פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום אבי,
אתה מזכיר מספר פעמים את 'הבעייה' עימה אתה מתמודד, ומרגיש שאינה מטופלת באפן הנכון.
על מנת שאוכל לנסות להתייחס לשאלתך - האם תוכל להגדיר מהי 'הבעייה' ?
ובאיזו מסגרת וע"י מי [איזה איש מקצוע] אתה מטופל?

לוקה בסכיזופרניה וocd מחשבתי קשה .
נוטל תרופות ובקשר עם פסיכאטר..
מטופל בשיחות "תמיכתי" כהגדרת המטפל אך לא חש שמוביל לאןשהו .. רוצה להתקדם ולצאת מהתקיעות בה אני נמצא היום . וברקע ישנו סבל רב והמון התמודדויות מבחינה נפשית
מקווה שעניתי לך אשמח לתגובה .
תודה רבה לך

שלום אבי,
בהחלט ענית, בצורה ברורה ועניינית. ובעקבותיך אנסה גם אני להיות ברורה ועניינית לפחות כמוך.
ראשית עלי לציין שמה שאתה עושה כיום הוא בדיוק מה שנדרש - להתמיד בטיפול התרופתי ובשיחות, להתמיד במאמץ להיות עם הראש למעלה ולהיות פעיל. היכולת שלך לעשות זאת מעידה שבצד המחלה אתה גם אדם עם כוחות.
למעשה לכולנו נקודות חולשה ונקודות חוזק, ומה שיכול לסייע לאתר אותן הוא אבחון פסכידיאגנוסטי שנעשה ע"י פסיכולוג קליני. ייתכן שנעשה לך אבחון כזה לאחרונה [ועל פיו נקבעה האבחנה שלך], אך לא כל הפסיכיאטרים שולחים לאבחון כזה - ואם לא נעשה לך עדיין אבחון כזה אני ממליצה שתבקש זאת, זה צריך להיעשות ע"י פסיכולוג קליני שמנוסה באבחון וטיפול בסכיזופרניה. בין אם מדובר באבחון שכבר נעשה [לאחרונה או בשנים האחרונות] או באבחון שייתבצע עתה - רצוי שהמטפל שלך ייעזר בתוצאות האבחון בהמשך הטיפול. האבחון יאתר גם את היכולות שלך ויאפשר להציע תחומי פעילות נוספים שיכולים להתאים לך.
בנוסף - האם אתה במסגרת כלשהי של אנו"ש? לעתים עוזר לכולנו להיות בקשר עם אחרים שסובלים מבעיות דומות לשלנו, לשתף בהרגשות וגם בפתרונות.

אני מקווה שעזרתי במשהו. הרגש בטוב,

תודה רבה על התשובה היפה והטובה ..
מה שהבנתי זה שעליי לפגוש פסיכולוג.. מטפל
אבל זה מאוד קשה לי מבחינה כספית . מה גם שאיני עובד .
אז מי ומה יכול לעזור לי להמשיך ולפתח את עצמי . וכמובן לטפל בעצמי ??
כלומר : היכן אני מוצא מטפל שיוכל לעזור לי כנ"ל ?
כן חבר קופ"ח אך לא ידוע האם ישנם מטפלים גם בשיטת סיביטי.. אותו אני זקוק בעקבות הפרעת האוסידי ממנו אני סובל .
תודה

כדאי שתקרא שוב מה שכתבתי לך בתגובתי הקודמת, אבי.
המלצתי להמשיך בטיפול שאתה מקבל כיום [תרופתי, ואותן שיחות-תמיכתיות שבועיות], המלצתי שתציע למטפלים שלך להיעזר באבחון פסיכודיאגנוסטי [אבחון ע"י טסטים פסיכולוגיים - זה מומלץ בכל מצב של תקיעות, ובד"כ צריך להיות מוזמן ע"י איש מקצוע המטפל בך], כמו כן הייה בקשר עם אנו"ש ומה שהם יכולים לתת לך.

אני פסיכולוגית, לא כלכלנית ולא בנקאית, ואיני יכולה לתת ייעוץ בנושאים הכספיים וגם לא לפתור את בעיות המימון.

הרגש בטוב,

כהמשך לדבריי...
מאוד מעונין להחליף מטפל וסוג של טיפול . לסיביטי שעובדים בצורה התנהגותית קוגנטיבית .
השאלה היא מהיכן ואיפה אמצא לי מטפל שכזה .
אין לי דייי כסף לכך אך אשמח לשמוע רעיונות לקדם את מצבי .
תודה רבה

תתנחם בזה שיש אור בקצה המנהרה בקשר לבעיה שהעלית , על אף המורכבות הרבה
היא מסוג ההפרעות ששומרות על מודעות .
עם הטיפול הנכון והסביבה התומכת הכל יפתר .
סבלנות
יום טוב

פני לקופה שלך, עלויות הטיפול במסגרת קופות החולים נמוכות מאשר במיגזר הפרטי [אף כי ייתכן שתהיה רשימת המתנה]. כמו כן בידקי אם במסגרת כלשהי בה את נמצאת יש אפשרות לעזרה נפשית [למשל אם את סטודנטית - ברוב האוניברסיטאות והמיכללות יש כיום שירותי בריאות הנפש לסטודנטים]. בנוסף, במחלקת-הרווחה בעיריות רבות בישראל ניתן לקבל טיפול ע"י עו"ס.

בהצלחה,

שלום מיכל
אני מתרשמת שבעולמך הרגשי שורר כיום בלבול. אני לא שומעת שמחה לקראת הלידה הצפוייה, שמטבע הדברים הייתה אמורה להיות דבר די מרכזי אצלך. הגבר עימו את מקימה ומרחיבה את המשפחה מתואר כמאכזב, "סוחבים" כדברייך. וגבר אחר [אדם בוגדני מטבעו, הרי בגד באשתו איתך, מן הסתם בגד בה גם עם אחרות] מקבל אצלך מקום חשוב ואפילו מקום אידיאלי, "ידיד נפש" - מקום בלתי מציאותי.
ייתכן שהמחשבות והחלומות הבלתי-פוסקים הם חלק מאותו מצב רגשי של בלבול, סוג של מחשבה טורדנית. [וייתכן גם ששינויים הורמונליים הקשורים בהריון תורמים לבלבול זה].

אני ממליצה שתפני לעזרה פרטנית. את יכולה לחזור למטפל הזוגי ולהתייעץ בעניין זה, ובכל אופן עדיף שהטיפול שלך יהיה אצל פסיכולוג קליני, זהו בעל המקצוע שיוכל להעריך נכונה את מצבך הרגשי, ויוכל להערכתי לעזור לך.

כל טוב,

שלום דניאלה.
כפי שאת וודאי מבינה בעצמך, אינני יכולה לדעת בבירור מה קורה לך.
ייתכן שהתסכול מהנסיונות הכושלים להרות גורם לך לכעס שמודחק.. או כעס שבאופן בלתי מודע מכוון כלפי עצמך - והתוצאה היא דכדוך.
אך ייתכן גם קשר סיבתי הפוך. דהיינו, ייתכן שהדכדוך מקורו שונה - אך הוא משפיע על המערכת הזוגית , וגם על המערכת ההורמונלית שלך, ומקשה את הכניסה להריון.

וייתכנו גם אבחנות אחרות ותשובות נוספות לשאלתך 'מה קורה לי'?'.
כדאי לך לפנות לייעוץ פרטני אצל פסיכולוג קליני, במסגרת הקופה שלך או באופן פרטי.

הרגישי בטוב,

שלום לך,
אני מבינה שאתה מבקש עצה בשני עניינים. האחד הוא הרגלי אכילה לא תקינים, והשני כעסים לא פתורים על אימך.
יכולות להיות סיבות שונות לבעיות אכילה, למשל: בעיות גופניות.. הרגלים לא נכונים... מצבים נפשיים כגון דכדוך, ועוד. נדרש איש מקצוע כדי לאבחן את הסיבה, את חומרת הבעייה, וכדי להציע פתרון יעיל עבורך. כדאי להתחיל את הבירור אצל רופא המשפחה - גם כדי לשלול חוסרים או נזק כלשהו כתוצאה מאכילה לא תקינה. ייתכן מאוד שלאחר בירור ראשוני כדאי להגיע לייעוץ אצל פסיכולוג קליני.
פסיכולוג קליני הוא גם הכתובת לכעסים לא פתורים שאתה חש.

כל טוב,

שלום לך,
אדגיש, ראשית, כי אני אינני בתפקיד 'שיפוטי' או ביקורתי ביחס למטפלים אחרים [אני רק ממליצה תמיד לפנות לטיפול למטפלים מורשים ע"י משרד הבריאות].
אשר לשאלתך: לכל מחווה או ביטוי-התנהגותי יש משמעות שהיא תלויית-קונטקסט. ולכן בדרך כלל - כולל במקרה זה - קשה לקבוע אם המחווה או ההתנהגות של המטפלת היא 'תקינה' או 'לא תקינה'.. 'אפשרית' או לא-אפשרית.. אלא כשמכירים היטב את הקונטקסט. למשל, הקשר הטיפולי, מהלך הטיפול.
את הינך חלק מאותו קונטקסט, ומתוך שאלתך אני מתרשמת שאינך חשה בנוח עם המחווה של המטפלת, אינך 'מעכלת' היטב את העוגה-הסמלית. ייתכן שאותה עוגה מסמלת משהו אחר עבור כל אחת מכן .
אני ממליצה בחום! שתעלי זאת בשיחה עם המטפלת.

כל טוב,

"מורשית ע"י משרד הבריאות" -קרי, רשומה בפנקס הפסיכולוגים שנמצא באתר משה"ב. נכון? ושם גם רשומה ההתמחות:"פסיכולוגיה קלינית". ( להבדיל מארגונית, חינוכית וכו'). נכון?

אז כן- היא רשומה ככזאת. "קלינית". אבל.... מה זה אומר? האם זה "תו תקן " כלשהו?

אגב, היה ברור לי שלא "תשפטי". בכלל, בתחום בריאות הנפש ופסיכולוגיה בפרט יש תחום מאד מאד "אפור" לטעמי. כלומר: כמעט הכל אפשרי. "תקין". ואין איזה קנה מידה אחיד או אובייקטיבי, כמו למשל ברפואה.

האם למשל מי שרשום כפסיכולוג קליני( כלומר: סיים התמחותו), הוא בהכרח מטפל טוב יותר מאשר מתמחה? שרשום בפנקס אך עדיין ללא ההתמחות?

האם בהכרח פסיכולג קליני מתאים יותר לטיפול נפשי- דינאמי או cbt , מאשר פסיכולוג "חינוכי" - אף על פי שבעל ניסיון רב שנים הרבה יותר מכזה הרשום כקליני אך שזה עתה סיים?

יש גם סוג של קולגיאליות בין מטפלים.. מאד נזהרים מלשפוט את עמיתהם. ולעיתים, זה קשה להיות בצד האחר- של המטופל. בתנאים כאלו.

בכל מקרה- צדקת אולי באבחנתך. הרי אם היה לי לגמרי נח עם המחווה כנראה שלא הייתי שואלת עליה כאן. מצד שני, באותו הרגע- מאד שמחתי. אפילו הרגשתי נח עם זה. מאד. רק אח"כ חשבתי עם עצמי.. שיש הבדל בין מטופל שמביא משהו למטפל , לבין המטפל עצמו שמביא משהו למטופל.

מה דעתך?

דעתי היא שהעלאת תחושותייך השונות [כולל חשדנותך כלפי מטפלים.. או כלפי מי שנותן לך משהו מתוק..] בתוך חדר הטיפול תוכל לקדם אותך, את הטיפול שלך.

כל טוב,

סליחה על ההמשך.

בתוך חדר הטיפול. נכון. צודקת. אלא ש.... איך אפשר לדעת אם המטפל מקצועי? איך?

האם זה שהוא רשום בפנקס מבטיח זאת? מתי מותרות "מחוות "?

האם מי שמטופל אצל מטפל שרשום בפנקס יכול "להירגע" מעט?

האם עובדת סוציאלית קלינית שהתמחתה שנים בפסיכותרפיה ( בתי ספר וכו'), או למשל פסיכיאטרים שעוסקים גם בפסיכותרפיה טובים כמו פסיכולוג קליני?

אם תוכלי לענות על כך בבקשה...

הרשאה כ''פסיכולוג קליני ' אומרת שמדובר בבעל מקצוע שלמד וקיבל הכשרה מתאימה לעסוק בטיפול פסיכולוגי ובאבחון פסיכולוגי, נבחן ועמד בהצלחה בבחינות מקצועיות, אושר כבעל-מקצוע זה, אושר לעסוק בטיפול ובאבחון פסיכולוגיים.

לגבי כל עניין, מבעל מקצוע יש לך כ'קליינטית' או מקבלת-שירות זכות לצפות להתנהגות מקצועית. מה שאין כן אם תפני לאדם שאין לו הכשרה והרשאה מתאימות. [אם טכנאי- שיניים מומחה יפשל בבניית התותבות אוכל לתבוע אותו. אם הלכתי לעשות תותבות אצל סנדלר - אולי במקרה התותבות תהיינה מוצלחות, אך אם לא - אין לי להאשים אלא את עצמי].

לגבי עוס"ים קליניים ופסיכיאטריים - תלוי מה ההכשרה שקיבלו לעסוק בטיפול פסיכולוגי.

כל טוב,

ניראה לי ששני פסיכולוגים בו-זמנית עלול לבלבל אותך.
כשהמליצו לך על שניים בוודאי לא התכוונו שתלכי בו-זמנית לשניהם. רצוי לדעתי שתמשיכי עם אותו אחד שאיתו כבר התחלת, ואולי אפילו כדאי שתעלי בשיחה איתו את הנושא [הקושי "לבחור בין שניים"] .

בהצלחה,

שלום לך,
נאה שאת נמצאת לצד חברתך בתקופת האבל שלה, ומאזינה לה.. אולי לפעמים זה קשה מדי עבורך ואת רוצה 'להוציא 'אותה מזה. אולם תהליך התאבלות הוא תגובה טבעית, לעתים הוא נמשך זמן רב - לכל אחד הקצב שלו. אם חברתך עצמה מעוניינת בעזרה מקצועית כדאי שהיא תפנה לאדם המתאים, למשל לפסיכולוג, למספר שיחות.
העובדה שהיא זוכרת את חלומותיה אינה מעידה כשלעצמה על מצב פתולוגי.

כללית, לא ניתן לפרש חלום באופן 'סתמי' ואנונימי. לכל חולם שפת-חלומות משלו, לחלום יש יותר ממשמעות אחת ורבדים שונים הקשורים לחייו של אדם, ולכן עבודה על /בעזרת חלום נעשית [ע"י איש מקצוע!] רק עם החולם עצמו.

כל טוב,

שלום לך,
בשאלתך קשרת בין מספר נושאים שלא בהכרח קשורים זה לזה.
ראשית, שאלת על עוצמת רגשות. ובכן, קיימת שונות בין בני אדם מבחינת הטמפרמנט שלהם [טמפרמנט כתכונה מולדת]. לא ידוע לי שנשים הן בדרך כלל יותר 'טמפרמנטיות' מגברים. הביטויים החיצוניים לרגשנות גבוהה יהיו שונים בין גברים לנשים, וזה במידה רבה עניין של חינוך ושל סטיגמות חברתיות.
נושא אחר הוא עוצמת הפגיעה שיחוש אדם נוכח חווית-נטישה - וזה קשור לדעתי לא רק, ואפילו לא בעיקר, ל'עוצמת רגשות' . אלא, היכולת לשאת נטישה קשורה לרמת האינטגרטיביות והבשלות של האישיות - וגם בזה לא ידוע לי שיש הבדלים עקרוניים בין גברים לנשים.
בקיצור, אפשר לומר שאפארטוס-הרגש נמצא בין האוזניים ולא בין הרגליים...

אני מקווה שעזרתי. אם שאלתך נובעת מבעייה אישית כלשהי אתה מוזמן להמשיך לשאול.

כל טוב,

טיפול הוא תהליך, רינה. אפילו היווצרות המרחב הטיפולי הוא תהליך שאורך זמן מה. אם את ממהרת 'למצות' את הפסיכולוגים ולהחליפם אינך מאפשרת לאותו מרחב להיווצר, ואז גם לא מתחיל התהליך הטיפולי. את מתחילה כל פעם מהתחלה ומשחזרת שוב ושוב - מה?
נסי בפעם הבאה לעצור ולברר עם הפסיכולוג מדוע דווקא באותה נקודה את חשה צורך להפסיק את הטיפול.
איני חושבת שמין הפסיכולוג באמת משנה אך את כמובן רשאית לנסות פסיכולוגית, אם זה מה שאת חשה. חשובה המקצועיות, עדיף פסיכולוג/ית עם מומחיות קלינית.

בהצלחה,

שלום דנה,
מה שאת מתארת באמת מטריד. מטריד הפער בין תיאורך את בנך כ"מאוד טוב" "מאוד ישר" אחראי ומקסים - לבין העובדה שהוא גונב.
הפער הזה אומר שאולי אינכם רואים אותו באופן נכון, ושלבנכם יש חלקים/התנהגויות תוקפניים שאתם בקביעות מתעלמים מהם.
או, הפער הזה יכול להיות קשור למצוקה שעוברת עליו, והתנהגותו החריגה היא בבחינת קריאה-לעזרה.
בנוסף יכולות להתעורר תהיות סביב השאלה מה גורם לו כיום להזדקק לכסף ומדוע הוא אינו מעיז לבקש מכם את הכסף שהוא נזקק לו.
הוא הצליח בקלות רבה מדי לנפנף אתכם מהנושא ע"י כך שהוא 'התבאס מזה'.. [אז מה אם הוא התבאס??]. לדעתי יש מקום לבירור יותר מעמיק, אצל איש מקצוע. הכתובת היא פסיכולוג קליני שמתמחה ומנוסה בטיפול במתבגרים. זו יכולה להיות תחילה פנייה של ההורים לפגישת ייעוץ בה הפסיכולוג יוכל לשאול אתכם שאלות ולברר פרטים נוספים לפני שהוא נפגש עם הנער.

כל טוב,

שלום ציון,
מפעם לפעם מוצגת כאן בפורום שאלה שאני מתקשה לענות עליה.
ייתכן שהקושי נובע מכך שלעתים אין תשובה ברורה, אין אמת אחת. לעתים לבני זוג יש השקפות שונות על 'יחסים', וכתוצאה יש להם ציפיות שונות לגבי ניהול יחסיהם עם בני משפחה שונים במשפחה הגרעינית או המורחבת.
ייתכן שהקושי שלי נובע מחוסר באינפורמציה. למשל, לגבי הרקע להסתייגות העיקשת שלך מגיסך [האם לך עצמך ההסתייגות הזו מובנת? והאם היא מובנת לאשתך?]

במידה והדבר מעיק על היחסים הזוגיים, או על אחד מכם, ניתן לפנות לייעוץ מקצועי.

כל טוב,

שלום לך,
את מציירת שינוי קיצוני שחל בבתך. אחרי תקופה ממושכת של דיכאון חמור במהלכה פיתחה יחסים זוגיים אפילו עד מגורים משותפים, חל שינוי קיצוני - מצב הרוח השתנה לטובה, ניראה כאילו הסימפטומים חלפו, היא מתפקדת ובהצלחה. אך נמנעת לחלוטין מקשרים עם גברים.
אני לא כל-כך מאמינה בהתרחשויות קיצוניות... אין ספק שבתך חוותה תגובה חמורה בשלהי גיל -התבגרות - ואולי חלקים מ'המתבגרת' עדיין לא הבשילו,. בנוסף, ייתכן שהיא נוטה כיום למצוא מיפלט מאחורי הסינור של אימה, חוששת לצאת משם [לאור התקופה הקשה שחוותה]. בולט לעיני שבכל אופן יש לה גם כיום נטייה להסתגרות. קיימת אמנם השאלה אם יש קשר בין בני-זוג [תחלופת בני זוג - ועתה הימנעות מוחלטת] לבין מחלתה בתקופת ה'דאון', ובעיקר קיימת שאלת יחסיה עם הבית ואיתך, אימה.
אני סבורה שאיש מקצוע הוא שצריך להעריך את מצבה, בין אם במיפגשים של בתך עם פסיכולוג, או - אם היא מסרבת לכך - אולי כדאי לך לפנות בעצמך להתייעצות פרטנית בעניינה.
אני נוהגת להתייחס בכבוד לאינטואיציות האימהיות.. תצטרכי להאזין להן גם בשאלה 'האם כן/לא להרפות' ולהעריך עד כמה התערבותך תישא פרי.

כל טוב,

שלום לך,
אני מבינה שאתה לא שואל על החבר ובעיותיו [אולי יש לו בעייה נפשית - 'קמצנות', או 'אובססיה' לאיסוף קופונים. אולי בעייה כלכלית - יתכן שהצורך לתמוך בגרושה וגם בזוגיות חדשה+ילדה קטנה מאלץ אותו לחסוך, אך אינו רוצה שחבריו ירחמו עליו ולכן מציג זאת כפילוסופית-חיים. אולי יש סיבה אחרת כלשהי להתנהגותו].
אתה רק שואל כיצד להתייחס לעניין כ'חבר'.

כמובן שאיש אינו יודע טוב ממך כיצד מתאים לך לנהוג. אני רק יכולה להצביע על כמה התייחסויות אפשריות.
אתה יכול להיות חבר שמבין שיש כאן בעייה כלשהי, לא חוקר ולא חופר - אלא כחבר מקבל את הסטייה הזו בהתנהגות, לא מצפה מחברך שיישתנה! ואם בצד התכונה שמעצבנת אותך יש לו גם פנים אחרות, ואתה יכול גם ליהנות מחברתו - אז וודאי שחבל לנתק קשר, לא??
ואם אתה רוצה 'לחפור' - אז תחפור בעצמך, ותשאל את עצמך מדוע אתה כ"כ מתעצבן מההתנהגות שלו [בעיקר אם חברים אחרים ובת-זוגו אינם מתעצבנים כמוך].
אתה גם יכול להחליט שלא תנתק קשר - אך לא תתן לקופונים לנהל את חייך.. למשל לא תוותר על סרט שאתה רוצה לראות, אלא שתלך עם מישהו אחר, שלא מתנהל עפ"י הקופונים. או, תסרב לבילויים שלא מושכים אותך [למשל סרט שאין לך עניין בו - פרט לעובדה שהוא בקופונים].

אני בטוחה שיש עוד אפשרויות כיצד להתייחס לסיטואציה,

כל טוב,

אימי לאורך השנים מסרבת להכיר בבעיה ולהסכים לשום טיפול.
גם ההבאה שלה לאבחון היה ב"מניפולציות".אני לא יודע איך נצליח לשכנע אותה לקחת תרופות.

בעיה נוספת - מבחינה כלכלית היא מוציאה כספים יותר מאשר מכניסה ולא מבינה שזה פסול.
קיבלנו אישור מיוחד לזכאות ל"סל שיקום" - על ידי אישור של פסיכיאטר מיוחד, כי גם להכיר בנכות נפשית בביטוח לאומי היא מסרבת בכל תוקף.
לא יודע מה לעשות...

שלום רועי,
אתה אמנם מדבר במושגים 'מקצועיים' ["סובלת מתסמינים שליליים של המחלה.." וכדו] - אולם אינך פסיכיאטר, ויתירה מכך - מדובר באימך. יש להניח שהיא שעושה עליך די הרבה מניפולציות, יותר ממה שאתה עושה עליה.. בקצרה: אינך יכול להיות ה'מטפל' שלה.
קיימים פתרונות שונים עבור מי שאינו משתף פעולה עם הטיפול התרופתי - למשל זריקה חודשית של התרופה האנטי-פסיכוטית, אך זו החלטה שצריכה להיעשות ע"י גורם רפואי.עליך לקבל הנחייה מסודרת ואולי אפילו תמיכה קבועה לזמן מה כיצד להתמודד מול אימך, ללמוד להפריד בין מה שאתה כן יכול לעשות עבורה ומה שאתה אינך יכול לעשות וחייב להיעשות ע"י גורם מקצועי, ללמוד להשאיר מרחב נשימה לחיים שלך שאינם קשורים באימך [הרי גם לך יש זכות לחיי איכות, ממש כמו לאימך].
הכתובת לתמיכה כזו ע"י תקופת מה של שיחות אישיות [לך!] היא עו"ס במחלקת הרווחה - או עו"ס/פסיכולוג במקום בו אימך אמורה להיות מטופלת - או תקופת מה של שיחות עם פסיכולוג באופן פרטי [כזה שמבין את המחלה של אימך].

אני מקווה שלטובת שניכם תחפש ותמצא תמיכה כזו,

כל טוב,