פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

שלום, יש לי מחשבות טורדניות שמקורם בחרדה מתחושת חוסר הבטחון הכללי והספק שהן יוצרות. זאת אומרת, הפחד שלי הוא מלהרגיש חוסר בטחון עצמי "בכל" והרגשת הספק שנובע בעקבות המחשבות הטורדניות, כאילו לערער ולהטיל ספק בכל דבר. העניין הבעייתי הוא שיש בפחד ובמחשבות האלו סוג של היגיון - הרי שחוסר הבטחון ממנו אני חושש אכן מתממש באופן מסוים, ולאחר שאני קצת שוקע במחשבות הטורדניות הללו אני אכן מרגיש מעין תחושת ניתוק ותחושת ספק שאליה אני מתכוון. אני מרגיש שאני מסוגל ורוצה לפתור את הבעיה בעצמי, לדעתי אני שוגה בהערכה ובגישה שלי כלפי הבעיה ובתחושת חוסר הבטחון אליה אני מתכוון. האם התופעה מוכרת לך? אשמח לתגובה ועצה, תודה

שלום רב!
כבר יותר משלוש שנים שאני נלחמת בהפרעת חרדה. בשנתיים האחרונות אני מפחדת מאוכל ומכל חומר זר אחר ה"מאיים" לחדור לגופי- כמו זריקות וכדורים. יתכן מאוד שהפחד הזה הגיע מהתקפים שבאו במקביל לאכילה, שחשבתי שאני נחנקת. המצב אמנם לא מתדרדר ואף לעיתים נראה כי הוא משתפר, אך פחד ממאוכל מונע את תקינות החיים שלי. חשוב לציין כי לאורך שלושת השנים הללו אני מטופלת על ידי פסיכולוגית אשר אומנם שיפרה את מצבי הכללי בצורה משמעותית, אך לא התמקדה בבעית הפוביה הספציפית ממזון. אודה לכם אם תוכלו ליעץ לי מה הטיפול המועדף לדעתכם בבעיה מסוג זה.

תודה רבה!

שלום רב,
אני כבר הרבה שנים סובלת מהתקפי חרדה שאיך שהו הסתדרתי עד ככשיו ואף פעם לא הייתי בטיפול ולא לקחתי תרופות. בזמן אחרון התקפי החרדה שלי בילתי ניסבלים, וכל סימפטום גופני הכי קטן גורם לי ממש לשיתוק ופחד נוראי שמתפתיח אצלי משהו מאוד קשה.
מאחר וזה קורה לי כמה פעמים ביום וכמעט כל יום וכל פעם סימפטום אחר או אותו סימפטום חוזר על עצמו. כמובן שאני מיד קוראת באינטרנט ואז אני גם מתאימה את הסימפטומים למחלהמ או להפך והחרדה רק עולה.
היום הגעתי למצב שאיכות החיים שלי ממש לא טובה והכי חמור שאני הורסת גם את איכות החיים של בן הזוג שלי. נורא פוחדת מרופיאם לכן משתדלת לא ללכת. אני מוכנה לכל טיפול הן פסיכולוגי והן תרופתי. לא יודעת איזה טיפול יכול לעזור לבעיה זו. אז אשמח לקבל המלצות לאיזה כיוון ללכת מה יכול לעזור.
רב תודות.

לפני 6 ימים התחילה לי דלקת חריפה בדרכי השתן המלווה בדם בשתן.

הגעתי לרופא והתחלתי טיפול אנטיביוטי עם אנטיביוטיקה מאוד חזקה.

התגובה לאנטיביוטיקה היתה טובה וסימני הדלקת חלפו דיי מהר אבל התחלתי להרגיש חולשה ממש נוראית והרופא הוריד לי את מינון האנטיביוטיקה.

תוך כדי החולשה הנוראית התחלתי לחוש סימנים של התקפי חרדה. (אציין שבעבר היו לי התקפים בתקופות שונות שחלפו מעצמם וגם דיכאון לאחר בעיה בריאותית מתמשכת שטופל עם סרוקסט למשך 4חודשים).

היום ביקרתי שוב אצל הרופא, בבדיקה קלינית נראה הכל תקין אבל אני מרגישה חולשה נוראית, התקפי חרדה שתוקפים אותי מספר פעמים ביום (תחושה של דפיקות לב, מעט סחרחורות וכאילו אני עוד מעט מתעלפת), בנוסף כל פעם שאני מנסה לישון - אני נרדמת לשנייה ומתעוררת מיד בבהלה. ממש מתסכל ומדכא.

הרופא נתן לי אלפרוקס 0.25 מ"ג במינון כזה: חצי כדור כל 4 שעות ובלילה - כדור שלם לפני השינה.

נכון לעכשיו לקחתי כבר פעמיים חצי כדור ועדיין השיפור המיוחל לא בא. יש שיפור קל.

שאלתי - האם המינון נראה לך טוב? האם יש צורך להעלות את המינון אם אין שיפור או שעם הזמן הכדור יעשה את שלו?

שאלה שנייה: מה לעשות אם כדור אחד לפני השינה לא יעזור לי להירדם? אני כבר בחרדה בגלל זה. לפעמים כשאני לא נרדמת אני לוקחת רבע או חצי כדור של סטילנוקס 10 מ"ג וזה עוזר לי, רק שאני לא יודעת אם ניתן לערבב בין הסטילנוקס לבין האלפרוקס.

אציין שבתקופת השנתיים האחרונות היו לי המון לחצים וקשיים בחיים ועמדתי בהכל כמו גיבורה, ויתכן שעכשיו הכל יוצא.

בתודה רבה

לד"ר שלום רב,

אני בשנות ה20 לחיי,אני לא לוקח תרופות הרגעה,חודשיים לא עובד ומחפש עבודה.

סובל מחרדות מספר שנים.לאחרונה בשבוע אחרון אני לא מרגיש כבר את

המעמסה שבדרך כלל היתה לי בראש.הכאבי ראש והראש שהיה

טרוד.ומוטרד במחשבות.כאילו ריק.ואני אפילו לא יכול להכניס

מחשבות או זיכרנות של דברים שהיו או קראו בעבר.זה מקשה

עליי להעלות את זה.מצד אחד זה טוב כי אני כבר לא סובל

מהעומס שבדרך כלל היה לי בראש,במצב יום יומי.ומצד שני זה דבר נורא נורא

מוזר ומפחיד,שכבר חשוב אולי עוד מעט והראש שלי ימחק ותייכף

לא אזכור את השם שלי אולי אפילו.רוצה לדעת האם התסמין הזה

יכול להיות מקושר לחרדות ? האם נתקלת בדבר כזה אצל מטופלים? האם זה ידוע וזה טבעי שבנאדם חרד ירגיש זאת?

או שזה כבר שיגעון או בכלל מחלה אשמח בבקשה לתגובה.

שלום.
יש לי חרדה חברתית קשה מאוד. זה הגיע למצב שאני לא מסוגלת לחפש עבודה בגלל החשש להגיע לראיון העבודה. אני לא מתחברת עם בני אדם ושונאת לצאת מהבית, מפחד שאפגוש מישהו שאני מכירה.
בעבר הייתי בטיפול אצל פסיכולוג, אבל הטיפול לא עזר לי.
מה לעשות?

לד"ר שלום רב,

אני בן 26.סובל מחרדות ופחדים.
בזמן האחרון כשבועיים - חודש שיש לי כאבי ראש במשך כל היום ואני מאבד ריכוז כולל זיכרון.
האם זה יכול להיות תופעה של חרדה ,מצב של חרדה?
עד עכשיו לא חוויתי דבר כזה ,מאד חדש לי ולכן לא יודע אם זה כן קשור לחרדות.
הראש שלי כל הזמן חושב שאני לא בסדר ותייכף הולך לקרות משהו או שאני מתשתגע כבר
והאיבוד ריכוז הזה גם כן מוסיף לעניין.מעיין ניתוק מבין מה שקורה במציאות לבין עצמי.
אשמח לקבל דעתך האם זה נקרא חרדות או שכבר אני מתחיל לאבד שפיות.
בנוסף אשמח לדעת האם יש לך המלצה איך לבחור מטפל , אני רוצה ללכת לטיפול
אצל מטפל התנהגותי קונטיגיבי אבל לא ממש יודע על מה להסתכל בהתמחות שלו וכ"ד.
האם יש פסיכולוגים שעוסקים רק בזה,ואלייהם ללכת או כל פסיכולוג שמתשמש בשיטה זו
אפשרי לגשת אליו. תודה.

גיסי, בן 36, מתגורר עם הוריו ומנהל חיים מנותקים לחלוטין. לפני כ 10 שנים נפרד מחברה ונאסר בגין אלימות למשך שנתיים. מאז ועד היום הוא חיי בחדרו בבית הוריו עובד לחילופין ואינו מנהל שום חיי חברה. היו תקופות שחשב שהוריו מעוניינים לשים לו כדורים באוכל והוא לא אכל למעט אוכל שרכש בעצמו ושמר בחדרו בתוך תיק. תקופות אחרות טוען שעוקבים אחריו שמנסים ל"דפוק לו את החיים" שמישהו מלשין עליו וכו וכו'. בקיצור, לנו ברור שהוא חולה, שמשהו השתבש בראשו אבל הוא מסרב להכיר בכך וטוען שכולם משוגעים והוא הבריא היחיד.
ניסיתי בכמה דרכים לשוחח איתו כדי שינסה לבדוק ולטפל בבעייתו אך לא הצלחתי.
כשהוא בתוך מצב של פראנויה בלתי הגיונית הוא גם שותה אלכוהול ומסוגל לצעוק ולאיים שדברים רעים עומדים לקרות ושנהיה מוכנים לכך.
איך אפשר לגרום לגבר בגילו להתאשפז? איך אפשר לגשת בכלל לכיוון של פתרון בעיה כזו כשהחולה אינו מוכן לשתף פעולה ולהבין שמשהו אצלו לא תקין?!
על פניו נראה שהבעיה התחילה עוד בתקופה שהיה עם חברתו (סוף שנות העשרים) ובשל הקושי של ההורים המבוגרים להתמודד מולו - הוזנחה עד היום.
להמלצתך ותגובתך אודה מאוד.
גלי

אני בן 43 , נשוי בריא +3 משחק כדור סל טיולים ים בריכות וכו'. כל חיי היתי בריא (מלבד אלרגיה לאבק שגרמה לי לקוצר נשימה מידי פעם- כך ידעתי מעצמי ללא בדיקת רופא). לפניי שנה הלכתי לרופא ראות שאמר לי "ידידי יש לך אסתמה והיתה לך אסתמה כל חייך" ונתן לי משאף לפעמים ביום(מרחיב סימפונות סיברוקט 160 הכולל סטרוידים). מאז כל יום כל היום אני רק במחשבות טודניות על המחלה (לא רק קוצר נשימה מהאסתמה אלה לפי דעתי גם מהלחץ והחרדה) פשוט אין לי אויר לראות האויר תקוע . ספרתי זאת לרופאת משפחה אמרה לי " קח רגיעון " . לפני כ-13 שנה היה מצב דומה היו לי כאבי בטן כחצי שנה אולם בידקות תקינות , לאחר ואישפוז ליומים לבדיקות כלליות
שלוש פגישות עם פסיכיטרית שנתנה לי אפקסור (תופעות לואי רעות סחרחרות,בחילה , וכו)אולם לאחר חצי שנה הפסקתי (בהדרגה) ומאז זה כמו חלום רחוק אולם תפקדתי כמו שצריך.
כיום כאמור : אין לי חשק לכלום , (כדור סל ,טלויזיה ,עיתונים,ים,משחקי כדור עם הילדים וכו), חסר סבלנות , לא מתחיל פרוקיטים חדשים רק חושב על האסתמה ועל הנשימה , לאחר מאמצי נשימה אני גם עייף כבר ב2000 בערב
שאלתי העיקרית : מה ההבדל בין פסיכיאטר לפסכולוג (את שנהם אני לא אוהב בגלל הסטיגמה) ,האם רגיעון יכול באמת לעזור . מכירים פסכולוג או פסיכיאטר מתל אביב מקופת חולים מכבי

אני בן 25, יש לי מחשבות טורדניות שכל הזמן יורד לי רוק מהפה, אני כל הזמן מצחצח שיניים, אחרי כל
ארוחה.
אני הלכתי לרופא משפחה שלי והוא שלח אותי לפסיכיאטר והוא אמר שיש לי OCD.
אני הייתי אצל פסיכולוג ופסיכיאטר ונתנו לי טיפול תרופתי בשם "סרוסקט" 3 פעמים ביום וכדור אחד
ללילה מכדור בשם "זיפרקסה".
והכדור ללילה לא התאים אז הפסקתי לקחת אותו ואת הסרוקסט המשכתי לקחת וזה עושה לי טוב ומצב
רוח אבל בכל זאת עדיין יש לי מחשבות שיורד לי רוק מהפה.

מה לעשות איך מטפלים בזה?

שלום,
אני סבור שיש לי הפרעת חרדה כלשהי. מדובר במצבים שדווקא הכול כביכול אמור להיות טוב ואין לי שום דבר מעיק על הראש, אז צצות מחשבות ש"אולי משהו לא בסדר", מין חרדה ופחד מלהרגיש חרדה ופחד שהמצב הנוכחי "ייפגע" (ואז החששות שלי בעצם מתממשות - יש משהו שמציק לי ומקשה לשגרה הרגילה להימשך).
בד"כ אני במצב בסדר ומצליח לתפקד, אבל בשלב מסויים עולה לראש המחשבה שאולי עדין יש משהו שהוא לא בסדר (יכול להיות שיש לבעיה אופי טורדני), לפעמים אני "מרגיע" את עצמי בעזרת ההיגיון והדיבור העצמי ולעיתים רחוקות נלחץ מזה יותר. לפני שאני פונה לטיפול פסיכולוגי, רציתי לדעת קצת יותר על טכניקיות קוגנטיביות התנהגותיות על "דיבור עצמי", הרגעה עצמית כדי שאוכל בינתיים לשפר את מצבי, במידה ואחליט בינתיים שלא לפנות לטיפול.

שלום. אני סובלת מסחרחורות איומים.\תקופתיים עשיתי את כל הבדיקות כגון: c.t. בראש,m.r.i כל בדיקות המעבדה וחוץ מברזל קצת נמוך לא מוצאים כלום.
אני סובלת שנים מלחץ נפשי והמתח של הגוף שלי ברמה מפחידה,
יש לי לפעמים תחושה שהראש נופל לי או שאני בעצמי הולכת ליפול זה מצב בלתי אפשרי.
במשך שנים נסיתי הרבה תרופות ושיטות טבעיות ולא עזר לי כלום.
אני רוצה להתחיל אם תרופות קונבנציונליות אבל אני מפחדת מתופאות לוואי כגון: השמנה והתמכרות. לקחתי כמה פעמים קלונקס באמת השפיע מציון אבל השאיר תחושה של כובד ולא יכולתי לתפקד אחר כך.
אני רוצה משהו שאוכל לקחת על בסיס יומי על מה אתם ממליצים???
תודה מראש
ריקי.

שלום,
אני בת 31 אמא לשתי בנות קטנות וכלבה. אני נשואה מזה 3.5 שנים ואני גרה בנהריה. קצת אחרי החתונה החלה מלחמת לבנון השניה ועם המלחמה עברתי טראומה. הגעתי ליחידה שטיפלה שאנשים במצב שכזה בעקבות המלחמה. הטיפול הופסק לאחר כחודש כי ילדתי.
העיניין הוא שאני מרגישה כרגע כמו שהרגשתי אז. אני מניחה שלא מאותן סיבות אבל חזרתי לחוסר תפקוד. אני מכריחה את עצמי לעשות משהו בגלל הבנות.
למי אני יכולה לפנות - עם מי אני יכולה לדבר???

בברכה,
טיקה

. שלום רב,אני מובטלת חצי שנה ולא מצליחה למצוע עבודה למרות החיפושים .כל התקופה נמצאת במתח רב מסיבה זאו .כחודש וחצי סובלת מהתקפי חרדה ופניקה,לא מסוגלת לצאת מהבית לבד,רק בליווי בעלי.לא מסוגלת ללחת למקומות עם הרבה אנשים. אני לאמעוניינת לקחת תרופות פסיכיאטריות.לאחרונה פניתי לפסיכולוג,הוא מתמחה בטיפול בחרדות ופוביות בעזרת היפנוזה.נורה פוחדת מזה,אך מצד שני ,חייבת לחזור לאצמי כמה שיותר מהר (חייבת לעבוד,מצבנו כלכלי ממש בעיתי). רציתי לדעת מלדעתכם על היפנוזה ומה הדרך טובה ביותר לטפל במצבי.
תודה מראש

בחודשים האחרונים אני חווה קשיים גדולים בעבודה ולכן אני נמצאת במתח רב שמתבטא במועקה, לחץ בחזה, תחושה של חנק ולפעמים גם סחרחורות. בתקופה האחרונה עשיתי מספר צעדים לשיפור המצב ואני חושבת שכן יש הקלה. הבעיה היא שהתחושות הפיסיות לא נעלמו. אני עדין מרגישה את אותן תופעות.
בעבר בעקבות תקופה ארוכה של חרדה לקחתי ציפרלקס אבל הפסקתי לפני שנה.
השאלה שלי היא האם זה רק ענין של זמן ואם אני ארגיש לאורך זמן שהכל בסדר גם התחושות הפיסיות יעלמו או שצריך לעשות עוד משהו?
תודה
מיכל