פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

אף אחד לא עונה...
אף אחד לא מתייחס...
אני כבר רגילה....
טוב יאללה הלכתי לקבור את עצמי
כנראה שלאף אחד לא באמת אכפת ממני

איכפת, מאוד איכפת, אך לפעמים יש כל מיני אילוצים ולא צריך לקחת כל דבר באופן אישי. מה לעשות שהשפעת התנחלה בביתי ומסרבת לעזוב.
לעיניננו:
ביננו אין לך יותר מידי מה לעשות בקשר למיקום מגוריך כך שזה יהיה ביזבוז זמן להתייסר בקשר לכך. עדיף להשקיע מאמצים בהתבוננות מי מהחברה החדשים יכול בכול זאת למלא את החוסר.
לגבי החברה שנשארה מאחור שמרי איתה על קשר דרך המחשב ונסו לתאם ביקורים בעזרת ההורים.
ואם היא לא רוצה, אז הפסד שלה בגדול.
אני בטוח שיש עוד הרבה בנות שהיו שמחות להיות איתך בקשר מאחר ונראה שאת מסוג של אלא שמבינים מה זה חברות אמת
בהצלחה

תודה רבה...
אני נורא מצטערת על ההודעה הקודמת.. פשוט הייתי מאוד עצבנית והייתי צריכה לפרוק את זה...
וכנראה שאני צריכה לעכל את זה שהיא (החברה הכי טובה לשעבר) לא רוצה שום קשר איתי!
טוב יאללה ביי ):

אין על מה להצטער. זה סופר לגיטימי להרגיש את מה שהרגשת וטוב עשית שהוצאת את זה.
בהצלחה

היי,
נשמע לי שאת רוצה לשתף אותה ולא לשמור ממנה סודות, או בעצם את רוצה לומר לה ולקבל את האישור שלה על כך שאת גדולה כבר ומקיימת יחסי מין..
אני מייעצת לך לפנות בזהירות אליה , ולעשות בדיקה גם עם עצמך קודם לכן, האם את מספיק מרגישה שהדברים שאת עושה ומתנסה הם נכונים לגילך (לא יודעת בת כמה את, ומי הפרטנר),
אם כן את מרגישה שנכון לך, לא תמיד יש צורך באישור ההורים, תזכרי שההתנגדות מצד אמא יכולה לבוא מקשיים שלה להיפרד מ"הילדה הקטנה שלה", ולא דווקא מכך שאת עושה דברים לא נכונים.
אם את רוצה לשתף אותה כדי שתשמור עלייך ותכוון אותך , זה סיפור אחר לגמרי. אז, אולי כדאי לרמוז לה על צורך שלך להתנסות מינית ולגלולות ולראות איך היא מגיבה.
הציפיה היא תמיד להסכמה ולברכת הדרך מצד ההורים, אך לא תמיד יש אחדות דעים ואחדות צרכים, גם אם את עושה את הדבר הנכון מבחינתך. במקרה הזה, הזמן יעשה את שלו.
בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך
נראה שעלית על דרך ההצלחה. בטחון עצמי הוא דבר שאפשר לגדל ואישית אני יודע זאת.
אין ספק שעלית פה על משהוא גדול והוא היכולת להסתכל על עצמך ממיקום גבוה כך שיצאת ממעורבות רגשית עם עצמך והצלחת לזהות איך דפוס החשיבה, שהולך עם חוסר בטחון עצמי, בכלל נובע ממקור חיצוני ולא ממך.
על כך נאמר שאת נמצאת במצב של זיהוי ולא הזדהות. רגישה ולא רגשנית. את מתחילה לבנות בתוכך עקרונות מושלים שמאפשרים לך לבחור את דרכך ממקום של שקט והשלמה חיובית של מי שאת, תוך שימת דגש על כך שיש עוד עבודה לעשות וזה בסדר.
שיהיה המון בהצלחה וזיכרי שהצלחה קוראת להצלחה............

אבל אני לא באמת משלימה באופן חיובי עם מי שאני,כי אני לא חושבת על עצמי דברים רעים. להפך,הדברים שגורמים לי להסתגר זה דברים שהסביבה שלי,אמא שלי,גרמו לי לחשוב על עצמי.
אני רוצה להיות מאושרת ובטוחה בעצמי,לא להתבייש,לא להסתגר..אני רוצה להצליח! אבל איך אפשר להיות בטוח בעצמך לאחר שהורידו לך את הבטיחון מגיל כ"כ צעיר?

הי שוב
את שואלת " איך אפשר להיות בטוח בעצמך לאחר שהורידו לך את הביטחון מגיל כ"כ צעיר?
ואני עונה לך:
1. לקחת החלטה אמיצה שתהליך זה יכול לקחת הרבה הרבה זמן.
2.להשתמש ביכולת הזו, של לזהות את חוסר הביטחון, כמנוף וכאמצעי לשינוי שמתבסס על ההבנה שכבר הגעת אליה שאומרת שאת חוסר הביטחון קיבלת מבקורתיות ושפיטה בגיל צעיר במקום הערכה ונתינת מקום חופשי לטעויות שמהן אפשר לגדול.
אז נכון, זה לא פשוט, זה אפילו מאוד קשה, אך איזה בררה אחרת יש לך?
הרי לא תסכימי להתפשר על פחות מאשר להיות כנה עם עצמך?!
לכן כל פעם שמתעורר בך החוסר בטחון הזכירי לעצמך שזה לא שלך, ואין לך שום רצון לשתף אם זה פעולה, ואם תעשי זאת מספיק פעמים לאורך זמן, תייצרי בתוכך דפוס חשיבה חדש שאומר "אני יכולה" אני מצליחה.
אם את מרגישה צורך להסתגר, תמרור הזהרה צריך לעלות והוא אומר: לא. להסתגר, זה אומר לתת מקום לחוסר בטחון וזה לא מי שאני במקור, הרי לא נולדתי עם חוסר בטחון!!!
ומשם לקחת על עצמך משימה של לצאת ולפגוש אנשים גם אם זה הדבר האחרון שבה לך לעשות.
וגם אם זה לא מצליח בפעמים הראשונות, לא נורא, זה כמו שלומדים לעשות משהו חדש. זה לא מצליח ישר על הפעם הראשונה, צריך לתת לזה עוד הזדמנויות וניסיונות ומתוך כך נבנית משמעת עצמית, אומץ, סבלנות, ובטחון עצמי בעצמך.
מקווה שזה עוזר, קחי לעצמך שבועיים של ניסוי וטעייה עם התרגולים החדשים ותראי איך זה מתקדם.
שיהיה בהצלחה, ואשמח להתעדכן
איל

הי אור
מה בדיוק השאלה?

השאלה שלי היא,האם הקשר הזה הוא לדעתך נורמלי ובסדר? ואם כן אז,
מה אני צריכה לעשות בכדי להרגיש יותר משוחררת בקשר ולפחד פחות מתוצאות הרסניות וקשות כמו בקשר הקודם

הי אור
קשר חברי שמבוסס על תלות רגשית בדרך כלל יביא לתוצאות לא הכי חיוביות בגלל שצד אחד נשען על הצד השני ואין שיויון. זה כמו מאזניים בצד אחד יש יותר משקל מהצד השני ואז זה לא ישר.
ממה שאת מספרת נראה שאת שמה את כל ה"חיים" שלך בקשר וזה במידה מביא אותך לביטול מי שאת וגם גורם לך כל הזמן להיות בחרדה אם את ראויה או לא.
אז קודם כל, זכרי שאת ראויה וגם אם אותה מדריכה לא חושבת כך, זה לא משנה כי יכול להיות שיש לכן תחומי עיניין שונים ובגלל זה אין צורך להפגע.
בנוסף יש גם את פער הגילים שמקשה ולכן כדאי לך להגדיר את החברות כמו אחות צעירה ואחות בוגרת.
ולבסוף, תהני מהרגע מבלי לחשוב מה יהיה, את עוד צעירה ותכירי עוד המון אנשים ומכל אחד את יכולה ללמוד משהו חדש.
תני לעצמך את החופש להנות מהזמן שאת מבלה איתה ובזמנים אחרים תהני מדברים אחרים.
בהצלחה

שלום לך
נו, גם זה קורה.
1. מקווה שאתם משתמשים באמצעי מניעה.
2. מקווה שאתם לא מפתחים רגשות אשמה מאחר ומה שעשיתם הוא טבעי ומיוחד בעיקר כשזה מתבסס על מערכת יחסים אמיתית כנה וארוכה.
3.אין לך שום סיבה להתפדח מאחר וכולם מקיימים יחסי מין(ככה הגעת לעולם). להוריך יש את הבעיה ולא לך. דאג שהאינטימיות שלך ושל בת הזוג שלך תישמר להבא!!!!
4.פנה אליהם בצורה עדינה ופשוט הבטח להם שבעתיד הם לא יחשפו לסיטואציה כזו בשנית ושהם יכולים להיות רגועים מאחר ושניכם עברתם בדיקות ואתם משתמשים באמצעי מניעה, נכון שזה כך?!!!!!!
בהצלחה

היי נועם,
הדכאון דוקא נובע מחוסר התקשורת , מהריחוק שלך מאנשים, מכך, שלא מתאפשר לך מסיבות שונות להרגיש שייכת, להרגיש שאפשר להיפתח למישהו.
הדרך הטובה היא טיפול רגשי. אם את רוצה לטפל רקבסימפטום, הדרך של פעילות ספורטיבית היא דרך יעילה. למרות זאת אם הדברים עמוקים, מצב הרוח שאת מתארת, יימשך. תנסי לעשת בדק בית "פנימי "ולהבין מה גרם את הדכאון, אך בוודא שלא תמיד תוכלי לדעת, במקרים שהדכאון קשור ל לשינוים ולשלבים התפתחותיים שאת עוברת,
בהצלחה,

שלי ורדי

ענת כבר לא בפורום

היי,
עוברת חזק דרך המילים שלך בהלה הגדולה שלך מהחיים, בעיקר מהלבד שלך בהם, כך נדמה לי , למרות שלא אמרת כלום בנושא זה..
נשמע שמצפים ממך לעתיד שנכתב מראש, ואת עומדת בפני העתיד חסרת אונים וחסרת יוזמה , בלי שום כוח לבנות בעצמך את חייך. השינויינם לא עושים לך טוב, הגדילה באה טרם זמנה. קיימות ציפיות מוגזמות וקיצוניות ממך - לגדילה , לבגרות, עצמאות והחלטות . כולך בת 17, למה לצפו ולדרוש כל כך הרבה ממך?...
היה טוב אם הייתי מוצאת תחום בו היית בוחרת והיית מתעניינת בו. תבדקי האם בצבא את יכולה לבחור את התפקיד שאת רוצה, הבחירה זה דבר חשוב בשבילך, תנסי להעיזר במשפחה לגבי הבחירות אך תהיי קשובה לעצמך קודם כל? אל תעשי דברים שממש לא רוצה בשביל האחרים.
החיים לא תמיד צפויים, בדרך כלל לא צפויים... יש בהם הרבה הזדמנויות והרבה גוונים, תלוי בזווית הראיה האישית. אצלך יש השפעות סביבתיות חזקות באיך להסתכל בחיים.
את לא רוצה לגדול עדיין (וזה בסדר...), את צריכה את ההורים, את המעשנת והכוונה שלהם, וביחד עם זאת, את החופש לבחור את מסלול חייך בלי לחצי חזקים מהסביבה.
תבקשי בבקשה ייעוץ פסיכולוגי, חבל עלייך.
תעמדי על זה, אם אים אפשרות לטיפול פרטי,אז אפשרי טיפול בקהילה, כמו אצל עובדים סוצאיליים לנוער.יש עוד זמן מה עד הצבא ותוכלי להיעזר. העיקר לא לוותר לצרכים שלך
בהצלחה רבה, רבה
תזכרי תמיד שרבות מה מחשבות והרגשות שלנו , זמניות, חולפות...בעוד חצי שנה את יכולה להיות במצב רגשע אחר.
בהצלחה רבה,
שלי ורדי

בנך נראה לבד, ואת כאמא עצובה ודואגת, אני מבינה אותך,
האם תמיד לא היו לו חברים או הסתגר רק לאחרונה? ישנה תופעה כזו שבטרום-התבגרות מסתגרים לזמן מה עד שמתעצבים ופורשים שוב כפנים לכיוון החברה.
בנך נשמע לא מתוסכל, ורק ההורים שלו דואגים.
נדמה לי שזהו ילד עם מעצורים, שלא מאפשר לדחפים שלו להתבטא, מנסה לרצות, לעמוד בציפיות, כפי שאת כותבת. עדיין תלותי בהורים שלו, זהו אחד הקשים הגורמים לא להתרחק בינתיים מבני גילו, הוא זקוק להיפרדות רגשית מסוימת מההורים.
קבוצה טיפולית לילדים בגילו הייתה עוזרת לו , או ייעוץ משפחתי / הדרכת הורים. דרך אחרת היא לדחוף אותו להשתתף בחוגים, תחביבים ודרך זאת להימצא ולהשתייך במסגרת חברתית. כאשר ירגיש שייך, אז יתקרב לחברים.
מקווה עבורו ועבורכם שיתקדם בקרוב בתחום החברתי,
שלי ורדי

שלום חיני,
קודם כל אני מתנצלת שלא ענינו על השאלה שלך, איכשהו הלכה לאיבוד ודילגנו עליה.
הבעיה של הבן שלך נשמעת מורכבת, זהו נער שלמד בתלמוד תורה. האם היום חלק מהקושי הגדול הינו להימצא להיחשף לתרבות חילונית, או ללמוד לימודים חילונים כאשר יש לו פער? לא מבינה מדברייך מה הרקע החינוכי של הילד...
למרות שאת חד הורית, בהגדרה , עדיין יש לו אבא, ואת ואביו צריכים לאחד כוחות על מנת לתמוך אחד בשני ולטקס עצה. אם לאביו באמת במשל השנים היה איכםת לו ועדיין איכפת לו מהלימודים וההתפתחות של הילד. אנ לא חושבת שצרכים להשאיר לשיקולו של הילד האם אבא שלו צריך להיות מעורב בחייו, זו זכותו וחובתו של האב.
הבן נמצא במשבר אין ספק, אולי רגשי, אולי חשיפה לתרבות חילונית ונעקב כך מצא בבילבול, תקחו את עצמכם להדרכה קודם, תנסו להבין לאט לאט מה קרה לבין, עם עצמו, ועם היחסים אתכם , העבודה שהוא גונב ממך כסף, מעידה על שבירת אמון ביניכם , מעידה אולי שחושב שת לא מבינה אותו, אי אפשר לבקש ולעשות שיחה אך צריך לעשות לעצמו בלי להתחשב באחרים.אני מקווה שאין לו השפעות שליליות מהחברה ונאלץ לקחת כסף לסיבה אחרת. את יודעת למה הוא לוקח כסף בלי רשות?
כפי שאמרתי, הבעיה סבוכה כדי לפתר אותה מיידית. תבקשו אבחון פסיכולוגי רצינ דרך משרדי הרווחה, אם יש אפשרות להוצאתו לפנימיה, אז בדרכך כלל יש הכרח לאבחון. האבחון יראה לנו את מוקדי הקונפליקטים העיקריים של הבן, רמת כוחות האישיות שלו, יכולתו השכלית ומערכך היחסים המופנמים שלו עם ההורים. אין דרך קלה כרגע, רק דרך הבנה ועבודה רגשית שלו עצמו, של כל אחד מכן, ההורים וגם עבודה על טיב היחסים במשפחה,
זכרי שלפעמים הקשיים נראים גדולים ועם מאמץ נכון קורים שינויים לטובה
בברכה ובתקווה,
שלי ורדי

שלום לך מירי
את מתארת שתי בעיות שונות.
1. סידורי ראייה.
2. יחסים בינך לבין בנך.
לגבי הבעיה הראשונה ניתן לסדר זאת בצינורות המקובלים ולהעמיד את בן זוגך בפני החוק ולחייבו לקיימו..

לגבי הבעיה השניה: אין ספק שבזה שאת יוצאת מגדרך לספק את כל רצונותיו החומריים של בנך את לא תורמת להתבגרותו התקינה.
בנך לוקח אותך כמובן מאלי מאחר והוא מזהה את נקודות החולשה הרגשיות שלך ביחס אליו והוא מנצל זאת במודע או שלא.
נראה שיהיה כדאי לפנות ליועץ/מאמן הורים כדי לקבל את הכלים שיאפשרו לך להתאים את השפה הנדרשת להתמודדות עם ילד שניכנס לגיל ההתבגרות.
הורידי ציפיות לחמימות אנושית מצידו והתרכזי בחשיבה שמגדירה גבולות כדי שיוכל בעתיד להבין איך להסתדר בעולם של המבוגרים.
זאת תקופה לא פשוטה אך חייבים לעבור אותה. יש לך פה הזדמנות לאפשר לבנך להתבגר או להמשיך לקחת אותך כמובן מאליו, מאחר שהוא מקבל כל מה שהוא רוצה.
הוא לא צריך אמא חברה ונחמדה, הוא צריך אמא מנהיגה ועם עקרונות ועמדות ברורות שיכולות בבוא הזמן לשרת אותו לעתיד.

בהצלחה

אני אקח אותה ברצינות ואנסה להעמיד גבולות בלי נתינה מוגזמת חומרית.
הבעיה כנראה נובעת מאצלי ולא ממנו, כמו שאתה אומר הוא מקבל אותי כמובן מאליו.
לצערי גיל ההתבגרות חל מאוד מוקדם היום שלי זה מאוד מוזר אני את שלי התחלתי רק בגיל 16
ועדיין הייתי ילדה מצייתת כמו חייל טוב. לא שאני מצפה שיתנהג כמוני זה טוב שהוא מתחיל להתבגר,
אבל אקח לתשומת ליבי
המון תודה על המענה המורחב וההכוונה.

מירי

שלום לך
אפשר וחובה לטפל בכך. דרך שיחות עם איש מקצוע וישנה גם אפשרות לטיפול תרופתי קצר מועד שיכול לעזור בצורה משמעותית.
גשי בהקדם לרופא המשפחה שלך והוא כבר יפנה אותך לפסיכולוג מתאים.
אל תתמהמהי.
בהצלחה

שלום לך
הגיע הזמן לערוך שיחה מקיפה שבה אתם ההורים תנקטו עמדה תקיפה וחד משמעית שמבהירה את כללי הבית וכלי ההתנהגות מחוץ לבית.
בהמשך השיחה בנו הסכם מחייב בינכם לבינו תוך שיתופו המלא ביצירת ההסכם שמסדיר את הכללים כך שיהיה לו תמריץ לקיים וגם את האפשרות להיות שותף מלא.
שימו חשיבות למה שיש לו להגיד וייצרו הסכם שיש בו סוג של קנס /פרס.
זכרו שיהיה לו קשה לקיים את ההסכם ולכן חובתכם תהיה לממש את ההסכם לטוב ולרע.
ההבדל הגדול בשיטה זו נעוצה בעובדה הפשוטה שהוא חתם על כך ולכן זאת אחריות שלו והוא לא יכול לבוא בטענות לאף אחד.
חשבו לגבי הדברים שאתם יודעים בוודאות שהם הכי חשובים לו ושימו אותם כקנס במקרה של שבירת ההסכם.
נהלו משא ומתן לגבי הפרס שהוא מבקש ואל תסכימו מיד לכול גחמה.
קחו בחשבון שתהליך מסוג זה דורש זמן וההצלחות מגיעות לאחר קשיים. בסופו של תהליך תאפשרו לו לממש את חופש הבחירה שלו ובנוסף, ידע בלקיחת החלטות.
בהצלחה

היי דוד,
באמת מוזר מה שאתה מדווח, נראית לי שאלה לרופא יותר מאשר לפסיכולוג, לגבי השוני בין צידי הפנים.
אני סקרנית לדעת האם גם חבריך, משפחתך רואים את השינוי או רק אתה עצמך. טבעי שתשתנה עם ההתבגרות, והפנים בדרך כלל נהיות פחות מעוגלות ומלאות, בהשוואה להיותנו ילדים, אך מה שלא מובן זה האסימטריה שאתה מדווח עליה. אתה לא מזכיר שום דבר על מה האחרים חושבים עליך, מה שמביא אותי לשער שהרגשתך משקפת יותר את הקושי שלך לקבל את השינויים בך שמתחוללים במהירות כזו בך ובמתבגרים בכללף עדי כדי כך שאינם יודעים איך יתעוררו כל בוקר, באילו מידות גוף ועם אילו תוי פנים...(אני מקצינה בכוונה, אך זו הרגשה שכיחה אצל מתבגרים.. )
לגבי האסימטריה שאתה מדווח בין שני צידי הפנים, אין לי תשובה, תצטרך לבדוק את זה ולשאול לדעתם של האחרים גם.
כל טוב,
שלי ורדי

אשמח לדעת ממך הפסיכולוגית מזה האסימטריה
ומזאת אומרת שאת מקצינה?
הפנים שלי עקומות לגמרי כן
מצד שמאל מאוד מלאה מצד שני הצתמקה
בני המשפחה העירו לי על זה
אך אין לי מושג מה יש לעשות עם זה
פניתי לרופא בפורום שונה
והוא אמר שמומלץ לעשות ניתוחים בפנים רק עד גיל 18
ואני מאוד סקרן לדעת מזאת המילה האסימטריה?

המושג אסימטריה משמעותו -חוסר שוייון בין שני חקים שהיו צריכים להיות זהים בצורה, במשקל בנפח וכו'.
מדבריך , כנראה המבעיה שלך רפואית ולא פסיכולוגית, אם עוד אנשים העירו לך על כך.

( אמרתי בתגובה הראשונה, שמתבגרים בגלל השינוים הגופניים המהירים שלהם, לא מספיקים לקלוט מהר כל כך, ברמה הרגשית את השינויים שקורים להם, כך שהגוף שלהם נראה בעיניהם משונה וזר להם לזמן מה.
בהצלחה,
שלי

שלום רונית,
את עושה הרבה עבור הבת שלה, ולזמן קצר זה הדבר הנכון , להקריב מעצמך על מנת לעזור לה להתארגן, ולעבור את התקופה הקשה שיש לה.
אם התקופה היא זמנית, את הישגת את המטרות שלך, בכך שאת לא מאפשרת לבתך לעשות נסיגה רגשית ולרדת בתפקוד. הבעיה מתחילה, כפי שאת מתארת וכפי שקורה במקרים רבים, כאשר החולשה בתפקוד הילדנמשכת. כאן גורמים אחרים צריכים להיות מעורבים כדי לעזור לך ולעזור לה. הבעיה אינה זמנית, יש לבתך קושי רגשי, התלונות הרבות שלה מעידות על כך, אולי הלימודים קשים לה , אולי קשיים עם עצמה ועם החברה. תכניסי לתמונה את המחנכת, היועצת, והן יתייעצו עם קצינת ביקור סדיר של בית הספר(פונקציה בעירייה, האחראית לביקור סדיר של התלמידים). אל תחששי, הן נשיות מקצוע בעלות יכולות טובות וגם מכילות, אך מביאות גם את סמכות החוק של ביקור חובה בבית הספר. גורמים מקצועיים נוספים יכולים להיות העובדת הסוציאלית של הקהילה ופסיכולוג בית ספר. תני ליועצת ולמחנכת לדבר קודם עם הבת, לנסות להבין על מה הבעיות. קורה שלעיתים תכופות המחנכות עצמן מציעות להתקשר ולהעיר את התלמידים כדי לתת להם הרגשה שמתגייסות למענם. העיקר שאת לא תהיי לבד במערכה. תאפשרי למערכת לעזור לך.
בהצלחה,
שלי ורדי

תודה על התשובה המהירה והמפורטת, עירבתי את קצינת הביקור מתחילת השנה והמורים והבת שלי עדיין מתקשה להתעורר. גם כשהמורה מתקשרת לביתי בבוקר ביתי לא עונה לה.
אז מה עלי לעשות האם להעיר את ביתי ולקחת אותה לבית הספר ואז רוב הסיכוי שאני אתעצבן ואאחר לעבודה? (וגם נראה לי שאני בכך לא נותת לה להיות אחראית על מעשייה), או לתת לה להיות אחראית ואז בעצם לקחת את הסיכון שאולי היא לא תלך...אולי היא כן..

היי רונית,
מה עם טיפול פסיכולוגי, כדי להערכיך את כוחותיה. אולי הבת שלך בדכאון, אוי נמנעת מהתמודדות עם קשיים לימודיים... וצריכה תגבור.
האם אפשר לערב את האב, אם הוא נמצא בקשר כלשהו עם המשפחה?
נדמה לי שכדאי באופן חלקי כן לקחת אותה לבית הספר עדיין, כי כך משתפת פעולה. היא משדרת שהיא צריכה את המשענת של אמא עדיין... אם יש ימים שקשה לך , תוותרי ותסעי לעבודה או לחילופין באותם ימים שמישהו אחר מבני המשפחה יקח את התפקיד להתקשר ולדרבן אתה לצאת לבית הספר. מבחינת בית הספר , נדמה לי שכדאי לזמן קצר לומר לה שכדאי לה להגיע, אפילו מאוחר אך העיקר שתגיע.
אני גם יודעת שיש לעיתים שעות עזר מטעם העירייה, שעות תגבור לימודי בתוך בית הספר שנקראות:שעות למניעת נשירה. אולי תוכלי לבקש שעות אלה מקצינת ביקור הסדיר(תלוי כמובן בתקציבי המועצה, העירייה של מקום מגורייך..)

שלי ורדי

תודה על העצות המועילות.