פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

שלום רב!
אני בחור בן 32, בריא בד"כ ולאחרונה הובחנתי כמי שיש לו התקפי חרדה, וליתר דיוק, הפרעות פאניקה. אני נוטל כדור מסוג ציפרלקס 10 מ"ג פעם ביום. הפסיכיאטר המטפל אמר שלעת עתה ניתן להסתפק בתרופות, למרות שהוא המליץ, בין השאר, גם על טיפול בשיטה ההתנהגותית-קוגניטיבית. אך כאמור, לעת עתה, אני מסתפק בנטילת התרופה בלבד מזה חודש ימים. עליי להודות, כי היום ההתקפים מגיעים בתדירות ובעוצמה נמוכות בהרבה ביחס לתקופה שלפני נטילת הציפרלקס. עם זאת, לאחרונה, לאחר כמה ימים של תחושות נורמאליות לחלוטין והתנהלות די רגילה, חזרו לי תחושות של מעין מועקה או כובד (משקולת) מתחת לחזה בצד שמאל וגם בצד מתחת לבית השחי, לצד קושי מסוים בנשימה (לא מדובר בנשימות מהירות של חולה אסטמה אלא תחושה שחסר אוויר ולא מלוא האוויר נכנס לריאות). זה קורה במהלך הימים האחרונים לסירוגין (כלומר, בא והולך). הפסיכיאטר אמר שזה יחלוף ושאמשיך ליטול את התרופה כרגיל מבלי להעלות מינון או משהו כזה.
שאלותיי הן:
1)מהי תרופת הציפרלקס? כיצד היא פועלת ואיך היא מועילה? אחרי כמה זמן היא מוכיחה יעילות מקסימאלית? האם ניתן לשתות אלכוהול בעת נטילת התרופה (מדי פעם, כוסית פה או שם ולא בכמויות גדולות)?
2)האם תחושותיי אחרי חודש (משקולת בצד שמאל מתחת לחזה ובצד שמאל מתחת לבית השחי מלווה בקושי מסוים לנשום) של נטילת תרופות הן נורמאליות וזה אכן יעבור?
3)האם כדאי לגשת לטיפול פסיכולוגי בשיטה ההתנהגותית-קוגניטיבית ומה היתרון בכך לעומת הסתפקות בנטילת התרופה בלבד?
בתודה מראש!

האם יכול להיות שמדובר בחרדה חברתית?

-------

היי,



אני בת 20 ומגיל 12-13 בערך אני מרגישה שיש לי בעיות הבנה,הבנה בדברים פשוטים,קושי בהבנה בחיי היומיום. כשמישהו מסביר לי משהו אני בחיים לא מצליחה לעשות את מה שהוא מסביר או מבקש וזה מפריע לי וגורם לי להפסיד המון בחיים-לדוגמא:אני לא עובדת,אפילו לא התחלתי ללמוד נהיגה,אני בנבחרת ספורטיבית והחלטתי לעזוב כי אני פשוט לא מבינה מה מבקשים ואיך צריכים לעשות את התרגילים (תרגילים כמו קפיצה לגובה,קפיצה מעל מסוכות,זריקת כדור ברזל) אני רואה איך מבצעים את התרגיל ומחקה את התרגיל אבל כשמסבירים לי איך לעשות ונותנים לי הערות אני לא מבינה איך לתקן את התרגיל וכך לבצע את התרגיל נכון (מה שגרם לי היום במשך כל השיעור לעמוד בצד). זה קרה לי גם בצבא וזה פשוט הופך את החיים שלי לממש בלתי נסבלים מבחינתי.אני מרגישה מגוכחת בכל המקרים האלה מה שגורם לי לאבד את החשק ולא לנסות בכלל להתעקש,זה פשוט מוזר לראות מישהו שמסבירים לו 1000000 פעם והוא עדיין לא קולט.. נשווה את העניין רגע ללימודים-כשאני לומדת משהו וונותנים לי את הזמן והמרחב שלי,להיות עם עצמי,להבין לבד ולקרוא לבד אני יותר מסתדרת. הרבה הרבה יותר קל לי,אמנם זה לוקח הרבה זמן אבל אני מצליחה להבין וברמה גבוהה אפילו. אי אפשר להשוות חומר רב לבחינת בגרות לבין הבנה של תרגיל ספורטיבי (מה שגורם לי לחשוב שאולי מסתתר כאן משהו ריגשי)- אבל היכן אפשר לברר ממה באמת נובעת הבעיה הזו? מכונים כלשהם? (עשיתי איבחון טובה ומצאו לי בעיות קשב וריכוז אבל אני לא יודעת לאן לשייך את הבעייה הזו) ויותר חשוב מי בכלל מתעסק בזה,זה ממש לא בעיה מוכרת (גם החיפושים באינטרנט הוכיחו לי את זה ). הייתי אומרת שהבעיה הזו מפריעה לי יותר מהבעיות הלימודיות שלי מפני שזו בעיה שגורמת לי להפסיד בחיים המון דברים,אני יודעת שאם הבעיה הייתה נפתרת או לא קיימת בכלל הייתי נערה שונה לחלוטין,לא הייתי מפספת כ"כ הרבה דברים שאני רוצה לעשות בחיים,כואב לי שהחיים שלי צריכים להשתנות ואני צריכה לוותר על המון דברים בגלל הבעיה הזו.זה לא שתמיד אני גם יכולה לחקות את התרגיל שמבקשים ממני,לפעמים כשמשהו מסובך לי (למרות שאף אחד לא רואה בזה כמשהו מסובך או לא מובן וכל אחד יגיד שאין מה להבין) הכל פשוט לא מצליח להסתדר לי בראש ואז אני לא יודעת איך להתחיל את התרגיל,איך להמשיך ואיפה לסיים.

שלום רציתי לדעת מה זה אומר אם יש לי מחשבות די כפייתיות בזמנים מסוימים ולא דווקא כל יום [ במיוחד שיש לי תוכניות מסוימות או שאני עושה או קורא או מבין משהו חדש ולא כל כך שגרתי ] ואני לרב מנסה להרגיע את עצמי בזמנים שכאלה בדיבורים מרגיעים אך זה דווקא מחריד יותר ודיבורים אלו עצמם נהים כפייתים [ אני מדגיש זה לא כל הזמן אלא בזמנים שונים בימים שונים , אך בתדירות די גדולה וזה מעיק !]

אני בן 27 לפםני שנה בערך עברתי טראומה בעקבות זה יש לי המון פחדים וחרדות.

זה כבר כמה חודשים שאני מרטיב בלילה דבר שאף פעם לא קרה לי, המצב הולך ומחריף.

אני מבקש עזרה מה אוכל לעשות מה הטיפול למצב הזה?
האם זה יחלוף עם הזמן?

תודה

אינני יודעת מהי בדיוק שיטת ה-emdr
הייתי שמחה לקבל הסבר.
האם שיטה זו מטפלת בפוסט טראומה אחרי לצערי תקיפה מינית
תודה

ערב טוב

אני סובל מ או סי די, היום דיברתי עם פסיכותרפיסטית, היא אמרה לי שכאשר אני מרגיש מצוקה שנובעת מבעייתי, עדיף להימנע מטקס מרגיע (קומפולסיה) ולאפשר למתח לעלות מאחר וגופנו בנוי כך שאחרי שמגיעים למתח מאוד גבוה, המתח מתחיל לרדת, העניין הוא שאצלי לפעמים המתח אינו יורד, אלה הופך למועקה קשה, האם יכול להיות שיש לי בעיה במערכת העצבים הסימפתטית או הפרה סימפתטית ?
מה אתם יכולים להציע לי לעשות, כדי להתגבר על הבעייה ?

שלום רב.
אני בחורה בת 22 סובלת מהפרעה ביפולארית ומטופלת רק בסרוקוול 300 בלילה.
כיום אני מרגישה יחסית מאוזנת כי כבר הרבה זמן לא היה לי התקף מאניה או עצבים קשה, נראה לי שאני באיזון עם נטייה למטה...
התחלתי ללמוד והבעיה שלי זה שכל פעם שאני בחברה עם אנשים אני מרגישה חרדה ובושה קשה מאוד, בכיתה אני לא יכולה לענות או להגיד תשובה מרוב בושה, אני כל הזמן חשה שהמורה בוחן אותי אני מפחדת אפילו לעשות רעש שלא ישימו לב אליי או לצאת באמצע שאני צריכה לשירותים שוב שלא ישימו לב ויתבוננו בי..
יש לי את הבעיה הזאת כבר המון המון זמן, כשהייתי במאניה היא קצת נעלמה למרות שעדיין הייתה קיימת אבל היתה לי מין מסכה כזאת, כנראה שבמצב של דאון החרדה מתעצמת, ניסיתי בעבר לקחת בשביל זה כדורים שלא ממש עזרו והתנגשו לי עם הכדורים למאניה דיפרסיה ואף לפעמים גרמו לי למאניה, אני האמת לא חושבת שזאת בעיה פסיכיאטרית אני חושבת שזה יותר בעיה פסיכולוגית אני יודעת בהיגיון שלא יכול לקרות לי כלום אבל התת מודע שלי לא מבין את זה ושוב נגרמת חרדה, אני בחורה אינטליגנטית ומבינה הרבה בפסיכולוגיה וגם קוראת הרבה ואני יודעת שזה נגרם לי מטראומה ואני יודעת שהכל בראש ואני יודעת שזה נבואה שמגשימה את עצמה אבל החרדה לא מקשיבה להיגיון והיא תוקפת אותי בכל הכוח כל פעם שאני ליד אנשים, עבדתי על עצמי בעבר על הקטע ההתנהגותי הטכני יותר שקצת עזר אבל בכל זאת לא העלים את התסמינים הפיזיולוגים וגם יש הרבה מאוד סיטואציות חברתיות שקורות שלא ניתן להתכונן אליהם מראש, ניסיתי לקחת את החרדה ו"להפוך" אותה כלומר במצב של עוררות במקום לפחד להתקיף ואז יצא שהייתי מאוד אגרסיבית ונגרמו מצבים מאוד מביכים ומאוד לא נעימים, ואנשים חשבו אותי לפראנואידית פסיכית כי יש בחרדה הזאת פן של פראנויה קצת, אפילו ניסיתי טיפולים אלטרנטיבים ומיסטיים שונים ומשונים, חשבתי להחליף שם אצל נומרולוג ובסוף לא עשיתי את זה, כלום לא עזר לי, הייתי אצל פסיכולוגים ופסיכולוגיות ואף אחד לא היה ממש מומחה לעבוד עם חרדה חברתית...
אין לי חברים וקשרים גם בגלל הבעיה הזאת...
האם יש דרך שאיתה אני יכולה להתגבר על החרדה החברתית וליצור קשרים עם אנשים וסוף סוף לחיות כאדם נורמלי? תודה מראש.

שלום , שמי אסף בן 23
אני כיום נמצא במערכת יחסים של מספר חודשים שבה אני ובת זוגתי לא מצליחים לשכב, בזמן הנסיונות אני נרגש מאוד ולא מצליח להגיע לזקפה מלאה, חשוב לציין שעברתי תקופה ארוכה בה לא שכבתי עם אף אחת וגם במערכת היחסים הקודמת שלי הייתה את אותה הבעיה מה שבטוח משפיע עליי
חברה שלי לוקחת את זה מאוד קשה וחושבת שזה בגללה למרות שהסברתי לה שלא
רציתי לדעת איזה תרופות/ טיפול מומלץ לי לקחת

שלום
אני בן 38 נשוי +2
עברתי מבחן "טובה" ולהלן התוצאות:
1. הבדיקה הראתה סימנים מעטים היכולים להצביע על אפשרות הפרעת קשב וריכוז.נצפו שינויים עקביים אחרי ריטלין
א.המבחן נראה תקף על פי ניתוח התוצאות
ב. אינדקס ביטחון בהערכת הפרעת קשב וריכוז לפני ריטלין 58% ,אחרי 41%.
ג.שינויים לטובה (בפרסנטיל):
שיפור בולט בהבחנה ביו גירוי מטרה למסיח מ-62 ל- 20
שיפור בולט בעקביות תגובותיו גם במתמשך הבדיקה מ-64 ל-44 ירידה בהוספות מ-40 ל- 12
סיכום:בדיקה עם מעט סימנים קליניים ללא תרופה .חל שיפור משמעותי בעקבות ריטלין
המלצות:מומלצת הערכה נוירולוגית מעודכנת כדי לשקול הטיפול המתאים.
שאלותיי:
הניורולוג נתן לי ציפרלקס 10 מ"ג למשך 6 חודשים והוא אמר לי שזה יפקס אותי
ניראה לי קצת תמוהה .ציפרלקס? למה לא ריטלין?
על סמך מה ההחלטה לתת לי ציפרלקס?
האים צריך לשלב טיפול משולב פסיכולוגי?
לא קצת מוגזם לתת כדור כזה?
מה הן ההשלכות של כדור כזה מבחינת חיי יום יום?

תודה
על תשובתכם

שלום ,

אני בן 35 הובחנתי כסובל מהפרעת חרדה כללית וכנראה גם אישיות מתמכרת,

אינטרנט, צאטים, ריגושים ,הימורים בבורסה בעבר.

כתוצאה מתסכול שאני לא מסופק בחיים רציתי לפצות את עצמי דרך סיפוקים מידיים שתארתי עכשיו.

קבלתי מהפסיכיאטר ציפרלקס במינון 10 מ"ג למשך חודשיים, חשתי הטבה מסויימת הייתי פחות אובססיבי,אבל הרגשתי שזה פוגע לי בליבידו והחשקים המיניים,

הרגשתי שהתרופה גם קצת מרדימה אותי ושאני פחות ויטאלי.

בעצה אחת עם הרופא הפסקנו עם הטיפול,כעבור כמה שבועות מרגיש שהכל חזר לקדמותו,המרוץ אחר הריגושים,ההתמכרות לחווית הגלישה באינטרנט,מרגיש שיש לי חשקים מיניים,אומנם יש לי חברה אבל הפנטזיות הן על אחרות.

אני בדילמה מצד אחד אני נהנה עכשיו יותר אבל מצד שני גם קצת פחות מאוזן.
חשבתי אולי לבקש מהפסיכיאטר שיתן לי אדרונקס שמטפל בבעית מוטיווציה ובעיות דימוי עצמי,אבל אז שוב אני משליח את האחריות ממני לכדורים.

אני הולך לשיחות אצל פסיכולוג התנהגותי,אבל אני רואה שלא הכל פתיר. ומה שהיה הוא בינתיים מה שיהיה.

אשמח לעזרתך

עשיתי טעות איומה ואני זקוק לעזרה דחופה.
בעקבות שימוש חד פעמי במריחואנה חזקה
אני יודע אני טיפש ואני לא אחזור על זה לעולם אבל את הנעשה אני לא יכול להחזיר לצערי, ותאמין לי שאין דבר בעולם שהייתי רוצה יותר מזה.
אני בן 30 ולעולם לא ניסיתי שום סם (רק קפאין) אבל לאחר תקופה מאד לחוצה וקשה בכל תחומי החיים ישבתי עם חבר ונפלתי.
העישון נעשה באמצעות באנג ולאחר מס' שאיפות התחלתי להשתעל כמו מטורף (אני אפילו סיגריות לא מעשן), לאחר שנירגעתי מהשיעול ישבתי על הספה ולא הרגשתי כלום אך לאחר מס' שניות הרגשתי שטמפרטורת גופי צונחת (הרגשתי זאת בעיקר בפנים) ותחושה של פחד עפפה אותי. לאחר שהרגשתי פחד פתאום קצב ליבי החל לפעום בקצב לא הגיוני והתחיל להיות לי חם. נכנסתי ללחץ או יותר נכון לפאניקה מטורפת ולא הבנתי מה עובר עליי. בנוסף ראייתי הייתה משובשת ולא ראיתי טוב כפי שרואים במצב רגיל. הכל היה ניראה קצת שונה ומטושטש.
התחלתי לנוע בכל הבית בצורה עצבנית עד שלבסוף התעייפתי וישבתי. איבדתי תחושה של זמן הכל היה ניראה ממש ארוך אך מידי פעם הצצתי לשעון וראיתי שעברו רק מספר דקות.
חוויתי חוויה מפחידה של מעין ניתוק מהגוף ואני חושב שראיתי את עצמי מהצד זה לא היה ארוך כי ממש נלחמתי בזה שזה לא אמיתי והצלחתי לשכנע ולהרגיע את עצמי שזה רק הסם. הרגשתי את דפיקות הלב שלי בכל הגוף אפילו במוח הרגשתי דפיקות לב וזרמים כאילו משהו נשפך שם כל הזמן.
כל זמן "החוויה" ניסיתי להאחז במציאות אך היה לי מאד קשה והרגשתי מעין קונפליט במוחי של מה אמיתי ומה לא, הרגשתי שמוחי התחלק לשני צדדים ימין ושמאל ויש בינהם מלחמה של מה אמיתי ומה לא.
אולי חוייתי הזיות ואולי לא (אני לא יודע מה אמור להיות בהזיות) קצב ליבי היה מטורף ורמת הפחד שלי הייתה בשמיים.התקף זה היה מאד מפחיד וחשבתי שאני עומד למות או יותר גרוע פחדתי שאני משתגע ושאני אתקע במצב זה.
שוב אני לא לא משתמש בסמים וזו הייתה ההתנסות הראשונה שלי לדעתי החומר היה מאד חזק וגם ממה שקראתי על זה ברשת הבנתי שהוא חומר חזק וגם לצערי עישנתי אותו בבאנג.
החוויה שחוויתי הייתה מאד קשה לקח לי כשלוש שעות לחזור למצב "נורמלי" וגם שחזרתי הרגשתי לא מפוקס.
עברו שלושה שבועות ואני סובל מחרדות שאני לא מבין מהי סיבתה, כל היום אני מתהלך עם מועקה בחזה שלפעמים מתחזקת להתקף חרדה ועצב (לא כמו שהיה ההתקף הראשון בהשפעת המריחואנה) אני מאד עצוב ופוחד ואני לא מצליח להבין למה יש אני מרגיש כך למרות שחלפה החוויה.

מה יש לי?? אני אני משתגע? האם עשיתי לעצמי נזק בלתי הפיך? האם אני יכול לצאת מזה? יש לי סיוטים בלילה (אני לא ממש יודע על מה) אך אני מתעורר בבעטה.

הייתי רוצה לדעת האם הרסתי לעצמי את החיים? אני אדם נורמטיבי בעל תואר שני שעשה טעות ולא יודע מה יכול לעשות על מנת לתקן אותה.
אני ממש ממש פוחד, אשמח אם תוכל לעזור לי, אשמח אם אוכל לדבר איתך או לחילופין להיפגש עימך.

אני נער בן 18,כבר כמה שנים טובות [לפחות 6] יש לי מחשבות כפייתיות ,בעבר זה היה עם יותר מעשים בפועל , וכיום רק במחשבות ,ע"מ להרגיע את עצמי התחלתי לשנן אמירות מרגיעות במקום אך במהרה הם עצמם הפכו לאמירות כפייתיות בנסיון להרגעני ,המחשבות אינם תמידיות לגמרי ויש אותם במיוחד שיש לי תוכנית [אני יחזור עליה עשרות פעמים ע"מ להרגעני וזה לא עוזר ואני לא יכול להפסיק אותם ] חוץ מזה חיי דיי תקינים ,שיש לי ביטחון עצמי מנימלי וכאבים שונים בלתי מוסברים כל תקופה משהו אחר

שלום.
פעם ראשונה שאני מחליט לפנות למשהו בקשר לבעיה שלי.
זה קרה אחרי שראיתי תוכנית על הלומי קרב ומהתוכנית היה אפשר להבין שהאנשים האלה חווים את החוויות שלהם שוב ושוב כולל זכרונות .
ואז זה הביא אותי לשאלה ? זה הגיוני לחשוב על משהו שקרה יום אחרי יום?
ומאז זה מטריף אותי ...יותר נכון אני משגע את עצמי במחשבות מא' ועד ת' רעות,מגעילות ,מפחידות והפחד העצום מכל זה שאני לא יפסיק לחשוב על אותם דברים.
כלומר אין שקט נפשי אני מרגיש שאני רודף את עצמי.
דוגמא אני רוצה לישון בלילה אני מרגיש שהכל טוב ואני יכול להירדם לי בנחת ואז אני מתחיל לחשוב על משהו רע ולא מפסיקה לי המחשבה פשוט זה כאלו רודף אותי.
כמובן לא 24 שעות ביממה .
אני מגיע למצבים שאני מרגיש פחד ובעיקר מפחד להשתגע.
אני מרגיש יאוש ואני מרגיש שזה יוביל אותי למצב רע מאוד אני יודע שההמלצה היא טיפול אצל פסיכולוג או משהו כזה אבל אני ישמח שתיתן לי כמה עצות או משהו כי אני לא יודע מאיפה הטירוף הזה נפל עליי.תודה רבה. אני יציין שאני בן 17.

אני אתחיל מזה שאני בת 22 ומפחדת ממחויבות וזה כבר אומר הרבה.
מעולם לא ניהלתי קשר רציני כי ברגע שהוא חדר לי לספייס חתכתי את זה.
אני מפחדת שאני מאבדת שליטה על עצמי והוא זה ששולט בי!,אנשים לא מבינים זאת אבל זאת חרדה שמשתלטת על המוח,על החשיבה ועל ההגיון.אני מנסה בכוח לתת לזה הזדמנות אבל זה לא עוזר.
בהתחלה חשבתי שזה טבעי אבל זה כבר עבר את שלב הטבעיות
אני לא יודעת איך להתנהל במצבים כאלה.
אני מאוד רוצה קשר ,זוגיות אני כמהה לכך כל יום אבל "המחלה" הזאת שולטת בי כבר שנים.
כולם חושבים שזאת בעיה של גברים וממש לא אני מכירה כמה בחורות שסובלות מזה ואנחנו באמת סובלות מזה...
מה עליי לעשות? ,לפעמים אני כל כך רוצה שהוא יציב לי עובדה ו"ישתלט" עליי כדי שלא תהיה לי ברירה אחרת... מה הצעד אותו אני צריכה לקחת? ואם יש לכך תרופת קסם אשמח לקחת אותה. :-)
בהמון תודה

שלום רב,

אני פונה בעיקר כדי להבין מה בדיוק הבעיה שלי. אין לי ספק שיש לי בעיה אבל אני לא כל כך יודע להגדיר אותה מעבר לאיך שאני מרגיש.
אז ככה..
לכל בן אדם יש בעיות ודברים שהוא מתמודד איתם אבל אני כבר כמה שנים מרגיש שהדברים שאני נלחם בהם, לא עוזבים אותי, אני לא מוצא להם פתרון והם מאוד מאוד מטרידים אותי.
הבעיות הן בעיקר שאני מרגיש לא בנוח לפעמים, אפילו עם החברים הקרובים שלי, יש פעמים שאני שם לב יותר מדי למבטים וקשה לי להסתכל בעיניים ואני צריך להזיז את המבט וזה מוזר, פעמים אחרות אני כל הזמן חושב על איך אנשים רואים אותי, איך אני מזיז את הידיים ומחשבות של "למה אני בכלל חושב על הדברים האלה, למי אכפת?". פעמים אחרות אני חושב שצוחקים עליי ולא איתי.
אני מרגיש שהדברים האלה מרחיקים אותי מאנשים למרות שאלה חברים טובים ואני מרגיש ששמים לב לזה וזה פשוט מפריע לי שאני לא יכול להיות טבעי.

חשוב לי לציין אחרי שבערך כתבתי את כל מה שאני זוכר שמפריע לי את הרקע שלי פחות או יותר..
אני מודע לחסרונות וליתרונות שלי פחות או יותר. אין לי בעיה של מראה, אני מאוד עצמאי, אני עושה הרבה צחוקים, היו לי הצלחות בבי"ס ובצבא ופעמים שהוכחתי לעצמי שאני מסוגל להמון, הייתי בחו"ל לתקופות ארוכות ואני לא מפחד להיות לבד והיו לי חברות לתקופות קצרות וארוכות.

אני לא יודע בדיוק מה יש לי אבל יכול להיות שזו איזו חרדה חברתית. מאוד מפריע לי שאני נפגש עם חבר ואני מרגיש לא נוח, מוזר כזה.. למה זה קורה? זה חבר טוב שלי!
אני לא יודע ממה זה נובע אבל העלתי השערות כמו חוסר בטחון, בעיות קשב וריכוז, לחץ, חוסר שקט, חושב יותר מדי..
אולי אתה תוכל לעזור לי!
תודה רבה מראש!