פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך,
מבינה לליבך, את מנהלת ו
משפחה מורכבת, בה הילדים צריכיים להסתגל לבי זוג חדש, ויש להם כמו לבנך במקרה הזה, יריבויות ומאבקי רכושנות עלייך בין בנך לבין זוגך, ומאבקים על שליטה בבית והתנגדות לחינוך מצד אדם שאינו אביהם. גם כהורים בילוגים יש היום המון קשיים בסמכות הורית, ופי כמה וכמה כאשר המשפחה הינה מורכבת.
איפה אביו הביולוגי.?האם לוקח חלק בחינוך והאם אפשר לגייס אותו, אם את והוא תגיעו למצב של תמימות דעים, לגבי כמה צעדים חינוכיים כלפי בנך, היה לזה סיכוי שיגיב טוב יותר לבקשותיכם.
אני ממליצה לך על גיוס אנשי מקצוע מתחום החינוך כמו קצין ביקור סדיר של העירייה, סנקציות וגם טיפול מצד בית הספר בבעיות ההתנהגות של הבן ובאי ביקור סדיר שלו בבית הספר (יש לו נשירה סמויה, כלומר הולך לבית הספר אך לא תמיד נכנס לכתה..) בד בבד, יש מקום לטיפול משפחתי/הדרכת הורים,
אל תדלגו טיפול זה, זה חשוב, חשוב יותר מטיפול פרטני במקרה שלו. להערכתי, יש סיכוי שאת מנוהלת בקשר לבן מרגשות אשמה כלשהן, וכך תגובותייך הנכונות כלפיו ,פחות אסרטיביות. אם זה נכון, את צריכה לעשות עבודה גם עם עצמך כדי להפחית אותן .
בהצלחה,
שלי ורדי

הצלחת להבין בדיוק את מה שהולך פה בבית, האב הביולוגי בקשר מאוד מינימלי עם הילדים, הם לא רוצים לראות אותו בכלל ובמידה והם לא מגיעים אליו גם לתקופות של חודשים הוא לא יטרח להגיע לראותם (לא גרים בקרבת מקום) ובכל מקרה הוא דואג להאשים את בן זוגי בכל הבלגן וכן דואג להגיד כל הזמן שאני אשמה כי הוא עובר להתגורר עמנו וכן "את אשמה כי עשית עוד ילד וזה לא בסדר לילדים", עירבתי את בית ספר כבר מזמן ושום דבר לא יוצא מזה, ובנוסף הוא התחיל לשקר על עימותים עם בן הזוג שלי שלא היו.
מה עלי לעשות באופן הכי דחוף מכיוון שאני כבר בסוף חודש שביעי ולא רוצה להגיע ללידה כשלא התחלתי לפתור חלק מהבלגן.

תודה

הצלחת להבין בדיוק את מה שהולך פה בבית, האב הביולוגי בקשר מאוד מינימלי עם הילדים, הם לא רוצים לראות אותו בכלל ובמידה והם לא מגיעים אליו גם לתקופות של חודשים הוא לא יטרח להגיע לראותם (לא גרים בקרבת מקום) ובכל מקרה הוא דואג להאשים את בן זוגי בכל הבלגן וכן דואג להגיד כל הזמן שאני אשמה כי הוא עובר להתגורר עמנו וכן "את אשמה כי עשית עוד ילד וזה לא בסדר לילדים", עירבתי את בית ספר כבר מזמן ושום דבר לא יוצא מזה, ובנוסף הוא התחיל לשקר על עימותים עם בן הזוג שלי שלא היו.
מה עלי לעשות באופן הכי דחוף מכיוון שאני כבר בסוף חודש שביעי ולא רוצה להגיע ללידה כשלא התחלתי לפתור חלק מהבלגן.

תודה

שלום,
אם יש במקום מגורייך תחנה לייעוץ משפחתי, לעיתים יש להם התמחות במה שנקרא: תאום הורי, זאת ואומרת, מפגש שלך עם הגרוש שלך על המסרים שמועברים לילדים. אם נוח לך להיות אתו לפתור מולו את הבעיות כי הוא מקור להסתה מדברייך. דרך אחרת היא פנייה לקבלת טיפול משפחתי ביחד עם הילדים. אני מציעה לך ליזום ולקחת את הילדים לייעוץ כזה,כמ שאפשר באופן דחוף. כמו כן, ישנם מכונים פרטיים לטיפל משפחתי כמו כן מטפלים משפחתיים עצמאיים.
דרך אחרת יותר מהירה אך מאד מסובכת היא ליזום מפגש אישי עם הגרוש שלך ולנסות להרגיע אותו, אך אין לדעת אם יעזור, כנרא שלא.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך ,
ריב בין אחים די שכיח, אפילו רצוי כי מעיד על בריאות נפשית ( כן,כן... מעיד על ה חופש והאומץ להתעמת, להתחרות לבטא חפים, להיות אתה עצמך, להגן על אגו, ללמוד תוך התנסות גם להתפייס ולתקן),
זאת, למרות אי נוחות שהריב יוצר אצל ההורים. במקרה שלכם ייתכן ןהריב בין תבגרים - גיל יחסית בוגר - אולי עובר את גבול הטעם הטוב ודורש התערבות ,אולי אומר משהו על המערכת המשפחתית כולה, אך זה נסתר מעיניי, אין לי מספיק מידע.
תנסו לא להתערב כלל, למרות האגויזם של הבן הגדול שמדליק גם אותכם. נראה שההתנשאות של הצעיר הינה הגנתית-תגובתית ליחס של הבכור, ופחות תכונת אופי קבועה ומשמעותית. אם זה מאד מפריע לכן, תנסו לומר לשניהים להפסיק את הריב כי עצם הריב והרעש מפריע לכם ,אך כאן באותה מידה תהיו אסרטיביים כלפי שניהם. נדמה לי שההתערבות לטובת הצעיר גורם לבכור להיקבע בעמדות שלו, למרות שאינו צודק ברכושנות שלו.
עם הבן הבכור תוכלו בזמן שמתאים לכם, זמן רגוע, לקרוא לו לשיחה על נושא הרכושנות שלו, להסביר לו מה אתם חושבים, לנסות לעשות ביקורת בונה ולא ביקורת קטלנית,(להזכיר לו גם דברים טובים באופי ובהתנהגותו כדי שלא יתגוננן מדי) , כל זאת לא בנוכחות אחיו.
תנו מעט זמן , ואם לא מסתדר תפנו לטיפול משפחתי, ותפעילו את כל השפתכם שיבואו אתכן. אני מניחה שבכמה פגישות משפחתיות יהיה שיפור.
בהצלחה,
שלי ורדי

שלום אור,
אני חושבת שביתך מרגישה בעלת ערך עצמי נמוך כל כך, שאינה מתרחקת או מעמידה במקום את החברים שמעליבים אותה. האחרים מרגישים זאת , את התלות שלה בהם, ואת ההנמכה העצמית, וכך היא קרקע פוריה לניקוז התסכולים של החברים.
דפוס התקשורת שלה בעייתי, היא צריכה לעבור איזה תהליך נפשי על מנת להשתחרר מהתלות באחרים ומחוסר הכבוד העצמי שבראש וראשונה חשה כלפי עצמה.
לא במקרה, הילדים שזקוקים ל"שעיר לעזאזל " נמשכים אליה ונהיים חברים שלה, בעוד שלילדים אחרים, המכבדים יותר את האחר, אינה מתקרבת כי לא חשה ראויה ליחס של כבוד אליה.

כדאי מאד לדבר אתה על טיפול פסיכולוגי.
בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך
המכתב שלך מרגש ביותר ועלי לציין שגם את מתנסחת כמו משהי שהיא הרבה יותר גדולה מכיתה ו'.
אני לא מתכוון להיות איש בשורות ולא נראה לי שיש לי משהוא חדש לחדש לך, אבל:
אף אחד לא יכול להחזיר לך את הבטחון שלך. רק את.
במקומך הייתי עושה עצירה קטנה ורושם רשימה של כל הדברים הטובים שיש בי ותולה את הרשימה על הקיר כדי שאני לא אשכח זאת בשום מצב.
דבר שני, הייתי מחפש אפשרות להתנדב או לעזור לאנשים שצריכים עזרה כי לפי מה שאת מספרת, כנראה שיש לך אופי מאוד חזק ואת כרגע קצת התעייפת. ברגע שאנחנו שמים את עצמנו בעזרה לאנשים אחרים או אפילו לחיות שזקוקות לעזרה אז בין רגע הבעיות שלנו מתגמדות.
נכון, חברי כיתתך, לצערי, לא שווים את נוככותך בכיתה, אך זה המצב. מעניין מה היה קורה אם הם היו במצבך? הא.....
אלא אם יש באפשרותך להחליף מסגרת לימודית? אז עשי זאת.
אשמח שתעדכני אותי
בהצלחה רבה
איל

שלום איל,בקשתה שאני העדכן אותך בתהליך ותוצאותיו, אז אני עושה זאת ואולי גם תוכל לעזור לי, לצערי עדיין לא הצלחתי להחזיר לעצמי את הבטחון,ולעזוב את המסגרת הלימודית לא מתאפשר לי, ניסיתי לחפש מקום להתנדב בו ולצערי לא הצלחתי למצוא אך אני משתדלת לא להתיאש וממשיכה לחפש, חשבתי שאולי דווקא כאן אתה,שלי או אחד מן הגולשים יוכל להפנות אותי למקום מסוים או לתת לי כל מידע.
תודה רבה מראש,
אור

מאיזה אזור בארץ את? ומה היא המגבלה הפיזית שלך? אם לא קשה לך לספר כמובן.

אני גרה במועצה האזורית גזר,המגבלה הפיזי שלי היא cp קל שכולל לקות ראייה ובעיה קלה ברגל (קושי בספורט ובראייה מרחוק)
אשמח שתציע לי מקום התנדבות על פי מקום מגורי ותיאור הבעיה הפיזית
תודה רבה מראש,
אור

הי אור
בכרמי יוסף יש מרפאת חיות. תבררי אולי הם ישמחו לקבל עזרה אחה"צ או בשישי.
בהצלחה

שלום איל,
כתבתי לך כבר מזמן על חוסר הבטחון העצמי והבעיות החברתיות שלי והצעת לי בין השאר אם ניתן לעבור למסגרת לימודית אחרת ,למרות הכל יש צורך בדבר והכרתי מקום נפלא שאני עוברת בו פעילויות ללקויי ראייה ועוורים פעם בשבועיים ובחופשות החגים,הפעילות מתקיימת בבית חינוך עוורים בירושלים שמשמש לחלק מהחברים השותפים לפעילות גם כפנימיה,גם כביה"ס וגם לילדים לקויי ראייה כמוני שמגיעים רק לפעילויות,הכרתי את המקום לא מזמן ואני כל כך נהנת בו,למרות היותי ילדה רגילה לכל דבר עלתה בראשי המחשבה לבקש מהוריי להתחיל ללמוד שם בתור ביה"ס,אך בגלל שאני בדרך כלל לוחמת באופי שלי ולרוב משתלבת טוב בחברה הרגילה ומאז היותי ילדה קטנה אני נמצאת במסגרת לימודית רגילה,אני מפחדת מאד מתגובתם,
שאלותי הן,
איך לפנות להוריי?
מה לומר להם?
והאם כדאי בכלל שאני אדבר איתם
או שאבקש מאחד המדריכים או מהמדריכה האחראית שאגב אני בקשר מצוין איתה,שהיא תדבר איתם?
אם כן,מה כדאי שאבקש ממנה לומר להם?
או האם יש לך עצה אחרת?
אשמח לתשובה מפורטת ומהירה,
תודה מראש,
אור
אור

שלום לך
אני כל כך שמח בשבילך שמצאת מקום שבו את יכולה למצות את תכונותיך המופלאות.
אל תתמהמהי.
שלבי את המדריכים, התייעצי איתם לגבי האפשרות הזו לפני שאת פונה להוריך.
והיה ואפשרות זו אפשרית, פשוט שבי עם הוריךוספרי להם עד כמה את מוצאת את עצמך במקום זה ולאחר מכן שאלי אותם אם הם יהיו מוכנים לתמוך בך בשינוי זה.
זכרי שהמילה פחד היא גם המילה דחף, אז תני לדחף לשפר את מצבך לעבוד ממקום של פחד שתתקעי מאחור.
בהצלחה

שלום לך
בתך משוועת לעזרה. העזרה שהיא צריכה היא גבולות!!!! יש להציב בפניה גבולות ברוררים וחד משמעיים לגבי כל תחומי הפעילויות בבית. כל גוף אורגני חי בתוך גבול. אפילו התא הכי קטן בגוף יש לו גבול. קרום התא. אפילו לכדור הארץ יש גבול. גם פיזי וגם אנרגטי. לכן הדרך היחידה של בתך לגלות את עצמה הוא דרך התנגדות כלפי הסובב אותה. זה עובד אותו הדבר במכון כושר. ככול שנאמץ את השריר חזק יותר כך הוא יתחזק ויתנפח. כדי שבתך תתחזק מחוץ לבית ולא תהיה "חנונית" יהיה עליה לעמוד באי אלו אתגרים שיוצבו בפניה על בסיס של הסכמים מחייבים אותה ואתכם ההורים.
שיחות נפש לא עוזרות וגם לא עונשים. הדרך היחידה היא הסכם מחייב שבו אתם ההורים נוקטים עמדה חד משמעית שמועברת לבתכם בשיחה תוך כדי שאלות מנחות. ואח"כ יוצרים הסכם מחייב בינכם שמסדיר את המצב עד הפרט האחרון.
יש לזכור שלכל הסכם יש 2 צדדים. 1 ההסכם. 2 מה קורה אם לא עומדים בהסכם? מיותר לציין שלכם ההורים אין אופציה כזו כי אתם מובילים תהליך של לקיחת אחריות ומנהיגות פנימית.
קחו בחשבון שבתכם תתלהב בהתחלה ולאחר זמן יתחילו שבירות של ההסכם, זה המקום שבו אתם ההורים תהיו חייבים לממש את הכתוב. ואם כתוב שבמקרה של קללות אין מחשב ל3 ימים אז זה מה שיהיה. במקרה זה בתכם היא זו ששללה מעצמה את המחשב מאחר והיא חתמה על ההסכם. זה יהיה לה מאוד קשה בהתחלה אך מהר מאוד היא תבין את הדרך להצלחה.
בדרך זו תאפשרו לה חופש בחירה, תמנעו ממעורבות רגשית עם נערה שמתחילה את גיל ההתבגרות ותאפשרו לה ללמוד פרק חשוב של לקיחת אחריות וישומה.
בהצלחה

להתחפש לקוקסינל

זה אומר שהוא רוצה להתחפש לקוקסינל,
אבל השאלה שלך באה ממקום אחר, מחשש שהנטיות המיניות של בנך נוטות לצד השני ועל כך אני לא יכול לענות.
אני בטוח שלך יש הרבה יותר ידע מאחר ואתם חיים יחדיו.

שלום לך
אני שומע יותר ויותר ממאומנים שלי את מה שאת מספרת ונראה לי שהרבה מההתנהלות הזו מקורה בחברה התחרותית והשופטת שבה אנחנו חיים.
אז קודם כל ולפני הכול לא נולדת בישנית אלא הפכת להיות כזו עם השנים ביחס ישיר לארועים שעיצבו את גישתך לחיים, לשנות זאת אפשרי אך ידרש אורך רוח וזמן. עצם פנייתך לפורום מראה שיש בך משהו שכן רוצה ליצור קשרים ולהשמיע את קולו. את כותבת שאת לא מחפשת קשרים עם בנים אך את כן רוצה. אם את רוצה אז יופי, אין בזה שום רע, ולהיפך זה אך טבעי ומומלץ.
איך עושים זאת? שאלת המיליון דולר!!!!
אני יכול לספר לך מנסיוני בתור נער שכרציתי להכיר משהי שמצאה חן בעיני פשוט התחלתי להסתובב במקומות שבהם היא הסתובבה ונתתי לה להרגיש שאני מתעניין בה. אחרי זה, תמיד כבדרך פלא היה נוצרת השיחה הראשונה שבמהלכה הייתי דואג לשאול שאלות לגביי חייה ותחומי תחביבה ולא ישר מספר סיפורי אלף לילה ולילה על עצמי. לפעמים זה היה מצליח ולפעמים לא. כשזה לא היה מצליח הייתי מזכיר לעצמי שזה כנראה בגלל שאנחנו לא מתאימים או שזה לא הזמן הנכון .
לגבי בטחון באנשים, רובנו חושבים על אמון באנשים אחרים לפה או לפה. הצעתי אליך היא להסתכל על כך ממקום חדש שאומר: הבטחון שיש לך בעצמך יגדיר את הבטחון שיש לך באחרים. כשאת מזהה בתוכך את תכונות האופי החיוביות שיש בך כמו, רצון לשיתוף, כנות, יושר, חוסר שיפוטיות ועוד... אלה הן החוזקות שלך ואיתן את פוגשת את העולם, מי שלא חי לפי ערכים אלו אז כנראה לא אמור להיות בקשר איתך וזה בסדר. סימכי על האינסטינקטים והרגישויות שלך שינחו ויובילו אותך וצאי מנקודת הנחה שכדאי מאוד ליצור קשרים כי בטוח יש שם אנשים מענינים ששווה לפגוש.

שלון ליאת,
נראה לי שבשלב ראשון כדאי לך להתייעצץ בפורום של סכרת נעורים הקיים באתר ומנוהל ע"י רופעים.
מבחינה פסיכולוגית, תחילה של אבחון במחלה כרונית היא נקודת שבר, אך לטווח הארוך יכולות להיות טמונות אפשרויות התפתחות גם כמו ריסון, אחריות, איפוק ותכנון חיים, ביחד עם סיכונים להתפתחות כמו ייאוש, חרדה, תחושת שונות, ותחושה של חוסר שליטה בגוף.
ידוע לנו שהאדם מגלה בעצמו כוחות שלא חשב שיש לו כדי להתמודד בזמנים קשים. בנוסף, הקשר בינך לבין הבן עלול להיות תלותי יותר אך גם חזק יותר בעקבות המחלה.
אני מציעה לך להתייעץ בשלב ראשון עם מומחים בתחום הרפואה, בשלב מאוחר יותר אם תחושי בבעיות רגשיות מתמשכות תפני שוב אלינו.
בברכה,
שלי ורדי

מזה 14 שנים. אם תרצי אשמח לדבר איתך ועם בנך. ההתמודדות היא יומיומית אך משתגרת עם הזמן ואפשר לקיים אורח חיים נורמלי לחלוטין, בלי שום מגבלה


0548121061

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=239 id=link]גניקולוגיה נערות[/a].

למה להעביר את ההודעה נראה שזה המקום לשאול בבקשה תשובה דחופה

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=81 id=link]גניקולוגיה - רפואת נשים[/a].

שלום לך הגר
אין פה דילמה והדברים לא באים אחד על חשבון השני.
אפשר להבין את בתך שלא רוצה לחלוק בך עם אדם נוסף אך גם לך יש חיים ובתך צריכה להבין שהיא לא יכולה לחיות את חייך בשבילך. הבנה זו צריכה להיות מועברת בצורה נחושה כשאת שמה לב שבשלבים הראשונים של המעבר את מקדישה תשומת לב מירבית לבתך.
בצורה זו את בעצם משדרת ששום דבר לא השתנה בקשר בינכם ובן זוגך לא מהווה שום איום על בתך ובמקביל חייך לא נהפכים לחייה של בתך.
נכון את האמא ואת פה בשבילה אך היא לא תחליט אם מי את נפגשת אולא. יש לך את הלגיטימציה המלאה לחיות חיים מלאים כל זמן שצרכיה של בתך מקויימים במלואם. זאת המשוואה וכך גם תזכי בכבוד עצמי מצד בתך.
בהצלחה

ללכת לרופא ובהקדם

שלום
נראה שמסתתרת מתחת לפני השטח הסיבה שגורמת לו לשבור את הכלים למרות שהוא יוצא "מופסד".
יכול להיות שבנך, פשוט בנה לעצמו זהות של בעייתי והוא ממש את הזהות הזו כל פעם מחדש.
אשמח לקבל עוד פרטים לגבי התנהלותו הלא תקינה לפי עינייך.
נדרשת פה עבודה של מחקר כדי להבין את המניעים של בנך להתנהל בצורה שבה הוא בוחר ומצד שני לבחון את הכללים והגבולות בבית ואיך הם מיושמים.
בנוסף כדאי לבדוק את מערכות היחסים בינכם ובין בנותיכם ביחס לבינכם. יכול להיות שפה נמצאת הבעיה.

לא מומלץ להתערב מאחר ובתך תייצר התנגדות גם כלפיך וגם כלפי החברה שאת מכריחה לפגוש. יש לכבד את חופש הבחירה של ביתך בתחום זה כל עוד היא לא פוגעת בעצמה או באחרים.
בהצלחה

שלום לך ..
אני אמא לילד בן 16.5 וגם הוא רוצה לצאת ולבלות עם חברים בלי הגבלה של שעות בדיוק כמו "כל" החברים!!!
וכשאני שואלת איזה מהם אז רק לחלק מרשים..זאת אומרת שלא לכווולם מרשים (זה סוג של אימרה להשיג משהו..)

אבל אני שואלת את עצמי איפה ההורים של אותם ילדים ?.האם לא איכפת להם שלילדיםשלהם אין גבולות ??
האמנם הוא צעיר ממך (אפילו שהוא גבר קטן) אבל כל אדם צריך לדעת את הגבולות שלו ועוד שעה או פחות שעה לא ישנו דבר אצלכם אבל אנחנו ההורים נהיה רגועים יותר ..והאמיני לי לדעת גבולות מהם זה משהו שילווה אותך בכל דבר כל החיים .
תנסי לדבר אל ליבם שתהיה בקשר כל שעתיים או משהו כזה.. ושזה לא בילוי שקורה כל שבוע ..
האם הם מכירים את אותם חברים שאת רוצה לצאת איתם??
אם לא תזמיני אותם לביתך שההורים יכירו רושם זה גם חלק חשוב!!!
בברוגז לא פותרים בעיות !!!
דברי איתם ולא בחוצפה זיכרי אלה הם הוריך שרוצים רק לטובתך ..
בהצלחה חמודה..

הי דין
נראה לי שיש לך כבר את התשובות, הבעיה היא בישום.
לפי חוק את כבר ברשות עצמך ונחשבת בגירה. זה אומר שלהוריך אין שליטה על גורלך ואת יכולה לעשות כל מה שתרצי במסגרת החוק.
השאלה היא למה את מאפשרת להם : "ושתבינו ,אני טיפוס שקט שמקבל את מה שאומרים לו" ? !!!!
אז, כן לדבר איתם, וכן להסביר להם ולהודיע שמעכשיו דברים הולכים להשתנות. וכן לתת להם ערבויות של בטחון כדי שידעו שיש להם עסק עם בחורה אחראית. את לא רוצה לפוצץ את הקשר, את רוצה לעדכן אותו ביחס לשינויים שאת עוברת.
אז, סבלנות, נחישות, ואומץ לב ושיהיה בהצלחה