פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

שלום רב:
רציתי לשתף לשאול ואולי לנסות להבין מנין קים אצלי הדחף והרצון להכיר נשים חדשות כל הזמן ולהפגש.אני גבר בן 45 נשוי מעל 20 שנה ולנו 5 ילדים, כמו בכל מערכת זוגית ישנם עליות וירידות לרוב דברים די שגרתים. אינני יודע לשים את האצבע ולהתמקד בבעיה שלוקחת אותי תמיד לחפש ריגושים מחוץ למסגרת ,חי המין מצוינים, התקשורת בסדר, אני בהחלט מסתיר דברים מאישתי , אומנם השנים עושים את שלהם אך תמיד הרצון להיות נאהב מעבר למה שאני מקבל בבית ולהיות בחברת נשים יפות לא מרפה.אני נראה מצוין ואישתי גם ,חוץ מהמשקל שדי נוסף אך לכשעצמו אינו מפריעה לי בחיינו בכלל או במין בפרט אני אוהב אותה מלאה.אני יכול בהחלט לומר שאני נאהב ביותר מצידה והיא מצידי פחות.אני עוזר בבית מאד ואבא מעולה לילדים.זה די מחמיא לי להיות נחשק לא אשקר אך יש לי יסורי מצפון וכואב לי שאני פוגע בה בסתר. מקווה לעזרה תודה מראש

אני נשואה 17 שנים.
לבעלי היסטוריה עם בגידות וסלחתי לו.
לאחרונה, אני רואה שהוא גולש באינטרנט דיי הרבה, מוחק היסטוריה,מחכה שאלך לישון וגולש שוב דרך הנייד עד שעות הקטנות של הלילה.
שמתי לב גם שהוא לעיתים אינו מתרחץ בבית , הוא עצמאי ודיי פנוי בשעות היום .
עדיין לא אמרתי לו מאום, בכוונתי לקחת לו את הנייד בערב לפני שאלך לישון (כדי שלא יגלוש) כדי לעשות לו חיים יותר קשים. או לומר לו שאני אתקין תוכנת מעקב.
ניסיתי להיות אדישה(הוא דיי מרוצה מזה כי אני לא מתקשרת ובודקת היכן הוא) ואפילו מעמיק זאת יותר ויותר כי לו מרחב תמרון רב יותר.
לא מסוגלת להיות אדישה לזאת, כמעט ולא מתפקדת לאחרונה ועצבנית מאוד.
באם אני אשתוק ואהיה אדישה הוא יהיה מאוד מרוצה.

אנא עצתכם מה עושים??

היי להתגרש או לא ערב טוב אני בת 25 ובעלי בן 27 ואנו נשואים שלוש וחצי שנים והורים לתאומות בנות שנה וחצי נשואים אך לא באושר כלל זה לצד זה ... הוא גבר מאוד קשה ולא קל להבין ולהסתדר איתו כל יום כשהוא מגיע לבית או לפני העבודה יש לו מצבי רוח מוזרים ומשתנים הוא כל הזמן כועס עצבני ותוקפני ולא שולט בעצמו אין לי כוח יותר לדבר איתו ולנסות לעזור ליחסים ביננו בזמן שזה אולי עלול לפגוע בחינוך בנותי כלום כבר לא עוזר הוא חוזר על אותם דברים מעצבנים ורעים פעם אחר פעם

לפני יומיים גיליתי שבעלי בוגד בי. אקדים את הסיפור ואומר כי אנו נשואים 10 שנים + 3. הקטן בן 15 חודשים.
גיליתי במקרה וכמובן שהוא הכחיש בהתחלה. מסתבר שהם שנתיים וחצי בקשר מיני שמההחלה זו היתה מטרתו. הם הכירו באתר של סטוצים של זוגות נשואים.
עוד כשהייתי בהריון כשבוע לפני הלידה גיליתי מיילים שלו, שוב במקרה, עם מישהי אחרת עם משפטים כמו מתגעגע לריח שלך. לטענתו זה היה קשר מתוך חמלה כי הבחורה עם גידול כלשהו בראש והוא היה הולך איתה לבית חולים ללא ידיעתי כמובן ומחזיק לה את היד.
ציינתי כי הייתי לפני לידה במצב מאוד רגיש וסלחתי לאחר בלאגן מאוד גדול שעירב את כל המשפחה. אבל באותו הזמן הוא שכב עם המאהבת שלו שרק עתה גיליתי עליה. לטענתו פחד לספר לי עליה.
כמו מטומטמת ובעיניים עצומות ובעיקר תמימות אף הסכמתי שניסע לרילוקיישן (כרגע אנחנו בארה''ב). האמנתי לו שרצה שנתרחק מהכל ונתמקד בזוגיות שלנו. ואז עוד לא ידעתי על הרומן.
לפני חודשיים הוא נסע לבד לארץ ל 10 ימים בעקבות ארוע משפחתי. המיילים שגיליתי היו מאותם הימים. לאחר שלחצתי עליו התוודה על הקשר ואמר כי אף שכב איתה כשהיה בארץ פעמיים.
אציין כי בתחילת יחסינו הסקס היה נהדר אבל מזה הרבה זמן שאין כלום. השיא היה 3.5 שנים יבשות! אני מצידי מאוד זקוקה לזה וכל פעם שניסיתי להתקרב אליו, הוא היה עובר לספה אחרת במופגן או ממציא תרוצים עלובים כמו שיש לו עבודה והוא צריך לעבוד במחשב עד אמצע הלילה או שהוא עייף מדי/ ערני מדי וכו'. נורא נפגעתי כל פעם מהדחיה.
לטענתו הוא נמשך אלי אבל קשה לו איתי בגלל רגשות האשם שהוא סחב איתו.
אני מיואשת. כל היום בוכה ובקושי מתפקדת. בעיקר מרגישה חוסר אונים וכלואה כי אני פה בארץ זרה והילדים באמצע שנת לימודים. והכי כואב שצד מסוים שלי עוד אוהב אותו ומנסה להאמין לו. קרועה ומיואשת מתחננת לכל עצה שרק תתנו.

שלום לכולם,
שאלה: האם ידוע לכם על מקרים שבהם כן הצליח להיווצר קשר טוב בין הגרושה שבגדו בה לבין המאהבת שכרגע היא הבת זוג החדשה? יש לגרוש 2 ילדים די קטנים כך שחייב להיות קשר כלשהו.
תודה!

בת 33 +2 ילידם מדהימים,נשואה 8 שנים
מהתחלה לא הלך חלק,התחתנו והבעיות כמובן החלו לאחר לידת הבכורה
התרחקנו לא שכבנו חודשים רבים,התחלתי לתפוס אותו בוגד בי, עם נערות ליווי לסיפוק היצר כך אמר
בלשתי אחריו חיפשתי בטלפון ומי שמחפש גם מוצר
היו אין ספור משברים שקשורים בסקס או בחוסר שלו, מצידי המון ריבים שלא מבינים למה הוא בקשר עם נשים אחרות גם אם ללא מין לטענתו
נולד השני והתרחקנו עוד יותר
ניסינו ייעוץ ועזבנו לאחר כמה מפגשים,לא התחברתי יותר מדי היתה לי הרגשה כאילו מנסה להפריד יותר במקום לקרב
שלשום התפוצצתי זרקתי לו הכל בפנים שאני יודעת על האחרונה שהוא בקשר איתה,הכחיש כל מגע מיני אמר שרק מדברים כי איתי הוא לא מסוגל
אני בנאדדם סגור,אין לי בעיה לא לעשות סקס שבועות ארוכים חשובה לי יותר המשפחה ולו חשובים יותר החברים האימונים העבודה
אנחנו כ"כ רחוקים ושונים שאין לי מושג איך אנחנו יחד כ"כ הרבה זמן
אני פוחדת להיות לבד, אין לי הרבה משפחה מכל החברות התרחקתי לפני שנים, הן אמרו שהוא לא טוב בשבילי
איך אני ממשיכה לנסות להילחם על משהו שאני יודעת מראש שנדון לכשילון אומנם מגדלת כמעט לבד את הילדים אבל עדיין להיות לבד כל הזמן בלילות בחופשים בחגים בשבתות
נקרע לי הלב הדמעות לא מפסיקות והאדון? מסתובב בחוץ מחליפים כמה מילים בקושי
שואל כל הזמן מה אני עשיתי למען הקשר? עניתי לו שכל עוד היה לו סקס זמין הכל היה טוב
פוחדת להיות לבד אבל מרגע לרגע נראה שאין ברירה אחרת

שלום,
נשוי מזה 6 שנים באושר רב.
לפני כשנתיים, לאחר תקופה קצת קשה בבית, שוחחתי מעט במייל עם אשה שפגשתי בצאט.
שוחחנו זמן מה ולבסוף אפילו נפגשנו לקפה.
לא קרה דבר פיזי.
שיחה, קפה, ושלום.
אחרי הפגישה הרגשתי רע מאד עם עצמי למרות שלא קרה דבר- יסורי מצפון אדירים. קושי בשינה, הפרעות אכילה וכו.
הרגשתי שהדבר הנכון ביותר לעשות הוא לנתק כל קשר עם אותה אישה ולספר לאשתי על העניין.
כך עשיתי. התנתקתי לגמרי מהאשה וסיפרתי לאשתי.
היה משבר שאני רוצ להגיד שעברנו אותו... אשתי סלחה, והמשכנו הלאה.
(שוב אזכיר שלא היה דבר מיני או פיזי..)
הבעיה היא אצלי. גם היום, אחרי שנתיים אני מוצא את עצמי מתייסר על זה. מרגיש לא ראוי, בזוי, שפל.
קשה לי להנות מהיחסים עם אשתי.
אני מרגיש על קרקע רעועה, לא בטוחה. וכל זה למרות שאשתי טוענת שסלח ובכלל לא מתעסקת בזה.
שאלתי לפורום היא איך לסלוח לעצמי... איך לא להתעסק עם זה בראש ולהמשיך הלאה.
כרגע אני מייסר את עצמי וזה פוגע בי ובנישואים שלי.
תודה.

אנחנו עומדים להתגרש, איזה סוג של משמורת מומלץ לתינוקת?

אני ובן זוגי נפרדנו לפני כשנה וקצת וכל כמה חודשים אנחנו מוצאים את עצמנו חוזרים לקשר מיני אבל לא רק , הוא נשאר לישון אצלי , נשארים דברים שלו , וכל כמה זמן אנחנו מגיעים לפיצוץ וזה נגמר, בפעם האחרונה , לא חשבתי שנגיע למקום כזה ולא חשבתי בחיים שנחזור לשכב אחד עם השני, וחזרנו ושוב במשך חודש מבלים ביחד ישנים ביחד , יש לו מפתח והכל רגיל , זוגיות ללא זוגיות , אני החלטתי שהפעם אני נכנסת לזה בלב שלם כי אני באמת לא רוצה אותו בעתיד ולא רואה איתו עתיד. יש המון פערים חברתיים , תרבותיים , אנחנו מרקע שונה והוא לא באמת גבר אמיתי ומפנק , יותר עבדאי . ניתקנו שוב את הקשר למשך חודש , ומצאתי בגדים שלו בארון שעשיתי סדר פסח , שלחתי הודעה שהם אצלי , הוא לא הגיב ואני התקשרתי יום למחרת לבדוק האם קיבל את ההודעה , דיברנו רגיל עד ששאלתי האם הוא מתגעגע אליי וחושב עליי אחרי שסיפר לי שהיה באיזה בר והתנשק עם מישהי אבל זה לא היה זה. השיחה התפתחה לריב ולא דיברנו יומיים , ביום חמישי בבוקר כשאני יודעת שהוא נוסע לאילת מטעם המכללה שלו , עשינו שיחה בוגרת ללא ריב וצעקות והסברתי לו שהוא מאוד חשוב לי ושעצוב לי שאנחנו לא נוכל להיות אף פעם חברים ץ חשוב לי לציין שזה היה קשר מאוד לא בריא, הוא בחור מאוד עקשן ומאוד דעתי , הוא מאוד קנאי לפרטיות שלו.
לא יודעת מה השתלט עליי ואחה"צ מצאתי את עצמי מבקשת ממנו שלא ישכב עם אף אחת באילת עד שנסיים את הדברים ביננו יפה , אני לעומתו אגב כבר עשיתי סקס עם אחרים והוא יודע מזה , הוא לא עשה עם אף אחת לטענתו ואני מאמינה לו אגב, הוא לא סטוציונר בעליל , הקשר שלנו התחיל כסטוץ והוא כעס עליי לתקופה מאוד ארוכה שאחרי הסקס התנהגתי כרגיל ולא כמאוהבת .
לאחר שיחה קשה הוא אמר שהוא המשיך הלאה ולא אכפת לו ממני , ושהוא לא אוהב אותי יותר , ושאני עושה נזק יותר מתועלת . הגעתי הביתה , שלחתי הודעה שאני מצטערת ושאני לא רוצה לחיות יותר בלעדיו , הוא התקשר אליי בעצבים ופשוטו כמשמעו התחנן שלא אהרוס לו את החופשה ושנדבר על הכל ביום ראשון , לא שהיתה לי כוונה להתאבד חס וחלילה אבל אני במצב נפשי לא מאוזן עוד מאז שאבא שלי נפטר לפני שנתיים.
אני מאמינה שאם לא היה אכפת לו הוא לא היה מתקשר באותו הרגע או מקשיב לי במשלך 45 דקות בזמן שהוא יורד מהמטוס ומגיע למלון
אני כרגע מרגישה מבועתת ומושפלת ולא יודעת מה לעשות בשביל לתקן את המצב , אני לא רוצה שזה מה שהוא יזכור ממני , אני יודעת שלא אמור להיות אכפת לי אבל אני כן רוצה לתקן את מה שעשיתי .
האם תוכלו ליעץ לי כיצד לפעול ?

שלום.
כמו שכתבתי בכותרת, אשתי לא מפסיקה לריב איתי.
בהתחלה זה דיי היה מוציא אותי מפוקוס עד שלמדתי לחיות עם זה ולא להתרגש יותר מדיי.
אני כל הזמן מרגיש שלא משנה מה אעשה בשבילה, היא פשוט תישאר אותו דבר.
יש לציין, אני גבר מאוד מסור גם בעבודות הבית וגם בטיפול בילדים על כל המשתמע מכך, אני מנסה להקל עליה בכל דבר אפשרי.
בנוסף, אין בינינו יחסים מיניים כמעט בכלל (הפעם האחרונה הייתה לפני חצי שנה), למרות שאני נמשך אליה בטירוף!!!
ככל שאני מסביר לה שהיא חייבת לעבוד על עצמה בקטע הזה שהיא חייבת להבין שמציאות מושלמת מדיי קיימת רק באגדות ולא בהכרח הדבר האידיאלי, אלא ההתמודדות עם הקשיים בצורה בריאה ומאוזנת היא היא הדבר האידיאלי, היא מתעצבנת יותר.
היינו כבר אצל שלושה מטפלים שונים והעניין לא צלח לצערי.
כואב לי שבכל בוקר הילדים צריכים לראות שאמא כועסת והאווירה בבית דומה יותר למארב בשדה קרב מאשר לבית.
הדבר האחרון שאני רוצה זה להתגרש, יש לי קשר מאוד מיוחד עם ילדיי והחלום שלי הוא לראות אותם גדלים עם אבא ואמא בשלווה ובשמחה, למרות שאני מודע לכך שאולי לא יהיה מנוס מכך.

מה דעתכם?

שמי יניר נשוי כבר 13 שנים עם 3 ילדים מקסימים
אני כבר חודשיים מחוץ לבית בנסיון לקבל צאנס לשקם את מערכת היחסים שלי
מדובר בפרידה על בסיס ״הדברים הקטנים״ דווקא אלו שלא מצליחים לגשר עליהם
לא בגידה, לא סיפוק מיני ולא אלימות משום סוג!
פשוט חוסר תקשורת חוסר רצון להגמיש עמדות וכמובן סוגיות כלכליות
בקיצור אני חושב שמיצנו עם האמצעים העומדים לראשותנו את העניין וצריכים לעבןר לשלב המסכם של העניין.
השאלה היא איך נגשים לזה ? קיים ביננו הסכם עקרוני לפרידה שממתין לחתימה מה עכשיו ? נפרדים ? מתגרשים ? הפסקה מתקשורת זוגית ?

אני חוויתי בגידה מתמשכת עם מעקבים של חוקר פרטי שהראה לי סירטונים ותמונות של לפחות 3 גברים בתקופה של 4 חודשים.למרות שביקשתי לסלוח ולשקם את המערכת הזוגית עם יועץ נישואין היא לא הסכימה.היא גם בסוף ספרה לי על כל מערכת היחסים שהיתה לה.כשהבנתי שאין לזה סוף הגשתי בקשה לגט בבית הדין הרבני ומרגע הדיון הראשון ועד הגרושין עברו 3 ימים ועכשיו אני גרוש.יש לציין שהחובות המשותפים שלנו הגיעו ל 300,000 ש"ח והיא לא רוצה לשלם כלום ואני נושא בעול החזרת החוב ובעול המזונות.עורכי הדין עולים ים כסף והיא יודעת שאין לי כי אני משלם הכול ולוקח הלוואות מהמשפחה לממן את העורכי דין.אני במאבק גם על משמורת הילדים וחיי בנתיים עם האמא כי אין לי כסף לשכור דירה.אני כבר לא ילד אני בן 51 עם ילדים בגיל 8.5 ו 5.5 וזה יוצר אצלי מצב של תסכול נוראי ומאוד קשה לי ליצור זוגיות בריאה כי אני טעון רגשית בצורה של כעס נוראי.למזלי אני נראה צעיר לגילי עם מראה חטוב כי המקצוע שלי עוסק בספורט.איך מתפתרים מהכעס האין סופי והמועקה הזאת?זה לוקח אותי גם אל הדייטים ואני לא מצליח ליצור זוגיות.

אני נשוי מזה כתשע שנים ויש לי שני ילדים קטנים. לפני כחודשיים גילתי במקרה כי אישתי בגדה בי עם גבר אחר המוכר לי. מס' ימים זה ישב לי על הלב ובשלב הראשון אפילו לא אימתתי אותה עם העניין. רק לאחר כמה ימים אמרתי לה שראיתי את ההודעות והיא טענה כי מדובר בפלרטוט עם הבוס שלה. כמובן שזה לא נכון לערכתי בדיקה יותר מקיפה וזהיתי את הגבר. אקדים ואומר כי הנישואים ביננו לפני הבגידה היו לא טובים. הרבה מחלוקות הרבה מריבות על כלום. אישתי טיפוס עצבני וחרדתי ולכן לא האמנתי אף פעם שתבגוד אבל מסתבר שטעיתי. להפתעתי אינני מצליח לקום וללכת כמו שחשבתי שאעשה אם אגלה כזה דבר. אני חושש מהלבד, מהריחוק מילדים ומהתחלה חדשה. אציין כי אני נראה מצויין בעל מקצוע וכל הסביבה שלי לא מבינה מה מקור חוסר הביטחון שלי בעניין זה. בהקשר הזה אצין כי אישתי נוהגת במריבות לעבור קווים אדומים רבים הכוללים עלבונות בלתי נתפסים החל מהערות לגבי החזות שלי, השכל שלי היכולות שלי וכו'. אני כמובן גם כל הזמן מעסיק את עצמי בשאלה אולי זה בגללי אולי אני גרמתי לזה וזה מונע ממני לפרק את החבילה.
אוסיף כי שגיליתי את זה הלכנו לאימון זוגי ביוזמתי ולאחר מס' בודד של מפגשים אישתי הודיע כי יא לא רואה שלזה תורם וחבל על הכסף. אז גם לזה הפסקנו ללכת. הכי גרוע מבחינתי זה לחזור לשגרת החיים העלובה שלנו, אך אני חושש גם מפירוק המשפחה.
אשמח לשמוע דעתכם.

האם זה טבעי לחשוב ולהרגיש בתהליך הגירושין שכל העולם נגדך? גם הקרובים אליך ביותר?

שלום
אני בת 26, נשואה כבר 8.5 שנים +2 ילדים.
לפני כחצי שנה גיליתי שבעלי בוגד בי, אבל לא עם מישהי ספציפית אלא עם נערות ליווי אותן הוא מבקר בתדירות של כ-3 פעמים בשבוע !!!
אני מאוד אהבתי את בעלי, לפני כן היינו זוג מאוד קרוב ואוהב. יחסי המין בינינו לפני כן היו תמיד מטריפים והוא אף פעם לא התלונן. בדיעבד, אחרי שגיליתי את הבגידה, שמתי לב לכך שכבר כמה חודשים הוא בקושי נוגע בי, לא יודע אפילו מתי אני במחזור.
אני לא מבינה איך הייתי כל כך עיוורת ולא ראיתי את זה קודם!!
הוא הודה בהכל וסיפר אפילו מעבר למה שידעתי, לדבריו בגד בי במשך כחצי שנה עם כמה עשרות נשים שונות (שעוסקות בזנות)!!!!
אני נכנסתי לדיכאון עמוק, ניסיתי לחתוך את עצמי כמה פעמים, חשבתי שאם דבר כזה קורה, כנראה שסוף העולם הגיע. לא רציתי לחיות. חזרתי לעשן אחרי 5 שנים בלי סיגריות, איבדתי ריכוז בעבודה ובלימודים שלי, שקעתי בעולם שחור, הייתי בטוחה שאני בסרט רע, שאני עוד מעט מתעוררת ממנו.
היום אני די בטוחה שהוא עדיין בוגד בי. אפשר לומר שכל הסיפור של הבגידות התחיל לפני שנה (ואני גיליתי רק לפני חצי שנה). הוא לא בבית בלילות בשנה האחרונה, מגיע כל יום ב-06:00 בבוקר, לא מספר לאן הוא הולך ואיפה הוא נמצא. פעם הוא היה אומר שהוא ישן אצל חבר שלו, היום החבר שלו סיפר לי שהוא בכלל לא היה ישן אצלו.
בקיצור- בעל נבלה !!!
האמת היא שאין לי שום כוונה לסלוח או למחול. לא מדובר במעידה חד פעמית. מדובר על עשרות נשים, על תקופה ממושכת, (שכנראה עדיין נמשכת), אני מפחדת ממחלות ונגעלת מהמחשבה שהבנאדם שהכי אהבתי בעולם, שלא היה לי אף אחד חוץ ממנו, עשה לי דבר כזה.
בימים האחרונים התחלתי להרגיש נפשית קצת יותר טוב, כי אני מתחילה לחשוב בכיוון של נקמה והמחשבה על זה עושה לי טוב למרות שבאופי שלי אני בנאדם כל כך נאמן שזה לא מתאים לי להתחיל לבגוד לשם הנקמה.
בכל אופן, מבחינתי שמתי עליו איקס גדול. אני לא רוצה להישאר איתו.
ניסיתי כמה פעמים לעזוב אותו והוא ניסה להתאבד, בלע המון כדורים, אמר שהוא מצטער, שכואב לו לראות כמה אני סובלת ושהוא לא התכוון לפגוע...
אני ממש מיואשת. לא רוצה לחיות איתו. מקווה שהוא יתגבר על הפרידה ויניח לי לנפשי, אני מרגישה ממש כאילו הוא כובל אותי לחייו, כאילו הוא כופה עלי לחיות איתו.
אני חושבת שזה הדבר הכי נורא שיכול לקרות, שאישה תהיה גם נבגדת וגם כפויה להישאר עם בעלה ולהיחשף לזוועות מבלי יכולת להשתחרר (כבולה מהבחינה שהוא מאיים להתאבד). אולי אני דואגת יותר מדי למישהו שלא רואה אותי ממטר?
לא יודעת איך להמשיך את חיי מכאן והלאה.

איילת