פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך,
את הגורם המווסת בבית, המאוזן יותר. את לא יוצאת מכלל שליטה כפי שבעלך עושה. להיפל, את לוקחת הכל פנימה בגלל זה קשה לך יותר. לא נראה שתוכלו לעשות תהליך משפחתי משמעותי כי כפי שאת אומרת בעלך לא גמיש ולא מחפש שינוי או כיוון אחר של חשיבה והסתכלות ממה שהתרגל עד כה.
הבן שלך לא לומד טוב, אך נדמה לי, לפי מה שאת מתארת שהוא ילד טוב, זאת אומרת לא עושה שטויות רבות , לא מסתובב עם חבר'ה לא טובים, הוא בשלב ובתקופה של דחפים והנאה מוחלטת מהחיים, זהו נער שבולע את החיים... על חשבון תכנון , למידה וציונים.
הדרך שאני חושבת שאת צריכה לקחת היא להתייעץ בעצמך עם הצוות החינוכי =-טיפולי של בית ספרו. אולי הלחץ וההתפכחחות יבואו משם, אם אכן הבן משלם מחיר כבד של כישלונות לימודיים. לא תיארת את מצבו, למשל, האם יש חשש להמשך לימודיו בבית הספר, האם יש לו העדרויות רבות, שליליים רבים וכו'. כי במקרים כאלה שיחות ולחץ מטעם הצוות החינוכי או הצוות של העירייה/מועצה יכול להועיל.
אני חושבת שאת צריכה לקחת צעד אחורה כל עוד אין משבר גדול שאת צריכה להתערב לו. פשוט אתצריכה לשמור על עצמך יש דברים שאי אפשר לשנות ולהשפיע מיידית. יש נערים כמו הבן שלך שמתבגרים יותר מאוחר. כדאי להתערב רק כהוא עובר את הקווים האדומים שלך. זה לא אומר שהוא לא צריך מדי פעם לשמוע את עמדתך ואת הציפיות שלך ממנו, שיתנהג בתור תלמיד ויהיה אחראי לחובות שלו. כדאי לשוחח אתו לבד ללא נוכחות בעלך ולנסות שהשיחה תהיה בגובה העניים, לדבר אליו כאל מבוגר. אם האו טיפוס ששונה שליטה עליו, רק הדרך הזו תעבוד אצלו. ייתכן שיהיו לך הפתעות ויתבגר בעוד שנה, שנתיים.

בכל מקרה, לא תמיד זו מאה אחוז אחריות ושליטה שלך על הנעשה אתו בגיל הזה. רציתי להדגיש זאת כדי שלא תרגישי אשמה.הוא יודע את הכוונות שלך ושל אביו ויודע טוב מה אתם מצפים ממנו, כי אתם לא הורים אדישים ומזניחים. ידיעה זו את הציפיות שלכם ממנו , יבוא יום ויפנים אותה.

כל טוב והרבה סבלנות,

שלי ורדי

אוי..אוי כמה שאת צודקת !!!כמובן הציונים הלחץ של הבגרויות הכל מסביב גם ככה קשה לו אז מן הסתם הוא בורח לחברים וכל הזעם בעצם נופל עלינו בבית .
אבל איך אפשר להסביר לו שיש דרך להשיג דברים בלי צעקות או איומים???
הוא מתפרץ בזעם איומים קללות ולפעמים גם אלימות ממש לאחותו בת ה12 זה מאוד מתסכל במיוחד אותה ..(היא כמובן לא נשארת חייבת ולומדת ממנו לצערי הרב אוצר מילים רחב!!).
דוגמא:ניתקתי לו את הנייד בגלל שהוא מקלל את אביו אז הוא אמר שאם לא נחבר אותו מייד (וכמובן הכל בציווי אצלו)הוא ירביץ לאחותו שאלתי אותו מה היא קשורה לעניין אז הוא ענה לי כמו שהכאבנו לו (ניתוק הנייד)ככה הוא יכאיב לנו דרכה!!
האם יש דרך לשנות זאת ????
אם הוא לא מקבל הכל כמו שהוא רוצה אז יש בבית טרור-זה לא עובד ככה -אי אפשר לחיות בצורה כזאת!!
אני מתלבטת אם בכלל לתת לו לנסוע לפולין האם בכלל הוא שווא את המאמץ הזה??
הוא לא מעריך כלום כמה שיקבל הוא ירצה עוד ויגיד שלא קיבל- והתמורה כמעט ולא ..
אייל הציע לי לא פעם לרשום הסכמים- גם זה לא עבד ..מה עוד אפשר לנסות???
תודה וחג שמח..

שלום שוב,
הבן שלך שתלטן קטן.. דרך האיומים והענשות מקובלת בבית אבל לא רק הוא מפעיל אותה. כולכם צריכים לחשוב על דרכים לתקשורת אחרת ולעשות בדק בית. העונשים הכבדים האלה על "הבטן הרכה" כמו לנתק לו את הנייד לא מועילים בכלום, לא עושים שום שינוי פסיכולוגי, להיפך, הם מרחיקים. אני חושבת שהנסיעה לפולין לא קשורה להתנהגות שלו, הוא יזכור לכם לרעה כל חייו אם תפעילו את זה כעונש. יש הרבה נקמנות מחוסר אונים מצידו, הוא מכה את אחותו- הבטן הרכה שלכם... - אך אולי יש נקמנות מצידכם או התנהגותכם מתפרשת אצלו כזאת, גם אם אתם לא מתכוונים? את זה צריך לעצור.
אולי בזמן שיהיה בפולין את ובעלך תמצאו זמן רגוע להסתכל על הדברים, על היחסים המורכבים האלה ולעשות חושבים.
לפי דברייך האחרונים המצב די קשה ומורכב, צריך כאן ייעוץ פסיכולוגי. יהיה לכם קשה לעשות את השינוי לבד. אולי תצטרפו לקבוצת הורים לגיל ההתבגרות? (בנוסף למה שהצעתי לך בפעם הקודמת).

הרבה כוח ובהצלחה,
שלי ורדי

שלום רב
אכן כן מצב לא נעים להתקל בו. מצד אחד אני מבין את השוק והדאגה שבן זוגך חווה אך מצד שני יש פה מצב שבו אפשר יהיה להגיד שלא ראיתם את זה קורה. היום עם עידן האינטרנט ילדנו חווים התבגרות מואצת ומהירה וזה לכשעצמו שם אותנו ההורים במצב שבו אנו חייבים להיות ערים וקשובים עם אצבע על הדופק. עונשים עיקולים צעקות שפיטה וביקורת לא יעזרו!!!!
מה שכן יעזור זה תמיכה, עזרה, אהבה והכלה ובמקביל הגדרה ברורה ונחושה של החוקים והגבולות שאתם מאמינים בהם לאחר שביררתם מה הולך היום אצל הנוער. יש להבין שמה שהיה נכון בעבר כבר לא עובד היום. שליטה דרך הפחדה ועונשים רק יגבירו את הריחוק ואת חוסר הידיעה שלכם מה קורה איתה. היא פשוט תהיה יותר מתוחכמת ותסתיר את התנהלותה עם בני המין השני. לכן, יש לבנות מערכת יחסים שבנויה על אמון ושיתוף שתאפשר לה לדעת שהמקום הבטוח ושיודע לתת את התשובות הנכונות נמצא אצלך האימא!!!!!
קחי אותה לבילוי משותף ופנקי אותה בדברים שאת יודעת שהיא אוהבת ובמקביל שתפי אותה עם חוויותיך מהעבר כשאת היית בגילה וצרי מקום שבו היא יכולה לשאול שאלות לגבי מערכות יחסים בין בנים לבנות. המשיכי עם בילוי אינטימי זה באופן קבוע כדי שתוכלי לבנות את מה שכתבתי למעלה.
רק בצורה הזו תצליחי לאפשר לה לבנות בתוכה את הבטחון וערך העצמי שכול כך נחוץ לה בלהגיד לא ללחץ חברתי שמופעל עליהם באופן ססטמטי כדי להיות מקובלים.
אל תוותרי מאחר והיא צעירה ויש לך עוד הרבה מה לעשות, זה הזמן הטוב ביותר לא להתפלא לא להכנס לשוק אלא להגיב נכון אמיתי וכנה ולהיות שם בשבילה. היא זקוקה לך הרבה יותר ממה שאת מתארת. מצד אחד היא עוד ילדה ומצד שני היא מתחילה להיות נערה עם כל מה שהולך עם גיל ההתבגרות.
בהצלחה

שלום לך,
כפי שאת אומרת ואני מסכימה אתך, יש בינך ובין בנךוקשר קרוב מאד והוא פורק ומתעל את כל הכעסים , שבדרך כלל מופנים אל עצמו, אלייך. משהו בהררכיה נכונה של הסמכות בבית אינו נכון, בטח לא נוצר מאתמול, כך שהוא אינו מכבד מספיק, אינו עושה אבחנות טובות. יכול להיות שהוא עוצר כעסים, בחוץ הוא מתנהג היטב (טוב שכך!) וגם עם אביו לא מרשה לעצמו להיות הכי אמיתי, כועס מתוסכל , אז הכי קל אלייך, הוא מרגיש אתך מספיק קרוב שתקבלי ותאהבי אותו בבכל מצב (זו הנקודה החיובית של הקשר ביניכם)
אין לי ספק שאת וגם אביו צריכים הדרכה טובה, אל תחשבי שלאביו אין חלק בעניין, זה נראה על פניו שהוא מחוץ למצב הזהאך צריך לראות מה חלקו ואיך תורם שהילד מתנהג אחרת אתו ואחרת אתך.
הייתי ממליצה על טיפול משפחתי, את עם הבן וגם אביו עם הבן בנפרד או.. גם ביחד אם היחסים ביניכם מאפשרים זאת.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך,
האם הבעיה עם הבן העיקרית קשורה בפחדים שלו המופיעים בלילה. האם בגלל זה לא הולך לישון בזמן. לא היה ברור מדברייך מה מקור הההשתוללות שלו עם אחיו הצעיר בן ה-5..אם יש פחדים וחרדות צריך לשאול עליהם לנסות להבין את המקור להרגיע ותת בטחון.
בגיל זה אם יש פחדים אולי הם קשורים לאירועים שחווה ומתנסה בחוץ עם חברים, מועדונים, מקומות בילויי וכו'. או שהפחדים קשורים לתהליכים נפשיים מדאיגים. צריך לכוון ולשאול את השאלות הנכונות ולא להעיר לו רק שילך לישון בזמן הבן שלך סובל ככל הנראה,נמצא במצוקה . כדאי לגשת לאיש מקצוע לאבחון הבעיה וטפול בהתאם.
בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך,
זה כל כך קשה לך וגם לה!! הבת שלך נוטה לפנטז וחייה בדמדומים בין פנטזיה למציאות, הרגליים שלה לא כל כך על הקרקע... אין לה הרגה הגנות כאשר מתאהבת ונוטה להתקשר במהירות.

תני לה הרבה אהבה, אל תשפטי אותה בכלל, תדברי על המקרה רק כשהיא מוכנה לדבר עליו. ותקחי אותה לטיפול, זה מאד חשוב. אם האיומים נמשכים, תפקחי עליה ותיעזרי באנשי מקצוע כדי להעריך את מסוכנות האיומים שתסכן את חייה. תוכליג ם לדבר עם חברותיה שיבואו לתמוך ולהיות אתה, לא להשאיר אותה לבד, עדיף שיהיו אנשים לידה. תפעלי בנחרצות, אל תהססי כשהיא מאיימת או אפילו אם מסרבת לטיפול, תצטרכי לשכנע אותה.
אני מבינה שאת כן נחרצת והחלטית להוציא אותה מזה. מרגישים שאת אוהבת אותה מאד מאד.

מאחלת לך הרבה כוח!!

שלי ורדי

תודה רבה לך על התשובה. אני חושבת שכבר יש שיפור בהפנמה של הבת שלי. היא כבר התנתקה מהבחור בכל הדרכים האפשריות, כך היא אומרת. ואמרה לי כבר אמש: אני חושבת שאני אהיה בסדר. ולכן אני רוצה להמשיך לתמוך בה. הרי בכל זאת אני אמא שלה ואני יודעת מה זה אהבה נכזבת, כולנו עברנו את זה בשלב זה או אחר.
ישנה עוד בעיה, היא גם חולה מאד בדלקת פרקים קשה ולא מגייסים אותה לצבא, וחלק גדול מהאכזבה שלה עכשיו הוא גם שהיא לבד, וגם שכל החברות שלה מתגייסות לצבא. אני מנסה לשכנע אותה לסיים את הבגרויות וללמוד משהו לחיים אבל היא עדיין בשלב של אנטי הכל.
במשך שנה וחצי השלמתי עם כל היחס הנוראי שלה אליי, כאשר היתה ברומן וירטואלי עם הבחור, היא התנהגה בצורה זוועתית כלפי וכלפי כל המשפחה אבל אני לא יכולה לנטור לה טינה, ועכשיו אני יודעת שאני צריכה להמשיך לתמוך בה ואני רוצה שהיא תהיה בסדר. היא לא מאיימת על התאבדות יותר אבל אני יודעת שיקח לה עוד זמן להבריא מהמצב הזה. אני עובדת 12 שעות ביום, ובשלושת הלילות האחרונים היא ישנה אתי במיטה ובוכה בלילה. מה אני עושה? היא גם לא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי.

היי,
אני לא אשת מקצוע,אבל אני מרשה לעצמי להגיב גם כן ומקווה שזה בסדר.

המצב שתארת נשמע מאד קשה וכואב,לשתיכן.

ובכלל,נשמע שהשנה וחצי האחרונות היו מאד לחוצות וקשות.
אני לא חושבת שההתאהבות שאת מתארת היא נורמלית.

אני חושבת שההתאבות של בתך באותו בחור הייתה על גבול האובססיה.
אני לא יודעת מה זה בא להשלים,ואיזה צורך זה בא למלא-אבל מה שזה לא יהיה נראה לי שזה משהו שראוי לבדוק אותו לעומק.

האיומים של בתך בדבר אובדנות גם הם מפחידים אותי מעט.
רוב האנשים שמאיימים בהתאבדות לא באמת רוצים למות.
אבל רבים עושים זאת במצבי קושי ו"בטעות" זה גם מצליח להם,לכן גם כאן אני חושבת שבירור מעמיק יעשה את העבודה.

אני חושבת שעלייך להיות חזקה ונחושה,ולקחת את בתך לטיפול פסיכולוגי.
חפשי בדחיפות מטפלת טובה,וגשי אליה עם בתך.

את גם יכולה להפנות אותה לאתר של סה"ר או עלם....
אולי שם היא תמצא תמיכה נוספת..


חסויה.

שלום,
מה שאת עושה זה נכון, בסוף הי אתשאב כוחות מהיחס שלך ללא תנאי להתנהגות שלה בעבר. היא באמת לבד, צריכה מסגרת, האם הייתה רוצה לעשות שירות לאומי? זה לא עלה על הפרק? זה יתן לה איזו מסגרת חברתית גם ותרגיש שהיא שווה ותורמת כל שאר חברותיה. הזמן ירפא, ואם לא רוצה טיפול פסיכולוגי כל טיפול או ייעוץ רגשי היה עוזר, טיפול באמנות, אמון , כך תקבל עזרה רגשית בלי להרגיש את החשש מסטיגמה של טיפול פסיכולוגי. בכל מקרה צריכה לעשות איזו פעילות כדי לצאת יותר מהר מהדכדוך שלה וכדאי בעדינות לדחוף אותה לזה.
לבגרויות צריך יותר אנרגיות, זה יבוא אחר כך.

מאחלת לך הרבה כוח כדי להמשיך לתמוך בה ללא שיפוט

שלי ורדי

שוב שלום,

לצערי הרב, הבחור ש"שבר" את ליבה של בתי, חזר, ובמהירות רבה, אליה. הוא חזר אליה בחג השבועות ומאותו הרגע היא כבר לא משוחחת אתי.
החל מרגע זה אינני יודעת ממש איך להגיב. היא חזרה לאותו הדפוס כמו שהתנהגה בו לפני שבועיים ובמשך השנה וחצי האחרונות.
אני מאד פגועה מהילדה מכיוון שבחג התארח אצלי אבא שלי, והיא ישבה ודיברה אתו ואמרה שאני לא נותנת לה לחיות ושאני מעצבנת אותה ושאני אמא שתלטנית. היא אמרה בודאי עוד דברים שאולי אבי לא רצה לספר לי כדי שלא יהיה לי עוד יותר קשה.
אני לא יודעת באיזה אור היא הציגה אותי בפני אבי (סבא שלה) ולכן אני פשוט לא יודעת מה לעשות הלאה.
היא לא אמרה לי בפירוש עכשיו הנה הוא חזר אליי, אלא אבא שלי סיפר לי. אני יודעת שהיא רוצה לנסוע לגור אתו במדינה שלה והיא מחכה לסיום הלימודים על מנת לקום וללכת. היא רק שכחה שכסף לא צומח על העצים, והיא שכחה שגידלתי אותה במשך 18 שנה ונתתי לה כל מה שרצתה. אני לא בעלת אמצעים, אני עובדת 12 שעות ביום וגם בימי ששי כדי לפרנס אותה וכל מה שאני זוכה לו ממנה הוא בוז מוחלט.
מה אני אעשה במצב הזה? איך לתת לה לנסוע לשם? מדינה זרה עבורה, בחור ששבר את ליבה וחזר אליה ויכול להיות שכשהיא תגיע לשם הוא ישבור את לבה שוב. היא כבר אמרה לי בפעם הקודמת שאם הוא ישבור את לבה והיא תהיה כבר שם, היא תקפוץ מתחת לגלגליה של המכונית הראשונה שתראה.
אני כבר שבורה ועייפה ואובדת עצות. תודה

הבת שלך חייה באשליות, אוליואין לה מנגנוני הזהרה והגנה נאותים כדי לשמור על עצמה מאכזבות, אך ברור שהיא זקוקה לאהבה ולשייכות באופן נואש. אני חושבת שאת לוקחת באופן מאד אישי מדי את התנהלותה. אם היא לא שומעת ומקשיבה לך, את נעלבת מאד..
אין תחליף לאמא, יש לה יחס אלייך אך כנראה שיש משקעים ביניכן שאולי קשורים לתחושה שלה שהיא צריכה היפרדות ממך שאין לה אותה כמצופה בגילה (בשעת משבר צריכה לישון במיטתך). אגלה לך סוד: בגיל כזה בכפייה לא משיגים שוב דבר מהילדים, כדאי לך להתרחק מעט רגשית, ולנסות בפחות מעורבות להגיד לה את דעתך, על הסיכונים, אולי קודם הבחור יבוא לכאן לפני שהיא נוסעת?..
המצב קשה אך דעתה עלייך בסיטואציה מסוימת לא אמורה להוריד את רמת ההורות שלך ולהחליש אותך, גם כשהיא משוחחת עם אביך. האם מעמדתה כלפייך את שואבת את כוחך כאמא? צריך שיהיו לך קני מידה משלך על התנהגותך ולא להתסמך רק על דעתה ומצב רוחה. לכן -את לבטח היית נעזרת מהדרכה אישית כי כי ביתך מסרבת להגיע לייעוץ.

כול טוב,
שלי ורדי

שלום לך
וואו, נראה לי שהחיים שלך ממש לא כפיים כרגע בלשון המעטה. אבל הדבר האחרון שאני מוכן לקבל זה שאמא שלך לא אוהבת אותך. יכול להיות שהיא בתקופה קשה או שלא הכי טוב לה וסתם היא עייפה מהכול וזה נופל עלייך. לא שאני מצדיק זאת.
נראה לי שהכי כדאי יהיה לכתוב לאמא שלך מכתב ארוך שמסביר בדיוק את כל מה שכתבת פה בפורום. ואחרי זה בקשי ממנה לפנות לך קצת זמן כדי שתוכלו לדבר. חשוב מאוד שתוציאי את מה שיש לך בלב ותדברו על זה. ספרי לה במכתב הכול גם שאת חושבת שהיא לא אוהבת אותך ומעדיפה את האחים שלך על פנייך. חשוב שכול יכתב ואל תפחדי אני בטוח שיהיה לך הפתעה.
בהצלחה

אמ , וואו כמה שאני מבינה אותך .
אני בת 15 וחצי וקרה לי אותו הדבר עד לא מזמן .
אמ , אשמח אם תתני לי את האייסי / פייס או מסנ שלך כדי שאוכל לנסות לעזור (:

היי,
אני מבינה שאת כתבת לפני יום על בעייתך עם אמך והציונים.
כמה דברים אשני רוצה להגיד לך למרות שמכתבך כאן הינו סתם פריקה...:
1. כן ניתן לעשות אבחון באמצעות מלגות של משרד החינוך או העיריה, או אפילו במלגות של בית הספר. (יש בתי ספר שמקציבים סכום לאבחונים כאלה. תבדקי זאת עם היועצת, צריך הגיש בקשה).
יש פערים בתפקודך, את מביעה בעצמך בלבול, חוסר נחת ואכזבה במה שקשור ליכולותייך.
2. אמא מאד חשובה לך, את צריכה את השקעתה, גם בתחום הלימודי וגם בכל הקשור לתמיכה רגשית ולפירגון בך. אני חושבת שעצם העובדה שהיא יושבת אתך ומקדישה לך בלמידה , זהנותן לך מוטיבציה להשקיע בעצמך.
3.הקשר החברתי כל כך חשוב לך וההתקדמות שלך עם הבחירות החברתיות יותר טובות שלך לאחרונה נותן לך שקט וסיפוק עצמי. זה מאפשר גם להשלים עם סוג הכתה בה את רשומה לשנה הבאה. אך עדיין לא כדאי להשלים עם הרמת הלמידה העכשיוית שלך. תמיד צריך לשאוף ליותר, במיוחד כשמרגישים שיש יותר יכולת. דרך אבחון אולי תביני משהו על היכולות והמיכשולים שיש לך, איפה את מוכשרת ומה מפריע בלמידה (ריכוז , מוטיבציה והשקעה, או אסטרטגיות למידה).
וזה לא לגמרי נכון שעבודה תמצאי בכל מצב של השכלה, תזכרי שהשכלה זה כוח, סוג ורמת העבודה שלך עתיד יקבעו את איכות החיים, הסיפוק העצמי והבטחון בחיים. אני מציעה לא לוותר מהר על הישגים.

כל טוב,
שלי

אני באמת אלך ליועצת מחר לראות מה אפשר לעשות עם האיבחון , ואם אפשר לעשות עם זה משהו אני אגיד לאמא שלי ....
(למרות שאני יודעת שרוב הסיכויים שיגידו לי לקחת ריטלין , כי פעם אחת לקחתי ריטלין כדי ללמוד למבחן וזה ממש עזר לי להתרכז ... - אבל ריטלין אני לא אקח בשום מצב ... )

היי רומי
אכן מתסכל מאוד. נראה לי שאמך לא מפנימה את העובדה שהתבגרת ולכן לא נראה לי שיש לך בררה אלא להחזיק דברים לזמן מסוים עד שאמך תבין שהיא לא יכולה לקחת את האמון שאת נותנת בה כמובן מאליו. את יכולה גם לכתוב לה מכתב מאוד ברור ונחרץ שמסביר לה את הסיבות שאת לא רוצה שהיא תעביר את המידע לאבא אבל תדאגי שאבא גם יקבל עותק כדי שיבין שהוא חייב גם כן לכבד את פרטיותך.
אל תוותרי, זה יכול לקחת קצת זמן אך בסוף זה ישתלם.
בהצלחה

שלום לך
נראה שמסתתרת בעיה מאחורי כל מה שאת כותבת, בעיקר מטריד אותי מספר המקלחות. יהיה נכון לא להמתין ולפנות ליעוץ פסיכולוגי בהקדם. יכול להיות שהיא נדחפת לעשות דברים שלא מבחירתה או לא מוכנה רגשית להם. אפשר שדימויה העצמי נמוך ודורש עידכון ושיפור וזאת בגלל מערכת היחסים שיש לה עם החבר. צריך לברר את הדברים בהקדם, אל תמתינו.
בהצלחה

שלום לך
אשמח לדעת איך נוצר מצב שבו את מוציאה ציונים גבוהים בזמן שאת לומדת עם אמא? יכול להיות שבבעיה נעוצה באסטרטגיות לימוד?

כן אני חושבת שזה קשור לאסטרטגיית לימוד .
הבעייה שלאמא שלי אין זמן וכוח לשבת ללמוד איתי למבחנים ..
הבעיה שהציונים הנמוכיים רק ב2-3 מקצועות , כי שאר המקצועות גם אם אני לא לומדת אני מקבלת ציונים טובים (אני יכולה במקצועות האלה לא להקשיב בשיעורים , לא להתכונן למבחנים ולהוציא 90 .. ) אינלי מושג איך להסביר אתזה , ואיך ללמוד טוב יותר למבחנים שאני נכשלת בהם .
היום לדוגמא הוצאתי במבחן 26 למרות שלמדתי אליו דיי הרבה ..

היי שוב
האם במקרה הקשיים באים לידי ביטוי במקצועות הומניים כמו היסטוריה או ראלים כמו מתמטיקה?
כמה זמן מחשב וטלויזיה ביום יש לך?
אשמח לקבל את התשובות כדי לתת לך נהלים פשוטים להתגבר על הקושי.

קיבלתי 26 במחבן בגיאוגרפיה , 40 באלגברה , 40 בגיאומטריה , והיסטוריה חוץ מהמבחן שעשיתי אתמול ויחזירו לנו תשובות רק שבוע הבא התכוננתי רק עם אמא שלי ..

הכי חשוב
כמה זמן מחשב ביום אחרי בצפר?

מאז שאני חוזרת מהבית ספר עד 1 בלילה ...
(השעה הכי מאוחרת שאני חוזרת מגיעה הביתה זה 3 ... )
ואם זה ביום שבת , אז מאז שאני קמה עד 12 בלילה בערך ..

שלום שוב
את לא תאהבי את מה שאני הולך לכתוב אבל מה לעשות זאת האמת ואם תלכי בצעדים שאמליץ לך הציונים שלך ישתפרו.
בגדול מה שאת מתארת זה התמכרות למחשב. את מבלה את רוב שעות העירות שלך מול מחשב ובגלל זה אין לך שום אפשרות להכניס ידע חדש למוח וקשה לך ללמוד.
לכן:
1.למבחנים מתחילים ללמוד 4 ימים לפני מועד הבחינה.
2. בזמן 4 הימים שלפני הבחינה אין זמן מחשב יותר מ20 דקות ביום- קצת מיילים קצת מסנג'ר וזהו!!!
3. לומדים לבחינה 20 דקות כל פעם במשך 4 פעמים עם הפסקות של 7 דקות בין מחזור למחזור של 20 דקות. חשוב ביותר לשמור על הזמנים.
4. לפני תחילת הלימודים בבית לבחינה מומלץ להתקלח.
5. לומדים ללא נעלים.
6. בהפסקות של ה7 דקות כדאי לאכול משהו מתוק טבעי- פרי לא פסק זמן, מובן?
7 . בזמן ה4 ימים יש לצמצם את זמן הצפייה בטלויזיה למינימום האפשרי.
8. 4 מחזורי הלמידה של ה20 דקות חייבים להיות ברצף.
זהו לבנתיים, אם את באמת רצינית ורוצה לעשות שינוי אז לכי על זה בידיעה שזה הולך להיות מאוד קשה כי המוח שלך מאוד יתרגז על כך שאין מחשב. מצד שני לא נראה לי שיש לך יותר מידי ברירות אז קפצי למים ועל החיים ועל המוות מה שיהיה יהיה.
בהצלחה
אשמח להתעדכן

היי עדי,
טוב שאת בודקת את עצמך, יש לך דיאלוג פנימי, את מזהה את בעיה ביחסים עם אמך. מודעות זו יוצרת את הדרך להתפתחות וליציאה מבעיות.
אכן, אמון בסיסי מתחיל (מן הסתם) מגיל הרך ביותר ומשפיע מאד על הכמיהה, היכולת והנינוחות שלנו במערכות יחסים אינטימיות. בדרך כלל קורה כך שלאנשים עם בעיה בתחום יש אמביוולנטיות לגבי אינטימיות: רוצים ופוחדים, מתקרבים וך ברגע קריטי של קרבה אמיתית,בורחים. זאת משום שאינם מאמינים שמישהו יכול לאהוב ולקבל אותם כפי שהם באמת. כן, טיפול פסיכולוגי זה השקעה טובה ונכונה לגבי בנית אמון בסיסי. באחר משמעותי. לא פלא שאת מרגישה זאת ביחסים עם בנים, יחסים בהם הפגיעות לנטישה גדולה כל כך... אני מייעצת לך לנסות להבין את היחסים עם האמא ואת עצמך דרך טיפול, עכשיו שאת צעירה כי זה יחסוך לך אכזבות בעתיד וזה המפתח לאושר...

בהצלחה,
שלי ורדי

את יכולה לפרט כיצד אני יכולה לבדוק את הבעיה עם אמא שלי ,ואיך פסיכולוג יעזור לי ליצור אמון בסיסי.
זה אכן משפיע עליי בקשר עם בנים,אני מדברת,צוחקת והכל,אבל כשזה נוגע למחויבות אני בורחת כל עוד נפשי בי.
אני מתעסקת בזה המון כי אני חושבת שסבלתי כבר מספיק בחיים בגלל שאני חושדת באנשים המון,אני פרנואידית ברמות שאין לתאר ואני בסה"כ בת 17. לכן פניתי אליכם כדי לשאול האם אני עדיין יכולה ליצור אמון ולהאמין ולבטוח באנשים כי יש לי ציפיות רבות בחיים ברוך ה'\.
מקווה לשמוע ממך!

היי שוב,
קודם כל הבהרה, לא הכל קשור לאמא, גם עוד אנשים משמעותיים בחייך יכולים להשפיע כמו הקשר עם אביך, אחים, המקום שלך במשפחה, שני ההורים במיוחד משפיעים על האמון הבסיסי, כמו גם התפיסות של ההורים שלך על החיים האמון שלהם עצמם באנשים גם משפיע ומחלחל בילדים.
מאד קשה לי לפרט ולנתח תהליכים של טיפול פסיכולוגי. אך דבר אחד אגיד: הקשר שתיצרי עם המטפל/ת יקבע משמעותית את הקשרים האינטימיים שלך בחיים. התהליך שאמא שלך אולי תעבור במקביל אתך, בהדרכת הורים גם יעזור. אפשר גם לחשוב על טפול משפחתי, שיעזור לתפיסה יותר נכונה ואמיתית של אמך אותך ולהיפך.
מהשאלות שלך נראה שאת כל כך חוששת...זה גם מוצדק לאור חוסר האמון שיש לך לאנשים אך צריך לקפוץ למים ולהסתכן גם.

כל טוב,
שלי

שלום לך
אין כזה דבר חששות לא מוצדקים. אם זה מה שאת מרגישה אז צריך לכבד את זה ולתת לזה התייחסות כנה ואמיתית.
במקביל אני מציע לך ללכת ולשוחח אם היועצת של בית הספר ואו לשתף את אמא ואבא במחשבות שלך ובחלומות שלך. אל תשאירי את זה בפנים לבד. דברי על זה אם משהו שאת סומכת עליו.
זכרי שבמקרה של האונס בבתים המקרה הוא מורקב ומשולב בו מערכת יחסים של שליטה וסחטנות שהביאה את הבחורה למצב הנורא מכול. אין להאשים אותה בשום צורה מאחר והיא היתה נתונה למערכת של איומים והפחדות. לכן זכרי שבכול קשר שיהיה לך בעתיד אם בנים לאף אחד אין את הזכות לקבוע לך או להחליט בשבילך או להפחיד אותך ועוד...... ואם את מזהה נטייה כזו מיד נתקי את הקשר.
גופך שלך ורק לך יש את הזכות להחליט לגביו!!!!!
בהצלחה

שלום לך
שימי לב שהקושי שלך בא לידי ביטוי בסיטואציות שבהם את נפגשת עם מכרים שאת לא לגמרי מכירה. כשאת נמצאת בסביבה מוכרת את הרבה יותר משוחררת. לכשעצמו זה מצביע על רצון להרשים. וקשה ביותר להיות קלילים כשרוצים להיות הכי מעניינים ורצויים. אז מה שצריך להתאמן עליו זה להיות פחות במצב של לרצות להרשים או להגיד את הדבר הכי מעניין שכולם יקשיבו. פשוט להיות זורם וחסר רצון להרשים . זה קשה בהתחלה אבל אם מתאמנים על זה לאט לאט זה יבוא.
בהצלחה

שלום לך
את לא בבעיה אלא בן דודך שמתחיל לעשן נרגילה בגיל כל כך צעיר. אבל זה עניין שלו ולא הייתי ממליץ לך להתערב בחייו. מה שאת כן יכולה לעשות זה להפגש איתו ביחידות ולספר לו שאת יודעת בוודאות שהוא מעשן ולהסביר לו שמה שהוא עושה מאוד לא מומלץ. בנוסף לשים את הדגש על כך שאת דואגת לו ומסתכלת מהצד כול הזמן ואם הוא לא תופס את עצמו בידיים במהירות אז הוא לא משאיר לך בררה ותצטרכי לספר להוריו.
בדרך זו את יוצאת גם חברה שלו ולא מלשינה וגם מאפשרת לו לקחת אחריות ולחזור אחורה.
בהצלחה

שלום לך
המלצתי לך היא להפגש עם פסיכולוג נוער כדי לקבל את ההדרכה הטובה והעדכנית ביותר.
פנה לשרות זה דרך קופת החולים שלך.
בהצלחה