פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

טוב שחזרת....
לא קיבלתי את המייל,נסי לשלוח שוב...
קרן אור.

מקווה שתקבלי הפעם את המייל שלי!
נשיקות!
בלונדי.

קיבלתי את המייל שלך...עניתי לך חזרה.
בכל אופן,את מוזמנת לכתוב גם בפורום אם זה מתאים לך.
קרן אור

מה קורה איתך נעלמת לנו ככה?
מקווה שעכשיו לא תעלמי לצמיתות כזאתי
האם משהו התחדש?
מה שלומך?....
אני מקווה שבסדר ושטוב לך איפה שאת נמצאת...

אשמח לשמוע ממך עוד

המשך יום נעים,
פשוט אני

בוודאי שאני זוכרת אותך...ועצוב עדיין לקרוא שהמצב נשאר על כנו.את שואלת מה לעשות??וכרגיל,אין נוסחה או מטה קסמים אחד שמתאים לכולם.כל אחת צריכה למצוא את הטיפול ואת הדרך שמתאימים לה הכי.אולי בדרך מנסים ומגלים שזה לא זה(כנ"ל לגביי הפסיכולוגית-למרות שעל העניין יש לי להוסיף כמה דברים והם:האם יש כימיה בינך לבין הפסיכולוגית???האם את כנה איתה ובאה מתוך רצון אמיתי לקבל עזרה??כמה זמן את נמצאת אצלה,ולמה שלא תעלי את הרגשתך בפניה לגביי חוסר השיפור שאת מרגישה ותשמעי מה יש לה לומר??),אבל מה שחשוב זה לא להתייאש אלא להמשיך עד שתמצאי את האנשים המתאימים שיובילו אותך לעשות את השינוי המיוחל.
הבולימיה לא תעלם לה סתם כך,כמו שאת בוודאי יודעת,היא דורשת טיפול שורש עמוק יותר...אבל את חייבת זאת לעצמך.ואני כאן כדי לעזור כמה שאפשר.
ערב נעים ותחילת שבוע ללא נפילות...
שלך,קרן אור

את מתכוונת-למעט דיכאון,חולשה,הרס השיניים,התנפחות בלוטות הצוואר,איבוד אלקטרוליטים עד כדי מצב של דום לב,דימום מהקיבה או התנקבות של הוושט(מצב מסכן חיים)?????
והשיעבוד לאכילה\הקאה??
צריך להוסיף עוד???
לכן עצתי לך-טפלי כמה שיותר מהר.כל יום של הקאות(ואפילו "בתדירות נמוכה") ,מעמיד אותך בפניי סכנת חיים ממשית.
ואם כל זה לא מספיק כנסי לגוגל ותקליקי על הלינק של בולימיה ותקבלי עוד תוספות...
קרן אור

תמיכה בהפרעות אכילה...
אבל לא נראה לי שהכוונה פה לעודד את ההפרעות אלא את האדם שסובל

את רק בהתחלה
וקל מאוד להיסחף לתוך זה
התמכרות כמו כל התמכרות אחרת
תעצרי את זה כאן
בבקשה...
עכשיו את יכולה ואח"כ זה יהיה כ"כ קשה
אל תתפתי למחשבה שזה משהו זמני
להתמודד עם המשקל או עם החרדה והמתח של התקופה האחרונה

תחפשי דרך אחרת לפרוק את המתח
ספורט?
תחשבי כמה קצרה ההנאה בזמן שאוכלת
ואי אפשר להגיד שזאת הנאה נקייה, בלי הפחד והמחשבה שצריכה אח"כ להקיא את הכל והסבל שמחכה לך. את בקושי מרגישה את הטעם של האוכל. לא כמו שאוכלים מעט ומתוך צורך של הגוף וברוגע.

אני עכשיו במאבק ענקי
כמה שזה נשמע מגוחך
בדקות האלה ממש
בפיתוי של לעשות פשיטה על המקרר...
ולבלוס בלי הכרה
אני לבד בבית והכי קל ונוח לעשות את זה...

ירדתי למטה, הרגשתי חולשה בכל הגוף, רציתי לבכות
בסוף לקחתי כוס מים...

ותחזיקו לי אצבעות שזה יימשך עד הלילה
בעזרת השם

אני אשמח לשמוע מה את חושבת

טוב הצלחתן לבלבל גם אותי...חחחח....
מיכל-מה את בעצם שואלת אותי???האם את באמת חושבת שאעודד אותך,כשאני יודעת כמה הרסנית היא הדרך שאת נמצאת בפתחה??
הקאות ובכל תדירות שהיא,ממכרות,הרסניות(נפשית ופיזית...),ויותר מכל ואולי זה מה שישנה את דעתכן(כי את כל השאר אתן בטח מכירות)-גם לא מרזות.
לכן השקיעו את האנרגיה בלקבל טיפול,אמיתי.
מיכל אחרת-כישלון עם מטפל אחד לא מעיד על הכלל...אני מבינה שנכוות,אבל אולי תשקלי טיפול אצל פסיכולוגית??לטעמי טיפול יכול להראות לך למה את מגיבה בצורה מסוימת,לאתר היכן המקומות בהם קשה לך ואת מגיבה בצורה של אכילה\צום\הקאה.
כמובן שהשינוי תלוי אך ורק בך,במידת הפתיחות והנכונות איתם את מגיעה לטיפול...בלי כל זה גם המטפל הטוב ביותר לא יכול לעזור לך לעזור לעצמך.
בהצלחה ואני כאן תמיד....
קרן אור

לגביי העניין הכספי-אני מאוד מבינה אותך.גם אני עמדתי בדילמה הזאת כמה פעמים,שכ"כ רציתי טיפול ולא יכולתי להרשות אותו לעצמי..אבל ישנם כמה אופציות-את יכולה לפנות לפסיכולוגים דרך קופ"ח בה את מבוטחת ויש טיפולים מסובסדים במחיר שווה לכל נפש(בקופ"ח מכבי זה 100 ש"ח לפגישה),ואם גם זה בעייתי אז יש את המרפאות חוץ שנמצאות ברוב בתי החולים בארץ.אם תרצי אוכל לברר עבורך משהו מתאים,רק כווני אותי מאיזה איזור את בארץ...
אל תתני להתנגדויות האלו למנוע ממך לבצע את השינוי.לשינוי המתבקש הזה אין מחיר.
קרן אור

נשמע יפה מה שכתבת
אשמח לדעת שגם את נוהגת ע"פ העצות הנהדרות
אם כן
אשרייך

פשוט אני

סתם להבהיר - אני לא אותה מיכל שכתבה כאן הודעה לפני כמה ימים

לגבי העצות - אני מרגישה קצת מטופשת
ברור שהם לא עצות קסם ודברים לא נפתרים רק מלעשות מה שכתבתי
הרגשתי שעליתי על משהו והייתי מרוצה מעצמי לכמה ימים שהצלחתי לאכול בריא ובסדר

האמת שכמה דקות אחרי שכתבתי את ההודעה כל זה נגמר
אין לי מושג למה
אולי כעסתי על עצמי על השחצנות...

ועכשיו יש שוב שיפור
התחילו לי דפיקות לב ממש חזקות בבוקר
פוחדת למות בהפתעה (אין לי התנגדות לרעיון באופן כללי)
אז אוכלת שוב שפוי

מה שקורה אצלי.. מעניין אם מישהי מזדהה
שעד הלילה כמעט אין לי צורך לאכול
אני אוכלת אבל לא בבולמוסים, ובריא
ובלילה כשאני עם עצמי, השעמום והריקנות
או סתם משהו שעובר לי על המוח...
נכנסות לי מחשבות אובססיביות על אוכל
שמאוד קשה להירגע מהם
אז לפעמים נשברת ואוכלת משהו ועוד משהו קטן...
עד שחייבת להקיא כי הבטן פשוט כואבת..
אני עדיין חרדה קצת אחר כך אבל זה נרגע
ומצליחה ללכת לישון...
ואם לא אכלתי אני אתהפך במיטה שעות ואחשוב על אוכל

אני שונאת להקיא
שונאת את עצמי שעושה דבר כ"כ דוחה
ההרגשה כ"כ בודדה, החרדה בשיא אחרי שאכלת ולפני שמתרוקנת
מרגישה מלוכלכת מכל מה שהכנסתי לגוף שלי
כל הטעמים הסותרים, והאוכל שאכלתי (יותר נכון בלעתי) חצי בשלמותו
הבטן שלי יותר שמנה מהתחת או הציצי ואני נראית כמו הילדים הסומלים האלה שהבטן שלהם מנופחת מרעב
משהו מעוות ומכוער
ורק אני יכולה לנקות את עצמי מזה ולא בטוח שאצליח, וכ"כ מפחיד לא להצליח
קרה פעם שלא הצלחתי או שוויתרתי באמצע כי זה כ"כ מעייף ומגעיל
ובמשך הלילה התעוררתי כל פעם מאוכל שעלה לי בגרון..

אני כ"כ מבינה את כל מי שעוברת את זה
בדידות אשמה בושה חרדה
כל הרגשות הכי קשים וכואבים בהפרעה אחת

שווה להתגבר על זה רק כדי לשפר את הדימוי העצמי
ההרגשה של הזיוף, שמשקרת לאנשים
כי לא נראית ככה באופן טבעי..
וחסרת שליטה עצמית, בלאכול ככה
והגועל והכיעור בלהקיא.

הלוואי שהיתה עצת זהב לצאת מזה

ערב טוב מיכל
קראתי מה שכתבת, האמת שהבנתי..משום מה הבנתי מאיפה נכתבה התגובה בהתחלה,
המילים המרשימות, שבאמת קיוויתי שכך גם את נוהגת
לפעמים אנחנו נוטים להיכנס למין אשליה כזאתי, הכוונה היא שאנחנו מאמינים בזה לגביי אחרים,
אך לגביי עצמנו מה? זאת הבעיה.

עצת זהב הרי אין מיכל,
אבל מחשבה בריאה את יכולה לפתח לעצמך
אמרי לעצמך שככה לא היית רוצה לראות את חייך בהמשך..
היית רוצה לראות אותם יותר בריאים, לראות את עצמך חיה בתוך חייפ שהם שלך,
לא משהו שהוא זיוף
ורק את יכולה לשנות את זה
אף פעם לא מאוחר, לא משנה אם עברו 15 שנה, 10 שנים או רק שלוש,
אף פעם לא מאוחר מדי כדי לשנות את המקום בו את נמצאת, זיכרי שזאת רק פרספקטיבה
שיצרת לעצמך, את יכולה לשנות את קו המחשבה שלך..הבריאי אותו

מאחלת לך שבת שלום וסופ"ש טוב...אולי תפתחי בשבוע חדש ובריא יותר

פשוט אני

תודה על מה שאיחלת לי. מקווה לשבוע חדש וטוב ולהתחלה חדשה גם בשבילך..
האמון שלי בעצמי ובכוח שלי להתגבר על זה יורד כל הזמן
אבל חייבים לשכוח מכל הפעמים שנכשלת אם רוצים שתהיה הזדמנות אמיתית להצליח

תודה על התגובה באופן כללי
אני כ"כ בודדה בימים האחרונים
זה הפורום ה"א הראשון שכותבת בו על עצמי
ורואה שלא ממש פעיל
היה בזה משהו מאכזב ומרוקן עוד יותר, עד שענית לי... וזה שימח

יש לי הרגשה שיש בסגנון כתיבה שלי משהו פלצני שלא גורם לרצות להתייחס
אני לא מתכוונת ולא מרגישה ככה בכלל לגבי עצמי (לא לוקחת את עצמי ברצינות ותמיד נראה לי שאמרתי דברים מטומטמים)
לא מבקשת חיזוקים לגבי זה, רק מתבטאת...

מצטערת אם נפגעת מכך שלא עניתי,לא כ"כ הרגשתי טוב בימים האחרונים וע"כ נעדרתי.
את מתארת כ"כ הרבה סבל,כ"כ הרבה חוסר משמעות,ואני שמחה ע"כ שאת מוציאה זאתץ החוצה כאן..אשמח לשמוע יותר עלייך,בת כמה את האם עברת טיפול בעבר...
אני כאן כדי להקשיב למה שתרצי לספר....
מאחלת לך יום טוב,
קרן אור

היי
לא "נפגעתי".. :] ולא ממך אישית
מקווה שמרגישה טוב יותר
תודה על התגובה

אני בת מעל 20 והייתי בטיפול, לא מוצלח...
לא עניין של כימיה, ולא שהבעיות שלי קשות לפתרון בכלל או בשביל המטפל
לא מוצלח מהבחינה שנפלתי על בנאדם מופרע וסוטה, לא פחות...
אני לא אפרט
אבל האכזבה והטראומה גרמה לי להימנע מטיפול עד עכשיו
כששוקלת את זה שוב
יש עוד סיבות נגד כמו העניין הכספי (אני לא עובדת)
יש הרבה דברים בסיסיים שלא יכולה להרשות לעצמי
בגלל המצב הכלכלי שלי ובבית
ואני שמה אותם מול טיפול וחושבת אם זה שווה את זה
אולי זאת טעות

אני לא אלך לטיפול בשביל תמיכה ופורקן לרגשות שלי
ואני חושדת שזאת התועלת העיקרית שאנשים מקבלים מטיפול
כמה שאני בודדה וזקוקה לזה אולי...

חוץ מזה נראה לי שאני מאוד מודעת לעצמי
וכדי לעבד מחשבות צריך רק היגיון בריא ואת זה יש לכולם?

אני לא לגמרי מבינה מה התפקיד של טיפול
אשמח אם מישהו יסביר לי

לצערי המצב מוכר לי,לפני כחודשיים חוויתי את זה גם.
אחרי וירוס מע' העיכול נעשית רגישה לאוכל.מה שניתן לעשות זה להימנע בשלב ההתחלתי ממוצרים המכילים הרבה שמן ומוצרי חלב,שנחשבים קשים לעיכול.לאכול ארוחות קטנות ובהדרגה.
בהצלחה,
קרן אור

לא הבנתי לאיזה כדורים את מתכוונת??לכל תרופה יש תחליף של תרופה אחרת שיכולה להיות עם פחות תופעות לוואי.לכן עצתי לך היא לפנות לרופא שרשם לך את התרופה ולשתף אותו בהרגשתך.
בהצלחה,
קרן אור.

כעיקרון זה לא משנה ממש לאכול את מכסת הקלוריות בערב,אבל למה לעשות זאת??למה להימנע מאוכל כל היום ולבוא רעבים מאוד בערב??למה לא לחלק את הארוחות באופן הגיוני יותר במשך היום,וע"י כך את גם לא "מייעלת" את חילוף החומרים שלך,כך "ששכרך" יוצא בהפסדך.לפעמים כשאוכלים מאוזן ולא מגיעים לאוכל רעבים(אגב,לא לאכול כל היום מכניס את הגוף למצב של סטרס,כי את נמצאת בצום כל היום,הריכוז והזיכרון נפגעים והחולשה משתלטת...),הכמוית באופן טיבעי תהיינה נמוכות יותר.
מקווה שעזרתי וממליצה בחום לפנות לדיאטנית שתעזור לך לבנות תפריט מאוזן ובריא
קרן אור

בתוך כל ההגדרה של "הפרעת אכילה",יש גם כמה שהן לא ספציפיות.בגדול ניתן להגדיר ה"א כאשר פרט למשקל הגוף יש מרכיב נפשי בו כל המאמצים המחשבות והמדידה העצמית נעשית ומצטמצמת לכדי ספרות.לכן קשה לענות על שאלתך,כי לא כתבת מה את חושבת על המשקל שאת נמצאת בו היום(והוא נשמע כתת משקל),האם את מונעת מעצמך יותר משתי ארוחות ביום(לצורך שמירה על המשקל הזה) ומה מניע אותך.
את יכולה גם להקליד בגוגל את השם הפרעות אכילה ולקבל קריטריונים יותר מפורשים,או לפרט יותר.
ערב נעים,
קרן אור

מה את רוצה שאגיד לך,שהאישו כאן הוא לא המשקל אלא הסכנת חיים שאת נמצאת עקב מחסור בסוכר??סוכר הוא הדלק שלנו למוח,ללב לכל התפקוד הכללי...היפוגלקמיה גורמת לרעד,לעילפון למצב מסכן חיים.האם לאחר כל זאת זה ממש משנה אם תראי שעלית או לא??אני חושבת שעשית נכון כשפנית לתל השומר,הנקודה היא לנסות למזער את הסכנה שנשקפת לך בזמן ההמתנה,ובמידת הצורך ל"הפעיל שרירים" כדי לקבל קדימות בכניסה לאשפוז(ע"י רופא או פסיכולוג\פסיכיאטר).
מאחלת לך רק בריאות,תשמרי על עצמך,יש נזקים שהם בלתי הפיכים....
קרן אור

לצערי המדע לא מציע דבר,אם היה פתרון אוניברסלי אחיד כולנו כבר היינו בריאים, לא??
קרן אור

אין לי מספיק נתונים עלייך כדי שאוכל להמליץ לך על משהו מתאים.למה את מתכוונת שאת אומרת שאת במצב יציב??בת כמה את(יש יחידות לנוער ויש יחידות לה"א מעל גיל 18)??
באופן כללי-באיזור המרכז יש את היחידה הגדולה והטובה לטיפול בה"א בתל השומר.אני מכירה בנות שהיו שם וקיבלו טיפול טוב.אבל מקומות כאלו בדר"כ מקבלים לאישפוז מלא או חלקי (יום).אם ברצונך בטיפול שבועי ניתן לפנות ליחידה לטיפול בה"א מטעם קופ"ח.במכבי זאת מרפאה שנמצאת ברמה"ש.בכללית-מרפאת הנוטרים ברעננה.אשמח לשמוע עוד קצת כדי שאוכל לכוון אותך יותר.
קרן אור

את בעצם עונה בגוף השאלה שלך את התשובה שאת מחפשת..מה לעשות??לעצור רגע לפניי ולחשוב ממה את בורחת??ולמה??ולהבין ששום אכילה או הימנעות ממנה לא ישנו את המציאות איתה אנחנו מפחדות להתמודד.ולא לפחד לראות את האמת ,לקבל אותה,ומתוך כך לפנות לשינויי.רק ההתמודדות תוכל למנוע את האכילה הלא מאוזנת.ואם את מרגישה כי זה בלתי אפשרי כרגע לבד,אזרי אומץ ופני לקבלת טיפול.
בהצלחה,
קרן אור

אתה מתאר מצב בו הBMI שלך הוא בסביבות ה-17 (כלומר,תת משקל קיצוני) אבל אתה עדיין חושב שיש לך עודף משקל.ראייה מעוותת של המציאות אופיינית להפרעת אכילה,כמוה גם תזונה הנשענת על מיעוט קלוריות,על התעמלות אובססיבית(כמה אנשים אתה מכיר שמתעוררים באמצע הלילה להתעמל??זה נובע מחרדה ומפחד מעלייה במשקל).לכן הצעתי לך,ודווקא בעיקר שאתה מרגיש שאתה "משתגע" היא לפנות למרפאה שמטפלת בה"א שם תקבל טיפול מקיף הכולל בדיקת רופא,ייעוץ תזונתי והכי חשוב-טיפול נפשי.
אל תוותר לעצמך.ה"א לא נעלמת סתם,אלא יש לה נטייה להחמיר עם השנים,ואז גם מתלווים אליה שלל סיבוכים.
ואני כאן אם תרצה שאכוון אותך.
שבת שלום,קרן אור

אני לא חושב שאני מסוגל... יש לי קול בראש שהוא חזק ממני ... הוא כרגע קובע לי את החיים...ואני לא חושב שאני יכול להלחם בו

עצם העובדה שנכנסת לכאן מראה שיש לך גם קול אחר בריא יותר שרוצה חיים אחרים בשביל עצמו ולא מאסר עולם...אולי הוא חלש כרגע ואתה לא ממש שומע אותו אבל הוא קיים,ואם תתחיל עם הזמן עוצמתו תגבר ותשתיק את הכול שאתה מכנה "חזק ממני".זה אפשרי ואני חושבת שאתה ראוי לשקט הזה בראש שלך.
קרן אור

היי תודה שאת עונה קרן אור...אני באמת מאמין שאם אני אגיע ל 50 קילו החיים יראו יותר טוב...בכל מקרה אם יש דרך אחרת ליצור איתך קשר אשמח...

קראתי את מה שכתבת. אתה נשמע לי בחור חכם עם כוח רצון אדיר. אתה בטח מבין שאתה חייב לטפל בעצמך. יש פער בין המשקל שלך לאיך שאתה רואה את עצמך. הפער לא מדוייק. להפך. בתת משקל אתה פוגע במערכות הגוף. חבל. היה משמח מאוד לקרוא מה היית ממליץ לי לעשות אם אני בדיוק כמוך. אשמח לקרוא תגובה ממך. אתה נשמע אחלה של אדם!! ועוד עם שם מקסים :-)

קודם כל תודה על המחמאות למרות שאני לא מאמין שהם מגיעות לי...אני לא מאמין שאני צריך לתת עצות למישהו.. אני נמצא בשלב בחיים שהכל צולל למטה... יש לי שתי קולות בראש כרגע... הקול החזק והדומיננטי הוא זה שאומר לי להמשיך להוריד משקל... לעשות הכל גם אם זה אומר לקום ב3 לפנות בוקר ולרוץ 10 קילומטר או להשאר ער עד 2 לפנות בוקר ולעשות כפיפות בטן... איכשהו לקול הזה זה אף פעם לא מספיק... ואני שבוי אחריו.. התחלתי את הדיאטה הזאת לפני חצי שנה הייתי 84 וקילו... לא זוכר מה עורר את זה אבל זה בטוח היה מכלול של דברים שהפעילו את התחושות החזקות האלה ... כל חיי הייתי שמנמן ואני מניח שקיבלתי את זה, הדחקתי את זה ויום אחד זה פשוט התפרץ .. הרגשתי כשלון ובאותו זמן בושה מהגוף שלי.. כן אני שוקל היום 53 קילו וכן אני מודע לכך שזה משקל נמוך אבל כמו שאמרתי זה הכל הזה בראש שלי שאומר לי שאני מסתכל במראה שאני עדיין לא הגעתי לנקודה שאני צריך להגיע אליה...בזכות הכל הזה אני לא דואג לשום דבר ...רק המשקל זה כל מה שחשוב לי בחיים כרגע... שום דבר אחר לא משנה... היו לי הישגים בחיים , אבל ככל שאני אנסה להזכר שום דבר לא משתווה לתחושת ההישג שאני מרגיש אחרי שאני רואה שירדתי עוד קצת במשקל... או אחרי אימון מהבוקר עד הערב...שום דבר לא השתווה וישתווה לתחושה הזאת... אם היית במצבי הייתי אומר לך ... תיגשי לטיפול ...תשיגי עזרה..אבל עצם היותי בן אדם הגיוני באופן מעוות אומר לעצמו לא ללכת לטיפול .. רק בגלל האפשרות הקלושה שמשהו שהם יעשו שם יגרום לי לעלות במשקל .. ולהדרדר למצב שהייתי בו לפני שהכל
התחיל ... בברכה דניאל.

אני מבינה את הפחד שלך לחזור למצב ההתחלתי ברור הרי שזה מה שמניע אותך,אבל מצד שני,האם אתה מאושר כיום??ברור לך שאתה הולך בדרך שתוביל אותך רק לכיוון אחד,זה מה שאתה בוחר לעצמך??לגמד את האישיות שלך למימד אחד??
אני יודעת שזהו לא תהליך קל,אני מכירה את הקולות שבראשך,הייתי שם יותר מידי שנים(למעשה,11 שנה),ואני עדיין מתמודדת לפעמים עם הקולות האלו(אומנם בעוצמה נמוכה),אבל אני יודעת גם שאי אפשר אחרת וזאת התמודדות לכל החיים אבל צריך לעבור אותה.
כתבתי לך את המייל שלי,לבקשתך,אני מקווה שתשתמש בו..
קרן אור

הגעת לפורום הלא נכון,ולכן ממליצה לך להעביר את שאלתך לפורום מקביל בנושא תזונת ילדים.אבל בכול אופו יש כמה שאלות שהייתי כן בודקת-האם בבי"ס שלו מי שלא אוכל מהר לא נשאר לו אח"כ עוד??הרי בהרבה מקומות יש את השיטה של "כל הקודם זוכה",ונשמע שזה הרגל שמגיע ממקום כלשהו,ולא דווקא מרקע נפשי.האם הוא אוכל תמיד ליד השולחן??ארוחות משפחתיות חשובות לשם הקניית הרגלי אכילה נכונים.
אם את עדיין מוטרדת,אל תחכי עם זה פני לקבלת ייעוץ תזונתי (לפעמים די בפגישה בודדת) מטעם קופ"ח אליה את שייכת.
בהצלחה,
קרן אור