פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום רעות,
ודם כל לא אמרת מה גילך, האם את בוגרת מאחיך או צעירה ממנו. כמובן שלהיות צעירה נותן לך הרבה פחות חופש ומרחב בבית. המצב ממש לא פשוט, קצת אשלה אותך אם אומר לך שבכמה מילות ייעוץ שלי תוכלי להרגיש טוב יותר בבית עם אחיך. כל עוד הגיבוי מאמך והמסרים השונים בין האב לאם כלפיו יימשכו, המצב יישאר אותו דבר. אני מציעה לך להתקרב לאביך יותר, לתפוס ברית שיתופית אתו בבית, בתקווה וגם בבקשה ממנו לשים סדר בינך לבין אחיך כשהוא מנסה לעשות כרצונו בבית. גם לאביך דפוס התמודדות ותקשורת לא יעיל - או שמנתק קשר או שהוא רב אתו, אין לו דרכי אמצע. הדבר השני שאני מציעה לך זה לשהות הרבה אצל חברים/חברות כמה שזה מאתפשר, כי לא נראה לי שהבית היום זה מקום בטוח בשבילך. זה כמובן בתנאי שאי שהייה בבית לא תגרום לך ל בעיה בלמידה...
אני מתרשמת שחונכת הרבה יותר טוב מאחיך כי לא קיבלת גיבוי עיוור מהורייך. אז לפחות בזה תנחמי עצמך ולו במעט. גם ייעוץ רגשי היה עוזר לך, לא כי בך הבעיה, אך כדי לשמר לך את הערך העצמי והקשר והתמיכה שאת זקוקה, כי אין מסגרת שתתמוך בהך בבית, את לא מוצאת הגנה ותמיכה ומרגישה די לבד במערכה.
אפשר לחפש ייעוץ דרך יועצת בית ספר, פסיכולוג/עובד סוציאלי בקהילה או קבוצות מתבגרים בקהילה.

כל טוב ובההצלחה,

שלי ורדי

שלום חני
את מתארת מצב של התמכרות למחשב!!! הרבה כרגע לא יהיה ניתן לעשות מאחר ובעוד חודשיים הוא מתגייס למזלו. אז כבר יהיה חייב להתנתק מהמחשב ולחזור לחיים האמיתיים.
לגבי הלימודים, זאת תהיה בחירה שלו לאחר הצבא להחליט להשלים בגרויות או לא!!! זה כבר לא תלוי בך, הוא יהיה אדון לגורלו ויהיה חכם אם יבחר להמשיך בלימודים ואין לי ספק שאת תתמכי בו.
לגבי מערכת היחסים עם אחיו. דרושים לי עוד פרטים. ניתן לעשות הרבה, כתבי לי את הסיבות והשתלשלות העינינים.

תודה על תשובתך המהירה. אני מודעת לכך שבני מכור למחשב, אל אף שניסיתי אין ספור לגרום לו לעזוב את המחשב. ניסיתי שוב לשכנע את בני לפחות להיות במסיבת הסיום אמר שהוא שוקל את הענין, ולעת עתה הנחתי לו בענין זה.
לגבי לימודיו אתה צודק ומקווה שאחרי הצבא הוא ידאג לשלימם.
לגבי המריבה עם אחיו בן 16 , נושא המריבה היה שאני ובני הבכור התווכחנו (בענין הלימודים וחזרה לביה"ס) ובני הבכור דיבר אלי בצורה לא יפה ומכובדת , ובני בן 16 התערב וכעס עליו מאוד ומאז הם לא מדברים. בני בן 16 הסביר שהוא לא מקבל שבני הבכור דיבר אלי בצורה לא יפה.
הסברתי לו שברגעי כעס נפלטים דברים שאין עליהם שליטה ושינסה לדבר איתו, ניסתי גם לדבר על כך עם בני הבכור והוא מצידו גם כועס על אחיו קטן בגלל התערבותו בענין, ושהוא לא מוכן לדבר עם אחיו הקטן , הסברתי לו שעליו להתעלות על עצמו ולהתנהג בבגרות ולנסות לישר הדורים בינהם.
לעת עתה שניהם לא מוכנים לדבר אחד עם השני, והדבר מאוד מפריע לי,מה עלי לעשות (במיוחד שבני הבכור אמור להתגייס בעוד כחודשים).
דחוף !!!!

מחכה לתשובתך בהקדם . תודה.

שלום לך חני
נראה לי שאת יותר מידי מנסה להסביר!!!!
הגיע הזמן להפסיק עם ההסברים!!!!
מהיום את מפסיקה לתקשר אתם לחלוטין וזה אומר: שיחות, אוכל, כביסה, ועוד....
נראה אותם לא מדברים אחד עם השני כשאמא "השתגעה"....
עם בחורים צעירים בגיל ההתבגרות לא משוחחים ולא מסבירים. נוקטים עמדה מול המצב בצורה שתראה למתבגר את הבחירה הנכונה.
לגבי המחשב, אין טעם להסביר למכור שכדאי לו להפסיק, פשוט מעלימים את סוג ההתמכרות: מחשב.
לצערי, מניסיון, אין דרך אחרת.
בהצלחה

מצטערת שרק עכשיו חזרתי לפורום, ותודה לך על תשובתך .
בסופו של דבר בני לא רצה ללכת למסיבת סיום של י"ב. (היה לי ויכוח איתו על כך), הוא הסביר שהוא מתבייש ללכת למסיבה במיוחד שמקריאים את שמו לגשת לבמה. וגם לא נעים לו להפגש עם חברים לאחר ש"חיפפ" אותם ולא נפגש עימם.
כאמור בני מתגייס בעוד כחודש , ומכאן באים דאגות לבני איך הוא יתנהג במסגרת הצבאית והאם הוא מסוגל לעמוד בדרישות ובלחץ הנדרש ממנו. האם עלי להכין ולהסביר לו את המשמעות של צבא (בעלי מבקש ממני לא להלחיץ אותו בנושא של הצבא ולא לכנס איתו לעימותים שבעיניו לא כל כך חשובים ומבקש ממני להרפות ולהיות עימו רגועה יותר). כשאני מדברת עם בני על הגיוס ומשמעותו הוא אומר שהוא מבין ויודע לקראת מה הוא הולך ושלא "יאחפור" בנושא זה.
אבקשך לענות לי בהקדם תודה.

שלום שוב
יהיה נבון ביותר להקשיב לבן זוגך ובעיקר לבנך.
הגיע הזמן להרפות, אין לך שליטה על הכל וזה גם לא יעזור. זה הזמן שלו להתמודד עם החיים ומסגרת צבאית היא לא כל כך נוראה!!! יכול להיות שאפילו הוא יהנה.....
כדי שהוא יתבגר את חייבת לשחרר אותו וזה מתחיל קודם בך. הוא כבר לא ילד, הוא בחור צעיר שעומד לפני אתגר שיכול לעזור בבניית דימוי עצמי חיובי יותר ממה שבנה עד היום. שאלי את עצמך מדוע את דואגת כול כך? זה לא תורם במאומה, בדיאבד שימי לב שהדברים מתנהלים בקצב שלהם ויכולת השליטה שלנו מוגבלת בלאו הכי. אז לשחרר במקומות שבמילא אנחנו לא יכולים להשפיע ולשנות.
ברור לי שזאת משימה קשה לאמא אך אין לך יותר מידי בררות....
בהצלחה

אייל תודה רבה על תשובתך, ואשתדל ולפעול ולנהוג לפי עצת ולהרפות ולשחרר .
תודה !!!!

היי אוריה,
מזל טוב !!

קודם כל, גם 4 חברים, שניים מביניהם קרובים, זה הישג לא רע לדעתי. חברים באמת טובים יש מעטים לרובנו, ואת בחורה חברותית כי יש לך מעגל חברתי יחסית רחב. ציפית מהחברים שיבואו....
באמת לא יפה מצידם לומר שיבואו ולא להודיע. מחברים קרובים אני מבינה את האכזבה שלך וכל זאת, אני שמחה לשמוע שאת עושה גם חשבון נפש, רואה שאולי יש לך חלק בזה שהתרחקו ממך ויש לך את אומץ לשאול את עצמך שאלות.
כאן זו נקודת הבשלות שלך ומכאן תצמחי. כך שאני לפחות אופטימית עבורך...

לשאלתך האחרונה, אני חושבת שלשקם קשר הרבה יותר מצמיח מאשר לעזוב ולהתחיל קשר חדש. יש מקום לשאול את חברייך שאלות גם על האם את עשית משהו שלא מוצא חן בעיניהם, אך כל דבר תלוי בגופו, זאת אומרת יהיו גם חברים שתרגישי שהם לא התנהלו טוב כלפייך או אין ביניכם כימיה אמתית, ולא ממש כדאי להשקיע בקשר. בנוסף תמי קשרים חדשים טובים ייעשו טוב, אך לא מתוך בריחה אלא מתוך בחיר המודעות, והתחברות לעצמך שזה קשר שעושה לך טוב.
מקווה שעזרתי

שלי וריד

שלום לך,
אחיך לקח דרך אחרת, אך הוא כל כך צעיר ואולי יחזור שוב לדרך ההורים ולדת, דברים כאלה קורים. כדי להחליט לחזור לדרך החיים של המשפחה הוא צריך להרגיש שייך, ואת המשפחה כמקבלת אותו ואת השינויים שעובר בחייו,( למרות שהייתם רוצים בוודאי אחרת) ולא מתנגדת לו באופן עיוור.
צריך לנסות להבין אותו ואת הסיבות שבגללן עזב את הדת. אני לא חושבת שלא איכפת לו ממה שאביכם חושב ומרגיש, הוא לא מראה זאת כי הוא במאבק של כוח אתו , על מי צודק, ונסה שהחינוך של אביכם לא ישפיע עליו.
אני חושבת שכדאי שאתה תתקרב אליו, תנסה להבין מה טוב לו ומה לא בחייו החברתיים החדשים, ותתן לו הרגשה שאתה נשאר אחיו בכל מקרה בלי לשפוט אותו, פשוט להיות האח שלו!!
אני חושבת שגם אמא צריכה לעשות דבר דומה, כדי שירגיש שייך ואהוב, ואם ירצה לחזור לתשובה, ידע שיהיהי מי שיקבל אותו לא יוכיח אותו.

כל טוב,
שלי ורדי

שלום לך
את מתארת מצב של איבוד שליטה של בעלך ובנך. יהיה עליכם ההורים לפנות בדחיפות ליעוץ כדי ללמוד את הדרך שבה אפשר להחזיר את השפיות לבית . אשמח לעזור, את מוזמנת לפנות אלי במייל או בטלפון.
הקושי שלכם נובע בראש ובראשונה מהעובדה שאת ובעלך לא מדברים וחושבים באותה שפה וזה חייב להפסק.
ברור שאת כבר מיואשת, אז חייב לבוא שינוי והוא צריך לקרות ע"י התערבות חיצונית ומקצועית.
בהצלחה

אייל תודה רבה .
רציתי לציין שעוד באותו היום הילד התקשר מ"ס פעמים להתנצל וכשהגענו הביתה הוא חזר על ההתנצלות שוב ושוב ואמר שזו סערת עצבים והוא יודע שעשה משהו יוצא דופן ושזה לא יחזור על זה בעלי אמר לו שהוא נורא פגוע וכועס כמובן תמכתי בכך ..ועוד באותו היום שוחחנו אני ובעלי על צורת ההתנהלות שלנו בבית ביקשתי ממנו לנסות להשתנות קצת גם לעצמו פחות צעקות ועצבים יותר דיבורים הקשבה והבנה גם כשזה פוגע לדעת להתנהג איתם(עם הילדים)
כבר כמה ימים שהאוירה בבית רגועה הם אפילו הצטרפו אלנו לקניות.. ואפילו בילינו בים ללא מריבות ממש שבת נפלאה!! פלא לא??
דיברתי עם בעלי לגבי יעוץ לפחות פגישה אחת רק כדי לקבל כלים להקשיב ..הוא לא מעוניין מקווה שזה יגיע לפחות לפעם אחת??!!

שלום לך
גם עם בעלך מסרב להתמודד מסיבותיו זה לא אומר שאת לא יכולה לעשות את העבודה. מספיק שלך יהיה את הידע והכלים כדי לדעת להתמודד עם בנך ואז בעלך יצמצם פערים ויתמוך בך!!!

היי טל
אשמח לקבל אינפורמציה על הבכור ועל מערכת היחסים שלהם?

היי, הבכורה עברה תקופה של כעסים ורוצה הכל כאן ועכשיו... מגיל 9 עד סביבות 11-11וחצי. היום הרבה יותר רגועה, מבינה ומקשיבה. היחסים ביניהם טובים מאוד, יש כמובן תקופות שיותר טוב ויש פחות. אבל הם בכללי חברים מאוד טובים. ההבדל ביניהם הוא שנתון אחד (הוא כיתה ו', היא ב ז'), תמיד העבירו חוויות על מורים, שיעורים... והוא ביקש ללמוד בבי"ס שלה בשנה הבאה, שומעים אותה מוסיקה ובסה"כ לדעתי ממש טוב

תודה ושבוע נפלא

שלום לך
את צודקת לחלוטין, גם אם זה בנך שהציץ, זו לא הדרך לטפל במקרה. היה צריך קודם כל להרגיע את המצב ולא להפחיד אותו. בנך מאוד נלחץ והמיצמוצים הם הם פועל יוצא של החרדה.
לאחר מכן לשתף אותך במה שקרה ולהביא אותו לידי הכרה שמה שהוא עשה יכול לפגוע ולהכאיב לאנשים אחרים על אותו בסיס שהוא לא היה רוצה שיכאיבו לו. וכל זה בסביבה בטוחה רגועה ושקטה ולא על ידי הפחדה ולחיצה אל "הקיר" כמו שעשו לו.(בהנחה שהוא כן הציץ). בהנחה שהוא לא הציץ המצב הרבה יותר חמור, הפחידו ילד עד מצב של איבוד שליטה וזה ממש גובל בחוסר אחריות מטעם הצוות החינוכי.
לגבי המיצמוצים, בנך צריך לקבל הרבה אהבה, חיבוקים נגיעות מכם ההורים. תחושת הבטחון הפנימי שלו התערערה ויש לשקם זאת במהרה. המסר שצריך לעבור מכם הוא שלא משנה מה קורה אתם פה בשבילו ללא תנאי ובכל מחיר כל הזמן. מצאי את הזמן הדרוש לשהות איתו זמן נוסף שבמהלכו היי איתו במגע קרוב והרעיפי עליו מגע וחום ככל שניתן. הוא זקוק בעיקר לתמיכה רגשית ואת היא הכי מתאימה לכך- את האמא!!!!
בהצלחה
לא הייתי ממליץ להתחיל לקחת אותו לטיפולים ויעוצים כדי שלא יזהה עצמו עם בעיה. לך יש את היכולת לעזור יותר מכול.
התחילי להגביר את הניטור והפיקוח על מה שקורה בבית הספר הן משיחות איתו בצורה שלווה ומתעניינת והצליבי אינפורמציה זו בשיחה עם המחנכת כך תהיה לך התמונה המלאה. אם משהו צועק על הילד, יש להפסיק זאת מיד!!!! מורים הורים מדריכים וכו'.....
בהצלחה

שלום לך
מערכת הציפיות שיושבת על כתפיו היא גדולה מידי לפי ראות עינייו. האם היית מגדירה אותו כתחרותי?
האם ההתפרצויות הן גם בבית וגם בבית הספר? עד כמה חשוב ל להצליח בלימודים?

הי לך
מה שניתן לעשות זה לעשות כלום.
יותר מזה את יכולה לקחת החלטה אמיצה שאומרת שאת לא מוכנה להחשף או להיות בנוכחות של רכילות, קנאה וצרות עין ולתת תוקף להחלטה הזו בצורה חד משמעית ונחושה ע"י כך שברגע שהחברות שלך "יורדות ברמה" ומתחילות "ללכלך" את מנתקת מגע ומסתלקת מהסיטואציה. לא תצטרכי לעשות זאת יותר מפעם אחת. הן כבר יבינו את המסר ויכבדו אותך לעתיד.
יתרה מזאת, בדרך זו תאפשרי להן, אם הן רוצות, להתגבר ולגדול למקום טוב יותר שמאפשר קבלה של האחר, המקום שאת נמצאת בו. אל תוותרי בעניין הזה גם אם זה יעלה לך במחיר אחת החברויות. או שכנראה החברויות הללו לא שוות את המחיר.
בסופו של יום מה שקורה כאן זה תחרות על תשומת הלב שלך וזה לא אמור להתנהל בצורה הזו!!!!
בהצלחה

היי שרית,
אני רוצה קודם כל להבין -איך להיות בן אדם טוב זה קשור לבעיה שהצגת כאן ולאכזבה שלך מכך שלא זכית ומישהי אחרת זכתה? אין לכך שום קשר עם טוב לב..! רגשות קנאה הן נחלת כולנו, במקרה האישי שלך, שורש הקנאה שלך והכאב שלך נוצר לדעתי מהתחרות דווקא עם אחותך ופחות עם הילדה שזכתה...את כל כך רוצה להיות מוערכת על ידי הורייך קודם כל ,והסביבה הרחבה יותר, כפי שאחותך הייתה מוערכת. משום מה, עקב אופי הקשרים בבית התחושות שלך מכוונות אותך להזדהות עם אחותך יותר מדי . את פחות מחפשת את הייחודיות שלך ופחות מדי מנסה לבסס לך מקום וזהות שונה מאלה של אחותך. זכייה בתחרויות והערכה על עבודה לא בהכרח אומרים עלייך שאת שווה, אלא סה"כ המכלול של אופיך, התנהלותך בעולם ומגוון כישורייך שיכולים להתבטא בתחומים אחרים מאלה של אחותך וטוב שכך יהיה.
אפשר לראות בעצם מועמדותך בתחרות כהישג יפה מאד, ואני בטוחה שרוב הסביבה רואה בך ילדה מצליחה. דווקא תגובת הילדה הזוכה תמוהה בעיניי - במה קשורה זכית אחותך עם זכייה אפשרית שלך?
שוב, יש דברים טובים בתחרותיות ואת תחרותית ,דבר שיקדם אותך ויאתגר אותך להתאמץ בעתיד, אך תנסי גם ליהנות ולהרפות, כי תחרותיות כתכונה מרכזית לא שווה הרבה, גורמת להשוואות בלתי פוסקות, ללחץ שוחק ולאכזבות כשמצפים כל פעם למקום ראשון.
כן , תשתתפי בחלוקת הפרסים ותהיי גאה בחלקך ובהצטיינותך.

בחיבה

שלי ורדי

היי עדן
נראה שהבעיה נעוצה במקום אחר. איך זה שאת מסכימה ליחס כזה? ברור שהקשר הזה חשוב לך אך האם לא יותר חשוב החברות? חברות אמיתית נובעת משיתוף ולפי מה שאת מתארת אין פה שיתוף אלא לקיחה שלך כמובן מאליו. האם יש פה מצב שבו את מפחיתה מערכך ביחס אליה? ואם כן, אז למה?
נראה שאת בחורה שיודעת לתת, מחפשת לעשות טוב ומוערכת ע"י חברים אחרים. יהיה נכון מבחינתך לקחת צעד אחורה "ולהתיישב על הגדר". לא לסגור את הדלת באופן מוחלט אך גם לא להשתדל בשביל הקשר הזה יותר מידי. אז תוכלי לדעת בוודאות עד כמה הקשר הזה משמעותי בעיני חברתך. והיה והיא פתאום מתעוררת ושואלת אותךמה קרה?, לאן נעלמת? פה תהיה לך הזדמנות לשפוך את ליבך ולהגיד לה בצורה ברורה את הכללים שמנחים אותך בלהיות חברה ומה הם התנאים מבחינתך להמשך החברות. אם היא תסכים-יופי. זכרי שמילים זה דבר אחד ומעשים זה דבר שני ואנו נמדדים במעשים ולא במילים.
במקרה השני את יושבת על הגדר וזה לא מזיז לה, היא ממשיכה לחיות את חייה כמו עד עכשיו. פה כבר את יודעת בוודאות שהקשר הזה מבחינתה היה קשר של ניצול ולא יותר וקיבלת את התשובה שרצית ואת יודעת מה לעשות-ניתוק.
בהצלחה

אתה אלוף! אני כל הזמן כותבת פה ושמחה שאתה עונה לי,כי לא תמיד אתה עונה!
אתה צודק,עדיף לי להיות בשקט עכשיו ולא לפעול,אלא לחכות למענה ממנה!
אני מודה לך כ"כ ואוהבת אותך אפילו מבלי להכיר אותך אישית!
שולחת לך חיבוקיםםםםםםם

היי עדן
קודם כל תודה רבה.
ואני מאוד אשמח שתעדכני אותני על ההתקדמות וההצלחות שלך.
שוב בהצלחה
איל

היי יונית
את מעלה נקודה חשובה ביותר ואני שמח על כך.
הטריק בחופש הוא להחליף את ימי הלימודים בימי עבודה.
ברגע שהם מוצאים לעצמם עבודה אז הסיחרור של שעות השינה מחשבים וטלויזיה נעצר.
זכותך המלאה בתור ההורה לדרוש מציאת עבודה ולא להתפשר על כך. זה לא חייב להיות כל היום וכדאי לאתגר אותם בחופשה חלומית באילת או בחו"ל מכספי המשכורת שהם ירוויחו כבוגרים.
אז חודשיים חופש = חודש וחצי עבודה וחצי חופש חופשה היכן שיבחרו ואתם ההורים יכולים להתחייב בעזרה כלכלית והיה והם לא מצליחים לגייס את כל הסכום הדרוש.
זכרי!!! לא מתפשרים והתנאי לשימוש במחשב וטלויזיה הוא מינימום 5 שעות עבודה ביום. ל מצאת עבודה-אין מחשב. וזה על העיקרון שאומר שאי אפשר לחיות ללא ייצור. בשנת הלימודים ההורים עובדים ומפרנסים, והילדים הולכים לבית הספר ללימודים. בחופש ההורים ממשיכים לעבוד ולכן הילדים נרתמים גם כן. והחופש בא למימוש יחדיו וגם לחוד על חשבון העבודה של המתבגר.
בהצלחה

שלום שירן,
קשה לי לדעת מה עוצר אותך, אולי יש לך מעצורים וחוששת להביע את האני האמיתי שלך , אולי חוששת מקרבה גדולה ומאינטימיות, ובטח יש לכך סיבות טובות שכרגע לא ידועות לי ואולי גם לך לא. . אולי קשיים בבית....
הדבר הכי טוב זה לבקש ייעוץ רגשי, כי את צריכה גם לפרוק את רגשותייך, ום לקבל בטחון דרך מישהו שרואה אותך, וגם להתנסות בקשר טיפולי שבעצמו זה סוג של קשר בין אישי עם אינטימיות רגשית. דבר נוסף זה להירשם לחוג שמעניין אותך, למצוא עבודה לחופש שם תוכלי להכיר ולעבוד עם בני נוער בגילך. אך נראה לי שטיפול היה עוזר, את נשמעת לי בשלה ובוגרת להיעזר בכך.

בהצלחה,
שלי ורדי

בוקר טוב שירן
אחת הסיבות העיקריות היום לבידוד מרצון נובע מישיבה ארוכה מול המחשב!!!!!
עשי לעצמך טובה גדולה מאוד ואמצי את העצות הטובות של שלי ורדי ובמקביל נסי לצמצם את שעות המחשב ללא יותר משעה ביום. בשאר הזמן מצאי לך תחומי פעילות חדשים כמו חוגים שמעניינים אותך. עצם שבירת ההרגל של לשבת בבית ויציאה החוצה תאפשר לך להתחיל ליצור קשרים חדשים, אך לווי שינוי זה בתמיכה ועזרה.
בהצלחה

בוקר טוב
כמה זמן בממוצע בנך מבלה מול המחשב ביום?

הוא יושב בערך כ2-3 שעות ביום ולא תמיד ברציפות.

שלום לך
נראה לי שהבעיה של בנך נעוצה בבן זוגך!!!!
לבן זוגך אין שום זכות להתרגז לכעוס להתפוצץ על בנך. הוא לא גנב הוא לא רצח הוא לא סיכסך. הוא בסך הכול מנסה לעבור תאוריה עם חרדת ביצוע שגורמת לו להכנס למצב של צוואר בקבוק.
כל הידע נמצא שם וברגע שהוא מתיישב להתחיל את הבחינה הוא נכנס ללחץ עצום שלא מאפשר לידע שיש לו לזרום החוצה בטבעיות. זה כמו שאנחנו מנסים להזכר בשם של רחוב או משהו ואנחנו אומרים : זה על קצה הלשון, נו.... ולא מצליחים להזכר. ואז אחרי כמה דקות פתאום השם מגיע. אז אצל בנך זה אותו הדבר רק כפול 1000 בלחץ. אז איך הוא יצליח? הוא לא!!!
לכן יש לשנות את הגישה. בן זוגך יתחיל להתעלם לחלוטין מהמקרה. שלא ישאל שלא יתעניין שיוריד את סך הציפיות שלו מבנו באופן מיידי. בכלל להוריד לחץ. שבנך ימתין מספר ימים ואז כבדרך אגב יגש שוב להבחן מתוך חשיבה שיכול להיות ששוב לא יעבור ויכול להיות שכן יעבור, זה לא משנה, כי הוא יכול להבחן אין ספור פעמים ובסוף יצליח. אז אין מה להכנס ללחץ. מה שיהיה יהיה וזהו....
והכי חשוב אם הוא שוב לא מצליח להשיב על סך התשובות הנדרשות נכונות שלא יספר לאף אחד.
שימי לב שאני לא משתמש במילה כישלון אלא רק הצלחה חלקית.
בהצלחה

שלום לך, התחלתי לטפל בעניין כפי שאמרת, תודה.

היי איריס
שיהיה בהצלחה ואם עולות שאלות נוספות אז אנחנו פה ולא להתמהמה
בהצלחה

מסכימה עם כל מילה שלך,
המורים לא האחראיים היחדים ולא הראשונים למה שקורה, בטח לא המורה הזוטר במערכת. יש היום יותר מדי כוח לילדים, כי המבוגרים, קודם כל הוריהם נותנים להם ולמבוגרים אין קודים ברורוים ואחידים ביניהים כדי לגבש תגובה חינוכית. המורה לא הייתה תמיד אדישה, הי נהייתה כך כי ראתה שלבד לא יכולה להתמודד נגד כל המערכת,כולל מערכת הצוות החינוכי, והורים רבים מגוננים על ילדיהם במקום לעשות חזית משותפת עם המורים, אז המורים חסרי אונים.
החינוך מתחיל מהבית, תנסי לגדל את ביתך כמיטב יכולתך (אני בטוחה שאת עושה זאת) והלשפיע כמה שיותר על הסובבים שלך, אולי תבקשי להיות בועד ההורים של בית הספר כדי להשפיע. אני חושבת בדרך הפעולה והניסיון לשנות ולהשפיע תוכלי להרגיש פחות חסרת אונים כנגד החינוך הקלוקל הזה שאת מתארת.

יישר כוח,
שלי ורדי

להוסיף, נאמר כבר הכל כמו שאומרים.
קראתי בדיוק כתבה על הנושא הזה, אני גם קרובה לעניין הזה, גם כמורה.
זה בהחלט עצוב לאן הגיעה החברה שלנו, אך כאימא את לא צריכה לחשוב שזהו מקרה חריג כל כך, כי לצערי זה כבר מזמן השתלט על כל מערכת החינוך, המקרים האלה קורים כל יום, ותחשבי שאת פעם אחת נתקלת בזה, אבל זה בהחלט קורה כל יום.