פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

אני חווה עכשיו התקף חרדה לאחר מס חודשים שהיה טוב
לקחתי בשעה שמונה בערב קלמהנרווין.
האם אפשר לקחת עכשיו גם קלונקס לפני השינה?
תודה!!

היי, אני רוצה להתייעץ לגבי משהו שמאוד מטריד אותי ולא עוזב לי את המחשבות.
לפני כמה חודשים התחילו לי התקפי חרדה וירידה במצב הרוח ולכן פניתי לפסיכיאטרית לצורך קבלת טיפול תרופתי. הייתי אצל הפסיכאטרית הזאת 3 פגישות ולאחר מכן כבר לא חזרתי.
מה שמטריד אותי זה המפגשים עם הפסיכיאטרית, כבר בפגישה הראשונה היא אמרה לי שאני מאוד חרדתית ורוצה לבדוק עד כמה אני נמנעת מדברים, וכך החלה לשאול שאלות שלטענתה בודקות את רמת ההימנעות שלי. היא שאלה האם אני מורידה שיערות למטה ואיך אני מורידה. שאלה אם קיימתי יחסי מין ואם אני בקטע של גברים או נשים. סיפרתי לה שיש לי קשר מיני עם ידיד שלי אך אני לא שוכבת.
ואז בפגישה השלישית והאחרונה היא התחילה לשאול אותי האם הוא מנשק לי את הציצי ואת הלמטה, האם הוא גומר לי על הבטן ואם זה נוגע לי ביד, שאלה האם הגעתי לאורגזמה, האם אני אוהבת את האיבר מין שלו ואת הגודל שלו, כשסיפרתי לה שניסינו לשכב ולא הצלחנו, אז היא שאלה אז מה עשיתם אחרי זה, איך הוא גמר בסוף. וגם שאלה אותי למה אני לא עושה טיפול בלייזר במפשעה, האם זה בגלל שאת פוחדת שהיא תראה לך את הפות ואת החור.
יש לציין שלא הצלחתי לומר לה שהשיחה לא נעימה לי, עניתי לה בעיקר בתשובות של כן ולא, הייתי בחרדה עצומה והתפתלתי מולה והיא לא הרפתה. בסוף השיחה איתה יצאתי המומה וחסרת מילים ולאחר מכן סיימתי את הטיפול אצלה. רציתי לשאול מה זה בעצם הדבר הזה? האם ההתנהלות הזאת תקינה בטיפול פסיכיאטרי (היא לא מטפלת מינית)? לגיטימי השאלות האלה? האם זה סוג של ניצול מיני או שאני מגזימה וזה בסהכ שאלות חודרניות? בבקשה תעזרו לי לעשות סדר בדברים. תודה מכל הלב וסליחה על האורך

אני סובל מocd וממחשבות אובבססיביות רבות. בעבר הטקסים היוו חלק משמעותי מהיום שלי וגזלו ממני זמן רב בשילוב עם מחשבות אובבססיביות.

היום אני סובל ממחשבות אובססיביות חזקות מאוד שלא מאפשרות לי לחיות, פשוט כך. מדובר במחשבות כלכך עוצמתיות, שאיני מסוגל לתפקד, מרוכז רק בהן, ומשתגע. פשוט משתגע. אני פניתי אליכם לא מזמן והתחלתי טיפול בעקבות כך, טיפול שלא ממש עוזר. מדובר בחרדה ממחלה שהסובלים ממנה לא רוצים את הידיים והרגליים, ולפיכך החלו מחשבות עוצמתיות בנושא שגורמות לי לתחושה חזקה מאוד שהידיים והרגליים לא יכולות להיות שם. התחלתי טיפול ב40 מג פריזמה לפני כשלושה שבועות שנראה כאילו עזר - בשישי שעבר היה נהדר וגם בשבת, פתאום הכל נראה ורוד והמחשבות לא נראו כדבר נורא. אבל במהלך השבוע המחשבות והחרדות חזרו ושום דבר לא עוזר... הפחד שכדורי הרגעה או אחכוהול לא ישפיעו מנצח, ככה שאף כדור הרגעה לא מקל עליי וגם אלכוהול, שממש עזר לי עד היום, לא עוזר. אני לא מסוגל לישון, והעולם שלי שחור. יש לזה סוף? האם כדאי פשוט לסיים עם החיים שלי?

האם יש אפשרות לשיחה/עזרה/יעוץ במייל ? אני נמצאת בחול

שלום, אני חן ואני בת 21. יש לי חרדות מזה 12 שנה, בעיקר פחד ממוות, מחלות, שגעון ואיבוד הכרה. לפני שנתיים התחלתי ליטול כדור בשם "רסיטל", במינון של 40 מ"ג. לאחרונה, אחרי שהפלגתי בספינה, החרדות חזרו, והפעם אני חרדה שהחרדות יחזרו לי, כי זו הייתה התקופה הנוראה בחיי! ויש לי תחושה מגעילה ולא נוחה בגוף ... רעידות,
הזעה, מועקה בחזה ... עם זאת, יש לי שיעול טורדני שאיני יודעת ממה הוא מגיע: לאחר קריאה באינטרנט, נאמר שהכדור "רסיטל" עלול לעשות גזים, שיעול, נפיחות בבטן ועוד דברים שאיני מעוניינת בהם, אך אם אפסיק את הכדור, החרדות יהיו חזקות יותר, אפילו תכננתי להגדיל את המינון ל60 מ"ג.

מה לעשות? תודה מראש.

שלום רב,
אני מותקפת בהמון חרדות לאחרונה והחלטתי שאני זקוקה לטיפול.
מספר אנשים המליצו לי האתר המצורף.
הם טענו כי הפסיכולוגים בצוות האתר מנוסים מאוד.
אינני מבינה בנושא ולא בטוחה בפנייה לאתר כלל.
התוכלו לתת לי את חוות דעתכם?

תודה מראש,
זהבה

שלום רב
מאז ומתמיד אני סובלת מחרדות שקשורות לבריאות פיזית שלי.
אני ידוע מאז ומתמיד כאפכונדית ולפעמים מגזימה ומכניסה לעצמי כל מינה דברים כמו סחרחורות חולשה בחילות. שמה לב שזה קורה לי במיוחד כשאין לי הרבה על מה לחשוב אז אני מתחילה להתפס על החרדות הללו.
פעם כשהייתי ילדה היה לי קושי בנשימה עשו לי מלא בדיקות וראו שאין לי כלום ושמתי לב מצידי שאני פשוט מכניסה לעצמי לראש שקשה לי לנשום וזה קורה אחרכך בגילאים יותר מאוחרים אותו דבר היה לי עם חולשה וסחרחורות שגם אז הבנתי שאני מזמנת לעצמי את זה פשוט אין לי הרבה על מה לחשוב אז אני מתחילה לחשוב שאני חלשה שיש לי סחרחורת וממש מרגישה זאת. ולא מזמן היה לי איזה שהוא עניין שיצאתי עם חברות בבית קפה וחטפתי בחילה ויש לי פחת מלהקיא אני לא יודעת להקחא פעם אחרונה הקתי אולי כשהייתי בת 6 ומאז נתפסתי על זה שפעם הבא שאני אצא תהיה לי בחילה וכך קרה. יצאתי עם ב בעלי וכל הזמן אמרתי שתהיה לי בחילה כמו פעם שעברה וכך היה ממש בחילה שלשולים ואני מבינה שזה סתם זמנתי זאת. כל חיי ידעתי לעשות עם עצמי שיחות ואך שהוא רפאתי את עצמי ותמיד זה עבר.
עכשיו אני בבית ולא עובדת ואין לי הרבה במה להתעסק אז אני מפתחת את הנושא הזה ממש.
זה נשמע נורא לא ברור אני יודעת. הפחד לצאת שוב למסעדה ולהרגיש ולזמן זאת שוב ולהלחיץ את עצמי ולזמן זאת ולחשוב אך אני בורחת מפה הכי מהר שיש.
חשוב לי לציין שתמיד כשאני בלחץ יש לי בחילה כזאת
אני רוצה לקבל ממכם איזה שהוא טיפ אך אני יכולה לעבוד אם עצמי שזה יפסק. כי ברגיל שלי אני בן אדם רגיל תמיד עובדת לומדת עם ילדים בעל אבל תמיד כשיש איזה רגע של חולשה זה צץ לי.
תודה מראש

תודה על תשובתך המהירה והמרגיעה.
אך
א. איני יכולה להגיע למקום הטיפול מחשש שאולי חלילה זה לא בריא-ואני יודעית בוודאות ועוד אנשים ששוחחתי איתם שריסווסים אינו דבר בריא ויש היום אפילו מכשיר אלקטרוני ללא חומרים כימיים שיכיולים לטפל בבעיה ,וכדאי להפיץ את זה כי נראה שאינטרס החברה עולה על בריאות האדם לטווח הרחוק כאן.

ב. נראה כאילו שאם לא אדאג לזה שבני משפחתי נושמים את אדי הבגדים שאני נגעתי בהם ולא התקלחתי והחלפתי בגדים לפני תלייתם או קיפולם או לא סגרתי חלונותבכך שלא איכפת לי מנושא זה אלא מעצמי שלא אסבול מחרדות אלו. ושאני כן צריכה לעשות את ההשתדלות של לבישת בגדים נקיים ושטיפת הגוף לפני כן. =חוסר אכפתיות בריאותית אלא אכפתיות נפשית ...

ד"ר נכבד
יש לי פחדים מארועים חד פעמיים מזדמניים כמו מעבר ליד ריסוס של חומרי הדברה, שכנים שחלילה ריססו במדרגות, אני מניחה שחומרים אלו כל פעם חשיפה אליהם אפילו פעמיים בשניה, וזאת על סמך קריאה באינטרנט שהם יכולים לגרום לאלצהיימר, פגיעה בפוריות ולהביא עד לכדי שינויים גנטיים, כמו סרטן. הדבר גורם לכך שנפגע התפקוד שלי, אני לא עובדת כי אני מפחדת מריסוסים במקום העבודה ולא מסוגלת לצאת מהבית. גם לעשות כביסה אני מפחדת, כי קראתי באינטרנט דברים שגרמו לי לפחד, כמו למשל:
1. אדי חומרים נצמדים לבגדים עשויים מכותנה ולבגדים סינטטים.
2. אם נספג לבגדים למשל ריח חומר שרוף או ריסוס או חומר ממפעל שעברתי ליד ושרואים אדי פליטה מהארובות או רכב שהתניעו בבוקר לראשונה ויש ריח של אצטון חזק וקשה לנשימה. למעשה זה נמצא על הבגדים לאורך כל היום עד שמגיעים הבייתה-או שזה נספג בעור או לא.
3. כמו כן אם ארצה לתלות כביסה נקייה אפילו בבית חבל על המאמץ אם אתלה עם בגדים שחזרתי הבייתה כי בעצם זה עובר אליהם.
4. כביסה תלוייה בבית שצריך להקפיד שלא יהיו חלונות פתוחים ל"אירועים" מבחוץ או ריח שרוף מטיגון בבית,גננים בחוץ,ריסוסי מדרכות..
מבחינה מצפונית ידע זה מציק לי ואני מרגישה שאם אתעלם מכל אלה אגרום לנזקים בריאותיים לשאר בני הבית.

אשמח לתשובתך ולעזרתך
תודה על הסבלנות

ככה איבחנו אותיי..
אני מטופל אצל פסיכותרפיסתית כבר שנתיים...
טיפול שיחות emdr
תמיד אמרה שיש טראומה והיא קשורה לאבא ...
במפגש האחרון הייה פריצת דרך עלינו על זה שזה קשור לאבא באמת...
עכשיו היא אומרת לי שתהליך הריפוי הושלם הגענו לשורש הבעיה לא צריך יותר טיפולים החרדה פשוט תתחיל להעלם לבד ועכשיו אני בחרדת נטישה מימנה מיכוון שחשבתי שלא אצטרך יותר תטיפול כשארגיש רגיל

לגבי התרופות הנ"ל . איזה מהם הייתם ממליצים כשהבעייה היא חרדות לפני ביצוע משימות כגון נהיגה רחוקה , נסיעה לחו"ל כשיש צורך ברגיעה לטווח של שעות /ימים תודה
. בבקשה אל תשלח אותי לטיפול פסיכולוגי .
אני צריך תשובה לשאלה

שלום,
אני בת 23 סובלת מחרדת חברתית
לפני כל מפגש עם חברים או מקום חדש שאני הולכת אני נכנסת להתקף חרדה כאשר הסימפטומים הם: חום בפנים, סחרחורות, דופק מהיר, לפעמים רעידות וכו׳
אני מרגישה שאני ממש כבר לא יכולה לתפקד ביום יום שלי אם זה בעבודה ואם זה בחיי חברה
אני יודעת שזה לא משהו שפותרים ביום והכי מומלץ זה לפנות לפסיכולוג, אבל אני קוראת באינטרנט כל מיני שיטות כמו למשל של *** ולאחרונה קראתי על *** ההודעה נערכה - נא לא להעלות פרטים שיש בהם משום פרסום ישיר או עקיף לגוף מסחרי ***
האם מישהו ניסה?
ממליץ? לא ממליץ?
מדובר בטיפול שעולה הרבה כסף בזמן קצר

תודה

היי, בוקר טוב.
רציתי לדעת אם זו הפרעה או שאני סתם אדם שיש לו דמיון רחב.

יש לי מחשבות מוזרות מידי פעם שאני שט אתם, (קצת לא נעים להגיד אותם):
-שאני אולי לא חי בכלל והכול זה סתם דמיון.
-מדמיין סיטואציות מוזרות של רעידות אדמה. או סיטואציות שקורים כל מיני דברים (כמו פיגוע, שריפה) ואיך אני מתפקד בהם ומתפעל אותם.
-באופן כללי הדימיון שלי פועל המון ואני גם חושב המון ויוצא לי כמה פעמים ביום לבהות ולדמיין דברים. מרגיש לי שהדמיון שלי הוא מעט ילדותי אפילו.

דבר נוסף, היו לי פעמים בודדות מחשבות של נזק לסובבים אותי,
למשל אישתי הראתה לי את השיער שלה ופתאום קפץ לי לראש שאני מושך לה בשיער (כמובן שאני לא אעשה את זה לעולם וזה אפילו מעביר בי צמרמורת).
או שעברתי עם כוס קפה רותח ליד קולגה לעבודה ופתאום דמיינתי שאני שופך עליו את הכוס, שוב כמובן שאני לא יעשה את זה- אני לא מסוגל לפגוע בזבוב.


אני רק אדגיש שאני אדם נורמטיבי, מתפקד והכול יותר מבסדר איתי.

מה אתם חושבים? בדגש על המחשבות ה"אלימות"

תודה רבה ויום טוב.

צהריים טובים,
מתנצל אם ההודעה הזו ארוכה ומייגעת, הייתי רוצה לחלוק איתכם את הסיפור שלי ולקבל את עצתכם/חיזוק/הדרכה.

לפני כשנתיים עשיתי טעות והשתמשתי בסם שנקרא MDMA (לא עשיתי מעולם סמים כימיקלים - קצת מריחואנה)
לאחר השימוש הסתובבתי עם סחרחורת, יותר חוסר יציבות (כאילו יש לי דלי מים על הראש) במשך כמה שבועות. הופיעו אצלי חרדות, חוסר שינה, המון פאניקה עם תחושות שאני משתגע. חוויתי לדעתי גם דה פרסונליזציה, מתח בצד אחד של הראש. בקיצור סיוט שלא ברא השטן.
לא ניגשתי לטיפול ועברתי את הסיוט הזה במשך שנה עד שחזרתי לשגרה מלבד רגעים בהם הייתה לי חרדה שהצלחתי להשתלט עליה.

היום אני שנה אחרי התקופה הנוראית הזו והייתה לי שנה נפלאה,
מלבד העובדה שאני די מלקה את עצמי על הטעות הזו שעשיתי ומקווה שלא עשיתי לעצמי נזק בלתי הפיך.
בכללי הכול היה נהדר עד לפני חודש.

בחודש האחרון הייתי במתח גדול, הייתי חולה ולא אבחנו מה יש לי ונכנסתי קצת לסרטים, אמי חלתה בסרטן. (אני לא יודע אם זה קשור כי בדר"כ החיים שלי הם תחת לחץ- לימודים, עסק שאני מנהל, פרויקטים וכו' ואני יודע להתמודד עם הלחץ הזה כמו שצריך אבל ציינתי את הלחץ כי אולי לא במודע זה הטריגר).
בכל אופן, חזר לי הכאב ראש/לחץ בצד אחד של הראש והנחתי שאולי זה מהסטרס. לאחר מכן שמתי לב שכשאני צועד בבית אני מרגיש כאילו העיניים לא ממוקדות. כשהנעתי את הראש מצד לצד הרגשתי קצת חוסר יציבות. הסתכלתי מהחלון החוצה והכול היה ניראה לי מוזר פתאום. הסתובבתי עם התחושה הזו יומיים והתחיל לי מתח בבטן ואז החרדה קפצה עלי ואחזה אותי שוב.
שוב פעם צללתי אחורה בזמן אל הסיפור הזה, אני שוב בחרדות אבל הן יותר בשליטה,
הבעיה הקיצונית יותר היא, כשאני מסתכל במראה אני מרגיש מוזר וגם כשאני מסתכל החוצה למרחב פתוח הכול ניראה לי מוזר. כאילו משהו בעיניים שלי לא מסתדר.
קראתי על דה פרסונליזציה שוב וזה הכניס אותי עוד יותר ללחץ. מעבר לזה אני מנסה להבין אם אולי חוויתי את התחושה הזו כל השנה האחרונה אך לא ייחסתי לה חשיבות. יש לי רגעים בחרדה הנוכחית שאני כאילו לא מכיר עצמי, שאני הולך להשתגע, כאילו האישיות שלי מתנפצת לרסיסים ואיתה כל העולם שלי. הרבה מחשבות מה יקרה אם אני יאבד שליטה (מדמיין את עצמי פתאום צורח ומשתגע- למרות שזה לא יקרה), אני לא ישן כבר כמה לילות, מתעורר כל שעה-שעתיים ואני ממש עייף כל היום ואני חושב שזה מוסיף ללחץ.

בקיצור שצף של מחשבות ובלגן בראש ובנפש.
אני לא יודע אם לנסות ולהתמודד עם זה לבד כמו בפעם שעברה, התחושות האלו מוכרות לי ואני מרגיש שאני יכול להתמודד איתן אך מצד שני זה הרבה סבל.

אני מנסה להבין מה השתבש? מה הטריגר?
האם זה שקראתי על דה-פרסנוליזציה החזיר אותי לטראומה הזו ואני סתם מלחיץ את עצמי או שמא זו באמת התופעה.

ועוד 2 שאלות:
האם אפשר לחוות דה-פרסנוליזציה ולא לדעת מכך?
האם יכול להיות שכל השנה האחרונה הייתי באותה תחושה ולא הבחנתי בכך?

בוקר טוב,

סליחה מראש על ההודעה הדי הארוכה אבל אני חייב לציין את כל הפרטים.

כבר תקופה די ארוכה כמעט שנה וחצי שיש לי תחושה מוזרה בסיטואציות מסוימות.
אתמול חוויתי אחת נוספת ואשמח אם תאמרו לי אם זה סימפטומים של חרדה, כדי שאוכל לפנות לטיפול אם זו אכן חרדה.

כשאני נמצא בסיטואציות כמו ישיבות או ארוחת ערב אני חש לפתע סוג של "דעיכת עירנות" (קשה לתאר את זה), כאילו אני שוקע למצב עייפות, אפשר לתאר את זה כסוג של סטלה. באותו הרגע נורא קשה לי להתרכז, אני מתקשר עם הסובבים אותי בצורה די חדה אבל מרגיש לחלוטין שאני לא חד. (חשוב לציין שלרוב זה קורה כשאני עייף- אבל לא תמיד)

אתמול הייתי במסעדה עם מכרים וזה היה די קיצוני, הייתי מאוד עייף, התאורה הייתה עמומה והרגשתי פשוט מסטול לחלוטין, הייתי בתקשורת איתם אבל מועטה. היה רגע אחד ספציפי נקודתי שהרגשתי שכאילו אני מקבל סחרחורת, גם כשהבטתי לצדדים כל תנועה של הראש הייתה שיוט מוזר כזה כאילו משהו לא בסדר בעיניים שלי. (נבהלתי מעט - חשבתי שזה בגלל העייפות אבל בגלל הפחד חשבתי שזו חרדה).

אציין שלעתים במעברים של תאורה אני מרגיש מוזר קצת. אני מוצא את עצמי ממש מתאמץ להסתכל על אנשים שאני נמצא איתם ולהתרכז בהם בגלל האור. (לא יודע אם זה קשור)

יש לי בעיות קשב וריכוז אם יש קשר.

בכל מקרה עד כה תליתי את התחושות האלו בעייפות או אולי סוג של רגישות לאור וכל מיני המצאות- עד אתמול. שזה ממש הלחיץ אותי.

מה אתם חושבים? אשמח אם תוכלו לייעץ לי מה לעשות והאם זה דומה לחרדה?