פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום לך,
קיימות תרופות הרגעה לטווח הקצר (כמו ואבן, לוריוון, זנקס ועוד), שפועלות למשך מספר שעות. השאלה היא, אם הן יהיו יעילות עבורך והאם זהו הפתרון הטוב ביותר. מאחר שאתה מציין כי החרדה נמשכת בכל פעם מספר ימים, תיאלץ ליטול את התרופות כמה פעמים, כל יום, במשך מספר ימים בכל אירוע כזה. איני יודעת באילו אירועים מדובר ומה תדירותם, אך אם התדירות גבוהה זה בעייתי, מאחר שהתרופות גורמות לתלות פיזית כשנוטלים אותן לאורך זמן. אתה יכול לנסות לקחת תמציות צמחים כגון "רסקיו" שאינן תרופה ואינן מצריכות מרשם, ואף לא יוצרות תלות. בנוסף, מומלץ מאוד לנסות טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שייתן לך את הכלים להתמודד עם מצבים כאלה ללא צורך בתרופות, מאחר שעם הזמן החרדה כבר לא תופיע מלכתחילה.

בברכה,

קורה לפניי אירוע חשוב חתונה או מסיבה או יום הולדת שלי לא כל יום הביאו לי דברים טיבעיים אבל לא עזר החרדה ממש ממש חזקה אמרו לי לקחת ווליום לפניי מה את אומרת? תודה...

כל התרופות האלה ניתנות רק במרשם רופא, ואין לקחת על דעת עצמך. ואליום הוא אחת התרופות החזקות ביותר מקבוצת התרופות הזו, היא יכולה להשפיע עליך בצורה לא רצויה (למשל לגרום לרדימות למשך שעות רבות, עד כדי חוסר יכולת לתפקד). לא הייתי מתחילה את הטיפול התרופתי דווקא בתרופה החזקה ביותר, אלא בתרופות חלשות יותר (אם בכלל). יש לזכור שהתרופות ממכרות ויש להן גם תופעות פחות רצויות.

בברכה,

היי איתן,

לפי מה שאתה מתאר פיתחת חרדת ציםיה להצרף הבא. חרדת ציםיה היא זו שגורמת להתקפים לחזור ולהופיע שוב ושוב. זאת הזמנה ממשית להתקפים נוספים. ההתקפים יחלפו כאשר תתמודד עם חרדת ציפיה. דבר על זה עם הפסיכולוג המטפל שלך. חשוב שתדע שחרדת ציפיה שלא מטופלת גורמת לצמצום תפקודי, המנעויות ופוגעת באיכות החיים.

בהצלחה!

שלום לך,
את יכולה לומר לחברתך שאין לך ספק שזהו הצעד הנכון בשבילה, ולשאול אותה אם היא סומכת עלייך ומכבדת את דעתך בעניין. בנוסף, את יכולה לומר לה שאת מאמינה בה וביכולתה לעשות את הצעד ולהתמודד, וכמובן שהיא מוזמנת לדבר איתך ולשתף ברגשותיה במהלך התהליך. חשוב שתבהירי לה כי את נמצאת שם בשבילה, כדי לספק לה תמיכה ואוזן קשבת, וייתכן מאוד שכך היא תחוש שקל לה יותר להתנסות בחוויות מאתגרות.

בברכה,

היי אבי,
דיכאון אינו עצב, ואפילו לא עצב קיצוני. דיכאון הנה אבחנה קלינית, הכוללת סימפטומים רבים. על מנת להיות מאובחן כסובל מדיכאון, חייבים להיות לך מספר מסוים של סימפטומים, מתוך הסימפטומים הרבים הכלולים באבחנה. דוגמאות לסימפטומים: חוסר חשק לעשות דברים, חוסר הנאה מפעילויות מהן אתה נהנה בדרך כלל, אבדן תיאבון (או תיאבון יתר), הפרעות בשינה (חוסר שינה או שנת יתר), עצבות, קהות רגשית (אדישות), מחשבות אבדניות ועוד.
כמו כן, יש לסבול מן הסימפטומים לפחות שבועיים על מנת להיות מאובחן כסובל מן ההפרעה. כלומר תנודות במצב הרוח, כשהמצב אינו מתמשך, אינן נחשבות לדיכאון.
אתה יכול לחפש את האבחנה הקלינית לפי ה- DSM במנועי החיפוש, כדי ללמוד עוד על ההפרעה (אסור לי לתת קישור). בכל אופן, עדיף להשאיר את האבחנות לאנשי מקצוע ולסמוך על דעתם, בשום אופן לא לנסות לאבחן את עצמך לבד.

בברכה,

אני כ"כ "שונא" ו"לא אוהב"..>> את כל סוגי האבחנות של הרפואה אותם הרופאים מדביקים ומשתמשים על מצב החולה ..
עדיין לא ברור לי האם אני כן נקרא בדיכאון או לא .
בוודאיי שלא אעשה אבחנה לעצמי .

היי אבי,
אם אינך אוהב אבחנות פסיכיאטריות בין כה, מדוע זה משנה לך אם אתה עונה על הקריטריונים של האבחנה "דיכאון"? אם גם כך אין לזה שום משמעות בעיניך, אני לא רואה סיבה לעסוק בשאלה הזו.

בברכה,

היי אלון,
כאשר אדם משתחרר מאשפוז כפוי, בדרך כלל בית החולים שבו אושפז מחייב אותו להמשיך את המעקב הפסיכיאטרי. בדרך כלל, המעקב מתבצע במחלקה או במרפאה הקשורה למחלקה, אם כי אין מניעה להמשיך גם באופן פרטי (כל עוד מביאים הוכחה שאכן היה מעקב). מאחר שחולים הסובלים מפסיכוזה נוטים פעמים רבות לא לשתף פעולה לאחר השחרור (בייחוד אם האשפוז היה כפוי), נוהגים בבתי החולים לנקוט בנוהל הזה, ולעתים אף מתנים בכך את השחרור. במידה שהאדם אינו מגיע למעקב פסיכיאטרי שחויב בו, אפשר לבקש הוראת בדיקה כפויה. הוראה כזו מבקשים מהפסיכיאטר המחוזי, ובדרך כלל זה מתבצע בתיווכו של עובד סוציאלי מהמרפאה, מחלקה או מסגרת שיקומית בה נמצא האדם.
אני ממליצה לפנות למחלקה שבה אושפז אביך, לדבר עם הפסיכיאטרים ולשאול לגבי האופציות האלה. מאוד מומלץ לבקש את עזרתו של עובד סוציאלי מהמחלקה, אם אפשר. בנוסף, אם לאביך אין מוטיבציה להתקדם ולשקם את עצמו בכוחות עצמו או בעזרתכם, אפשר בהחלט לבדוק זכאות לסל שיקום דרך משרד הבריאות (קיימת במידה שהוא מוכר כנכה לביטוח לאומי). דרך סל השיקום יהיה אפשר למצוא לו ליווי מתאים, כדי שיוכל לחזור לחיים נורמליים מחוץ למסגרת האשפוזית.
במידה שלא יסכים לבדוק אפשרויות ליווי שיקומי כרגע, ניתן לחכות עד שמצבו יתייצב שוב, ועל מנת לעזור לו לייצב את מצבו לפני שיגיע לאשפוז, מומלץ לפנות כעת לגורמים שטיפלו בו, כפי שהצעתי. אם המצב ידרדר והוא יתאשפז שוב, בפעם הבאה הקדימו תרופה למכה, נסו לבקש שיחייבו אותו במעקב פסיכיאטרי, קבלו עזרה מהעו"ס במחלקת האשפוז והפנו אותו לסל שיקום מיד עם שחרורו.

בהצלחה!

שלום לך,

ניתן לנסות מספר דרכים: איזון תרופתי, פסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT, נוירופידהק. בנוסף, הגברת אקטיביות ופעילות גופנית יכולה לשפר את מצב הרוח, להגביר תחושת הערך העצמי ולתרום לשיפור ההרגשה הכללית.

בברכה,

אם חסרים ויטמינים אז כדאי לבדוק מה בדיוק...
יכול להיות שגם החרדה קשורה ומתערבת כאן, אבל נראה לי שזה גופני העייפות, הרבה פעמים זה קשור גם למה שאנחנו אוכלים, נגיד ארוחות כבדות גורמות לעייפות וכבדות כזאת.
את יכולה להתייעץ באתר הזה, יש לך נטורופתיות שם שעונות יחסית ממש מהר בקשר לתזונה וויטמינים... לדעתי שווה לך לנסות.

אלין שלום,

כאשר כול הבדיקות תקינות יש לשאר שהסיבה להרגשת הינה על רקע נפשי. לחץ, מתח, חרדה. תקופות של משבר וכו׳. אין צורך להמשיך ולבדוק, עדיף לפנות להתיעצות עם אנשי נקצוע בתחום הנפשי.

תרגישי טוב!

היי רויטל,
בדרך כלל נהוג לקחת כדור אחד, ולא חצי כדור. עם זאת, הסבילות לתרופה עולה (כלומר, השפעתה פוחתת עם הזמן), ולכן יש צורך להעלות את המינון כל תקופה. כמובן, רק תוך התייעצות עם הרופא המטפל. נטילה באופן קבוע של התרופה גורמת לתלות.
את יכולה לפנות גם לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), על מנת ללמוד כיצד להתמודד עם החרדות ולהתגבר עליהן. לדעתי, חבל למלא את הגוף בתרופות שעושות לך רע, כאשר יש בנמצא דרכים יעילות יותר להתמודדות עם חרדות, ללא תופעות לוואי.

בברכה,

את אומרת שיש תופעות לוואי מאוד קשות לתחליפי הורמונים

ניסית לפתור את התופעות של גיל המעבר בשינוי התפריט שלך שילוב ספורט וכו?
אני לקחתי את התרופות מאוד קשה , היה בלתי אפשרי לחיות עם כדורים נגד דיכאון .
לכי לבית מרקחת יש תוספים תזונתיים מצוינים ללא תופעות לוואי כמו פמארל

חבל על כל מה שאת עוברת בעיניי שווה לנסות לנקוט צעדים קטנים יותר לפני כל הכדורים האלה שאת מכניסה לפה

היי דלית,
ראשית, אני מאוד מקווה שתוצאות הביופסיה יהיו שליליות (כלומר, שאינך סובלת מסרטן). ההמתנה לתוצאות של בדיקה כזו יכולה להיות מורטת עצבים, זה טבעי ונורמלי. אין הרבה טעם לומר לעצמך "תירגעי" ולנסות להירגע בכוח, מה גם שכשאת במצב כזה, קשה ללמוד טכניקות חדשות ודרכים להירגעות. כדאי לנסות להעסיק את עצמך ככל שאת יכולה, להיות בחברת אנשים קרובים ולקבל תמיכה מהסביבה. כדאי לקבל רמה מסוימת של חרדה ולא לנסות ולהתנגד לה יתר על המידה, ומצד שני לא לשבת במשך כל היום ולא לעשות דבר מלבד לחשוב על כך.

בברכה,

ואמן ואמן שבסופו של דבר לא ימצאו לי את הגרוע מכל אני מתפללת,עד יום רביעי אני אדע עם יש לי או אין לי,מאחלת לך יום טוב.

היי קרן,
נראה לי שנפלת קורבן ל"תסמונת הרופא המתמחה", שקיימת אצל סטודנטים למקצועות הקשורים בבריאות ורפואה, הקוראים את ספר האבחנות ומאבחנים בעצמם כל בעיה אפשרית (ובעיקר את הגרועות ביותר). כמובן שאין זה נכון. צריך להיזהר מכך מאוד, ויש להשאיר את האבחנות לאנשי מקצוע בלבד.

בברכה,

אני רציתי להגיד שאני כבר בדיכאון וייאוש,אני לא יודעת מה לעשות,אני מנסה הכל בשביל להרים את המצב רוח אבל אני לא יכולה עד שאני לא יקבל את התשובה אני לא רגועה אני כל היום יושבת מיואשת ובוכה מה עושים במצב כזה?עם תעזרו לי אני מאוד אודה לכם.

היי איתי,
ביישנות אכן יכולה לגבות מחיר, ובדרך כלל היא לא משתלמת. כעת, אין טעם לכעוס על עצמך ולהצטער מאחר שזה אינו מועיל. אתה יכול לבחור- להישאר רק עם צלקת, או להישאר עם צלקת ועם חרטה וכעס עצמי...
מטעויות לומדים, וכל שניתן לעשות הוא ללמוד את הלקח לפעמים הבאות- גם זה חשוב.

בברכה,

היי שרון,
נשמע שמה שמפריע לך להתקרב לבני משפחתך הן המחשבות השליליות שיש לך כשאת פוגשת בהם, לגבי עצמך ולגבי מה הם, כביכול, חושבים עלייך. ממליצה מאוד להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שיכול לעזור לך לתפוס, במקרה הזה, שתי ציפורים במכה אחת: להקל במידה משמעותית את הדיכאון, ולעזור לך לתקן את דפוסי החשיבה השליליים שפיתחת כלפי משפחתך, מה שעשוי להביא להתקרבות מחודשת אליהם.
אגב, ייתכן שאת חשה שהם מתרחקים ממך, מאחר שאת מתרחקת מהם וקשה להם לקבל זאת.

בברכה,

היי שרון,
כתוצאה מדיכאון, אנשים עשויים להתרחק מחברים ובני משפחה, ולא להגשים את מטרותיהם האישיות. אפשר לומר שזוהי אינה תוצאה ישירה אלא עקיפה, שכן ההסתגרות וההתבודדות היא התנהגות שמושפעת ממצב הרוח הרע.
דיכאון אינו יכול לגרום למחלה נפשית אחרת, יכולות להיות הפרעות (כמו חרדות שונות) המושפעות מהדיכאון ומשניות לו. לגבי מחלות פיזיות, אני מניחה שהדיכאון תורם להן, אך אין הוכחה שהוא גורם להן בצורה ישירה. ההיפך הוא הרבה פעמים נכון- דיכאון יכול להיגרם כתוצאה מבעיה או מחלה פיזית. לגבי הזדקנות, מה שיכול להשפיע על תהליכים שונים בגוף הוא אורח החיים שאנו מאמצים. כך שעם תזונה נכונה, פעילות גופנית ושינה בכמות מספקת, אין סיבה לשיבוש תהליכים בגוף. למעשה, אם מקפידים על כל הפרמטרים הללו, הדבר עשוי אף להוביל להפחתה משמעותית בדיכאון!

בברכה,

שלום לך,

בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי CBT חברך יכול לרכוש כלים של שליטה בהתקפים. זהו טיפול קצר, ממוקד ומאוד יעיל. אפשר לשלב גם ביופידבק ו/או נוירופידבק. בעזרת טיפולים אלה ניתן לשלוט במערכות פיזיולוגיות וללמוד לוויסות את הפעילות הלא תקינה של מערכות אלו.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,