבתי על לכתוב בלוג (בלי פרטים מזהים) ולפרוק מחשבות ורגשות, אבל בגלל שהכתיבה היא לא ישירות אל אותם לקוחות ומנהלים שפגעו, אני לא יודעת אם זה יהיה אפקטיבי.

מה כן?


תודה מראש

סתוונית

מכובדיי מנהלי הפורום שלום !
אני בן 30 בריא באופן כללי ומטופל 4 שנים בOCD. הבעיה שלי היא קושי להגיע לקשר אינטימי ומיני עם נשים. האמת שאני בתול ומעולם לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית, זוגית עם נשים והדייט האחרון שהיה לי היה לפני 5 שנים בערך. האמת שאני ממש סובל מהמצב הזה וגם ההורים לוחצים עליי להתחתן (הם גם שאלו אם אני הומו אז פשוט אני עניתי להם שלא). האמת שאני מרגיש די חופשי לשפוך את הלב כאן בפורום. לפני כ3 שנים הייתי במספר מפגשים אצל פסיכולוגית אך הפסקתי את סדרת המפגשים שלה עקב מצב כלכלי ירוד. באיזה שהוא שלב חשבתי ללכת לנערות ליווי אבל ויתרתי בגלל פחד ממחלות מין.
אנא מכם, מה ניתן לעשות?
תודה רבה !

שלום לכולם,
אני מתעניינת בטיפול CBT, לפני שאפנה למטפל, חשבתי על לנסות את שיטת הטיפול הממוחשבת באתר *** אשר מציעה תכנית אימונים אישית. האם מישהו עבר שיטת טיפול שכזו? באתר הזה? והאם הטיפול מועיל, אני מודעת לכך שזו עלולה להיות תשובה שהיא אינדיבידואלית לכל אחד, אבל דעות לכאן או לכאן יתקבלו בברכה.

תודה רבה,
שלי.