פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

אמ שלום - ליועצת יש חובת דיווח שזה קשור בפציעה עצמית ובסכנת חיים ...

אבל למי עליה לדווח?
לרווחה? להורים? לשניהם? למי קודם?

ומה קורה כשיש רק חשש לפציעה עצמית?


מישהי.

לא נראה לי כל כך מהותי למי חובת הדיווח מאחר וזה תלוי באופי הפניה. אם מדובר בפגיעה עצמית הדיווח הוא למשרד החינוך מחלקת הרווחה וההורים, במקרים של חחש של פגיעה של ההורים אז כמובן המצב משתנה.
יהיה עדיף לקבל פרטים נוספים כדי שאוכל לענות טוב יותר

מה קורה,במידה ויש חשש לפציעה עצמית,או פגיעה מינית שהייתה בעבר הרחוק(בילדות)

תודה.

כפסיכולוגית בבית הספר נתקלתי לא פעם במצבים דומים.
לגבי פציעה עצמית כמו שריטות בגוף, אם אין סכנה עצמית ממשית, מומלץ טיפול ואין חובת דיווח לרווחה , ולהורים עם שיקול דעת, לא הכרחי תמיד לדוווח בפרוטרוט , אם מסכימים שהבן/בת יכנסו לתהליך טיפולי.

לגבי פגיעה מינית בעבר יש כן דיווח לרווחה כאשר הפגיעה המינית בתוך המשפחה. כאשר הפגיעה המינית התרחשה בעבר ולא בתוך המשפחה ולא ע"י אדם שקרוב מפעילים שיקול דעת ומתחשבים במצב הנפשי וברצון של התלמיד/ תלמידה. לא תמיד מדווחים להורים על הפגיעה המינית אך חובה לשלוח לטיפול ולדון במצב הנפשי של התלמיד/ה. אם הפגיעה המינית קרתה לאחרונה והתוקף באותה מסגרת בית ספרית או מוכר בקהילה, יש חווה לדווח לרווחה, בדרך כלל גם ההורים מדווחים.
עד כמה שזה קשה אני ממליצה לאזור אומץ ולשתף מישהו, שמירת הסוד יוצרת כל כך הרבה בעיות ועוצרת מאד את החיים. אני מבינה בהחלט את חוסר האמון עד כמה ניתן למצוא אוזן קשב ואמפתית.

כל טוב,
שלי ורדי

קודם כל תודה!!

ושנית,וסליחה שאני חופרת בנושא הזה...
אבל יש אפשרות נניח לדווח לרווחה בלי לעדכן אותי? אני לא מדברת רק על בתי ספר,אלא בכללי.
ודבר נוסף,נניח ומישהו חושד שמשהו אצלי לא בסדר,שאני ב'מצוקה' אבל לא יודע להצביע בדיוק מה הבעיה,האם במצב כזה,אם הוא מדווח לרווחה,הרווחה יכולה לעשות משהו?

ואם כן מה?

אין מצב שפתאום איזה פקידת סעד תופיע לי בבית נכון???

בבקשה תעני לי,זה דחוף.

אני לא לגמרי יודעת כי לא מכירה את פרטי המקרה.לא נראה לי שמישהו , מלבד איש מקצוע ידווח לרווחה, אלא רק אם שומע ןיודע על אלימות , צעקות וכו' מהבית...
אין לי מושג מה קורה לך בחיים, אבל תזכרי שפקידת סעד נכנסת לתמונה לטובת הנפגע, ולא לרעתו. רוצה להגן עליו, לסיים את הסבל, המצוקה, הפגיעה.

בהצלחה,
שלי ורדי

אני פשוט מפחדת,
שהדברים שאני אספר לה,ליועצת,יצאו מהחדר שלה..

לא עברתי שום תקיפה מינית ב"ה,אבל בגלל דברים מסויימים אנשים נוטים לחשוב שכן..
זה מסובך,ואם נקצר,פשוט חשוב לי לדעת שמה שאני אומרת לא הולך להיות מדובר בכל החדר מורים/בישיבות צוות/ישיבות פדגוגיות/רווחה וכל זה...


סליחה שאני מבלבלת אותך,
אני עצמי קצת מבולבלת:)

אני לא מבינה ממה את מפחדת כל כך, את יכולה לבקש ממנה לא לשתף את הצוות, ולחזור על כך כדי שתבין שזה חשוב לך, לא כל המורים והמחנכים יודעים מה מדובר בחדר יועצת. אך אם זה כל כך קשה לך, וכנראה הסיפור שלך מסובך וקשה, עדיף לחפש מטפלת אחרת, זה יהיה גדול ליועצת. אולי תבקשי מהורייך לגשת לפסיכולוגית של קופת חולים, של מרפאה ציבורית, או אפילו תבקשי לדעת אם עובדת פסיכולוגית בבית הספר שלך.

שלי ורדי

תודה על התשובות!:)

הבעיה שלי לא כזו גדולה,וגם לא עד כדי כך מסובכת,אני פשוט חוששת שהיועצת תלחץ וממש אין לי כוח לבלגאן וסיפורים ושיחה עם ההורים ורווחה,ושטויות בסגנון.

(למרות שלא נראה לי שבעניין הזה יש מה לערב רווחה,אבל נניח..)

מה שכן,אני באמת חושבת כמוך שכדאי לא לערב אותה בזה..

תודה לך,לילה טוב:)

שלום לך,
אין לי מידע על שאלתך, מניסיוני זו לא צריכה להיות בעיה, אך טוב יותר להתייעץ עם רופאת הילדים.

כל טוב,
שלי ורדי

שלום לך
לצערי לא אהיה איש בשורות.
לפי תאורך בנך מגלה נטיות של התמכרות למחשב. בעיה שכיחה בעולם המתבגרים עם השלכות חברתיות קשות.
עזרי אומץ והגבילי אותו ל3 שעות בצורה פיזית. קחי את כבל החשמל והחביאי. ואם זה לא עובד אז:
אין יותר שיחות, אין דיבורים, אים הסכמים. פשוט לנתק את המחשב לתקופה של לפחות חודש עם כל הכאב שבדבר עד שיתחיל לחזור לחיים האמיתיים שקשורים לקשרים חברתיים נורמלים.
כול שיטה אחרת לא תחזיק מעמד. זה ילווה בהרבה כעס צעקות ורחמים עצמיים אך את תעזרי לו לצאת מהמצב הלא מקדם שאליו נקלע.
שיהיה המון בהצלחה

שלום נטלי,
את כותבת על מצבך ואני מרגישה את הבדידות שלך, היא נוגעת ללב, במיוחד במשפט האחרון שאמרת: "אין ל מספיק כסף לפסיכולוג", ענייני הכספים אמורים להיות דאגת ההורים, פחות שלך. יש דרך להביא למודעתם את מה שאת מרגישה?אם לא ישירות אז דרך מישהו אחר, למשל איש מקצוע כמו יועצת , אליה את יכולה לספר?
הבדידות והריקנות לדעתי נובעות מכך שהקשר עם ההורים שלך מרוחק, את לא מרגישה שבאמת מושקעים בך, את זקוקה למישהו שיתעניין בך באמת כדי להמשיך להשקיע בעצמך, למצוא עניין ואנרגיות לדברים נוספים.
עד כמה שנראה מוזר, המצב הקשה בו את נמצאת טומן בתוכו גם הזדמנות. את בחוסר מנוחה, מודעת לריקנות שלך, משתדלת למצוא דרכים למלא את החיים שלך, למרות שאת לא יודעת עדיין . איך.
מובן הזה, רואים בך ניצני בשלות אופטימיים.
תנצלי את היותך במסגרת בית ספר, תדברי שם עם מחנכת, או יועצת, הן יוכלו להבין אותך, וגם לפנות אותך אם יש צורך לאנשי מקצוע בקהילה ללא תשלום.
קשר עם מבוגר משמעותי יעזור לך . משם אפשר לגייס גם את הורייך להתקרב אלייך ולהבין אותך יותר.
כל טוב, בהצלחה בדרך,
שלי ורדי

שלום לך, אכן מצב מסובך,
העובדה שאת ובעלך לא אחידים בעמדה מולה, משאיר אותכם ללא כוח, כך את זקוקה לבנך. מצד הבת, כש"שלושה הורים" על הראש שלה, אז עלולה להתמרד עוד יותר. לבעלך יש קושי עם הההתנהגות שלו והריסון שלו כלפי הבת, פעם נגרר לתוקפנות כלפיה ופעם נמנע. תוקפנות זו לבטח השאירה אצל הבת הרבה פגיעה וכעס.
אין לי הרבה מידע, עד כמה המצב של לקות ראיה של שניכם השפיע על החינוך שלה
הגיע זמן שתקבלו הדרכה, ובתחושות שלי נראה שהדרכה הורים קבוצתית הייתה עדיפה, כך הייתם לומדים מהורים נוספים.
גם הדרכת הורים פרטנית מומלצת. וטיפול משפחתי אם הבת הייתה מסכימה להצטרף. תתענייני במקום מגורייך, באופן פרטי או במקום ציבורי, במשרדי הרווחה.
דרך אחרת, הינה לשתף את יועצת בית הספר כדי שתקרא לבת לשיחה ולהתקרב אליה, להבין את המניעים להתנהגות ולנטייה להתפרקות כזאת דרך השתיה.
אני מסכימה איתך שהמצב של השתיה שלה מסוכן עבורה, מעיד על מצוקה,על שיקול דעת מוטעה מצידה ועלצורך גדול למצוא פורקן. אין דרך כרגע אלא לשמור עליה כפי שאת עושה, למרות הקושי של נסיעה במוניות עד המצב יתברר וישתפר בדרך של הדרכה או ייעוץ משפחתי.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לכם
זה הזמן לשנות גישה. אפשר להבין את בתכם שמחפשת עצמאות ומרגישה שהיא כבר יודעת הכול ושיפסיקו לבלבל לה את המוח. ומצד שני, אתם שרואים את התמונה הגדולה יותר ויודעים את הסיכונים ומה צופן העתיד.
אז איך מגשרים על הפערים?
הסכמים מחייבים.
בינכם לבינה, שבו כול הדברים, שלכם חשובים, מונחים על השולחן ולה גם יש את האפשרות לשים את הדברים שלה.
מפה אפשר להתחיל לדבר ולנהל משא ומתן כשברור לכם שאתם הם אלו שיצטרכו לממש את ההסכם כשהיא לא תעמוד בו.
להזכירכם שבכול הסכם יש שני צדדים. על מה מסכימים, ומה קורה כשאחד הצדדים לא עומד בהסכם........
לא לפחד, להביע נחישות על הדברים שמיבחינתכם יהרג ובל יעבור ומה יהיה התשלום בעבור אי עמידה בהסכם. מצד שני, גלו גמישות ותנו לה את החופש הנידרש לממש את גילה ועצמאותה.
בהצלחה

אייל שלום

תודה על תשובתך,נאמץ את הרעיון.

האם בשיחה, כדאי לומר שאנו יודעים שהיא לא ניגשה לבחינה החשובה ואנו רואים זאת בחומרה רבה,
או להתעלם??

תודה רבה

בשיחה יש להעלות הכול. שימו הכל על השולחן והסבירו אתעמדתכם ביחס לכול דבר ולמה הדבר חשוב לכם. לא ממקום של חומרה אלא ממקום של סיבה מקדמת עתיד.
בהצלחה

שלום,
אני מסכימה אתך, הלחץ וההשפעה החברתית גורמים לילדים לעשות דברים שלא רוצים אותם. את מפחדת להיות קשוחה, אך חד-משמעית את יכולה להיות בלי לתת לבתך הרגשה שהיא על תנאי אצלך. מה יעזור קשיחות או איומים למיניהם? הכי נכון להישמר מלקלקל את הקשר, אך ה לא אומר להסכים אתה. כדאי לתת לה הרגשה שאת בעדה, בעד עצמאות החשיבה שלה, בעד שתעשה מעשים שתואמים את הרצון שלה, ובייחוד שתשקול את היתרונות והחסרונות של כל דבר. נשיקה בלחי זה לכאורה תמים, ולא מזיק, אך תלוי עד כמה פעמים ה"חבר" הקטן של הבת שלך יבקש ותלוי אם זה יהיה מנוף לעוד דברים שיבקש מתוך סקרנות להתנסות. תדברי עם ביתך על הצורך שלה בלרצות
תבררי אתה אם קיימים דברים שהיא רוצה אך היא לא שלמה עד הסוף אתם, עלהרצון שלה להתנסות, ועל החסרונות של התנסויות אלה אם תלך צעד אחד קדימה מדי ותצטער מאוחר יותר.תדברי אתה על התדמית שלה בעיני החברה ובעיני עצמה. אל תלחצי מדי כדי שלא תפסיק לשתף אותך, עצם השיתוף מראה שהיא מחשיבה את דעתך ורוצה הכוונה ממך. זה מאד חיובי ואומא משהו על בסיס הטוב של הקשר ביניכן. לא נראה לי שאת צריכה לחשוש מאד, רוב הסיכויים שהיא תקשיב לך בסוף.
כל טוב
שלי ורדי

אלפי תודות על התשובה הכנה והמפורטת. לוקחת את עצתך ואקווה לטוב!
תודה

שלום לך
על פניו, וזאת השערה בלבד, נראה שהקושי האמיתי נמצא בקשר שבין האב לבן. בנוסף, בנך גדל בצילה של אחות דומיננטית וחברתית, מה שהקשה עליו יותר.
"תמיד היה ילד נוח וטוב שלא עומד על רצונו ולא אוהב לריב." ציטוט מדבריך.
כך שנראה שהדבר הטוב ביותר יהיה לעבור תהליך בעצמכם שמאתר את הנקודות שבהם נוצרו ההתניות המעכבות אצל בנכם. ממקום זה ניתן לתת את הכוח הנידרש לצימצום הפער בדימויו הנמוך.
לך ולבן זוגך יש את היכולת המרבית לעזור לבן. לקחת אותו לטיפול יהיה כמו קיבוע הזהות של הדפוק. אל תעשו לו את זה. יתרה מכך, יש לו את חופש הבחירה להחליט אם כן או לא, ולעשות דברים מתוך כפייה לא תורמים.
לפי דבריך, נראה שלך יש פה יכולת מאחר והוא פתוח אליך, עם הידע הנכון יהיה אפשר לעזור לו.
אשמח להתעדכן
בהצלחה

שוב שלום ותודה.הבעיה היא שקשה להשפיע על בעלי ולשנות עמדות שלו לגבי חייו ומה שדבריו עושים לילד.בעבר פניתי לפסיכולוגית נהדרת והיא המליצה שלאור הקשר הבעייתי וחוסר היכולת של בני להזדהות עם אביו, רצוי שיעבור טיפול אצל מטפל גבר,שכן יש דברים שאני כאישה ,לא יכולה להבין בהתנהגותו. מה דעתך?

שלום לך שוב
בגדול אני לא חסיד של טיפולים ואימונים לילדים (למעט מקרים פטולוגים)מהסיבה שבדר"כ הקושי או הבעיה נמצאת אצל ההורים.
אז זיהינו שהבעיה נמצאת בקשר בין הבן לאביו, זה לא אומר שאת לא יכולה לעשות את העבודה בשביל שניכם. יתרה מזאת, ברגע שיהיו לך את הידע והכלים המתאימים לעזור לבנך לצאת מהמצב הקיים תתאפשר ההזדמנות לבעלך לזוז מהעמדה שהוא נוקט לעבר שיתוף פעולה כזה או אחר. ואם לו, אז זה גם בסדר, רק שבמצב החדש הוא יפסיד את הקשר עם בנו וזה על אחריותו.
כל זה נאמר בתנאי שאת מוכנה לאתגר הנדרש, והוא לא פשוט.
לשלוח את הילד למטפל או מאמן יהיה כמו להדביק לו זהות של זה שיש לו בעיה ואת זה יהיה קשה למחוק בעתיד וזה ילווה אותו בהמשך. כמובן יש לזכור שאם לא תהיה בררה אחרת אז העדיפות היא למטפל זכר שבנך מסכים לפגוש.
והדגש הוא על כך שבנך מסכים ורוצה ללא כפייה.
בהצלחה

שלום לך
יש לי הרבה מה לכתוב לך לגבי ההתנהלות של הוריך וההשפעה שיש לזה עליך אך זה יחטיא את המטרה או השאלה ששאלת.
כדי לאהוב אחרים קודם כל צריך למצוא את המקום שבו אנחנו אוהבים ומעריכים את עצמנו.
אדם שלא מעריך את עצמו ולא אוהב את עצמו לא יוכל למצוא אהבה לאחרים. אתה אוהב משהו בתוככך ולא מחוצה לך. ואם יש לך בפנים רק ביקורת ושיפוטיות אז לא נשאר מקום לאהבה.
אז דבר ראשון יהיה לאתר את התכונות והדברים שאני אוהב בעצמי ולתת להם מקום של ערך, משם הדרך תיפתח לאהוב אחרים.
אין לזה שום קשר לאימך, זכרי את העובדה הפשוטה שאת בת אדם עם חופש בחירה...הבחירה לאהוב את עצמך, קודם כל ומעל הכול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בהצלחה

שלום לך
לא הרגלת את הבנות לעזור בבית, וליתר דיוק, את תמיד עשית הכל, לא ממש ביקשת, לא מהבנות ולא מבעלך עזרה. היום קשה לשנות הרגלים ודפוסים. כשאת חולה, את מצפה ובצדק להתחשבות, שיבינו את העייפות שלך ושיושיטו יד, אם לא מתוך תחושה שזה תפקדן לעזור, לפחות מתוך תהחשבות בך.
אני חושבת שמעבר לכך שהכל עלייך, זה פוגע בך מאד שהן לא מתחשבות, לא הבנות ולא הבעל.
אני לא יודעת במה חלית, ומקווה עבורך שתחלימי במהרה. כדאי שהבנות ילמדו לראות את הצרכים של האחר בבית, ולא להיות מרוכזות בעצמן, בעיקר ביתך הבוגרת, בת ה-22.
אני תומכת בך ואומרת לך שהטענות שלך מוצדקות.
לגבי שינוי, יש לי ספק שיקרה כי אין לך ברית והסכמה עם בעלך.
את יכולה לנסות לא לעבוד קשה בבית, להשאיר כמה דברים לבנות, לנסות לא לצעוק ולדרוש בתוקפנות. נדמה לנו שקול תוקפני עוזר, אך ברוב המקרים משיג את ההיפך. תצמצמי את הדברים שאת עושה בבית, תעשי, אבל לא הכל, תשאירי חלק מהכלים ותגידי שאת מצפה שהבנות ירחצו אותם. אל תתפתי לנקות מהר וכמה שפחות תדברי, תני לדברים לקרות.
חלק מהקושי שלך להציב גבולות אלה נובעמכך שאת לא שלמה עם הבקשות שלך. תבקשי דבר אחד בלבד מכל בת שתעשה בבית , אל תדרשי ותתלונני בכלליות שאת רוצה שיעזרו לך בכל.
הכי נכון , אם את יכולה לשוחח עם הבנות ולקבל את הסכמתן על דבר אחד שכל אחת בוחרת ולוקחת תחת אחריותה בבית.
אם את רוצה לשנות להן הרגלים, צריך סבלנות, וכמה ימים עם בית פחות נקי, אחרת לא ילמדו.
ההתקדמות אם תהייה , תהייה איטית , תנסי לא להתאכזב מהר, מאד קשה לשנות בגיל הזה.
בתקווה שתהיה הצלחה מסוימת,
שלי ורדי

שלום לך
לאף אחד בעולם אין את הזכות להרביץ לך. את חייבת, אבל ממש חייבת להתלונן על אחיך ואפילו להגיש נגדו תלונה במשטרה. גופך שייך רק לך ולאף אחד אין בעלות עליו ואם משהו מרשה לעצמו לפגוע בך מילולית או פיזית מחובתך כלפי עצמך לשים סוף לדבר.
הצעתי אליך היא לפנות למרכז לנשים מוכות בהקדם האפשרי והם ינחו אותך בדיוק לצעדים הנדרשים כדי להתמודד עם אחיך והוריך.
אין שום סיבה שבעולם שמצדיקה התנהגות ברברית ולא אנושית של אחיך כלפיך!!!!!!
לגבי הפסיכומטרי: אם בפעם הראשונה הוצאת 550 זה אומר שבפעם השלישית תתקרבי ל750 ללא שום קושי ואז נראה מה יש לאמא שלך להגיד.....
לעזרה התקשרי ל1800393904 קו חרום לנשים בסיכון- אל תתמהמהי-זכותך לחיות בכבוד
המון בהצלחה, ליבי איתך

אציין גם שהיא לא מתנהגת בהתאם לגילה.
אנחנו בנות 12 וקצת, והיא כבר בת 13, ויכול להיות שזה קשור לזה שהיא קצת יותר גדולה מאיתנו.
אבל נגיד, כשאנחנו מצטלמות, יש לה פוזות של יל'דה בת 18, והיא תמיד מתאפרת ובאה עם בגדים , כמו: מצאיות ממש קצרות וכאלה ..
היא תמיד נותנת לנו הרגשה שאנחנו פחות מקובלות ממנה, בגלל שאנחנו לא שומעות מזרחית וכאלה.
אבל אם לאמר את האמת, אנחנו יותר מקובלות ממנה. רק בזמן האחרון היא התחילה להיות מקובלת כי היא חברה של כל מיני ילדים ערסים ופרחות ופקאצות וכל אלה.
גם נפגשנו כמה ילדים בגינה, (גם בנים וגם בנות), (ויש לה חבר שהיא לא אוהבת אותו והוא לא אותה), ואיזה ילדה אחת אמרה להם תתנשקו צרפתית, והם התנשקו !
היא כל הזמן עושה מה שאומרים לה ונכנעת ללחץ חברתי.
היא וחבר שלה כל יום התנשקו בפה, ואז מיד אח"כ שאף אחד לא רואה, היא רצה לשתוף את הפה, ובבית שלה היא שמה וזלין.
ואני אמרתי לה שהיא לא חייבת להמשיך להתנשק איתו בפה אם היא לא רוצה, אף אחד לא מכריח אותה.
אבל היא אומרת שהיא לא רוצה להראות חננה.
אם אני הייתי במקומה, הייתי מתנשקת עם חבר שלי בפה אבל לא כל רגע, ואם הייתי מרגישה שזה מגעיל אותי, לא הייתי ממשיכה עם זה .
אם יש לי חבר והוא רוצה אותי רק בגלל הנשיקות, אז הוא בכלל לא אוהב אותי וכבר עדיף לזרוק אותו.
בת כמה היא חושבת שהיא ? אני חושבת שהיא משפיעה עלינו לרעה.
ושלא תבינו אותי לא נכון, אני וחברות שלי ממש לא חננות, אנחנ ו מקובלות ויש לנו הרבה חברים.

קראתי את המשך דברייך,
במחשבה שנייה, כדאי להתרחק מעט ממנה, לפחות שתהיה עוד ידידה אך לא חברה קרובה,
נדמה לי שאת טיפוס עם אופי חזק ומגובש יותר ופחות מושפעת ,אך בכל זאת,את עדיין קטנה, לא כדאי שתסתובבי עם החברי םשלה. היא באמת רוצה להיות מקובלת בכל מחיר, לא מקשיבה לעצמה בכלל ולמה שהיא רוצה במאת . ישלה המון רגשות נחיתות וכדי להרגיש יותר חזקה, מקטינה אחרים.
אז בזהירות ..
שלי ורדי

את חושבת שכדאי לנו לדבר איתה שוב, ולאמר לה שאנחנו יודעות שהיא משקרת, ושזה מפריע לנו, או פשוט להתעלם, או לאמר לה את זה עדינות בדרך עקיפה?

את חושבת שכדאי לנו לדבר איתה שוב, ולאמר לה שאנחנו יודעות שהיא משקרת, ושזה מפריע לנו, או פשוט להתעלם, או לאמר לה את זה עדינות בדרך עקיפה?

ההי חן,
את צודקת בהחלט שקשה לך להיות אתה, היא נערה לא אמינה, כי היא מונעת מהדחפים שלה והרצון שלה שתהיה אהובה וחשובה בכל מחיר בעינייך, על חשבון השמצת חברות אחרות. היא חושבת שאם תתרחקי מחברה אחרת, היא תתפוס מקום יותר חשוב בחיים שלך.
וב מאד שאת מבינה עם מי יש לך עסק, לגבי המשך החברות אתה ובאיזו דרך, נראית לי החלטה קשה כדי שאני אתן לך המלצה פסקנית. תשקלי את היתרונות שיש לחברתך, ויש לה כנראה, (כל שמחת החיים והכיף שתיארת), מול החסרונות , הקושי לסמוך עליה ועוגמת הנפש שהיא גורמת לך. אם ממש קשה לך, כדאי להתרחק בהדרגה. בכל מקרה, את דבריה צריך תמיד לקחת בערבון מוגבל, גם את וגם חברותייך האחרות,.תסכמו ביניכן שכשאתן שומעות משהו שהיא מספרת, מוודאות קודם ביניכן את אמיתות הדברים. היא לא אדם שאפשר להאמין לו במהירות, ואם מהיא חליטה להשתנות, תצטרך לעמוד בכמה מבחנים של אמינות, לאורך הזמן.
הצעה אחרת שלי אלייך - כשהיא מתחילה להשמיץ חברות אחרות שלך או פוגעת בך כי מספרת משהו רע שאמרו עלייך, תעצרי אותה, תגידי לה שאת לא רוצה לשמוע, ושהיא לא מגלה חברות טובה כלפייך כשהיא מספרת לך דברים שפוגעים בך. סה"כ חברות באמת טובה נמדדת בעד כמה חברה מגוננת על חברתה ולא חושפת אותה לרגשות לא נעימים. בכל מקרה, תבהירי לי שתמיד תבדקי עם עוד חברות את הדברים הקשים שהיא מספרת, זה יהיה מבחן האמינות שלה.
באמת לא יודעת עד כמה אפשר להשקיע בה, אולי תהיה עבורך חברה לבילויים בלבד ולא חברת נפש
עם הזמן תחליטי מה טוב לך יותר - אתה או בלעדיה,
בהצלחה,
שלי ורדי

בקשר למה שאמרת עם החברות שנודה אם זה באמת נכון, אנחנו באמת אמרנו את זה אחת לשנייה.
בדיוק כמו שאמרת, את רק חיזקת את הדברים שחשבנו.
אני ממש ממש מודה לך על זה כך שענית לי (:
תודה רבה, עזרת לי מאוד =]

שלום נטלי,
יגיע זמן , אני מבטיחה לך, שלא תתביישי בגוף המתפתח שלך ותרגישי טוב עם עצמך. זו התקופה הזו של ביניים, בין ילדה לנערה וטבעי מאד שאת מתביישת. כולנו,כל הנשים חוו תקופה כזו.
בניתיים אני מציעה לך לומר לה שאת צריכה גופיות קצרות כדי לעשות שילובים של גופיה עם חולצה. גוזיה זה בגד תחתון שמאד שכיח היום גם לבנות צעירות שאין להן עדיין שדיים. פשוט תגידי לה שזו האופנה היום ולחברותייך גם יש גופיות כאלה קצרות מזמן כבר, וגם את רוצה. אל תזכירי את הסיבה האמיתית. דרך אחרת היא להגידז את לאחותך (אם יש לך אחות..) והיא תפנה לאמך.
בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך רונית
אכן כן מצב לא נעים אך נראה שיצא מפרופורציה. בתך לא גנבת. היא בסך הכול ילדה שקשה לה מאוד לדחות סיפוקים ועוד לא הובהר לה בצורה חד משמעית וברורה המשמעות של רכוש של אחרים גם אם זה של אמא.
יהיה כדאי לרכך את הטון ולייצר עדינות ורוך כלפי הקטנה כדי שלא תייצר רגשות אשמה ותבנה בתוכה זהות של אחת שגונבת!!!!!!!
אני חוזר שנית- בתך לא גנבת - היא מעדה בשיקוליה הילדותיים בהערכה של מה מותר ומה אסור ואת זה יש להסביר ממקום שיחזק אותה לעתיד ולא יגרום לה להרגיש שהיא ילדה רעה.
בטח לא ליצור אצלה את הפחד שהיא תורחק מביתה מאחר וזה יכול לפגוע בתחושת הביטחון שלה ביחס אליך- אמא מקור הבטחון האולטימטיבי.
יהיה כדאי להשאיר סכום כסף במקום גלוי תוך עידכונה שיש שם כסף ולשם מה יש שם כסף, כדוגמה: כסף לקניות. כמובן לאחר שיחה רגועה וחמימה שמסבירה את המשמעות של רכוש של אנשים ומה קורה אם לוקחים משהו ששייך למישהו אחר. תארי סיטואציה שאחת החברות שלה לוקחת לה חפץ ללא רשותה וידיעתה.
הידיעה שיש כסף והיא לא נוגעת בו מאחר והיא יודעת שאת סומכת עליה תייצר את התיקון הנידרש.
בהצלחה

שלום לך,
אני מרגישה צורך להביע את הערכתי על כך שאת לוקחת חלק פעיל ומעורב כל כך בחינוך אחיך. יש לו מזל שיש לו אחות כמוך.
לא יודעת מהן התופעות שהוא מגלה בבית, אבל אני בטוחה שהן מדאיגות אותכם. לא הבנתי אם הבעיות הן שלו או של תנאי חייו, אך בטח לבטח את מבחינה. בדרך כלל ההחלטה לשנות מסגרת, להוציא תלמיד ממסגרת של חינוך מיוחדשבבית ספר רגיל למסגרת חלופית, קשורה ליכולת הלימודית או לבעיות התנהגות/ אי הופעה בבית הספר. אם עד כה המורים לא פנו אליכם, אז אין בעיה בנושא. האם החשש שלך כרוך בכך שייתכן שימליצו על מסגרת פנימייתית או על מסגרת אשפוז?
אענה לך באופן כללי כי אני לא יודעת מהי הבעיה. בעיות נפשיות קשות או תנאי חיים או סגנון חיים בעייתי עלולים להשפיע המון על הבן אדם ובטח לבטח בשלב ההתבגרות, עד כדי קבעון האישיות ויותר מאוחר יהיה קשה לשנות זאת.
לגבי חיסיון רפואי-לפסיכולוג פרטי יש חיסיון ולא מעביר שום דבר לבית הספר ללא רצון ההורים או האפוטרופוס. אך מצד שני יכול להיווצר מצב שהפסיכולוג הפרטי ירגיש שאינו מסוגל לטפל לבד באחיך ללא מעורבות ושינוי המערכת הבית, שינוי בתנאי חייו, או ייתכן שירצה להמליץ על מעורבות של אנשי מקצוע אחרים בתמונה.זכותו וחובתו לומר לכם זאת, ולהחליט החלטות ביחד אתכם.

אין זכות לפסיכולוגי פרטי (בהבדל מפסיכולוג בית הספר) להעביר מדע, לא עם בית הספר ולא עם הצבא. בעניין צבא, במקרים של חשש רציני לאובדנות או לאי אחריות באחזקת נשק, ופנה ויסביר למשפחה מה יותר נכון עבור אחיך, יפרט בפניכם את מאזן הסיכונים והסיכויים.
אני חושבת שההתמקדות צריכה להיות בטיפול שלו לשיפור בעיותיו, ובהפעלת שיקול דעת האם בכל מסגרת שיהיה בה בעתיד, יהיה מסוגל באתו הזמן לתפקד מבחינה נפשית, חברתית וכו'. לא תמיד זו חוכמה להתקבל למסגרות, החוכמה העיקרית הינה לא ליפול ולא להישבר כשאתה נמצא בהן. לגבי הצבא ראיתי לא מעט משברים קשים.
מקווה שתשקילו לקבל החלטות נכונות, לפעמים פשרות. באמת להרעיון שאת ואמך תהיו תשתתפו ותהיו חלק מהטיפול יכול להיות מאד נכון.

בהצלחה רבה רבה,
שלי ורדי