פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

בני שהינו בן 21,שתמיד היה ילד מאוד מאוד מקובל ואהוב,ותמיד היה מלא שמחת חיים והיה המצחיקן שבחבורה,הםביר לי שהוא לא מסוגל יותר לסבול את הכאב שפוקד אותו.הםביר שאינו מסוגל להסתכל לאנשים בעיניים כשמדברים אתו, והמחשבה שאפילו זרים ברחוב ילכו מולו וצריך ולהישיר מבט מדאיג אותו נון סטופ לדבריו, והמצב הזה לקח לו את כל האושר הפנימי שהיה לו,מסתבר כך הסביר לי היום שאפילו איתי,יש לו בעייה להישיר מבט.אז שאלתי איך לא הבחנתי בזה,אמר שפתח לעצמו מכל מני שיטות שזה לא יורגש עם חברים וכו" אבל הוא בטוח שהם מבחינים שהוא פחות צוחק ושהוא מסוגר ונמנע מלשוחח.בכה ובקש לחזור להיות מאושר.מבירור אתו אני מסיקה שהתנסות רעה עם החברה בעישון חשיש גרמה לו לכך.והוא כמובן הפסיק אבל מסתבר שכבר יותר משנה זה לא עובר.והוא מתוסכל מזה לדבריו בכל רגע,יום וליילה.מלא ברחמים עצמיים.והפסיק לעבוד.הוא מאוד רוצה להבין ממה בדיוק הוא סובל ולאיזה בעל מקצןע לפנות.אגב עשיתי לו משלים זהב בלאומית בכדי שיקבל טפול,אבל אני חוששת שבכל הרשימה שקבלתי המטפלים אינם פסיכולוגיים קליניים ,כפי שהבנתי שמוטב מאוד שיהיו,אודה לך על עזרתך מהאמא הדןאגת.

שלום רב,
אני בת 23 ומבלי ללכת לפסיאטר או לפסיכולוג אני יודעת בוודאות שאני סובלת מחרדה חברתית.
אני לא יודעת מה הרמה אבל אני יודעת שזה מספיק בכדיי להעיק עליי בחיי היום יום.
אינני יוצאת בערבי שישי, כל בן שמתחיל איתי אני מיד פוסלת כי אני פוחדת שזה יכול להיות רציני ואז אני לא אדע איך להתנהג איתו, מלבד זאת היה לי בצבא חבר במשך שנה אבל משום מה אמא שלו פשוט לא אהבה אותי, אני חושבת שזה היה קשור למראה חיצוני כי אני מאוד חברותית ונעימה,יכול להיות שחשבה שמגיע לבן שלה לצאת עם מישהי ממש יפה..זה לא משנה כי זה כבר עשה את שלו,מאז אני תמיד חושבת מה יהיה עם החבר הבא שלי, איך אמא שלו תקבל אותי??אני מיד חושבת שהיא תגיד "יכולת להשיג יותר מזה"..
אני מרגישה ממש לא יפה ביחס לחברות שלי,דבר שדי מדכא אותי, אני לא מבינה למה אני לא מצליחה לראות מעבר, אני בגיל כזה שאני אמורה לקבל את עצמי כפי שאני ולא לחפש כל הזמן לשפר בעצמי דברים..
בקיצור אני לא רוצה להאריך כי זה פורום אבל רציתי שתייעץ לי אם אתה יכול איזה דרך טיפול נראה לך שאני צריכה..האם פסיכולוג? פסיכאטר? אולי סדנא?
אני מקווה שזה לא מאוחר מידי כי גיל 23 זה כבר די מאוחר נראה לי..
תודה על כל תשובה שלא תהיה..

שלום אני אם לילדה בת שנתיים שתמיד הייתה קצת פחדנית וביישנית אך בזמן האחרון הנושא ממש יוצא משליטה, היא בוכה כל פעם שהיא רואה גבר זר עוצמת עיניים וצועקת הביתה, הביתה, אפילו מסבא שלה היא מתרחקת ונמנעת מלגשת אליו שבעבר הייתה משחקת איתו כל הזמן, היא לא מוכנה להיכנס למקומות עם אנשים כמו חנויות או סופר, ובאופן כללי מפחדת מרעשים או מחיות ודמויות בטלויזיה האם ניתן לעשות משהו בגיל זה?

אני לוקחת ציפרלקס כדי לטפל בחרדות חברתיות, אני לא סובלת מדיכאון.
אם אני עצובה, ציפרלקס ישפר את הרגשתי?

שלום רב,
אני אמא לילד בן 11.5 שנים. בני חווה טראומה בכיתה א ' - המורה שלו הקשתה מאוד וגרמה ללחצים איומים.
ממחצית כתה א' הוא החל לגמגם והגמגום נמשך עד היום. מאז כיתה א העתקנו מקום מגורינו למקום אחר עם אוירה שונה מורות אחרות וחברים אחרים ניסנו תקופה מסוימת טיפול אצל קלנאית אבל זה לא עזר . אני מרגישה שהבעיה רגשית ולא פיזיולוגיות. אין לנו גמגום בגנטיקה . יש פעמים שהוא מרגיש חסר ביטחון ונרגש ואז הוא מתחיל לגמגם ומתבלבלות לו המילים. חשוב לציין שהמורה לא רואה שום בעיית התנהגות בכיתה כלומר הוא משתתף וכו '. לי זה נראה כמו סוג של הרגל או חוסר ארגון בראש או פחד שלא יקשיבו לו איפוא ולאן אני אוכל לקחת את בני על מנת שיאבחנו אותו ויתנו לנו יעוץ באיזה טיפול כדאי לבחור (פסיכולוגי או קילני ) אשמח לקבל תשובה היות וזה מאוד מציק לו

אני מטופלת חודשיים בציפרלקס ונודע לי שאני בהריון האם אפשר להמשיך עם הטיפול

שלום אמא אשה בת 50 לקתה בחרדות לאחר מוות של קרוב מישפחה היא טופלה ברסיטל ואחר כך בפקסט הכדורים לא השפיעו עליה והמצב שלה הידרדר היא התחילה ליצעוק ולהיתנהג בצורה ממש מוזרה היא אושפזה בגהה והישתחררה לאחר 4 חודשים ועכשיו המצב שלה שוב הידרדר וכול כמה חודשים מחליפים לה את הכדורים השאלה שלי האם מותר להחליף את הכדורים כול פעם ומה ניתן לעשות במקום הכדורים כדי שהיא תחזור לעצמה תודה רבה סיגל

אני נשואה הרבה מאד שנים ויש לי בעיה של פחד אימים מנטישה בעלי אדם רגיל לא רע אבל גילה את הפחד וכשאני מצליחה להרגיז אותו במריבה הוא משתמש בזה שהוא עוזב ובכל פעם שאני מסה להשלים או להסביר למה איך הוא קם והולך הוא חוזר לאחר כמה שעות אבל פעם גם עזב לכמה ימיםואני הפסקתי לחיות
ואני חושבת שאדם שמשתמש בכלי כזה בעוצמה כזו נגד הבן זוג שלו שסובל מחרדת נטישה בצורה קיצונית הוא לא אדם ראוי
ואז אני משתתקת מפחד הבטן נכנסת לי לגב אני לא מסוגלת לאכול במשך ימים לא יכולה לישון אני חייבת להרדים את עצמי יום ולילה בשביל לא להיות מפוכחת ע"י כדורי שינה כי אחרת אני לא מסוגלת לעמוד בלחץ אני מקיאה ועולות לי מחשבות אובדניות אני מבזה את עצמי בכל פעם בבקשת סליחה ומחילה גם כשאני מרגישה צודקת איני יכולה להשתלט על המצב הזה אני יודעת שזה חורג מכל פרופוציה ומה גם שמלווה אותי הרגשת השפלה קשה כי אני מרגישה שאין לי ערך בעיניי בעלי ואני גם מרגישה שהוא מנצל את המצב וזה אומר לי המון כעס על עצמי על כך שאין לי טיפת הערכה לעצמי להסחף ככה זה נורא אין לי כוח לחרדה הזו ואין לי איכות חיים לצערי אין לי כסף לטיפול פסיכולוגי ולא נראה לי שבכוחות עצמי אוכל לעשות משהו אני פשוט פורקת מעט ממה שרובץ על ליבי ואני יודעת שאחרי המלחמה האחרונה תמיד תגיע עוד אחת אני מקווה לנס שאהיה חזקה ואפסיק לפחד ככה

האם התרופה רמוטיב העשויה מצמח ההיפרקום טובה גם לחרדה?

לפני שנה ילדתי וכל ההריון סבלתי מחוסר אויר ושיעןל טורדני עברתי את כל הבדיקות ולבסוף גילו אסתמה קלה וריפלוקס.ועדיין לא יכולים להסביר לי למה התסמי נים יותר חזקים ולא תואמים את הממצא.יש לציין מאז שאמרו לי אסתמה אני מאוד פחדנית הולכת ברוב היום למקומות שיש בהם רופאים ולא מקומות אחרים כי כל הזמן אני מפחדת מהתקפת אסתמה הפחד הזה מפריע לי והורס את חיי ...כי רוב היום אני בבית עם מאווררים ומזגן,ושאני יוצאת מחוץ לבית אז אני סמוך לקופת חולים או בית חולים כל הזמן לא יוצאת מרחקים בילווים בקיצור חיי לא חיים....מה עלי לעשות על מנת לעזור לעצמי אני כל כך רוצה.....אני מבוטחת בלאומית איפה מטפלים יחד עם הקופה

אשמח לעזרתכך בנושא -
בני בן 2.5 ובחודשים האחרונים הוא פיתח פחד ממתקנים בגני השעשועים. עד גיל שנתיים בערך הוא נהג לעלות ללא פחד על המתקנים (נדנדות, מגלשות, קרוסלה וכו'). אך עם הזמן החל להסכים לכך פחות ופחות. בהדרגתיות הוא הפסיק לעלות על המתקנים - בהתחלה לא הסכים לעלות על הנדנדות, אח"כ על המגלשה, אח"כ על הקרוסלה וכו'. בהתייעצות עם הגננת, לא התעקשנו על כך מאד בכדי לא ליצור מזה עניין. אבל המצב מחמיר גם בגן- אפילו אם הוא מסכים לשם שינוי לעלות למשל על המגלשה הוא תמיד מבקש עזרה למרות שהוא מבחינה פיזית הוא מסוגל לעשות זאת לבד. פעם לא הפריע לו שגם ילדים אחרים נמצאים על המתקנים אבל כיום הוא מסרב לחלוטין לעלות על מתקן עם ילד אחר נמצא בו. הוא מסכים רק לפעמים לעלות על המתקן רק אם הוא ריק מילדים וברגע שילד אחר מגיע הוא מיד מבקש לרדת.
אנו הולכים הרבה פעמים במהלך השבוע לגן השעשועים עם ילדים מהגן שלו והוא מאד אוהב ללכת לשם ביחד עם כל הילדים אבל יש לי הרושם שהוא נהנה יותר מלהיות בחברתם מאשר מבאמת לשחק איתם ולעלות ביחד אתם על המתקנים. הרבה פעמים הילדים מציעים לו להצטרף אבל הוא כמעט תמיד מסרב ומעדיף להיצמד אלי למרות נסיונות השידול שלי שהוא ישחק אתם.
אני רוצה לציין שהוא מאד מפותח מבחינה ורבאלית ומדבר שוטף אך ההתפתחות המוטורית שלו תמיד היתה יותר איטית. למשל, הוא החל ללכת עצמאית רק בגיל 1.5 כאשר הרגיש מספיק בטוח לעשות זאת לבד בצורה מושלמת. בנוסף, הוא קטן בגיל ביחס לשאר חבריו וגם קטן מאד פיזית דבר שלדעתי משפיע גם על הבטחון העצמי שלו.
לסיום, אני מעוניינת לדעת האם יש אפשרות שיש לו איזו בעיה פיזית/בריאותית או מדובר בעניין רגשי. אם מי אני יכולה להתייעץ בנושא? ומה ניתן לעשות על מנת לשפר את המצב?

מצטערת על האורך אך ממש אשמח להכוונה.
תודה.

שלום רב, רציתי לשאול איפה ואיך אפשר לטפל בפוביה כזו?
תודה

תראה יש לי בעיה.
לפני כמה חדושםי בערך היה איזה ילד אחד קטן פחות מהגיל שלי שאני אקרא לזה "ילד רחוב" היו לו בעיות נפשיות בטח ניראה לי , אז פעם אחת אני הלכתי לבדי ברחוב הוא גר בשכונה שלי אז הוא פעם אחת איים עליי במקל צעקתי עליו וזה לא עזר , פעם אחת הוא דחף אותי כמעט נפלתי לכביש אחר אך אמרתי לאמא שלי הלכה אליו וצעקה וגם לאחים הגדולים וואיימו עליו וזה לא עזר.
אחרי כמה ימים אחרי זה הוא דחף אותי. ואז אחרי כמה זמן שעבר לא ראיתי אותו ברחוב ולפעמים שהוא ראה אותי הוא לא כ"כ בא אליי. אבל עכשיו לא אכפת לי לפוצץ אותו מכות....
אבל בכל מקרה זה מכניס אותי לפאניקה ולפחד ולפעמים שאני יוצאת מהבית אני חושבת שאם אני במקרה יראה אותו ברחוב.. כול פעם אני חושבת על זה לפעמים.. ונמאס לי לחשוב על זה את\ה יכול\ה לייעץ לי בבקשה מה לעשות לגביי זה? כי איו לי בעיה להרביץ לו למרות שהוא קטן ממני..
אמשח לקבל את תשובתך...

שלום אני בת 36 נשואה פלוס לפני כשנתים ביצעתי הפלה עקב חרדות חזקות מאוד מהריון ומהבטן שתגדל אני מצטערת על כך יודעת בוודאות שלא יכולתי אחרת היום אני מאוד רוצה להרות אבל מפחדת מאוד מהתקפי חרדה וחוסר שליטה מהפחד שהבטן תגדל ויחנוק אותי אני מודעת לזה שהכל בראש לפני זמן מה היה לי איחור ונבהלתי ושוב נכנסתי להתקפי חרדה ופחדים שלא בשליטתי הרגשתי רעד פנימי וחיצוני ודפיקות חזקות אנא ממך תדריך אותי זאת מחלה או שאפשר להיכנס להריון ולעבור אותו בשלום ללא התקפי חרדה איזה טיפול עלי לעבור כדי לירפא נפשית ואם אתה מציע לי להיכנס להריון

צהריים טובים
אני מטופלת בפאקסט 1 ביום 20 מ"ג, כבר כשנתיים( ע"י רופא משפחה) + שיחות אצל פסיכולוגית,
עקב חרדות שסבלתי מהם לאחר מות אחי ( בן 41)
בימים אלה אני אמורה לסיים את השיחות, ואני מעונינת להפסיק את השימוש בפאקסט וקצת פוחדת שהחרדות יחזרו כיצד מפסיקים את השימוש בפאקסט?

תודה מראש