פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

תודה ע"כ שאת משתפת אותנו בתהליך כ"כ משמעותי וכ"כ בריא.אני חושבת שאת ראויה להערכה ולהערצה על הדרך שאת עושה,ועוד ללא עזרה מקצועית.זה רק מראה את מה שאני מאמינה בו-שאפשר לשנות את הכיוון ולזכות בחיים נורמליים ובריאים בשביל עצמנו.
מאחלת לך המשך הצלחה בתהליך,ואשמח אם תעדכני אותנו ותמשיכי לשתף אותנו.אני חושבת שזה מכניס הרבה אופטימיות ותקווה להרבה מהבנות.
שבת שלום וחג שמח,
קרן אור

גם אני עכשיו באותו תהליך
כבר חודש וחצי ועליתי 5 ק"ג (מ BMI 17 עליתי ל 19)
לא קל... אני יודעת...
אני בוכה לפעמים ושונאת את עצמי (על כך שאני חזירה ושמנה)
אבל הבריאות חשובה יותר....
בהצלחה!

אכן התהליך הוא לא קל אבל אני שמחה שעשית את השינוי הזה.עם הזמן זה ילך ויהיה קל יותר.
הבריאות אכן חשובה מהכול ושווה את כל הקשיים שבדרך.
רק הצלחה ובריאות,
קרן אור

כדי לשמור על תקינות המע' ההורמונלית צריך אחוז שומן מסוים בגוף.כל שינוי מתחת גורם ישר לשיבוש המערכת ההורמונלית.לכן עצתי לך,ללכת אפילו למפגש אחד עם דיאטנית כדי לשמוע חוות דעת לגביי התפריט החדש שסיגלת לעצמך(אולי יתגלה שאת לא מגיעה למכסת הקלוריות הדרושה לגופך או למחסורים בתוספי מזון חיוניים),ולפנות לרופא נשים באם המחזור ממשיך לאחר .
בהצלחה,
קרן אור

קודם כל כל הכבוד על התהליך שהתחלת בו,אני יודעת שוודאי לא קל לך.
בדר"כ מתרחשת עליה במשקל עד שהגוף מתחיל להתאזן ואז היא נבלמת.
אני לא יודעת האם הגעת למשקל היעד שלך בכלל,אבל זאת בהנחה שהגעת.(ואם לא,אז בוודאי שהעלייה היא הכרחית).
לכן עצתי היא -אל תדאגי.תמשיכי לאכול מאוזן ולעסוק בספורט והאיזון המיוחל יגיע אף הוא בקרוב.
חג שמח ובריא,
קרן אור

חג שמח לך יקרה אחת,
תבורכי על כל מה שאת עושה!!
חג אביב שמח....
והנה הגיעה סופה של תקופה ותחילתה של תקופה חדשה!

נשיקות לך,
פשוט אני

לא נשמע שמה שיש לך היא הפרעת אכילה.
מדוע את משתמשת בחשיש??וידוע כי חשיש מגביר את התיאבון....לכן במקום לדאוג מההגדרה של ה"א הייתי ממליצה לדאוג ולטפל בבעיה שמובילה אותך לשימוש יום יום בחשיש שנחשב כיום כסם.
קרן אור

רננה היקרה,
הרשי לי לומר לך קודם כל-
תקופה של שנה ממש לא נחשבת ל"תקופה אחרונה"-תקופה של שנה שבה את משתמשת
בחשיש יומיומי זה ממש לא מגדיר משהו טוב, אינני יודעת אם זאת הפרעת אכילה, אך ברור לי
שזה משפיע רבות על חייך, אולי כדי שתפני לטיפול שיעזור לך להבין ממה נובע השימוש בחשיש..
לא חשיש זה טוב וגם לא שתי חפיסות שוקולד במכה אחת...בוודאי לא כל יום.
אני גם לא ממש מבינה מדוע את צריכה לראות אם את מוגדרת כאחת שיש לה הפרעת אכילה..
במקרה שלך למרות שאני לא מכירה אותך כלל, לא נראה לי שזאת הבעיה...
כי כפי שאת אומרת-החשיש זה מה שעושה לך את החשק לאכול כמות כזאתי של שוקולד, זאת אומרת שאם לא תעשני חשיש, גם לא תאכלי שתי חפיסות שוקולד....אני צודקת?
חישבי ע"כ.
לילה נעים,
פשוט אני

כמו כל דבר,גם שינוי תזונתי צריך להתאים לך,לאורח החיים שלך ולהעדפות שלך.דיאטות בזק או צמצום משמעותי בסך הקלורי לא יביאו לשינוי המיוחל,ובטווח הרחוק אפילו יגרמו נזק לחילוף החומרים.לכן אם את רוצה לרדת במשקל,למה לא לעשות זאת בפיקוח דיאטני,כך שהירידה במשקל תהיה מבוקרת ובריאה??
שבוע נעים,
קרן אור

שלום לך אנה..
אני מתארת לעצמי שאנשים שירדו הרבה תמיד יש להם את החשש מלעלות שוב פעם, הרי למה
בעצם היה כל המאמץ בירידה, נכון?
אבל אני לא חושבת שצריך לחיות בסבל מתמשך ובשקילה יומיומית שגורמת לך לדיכאון ולחרדה
תמידית.
אני חושבת שאת צריכה ללכת לטיפול וכך תהיה לך "מלווה" במשך הדרך, עד שתקבלי את עצמך
ותביני שאת לא נמדדת ע"פ משקלך והתנודות בו, אני מאמינה שבאיזשהו מקום ספורט פעמיים
בשבוע (לא אינטנסיבי) יעזור לשיפור הרגשתך, לא בגלל שריפת הקלוריות, אלא כי בעצם העיסוק
בספורט יש המון אנרגיות חיוביות והרגשה טובה לגוף ולנפש בעיקר.
תדאגי לעצמך ואל תזניחי זאת..לפעמים עובר יותר מדי זמן, "שוכחים" ויש תוצאות שליליות.
מאחלת לך רק טוב

פשוט אני

מודעות והכרה בבעיה היא שלב מתקדם בדרך לפתרונה.מה לעשות??ראשית לפנות לטיפול משולב-תזונתי ונפשי כדי להבין את המשמעות שעומדת מאחוריי מה שאת מכנה האובססיה לאוכל.
לצערי אין קיצורי דרך...
מתחברת גם לדבריה של פשוט אני.
שבוע נעים
קרן אור

מחכים לך פה בקוצר רוח
קרן אור אהובה

היני השבוע חלף ועבר לו מהר ואני כאן שוב..

יש את הספר "המבוך" מאת סיגל תמיר בנימין,שמדבר על התמודדות עם בולימיה.
מעבר לזה אני יודעת שקיימים עוד ספרים,אבל אינני מצליחה לזכור את שמם.אולי מישהו מהקוראות תוכל להמליץ לך.
קריאה מהנה ובריאה,
קרן אור

נשמע שהמחשבות על האוכל השתלטו לך על החיים ועל ההתנהלות היום יומית שלך,נשאלת השאלה-למה???בדר"כ התעסקות באוכל באה לחפות על משהו עמוק יותר,על רגשות שאת מעדיפה לא להתמודד איתם...רק את יכולה לדעת מתוך היכרות עם עצמך מה בעצם את מסתירה.כל המחשבה על ללכת לטיפול היא במקומות שאי אפשר להתגבר\להתמודד לבד עם הדפוסים האלו,ולי נשמע שזה עבר את המקום הזה,שהרי אם היית יכולה היית כבר משנה זאת ,לא??
מה שאני יכולה להציע לך כאן בפורום הוא תמיכה ומקום להעלות את התחושות והרגשות הללו בדיוק בזמן שאת מנסה להסוות אותם במחשבות על האוכל..אבל היכולת הוירטואלית הזאת היא מאוד מוגבלת,שהרי אינני מכירה אותך..
רק את יכולה להפסיק את הספירות והמחשבות,אבל צריך להיות מספיק כנה ומספיק אמיצה להסתכל לפחד ולאמת בעיניים.
את יותר ממוזמנת לנצל את הבמה הזאת כדי להתחיל איזה משהו,ולו הקטן ביותר.
שיהיה המשך יום נעים,
קרן אור.

ישבתי וחשבתי ולכן לקח לי כמה ימים לענות לך, אמרתי לעצמי למה אני עושה את זה למה אני אוכלת מתוך איזה הרגשה מסוימת ולחץ ולא רעב
לא יודעת עם השתגעתי כבר ספר אם כן, וספק עם יש מישהו שהיה גם במצב שלי פעם.
אני אוכלת כנראה מתוך לחץ,הרגשות שונות
ותודה שהארת את עיני, אני רוצה להתחיל לעשות דברים ולהנות מהם בלי להחשוב על אוכל האויב הזה.

תודה שבת שלום.

יש כ"כ הרבה אנשים שאוכלים מתוך רצון לא להרגיש,מתוך רצון להדחיק את הכאב שעולה...את לא לבד בקטע הזה.כל ה"א בוססות על ורק על מרכיב נפשי,שהרי אם הכול היה פיזי בלבד,מזמן לא היו הפרעות אכילה..הבעיה היא שהכול מורכב,וכל סיפור שונה מרעהו,כל אחת מגיעה ממקום אחר למצב אבל המשותף לכולם שאם את רוצה לקום ולשנות,את צריכה להתמודד עם הרגשות האלו,וזה לא קל לבד.לכן תמיד ממליצים לפנות לטיפול.לפעמים מספיק שרק יעירו את תשומת ליבך בדיוק למקום,לשניה לפניי שאת אוכלת ממקום של לחץ,כדי ליצור איזשהו התחלה של שינוי.
לכן עשי מה שאת חושבת שהכי מתאים לך,מה שהכי יקדם אותך לקראת השינוי,כולל להיעזר בכול מי שנמצא סביבך.
מאחלת לך גם שבת שלום.
קרן אור

ואת חושבת שזה מה שיעזור לי ממש לא נראה לי, שעזרה תעזור לי אני חושבת שזה אני אני צריכה לקום בבוקר ולאהוב את עצמי מה שלא עשיתי הרבה זמן,
ואני בתקופת לחץ ולכן לפעמים אני נוטה לאכול קצת יותר, אך אני מבטיחה עכשיו אני מתחילה לאכול טוב ומסודר, ובואי נקווה שזה לא יקרה לי שוב,
עם כן, אני אפנה לפסיכולוג של בית ספר וידבר איתו, אני לא שוללת את הצעתך ולא מונעת טיפול
אבל קודם אנסה בעצמי.

בכל אופן, תודה!

תראי,אני לא יודעת כמה זמן את כבר בתוך זה והאם ניסית בעבר לצאת מזה.ברור שאם הדבר אפשרי,עשי זאת לבד.ואם לא,אל תשללי מראש מקום של טיפול.
את מעלה את "אני צריכה לאהוב את עצמי"-ברור,מכאן הכול מתחיל.כל אחד צריך לאהוב את הבבואה שנשקפת אליו מהמראה,אבל היא לאו דווקא חיצונית.לעולם לא נהיה מושלמות,ואין צורך בכך.החוכמה היא לדעת לאהוב את מה שיש ואת הדברים הטובים שקיימים בנו ולקבל גם את מה שפחות.אבל כמה אנשים את באמת מכירה שאוהבים את עצמם???איזון,איזון איזון...
מאחלת לך שתמצאי בתוכך את הכוחות לטפל בעצמך,בכל דרך שתראי לנכון.
קרן אור

עישיתי כנראה טעות, שפניתי לכאן ממש ככה, אני לא יודעת למה אבל הרעיון שנכנסתי לפורום שאני בכלל לא קשורה אליו מוציא ואתו מדעתי
את עוד יותר סלחי לי שגעת אותי, אני לא מבינה אותך, מצד אחד כתוב "תמיכה " מצד שני אני מרגישה איום כבר כאן, המחשבה שאת רומזת לי ללכת לטיפול לא עושה לי טוב את יכולה
להגיד את זה במילא זה מה שכולם עושים בסוף זה פתרום לכל דבר,
אני לא צריכה טיפול אני בסדר, זאת רק תקופה,
בכל מקרה את לא צריכה להתיחס עלי כאילו אני חולה באיזה מחלה נוראית,
זה רק מוסיף למה שזה לא,

אין לי מה לוהוסיף כאן להי'ת!

התלבטתי מה לענות למה שכתבת...והחלטתי כן לענות מהמקום שאני מאמינה שאת מנסה לשכנע את עצמך.את פנית לכאן ביוזמתך,מתוך קושי שלך,מתוך מה שאת מתארת כאכילה ריגשית שאת לא מצליחה לעצור..מה בעצם ציפית???שאלטף אותך ואגיד לך שזה בסדר???שאאמין לכך שהכול בשליטה??אם זה היה כך ,ואם לא חשבת שיש לך ה"א כלשהי,לא היית נכנסת לכאן מלכתחילה לבקש תמיכה.מה המילה הזאת אומרת לך??לתמוך בך להמשיך??להגיד לך שתמיכה וירטואלית,בלי להכיר אותך בכלל תחליף בשבילך טיפול??האם חשבת פעם שאם כולם אומרים לך ללכת לטיפול זה לאו דווקא בא ממקום רע כמו שאת נוטה לחשוב??יכול להיות שאולי אנחנו צודקים??
ועל מה את כועסת בכלל????על האמת???
אף אחד לא רמז כאן שיש לך מחלה נוראה,אני האחרונה שאעשה זאת בייחוד לאחר 11 שנה בה"א.אבל זה גם נותן לי את הזכות כן לנפנף באמת כשאני רואה אותה.מצטערת לא מאמינה במשהו אחר.זה לא המטרה של הפורום.
אני מצטערת אם משהו בדבריי פגע בך,אבל אם תקראי שוב את כל השרשור בצורה אובייקטיבית ופתוחה,תביני כמה לא כך הוא הדבר.
תמיכה היא עזרה למישהו ,נתינת "פוש" נוסף בדרך להחלמה,היא לא תחליף של טיפול מעמיק .
ההתנגדות שלך מתקפת את הרגשתי שכן יש לך ה"א,שכן אם לא לא היית נעמדת כך על הרגליים האחוריות אלא מנסה בדרך אחרת כן להכיל או מאידך להסביר אחרת.
אני באמת מאחלת לך בריאות תמיכה ואהבה עצמית היכן שתרשי לעצמך למצוא.
קרן אור

בדיוק במקום שהכי קשה לך,זה המקום הכי טוב להיות בו,לא לוותר לעצמך.לגלות את השקרים שה"א מסווה..לא לפחד להסתכל לאמת בעיניים,כי רק מהמקום הזה יתחיל השינוי המיוחל.
אל תוותר לעצמך על עצמך!אל תוותרי על הטיפול,כי הוא נשמע לי מוביל.מה היית רוצה שלא יפתחו את הפצעים??זה הרי לא יגרום להם להיעלם,זה לא יעצור את הדימום הפנימי...
ה"א היא הפלסטר השיטחי,שלא יכול לעצור דימום פנימי גדול יותר...
ולמה שלא תשתפי אותה בכך שקשה לך??למה לא לדבר על זה ואולי ללכת "בעדינות" יותר כדי שתוכלי לשאת זאת??
לי נשמע שאת במסגרת המתאימה,למרות שאינני יודעת כמה זמן את נמצאת בטיפול,מה הרקע שלך ומי את.
אשמח לשמוע יותר ע"מ שאהיה ספציפית יותר.
המשך יום נעים
קרן אור

אני מכירה את הטיפול בשניידר מקרוב..
האם זה נסיון אובדני ראשון שלך?
מימה את סובלת? איזו הפרעת אכילה יש לך?
קחי בחשבון שבבי"ח שניידר לא אוהבים משחקים מהסוג הזה.
את עוד יכולה למצוא את עצמך מאושפזת בנס ציונה שזה בי"ח פסיכיאטרי!
אל תשחקי בגורל שלך כי אחר כך את תצטערי על כך.

אשמח לענות לך על עוד שאלות.

מעיין

נסיתי פעמיים אבל זה הראשון.
אני לא חושבת שיש לי ה"א..אני כרגע הולכת למרפאה לה"א וזה מה שהפסיכיאטרית אמרה לי..עדיין לא יצא לדבר כ"כ על הה"א..
ואיזה משחקים?..
אני לא יגיע לנס ציונה..יכול להיות שיאשפזו אותי אישפוז בית..
אני לא מצטערת,אני לא משחקת איתו אניפשוט לא רוצה להיות כאן..

תודה ושבת שלום

אני לא מכירה את הטיפול בשניידר,אבל ניתן לאשפז אותך אישפוז כפוי עקב נסיון התאבדות..האשפוז ממש לא מדאיג אותי,מדאיגה אותי העובדה שניסית להתאבד..אולי במקום להאיבק תפני את האנרגיה שלך למקום הטיפולי שיעזור לך כן למצוא את הסיבות למה כן לחיות(ויש הרבה כאלו).
לפעמים אנחנו עוברים קשיים בחיים,ובתוך כל השחור הזה,אנחנו לא חושבות שיש עוד תקווה,אבל דווקא מהמקום הזה כן חשוב לקבל ברצון ואהבה את הידיים שמושטות לקראתנו לעזרה.ואני בטוחה שאם רק תרצי הם יעשו הכול כדי לעזור לך לעבור את זה.אי אפשר לברוח מהאמת,מוטב להסתכל לה בעיניים ולא לוותר.להילחם ולא מתוך חולשה.
מאחלת לך בריאות,
שבת שלום עם עצמך ועם הסביבה,
קרן אור.

יאשפזו אותי גם ככה..או בבית או בשניידר.
ניסיתי להתאבד ואני ממש לא חוששת לנסות שוב.אני לא יודעת עם אני נאבקת,אין לי כוח לקום בבוקר כי אין בשביל מה ובשביל מי לקום.
ותאמיני לי שאין טעם לחיות.
נכון,יכול להיות שיש תקווה,השאלה למי.לי אין את התקווה הזאת.
אני לא אופטימית,כבר ממזמן לא.לפחות אני לא חייה בבועה שהכל יהיה בסדר כי אני יודעת שלא.
כ"כ הרבה פעמים ברחתי מהאמת,או שפשוט לא רציתי לראות ולקבל אותה.
לא יכולה להסתכל לאף אחד בעיניים.אני מגעילה,כ"כ מגעילה.
עזבי..רע לי..

שבת שלום וסורי על הכל

תראי,אני לא מכירה אותך ולא מכירה את הסיבות שגרמו לך לקבל החלטה דרמטית שכזאת,אבל אני מאמינה שיהיו הסיבות הכי "מוצדקות" שיכולות להיות,לכל אדם יש זכות לחיות ולהיות מאושר.אין לנו שליטה על מה שקורה לנו בחיים,לעיתים,אבל יש לנו שליטה על התגובות שלנו ואיך שאנחנו תופסות את הקושי.קל לוותר,תאמיני לי,הייתי שם כ"כ הרבה פעמים.אבל אני לא מאמינה בהנחות.אני חושבת שהאומץ האמיתי הוא לקבל את המציאות,להשלים איתה ומתוך זה לקחת את המצב בידיים שלנו ולהחליט שזה לא "יגע " בנו יותר.
אני מאמינה שיש בך איזשהו גרעין שכן רוצה לחיות(וזה שאת נכנסת לפורומים השונים במידה מסוימת מעידה ע"כ),רק שעכשיו קולו חלש..האיחזי בו,והוא יגבר.צאמיני בעצמך,ותקיפי את עצמך באנשים (ואני מאמינה שיש הרבה כאלו) שרוצים שיהיה לך טוב.
אני לא יכולה להגיב יותר כי אני לא יודעת בת כמה את,מה הרקע שלך,מה עברת..אבל למקרה שתרצי להשמיע אני כבר קול אחד שרוצה להאזין...
קרן אור

שלום לך
אני סבלתי מהםרעות אכילה כמו בולמיה ואנורקסיה שנים רבות
עברתי כל מיני סוגים של טיפוליים , כרגע אני בשלב השתפרות ושינוי חיים כבר חודש וחצי
אחרי כל מיני נסיונות , דיכאון בולמוסים והרעבה עצמית שנמשכו שנים אני פניתי להומאופטית במרפאת קופ"ח כללית וקיבלתי טיפול , עד כמה שזה לא מוזר זה הצליח , אבל עם הרבה רצון
והאבה מאמץ מצידי , אני מאד ממליצה
תהיו חזקות ועל תותרו על עצמכם ועל חיים שלכם
תנסו את מה שניסיתי , אולי גם נסיעה לחו"ל יכולה לעזור , שוניו אווירה ונכונות לשנות את החיים והתייחסות לעצמכן !!

בהמשך לשיחתנו מהעבר,אתה יודע ששמן ורזה זה בראש....הרי ברור לך שזה אף פעם לא יספיק,כיוון שישנו חלק בתוכך שרעב,רעב לדברים אמיתיים שחסרים לך...ושום צום או התעמלות או מספרים לא ישנו וימלאו את החלל הזה,שאותו אתה מנסה להרעיב.
אין מנוס מלפנות לטיפול.אם אתה רוצה להתחיל לשנות את התפיסה שלך את עצמך,להתחיל לחיות חיים אמיתיים ומלאים,הפסק להציב לך יעדים בלתי אנושיים,ופנה לקבלת טיפול.
אם נשאר בך איזה קול קטן שרוצה משהו בשביל עצמך,אתה יודע מה אתה צריך לעשות.ועדיף עכשיו לפניי שיהיה מאוחר מידי.
מאחלת לך את הכי טוב שיש,ומקווה שאתה תתחיל לאחל אותו גם לעצמך,
קרן אור

וזה בדיוק ממה שאני מפחד אני חושב... אם אני אפסיק מה ישאר לי.....כלום.....

אם אתה לא רוצה לעזור לעצמך,אז מה אתה מצפה ממני???
הגיע הזמן להביט לפחד בעיניים,בליווי תמיכה מקצועית,ולהתחיל לעבוד כדי שתגלה שיש לך עוד הרבה דברים טובים אחרים(ואני רואה אותם לנגד עיניי בכל היסטוריית החיים שלך),בלי קשר למראה החיצוני שלך...
שבת שלום,שלום עם עצמך,כל השאר יבוא אח"כ,
קרן אור

אז זהו זה קרן.. זה לחיות או למות בשבילי....הגעתי למסקנה הזאת... אחרי שהתעלפתי ואושפזתי היום אחרי ריצה הגעתי למסקנה הזאת... יש יותר בחיים האלו מאשר משקל ומראה...אז יכול להיות שבגלל מצב מסוים שאני נמצא בו אני מדבר כך... אבל אני יהנה מהספק...אני ביליתי את השנה האחרונה בעיסוק אובססיבי במשקל ובהרזיה...כמו שאמרת זה חיפה על בעיות אחרות , יותר עמוקות ....ניסיתי למצוא הגדרה למי שאני .. מה שעושה אותי בן אדם... שמחתי שהיתה לי מטרה בחיים ... להוריד משקל.. אכן מטרה אצילית.. אבל איפשהו במהלך הדרך איבדתי את עצמי יותר מבעבר..איבדתי את החברים ,איבדתי את המשפחה,איבדתי את המטרה לחיות... אז הגעתי לצומת דרכים...אם אני מחליט לחיות אז אני אחיה ... ואם לא אז כבר עדיף למות... אין טעם להתנדנד בין שני הדרכים... הרבה זמן הרגשתי כמו פאזל שהחתיכה שלו חסרה... העיסוק האובססיבי בהרזיה מילא את הפאזל הזה לזמן מסוים... אבל גם אני כשמוחי מעורפל יכלתי לשים לב שהחתיכה הזאת פשוט לא מתאימה... המשכתי בזה למרות כל .. זה מילא לי חלל שלא הצלחתי לסגור..אבל היום קרה לי משהו שונה... אני לא יודע אם זו היתה המכה שקיבלתי בראש או התרופות... הייתה לי הארה.... אף אחד מאיתנו בעולם הזה לא מרוצה מעצמו... כולנו היינו רוצים לשנות משהו בעצמנו ... פיסית ופסיכולגית ... אבל זה מה שעושה אותנו בני אדם... לדעת שאנחנו לא מושלמים,ואי אפשר לקבל הכל.אז הנה הגעתי לצומת דרכים... אני יכול לבחור בדרך הקלה.. זאתי שבחרתי בה כל כך הרבה פעמים בעבר...רוב הסיכויים שאם אני אבחר בה אני לא יהיה פה בתוך מספר חודשים.. אבל אני גם יכול ללכת בדרך חדשה... שלא הלכתי בה בעבר... הדרך הזאת קשה יותר ... ומלאה במהמורות ...זה לא משהו שהרתיע אותי בעבר.. לטוב ולרע...אז כן זה הכל או כלום ... אבל בדרך ההפוכה... אני חושב שאני אלך בדרך של השיקום ואתם יודעים מה? אני אקיא דם ויאבק... אבל לפחות זה יהיה למטרה הנכונה ... תודה לך שהארת לי את הדרך... דניאל.

אני יותר משמחה לקרוא את מה שכתבת.זה הזכיר לי הרבה מעצמי,כי בעברי כמעט הגעתי למצב של התקף לב לילה אחד,וזה היה הלילה ששינה את חיי.וכן,היו הרבה קשיים בדרך,לפעמים אפילו רציתי לוותר,להפסיק להיאבק,אבל נאחזתי בכול,בכל מה שיוכלתי,כי ידעתי שאין אמצע זה שחור או לבן,וההחלטה התקבלה.וכמו כל החלטה שקיבלתי בעבר הלכתי עם זה עד הסוף.אני תמיד אומרת שלפעמים כמו במלחמה אנו עשויים להפסיד בכמה מערכות,אבל אני רוצה שתזכור שמה שמשנה זאת השורה התחתונה-לנצח את המלחמה(ואתה הרי יודע לנצח,לא??).
שמור את מה שכתבת כאן היום,זה ילווה אותך תמיד אם יהיה קצת קשה,יזכיר לך לשם מה אתה עושה את זה.
אשמח לשמוע איך עובר עלייך כל התהליך,ללוות ולסייע,ואני מאמינה בך דניאל,אתה מסוגל וראוי לחיות חיים תקינים,מלאים ומאושרים.
אתה רק צריך ללמוד להאמין בעצמך,גם זה יבוא.
שלך,
קרן אור(ובבקשה לא לכתוב את השם הפרטי שלי כאן,מחקתי אותו מההודעה הקודמת.תודה).

את מתארת שני קצוות שאת נמצאת בהם-מצד אחד אכילה מועטה,מצד שני התקף.הפתרון נמצא איפשהו באמצע.הרי ברור לך שמה שגורר התקף הוא אכילה מצומצמת ,שתביא להתקף ,שמצידו יוביל שוב לאכילה מצומצמת.אני מבינה את הפחד,אבל דווקא מהמקום הזה כן חשוב שתפני לדיאטנית ע"מ שתרכיב לך תפריט שתוכלי לחיות איתו ויתחשב בצרכים וברצונות שלך,והכי חשוב ימנע את הבולמוס הבא בתור התחלה.אם גם זה לא יעזור פני לקבלת טיפול כדי להבין למה את מגיעה למקומות שהאוכל בהם הוא "הפה" שלך.
מאחלת לך הרבה בהצלחה,
קרן אור