פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

הייתי חודש ימים על ירקות גבינה תפוחי עץ ויוגורט שישי שבת האחרונים פשוט אכלתי מכל מה שבא לי עוגות וממתקים ביום ראשון עליתי על המשקל ראיתי שעליתי קילו ועודקילו נוסף משמע גם מה שירדתי בחודש זה. וריבית של עוד קילו מיום ראשון חזרתי לדיאטה ואני פשוט מדוכאת כלום לא זז שאלה שמתחחננת שתעזרו לי האם הקילו שהתווסף ביומיים שאכלתי ירד? והכי חשוב החודש שכל כך התאמצתי הלך לאיבוד או שכעת שחזרתי לדיאטה אני יתאזן יוריד את הקילו שעליתי ועוד כמה קילוגרמים נוספים?זה נחשב לחודש שני שאני בדיאטה או בגלל ששברתי אותה אני כביכול מתחילה מחדש? אנא כיתבו לי תשובה..

עצוב לקרוא את מה שאת כותבת..עצוב כי את מחפשת מישהו שיתן לך טיפים כיצד להרוס את עצמך,וצר לי לאכזב אותך אך זאת לא הכתובת.את מוזמנת לקרוא אחורה כמה סבל וכאב יש בה"א וכולי תקווה שתביני עד כמה הדרך שאת כה כמהה אליה היא סבל מתמשך שלא לדבר על הרס הבריאות שלך,דבר שלא נראה לי שבתור אם לשני ילדים יש לך את "הפריבילגיה" לעשות.
אם את מוטרדת לגביי משקלך פני לקבלת ייעוץ אצל דיאטנית ושני את התזונה באופן מסודר ובריא.
אנורקסיה רק מביאה להתקפי אכילה משתנים בגלל הצמצום והיא אינה דרך להוריד במשקל שכן הגוף הופך להיות "חסכן" כך שאח"כ כמות מועטה של קלוריות תגרום לך להשמין...
כך או כך,את תיצאי נפסדת,אז לא עדיף לעצור קודם ולעשות דברים בדרך הדרגתית ושפויה יותר???

מאחלת לך בריאות והצלחה
קרן אור

קודם כל-כל הכבוד שלקחת את עצמך בידיים והבנת את הנזקים שההרעבה גורמת לגוף!
לגביי שאלתך-לא ניתן לתת ייעוץ דרך הפורום מבלי להכיר את סדר היום שלך ואת מבנה הגוף שלך.מה גם,שתזונה נכונה ונבונה אינה רק סך קלורי אלא האיזון בין כל המרכיבים השונים הדרושים לגוף ע"מ למנוע חוסרים(כדו' ויטמינים מינרלים).לכן המשיכי בדרך שהלכת בה עד היום וקבלי החלטה מודעת ללכת לדיאטנית ולשנות את אורח חיים לבריא יותר.
בהצלחה ורק בריאות,
קרן אור

טלי פליז תכתבי לי אני בדיכאון של ממש לא יוצאת מהבית הגוף שלי פשוט מסרב לרדת תגידי לא נשברת לאחר חודש?

המילה בולימיה באה מלשון בולמוס כלומר אכילת יתר בזמן קצר,יותר משדרוש לגוף.ישנם כמה סוגים של ה"א(אנורקסיה,בולימיה ואכילת יתר) כשכול אחד מהם נחלק לתתי סעיפים.לא נדיר לראות מעבר בין סוג אחד של הפרעת אכילה לסוג אחר.למעשה הרבה אנורקטיות חוות התקפי אכילה שלאחריהם ישנם התרוקנות בכמה דרכים.
בכול אופן,למה את מתעניינת??
ניתן למצוא במנועי חיפוש הסברים נוספים.
בברכה,
קרן אור

כמה סבל יש במעט משפטים שכתבת!!!
אשמח לתת לך עידוד ותמיכה,אבל כאלו שיתנו לך כתף ובסיס להחלמה ולא כאלו שילוו אותך לחידלון...
אני כאן יקרה,אולי תספרי עוד קצת על עצמך והאם את מטופלת באיזשהי מסגרת...
קרן אור

אני לא יודעת עוד נתונים לגבייך(כמו מה המשקל והגובה שלך).באופן כללי לפעמים מתרחשת עלייה מועטה במשקל כשמתחילים לאכול יותר אבל זה מתייצב לאחר שהגוף מתחיל להתאזן.ממליצה כמו בכול שינוי לפנות לדיאטנית אפילו לייעוץ חד פעמי ע"מ שתנחה אותך איך לעשות זאת נכון.
אגב,שילוב של התעמלות שלוש פעמים בשבוע יכול למנוע את העליה במשקל.

בהצלחה,
קרן אור

כמה עצוב לקרוא את מה שכתבת....אבל גם מתגלה בין השורות אישה חזקה,שמבינה שיש לה הרבה לתת מעבר למשקל...אני מחזקת את החלטתך,אני חושבת שמישהו שאוהב אותנו יאהב אותנו בזכות מי שאנחנו ולא בזכות או כהתניה לאידיאל שיש לו בראש.
כמה אומץ יש בך לבקע את קשר השתיקה שאפף אותך בכל השנים האחרונות,אני מאוד מעריצה את היכולת הזאת.
אני בטוחה שעם המודעות והנכונות שיש לך היום את תמצאי כי הפנייה למרפאת ה"א תעזור לך להאמין בעצמך בחזרה ולאט לאט תלמדי להפנים את החיוך החיצוני...
אני כאן גילי ואת מוזמנת לכתוב כל מה שעובר עלייך בכול התהליך...
אגב,האם יש לך ילדים??
שיהיה ערב נעים,מחזקת את ידייך,
בהערכה,קרן אור

היי קרן אור,
תודה על התמיכה, אני מרגישה ת האומץ בימים מסויימים ויודעת שאחרי הכל ועם כל הקושי זאת ההחלטה הכי נכונה שיכולה להיות.
למזלי הרב אין לנו ילדים!!!
וזה עוד פרט גדול שמקל על הנוושא.
משתדלת להיות חזקה בתהליך כל כך רוצה שהכל יגמר כבר..
אבל אחרי הכל יודעת שכב טוב!

שמחה לשמוע ממך ועוד יותר להרגיש את האופטימיות והרצון הכנה והאמיתי לחיים מאושרים משוללים כל מחשבה על משקל..
היכן את מטופלת??ואיך את מתמודדת כרגע ביום יום??האם אתם כבר פרודים,כלומר לא חיים ביחד??
ברור לי שהתהליך הזה הוא ממש לא קל ויש ימים קשים יותר אבל בשורה התחתונה נשמע שקיבלת את ההחלטה הנכונה ושאת שלמה איתה,עם כל הקושי.
אני כאן,יקרה,אם את רוצה "לשפוך" ולספר...
ערב נעים,
קרן אור

אנחנו עדיין חיים יחד למרות שפתחי תיק בבית דין לענייני משפחה. היה כבר משא ומתן שלא ממש הלך וכרגע ממתינים לראות אם תהיה התקדמות בלי להתחיל ממש הליכים משפטיים.
מאוד שלמה עם החלטתי!!!

אני מטופלת ב"נופית" מרפאה פרטית בהוד השרון.
מקבלת שם יחס חם ,דואג ואוהב והמון תמיכה.
עדיין לא רואה התקדמות דרסטית ויודעת שיקח לי עוד זמן, ושכל זה תהליך ארוך וקשה שאצטרך לעבור עם עצמי בעזרת תמיכה של אחרים, אבל מאוד אופטימית ומחזקת את עצמי כל יום מחדש.
מאמינה היום יותר מתמיד שמה שאני מרגישה בתוכי זה מה שאני מביאה על עצמי, ולכן קמה כל בוקר בידיעה שיהיה לי יום טוב, ושאם אחייך לעולם הוא יחייך אליי בחזרה.
יום מקסים ומחזק לכולנו
:)

אני כל פ עם נפעמת מחדש לקרוא את מה שאת כותבת.כל הכבוד!
כן שמעתי על נופית,ואני שמחה שאת מוצאת בו בית חם.
מאחלת לך שתקומי לעוד הרבה ימים מחויכים..ואכן זה תלוי רק בנו.
שיהיה המשך יום מקסים
קרן אור

תודה על התמיכה קרן אור- זה מרגש אותי!

הזדמנות שנייה,
שלישית, עשירית
אתה שם אבל לא שם
שומע לא מקשיב
רואה לא מסתכל
אומר מילים יפות חסרות משמעות
זורק הערות באויר
ששוברות אותי כל פעם מחדש
וצוחק
זה נראה לך מן משחק,
שעשוע
רואה אותי בוכה
ואוסף את הדמעות שלי
כאילו היו קריסטלים
בשבילך אני תפאורה
מריונטה על חוטים
ואני לא משאירה מקום לעצמי
נותנת לך להשתלט עלי
על המחשבות שלי
על גופי
תחושותיי
חיי היו שלך
מאפשרת לך לעשות את הבחירות שלי
כאילו היית מושל בי
וביום אפור אחד
המריונטה מתעוררת לחיים
ומבינה
שלא זקוקה לחוטים שלך
שיכולה להחליט
לבחור
להרגי עזרתך
מנפצת לך את העולם הורוד
בו חיית עד עכשיו
ולא מוכנה לו יותר.

ואתה נשאר שם
מנסה בכל הכח למשוך
ולא מבין
שהחוטים שלך
כבר לא מחוברים אליי.

הייה שלום,
מי שהייתה שייכת לך וכבר לא.

עצוב אבל עם זאת אופטימי בסוף.נשמע שיצאת לדרך חדשה בה את מחליטה מה מתאים לך ומה לא וההחלטות שאת לוקחת נובעות משיקולים של טובתך הבלעדית.(כשם שצריך להיות).

מקווה שאת בטוב,שמחה לשמוע ממך,
קרן אור.

אכן בטוב, רק בטוב.

תודה
:)

נשמע שעברת כברת דרך ארוכה עם עצמך וכל הכבוד!!!
אכן הפרעות אכילה הם שקר לתוכן אחר עמוק יותר ורק טיפול משולב במחלקה שמתמחה בה"א יכול להביא לתחילת השינוי המיוחל.
אני בטוחה שהמשך ההחלמה תהיה קלה יותר,תודה ששיתפת אותנו והבאת איתך לכאן אנרגיות מבורכות,
שבת שלום יקירה,
קרן אור.

הי אורית!
כל הכבוד לך על כך שלקחת את עצמך בידיים! אני גאה לשמוע על אנשים כמוך! רציתי לשאול אם יש מצב שנתכתב במסינג'ר?

אם בא לך תכתבי לי את הכתובת...בייי!

האמת שאני לא ממש בענייני המסנג'ר, אבל אם את רוצה אז בכיף את יכולה לשלוח לי מייל - [email protected]

נשמע שהדיאטה שלך הפכה להיות המטרה העיקרית והחשובה יותר כרגע אצלך,וזה מעלה בי תהיות רבות-למה??הרי ברור לך שהמשקל שלך תקין..אבל נדמה כי שום משקל לא באמת יספק אותך.
הורדת פחמימות מהתפריט גוררת אחריה חוסר אנרגיה ולטווח הרחוק מאפיינים שאף הם משפיעים על מצב רוחך.את בפתחה של ה"א ולכן העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא לשתף מישהו קרוב ואולי כצעד ראשוני לפנות לייעוץ אצל דיאטנית שתוכל להתאים לך תפריט שיתאים לך ולצרכייך האמיתיים.
ומוטב עכשיו וכמה שיותר מהר,
רק בריאות,
קרן אור

אז קודם כל אני שמחה שאת מרגישה פיזית יותר טוב(אם כי ה-BMI שלך עודנו נמוך),אבל במהלך השינוי שעשית לא טיפלת במקור שהביא אותך לפתחה של הפרעת האכילה.
אני חושבת שדווקא עכשיו כשאת במקום קצת יותר טוב עם עצמך,יהיה נכון להתחיל ללכת לטיפול נפשי ע"מ להבין ולטפל בדכאון ובהרגשת חוסר הבטחון העמצי כדי להחלים באמת.
בהצלחה,
קרן אור

אם מדובר בשבועיים לא הייתי ממהרת לדאוג.יכול להיות שהתצרוכת והפעילות היומיומית שלך גדלו..אבל נשמע שאתה מודאג וזאת סיבה כן לבדוק עם עצמך האם אתה אוכל בתגובה לאיזשהו שינוי שעבר עלייך בתקופה האחרונה??בתגובה לכעס\עצב\שעמום??
האם יכול להיות שהתזונה שלך לא מאוזנת ואתה לא אוכל במשך שעות ולכן מופיע הרעב??
הייתי ממליצה להתחיל לאכול ארוחות קטנות כל כמה שעות כדי לשמור על רמה קבועה של גלוקוז בדם,לפעמים זה עשוי לעזור.אבל אם אתה מזהה שהאכילה היא לא תוצאה של רעב אלא ריגשית זה הזמן לבדוק עם עצמך למה.
אם בכול זאת אתה מודאג פנה לייעוץ תזונתי.
בהצלחה,
קרן אור

אני קוראת את מה שאת כותבת ומבין השורות "זועקים" הפחדים והקשיים שלך שנערמים ומסווים תחת הצורך להיות רזה.
אני חושבת שטוב שאת נמצאת בטיפול,שחיוני שלפני שאת "בורחת" שוב תפתחי את הקלפים עם הצוות המטפל ותביני מה רודף אותך ולמה את בוחרת לעזוב כמה פעמים את הטיפול-האם זה מחוסר כימיה??או שמא מפחד מנגיעה במקומות שקשים לך??
אל תוותרי לעצמך.אין קיצורי דרך.
שבת שלום,
קרן אור

קודם כל אני רוצה להודות לך על שהגבת לי...

את שתי הפסיכולוגיות הראשונות עזבתי משילוב של חוסר כימיה וחוסר רצון שלי להיכנס לתהליך פסיכולוגי.... אני עדיין לא ממש מתלהבת מהרעיון של לדבר עם מישהו על החיים שלי....

אני יודעת שאין קיצורי דרך... אבל אני נכנעת... הרבה יותר קל לוותר מאשר להילוחם...

יום נעים

מקריאת השורות שכתבת עולה הסבל והכאב שאתה חווה...נשמע כי הדיכאון שאתה מצוי בו הוא שגורם לך לחוסר תיאבון..אבל קודם כל צריך לשלול בעיות פיזיות אחרות ולכן הדבר הטוב ביותר הוא לפנות בראשונה לרופא משפחה שיעריך את מצבך הפיזי.אם ישללו מחלות גופניות שיכולות להסביר את ההקאות הבחילות ,אזי יש מקום לפניה לעזרה נפשית .
ירידה גדולה במשקל בפרק זמן קצר מלווה בבחילות ,,הקאות חוסר תיאבון-הוא מצב שצריך לאבחן אותו ולאוו דווקא קשור בה"א.
לכן אל תדחה יותר את הבירור,
קרן אור.

כמה שאני מכירה את המסלול הטובעני הזה..גם אני הייתי בעברי בתחום,באליפויות ארציות,וזה היה הטריגר שפתח פתח לשנים ארוכות בה"א.אבל את יודעת מה??עם הזמן נחלשתי.הביצועים שלי היו גרועים,ויותר מכל-האהבה הכי גדולה שהיתה לי להתעמלות הפכה לאובסססיה-עוד תחרות..לזכות שוב..לשבור את ההישגים הקודמים..עד שלא זכרתי למה בכלל התחלתי.
ואני יודעת כמה לחץ מופעל בוודאי עלייך לרזות,זה הרי אף פעם לא מספיק..אבל לפעמים צריך להניח על המאזניים את הבעד והנגד כדי לגלות שיש לך הרבה מה להפסיד בדרך שבחרת לעצמך.מודעות וקבלה של העובדה שיש לך ה"א היא שלב ראשוני,כעת את צריכה להתמודד ולטפל במכלול הרגשות שמובילים אותך לדרוש מעצמך שלמות לא הגיונית ולהבין מה עומד מאחוריי הפרפקציוניזם שלך.איך??פני בשלב ראשוני לדיאטנית שתנחה אותך בשמירה על משקל תקין אך עם זאת בריא ומותאם לאורח חיים שלך בתור רקדנית,ואל תשללי פניה לייעוץ נפשי.
מאחלת לך בהצלחה ושתמשיכי תמיד לרקוד ממקום שלם,אמיתי ונהנה...
קרן אור

תודה רבה על ההתייחבות והתגובה.
כל כך נכון מה שאמרת בקשר לתחרויות והכל.. ככה זה גם אצלי בריקוד.
וגם לי היו כבר מקרים שבאמצע מבחן (בחזרה) סתם נפלתי או שהגוף שלי סירב לעשות תנועות מסוימות. ובגלל זה הבנתי שהאוכל הוא לא מה שפותר את הבעיה.. צריך לאכול, פשוט מעט.
עכשיו אני דוקא מרגישה טוב ונהנית מהחיים, אבל מקווה שזה לא יחמיר לפני ההופעה הבאה ואז שאני לא אתפטה לא לאכול... בכל מקרה העצה שלך ליעוץ אצל דיאטנית או מומחה לא ממש בשבילי.. אני לא יכולה ללכת לשום דבר, מבחינת כולם הכל בסדר אצלי, ואני גם רוצה שזה ימשיך להיות כך, אני מספיק גדולה ואחראית כדי לשלוט בעצמי. אני רק צריכה להאמין ובאמת לשקול במאזניים כמו שאמרת, את הבעד והנגד של כל דבר.
אגב, את היית אובססיבת כלפי התחרויות והכל, עד שקרה משהו? מה גרם לך לשנות/להפסיק את הגישה והכל?

שמחה לשמוע שעכשיו את בתקופה טובה יותר...אחת מהבעיות שהיו לי(ולפעמים אני עדיין "חוטאת" בזה) זה ללבוש מסיכה ולהעמיד פנים שאצלי הכול מושלם כ"כ,שחיי מאושרים...ואנשים קונים את המסיכה הזאת כי זה נוח יותר..אבל את יודעת מי משלם את המחיר??היום אני כבר מרשה לעצמי להיות מי שאני ליד הקרובים אליי ויודעת שמי שאוהב אותי באמת יהיה שם תמיד בשבילי ולא רק כשנוח...
לגביי ההפסקה שלי-עברנו דירה למקום מרוחק מהאיזור בו היתה הנבחרת הארצית,ואני כבר הייתי בשיא האנורקסיה אז פשוט שקעתי וויתרתי....עד היום אני מוצאת את עצמי עושה תרגילים ואין לך מושג כמה כיף זה לעשות זאת היום ממקום אחר,בשביל עצמי ולא בשביל לקבל "ציון".
ואגב,ייעוץ אצל דיאטנית ו\או טיפול הוא סודי וחל עליו חיסיון כך שהחשש שלך שידעו הוא לא מה שצריך למנוע מבעדך לעשות את הצעד הזה בשביל עצמך...
מאחלת לך שתשכילי לקבל את עצמך כמו שאת ולהבין שההישגים שלך והריקוד שלך הם מי שאת וכל עוד שזה עושה לך טוב,זה מספיק.
המשך ערב נעים,
קרן אור

וואו היית בנבחרת הארצית?! איזה כיף! באמת חבל שהגעת לאנורקסיה והכל.. אבל אם עכשיו את ממשיכה לעשות את מה שאת אוהבת אז זה פי מליון יותר טוב ויותר שווה!!
האמת שלמרות כל הלחץ של ההופעות, התחרויות וכל החזרות שבינהן אני עדיין נהנית מהריקוד וגם עושה בבית תר' וריקודים שאני אוהבת במיוחד. רק שאצלי זה יותר לעבוד על גמישות בכיף עם מוזיקה כדי להגיע למקסימום של עצמי..
אני יודעת שאולי אני צריכה לעשות משהו עם האכילה שלי, אבל כשאמרתי שאני לא רוצה שידעו התכוונתי לזה שאפילו ללכת עם ההורים אני לא יכולה כי אני לא מתכוונת להגיד שיש לי איזה בעיה או משהו.. אם רק ידעו (למרות שאולי מרגישים ומתעלמים..) שבגלל זה אני לא אוכלת הם לא ירשו לי להמשיך לרקוד, ועם כל הלימודים (אני בבגרויות עכשיו...) אני אמות בלי הריקוד שמוציא אותי מהלימודים ההיסטרים... בכל מקרה אני דווקא מרגישה שקצת משנה את הגישה, אפילו הסכמתי לקחת היום 2 סנדויצ'ים לבי"ס (אמנם לחם קל ועד שעה 4.. אבל זה יותר טוב מלפני ההופעה שהייתי לוקחת רק מלפפון חחחח).
אגב קוראים לי נוגה, נחמד לדבר איתך ולשתף, את עושה עבודה מדהימה, אני במצב טוב אבל לבנות שהדרדרו יותר את פשוט עושה דבר קדוש וכל כך חשוב! הלוואי שאף אחד לא היה מגיע למצב הזה של הורדת קלוריות מיותרת ושאר הדברים הנוראיים שקשורים להפרעות אכילה...

אני יכולה להבין אותך לגביי הפחד לשתף...אבל אני חושבת שלפעמים יש לנו נטיה לחשוב איך אחרים יתמודדו עם "הבעיה" שלנו מאשר להבין שאנחנו בסה"כ הסובלות היחידות...אנחנו מעמיסות על הגב שלנו תפקיד שהוא בעצם לא שלנו...
ואני יותר משמחה שלקחת איתך היום סנדויצים(נכון זה לחם קל,אבל זאת התקדמות ואל תמעטי בערך של זה...שאפו יקרה!) אני מאמינה גדולה בצעדים קטנים.ואני מקווה שהיום את "תפרגני" לגוף שלך קצת יותר.(כדי להגיע למקסימום תוצאות,את צריכה מקסימום כוח,לא??)
ותודה על המחמאות,גרמת לי להסמיק על הבוקר(איזה מזל שאף אחד לא רואה...) ותאמיני לי שזה הרבה,כי אני לבנה מאוד...
יום נעים,ואני כאן תמיד,
קרן אור

היי,
תודה רבה לך.. את עוזרת לי להסתכל על הדברים קצת אחרת.. הלוואי שאני גם אצליח לאהוב את עצמי יותר.. לפעמים אני באמת מקנא באלה שנראות הרבה פחות טוב ממני, רוקדות פחות טוב ולמרות זאת יש להן בטחון עצמי גבוה מאוד שגורם להן להראות יותר טוב.. יום אחד אני גם יהיה כזאת :) יום טוב.

זה רק גורם לנו להבין שאושר הוא משהו שבא מבפנים.הכרת התודה על מה שקיבלנו ולא על מה שלא.זאת כנראה זווית ההסתכלות שאנחנו צריכות לאמץ.
ערב נעים,
קרן אור.

היי, כמה שהבנתי את כל מה שאמרת אבל עדיין אני חושבת (אולי אני סתם צריכה להפסיק לחשוב) שיש לי בעייה..
אני כל הזמן אבל כל הזמן לא מפסיקה לחשוב על איך אני מרזה.. הייתי אצל דודים ואכלתי מלא (יותר נכון רגיל לפיהם.. מלא מלא מלא בשבילי..) כולל כל הדברים המשמינים (אפילו בורקס!) וחזרתי משם בהרגשה נוראית. אני לא יודעת מה עובר עליי אבל מאז אני לא מפסיקה לחשוב על איך להעלים את מה שאכלתי, שוב חזרתי לא לאכול, היום לא אכלתי כלום.. ובנוסף לזה, ניסיתי לעשות דבר נוראי ממש! ניסיתי להקיא שזה הדבר שהכי מגעיל אותי בעולם! חשבתי שאם רק חד פעמי אני אעשה את זה.. אבל לא הצלחתי לשמחתי. ופגעתי בעצמי, ממש כואב לי ויש לי בחילה.. למה זה קורה?! אני באמת מבינה שזה דבר נוראי לא לאכול ופי מליון להקיא, אז למה במציאות אני לא קולטת את זה?!
אני כאילו בין שני עולמות, מצד אחד רואה את הדבר הנוראי שנקרא הפרעת אכילה ומבינה את המשמעות שלו, אבל מצד שני אני לא מסוגלת לאכול רגיל כי יש לי רצון עז לרזות.. ובמיוחד שלא עשיתי ספורט יומיים אז בכלל המחשבות הורגות אותי...
לילה טוב, נוגה

נשמע שעל אף ההבנה שההתנהלות היום יומית שלך מנוהלת ע"י האוכל\הימנעות ממנו\התעמלות אובססיבית את לא מצליחה לשלוט בזה.ואת לא היחידה,אגב.זה הזמן לקחת אחריות על החיים שלך ולפנות לקבלת עזרה.זאת יכולה להיות פניה לרופא משפחה לדיאטנית ליועצת בי"ס,מה שתבחרי.אבל אם את רוצה לעצור את התהליך הזה כדאי שתתחילי טיפול.
צר לי שאין ביכולתי לומר או לעשות משהו אחר,אבל אם זה היה פשוט כ"כ כבר היית מצליחה לצאת מזה בעצמך,נכון???
אני כאן מבינה תומכת ומחבקת אותך...ומקווה מאוד שתמצאי את הדרך להיעזר באנשי מקצוע.
מאחלת לך שבוע נעים,
קרן אור

אני לא יודעת עוד למי אפנה ומתי (אם בכלל... צריך אומץ רב לא?!..) אבל תודה רבה על הדאגה והתמיכה!
שבוע נהדר שיהיה!

אני כאן כדי לעזור לך ולכוון אותך אם וכאשר תחליטי שאת רוצה...
שלך,
קרן אור

אני יכולה להבין את התסכול שאת חשה..אבל מצד שני,אם את לא מדברת ומספרת לה-תהיה הפסיכולוגית הכי טובה שיכולה להיות -היא לא ממש תוכל לעזור לך.לכן את צריכה לברר עם עצמך,לטעמי,מהיכן הקושי להיפתח אליה-האם זה ממקום שלא סומך עליה או מפחד להיפגע או שמא חוסר כימיה??אם זה מחוסר חיבור וכימיה-נסי למצוא מטפלת אחרת.ואם זה ממקום שלך-זה הזמן לפתוח איתה את הקלפים ולספר לה מה את חשה לגביי "היתקעות" הטיפול שלכן.להפסיד הרי אין מה-גם כך את לא מוצאת את הטיפול יעיל..אבל מהצד השני את כן יכולה להרוויח-כי תוכלו לברר יחד מה את מרגישה ואולי מתוך זה יגיע הפתרון.
כך או כך,אל תוותרי על עזרה לעצמך.ותבואי מוכנה וכנה לקראת השינוי והתהליך הזה.זה לוקח זמן,אבל שווה,מניסיון.
קרן אור.