פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום ש',
לשאלה לגבי התאמת שיטת טיפול למטופל, אין תשובה חד משמעית. תלוי את מי שואלים: איזה מטפל ואיזה מטופל. ייתכן גם שעבור אותו המטופל, טיפול בשיטה אחת יתאים בעיתוי מסוים בחייו ושיטה אחרת בזמן אחר.
מהתיאור שלך נשמע שהתנסית בטיפול דינמי, אך לא לאורך זמן. טיפול דינמי בוודאי מהווה מענה רלוונטי לבעיות כמו דיכאון, ערך עצמי נמוך והשפעה של מורכבות משפחתית, אבל הדרך היא כזו שאינה מאיצה תהליכים, בהתאם למהות הטיפול ששואף לעסוק בנימים הדקים שבחוויה הבינאישית והתוך נפשית. משום כך, טיפול דינמי מצריך מהמטופל אורך רוח ומוכנות להתקרבות איטית לעולמו הפנימי, דרך הקשר עם המטפל.
אם את חשה בצורך דחוף לשפר נושאים בחייך, ייתכן שכעת יתאים טיפול שמתנהל "בקצב אחר". CBT, על נגזרותיו, במיוחד טיפול אינטגרטיבי (טיפול שמאמץ טכניקות שינוי מהCBT ומשיטות טיפול חוויתיות, יחד עם שימת דגש על הקשר הטיפולי) אולי יהיה מענה מתאים עבורך כעת.
למרות שאיני רוצה לבלבל אותך יותר, אני מציעה שתקראי ברשת על סכמה-תרפיה ותתרשמי או שתפני למטפל שאמון גם על השיטה הדינמית וגם על CBT.

בהצלחה,

שלום רותי,
אני יכולה לחשוב על כמה דרכים שעשויות לעזור לך. את יכולה להתחיל בלשוחח עם המטפלת על הקושי עצמו, על המחסום. מניסיוני, האמפתיה לקושי יכולה להקל על תהליך החשיפה והגילוי. אתן יכולות לדבר "על-יד" ומסביב לסוד ולאט-לאט, כשתחושי בטוחה יותר, בעזרת הקרבה של המטפלת והעזרה שלה, תוכלי לאפשר לעצמך לספר. עוד אפשרות היא לכתוב לה - בתוך המפגש עצמו, או להשאיר לה מכתב ולבקש ממנה לקרוא בו. אח"כ תוכלו לשוחח עליו ביחד ולעבד גם את הקושי שבגילוי וגם את התוכן.
ביחד עם הקושי שבסיפור הדברים, הגילוי יכול להיחוות כהקלה רגשית משמעותית וגם לקרב ביניכן. אני מקווה ומאחלת לך שתחושי כך.

שלום אופטימית,
אני שמחה לקרוא שאת אופטימית ונכונה לשינוי מצמיח בחייך.
ההודעה שכתבת מגלה טפח ומכסה טפחיים. אינני יודעת כיצד לענות לך תשובה מושכלת מבלי לדעת דבר על הנסיבות.
באופן כללי, נשמע לי שאת מעוניינת לעבור תהליך של התפתחות אישית וללמוד על עצמך. אפשר לגייס לטובת התהליך סוגים שונים של משאבים, החל מקואוצ'ינג ועד לחוגים או לימודים שאת מתחברת אליהם.
כיוון שפנית לפורום פסיכולוגיה, אני יכולה לסמן גם טיפול פסיכולוגי בתור אפשרות טובה ללמוד בו על עצמך ולהתפתח דרכו. במסגרת אינטימית, בפני מטפל המחויב לשמירה על סודיות, בה תוכלי להיחשף יותר, לספר את סיפורך ולהתקרב אל עצמך. תהליך בו תוכלי להתוודע אל החוזקות שבך, כמו גם אל החולשות ולצמוח.
בהצלחה,

אני רוצה להוסיף לשאלה שאני מרגיש תחושות של מחנק כזה שאני כל פעם כמעט עולה לי דמעות בגרון פתאום ניהיה יותר רגיש כזה וגם כאב ראש וחום כזה בפנים שאני מרגיש זה קורה כמובן מפסיק והמשיך לי ביום שאחרי או יומים אחרי בסיטואציה דומה ששוב זה עולה לי פתאום
וכמובן מחשבות יותר ופחד ממוות

השאלה שלי זה האם זה התקף חרדה?
פשוט אני לא יודע ממה כי אני עד עכשיו כל כך חיכיתי לגיוס וציפיתי ואני לא יודע עם זה בהכרח קשור לגיוס שקרב או יכול להיות שכן בתוכי
ואיך להפחית זאת בבקשה במהרה זה כבר 5 ימים ככה

בהרבה מובנים החיים בחרו לי בעל כורחי. בייחוד בילדות כי שם הכי קל להיות חשופים להשפעות מזיקות ללא יכולה שיפוט והתנגדות. זה מחלחל ומעצב אותנו. אבל בבגרות צריך לעבור תהליך שנלמד לבחור להיות בטוב, כמה שניתן. זה לא יהיה קל לשנות דפוסי חשיבה והרגשה אבל שווה את זה. בבגרות יש יותר יכולת לבחור אחרת. לא לתת לעבר רע להרוס הווה טוב. טיפול יכול לעזור. לא חייב רק לשרוד את החיים. שווה ללמוד גם להנות מהם.

חברים יקרים,

אנו ערים היטב לצורך שיש לחלק מהחברים המשתתפים בפורום לחלוק חוויות, לשתף, לתת להן במה ומקום, כמו גם לשמוע מה יש ליתר החברים לומר לגבי חוויות אישיות שלהם. עם זאת, פורום זה הוא אינו המקום לעשות זאת. איננו מבטלים חלילה צורך זה, ולו אף לרגע, אלא מבקשים לנתב אותו למקומות אחרים, לפורומים נוספים וכדומה.
על מנת לחדד את הדברים - פורום זה נועד לתת מקום ומענה לשאלות לגבי בריאות נפשית, טיפול פסיכולוגי, פסיכותרפיה וכדומה.
הבה נכבד את הפונים והמשיבים, ונשמור כולנו על רוח דברים זו.

בברכה,
יאיר.

יוסי שלום.

שאלת שאלה מאד ממוקדת "איך מוצאים מטפל טוב מתוך רשימת המטפלים של מכבי"? אני אענה מעט יותר בהרחבה ואז אתמקד יותר.
אחד הדברים החשובים ביותר בטיפול פסיכולוגי הוא הקשר שיש לך עם המטפל/ת. בהיבט הזה, החוויה שלך היא החשובה כאן, איך אתה מרגיש עם המטפל המסוים שלך. וחוויה זו היא מאד סובייקטיבית. לאדם אחד טוב עם מטפל X ולשני טוב עם מטפלת Y. אין "חוקיות" בעניין הזה. מכיוון שכך, קשה (ואולי אף די חסר טעם) לנסות ולתת לחוויה הזו איזשהו תיאור מדויק, או לחילופין, שאני אנסה לציין בפניך רשימה של מאפיינים בטיפול, שיהיו חשובים עבורך. כאמור, החוויה שלך היא החשובה כאן.
לאור זאת, קשה לי לומר לך מראש מיהו מטפל טוב מבין רשימת המטפלים שבידך. אתה יכול לנסות ולברר אולי בקרב חברים, משפחה או מעגלים רחבים יותר (כמובן במידה ונוח לך עם זה), האם יש או היה להם ניסיון מוצלח בטיפול פסיכולוגי ועם מי. אבל שוב, בסופו של דבר החוויה היא שלך, ולכן אין ממש תחליף למפגש האישי. חשוב בעיניי לתת לעצמך גם תקופה מסוימת לצורך התאקלמות, הסתגלות ובחינה של הקשר, ואז לברר לעצמך גם האם המטפל הזה הוא טוב עבורך, עונה לצרכיך, או שלא.
כן אפשר לצאת מנקודת הנחה שרשימת האנשים שבידך היא של אנשים מקצועיים, עם השכלה והסמכה פורמלית, אשר כוונתם טובה.
מעבר לכך, זה תלוי בך, במטפל האישי שלך, ובקשר הנרקם ביניכם.

בהצלחה,
יאיר.

לגבי המשפט שרשמת: "אחד הדברים החשובים ביותר בטיפול פסיכולוגי הוא הקשר שיש לך עם המטפל/ת"

אין לי ספק שזה חשוב להצלחת הטיפול, אבל כמו שרשמת זה רק אחד הדברים, מה עם יתר הדברים?
בהנחה שאי אפשר לחזות את טיב הקשר עם המטפל, אני מעוניין במטפל שיש לו אחוז הצלחות יחסית גבוה עם רמת אפקטיביות/שינוי לטובה גבוהה שנשמרת לאורך זמן, זאת מתוך הנחה שיש לי יותר סיכוי להצליח עם אחד כזה, האם אתה מכיר מישהו או איך אני יכול למצוא מישהו כזה?

בנוסף לא ענית לי על השאלה הראשונה, לאיזו התמחות/סוג טיפול אני צריך ללכת שהכי מתאים לבעיה שציינתי?

תודה רבה.

היי יוסי,

אכן שאלותיך חשובות ונדמה לי שהן נוגעות בבסיס העניין בטיפול, והוא החוויה הסובייקטיבית.
כך אני יכול להציב סימן שאלה בעצם לגבי יתר הדברים שציינת. למשל: "מטפל עם אחוז הצלחות גבוה" -מהו אחוז הצלחות גבוה? 70% ? 80% ? 60%?
ובכלל, איך אתה מגדיר "הצלחות"? מהי הצלחה בטיפול? הרי כל אחד מאיתנו יגדיר זאת אחרת. כנ"ל לגבי "רמת אפקטיביות גבוהה שנשמרת לאורך זמן" - "לאורך זמן" זה למשך כמה חודשים? חצי שנה? שנה? יותר? שוב, ההגדרה היא סובייקטיבית.
כאמור, אתה מעלה נקודות חשובות לטיפול בכלל, אבל נשמע שהן חשובות לך בפרט. אני יכול לייעץ לך להפנות זאת למטפל/ת שתיפנה אליהם, לשוחח איתם על הנקודות האלה, לשמוע מה דעתם, ולראות יחד עם המטפל/ת אילו מטרות אתה רוצה לקבוע לעצמך בטיפול.
סה"כ הטיפול הוא בשבילך, ולכן רק אתה תוכל להגדיר באופן שהכי ישביע את רצונך, מה בסופו של דבר ייחשב להצלחה, וזה מה שחשוב.
לגבי סוג הטיפול - זה מורכב. הייתי אומר שזה תלוי. אם אתה רוצה לטפל בסימטומים של ה-OCD, ממנו ציינת שאתה סובל ברמה קלה, אזי טיפול CBT (טיפול קוגנטיבי-התנהגותי) יהיה עדיף.
אם ברצונך שבמוקד הטיפול יהיה בחינה מעמיקה ורחבה של מערכות היחסים שלך, תובנות לגביהם והשלכותיהן על חייך, הרי שטיפול פסיכולוגי דינמי מומלץ לצורך הזה.

בהצלחה,
יאיר.

שלום לך,

אני מתרשם שאת מרגישה שאופן התגובה שלך (להיות מאד מופעלת רגשית ולפעול מהמקום הרגשי בלבד) מפריע לך מאד בחיים, ושזה מטריד אותך, ושאת מוצאת את עצמך נפגעת שוב ושוב בגלל זה. בעיניי זו אכן סיבה מאד טובה לפנות לטיפול פסיכולוגי. חשוב שתדעי שחייך לא חייבים להמשיך ולהתנהל כך. טיפול פסיכולוגי-דינמי יספק לך מרחב נפשי בטוח ומכיל שבו תוכלי לבחון את הדברים בקצב שלך בעזרת איש מקצוע.

בהצלחה,
יאיר.

שלום גדי,אתה מתאר מצב מאד קשה מורכב. אני מניח מדבריך שסבלת מכאבים עזים עוד לפני ניתוח ההרניה, ויחד עם זאת, נשמע שהניתוח שעשית, היווה למעשה איזו נקודת תפנית, איזה אירוע דרמטי, שהחיים אחריו אינם דומים כלל לחיים שהיו לך לפניו. נראה כי לתוצאות הלא מוצלחות של הניתוח יש השפעה רבה על כל היבט בחייך, וכי הרבה דברים השתנו בעקבות זאת. כתבת גם שאתה מאד סובל עכשיו גופנית ונפשית.
לגבי בעיותיך הגופניות, אינני יכול כמובן לסייע. מכיוון שבעיותיך הגופניות הן רבות ומגוונות כל כך, אני יכול אולי להמליץ לך שרופא מומחה אחד, שאתה סומך עליו ושיש לך קשר טוב איתו, ירכז את הטיפול בך.
בנוסף, אני מאד ממליץ לך גם להתחיל טיפול פסיכולוגי פרטני. אנו מודעים היטב לקשר גוף ונפש ולאופן בו כאבי הגוף משפיעים על כאבי הנפש, ולהיפך. אתה מתאר בעצם גם מצב של התדרדרות במצבך הנפשי בעקבות הסיבוכים הרפואיים. נשמע שהמצוקה הנפשית שאתה נמצא בה כרגע היא ברמה גבוהה מאד, ולא פחותה מהמצוקה הגופנית. לכן כדאי שתקבל תמיכה וסיוע גם מהזוית הזו.

אני מאחל לך רק בריאות,
ומקווה שבריאותך הנפשית והגופנית רק תלך ותשתפר עם הזמן.
יאיר.

שלום אוריאן,
אני יודעת שהכוונה שלך היתה טובה. אולי אפילו מדם ליבך הגבת ועדיין, בפורום נהוגים כללי כתיבה, שחזרתי עליהם וביקשתי להיענות להם, פעמים רבות.
לא נקבל במסגרת הפורום הודעות שמנוסחות בלשון שיפוטית ומאשימה. ניסוח ההודעה שמחקתי בהחלט היה כזה וגם בוטה.
לא נקבל בפורום גם פרסום שלילי\חיובי של גופים או אנשים\מטפלים פרטיים, הודעות סתמיות או כאלו שאינן רלוונטיות. ההודעה שכתבת וודאי לא היתה סתמית.
כפי שכתבתי, אין לנו שליטה על מחיקת התגובות להודעה שאנחנו בוחרים למחוק. התגובות נמחקות עם ההודעה באופן אוטומטי.
אקט המחיקה מאוד לא נעים - עבור כל הצדדים ולכן, יחד עם הרצון הטוב - אני מבקשת לנהוג להבא באחריות ולהיענות לכללים, גם אם התכנים מסעירים.

שלום יצחק,

אכן ישנה קורלציה בין הדברים.
האיש המוסמך לענות על שאלה זו הוא פסיכיאטר.
אני ממליץ לך להעלות שאלה זו בפורום פסיכיאטריה.

יאיר.

שלום לך,
יכול להיות שיש קשר בין הOCD לזיכרונות, למתחים ולהתפרצויות וגם יכול להיות (מה שנראה לי יותר) שמאז שאת בטיפול, צפים ועולים רגשות קשים, חרדות ומתחים, שעד עתה, כנראה עשית מאמץ שלא להיות איתם במגע ולא לחלוק אותם עם מישהו (גם עם עצמך...)
במובן הזה, יופי שהגעת לטיפול. יש לך כתובת, יש לך בית. גם אם הפניה לטיפול היתה בקשה לעזרה ממוקדת סביב הOCD, את יכולה וכדאי שתשתמשי בטיפול באופן רחב יותר ותעבדי באמצעותו את המתחים שעולים סביב הקשר עם אבא, הזוגיות של ההורים ואת המתחים סביב הזוגיות שלך, שמוצאים את דרכם להתבטא בהתפרצויות על החבר.

שלום לך,
אני לא מכירה דרך טיפול טובה יותר לבעיות שהצגת מאשר טיפול פסיכולוגי.
כיוון שאת מעוניינת בקשר אבל יראה ממנו, טיפול טוב, יצטרך ללוות אותך במקביל בשני מישורים: האחד: בעיבוד חוויות הילדות, הקשר עם אימך והזוגיות שנחשפת אליה (לא רק של הורייך) ובמקביל: לתמוך בך באופן אקטיבי, בחיפוש בן זוג וללוות אותך ליווי צמוד, כאשר יתחיל להיווצר קשר זוגי, אולי אפילו בשיתוף בן הזוג. מטפל מתאים יהיה כזה בעל הכשרה דינמית וכן בעל ידע וניסיון בטיפול ממוקד בהפרעות חרדה.
אם את סטודנטית, את יכולה לפנות לשירותי הייעוץ לסטודנט במוסד הלימודים בו את לומדת ולקבל טיפול מקצועי ומוזל.

בהצלחה,

שלום לך,
אני מבינה מתוך מה שכתבת שאת מתבגרת, מתחת לגיל 18 ולכן את תחת הגדרה של קטינה. טיפול פסיכולוגי – כמו טיפול רפואי, עבור קטינים, יכול להינתן רק לאחר הסכמת ההורים. (לפחות הורה אחד, במקרה וההורים נשואים או שני ההורים, במקרה והם גרושים). ישנם מקרים רגישים, בהם מתבגרים מבקשים טיפול ללא מעורבות הוריהם ולעתים הטיפול אכן יינתן להם, במידה והם "קטינים בשלים" (מעל גיל 16 ובעלי בשלות), כך מבחינת החוק.
המצב הזה אינו אידיאלי, מפני שבד"כ, להורים ישנה חשיבות גדולה ביכולתם לשנות ולסייע במצבי קושי אצל הילדים שלהם.

בהתייחסות אישית אלייך: אומנם לא פירטת מדוע אביך מתנגד לטיפול, אך יש לי תחושה שאם יכיר בצורך ובחיוניות של טיפול עבורך – יסכים לכך ואולי גם יסכים להתגייס להיות מעורב. מה לגבי אמך? האם לתחושתך היא יכולה להיות כתובת עבורך במחשבה על פניה לטיפול?

את מתחילה בלספר על רתיעה עוצמתית שלך מלהצטלם וממשיכה ומספרת על עיסוק אובססיבי במשקל שלך. את מנסחת את תחושותייך הקשות במילים: "סלידה עצמית" ואני עסוקה במחשבה על ההתמודדות שלך, כנערה נבונה ופעילה (כך נשמע) בחיי היומיום שלך, עם הדרישות הלימודיות, עם חיי החברה, החבר, המשפחה, כשבתוך תוכך את חווה חרדות וסלידה עצמית, על כמה משאבים נפשיים ההתמודדויות ודאי גוזלות ממך ועל עד כמה את זקוקה לאוזן קשובה וליד מכוונת.
אני לחלוטין חושבת שטיפול פסיכולוגי הוא חיוני עבורך כעת ושאת זקוקה למפגש עם מטפל שיוכל לספק לך מקום בטוח לעבור בו תהליך של בירור פנימי ולסגל דרכים יעילות להתמודדות עם החרדות.

אומנם קיימות מסגרות המעניקות טיפול בחינם (מרפאות לברה"נ) או בתשלום מופחת (עמותות או התארגנויות של מטפלים) אך אני מציעה כי תתחילי בשיתוף את היועצת החינוכית שלך בביה"ס. אחד התפקידים של יועצת, הוא לקיים שיחה ראשונית עם תלמיד הנמצא במצוקה, לסייע בגישור עם ההורים, לבדוק אפשרויות לטיפול ולהפנות לכתובת מתאימה.
את יכולה להראות ליועצת את התכתובת בינינו.

אשמח לשמוע ממך על ההתקדמות,
כל הכבוד על לקיחת האחריות על עצמך!

תחשוב איזה דברים יכולים לך להרגיש טוב יותר עם עצמך בתור התחלה.

שלום לך,
אני שומעת על קשיים משתנים שאתה מתמודד איתם מגיל ההתבגרות, על התרחקות מחברים, על חוסר סיפוק, על מצבי דיכאון ועל קושי גדול להיעזר.
לא טוב לך, אבל אתה מתקשה לפנות לטיפול פסיכולוגי ויחד עם זאת - פונה לפורום פסיכולוגיה. אני משערת שזה מפני שבמקביל לחלק שחש התנגדות פנימית לגשת לטיפול, ישנו גם חלק בך שמקווה, שהיה רוצה, שמבין שצריך.
האם החלק הזה יכול להביא אותך לטיפול? לתת לך יד ולומר לך: "גש".?
אני יודעת שההצעה שלי עשויה להישמע מוזר, אבל בכל זאת. כמעט אף אדם שאני מכירה, לא מגיע לטיפול עם מוכנות ורצון מוחלטים להסתייע וגם אם כן, לרוב, במהלך הטיפול, חלקים אחרים "ישמיעו את קולם" וזה בסדר. כאשר אנשים חווים מצוקה או סבל, הם יכולים להגיע לטיפול גם אם יש להם דעות קדומות או עמדות שונות לגבי טיפול ובלבד שישנו גם חלק נוסף (אפשר לקרוא לו החלק ההורי\האחראי\האגו\התקווה). נסה לשמוע גם אותו ולהיעזר בו. הוא קיים אצלך, הוא זה שהביא אותך לכתוב כאן.

בהצלחה,

שלום לך,
הלוואי שלא היית צריך לעבור ניתוחים ושלא היה מתגלה שום פגם המצריך התערבות רפואית. לצערנו, כך היה - ולשמחתנו, נשמע שהפגם והניתוח לתיקונו, לא השאירו חותם פיזי בולט.
עדיין, עולות בך מחשבות מציקות שמקשות עליך לקבל את עצמך כפי שהנך. המחשבות מלוות בהנחה שהיה צריך להיות אחרת. אנו איננו חיים את החיים שהיו יכולים להיות לנו - אנו חיים את החיים כפי שהנם. זוהי אמירה פשוטה לכאורה, אך לעתים קשה להכרה ולקבלה.

באופן אישי, אני פחות מתחברת לניסוח: "להיות שלם עם עצמי". אני חושבת שתרבות הצריכה והמדיה בדורנו, משפיעות עלינו ועל ההתייחסות לעצמנו, לעתים, כמו אל מוצר, שחייב להיות: הכי יפה, הכי מוצלח, הכי מושלם... ואם לא? (והרי לרוב – לא...)
אנחנו בני אדם. יש לנו חולשות, יש פגמים (כאלו שנראים לעין, כאלו שלא), עם מצבי רוח עולים ויורדים. במובן הזה, אני מציעה ניסוח מעט שונה מ"להיות שלם עם עצמי" – להשתדל לחתור לקבלה עצמית ולמימוש עצמי. לנסות להתבונן על כוליותך, כל מי שהנך, יחד עם הפגם ולהשתדל להתעמק בחלקים הנרחבים בחייך שהם ברי שליטה והתפתחות חיובית.
אם מסובך לבד – טיפול פסיכולוגי יכול לסייע.

ועוד מחשבה שהיא בחזקת השערה: לפעמים התמקדות יתר בפגמים פיזיים זניחים, יכולה להצביע על קשיים רגשיים עמוקים יותר וגם בזה טיפול יכול לסייע, מפני שמאפשר התבוננות פנימית נרחבת ומעמיקה.

בהצלחה,

לאיזה בעל מקצוע כדאי לי לפנות בהקשר זה לפסיכולוג?

אני מציעה שתקרא מעט ברשת על טיפול דינמי, על טיפול קוגניטיבי התנהגותי וגם על ACT ושתחפש מטפל לפי גישת הטיפול שמדברת אליך יותר.
אתה יכול לפנות לפסיכולוג קליני, כמו גם לעו"ס בעל הכשרה בפסיכותרפיה או מטפל בעזרת אמנויות. כל איש מקצוע מתחום בריאות הנפש.

בהצלחה,