פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך
דבר ראשון להעמיד את אימך וחמותך במקומן. בנותיך הן לא בידור והן לא חייבות להן כלום. הן ילדות קטנות שלא אמורות להנעים את זמנן של נשים מבוגרות שיפוטיות וביקורתיות. כנראה שהבת הגדולה יודעת טוב מאוד למה היא לא רוצה לתקשר, והעובדה היא שאיתך אין שום בעיה. הרפי וגונני עליהן מפני אנשים שמנסים לשכנע אותך שיש בעיה. אם היתה בעיה היא היתה באה לידי ביטוי איתך. יש וקורה שילדים הם מופנמים מטבעם ויש לכבד זאת. אם תלחצי עליהן הקושי יגבר. כדי להיות בטוחה ושקטה מעל לכל ספק את מוזמנת להתייעץ עם פסיכולוג ילדים דרך קופת החולים שלך.
בהצלחה

שלום לך
פשוט פונים ליעוץ/אימון להורים כדי לקבל את הכלים הנדרשים בשביל להחזיר את השפיות לבית. לטובתכם ובעיקר למען עתיד ילדכם. גם אם בעלך מסרב אל תוותר וגשי את לקבל את הידע הדרוש כדי לשנות את המצב. זה אפשרי לעשות את זה בהתחלה לבד. מרגע שתדעי איך לנהל את המצב מול בנך המתבגר בן זוגך ישתף פעולה. אין ספק, לפי מילותיך, שהבעיה נעוצה בקשר בין בן זוגך לבין בנך. היום, הצבת גבולות היא משימה שנידרש בה הבנה של גיל ההתבגרות ודרכי גישה ותקשורת שונים מבעבר. צעקות ועימותי כוח לא מביאים שום תוצאה. הדרך היחידה להביא למרגוע נמצאת באפשרות שניתנת למתבגרים לבחור את דרכם על בסיס של הסכמים מחייבים את שני הצדדים- ילדים מול הורים. הדרך להרגעת הרוחות נמצאת בראש ובראשונה בויתור על ציפיות מהילדים מצד אחד ועמידה נחושה ואיתנה על עקרונות וסטנדרטים מחייבים תקשורת אנושית. זה לא פשוט בהתחלה אך זה ניתן למימוש ואחר כך החיים נראים אחרת. כשבנך יבין שהוא יכול לבחור את דרכו במסגרת החיים המשותפים בבית ונדרשת ממנו אחריות אם הוא רוצה להשיג דברים שהוא רוצה אזי הוא יעדיף לשתף פעולה ולא להתנגח, כדי שזה יקרה אתם ההורים חייבים להפסיק את העימותים איתו. יש להגיע למצב שבו אתם יושבים יחדיו ומסכמים את החובות והזכויות שלכם כהורים מולו ושלו כבנכם מולכם. זכרי שמימוש ההסכם יהיה בעיקר באחריותך. יווצר מצב שבו בנך לא יעמוד בהסכם ואז יצטרך לוותר על דברים שמראש הוא החליט שהוא יוותר במקרה ולא יעמוד בהסכם. במצב זה הקושי וההתנגדות שלו תופנה כלפי עצמו ולא כלפיכם כמו שקורה היום. תהליך זה מקדם לקיחת אחריות, חשיבה עצמאית והתבגרות.
בהצלחה
בהצלחה

אייל שלום...ותודה על תשובתך המהירה
בעבר נעזרתי בטיפים שלך ..אך העניין עם ההסכמים לא כ"כ הצליח מכיוון ש..לדוגמא הבן ביקש מנוי לחדר כושר והבטיח (אמנם לא ע"י הסכם כתוב) שיקח את עצמו בידיים ויחזור ללמוד ישפר ציונים -אנו משכנו קצת את הדברים ע"מ שיראה נכונות ובגרות ברגע שראינו שבאמת יש רצון מצידו עשינו לו מנוי בהתחלה הוא הלך 3-4 פעמים בשבוע ודי ירד מזה..(כל הסיפור הוא מלפני 3 חודשים) וגם מהלימודים .
הבעיה היא כשהוא רוצה משהו הילד הופך להיות "נסיך" וברגע שהוא מקבל את רצונו הכל מתהפך שוב. ואם החלטנו שלמדנו מפעמים קודמות לא לוותר אז הוא הופך את הבית צועק מקלל ואנו נגררים למסכת צעקות לא נעימה .והרבה פעמים בשבוע פשוט לא נעים כשהוא בבית כי האוירה מתוחה.-הוא גם מדבר בכל חזק בכוונה (סוג של שליטה שהכוח אצלו))
יש לו המון חברים ורב היום- הערב הוא נמצא או איתם או מול מחשב (אצלנו המחשב בסלון!!!)

בשבוע שעבר הוא התחיל להביא חברה הביתה ופתאום אין צעקות מצידו הכל רגוע- אתמול רציתי לשוחח איתו כהוא ישב בדיוק מול המחשב ..שאלתי אותו שאלה -הוא התפרץ עלי בצעקות פשוט הייתי המומה לא הבנתי למה ועל מה..נפגעתי מאוד וביקשתי שלא ידבר איתי עד שיחשוב לבד למה הוא מתפרץ עלינו ללא סיבה!!!
אחרי רבע שעה אותה ילדונת הגיע אלנו ומצידו כלום לא קרה ניסה לדבר רגוע "הכל בשליטה" אני נשארתי פגועה עד דמעות!!!

בעלי לא מוכן אפילו לשמוע על יעוץ מה שמקשה את העניין -לדעתו צריך פשוט לא לוותר ולא לתת לילד כלום (לסגור ברזים)עד שיבין את מקומו.

מה שכואב לי שהילדה רואה את הכל ולפעמים מנסה לחקות את אחיה..
מצטערת על הדף הארוך אך אני מוציאה את הכאב בפורום אשמח לקבל תגובות אולי מאנשים שעוברים את אותו המשבר -וגם ממך אייל איך ממשיכים להיות שפויים?????

שלום שוב
נראה שיהיה כדאי להקשיב לבן זוגך. לפעמים אין בררה ויש צורך להשתמש בצעדים דרסטיים. בנך לוקח אותך כמובן מאליו ולא מכבד אותך. הסיבה לכך היא כי הוא יכול. אין שום דבר שעומד בינו לבין יחסו אליך. ברגע שהוא יבין שאי אפשר להמשיך כך כי זה יביא אותו למצב שבו אין דמי כיס אין מחשב אין מכון כושר אין יחס אוהד ונחמד מצדך הדברים ישתנו. אין לך מה לצפות ממנו ליחס אוהב או מתחשב,הוא נמצא בשיא גיל ההתבגרות ומבחינתו הוא הכי חשוב והכול מגיע לו. אין לך מה להעלב ממנו הוא מתנהל בצורה זו מתוקף התקופה שהוא עובר, אם תדעי לתת לו את ההתנגדות הנכונה שבעצם מדמה את העולם האמיתי הוא ילמד לכבד אתך ואת עצמו וזה ישרת אותו לעתיד.

היי..
אני חייבת לשתף אותך אני כבר יומיים לא מדברת איתו (רק מה שבאמת חשוב כמו להעיר אותו לביה"ס וכד') והוא מצידו אפילו לא מנסה לבקש סליחה או משהו בכיוון...
מה שכן הוא ובעלי פתאום החברים הכי טובים מנהלים שיחות דואגים אחד לשני....נראה לי סידור מצויין אולי אני צריכה "לנטוש" ???

שלום שוב
הדבר החשוב יהיה להפסיק להעיר אותו לבית ספר. ובמקביל להסביר בצורה נחושה שהוא כבר מספיק בוגר לדאוג לעצמו ואם הוא מפספס את בית הספר אז זה אומר שהוא לא מרגיש טוב מבחינתכם ההורים ופועל יוצא מזה שהוא לא יוצא מהבית או מתעסק במחשב!!!! זכרי שהם הולכים לב"ס בגלל החברה ולא כול כך בשביל הלימודים. הגיע הזמן לשחרר, קחי אויר ותני לו קצת לשבור את הראש בעצמו. שירגיש שאמא לא נמצאת כל הזמן מאחוריו. ברגע שתעשי זאת הור יחפש את קרבתך.
בהצלחה.

שלום לך,
סליחה שמתערבת בשיחה, אעשה זאת רק לרגע, רק כדי לספר משהו.
באמצע התפרצות כלשהי המתבגר שלי פלט את המשפט הבא: "אני לא חייב לעזור!" היה מדובר באיזו עבודת בית באחריותו. נכון, אמרתי לו בשקט, אתה לא חייב. במקרה הזה גם אני לא חייבת כמה דברים. היה זה יום שישי.
ביום ראשון קרו לו מספר דברים לא צפויים: הבגדים שלו לא היו מכובסים ומגוהצים, במקרר לא היה היוגורט האהוב עליו לארוחת בוקר, לא היו לו כריכים לבית הספר (במקרה גם כסף לא היה לו), לא חיכה לו ארוחת הצהריים על צלחת במקרר, לפתע המחשב ביקש סיסמה בהפעלה והדבר הכי קשה (לי!): לפני השינה לא היה מסג' קצר מאמא...
הבחור החזיק מעמד, הבוקר הבא התנהל באותה צורה. אלא מה - הגעתי הביתה וחשבתי, שנכנסתי לבית הלא נכון: הסלון מסודר, הבגדים מקופלים, המטבח נקי, הכלים במקום, הפח ריק, כוס קפה על השיש... אפילו הכלבים שלנו עמדו דום!
תנסי. ;-)

שלום לך,
סליחה שמתערבת בשיחה, אעשה זאת רק לרגע, רק כדי לספר משהו.
באמצע התפרצות כלשהי המתבגר שלי פלט את המשפט הבא: "אני לא חייב לעזור!" היה מדובר באיזו עבודת בית באחריותו. נכון, אמרתי לו בשקט, אתה לא חייב. במקרה הזה גם אני לא חייבת כמה דברים. היה זה יום שישי.
ביום ראשון קרו לו מספר דברים לא צפויים: הבגדים שלו לא היו מכובסים ומגוהצים, במקרר לא היה היוגורט האהוב עליו לארוחת בוקר, לא היו לו כריכים לבית הספר (במקרה גם כסף לא היה לו), לא חיכה לו ארוחת הצהריים על צלחת במקרר, לפתע המחשב ביקש סיסמה בהפעלה והדבר הכי קשה (לי!): לפני השינה לא היה מסג' קצר מאמא...
הבחור החזיק מעמד, הבוקר הבא התנהל באותה צורה. אלא מה - הגעתי הביתה וחשבתי, שנכנסתי לבית הלא נכון: הסלון מסודר, הבגדים מקופלים, המטבח נקי, הכלים במקום, הפח ריק, כוס קפה על השיש... אפילו הכלבים שלנו עמדו דום!
תנסי. ;-)

שלום לכם,
אייל, אתה יכול לייעץ לי איך להגיב (ליתר דיוק "הצילו! מה לעשות?"), כאשר הכעס של המתבגר פונה נגד אח הצעיר שלו? כולל כמובן את האיום "שלא תעז להגיד לאימא!"... אני יודעת מה לעשות, אני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה ככה, שבני הצעיר לא יחטוף...
המתבגר הוא ילד ADHD בן 15, אח שלו בן 12.5.
ג

שלום לך
כל זמן שאין אלימות פיזית אין מה להתערב. אם יש אלימות פיזית יש להתערב בכל הכוח ולשים לדבר סוף בצורה נחושה וחמורה.
עיקרון מושל של הבית: אין לגעת באדם ללא רשותו.
החלטה: אסור להרביץ אחד לשני
מעשה: זה שמפעיל אלימות כלפי האחר ישלם בדמי כיס או בזמן מחשב לתקופה משמעותית.

את מה שכתבתי למעלה יש להסביר בישיבה משפחתית ללהגיע איתם להסכם מחייב כתוב וחתום.
יש לזכור שבמקרה וההסכם מופר האחריות למימושו מוטלת על כתפי ההורים ללא השתהות או ספקנות. אותו הדבר כמו שמקבלים דוח תנועה משוטר. אין בררה חייבים לשלם!!!! בדרך זו תיווצר הרתעה עצמית ומימוש חשיבה עצמאית ולקיחת אחריות. ההבדל הגדול בין הסכם זה לבין דוח תנועה נעוצה בעובדה שהם היו חלק מרכזי ביצירת ההסכם וגיבושו ולכן הם גם אחראיים.
בהצלחה

שנית אנסה להסביר את המצב טוב יותר.
זה מתחיל ככה, שמגיעה הביתה אחרי עבודה והקטן מקבל את פניי עם המשפט: "הוא הרביץ לי." הגדול כמובן מיד מרים את הקול ש"לא נכון, הוא משקר!" בנקודה הזאת מתחיל בינם ויכוח בפול ווליום שמי משקר - אין שום אפשרות לבירור. בשלב הזה יוצאת מהחדר שלא אהיה קהל, ככה הם נרגעים די מהר. אבל לא יודעת איך להמשיך:
א - לא פוסלת את האפשרות, שבאמת היו מכות.
ב - לא פוסלת את האפשרות, שהקטן מנסה לסבך את הגדול.
ג - עוד אפשרות, שהיה שם מין משחק כוחות, הגדול התכוון לזה בתור משחק, בהתחלה גם הקטן, אבל נימס לו בשלב מסויים והגדול לא הפסיק, נגיד כי לא שם לב, או לא התייחס לשינוי מצב הרוח של אח שלו.
כאשר אני במקום, אז כמובן יכולה לדעת מה התרחש ויכולה להגיב \ לא להגיב בהתאם. מכות "על אמת" זה מעבר לקו האדום. אבל כאשר אני לא נוכחת... הם תמיד מגיעים הביתה הרבה לפניי... לך תדע מה קורה באמת.
הקטן עלול לחטוף מאח שלו, אם לא קלטתי נכון את המצב והענשתי את הגדול (הוא אומר, שכבר לא משנה, גם ככה קיבל עונש, אז שלפחות תהיה לזה סיבה...). במקרה הפוך לא הגנתי על הקטן.
יכול להיות שטעות שלי, שמבדילה בין "על אמת" לבין משחקי היאבקות? הגבול בין זה לזה אומנן גם להם ברור מאוד, אבל הם מפרשים דברים (כל מינה דברם) בצורה מאוד שונה אחד מהשני... אולי זאת הסיבה, בגללה לא הייתי צריכה להסכים עם משחקי הכוחות שלהם? או לתת עונש קולקטיבי? לקנות מצלמת מהירות? :-)

קודם כל תודה לכם..
אצלנו זה קצת שונה שניהם מגיעם אלינו לעבודה (אנו עובדים יחד במזון) הם אוכלים צהריים (כל אחד לחוד-הם לא מגיעים באותה השעה )עוזרים לנו כמובן .
בסביבות 4 או יותר הבן קובע עם חברים הולך עד 8 לערך(בימים האחרונים פחות כי יש לא חברה שמגיעה אלינו הביתה) והילדה ממשיכה איתנו לסידורים וסופר מגיעים הביתה ב-6 ,היא:מורידה את הכלבה מכינה שיעורים וקצת על המחשב כבר 8 מקלחת ארוחת ערב יושבים קצת ביחד וזהו.
הוא:מחשב מחשב מחשב ,פאלפון,לא רעב, מקלחת,החברה מגיעה מסתגרים בחדר עד 10 הוא מלווה אותה חוזר יושב שוב במחשב בסביבות 11:30 הולך לישון לפעמים בצעקות כי הפרדה מהמחשב קשה!!
כמובן תוך כדי הכל מתנהלות שיחות בבית על היום שעבר להם ..וגם לפעמים במריבות כי אסור להעיר לו ולכוון אותו ובטח לא להפריע לו כשהוא במחשב!!!
כשאני פונה אליו הוא תכף מגיב בקול רם מאוד!!!שאני "חופרת" ו"מה נפלנו עליו" ונמאס לו לשמוע אותי/נו ודי והוא לא שואל אותי/נו.. ואם הוא עבר כבר כל גבול וזה נופל בשישי אז כשאני אומרת אתה לא יוצא הוא עונה "אני אומר שאני יוצא לא שואל אם אפשר לצאת" ויוצא- לפעמים מתקשר אחרי כמה דקות להתנצל..אני לא יכולה להאבק איתו ובטח לא פיזית (ולכן אני לא נותנת לבעלי לפעמים להתערב כדי שהדברים לא יצאו משליטה) הוא בסך הכל ילד טוב-הוא פשוט מנסה לדעתי להפגין כוח או משהו ולא מעניין אותו איך זה מרגיש לנו???
מה שכן כסף אין לו בזמינות הרבה כי אני מאוד קשה בעניין-הוא עישן -אחרי שיחה איתו נשבע שהפסיק ובמקרה גיליתי שהוא לא הפסיק -הוא לא מודה אך לא מכחיש..לכן אין דמי כיס!!!
עזרה בבית... זה כבר משהו אחר הוא די יעוזר כשמבקשים.
הקטנה פחות לה יש משפט-אני לא משרתת של אף אחד!!! ומה אני ..אחרי 12 שעות עבודה.. אני משרתת ??
וכשאני אומרת לה שהיא לא עוזרת לי בבית בכלום אז היא עונה "אני מגיעה מביה"ס עוזרת לך בעבודה-ואת..כפויית טובה!!!

האמת אין לי כוח להתמודד כבר אז בלי "טובות" אני עושה ויש שקט!!!
זה פשוט מדהים אני לא גדלתי כך-הם מאוד חומריים רק אם יוצא להם משהו מזה הם עוזרים -מגעיל אותי הדרך שלהם!!!
ואם אני מתבוננת סביבנו החברים שלהם עוד הרבה יותר -אצלי הם עוד מתונים ..מה עובר על הילדים שלנו לאיזה מצב הם עוד רוצים להגיע???

שלום לך
מחשב מחשב ושוב מחשב.
כל זמן שיש מחשב בחדר שלו ואין שום הגבלה המצב ימשיך ואפילו יחמיר. הדבר הטוב ביותר יהיה להוציא את המחשב מחדרו ואז תקבלו אותו מחדש כבן משפחה. לצערי הורים מפחדים מצעד זה ואני לא כל כך מבין מדוע. אף אחד עוד לא מת מגמילה ממחשב.
בהצלחה

שלום שוב
שום דבר לא השתנה ביחס לתשובה שכתבתי לך למעט ההרחבה של ההסכם לרמה קולקטיבית. שנהם יצטרכו לשתף פעולה אחרת שנהם יפסידו באופן שווה בגלל ההחלטות שלקחו. אם הקטן משקר כדי לקבל עליונות או תשומת לב הוא יפסיד את חלקו ואם הגדול באמת מכה את הקטן אז גם הוא יצטרך לשקול את צעדיו.

צר לי אך לא רשמתי אצלנו המחשב מעולםלא היה בחדר הוא נמצא בסלון במקום בו יש גישה לכולם ואין מה להיסתתר אבל..יש אוזניות שלשם הוא "בורח"ולכן הוא חושב שהוא נמצא לבד ומרשה לעצמו לצעוק כאשר מעירים לו..וכמובן שוכח שיש עוד אנשים בבית שרוצים את המחשב וגם להחליף איתו מילה או שתיים!!!
כרגע חזרנו לדבר א אני אומרת את המילה האחרונה ובטון גבוה (כמו שהוא אוהב)זה לא נעים לי להיות השוטר אך עד מתי???

שלום לך
כל זמן שיצטרך. כדאי לזכור שזה לא הצעקות שלך והשיטור שיקבעו עד מתי אלא הנחישות הפנימית שלך שמבינה שהילד זקוק לגבול ברור מה מותר ומה אסור. אף אחד לא הבטיח לנו להיות הורים רק כשנחמד. לפעמים, ובעיקר בגיל ההתבגרות, נדרשת עבודה שונה שקשורה לאימון המתבגרים לעולם האמיתי וזה בגלל גדילת היכולות המנטליות והרגשיות שלהם. אז זה המצב וכדאי להשלים איתו. יש לך בן בגיל ההתבגרות שנראה שהוא נורמלי לחלוטין שמנצל כל אפשרות לנהל ולשלוט במצב מסביבו כמו רוב המתבגרים. אז דעי שזה יקח זמן ובין לבין יהיו גם רגעים מצחיקים וטובים. החוכמה היא להיות במצב של זיהוי ולא במצב של הזדהות!!!!!
בהצלחה

אייל תודה רבה לך על התשובות !!!
זה מרגיע ומעודד גם יחד לדעת שאני לא בסירה לבד ויש מי שמבין ומנחה אותנו לצעדים עם המתבגרים שלנו!!
הרי מה אנו רוצים ...את הטוב בעולם שיהי רק להם!!!
שוב תודה ושבת שלום..

התשובה היא - לא! פסיכולוג אינו רשאי לטפל ללא הסכמת הורים ורצוי בחתימתם ,פסיכולוג בית ספר רשאי כן לפגוש למקסימום שתי פגישות תלמיד ללא יידוע הורים אך לא מעבר לזה. המקרה היחיד בו פסכיולוג רשאי לטפל ללא הסכמת הורה אחד לפחות, הינו במקרה של צו בית משפט.

בברכה,
שלי ורדי

שלום לך,
קודם כל, אני רוצה לברך אותך על כך שאת חברה טובה, עושה לחברתך טובות, מעורבת באופן נכון, דואגת ומבקשת לעזור לה. כפי שאת כותבת, אין ממש סיבה לדאגה על ניצול במקרה של חברתך. באופן אובייקטיבי, אני מבינה שבגיל שתים-עשרה וחצי כבר היא התחילה בקשר רומנטי עם הנער, קצת מוקדם אפשר לומר בשביל קשר, אבל ייתכן כי חברתך בוגרת טרם זמנה. הנער כבר בוגר היום, אולי הוא מעט ילדותי ומתעניין בנערה בת 13 וחצי? אני לא יודעת כי אין לי מספיק מידע, אני מנסה למצוא התאמה כלשהי....
מבחינה פיזית, שוב מוקדם למגע פיזי, אך ייתכן כי הקשר נותן לה הרבה מבחינה רגשית. אסתכן ואגיד כי נדמה לי שלחברתך חסר קשר רגשי קרוב עם בני משפחתה, לכן מחפשת למלא את הריק מגיל צעיר מאד.
במצבי משבר כמו אלו שבהם ההורים נכנסים באגריסיביות מסוימת לתמונה ומתנקים קשר, הנזק יותר גדול מהתועלת,לכל הצדדים.
הסכנה היא כי לחברה שלך לא יהיה כבר אמון בהוריה , תתרחק מהם, תרגיש בודדה, והמאורע הזה ישפיע לטווח ארוך בקשר שלה איתם. י שלי הרגשה שהארוע כולו נחווה כטראומטי עבורה וחבל שכך...
זה מחייב תיווך של איש מקצוע מהתחום של הטיפול המשפחתי או טיפול במתבגרים ועבודה עם ההורים בו זמנית. מישהו שיתווך בינה לבין ההורים, יהיה הקול שלה, יסביר את רגשותיה ואת מה שעבר ועובר עליה, אולי ירכך אותם במידה מסויימת, יתן להם להסתכל על המצב מצדדים רבים להסתכל אחרת עליה, להכיר בה צדדים אישיותים שלא הכירו עד כה. זה מחייב מההורים שינוי כלשהו.
היה טוב אם ההורים היו נרגעים מסערת הרגשות (כי בראש שלהם הם חושבים שהיא נוצלה בוודאי וניזוקה נפשית או פיזית ).זה היהי מאפשר להם להפעיל שיפוט נכון של המציאות ולחשוב על הצעדים שהם צריכים לנקוט עבור הבת שלהם, לבטחונה והגנתה אך גם כדי לא ללהזיק לה, לא לבייש אותה ולשמור על הדימוי העצמי שלה ועל הקשר ביניהם.
אולי אחות או אח גדולים של חברתך יכולים לתווך במעט בינה לבין ההורים, אך עדיף ייעוץ משפחתי/אישי ועבודה אישית של ההורים עצמם, גם הם במשבר, בעצם כולם במשבר היום. ..
תגידי לחברתך (רק אם את מאמינה בכך ),שהאמת הפנימית שלה היא חשובה, ואם היא חושבת שלא שלא עברה את הגבולות נכונים ולא פגעה באף אחד, שלא תרגיש אשמה, שהיא דם טוב, היא צריכה ברגעים אלה את חברותיה מאד.
אני ממליצה גם ש תכתוב מכתב להוריה , מכתב מפורט בו היא תסביר להם מה הקשר נתן לה, מה היא מרגישה אליהם בעבר ובהווה, מה היא הסתירה את הקשר מהם , וגם כמה מילים על הבחור.. אולי זה יעזור..

בהצלחה
שלי ורדי

היי אדווה,
את נשמעת כואבת ובודדה, בטח ובטח לא קל לגדול ליד אמה עם בעיות נפשיות שלא לימדה ולא איפשרה לך לחוות תקשורת חברתית פתוחה, רגיעה, בטחון וסקרנות טבעית.היא לא בוטחת לאנשים ומסתגרת, ואת גם, הן כי חיקית אותה ,הן כי לא איפשרו לך משהו אחר.
אבל תזכרי שבכל זאת את אדם אחר, שונה, עם גנטיקה קצת שונה וחוויות שונות, ההבדל הזה יכול לעשות המן הבשינוי בדרך החיים שתיבחרי. איפה אבא?האם היה איתך בילדות, האם היום ניתן להתקרב אליו? יפה דמויות אחרות במשפחה כדי שתתקרבי ותקבלי תמיכה וגם דוגמא לקשר, וחיזוק לכך שאת מאובחנת מאמך כבן אדם?
את צריכה אנשים אחרים משמעותיים, כי ליד אמא יהיה קשה להתפתח, היא מוסיפה בזאת ומאשימה אותך וזה מזיק לך כיפליים.
יש לך רשות וזכות לבקש גם טיפול רגשי פרטני לעצמך, בקהילה,או באופן פרטי, עד כמה שמצבכם הכספי מרשה זאת. תתענייני דרך המשפחה או דרך היועצת או דרך עובדת סוציאלית, אם המשפחה קשורה לרווחה באיזשהו אופן. אל תוותרי, תחשבי על הפוטנצאיל המבוזבז שלך..העיקר להתחיל להיפרד מהאמא ברמה הרגשית, ולא לזהות את עצמך את הבאופן טוטאלי איתה, כפי שאת מביאה את עצמך כאן.
בהצלחה,
מקווה שתמצאי את הכוחות,
שלי ורדי

אני כ"כ מעריכה את העזרה שלך את לא מבינה כמה..אבא שלי ג מושפע רבות מאמא שלי כי את האופי לקחתי ממנו אבל אמא השפיעה על כולנו,עליו עליי ועל אחי הקטן.
בגללה אנחנו לרוב מדוכאים כי אין את החופש,את השחרור,אין אצלנו שיחות פרטיות אלא רק שיחות כלליות שנוגעות לכולם. אף אחד מבני המשפחה לא יכול לדבר על נושאים שקשורים רק לעצמו כמו לימודים,זוגיות וכו'. לצערי אין לי עדיין את האומץ להשתחרר רגשית מאמא,והרבה המליצו לי על פסיכולוג אבל אני לא חושבת שאני יכולה להרשות את לעצמי מבחינה מנטלית,כי אני מכירה את עצמי אני אלך לפגישה שניים ואתייאש מזה.
לכן אני רוצה שתעזרו לי למצוא פתרון,שתתנו לי כוח ותקווה שזה לא מאוחר מדיי ושאני עדיין יכולה לצאת מהגבולות שהמצב בבית הציבו לי.

אני כ"כ מעריכה את העזרה שלך את לא מבינה כמה..אבא שלי ג מושפע רבות מאמא שלי כי את האופי לקחתי ממנו אבל אמא השפיעה על כולנו,עליו עליי ועל אחי הקטן.
בגללה אנחנו לרוב מדוכאים כי אין את החופש,את השחרור,אין אצלנו שיחות פרטיות אלא רק שיחות כלליות שנוגעות לכולם. אף אחד מבני המשפחה לא יכול לדבר על נושאים שקשורים רק לעצמו כמו לימודים,זוגיות וכו'. לצערי אין לי עדיין את האומץ להשתחרר רגשית מאמא,והרבה המליצו לי על פסיכולוג אבל אני לא חושבת שאני יכולה להרשות את לעצמי מבחינה מנטלית,כי אני מכירה את עצמי אני אלך לפגישה שניים ואתייאש מזה.
לכן אני רוצה שתעזרו לי למצוא פתרון,שתתנו לי כוח ותקווה שזה לא מאוחר מדיי ושאני עדיין יכולה לצאת מהגבולות שהמצב בבית הציבו לי.

היי שוב,
תנסי להתרקח במעט מהבית, מהחיים בצל ההורים. אני לא יודעת בת כמה את , אך אולי חוגים, תנועת נוער, עבודה כלשהי, להיות עם אנשים אחרים, להתקרב לדמויות אחרות במשפחה. אם לא פסיכולוג אז אולי טיפול באומנות , בתנועה, אולי אימון וייעוץ כלשהו , אם את מרגישה נבוכה כל כך בטיפול פסיכולוגי.
בעיות כמו שלך, חשוב שתדעי ,אינן נקודותיות, כך שהפתרונות הקלים והמהירים כביכול רק מטעים ומייאשים כי לא יביאו לשינוי המיוחל ויאכזבו. צריך הרבה אורך רוח ועבודה עצמית, או בעזרת איש מקצוע, התנסויות חדשות מחוץ לבית, אפילו השתתפות בקבוצה כלשהי של מתבגרים /ות. משהו מכל זה יעזור לך לזוו קדימה בכמה צעדים.

כל טוב,
שלי ורדי

שלום נועם,
אפשר להבין את הקושי שלך, כבד לך, המילים שלך כבדות ושקולות. התבגרת מהר מדי, קפצת כמה שלבים, אך בתוך תוכך מתנהל "קרב" בין המעצורים, התלות בהורים המתבטאת בעיקר בתפקיד האחראי שיש לך כלפיהם וכלפי המערכת המשפחתית (יש לזה בוודאי סיבות ...) , לבין הצורך להיפתח, להשתחרר,לא לשלוט ברוב הזמן במחשבות, דחפים, רגשות.
יש בך נאמנות רבה כלפי ההורים, לדעתי זה גם הצורך שלהם, אף פעם זה לא צורך חד צדדי. את צודקת בכך שהאחריות המירבית על תחושת הביטחון שלך היום היא עליהם, הרי הם גידלו אותך. הביישנות בקבוצה גדולה אינה מאד נדירה , את לא היחידה, אך העובדה שאת מרגישה את עצמך נהנית לפעמים בפורום קבוצתי קטן מעודדת, יש בך צרכים שאת חונקת אותם, ואת חשה לפעמים את ה"ניצנים" שלהם.
יש זמן שכדאי להסתכן ולהתמודד עם תחושת הביישנות, להיפתח על מנת להרוויח משהו חשוב. לבקש טיפול פסיכולוגי זה בשבילך אולי כמו להגיד להורים שלך שהם לא גידלו אותך טוב, אך מה לעשות שהחיים קשים מדי לפעמים,.... כולם עושים טעויות. מותר לך לכעוס גם לפעמים ומותר לך לא לסחוב את כל האחריות על מה שירגישו, אם תיפתחי אליהם.
בכך תאפשרי להם לתקן משהו , אם יתגייסו ליזום עבורך טיפול פסיכולוגי והדרכת הורים עבורם

בהצלחה,
שלי ורדי

אכן יש בי הרבה צרכים שאני חונקת,כמו לדבר עם אנשים,למשל אני רואה כמה בנות מהכיתה מדברות על דבר שאני מכירה ואני כ"כ רוצה להשתתף בשיחה ומשהו בי עוצר אותי,משהו שלעתים אני חושבת שרק גורם חיצוני יכול לעזור לי להשתחרר ממנו.
קלעת בול כשאמרת שאם אני מבקשת פסיכולוג זה כאילו אני אומרת להורים שלי שהם לא גידלו אותי טוב,אך זה נכון. יש מקרים שבהם אני יושבת עם עצמי ומגלה שגידלו אותי יותר בצורה חומרית ופחות גידלו אותי עם רגשות. מעולם לא פתחתי את הרגשות שלי בפני מישהו,אולי קצת דיברתי על זה אבל לעולם לא אמרתי לבן אדם שאני אוהבת אותו,אני מעדיפה לשבת עם עצמי ולהתפרק. זאת ההתבטאות שלי.
השאלה שלי היא האם הטעות שההורים שלי עשו היא בלתי הפיכה או שעדיין יש לי הזדמנות להפוך לאדם חופשי ומאושר?

נ.ב
בביה"ס יש לי סטיגמה כבר של ילדה לא מקובלת ואף אחד לא כ"כ אוהב להסתובב איתי,יש לי חברה אחת טובה שרק איתה אני מסתובבת,ואם היא לא באה אני לבד.
אני כ"כ רוצה לפתוח דף חדש בחיי ולהראות לכולם את נועם האמיתית,שגיבשה כבר זהות ויודעת מה היא רוצה ורק צריכה לפרוץ את כלה חומות.
השאלה שלי היא האם אני יכולה להמשיך לסחוב ככה את הבדידות והתחושה של ילדה לא מקובלת,שאין לה הרבה חברים והיא יושבת לרוב בבית במחשב ולחכות עד שיסתיימו הלימודים ואני אוכל לפתוח דף חדש בסביבה חדשה?האם זה מומלץ למצב שלי?כי זה הכיוון שלי נכון לעכשיו. לחכות לסביבה חדשה ושם להיות נועם שאני רוצה להיות.
תודה רבה על הייעוץ! מחכה לתשובה בקוצר רוח.

היי,
למדת להתחשב מדי לרגשות של האחרים, וכך חונקת את שלך כאילו יפריעו לאחרים...ומה קרה אם ההורים שלך טעו?... כמעט כל ההורים טועים במשה לגבי גידול ילדים, רוב הטעויות לא מכוונות ורוב ההורים רוצים בעושרפ של ילדיהם. לא בהכרח הורייך יקבלו את בקשתך לטפול כהוכחה לחוסר מושלמות שלהם. הוריםפעילים הגנות רבות, יכולים לשער שבעיותייך אישיות ולא קשורות אליהם.
אני גם לא חושבת שגילדו אותך ממש לא טוב, את מצטיירת לי כאדם טוב מאד ומלא תובנות מהרבה בחינות,
לא כדאי לך לחכות חמודה, לסיים את בית הספר, אני מבינה את הצורך ב"לשנות מקום , לשנות מזל" ולצאת מהמקום חברתי שיש לך היום. אולי חוג או תחביב מסוים , או עבודה בקיץ, יעזרו לך להיכנס לחברה קטנה אחרת. המחשבות לדחות את השינוי נובעות מהקושי בשינוי ובאי הוודאות שטומן ...

בהצלחה,
שלי ורדי

היי,
לא נשמע טוב באמת, שמישהו שאת לא מחבבת מסתובב כל כך הרבה בבית שלך.. אולי הוא לא מספיק שווה להיות חבר של אמך אך היא בחרה אותו ודי קשה , אפילו בלתי אפשרי שתקבל עצות ממך, מהבת שלה,.צריך מבוגר אחר לייעץ לה. אני חושבת שמעל לכל מפריע לה חוסר היחס שלה לצרכים שלך, העובדה שאת תופסת אותה מקשיבה רק לעצמה ולא מוותרת למענך. חבל על הריחוק ביניכן, האם באמת נגמרו לך המילים או את לא רוצה להתפרץ עליה בכעס ובוחרת להתעלם ממנה? נראה כי ההתלעמות שלך נוגעת בה כי היא כועסת..
אפשר לבקש ממנה, בעצה עם אחיך וסבתך, להיות אתו קצת פחות בתוך הבית שלכם. לפחות שתתאמץ לשמור מעט על הפרטיות שלך ושל אחיך. אל תבקשי ממנה להיפרד, היא תתגונן ואין סיכוי שתעשה את זה, אך להגביל את נוכחותו בבית היא כן יכולה. מה עם אביך? האם הוא יכול לעזור איכשהו, האם אפשר לבלות אצלו יותר זמן?
בכל מקרה, נראה שאת ואמך צריכות איזה ייעוץ משפחתי,כי הניכור והאכזבה שלך ממנה גדולים. תבקשי זאת. תוכלי גם לכתוב לה מה את מרגישה , יש לי תחושה שבשיח פנים מול פנים ביניכן יש אטימות, אולי דרך מכתב תהיה יותר פתוחה להקשיב לך.

בהצלחה,
שלי ורדי

אני מזה מבין אותך. זה יכול להיות כזה לא פייר. את מתאמצת ומתאמצת ולא מעריכים את מה שאת עושה ומי שאת. אבל תזכרי דבר אחד חשוב. את בתוכך יודעת מי את וכמה את שווה. וזה הכי חשוב בעולם. עכשיו יהיה נבון וחכם לא לתת מעצמך מיד הכול ובחינם. זה לא אומר להפסיק להיות חברה טובה ונאמנה אבל זה אומר לשמור קצת על פרטיות או נתינה מידית ללא שום גבול. זכרי, כשאת קצת לא מושגת את נהיית יותר מקובלת. זה כמו כשאנחנו רוצים משהו ולא מצליחים להשיג אותו. אז אנחנו רוצים אותו אפילו יותר. אז אל תהיי כול כך פנויה לחברות שלך כמו שהיית וגם חפשי לך חברות חדשות שיכול להיות מעניין לך לבלות איתן ותראי כמה שזה יכות להשפיע על היחס שתקבלי מהחברות העכשויות.
בהצלחה

האם אתה גם מפנה שאלה?

מה קורה?

נשמע שמאוד כואב ועצוב.

איך אתה מרגיש עכשיו?
מה גרם לך להרגיש ככה?

חסויה.

גם לי יש תקופה כזאת של דכאונות והמון בכי אני מבינה אותך כל כך ..
אני עברתי דירה מהמרכז ואני מאוד מתגעגעת לכל החברות שלי ובמייוחד לאחת שהייתה כמו אחותי וניתקנו את הקשר לגמרי ....
אני פשוט לפעמים רוצה להתאבד..
אני ממש מבינה אותך
כי גם ההורים שלי רוצים שאני אלך לפגוש חברות חדשות והם לא מבינים שאני לא רוצה ...

שלום מירה,
ברוכה הבאה למועדון האמהות המודאגות.!!
האם את סומכת עליה כבן אדם זהיר ומיושב בדעתו? תנסי לפחות ביחד עם בעלך להגביל את שעות הערב והלילה של הנהיגה שלה בתחילה דרכה כנהגת, תזהירי אותה בערבי שישי כי אז יש נהגים פחות זהירים. אך גם אל תזהירי מדי כי היא תדחה ותתקומם נגד דאגה יתר.
מדי פעם צריך גם לדבר על כך שבטחון יתר מזיק ושהאניסטיקטים שלה צריכים להיות דרוכים כי בנהיגה הכל פתאום יכול לקרות ,גם כשהכל נראה שקט ורגוע... אך שוב, לא להציף בשיחות הזהרה, לעשות אותן בתזמון נכון וברווחי זמן סבירים.

השאר בידי הגורל והמזל, אין עלינו שליטה בכלום כמעט, למרות שנדמה לנו....לפחות ניתן לומר כי יש גבול לשליטה שלנו בחיים.
אני לפחות מוצאת נחמה בתפיסה הזאת, השקעת דאגה מיותרת לא תתרום לבטחונם של ילדנו ולבטחוננו.

כל טוב,
שלי ורדי

הי מירה
אם בתך הוציאה רישיון זה אומר שהיא יודעת לנהוג!!!! אז סימכי עליה וחזרי לישון. היא צריכה אמא ערנית ולא אמא מותשת ובמתח תמידי.

שלום לך
בנך לוקח אותך במובן מאליו וזה צריך להפסק לטובתו. אמרי לו בצורה עדינה שאין כרגע באפשרותך לעזור לו. הוא כבר ימצא את דרכו. בגיל 30 הוא לא אמור להתבסס על עזרה מההורים לשכירות. עליו לקחת אחריות לחייו. ואם הוא מחליט בעקבות לצנן את הקשר אז זוהיא החלטתו והיא באמת ילדותית ויש לכבד זאת.
בהצלחה

הי לך
יהיה כדאי לקחת יוזמה ולארגן כמה חברה אצלך לאחר הלימודים למשחק כדור רגל מול הטלויזיה או יציאה מאורגנת ביום שישי.
היוזמה היא שם המשחק. אל תשב בבית ותחכה להזמנות, צא וארגן קבוצה של חברים מב"ס ליציאה או בילוי משותף.
בהצלחה

שלום לך
אכן כן יש סיבה לדאגה. יש לערב את הורי הבחור ולידע אותם על תוכן המסרונים. אין שום בעיה שהם יהיו בקשר ואפילו רומנטי אך יש לשמור על בתך מלעשות צעדים בתחום המיני שעדיין היא לא בשלה. יהיה נכון לפתח שיחה גלויה ופתוחה עם הבחור בנפרד מבתך כדי להסביר לו בצורה חד משמעית את הגבול ממקום של עידוד הקשר על בסיס פתוח כדי לא ליצור התנגדויות מצידו ומצד בתך. בנוסף יש להתנות את הקשר בהמשך התקין של כל ההתחיבויות של בתך כלפי ב"ס ועוד. אל תנסי להתנגד לקשר אלא העלי את הקשר על דרך שבה בתך תוכל להתנסות באהבה ראשונה בטוחה ככול האפשר.
בהצלחה

אייל שלום
תודה רבה על התגובה המהירה מאד מודה לך. כן, זה מכבר ימים שאני חושבת על לתפוס שיחה עם הבחור ולהסביר לו חד משמעית איך אנו מרגישים. ניסיתי שוב לשוחח עם ביתי על הדברים אך היא מסרבת להודות במערכת היחסים שלהם ומכחישה הכל. רציתי לומר שאם אני אומר לבחור שאנו יודעים על המסרונים ששלח לה בפלאפון והוא יאמר לה היא לא תבטח בי שוב לעולם אז מה לעשות? חוץ מזה הבחור שבו מדובר כל הזמן נמצא עם בנות . אנו גרים בקהילה מאד קרובה וכל הבנות כל הזמן ביחד אבל תמיד הוא גם נמצא איתם. הוא אף פעם לא נמצא בקרבת בנים בני גילו וכששאלתי אותו פעם אם יש לו חברים הוא אמר ברור אבל הם נמצאים באזור קצת מרוחק מאיתנו כך שהוא לא נפגש איתם הרבה (אני מוצאת את זה די מוזר שהוא כל הזמן רק בחברת בנות) ומרגיש מאד מאד נוח איתן והן ממש מרגישות נוח להיות במחיצתו - האם זה כשלעצמו מועיד על בעיה מסויימת אצלו?
כעיקרון האופי של הבת שלי מגיל יותר צעיר הוא שהיא אף פעם לא חזרה מבית ספר למשל ושיתפה אותנו ביום שלה ואז אני יכולה לשמוע מחברה שהיו כל מיני דברים מענינים באותו יום וכשאני שואלת את בתי איך זה שלא אמרת לנו היא עונה במשיכת כתפיים "שכחתי". היא גם מאד מאד מאד עצלנית. היא לא רוצה לעשות שום דבר מבחינת עזרה וחושבת שאם היא מבקשת משהו אז היא תקבל ולא מסוגלת לשמוע את המילה "לא". עברתי מלא שיחות איתה בעניין זה גם ולא עוזר. דיברתי עם שאר בני המשפחה כמו הסבתא שאם אני מסרבת למשל לתת לה כסף והיא הולכת לנדנד לה אז לא לתת - אבל גם עם הסבתא זה לא עובד. בשבוע האחרון בגלל מה שגיליתי עם הבחור הצבתי לבת שלי חוקים שלא משתמעים לשתי פנים. מבית הספר הביתה. אין לצאת במשך השבוע לקולנוע וכו' אלא רק בסוף השבוע כשאין לימודים. היא ילדה ממש טובה ולא חוצפנית (חוץ מזה שהיא צועקת ורוקעת ברגליה כמו שאומרים כשהיא מתעצבנת) אבל בחיים לא תצא למשל מן הבית אם אמרתי לה שלא.אני חושבת שהבת שלי משוועת לגבולות והשבוע התחלתי לראות שזה ממש עובד. האם זה נכון להתנהג איתה כך?
שנית המון תודה ושבוע טוב.

נ.ב.
רקע קצר על הבחור. הוריו גרושים אימו סיימה עם חבר ועכשיו נמצאת עם מישהו אחר. הוא תמיד נראה כאילו הוא נמצא במחשבות - לא ממש שמח. גם אחיו שהרבה יותר צעיר ממנו נראה באותו מצב. אני שמה לב לכל זה כי אנחנו מאד קרובים.

הי לך שוב
גבולות זה דבר טוב כל זמן שזה משרת את המטרה. יש לדעת להתאים את הגבולות ביחס ישיר לילד/ה ברמה המנטלית ורגשית ככול שהם גדלים. יש לזכור שאנו בני אדם וככאלה יש לנו גם חופש בחירה וחשוב ביותר לשלב בין שני הדברים האלה: גבולות וחשיבה עצמאית. הרי אנחנו לא רוצים לגדל רובוטים מפוחדים או ילדים שבשלב מסויים "חוטפים ת'קיריזה" ואין עליהם שליטה. אז כן גבולות, אך עם שימת דגש למתן חופש בחירה על בסיס של הסכמים שמקדמים שיתוף מידע ולקיחת אחריות.
בהצלחה

לאייל שלום
ראשית הרשה לי לומר לך תודה על העצה שנתת לי בנוגע לבתי. אכן הלכתי לדבר עם אימו של הבחור והיא ממש כעסה ואמרה שזה ממש לא מתאים איך שבנה מתנהג שהוא נמצא במקום לגמרי אחר מבתי והיא ממש לא מסכימה שזה ימשיך. אמרתי לה על כוונתי לשוחח עימו בנפרד מביתי אך היא חושבת שכדאי לעשות שיחה ביום ראשון הקרוב אני והיא הבחור ובתי. מה דעתך על כך? האם אתה חושב שזה בסדר לשתף את בתי בשיחה הזו או שזה יהיה יותר מידי עבורה. ניסיתי שוב לדבר איתה לבד אבל כלום - רק הכחשות.
הצעתך תעזור לי מאד.

בברכת שבת שלום
לימור

שוב שלום אייל

כשייעצת לנו שניתן לאפשר לבת שלנו מערכת יחסים רומנטית עם הבחור בן ה-17 האמת היא שהיה לנו מאד קשה להסכים מזה. לא הפסקנו אותם מלהיפגש יחד עם כל החברים אבל כן התרענו את בתנו מלהיפגש איתו לבד מכיוון שהיא כל היום 24 שעות מהלכת בבית כמו סהרורית לא עושה שיעורים וגם במשך שעות בית הספר הם שולחים טקסטים בלי הפסקה למעלה מ-100 במשך שעות הלמידה.
כשראינו שהדרך הזו לא עובדת בלית ברירה ובחריקת שיניים הגענו למסקנה שכנראה כמו שאמרת הדרך שלך היא הדרך היחידה אפילו אם זה למורת רוחנו.
ישבתי איתה ועשינו שיחה מאד פתוחה אני ובתי בה אפילו הייתי קצת רגשנית ובכיתי ואמרתי לה שאני סומכת עליה לחלוטין ושהיא חכמה ונבונה ושהיא עדיין לא בשלה לקשר מיני איתו והיא אמרה שהיא לא נותנת לו לגעת בה שהם רק מבלים ביחד ואפילו הבאתי בפניה נסיונות שלי עם אמא שלי שהיתה מונעת ממני קשרים מסויימים ושאני לא מעוניינת לעשות לה אותו דבר והיה נראה שהיא באמת העריכה את השיחה. העמדתי את הקשר שלה איתו עם תנאים שעליה להתמיד בלימודים ולעזור בבית וגם הוספתי שבינתיים היא יכולה לצאת איתו לבד לסרט או למסעדה וכו' אבל שלא תהיה איתו ביחידות בבית שלו. היא נשבעה לי שכך תעשה והתחבקנו והכל היה נראה לכאורה בסדר.
היא ביקשה ממני ללכת לספר לו ואני הסכמתי. כשהיא חזרה ממנו היא חזרה אחרת. היא אמרה לי אין ביננו כלום מה את עושה כזה ביג דיל. ממש כעסתי אבל שתקתי.
יום אחרי זה היא הלכה לחברה בערב ופתאום התקשרה אליי להגיד שהיא כבר יצאה משם ופגשה אותו ברחוב והוא יביא אותה הביתה. בקיצור גילינו שהיא הלכה אליו לבית כשאין אצלו אף אחד ולכן אנחנו מאד דאגנו כי היא לא חזרה בזמן. כשהגיעה הביתה היא נשבעה לנו שלא הלכה לשום מקום הם רק הסתובבו. בעלי שאל אותה ברוגע אולי 4 פעמים שתאמר לו את האמת מכיוון שהיא הבטיחה לומר רק את האמת גם אם זה לא יהיה לרוחנו והיא חזרה על הסיפור כל הזמן שהם רק הסתובבו.
אני כל כך מאוכזבת ומודאגת מהשקרים של שניהם. למה לשקר אם כבר הותרנו לה לראות אותו רק לא ביחידות לגמרי?
אייל , אנחנו ממש אובדי עצות ומודאגים ברמות
אנא עזור לנו
בברכה
לימור

אייל, האם אין פתרון?

ערב טוב לימור
אשמח לעזור,
יש פתרון, והוא קשור בראש ובארשונה להצבת גבולות ובניית רוטינה שבועית מתאימה לבתך.
בנוסף, יהיה נכון להוריד את המתח שאת נמצאת בו ולכן אשמח שתיצרי קשר למייל שלי.
איל

שלום רב, גם אני לצערי נתקלתי בבעיה דומה אבל עם בני. לא ידעתי למה מצב הרוח שלו משתנה והיתה הרגשת מחנק בגרון. וכמו שכבר יודעים שאלות ישירות בדרך כלל לא מובילות לפתרון ולתשובה אלא מובילות רק לויכוחים נוספים (ברוב הפעמים).

היי לך
אתה מתאר מצב שבו כל עוד זוגתך לא תבין שיש פה בעיה והיא שלה וקוראים לה חרדה לא ניתן הרבה לעשות.
תעשה חושבים ותראה עד כמה רחוק אתה מוכן ללכת.....
בהצלחה

שלום לך
אני מבין לגמרי את המקום שבו אתה נמצא. גם אני כשהייתי בגילך חוויתי מין סוג של משבר כזה. לצערי ולשמחתי הבנתי מהר שאין כל כך מה לעשות בנידון. אי אפשר לעצור את החיים וכדור הארץ ממשיך להסתובב בין אם בא לי או לא. כלומר הבנתי שאין לי שליטה מלאה על החיים. גיליתי גם שיכולה להיות לי רמה מסוימת של שליטה על המחשבות וזה תלוי רק בי. אז עשיתי אחד ועוד אחד והחלטתי לא להתעסק במחשבות עם מה שעושה לי דכאון. כמו להזדקן או למה לא עוזרים לי כמו פעם ועוד ואז גם שמתי לב לכול מיני דברים שאני יכול לעשות היום ולא יכולתי לעשות כשהייתי קטן וזה שימח אותי מאוד. בגדול אני ממליץ לך להסתכל על עכשיו. לא אתמול ולא מחר. מה היום אתה יכול לעשות שיביא לך כיף והנאה?
ואם כל הדברים האלה לא עוזרים אז יהיה כדאי לפנות ליועצת של בית הספר וגם להוריך ולספר להם על מחשבותיך. אל תיתן למצב הזה להמשך הלאה.
בהצלחה.