פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום
אני סובלת מדיכאון וחרדות ומטופלת בכל מיני כלים (ללא טיפול תרופתי). כרגע מצבי יציב.
לפני שבוע וחצי גיליתי שאני בהיריון.
מתלבטת אם לבצע הפלה כדי לא לפגום בטיפול ובשיקום שלי.

האם עצם ההפלה עלולה להגביר את הדיכאון?

האם ניתן להמשיך בהיריון ולטפל בדיכאון ללא תרופות וללא הקפדה על כושר גופני (כי זה מאוד קשה בהיריון)?

תודה :)

כבר כמה שבועות שיש לי תחושת מועקה שלא עוזבת, מסתובבת עם גוש בגרון ואבן בלב ואני לא מצליח להניח את האצבע מה הסיבה לכך. האם זה נחשב לדיכאון? לחרדה? מעולם לא חשבתי על עצמי במושגים האלה...

בקצרה....
בת 29,מאובחנת עם הפרעת חרדה ודיכאון. כרגע לא לוקחת טיפול תרופתי כי אני נוטלת אנטיביוטיקה. החרדות פשוט לא פוסקות ואם זה לא מספיק, הן מביאות יחד עם זה המון תסמינים קשים כמו כאבים בחזה, חנק, שרירים תפוסים, ומעי רגיז. אני נהייתי היפוכונדרית כי אני בטוחנ שיש לי משהו רפואי או שהולך לקרות לי משהו ואז בכלל אין לי עבור מה להיות פה. בעבר הייתי אובדנית, וכיום זה חזר ובגדול. אני לא יוצאת מהבית בגלל הכאבים ובעצם לא חיה. כל בוקר מביא איתו צער ודמעות. לא רוצה להמשיך ככה. אלו לא חיים.


לא יודעת מה לעשות

החבר הראשון שלי נפרד ממני. זו הייתה אהבת אמת. גם מצידו. הוא הלך כי היה לו קשה להכיל אותי ואת המצבים הרגשיים שלי. וגם מפני שאנחנו מאוד שונים, דבר שהתחיל להפריע לו לאחרונה כי בהתחלה הכל היה ממש בסדר.
אני מרגישה אשמה, מטומטמת, חסרת ערך, איך נתת לאהבת חיי לחמוק מבין ידיי.
הייתי בטוחה מהרגע הראשון שהוא האחד שלי.
אבל היה לו קשה איתי, הוא הרגיש שאני מורידה אותו למטה וכבר לא היה יכול להתמודד. אמר שעשה הרבה פשרות וויתורים בשבילי והוא לא מוכן יותר לעשות את הפשרות האלה כי אם כן הוא בטוח שיתחרט על זה בעתיד
היינו ביחד 5 וחצי שנים והוא כבר ניסה להיפרד ממני עוד 3 פעמים חוץ מהפעם הזו. כל פעם הצלחתי להחזיר אותו והבטחתי שאשתנה, שאלך לטיפול שאשתדל לא להעיק עליו. ובאמת שניסיתי. ואני הרגשתי שהמצב יותר טוב אבל מסתבר שהוא לא.
דרך אגב לא כל הפרידות היו על הרקע הזה. שתי הפרידות הראשונות היו קשורות לזה שרציתי ממנו יותר יחס והערתי לו שהוא לא מקדיש לי מספיק זמן ויותר משקיע בחברים שלו ובעיסוקים שלו. והוא אמר אני לא יכול לתת לך את מה שאת מבקשת וצריכה ולכן אני בוחר לסיים את זה.
בכל מקרה, בכל הפעמים הצלחתי לפייס אותו ולחזור אליו ולפעמים ממש בתחנונים והתרפסויות. הוא לא אהב שהבאתי את עצמי למצבים כאלה והוא נשאר איתי כל פעם בתקווה שהפעם זה יהיה שונה, שאני אהיה בסדר ושהוא אולי יצליח לעזור לי.
אני באמת הרגשתי שעשיתי דרך והוא אמר שהוא לא רואה את זה ושעדיין קשה לו ושתמיד יש לו ספק בראש האם הוא איתי מהסיבות הנכונות או לא. והספק הזה זה לא סימן טוב בעיניו.
בכל מקרה, החיים שלי די ממוטטים כרגע. עזבתי עבודה ולימודים וצריכה לבנות את עצמי מאפס.
וכל כך כואב לי בלב וקשה לי להבין שהוא באמת עשה את זה וויתר עלינו ככה. כל כך כואב לי שהוא לא הצליח לקבל אותי כמו שאני. מרגישה כל כך אשמה שנתתי לו להרגיש רע, שלא יכולתי להיות הבחורה שהוא רצה. ועכשיו אני בתחתית ולא יודעת איך לצאת ממנה. ממש רוצה למות. אין לי שום טעם לחיים.

שלום
אני כשנה אחרי לידה
לפני 5 חודשים עברתי שבועיים של דיכאון (קלאסי כזה כמו שמתואר בויקיפדיה) + התקפי חרדה בערך 4 פעמים בשבוע.
הבנתי שכנראה אני עוברת דיכאון אחרי לידה. פניתי לארגון שמתמחה בנושא והם המליצו לי לנסות תחילה לטפל במצב בלי טיפול תרופתי.
התחלתי לעשות כושר, להקפיד על תזונה סדירה ותקינה, שינה בזמן וטיפול CBT
ההתנהגות הדיכאונית חלפה די מהר ותדירות התקפי החדרה הלכה ופחתה עד שנעלמה כליל.
היום, 3 חודשים אחרי שהייתי ללא התקפים כלל, חויתי אחד נוסף כתוצאה מתקופה של כמה ימים מאוד מאוד לחוצים (סיבה מיוחדת, לא משהו רגיל)
רופא המשפחה שלי שמע מזה והחליט שאני צריכה לקחת כדורים כל החיים ואין שום מקום להתנהל ללא כדורים

אציין שמעולם לא חויתי הפרעות נפשיות כאלו ואחרות. אני מעוניינת לסיים עם התקופה הזו אחת ולתמיד וממש לא מעוניינת או מרגישה צורך בכדורים.
בחיי הפרטיים אני מתפקדת מצויין.

האם באמת יש צורך בכדורים? בשביל מה זה טוב?

אני חושבת שהגעתי לגיל המעבר ואני מרגישה שינויים הורמונליים ותחושת דכדוך שלא עוזבת אותי. אף פעם לא הרגשתי כזה דאון ורגישות יתר והגוף שלי מגיב למה שקורה סביבי ולא השכל ומאוד קשה לי להתמודד עם זה, זה כאילו שאני כבר לא מכירה את עצמי...

שלום רב לדוקטור רן.האם פאקסט גורמת לפעימות מוקדמות?? בעבר נטלתי מספר שנים לסירוגין עם הפסקות. ולפתע החלו פעימות מוקדמות לכן הפסקתי את הטיפול והן אכן נעלמו למספר חודשים. ולמרות הפסקת הטיפול חזרו שוב ושוב נעלמו. אני סובלת מחרדות שמציקות לי מאוד האם אוכל לחזור לפאקסט ללא חשש ???? ממתינה לתשובה תודה.

הבנתי שיש גישה חדשה שטוענת שלא צריך לקחת תרופות כדי לאלחש את הדיכאון או ללמוד לקבל אותו ולחיות אותו. מה דעתך בעניין?

שלום
יש לי פחד מלעשות פעולות על מנת להצליח בחיים.
בעצם הפחד הוא עם הכשלון. אבל עם זה אני כבר למדתי לחיות בשלום.
מה הדרך לצאת מהמעגל המתסכל הזה בו אני לא מסוגל להתקדם בשום תחום בחיי?

שלום דר
ניגשתי לקבל טיפול הומלץ לי על ביופידביק ושריינו לי תור שעולה 137 ש"ח לשעה בפעם הראשונה ולאחר שאסגור איתם סדרת טיפולים יעלה לי 137 ש"ח לחצי שעה , האם הגיוני ??? מה אפשר להספיק בחצי שעה ? 137 זה המון לא ? יש לציין שזה לאחר הנחה של מושלם פלטינום של כללית

שלום דר
אני בנאדם חרדתית מטבעי , יש לי פחד ממקומות סגורים צרים קטנים ואף הומי אדם (מפחדת להיתקע או להיחנק)
בעבר סבלתי מחרדות כמו דפיקות לב מואצות ופחד לא להיות ליד אמא שלי כי תמיד ידעתי שאני מתביישת שזה יקרה לי מול אחרים ורק אמא שלי היא המושיע ,
אני גם מפחדת ממטוסים אבל טסה (על העצבים עד שהמטוס נוחת)
יש לי חלום שבלעדיו מרגישה בדימוי עצמי נמוך
אני חולמת לעשות הגדלת חזה אבל מפחדת מהרדמה כללית כי אני בחוסר שליטה ואולי לא אתעורר ? פחד שכנראה אין בו ממש אבל זה משתלט עליי ומונע ממני לעשות דבר שיעשה לי טוב , מצד אחד אני בדימוי עצמי אפס ומצד שני אני בזה לעצמי על החולשה וחוסר הביטחון .
יש פיתרון ? אני מוכנה לעשות הכל כדי לטפל בפחד הזה ועשות את הצעד
בת 26

היי,
אני בת 48, ונוטלת כבר שנים רסיטל 50 מ"ג ותוספת של רבע כדור אנדרונקס בגלל חרדות ודיכאון.
מדי פעם יש לי נפילות מתח כאשר אני בלחץ נפשי.
הבוקר קמתי עם חרדה ודאון הרגשה מגעילה גם כשאני מסתכלת בחוץ הכל נראה לי אפור.
אני לפני ווסת.
יכול להיות שאני חווה תסמינים טרום ויסתי?
ממה הירידה הזו בסירוטונין שוב פעם?
הכדורים החזירו אותי לחיים, אבל מה קורה לי עכשיו??
האם זה יעבור??

החתול שלי נדרס, מצאתי אותו מרוח על הכביש לפני הכניסה לבית. מאוד אהבתי אותו, הוא היה איתי שש שנים ואני ממש שוברת לב, קשה לי לתפקד, כל הזמן חושבת עליו וכאילו שומעת אותו ברחבי הבית.. כבר עברו חודשים וזה עוד לא עבר... אני מרגישה שזה כבר לא תקין.. אני בטח שלא מוכנה לחתול חדש, אז מה אני עושה עם עצמי?

האם חרדה ודיכאון תמיד הולכים יחד? אחד תמיד יעורר את השני?

אני אלמנה והילדים שלי כבר גדולים ורובם כבר עזבו את הבית. הקטן השתחרר לא מזמן והוא טס בשבוע הבא לחו"ל לתקופה לא מוגדרת. אני מאוד חוששת מהלב ומהבדידות, לגור לבד בבית, בלי הילדים בלי בעלי, אין לי במי לטפל. אני אמנם עוד עובדת אבל בעוד שנים מעטות אצא לפנסיה והבדידות ממש משתלטת עלי... אשמח לקבל עצה טובה