פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

אני יספר קצת על עצמי אני מעשן כבר מגיל 16 זה הדבר היחיד שעוזר לי לחיות יש לי בעיות דיכאון כבר 3 שנים בשנה האחרונה נוספות חרדות ועוד מלא מחשבות טורדניות נסיתי לטפל בהלך הזמן במרפאה לבריאות הנפש בעיר שלי הביאו לי את מה שחשבתי שיעזור לי שזה כדורים צפרלקס קלונקס לאחר שזה לא צלח כמו שאני מרגיש הלכתי לפסיכאטר לפרטי שהוריד לי את הקלונקס והוסיף לי טגריטול אני לא מבין מה אני לוקח ומה עושה לי טוב תפיסת העולם שלי עם הזמן מתעוותת לא מצליח לתפקד לא עובד כבר חודש מה שעוד יותר משבש לי את החשיבה מרגיש אבוד מחשבות טורדניות מחשבות אבדניות חרדות לא יודע מה לעשות החיים שלי נהרסים חשבתי על כל כיוון גמילה באשפוז ,גמילה בפגשות,ללכת לעוד פסיכיאטר, בית חולים פסיכיאטרי אני מיואש ומותש בבקשה תעזו לי

לפני שלוש שנים בערך עברתי ארוע שלא מצליח להשתחרר ממני . פגשתי חברים והוא הציע לי שאכטה מקאנביס רפואי . לקחתי . והרגשתי שהיא חזקה במיוחד כמו כן החברה שהיו איתו היו נראים קצת מוזר יצאתי לכיוון הבית וביקשתי מחבר שלי שיעצור את הרכב כי הכל מסתובב לי ואני מרגיש שאני עומד להתעלף ניסתי לאכול דברים מתוקים כי זה הרגיש כמו נפילת סוכר . וזה לא עזר פינו אותי לבית חולים ושם אבחנו את זה כורטיגו . אני כבר שלוש שנים אחרי וכל יום מלחמה מחדש לחץ בראש תחושת ערפול כאבים מוזרים בראש ובעוד מקומות בגוף . ועוד כל מיני תופעות מוזרות שהורסות לי את האיכות חיים בלשון המעטה . ניסתי המון אלטרנטיבות וכלום לא ממש עוזר . ציפרלקס . מודל . סירנדה . סימבלטה . ועוד כל מיני נסיונות של רפואה אלטרנטיבית . ואין שיפור של ממש יש ימים יותר טובים יש פחות אבל זה כל הזמן שם ולא עובר . שילבתי שיחות פסיכולוגיות . וגם אין שיפור . מה עוד אפשר לעשות זה מתחיל לייאש .חשוב לציין שזה לא הייתה הפעם הראשונה שעישנתי . אבל כמובן שמאז אני לא מתקרב לזה . יש תחושת חולי תמידית כאילו יש לי משהו שלא עולים עליו עברתי הרבה בדיקות כולל mri ראש שיצא תקין . אני מטופל עם אלטרולט 50 מג ביום שמיועד גם למגרנות . אני כבר שלוש שנים יום יום נאבק בזה . מנסה כל הזמן להדחיק את זה ולא מצליח . תודה מראש .

כשנה שלמה שאני סובל מתחושת ריחוף טשטוש ולפעמים תחושה של צפיה בסיטואציה כאילו מהצד. תחושה זאת הייתה מלווה בחרדה כלילת ופפחד מכל צעד וכל דבר עתידי.
יכול לומר שהיום 99 אחוז מתחושת החרדה עברה אך הטשטוש לא וגם לא מרגיש שהוא יעבור אי פעם.
קיבלתי מרשם לכדור טרנקסל שלא עזר במצב כלל ולכן הפסקתי איתו.
האם תחושה זאת מוכרת ויכולה לעבור ?
תודה

היי יניב
אתחיל בזה שקצת קשה לי אפילו מהחיפוש ברשת אחרי נושאים ו/או פורמים שקשורים בחרדה כי א. אני לא יודעת עדיין בכלל אם זה חרדה מה שאני עוברת ב. אני עדיין לא מבינה מה לעזאזל קורה לי בתקופה הזו כי זה שונה ונוגד כל דבר באופי ובחיים שלי.

אבל.. אשמח מאד אם תוכל מניסינוך להאיר קצת על מצבי ולעזור.

המצב שאני שרויה בו החל לפני חמישה חודשים - קצת לפני שחגגתי יום הולדת 40, אני יזמית שהקימה עסק עצמאי בשנה האחרונה (עסק שגזל ממני המון משאבים אנרגטיים הרבה השקעה נפשית ופיזית ותסכול של חוסר הצלחה בתחילת דרכו), אני רווקה שנמצאת בזוגיות כבר 14 שנים (קשר שהוא תלותי קצת מצידי במקום מסויים) ולפני חמישה חודשים נקלענו לאיזשהו משבר שהיה לי קשה מאד והרגשתי לראשונה באותה נקודת זמן שאנחנו באמת בסיום הקשר - העניין הוא כזה נתקפתי התקף חרדה קשה מאד לראשונה בחיי באמצע נהיגה בכביש מהיר בדרך ליעד שלא הכרתי לפני, בשניות הראשונות כמעט איבדתי שליטה על ההגה עד שעצרתי בצד והגיעו לעזור לי, לאחר המקרה הזה חזרתי למשרד שלי ולא הקדשתי מחשבה רבה למה שהיה עד ששבוע לאחר מכן נסעתי שוב לפגישה ומצאתי את עצמי תקועה בפקק בצוהריי היום בכביש מהיר ושם שוב בלי הסבר בכלל הופיע התקף חרדה קשה שגרם לי לרדת לשוליים ולעשות הכל כדי לחזור בחזרה למשרד, לאחר מכן קרו לי עוד שניים שלושה התקפים בזמן נהיגה רק בכביש מהיר עד שבאחרון שלהם הבנתי שמשהו לא בסדר אצלי והחלטתי שאני לא נוהגת יותר ונקלעתי בחודשים האחרונים ללופים מחשבתיים קשים מאד עם עצמי של מה לעזאזל קורה לי מה קאה לי בכביש ולמה השתניתי כל כך - המחשבות מטרידות אותי ברמה קשה מאד וכל הבטחון העצמי ירד לי, יש לי תחושת ניתוק מהמציאות לעיתים ופחד להיות באזור רחוק מהסביבה הטבעית שלי, המשפחה שלי גרים קצת רחוק ממני והגעתי למצב שאני לא מסוגלת לנהוג אליהם ולבקר כמו שהיה תמיד, אני כן מצליחה לנסוע בכביש פתוח אך ורק עם הבן זוג שלי לצידי (רק הוא לא אף אחד אחר) והתפקוד היום יומי שלי ממש נפגע - אני עוטה על עצמי מסכות כל היום בהתנהלות שלי מחשש שהעובדים שלי יבחינו שמשהו אינו כשורה ובכלל מאד מתקשה להבין מה קורה לי ואיך ואם בכלל זה יעבור ואחזור לעצמי כמו שהיה לפני.. התחלתי טיפול פסיכולגי קצת אחרי ההתקפים הראשונים אבל זה פחות עניין אותי להמשיך והפסקתי, מפחיד אותי פחד מוות להתחיל טיפול תרופתי כלשהו (מחשבה פנימית שאם אתחיל אודה בפני עצמי שנשברתי מנטלית וקשה לי לקבל את זה) וגם לאור הדברים ששמעתי שטיפול תרופתי בעיקר מעורר דברים קשים בגלל תופעות לוואי, חזרתי לעשות ספורט וזה מאד עזר לי אבל בשבועות האחרונים אני סובלת מכאבי ראש וסחרחורות קשות וזה מגביל אותי להתאמן, בקיצור אני ממש עצובה עם עצמי ולרגעים באמת מנסה להבין מה יש לי ומה זה הייצור הזה שהשתלט לי על הנפש והמחשבות, המחשבות על נהיגה רק מעצם המחשבה אפילו אם אני בבית גורמת לי למתח בכל הגוף ולסטרס לא מוסבר ומאד מאד עצוב לי שהגעתי למצב של לא מסוגלת לנהוג מאישה עצמאית מגיל מאד צעיר שלא חוותה דבר כזה מעולם, הייתי רגילה להיות בשליטה מלאה על הנעשה בחיי ולראשונה אני מרגישה שאני כבר לא בשליטה בכלל.. אשמח לדעתך המקצועית האם זה נקרא חרדות ואם לא מה עובר עליי ואיך לטפל

וניסיונות.
מרגישה ריקנות.
לא אכפת לי מכלום.
בעיקר הרגשתי חרא להתעורר אתמול בבוקר אחרי מנת יתר ולהרגע פיסית בסדר.
בדרך כלל מרגישה רע לפחות יממה.
אפילו לפגוע בעצמי אין לי כוח.
עייפה.

שלום
בתי בת 25 מזה כשנתיים מטופלת בכדורים נוגדיי דכאון כשהייתה בשיא הדכאון היא ממש רזתה (מעולם לא הייתה שמנה ) אבל עם הכדורים היא מעלה במשקל ואם מסתכלחם לפניי ואחריי שהריי לאנשים אין בושה או טקט וכשרואים אותה אומרים השמנת היא נכנסה לתסביך מזה באמת משתדלת לאכול בזמן להתעמל אבל עולה במשקל הרופא החליף לה את הכדורים אבל ללא שיפור זה באמת מבאס ואין מילה לנחם אותה והנה הנפילה הגדולה היא לא לומדת(סטודנטית לרפואה) ישנה המון שעות צועקת מתפרצת החברה התקשרה להזהיר אותי מפניי שאמרה לה שהיא מיואשת תכננה את ההתאבדות זמן מקום ויודעת מה לכתוב במכתב הפרידה כמובן ששיכנעתי אותה ופנינו לפסכיאטר שבנוסף לסרוקסט נתן לה כדור בשם טסטרה (מקווה שהשם נכון) היא כבר שבוע עם הכדור ללא שיפור אבל היא נורא הפכפכה כשהיא לא ישנה או שהיא שמחה מאוד או שהיא עצובה/כועסת מאוד או שחור או לבן זה נורא מבלבל אני לא יודעת איך להתנהג אני חרדה לה מאוד רגע חושבת על למות רגע פוחדת מהמוות
מה לעשות? אנא עזרתכם בהתמודדות עם המצב
תודה מראש
אמא

אני לא חושב שאני דיכאוני, אני פשוט בתקופה קשה מאוד. איך אפשר לצאת מזה בלי לקחת תרופות?

אני בן 25 משקל תקין אין בעיות בריאות ברקע.
בגיל 20 צצו אצלי התקפי חרדה שטופלו על ידי תרופות פסיכאטריות שונות (SSRI SNRI BENZO)
לאחר 3 שנים, שבהן חלפו כליל כל התקפי החרדה למינהן, הפרעתי הנפשית החליפה את עורה,
והתחלתי לסבול מדיכאון עמיד בעל עוררות נמוכה עם תסמינים כגון: לאות, האטה פסיכומוטרית,
עייפות, חוסר מוטיבציה, חוסר חיוניות, מחשבות שליליות, ערך נמוך וכו'. שום תרופה לא השפיעה עליי.
מטבעי אני אדם שאוהב ריגושים ואוהב את החיים הטובים, ואני אוהב עיסוקים שמציפים אותך באדרנלין טבעי.
אני נוטה לחשוב שהשנים בהן הותקפתי בהתקפי חרדה, דיללו את מאגר האדרנלין הטבעי בגוף
עייפו את יותרת הכליה ומאז הסף הריגוש שלי מאוד גבוה, אני לא מצליח לתפקד ביום יום,
לא לעשות שום פעילות שגרתית כלשהו, אני כל הזמן עסוק בלהרגיש אדרנלין זורם בגוף
אז אני כל היום עסוק בספורט (5-6 שעות ביום, כולל פעילויות בעלות גוון מסוכן במקצת, אני גם מרגיש "אושר קטן" אחרי פעילות מסוכנת במקצת, אני לא מסוגל להנות מהדברים הקטנים והבנאליים, לא בגלל הדיכאון, אלא כי אני מרגיש שסף הריגוש שלי מאוד גבוה, ואני זקוק למצבי קצה),
העיקר כדי להרגיש את האדרנלין בגוף, בשילוב עם מוזיקה, אני מקבל רגעי אופוריה טובים
ואני דיי הפכתי להיות מכור לאדרנלין, העיקר רק לצאת מהעוררות הנמוכה, להרגיש חי,
ולצאת מחוסר האונים שאני מרגיש, אבל זה עובד רק לאותו רגע ולא יוצר איזון
ולמעשה אני כל הזמן אני במעגל כזה של עליה וירידה, כמו רכבת הרים, חי מריגוש לריגוש,
בלי למעשה יכולת להחזיק שיגרה רציפה ושקטה, אני זקוק כל הזמן לריגוש גבוה
כי אני מרגיש לא חי, מרגיש בעל עוררות נמוכה, מרגיש שהמוח מרוקן, אני אוהב את התחושה שהמחשבות שלי רצות בראש שאני מרגיש נמרץ וחיוני, ואני חושב שסדרת התקפי החרדה שעברתי במשך השנים..שחקה
את האזור במוח שאמור לייצר את העוררות הגבוהה בצורה נורמלית וטבעית, איך יש לאבחן אדם המתאר התמכרות לאדרנלין כתוצאה מדיכאון? אני לא מסוגל לשבת וללמוד ומרגיש עייף עצל במרבית הפעילויות אך לא כך הדבר
כשמדובר בפעילויות שנועדו להרגשת אדרנלין, אני כל הזמן מרגיש שאני צריך עוררות. צריך "היי".
נ.ב מעולם לא לקחתי סמים.

התחלתי לצאת עם מישהו והוא אמר לי שהוא דיכאוני ושהוא לוקח תרופות פסיכיאטריות. זה קצת הרתיע אותי ואולי אני מקדימה את המאוחר אבל הייתי רוצה לשמוע חוות דעת של בעל מקצוע, מה זה בעצם אומר להיות עם מישהו דכאוני? האם התרופות עוזרות כל הזמן או שאפשר להיכנס לדיכאון גם כשלוקחים תרופות? האם זה תורשתי ואם יהיו לנו ילדים אז גם להם יהיה דיכאון?

לאחרונה אחרי הידרדרות במצבי הרפואי . נאמר לי שאני אצטרך לעשות בדיקת דם אחת לשבוע. ואחרי זה פעם בשבועיים. עד עכשיו לא הייתי רגיל לתדירות כזאת. הייתי עושה פעם בחצי שנה. אני פוחד מאוד מהבדיקה עצמה זה ניראה לי מכאיב או מסוכן או שניהם ביחד. אני לא יודע זה ניראה לי כואב גם. ואיין גם מי שיבוא איתי....יש דרך להרגיע את עצמי?

שלום רב,

לאחר הפסקת טיפול ברספירדל שניתן כאוגמנטציה לפלוטין התחילו אצלי בעיות עם השינה. הוחלט ללקחת פנרגן במינון 12.5מ"ג אך השינה לא חזרה להיות טובה ולכן הוגדל המינון ל 25מ"ג ואז השינה חזרה להיות מצויינת למשך חודש.

לאחר מכן, הוגדלה הכמות ל 50מ"ג פנרגן ואז השינה הייתה מצויינת לחודש נוסף.

בהמלצת הרופא, התחלתי ליטול במקום הפנרגן, מירו 7.5מ"ג שגם הוא אנטי היסטמין (רק חזק יותר) והשינה שלי הסתדרה במהרה למשך שבוע ושוב חזרה הבעיה.אני אעלה עם הרופא את המינון של המירו ל 15מ"ג אבל אני חושש שגם השפעת המירו תפחת בעתיד הקרוב.

לאור האמור, אני יוצא מנקודת הנחה שהמוח שלי התרגל לאנטי היסטמין ורק כך הוא מסוגל לאפשר לי שינה איכותית ולשמור על רצף השינה.

איך לדעתך ניתן להחזיר את מצב הרצפטורים של ההיסטמין שלי (H1) למצב הטבעי כדי שלא אהיה זקוק לאנטי היסטמינים במינוינים הולכים וגדלים כדי לישון.

אני מבין שבדך כלל בעיית שינה היא מכלול של דברים ולפעמים היא רק הסמפטום אך אני משוכנע שהבעיה שלי היא עם הרצפטור H1.

בהנחה שאכן זה המצב, מה ניתן לעשות?

תודה רבה

יצא לי לחוות מוות של אנשים קרובים, הורה, סבים וסבתות. כולם נפטרו כבר לפני הרבה זמן אבל בזמן האחרון הם לא עוזבים לי את הראש, אני כל הזמן חושבת עליהם, פתאום מאוד מתגעגעת אליהם ונתקפת בעצב כל כך עמוק כאילו הם נפטרו שבוע שעבר ולא לפני שנים רבות. למה זה קורה ככה פתאום?

אני נוטה לדיכאון ואני מטופלת כבר שנים בציפרלקס. עד עכשיו הצלחתי להסתיר מהילדים את תקופות הדאון שלי וגם אם הם היו שמים לב הם לא היו ממש מבינים מה זה או למה זה וזה פשוט היה עובר מעצמו. עכשיו הם כבר גדולים ואני בדילמה הורית אם להיות פתוחה איתם, אבל אולי זה ניפוץ האידיאל ההורי?

שלום. הפסקתי לפני מספר חודשים על דעת עצמי פאקסט 30 מג . כיום חזרו החרדות והן קשות לאורך כל היום מלוות במחשבות טורדניות ופחד להשתגע . וואבן לא כל-כך עוזר 10 מג. יש לי עדיין כדורי פאקסט האם אפשר לקחת אותם שוב?

שלום, לאחר תקופה ממשוכת אחרי עזיבת כדורים (רסיטל) בהדרגה כמובן, התחילו לי כל מיני תופעות מוזרות, לפני כחצי שנה החלה לי תופעה של לחץ פנימי תמידי תמיד, ללא כל קשר לאירוע או טריגר, ברגע שאני אפילו קצת מתאמץ בכל דבר אפילו לקרוא ספר הלחץ עולה ואני מרגיש לחצים בחזה, חנק בגרון, לחץ באוזניים, חזרתי לקחת את הרסיטל וזה עזר אבל לא הרבה, עדיין התוםעות קיימות כמעט תמיד, אולי קצת נחלשו, הפסיכיאטר אמר שהמינון שאני לוקח הוא כבר מפסיק ושכדאי להמשיך עם שילוב Cbt, השאלה שלי היא, האם באמת זה יכול לעזור לתופעה הזו? לחילופין האם יש טיפול תרופתי שיכול לעזור לזה? , אפילו עכשיו כשאני רושם את ההודעה הזו הלחץ מתגבר, אני עושה הרפיות והם עוזרות לאותו הרגע אבל איך שאני חוזר מהם לעשות אפילו דברים רגילים הכל חוזר.. אשמח למענה.. תודה רבה.