פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

עם זאת לא בהכרח חד משמעי וכשם שבני אדם שונים זה מזה כל כך, כך גם הגורמים והמניעים שלהם לבגוד.
מכיר נשים שבני זוגן בהגדרה, הבעל המושלם.
מחמיא, מפרגן, מחזר וכל השאר. אלא שדוקא זה הופך אותו למובן מאליו וכבר אינו ממלא את הצורך החבוי בפנים להתרגש. הוא אינו מאתגר וטוב נו הוא תמיד שם עם אותן מילים ומחמאות. "את אישה יפה כל כך" מהבעל אינה מתקרבת בתחושה מאותו משפט מגבר זר (אלא אם זה נדיר שמחמיא).
באשר ל"לשוחח טרם הבגידה.
אם למדתי משהו זה שמעטים מאוד הם בני הזוג שיגידו, יקירי בא לי לבגוד או אני בדרך לשם, תעשה משהו.
מלבד העובדה שלא רבים הם בני הזוג שיקחו זאת ממש ברצינות לליבם, גם נוצר מצב שבן הזוג שבדרך לבגידה חייב לעבור תהליך עם עצמו ולהחליט מתוכו מה נכון לו ולרוב רק הפחד יעצור מבעדו.
לא יועילו מילים או שיכנועים
אם הרצון קיים, הדרך לשם קצרה ורק הפיצוץ שיבוא אחכ ישנה את הכל.

פוסט מרתק יששכר, תודה! מצאתי ממש את עצמי בפוסט הזה, ובמיוחד במשפט הזה שלך " ואילו היא מגלה את מיניותה שאבדה מחדש, או אז כאשר גבר בגילה, או אף צעיר ממנה מחזר אחריה, היא תפרח מחדש, היא עשויה להתאהב בו, וההמשך ברור, בגידה + אהבה.....מדוע אהבה ? כי היא צמאה לאהבה.... " זה בדיוק מה שקרה אצלנו, בא גבר צעיר ממנה, היא פרחה מחדש, התאהבה בו עד כדי זה ששכבה איתו במעיטתי שלי ונסעה אליו לדירתו פעמיים בשבוע במשך שנה לפחות...זו היתה (ונראה לי שעדיין...) אהבה גדולה מאד, לא רק בגידה חד פעמית...
ואגב, לגבי התחמקויות, אני משחזר כל הזמן, וניזכר שהיא הרבה פעמים ניסתה להתחמק מהסקס איתי, תוך כדי תירוצים עלובים שהיא עייפה או שאין לה מצב רוח, וגם עודדה אותי לטוס לחו"ל. (אני משחזר דברים וניזכר שבשנה- שנה וחצי האחרונות היא קיבלה הרבה מחמאות מאנשים שהיא ממש נראית טוב, אפילו חבר שלי פעם זרק לה " בטח יש לך מאהב..." אני כמובן לא דימיינתי לעצמי שזה נכון, אבל...טעיתי..)
הבעיה שהמינויות שלנו היתה די בסדר עד לפני שהיא הכירה אותו, אולי לא נתתי לה תשומת לב מספיק אבל סקס היה ביננו תמיד, כמובן עד הרגע שהיא התחילה לשכב איתו שאז החשק שלה ממני ירד.
ושאלה בבקשה יששכר לגבי המשפט הזה "הם לא מאמינים שהם יבגדו... עד שהם עושים זאת, אבל אז זה כבר מאוחר מדי, במקרה שלי, היא אמנם לא האמינה, אבל ברגע שהיא עשתה את זה, היא המשיכה בזה במשך שנה לפחות, למה התכוונת כשכתבת "אבל אז זה כבר מאוחר מדי"? כלומר, מאוחר מדי לשקם את המערכת הזוגית? כי אני מרגיש שזה מאד מאד מאוחר. היא היתה צריכה כמו שאתה כותב, לפנות איתי לטיפול ברגע שהרגישה חוסר תשומת לב ממני, ולא ללכת ולבגוד, נכון?

שלום שרון,
ברור לי שרגשותיך אליה הם מאוד אמביולנטיים, מצד אחד אתה כועס עליה, מאוכזב ממנה, ואולי שונא אותה....כל זה לא מונע ממך לחשוק בה יותר מבעבר, ואפילו לאהוב אותה, והעיקר להוכיח לה שאתה שווה יותר מהמתחרה הצעיר שלך, שאתו אין לה כל עתיד....וזו אולי הנקודה החזקה ביותר שיש לך מולה, אולי כרגע היא אינה מעריכה את אהבתך אליה, אבל היא תעריך מאוד, כאשר היא תפנים את ההיגיון בטיעון הזה.
אגב אין סתירה בלאהוב ולשנוא באותו הזמן, כי האהבה והשנאה הם שני הצדדים של אותו מטבע. ההפך מאהבה היא....האדישות. אתה לא אדיש אליה.
איך תדע אם ההיגיון התחיל לעבוד אצלה? תציע לה טיפול זוגי...אם היא תסכים, (ואם אתה עדיין רוצה בה ), אתם תצאו לדרך חדשה... למרות הטראומה שספגת, אני מבטיח.
אם היא לא תרצה- פירושו שהיא עדיין לא הפנימה את העדר הסיכוי עם הצעיר, במקרה זה תבוא בגפך ואני אדריך אותך מה לעשות על מנת שהיא תקלוט "מי נגד מי"
.ומי בעד מי, אם אתה מרגיש שאתה עדיין רוצה אותה....אז יש עוד מה לעשות.
רוטרי יששכר - מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם.

תקשיב שרון, אני עקבתי אחרי ההודעות שלך ושמתי לב, שכמעט בכל הודעה אתה "מודה" שלא נתת לה מספיק תשומת לב ומספיק התייחסות וכו' וכו', ואתה כאילו "מצדיק" אותה ו"מבין" אותה במידה מסוימת.
בוא אספר לך משהו, 99% מהנשים הנשואות יספרו לך בלי למצמץ שהן לא מקבלות מספיק תשומת לב מהבעל, קל וחומר אחרי עשרים או שלושים שנות נישואים.
כששני בני זוג מנהלים קריירה תובענית, זה בא על חשבון הזוגיות כמו שזה בא על חשבון הילדים ועל חשבון דברים אחרים, אבל תמיד זו האשה שמתלוננת, כי הצורך שלה בתחום זה לעולם לא יודע שובע.
אלא מה? לא כל אישה שחשה כך ממהרת לקפוץ למיטה של גברים אחרים, אחרת, בגידות היו חלק מכל מערכות הנישואים בלי יוצא מן הכלל.
אז עשה לעצמך טובה גדולה, אל תעשה רציונליזציה למה שהיא עשתה, מבחירה חופשית ומרצון אישי, שלא לדבר שהיא אפילו דחתה נסיונות שלך לסקס, כי היא לא רצתה "לבגוד" במאהב.

סתם שאלה, מאיפה לך שזה נמשך שנה אחת? כי זה מה שהיא סיפרה לך?
אולי זה נמשך שנתיים? אולי חמש?
איך אתה יודע שזה הגבר הראשון? כי לא גילית אחרים?
איך אתה יודע שהיא לא תחזור על זה בעתיד, כי היא מבינה שאתה ממילא לא מוותר עליה?
יש לי עוד הרבה שאלות קשות, אבל הבנת בטח שאין מקום למשקפיים וורודים בעת הזאת.

לפי ההגיון שלך ולפי מה שאני מבינה- אין אמון במטפלים, אין סיכוי לשקם נישואים אחרי בגידה, והכי נכון זה... לפרק.
אני חושבת שאם היית באמת קורא את מה ששרון כתב, היית רואה שמעבר לפגיעה הנוראית והעלבון הצורב הוא עדיין אוהב את אשתו (כן, למרות שהיא פגעה בו אנושות). זה שהוא מסוגל לקחת אחריות על הצד שלו בהתדרדרות הזוגיות ביניהם מראה יותר מכל שהוא חכם, אינטליגנטי, רגיש ושאולי, אולי - בכל זאת יהיה להם סיכוי בעתיד להשתקם ולגלות אחד את השנייה מחדש אחרי המשבר והטרגדיה הנוראית הזו.
מסכימה איתך בדבר אחד- נשים כנראה יותר זקוקות לתקשורת רגשית מגברים אבל איך לעזאזל הגעת למסקנה שאשה לעולם לא תהיה מסופקת בזוגיות? כי היא זו שמדברת על זה? כי היא זו שיש לה אומץ להגיד לך שמשהו לא ״עובד״?
תגובות מהסוג הזה הן בדיוק מה שחזר וייאש אותי כל פעם מחדש כשהתחלתי לדבר על ההתרחקות ביני לבין בעלי והעמיקו עוד יותר את הקרע, עד שהפכנו לשני זרים שותפים עסקיים באותו בית, ועד שהוא חיפש תשומת לב, חנפנות וליטופים ו- סקס כמובן אצל מישהי אחרת שנתנה לו...
ושוב אנחנו חוזרים לבגידה- בגידה היא תוצאה סופית של בעיה ארוכה ועמוקה הרבה יותר. בשביל להישאר לחיות ולהתמודד עם בן זוג בוגד כי אתה רוצה ולא כי אתה צריך- צריך המון אומץ, הבנה, בגרות, אבל אם אתה לא לוקח אחריות על הטעויות שלך אז אין בזה טעם.

הכל נכון ואכן הבגידה היא התחנה הסופית
עכשיו משמגיעים לתחנה זו נשאלת השאלה שאולי קשה מאוד לאלה מאיתנו שרואים קדימה מדי, מנתחים לעומק מדי .
מה הלאה?
ונגיד שעבדנו קשה והתגברנו, הרי מי שטעם את טעם ההתרגשות מהאחר, מהחדש והמרגש, יוכל לאורך שנים לוותר על הצורך העז לטעום שוב?
בעיתות משבר, בריבים, מה יותר קל לרוץ ולהתנחם בזרועות האחר ובמיוחד כשכבר נחצה המחסום הפסיכולוגי?
להגיד '' כן כן למדנו לא עוד'' זה מס שפתיים קל, לממש ולהתאפק כשאת מחוזרת באופן יומיומי ע"י לא מעט ציידים היודעים את מלאכתם זה כבר עניין אחר.

אני בכלל לא בטוח שבגידה היא תוצאה של בעיה בחיי הנישואים. המון אנשים בוגדים וחיי הנישואים שלהם מצוינים, ואין להם בכלל שמץ של מחשבה להיפרד מבן/בת הזוג החוקי/ת.
לפי דעתי, ברוב המוחלט של המקרים הבגידה באה מתוך תסכול ותחושה של "החיים עוברים לידי" , מתוך שגרה אפורה של חיים שהם סימון "וי" מתמיד אחר מטלות החיים.
בגידה, מחזירה את האויר לריאות, מזרימה אדרנלין, מקנה תחושה של מיצוי החיים במלואם, מוסיפה התרגשות, הפתעה ובעיקר משחזרת את תקופת הנעורים או תקופת הרווקות.
מכיוון שבגידה לטעמי היא לא פונקציה של נישואים מקולקלים, אלא של אישיות "מקולקלת", אני לא מאמין ביועצי זוגיות שמחפשים את המטבע ליד הפנס.

אני בכלל לא חושב שצריך לפרק בכל מקרה של חוסר נאמנות באופן אוטומטי, ממש רחוק מזה, במקרה של שרון כפי שהוא גולל אותו כאן, אני משוכנע שהוא חייב לפרק.
יש מקרים שהצד הנבגד תורם תרומה משמעותית לבגידה, מקבל את האשה/הבעל כמובן מאליו ולא סופר/ת אותו ממטר, ואז אם הוא (הנבגד/ת) משנה את דרכיו, מתחרט/ת באמת, מבין מה היו הגורמים, יש מקום לשיקום.

לצערי זו המציאות בין אם נודה בזה ובין אם לאו.

שלום לך,
אם לאחר כל החרטה שהוא הביע, וכל הצער על התנהגותו, ועדיין את פגועה, פירושו שהוא לא ממש שכנע אותך בדבריו, על כן קשה לך להתמודד עם דבר שאת אינך יודעת כיצד להתמודד - עם מעשיו. בדיוק בשביל זה קיים הטיפול זוגי. כפי שתרופה יודעת לרפא, כך גם הטיפול הזוגי יודע לתת לך כלים להמיר את הפגיעה בהתמודדות ולנצח...
אשמח לעזור.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם

שלום לך,

שחררי! חד וחלק! גבר לעניין! גם טעה, גם סיפר ובעיקר הביע חרטה! תתותח! יש לך גבר שבגברים ביד, אל תעשי מזה סיפור, הוא יכל בקלות לא לספר לך, יכל "לזרום" עם אותה בחורה..

בקיצור תלבנו את הדברים ותשכחי מזה.

בהצלחה!

שרון שלום וערב טוב.

ישנם עשרות ואולי אפי' מאות אנשי מקצוע שעובדים בתחום וכשם שאין פרצופיהן שווים כך גם אין דעותיהם שווים.
תבחר את מי שמתאים לך לא לפני ששאלת את המטפל כיצד הוא עובד באיזה שיטה והאם יש לו הכשרה והבנה בנושא הספציפי שמעניין אותך.

מהות הטיפול - להקשיב לקשיים שלכם כזוג ולעלות כמה שיותר מהר על הבעיה מס 1 שעליה תצטרכו לעבוד כל אחד בנפרד...ושניכם ביחד.

כחלק מהטיפול הזוגי המטפל ירצה לפגוש גם אותך וגם אותה בנפרד כדי לקבל תשובות יותר מפורטות שיעזרו בסופו של דבר להתניע את תחילת הטיפול בבעיה ולא לבזבז זמן על הסימפטומים.

בדרך כלל טיפול זוגי מקפל בתוכו גם טיפול אישי זה בלא זה ברכה לבטלה.

לא ניתן לפתור את כל הבעיות בבת אחת. בכל פעם לוקחים בעיה ומנסים למצוא לה פתרונות.

לאט לאט שלב אחר שלב אתה תרגיש שאתה מקבל בטחון וחוזר לעצמך.

שים לב > ייתכן והטיפול הזוגי יחמיר אצלך את הרגשות ויעצים את הכאב ובעצם תגלה על עצמך... ועל אשתך דברים שלא ידעת או שלא רצית לדעת...קח גם את זה בחשבון.

בהצלחה

האם יש סטטיסטיקה כל שהיא על אחוזי ההצלחה בטיפול זוגי?
לגבי מה שכתבת : "שים לב > ייתכן והטיפול הזוגי יחמיר אצלך את הרגשות ויעצים את הכאב ובעצם תגלה על עצמך... ועל אשתך דברים שלא ידעת או שלא רצית לדעת...קח גם את זה בחשבון."
האם ישנו סיישן בטיפול שבו אנחנו יושבים שלושה והיא מתבקשת לספר את כל מה שהיה? איפה היה? כמה? איך הרגישה? כי אני מרגיש על אף שאמרה לי הרבה, שעדיין יש דברים שהיא מסתירה. יש אפשרות לשבת שלושה ולדרוש ממנה לספר את כל האמת?
כי אם ישנם עוד דברים, אני ממש רוצה לדעת אותם, לא משנה כמה זה יכאב. האמינות שלה בנושא הזה זה הבסיס לכל הטיפול לדעתי, אם היא תשקר על שולחן המטפל, אז מה זה שווה...

היי ערב טוב שרון מה שלומך...

לא יודע לומר לך לגבי סטטיסטיקות...אבל המחשבה שלא ניסת לשקם תרדוף אחריך לאן שלא תלך...ולכן תמיד כדאי לנסות כדי שתוכל לומר לך ולילדיך שעשית הכול!

אני לא הייתי חודר לפרטיות ושואל מה היא עשתה ועם מי כמה ולמה...זה לא ענייני וזהו בדיוק "כבוד האדם וחרותו" שאנחנו כל הזמן צועקים.

רק אצל נוצרים נוהגים להתוודות בפני הכומר על חטאים... ביהדות אין מצווה או חובה להתוודות ובטח לא בפני שלושה...

להיפך!
כלל ראשון ביהדות > ואהבת לרעת כמוך - וכן מה ששנוי עליך אל תעשה לחבריך וכ"ש לאשתך!

אני מבין שאתה כבעל...רוצה לדעת וזכותך לשאול כדי להבין הכין אתה עומד והיכן לא... אבל זכותה לשמור על פרטיות ולא לשתף אותך בפרטים. אז נכון שאתה מציב את זה כתנאי להמשך היחסים. ונכון שזו בקשה לגיטימית ואנושית אבל...לו היא היית מתייעצת איתי לא הייתי נותן לה לדבר יותר ממה שהמשטרה מרשה.

הייתי מייעץ לה לומר > בגדתי. עוויתי פשעתי. אני מודעת להשלכות. אני מוכנה לשלם את המחיר. ומבקשת שתיתן לי הזדמנות לשקם בחזרה את כל מה שבנינו. למעני. למענך ולמען ילדינו.
זהו. זאת המטרה. ולשם אתם צריכים לכוון. כל דבר אחר רק ירחיק אתכם ויגרום לך לכאב מיותר שיוביל אותך לגרושים כמעט בוודאות.

מספיק דיי והותר מה שהיא פטפטה את עצמה לדעת.
תבקש ממנה לתאר את הרגשות והתחושות ללא התיאורים הפיזיים.

תבקש להתמקד בחוסרים שלה בבית. בצרכים שלה כאישה! שתתאר מה היא קיבלה ממנו שלא יכלה לקבל או לבקש ממך?

בהצלחה.

שרון
יותר קל להתגבר ולהחלים מ- "בגדתי פשעתי, סליחה!" מאשר מפירוט גרפי של הסקס שבניהם.
דימיונות מת פוגגים, עובדות לא.
תפסיק להתעלל בעצמך.
או שתשחרר אותה או שתשחרר את עצמך.

היי, אני שרה. אני קוראת כאן אבל ממעטת להגיב אם בכלל. קראתי את כל השתלשלות העניינים, את הכאב שלך וההתלבטויות הרבות ואת הרצון לקבל תשובות.
קודם לכל והכי חשוב - ליבי איתך. לקרוא אותך זה מעורר צער אמיתי וכאב על הכאב שלך. מאחלת לך מכל הלב להחלים ולמצוא בעצמך כוחות כדי להשתקם מהבגידה הכואבת הזו - איתה או בלעדיה. מגיע לך לחיות חיים מלאי סיפוק וטובים!
עכשיו, אני רוצה להתייחס לחלק בו שאלת שאלות לגבי הטיפול הזוגי, וספציפית לשאלתך האם יש סשן טיפולי בו אשתך תידרש לספק תשובות מפורטות לגבי מה היה שם, כמה ואיך.
הדבר הראשון שזה מעורר אצלי זה את השאלה "למה לך לדעת?", "מה זה יתן לך, ידיעת כל הפרטים הפלסטיים ברמת דיוק כה מיקרוסקופית?"
ואני חושבת שאם כבר אתה שוקל טיפול זוגי (אגב, תמיד יכלול בתוכו גם טיפול אישי - בפרט במקרים מורכבים של בגידה), מוקד חשוב מאין כמותו בטיפול יהיה לדון בשאלות האלו עם המטפל שלך.
כלומר: לא להפנות את השאלות החוצה - אליה, במטרה "לחייב" אותה לתת תשובות מפורטות מול שניכם (המטפל/ת ואתה), אלא לדון אתה בינך לבין עצמך ביחד עם המטפל/ת, בשאלות החשובות האלו ("למה לי לדעת את כל זה", "למה יש לי צורך כה עז לידיעת הפרטים", ו"מה זה יתן לי/איך זה ישמש אותי").
יתכן שתגלה תוך כדי דיון שכזה עם המטפל שלך שהמוקד הטיפולי שלך הוא אחר ממה שחשבת - ובו כדאי/צריך להתמקד, קודם כל כדי שתרגיש יותר טוב עם עצמך, ולאחר מכן כדי שתרגיש יותר טוב בזוגיות (שוב - איתה או עם אחרת, במקרה ותיפרדו בהחלטה משותפת או לא, תוך כדי הטיפול או לאחריו).
בכל מקרה, בהצלחה בכל ואשמח אם תמשיך לעדכן פה...

הי שרה היקרה, אני מסכים איתך שידיעת הפרטים ברמה המיקרוסקופית רק יכאיבו לי. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל אולי ככה זה כשבוגדים בך, אתה רוצה לדעת הכל לא משנה כמה זה יכאב. מדובר פה באשתי שאני חי איתה כבר כ30 שנה, אשתי שעשינו ביחד 4 ילדים, זה בלתי נתפס מה שהיא עשתה לי...אני כל היום מחזיק תראש עם 2 ידיים ושואל איך היא עשתה לי את זה איך....כל השנה הזו היא שיקרה לי והכניסה גבר זר למיטתי שלי ושכבה איתו ללא אמצעי מניעה!!!! כל האמון שהיה לי בה היתנפץ לרסיסים, בדיוק כמו הלב שלי, ואני פשוט רוצה לדעת הכלה כל לפני (אם בכלל) נלך לטיפול. שלא יישאר לי ספק קטן שיש עוד משהו שהיא מסתירה. אם נתחיל טיפול אני רוצה שהכל יהיה פרוס על שולחן המטפל, או לחילופין כמו ששאלתי, האם יהיה סשן שבו יושבים שלושתנו והיא מתבקשת לספר הכל!!! דרך אגב שרה, את יודעת שהיא נפגשה איתו עוד פעמיים כאשר הייתי בחו"ל? כלומר, אולי בכלל מחר היא שוב תיפגש איתו....את מבינה באיזה בור אני נמצא? כל הגוף כואב לי מזה ואני כבר מת להיות אחרי זה, איתה או בלעדיה אבל אחרי זה.....סיוט שרה פשוט סיוט

עכשיו אני יותר דואגת...
אתה זקוק לעזרה, ובהקדם!
אתה לא "נשמע" טוב... :-((
תשיג לעצמך מטפל/ת, רצוי דרך המלצות טובות של חברים ומכרים שהלכו אליו/אליה והתרשמו לטובה - ולך!
לפורום הזה, עם הרצון הטוב, ההזדהות והעצות המעולות - אין את היכולת לטפל!
שים בצד באופן זמני את ההחלטות הקשות לגבי הזוגיות - אתה גם ככה נשארת בבית, ישן במיטה אחרת והיחסים עכורים. אז זה ישאר כך עוד זמן מה.
התחל טיפול לעצמך!
דאג לעצמך!
אף אחד לא יעשה זאת במקומך...
המשך לעדכן...
שרה.

בני ומאור, אני מבין מה הרציונל מאחורי דבריכם, אבל המחשבות על מה שהיה שם לא נותנות לי מנוח אפילו לרגע, ואני כל הזמן רוצה לדעת לפרטי פרטים מה היה שם, כמה שזה כואב. הרי האשה שלי שיקרה אותי במשך שנה לפחות. היא שכבה עם גבר זר במיטתי שלי ובדירתו, ועשתה איתו דברים שלא מביישים אף סרט פורנו..בטוח יש עוד דברים שהיא מסתירה וכמו שאמרתי, אני יודע להוציא ממנה, קשה לה לשקר לי כשאני מסתכל לה בעיניים. דרך אגב, אתמול היא הודתה שמהרגע הראשון שהיא שכבה איתו היא שכבה איתו ללא אמצעי מניעה, שזה אומר שיכול להיות שהיא הדביקה אותי במחלות שלו...אה ועוד משהו, היא שתתה את הזרע שלו כשהוא היה מבקש ממנה בזמן הגמירה שלו...אז תגידו לי איך אני יכול להסתפק רק ב"טעיתי, אני מצטערת, בוא נמשיך הלאה" ??? הרי אשה שעשתה דברים כאלה מסוגלת לעשות הכל....אז מאור ובני, בחייאת ראבק, תחשבו שאני אח שלכם, מה הייתם רוצים לשמוע שאני מחליט לעשות??? אני מרוסק מכאב ובא לי למות..........

שאילו זה הייתי אני או אחי... נגמר!
אני חי עם בגידה שמסתכמת (למיטב ידיעתי) בנשיקה ומתייסר על כך, אז על מה שאלה מתאר... אין תקומה.
אבל אתה ידיד פשוט מחפש (ואני ממש מבין אותך)/שביב של תקוה, מישהו שיגיד לך יהיה בסדר אתם תשתקמו הכל יעבור ואתם תחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
יודע משהו..? אתם לא.
אתה יודע יותר מדי. בכל פעם שהיא לא תעשה איתך (והיא סביר להניח שלא) מה שעשתה לו ואיתו אתה תתפוצץ.
מה אתה עושה בינתיים? חי בבית?/עזבת? מה השתנה בך מאז?
אתה נאחז והיא.. היא נראה לי שלא מרגישה שהשניים נפלו.
משהו אתה חייב לעשות ולכתוב כאן לא נחשב.

מאז אני חי בבית ( חוץ מהנסיעה ההיא לחו"ל שהיא בגדה בי שוב שנעדרתי מהבית לכ10 ימים.) אני יושן בחדר אחר כי אני נגעל ממנה על זה ששכבה איתו ללא קונדום ושתתה לו וכל הזוועות האחרות...לא השתנה בי כלום מאז, הלב כואב על הבגידה והשכל לא רוצה להאמין. אני מצד אחד רוצה לסלוח ושהכל יהיה מאחורי, אבל מצד שני התמונות האלה שאני מדמיין רצות כמו סרט אימה שלא חודל לרגע. בקשר לעבודה שלי, אני לא מתפקד אף על פי שהתחלתי פרוייקט גדול וחדש לפני כחודשיים, השותף שלי מטפל בהכל. אני מגיע מדי פעם לכמה דקות גג שעה כשבראשי תמיד "מה היא עושה" ו"האם היא איתו עכשיו"....סרט רע אחי...

שאילו זה הייתי אני או אחי... נגמר!
אני חי עם בגידה שמסתכמת (למיטב ידיעתי) בנשיקה ומתייסר על כך, אז על מה שאלה מתאר... אין תקומה.
אבל אתה ידיד פשוט מחפש (ואני ממש מבין אותך)/שביב של תקוה, מישהו שיגיד לך יהיה בסדר אתם תשתקמו הכל יעבור ואתם תחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
יודע משהו..? אתם לא.
אתה יודע יותר מדי. בכל פעם שהיא לא תעשה איתך (והיא סביר להניח שלא) מה שעשתה לו ואיתו אתה תתפוצץ.
מה אתה עושה בינתיים? חי בבית?/עזבת? מה השתנה בך מאז?
אתה נאחז והיא.. היא נראה לי שלא מרגישה שהשניים נפלו.
משהו אתה חייב לעשות ולכתוב כאן לא נחשב.

ככה זה מהסלולר (:

שלום שרון,
כתשובה לאלתך ביחס לטכניקה של טיפול זוגי, אוכל לספר לך מה היא השיטה שאני עובד בה, שלטעמי היא השיטה שבאמת מצליחה.
1. פגישה ראשונה עם שני בני הזוג, כאשר כל אחד מספר את גרסתו, ומה הכשלים בזוגיות ע"פ ראות עיניו.
2.כל יתר הפגישות הן בין המטפל למטופל, ומניסיוני רק אז יוצאת האמת האמתית.
3. מספר הפגישות הן פעם בשבוע, המטופלים מקבלים 'מטלות' לביצוע עבור הצד השני.
4. אין לספר על המטלות, על מנת שיפתיעו את הצד השני.
5. כאשר שני בני הזוג מרוצים, הטיפול מסתיים -מסיבת סיום
6.משך הזמן הממוצע בטיפול, מסתיים כעבור חודשיים.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם.

שלום יששכר ותודה לך, לגבי סעיף 1, אתה מבקש מהצד הבוגד לספר על הבגידה שלו? והאם אני יכול גם לשאול אותה שאלות? ולגבי סעיף 2, אתה מתכוון שאתה תדבר עם אשתי אחד על אחת ותבקש את האמת? אבל אז היא יכולה לשקר אותך, כל הקטע הוא שנהיה שלושתנו, כשאני מסתכל לה בעיניים יותר קשה לה לשקר.

אני כתבתי לך באופן כללי על טיפול זוגי, לא התייחסתי למקרה שלך, שהרי נבגדת...
כאשר יש אצלי בטיפול מקרה של בגידה (כאשר האישה בגדה), ושהצד השני כבר יודע על כך....וכל מה שהוא רוצה לדעת זה למה?????ואפילו פרטים אישיים מהבגידה ...
למה הוא רוצה לדעת? מה הן הציפיות של הנבגד?
במילה אחת להתנחם!!!
אתן מספר דוגמאות מהסוג שגבר יכול להתנחם מדבריה של אשתו, ושיוריד ממנו את הלחץ על בגידתה בו:
1.בכלל לא היה כף, אתו לא יכולתי לגמור כמו אתך...(עשיתי שטות).
2.יש לו כזה קטן, ממש התאכזבתי, לא כמו שלך....(חנופה).
3.לא התאהבתי בו, אבל אתה תמיד עסוק ואין לך זמן אלי...רציתי לדעת אם אני עוד שווה בכלל (תרוץ). ואולי אף אמת....
זו דוגמה (מיני רבות) של נשים להוריד מעל גבן את הלחץ שבן הזוג מפעיל עליהן.
תתפלא שרון, שיש אף גברים שרוצים את הפרטים המדויקים של המשגל, ומדוע?
זה מרגש ומגרה אותם! אולי יקשה עליך להבין, אך זו עובדה.
כאמור כאשר הנבגד כבר יודע, אין לי כמטפל עניין בפרטים על הבגידה, זה לא יתרום.
מה שאעשה - זה כיצד להחזיר לו את האמון שאבד לו באשתו. זה לא קל, אך אפשרי. אני מצדי אשאל אותה שאלות כגון:
1. מה היה הקושי בזוגיות שלה שדחף אותה לזרועותיו של גבר אחר?
2. האם היא עדיין מעריכה את בעלה, אוהבת, או אולי מחבבת?
לידיעתך כשאתה מסתכל לאשתך בעיניים, אתה מפחיד אותה! ודווקא אז היא תשקר, או תייפה את העובדות.
אותי היא לא תשקר, כי אני לא הולך להפחיד אותה, או לאיים עליה. אני בא לבנות לכם את האמון שאבד, זה לא קל.. לחבר ביניכם ( אם ניתן), מחדש.
נראה לי שבהתייחסותך אליה עשית מספר שגיאות מתוך סערת רגשות, וזה בחלט מובן לי.
באשר הבוגד הוא בן הזוג, הגישה שלי היא שונה, וגם דרך הטיפול הוא שונה.
כאשר מי מהפורום שנבגדה תשאל, אני אסביר.

אצלנו המצב קצת שונה...הרי לפי מה שהיא אמרה לי, היא עשתה איתו דברים שלא עשתה איתי בחיים!!! אז מה זה אומר? שהיא לא נהנתה ממנו כמו שנהנתה ממני? זה יישמע אבסורד לא??? למה היא שכבה איתו במשך שנה ללא קונדום? ולמה שתתה את הזרע שלו? ולמה עשתה איתו אנאלי? איתי בחיים לא עשתה את הדברים האלו! ולכן אני אומר, אם היא שיקרה אותי במשך שנה (בגדה בי ) אז היא יודעת לשקר ואלי ישנם עוד דברים קשים אף יותר שהיא מפחדת להגיד. ואותם, אני רוצה שאתה תוציא ממנה, כשאני לידך, כלומר יושבים שלושה, לא רק אתה והיא, כי אז ( מרצון טוב שלך כמובן כדי לשקם ביננו) אתה תוכל להנחות אותה מה כדאי לחשוף בפני ומה לא. אתה מבין למה אני מתכוון? אני חס וחלילה לא בא אליך בטענות, רק אולי מרצון טוב שלך תייעץ לה "את זה עדיף שלא תגידי לו" או " את זה אולי תצנזרי ואל תספרי הכל.." ואת זה אני רוצה למנוע, כי אם רוצים לשקם את האמון שנפגע, צריך קודם כל לפרוס את כל הקלפים על השולחן. הגיוני?

אני חושבת שבזה שאתה מוכן אפילו לשקול את זה עשית את הצעד הראשון להחלמה! (שלך, לא של הזוגיות).

אני אגיד לך משהו שאולי לא תאהב לשמוע אבל אני חושבת כבר הבנת שכל הכותבים בפורום רוצים את טובתך וכל ההערות הן סובייקטיביות ומנקודת מבט אישית לגמרי לכן אתה מוזמן לא להסכים עם מה שאגיד וגם לדחות..
אחרי שאמרתי את כל זה, אגיד גם את זה-
דומה שהציפיות שלך מהטיפול- עומדות לאכזב אותך.
למרות שנדמה לך עכשיו שמה שאתה צריך זה בעיקר נקמה, נראה לי שאתה בעיקר מקווה שבטיפול אשתך תחווה השפלה - בזמן שהיא תשב ותתאר את כל המין האנאלי, האוראלי וכל השאר. אתה כבר רואה את הבעת הגועל וההפתעה שתתפשט על פני המטפל ואולי אתה אפילו נהנה מהמחשבה שאשתך תרגיש מזוהמת, מושפלת, מתביישת- כל מה שאמור מישהו שעשה את המעשים האלה להרגיש.
האמת? זה ממש לא נראה ככה!
קודם כל, מטפלים כבר ראו ושמעו הכל, אפילו יותר גרוע. (תתפלא, אבל יש מקרים קשים יותר)..
דבר שני- אם אתה מתכוון להמשיך ולעשות סיבובי התאגרפות עם אשתך בטיפול- חבל על הכאב הנפשי, הזמן ועל הכסף- לא לשם זה נועד הטיפול.
יהיה יותר חכם לנצל את הטיפול- קודם כל לטפל בעצמך!!!!
מה עוד אתה מצפה לשמוע שלא שמעת?? למה אתה מרגיש שאתה צריך לחוות את זה שוב ושוב ושוב ושוב?
תשתמש בכלי הנהדר הזה ותתמקד בעצמך! לחבוש את הפצעים, להתמודד עם הפגיעה, לדבר על הפחדים, העצב, העלבון, על הדברים שאתה נאלץ להתמודד איתם ותלמד להתגבר עליהם- כדי שתוכל לישון, לאכול, לנהל שיחה, לשתות בירה עם חברים או לעבוד - לחזור לחיים נורמליים - בלי החור בבטן.
אם זה ממש עקרוני וחשוב לך לשמוע- תעשה את זה בעתיד. שתי אפשרויות- או שתהיה מספיק חזק ובריא נפשית כדי לשמוע את הפרטים האלו בלי להתפרק, או שאולי עד אז כבר תהיה כל כך רחוק מהעניין- שפשוט לא תרצה לשמוע.
לסיכום- יותר גרוע מאיפה שאתה נמצא לא יכול להיות, וכרגע יש רק סיכוי שמכאן תתחיל לעלות.

ממשיכה ומאחלת לך בהצלחה!

עוד דבר אחרון ולא קשור- בגלל שהזכרת שלא השתמשה בקונדום- הייתי ממליצה לך לבקש מאשתך לעבור בדיקה לגילוי מחלות מין- פשוט בשביל השקט הנפשי שלך ובמיוחד אם אתה אומר שלא היתה לך שותפה אחרת למין חוץ ממנה...
אני דרשתי את זה מבעלי אחרי שגיליתי שלא השתמש בקונדום, מעבר ללשמור על עצמך, יש פה אקט שמאלץ את הבוגד להתעמת עם הסכנה שחשף אליה את בן הזוג..

הבחור ההוא מאמן כושר בטח צייד לא קטן שיש לו במלאי ציוד כמה (היו יש יהיו)
לך תדע אלו מחלות אסף בדרך וממי.
חשוב מאוד לבדוק שלא מסכן אותך.
סתם נקודה שאנונימית העלתה לי לראש.

שלום אנונימית, אני מרגיש שכאן כולם מנסים לעזור ומודה על כך!!! לגבי תגובתך, אני אמנם כועס מאד על אשתי, אבל המטרה שלי היא לאו דווקא נקמה. המטרה שלי היא להוציא ממנה עוד דברים שהיא מסתירה (אם ישנם). הרי היא שיקרה אותי במשך שנה בזה שבגדה בי נכון? והיא שוב ניסתה לשקר בזה שרצה אליו שוב ברגע שטסתי לחו"ל נכון? אז למה שאאמין שהיא סיפרה לי את כל מה שהיה? יש בי עדיין הרגשה שהיא משקרת ומסתירה דברים, ואם כבר הולכים לטיפול זוגי שאמור להחזיר בי את האמון בה, אז כדאי שכל המעשים שלה יסופרו ויהיו גלויים, את לא חושבת ככה? אין פה עניין של נקמה. ואם את או מישהו שואל למה אני צריך לדעת את זה, אז אני 1. אני לא יודע בדיוק למה, זה אולי מה שקורה לבן זוג שבוגדים בו, הוא רוצה לדעת הכל לא משנה כמה זה יכאב. 2. מהסיבה שכתבתי למעלה, שאם מתחילים טיפול, הכל צריך להיות מונח על השולחן. הדברים שהיא עשתה עם הגבר הזר הזה הינם חמורים בעיני, ואני גם ככה לא בטוח שאצליח להתגבר עליהם ולסלוח. לכן גם היו ועדיין יש לי ספקות לגבי הצלחתו של טיפול זוגי במקרה קשה כמו שלי. אני חושב שאני מחפש תמיכה מאנשים שיסכימו איתי שהמצב אבוד, היא הרחיקה לכת...זה לא מעידה חד פעמית, זה רומן לוהט של שנה בערך. שוב אני אומר, גם אם הטיפול יצליח, חיי לא יהיו טובים. תמיד אחיה בהרגשה ששוב היא יכולה לעשות לי את זה.

מה שניסיתי להגיד לך זה שברגע הגילוי - החיים שלך התמוטטו. יש כאלה שרואים את זה צונמי, רעידת אדמה, מגדלי התאומים נפלו לך על הראש כשאתה בחניון, תתאר את זה בכל צורה שהיא.

ולכן- החלק הראשון של הטיפול צריך להתמקד רק בך (!!) תשאיר כרגע את כל השאלות על הזוגיות מחוץ לתמונה.
אתה לא חייב כלום לאשתך- היא את הטעות עשתה כבר ואתה נאלץ לחיות עם הטעות שלה. אבל- אתה חייב לעצמך.
זה השלב שכמה פעולות שתעשה יהוו את השלבים והמדרגות אותם תבנה כדי להתחיל ולחפור את דרכך החוצה.
הכוונה היא לדברים שאתה עושה לך ובשבילך- ולא לטובת אף אחד אחר.
אחרי שתלמד להכיר, להגדיר ולהעריך את עצמך בזכותך- תוכל להיות פנוי לטפל ולהסתכל על שאר הדברים. למשל- הזוגיות, מערכות יחסים עם אנשים, בחירות אישיות ועסקיות שאתה עושה.

1. ראיתי שהציעו לך לעסוק בספורט, זוהי המלצה נהדרת. (לגוף וגם לנפש).
2. תעשה משהו שמעולם לא העזת- צניחה, צלילה עם כרישים, טיול ג׳יפים. לא מכירה אותך ולא יודעת מה מאתגר אותך אבל קח את זה לכל מקום שתבחר.
3. במקביל- תעשה סדר בניירות, תתייעץ עם עורך דין, לגבי השלכות של פרידה- כלכלית.
למה? כי חשוב שתדע שאם החלטת להישאר ולחיות ביחד- זה לא מתוך חוסר ברירה או תלות כלכלית אלא בחירה שלך בלעדית.
4. סיפרת שאתה לא מתפקד בעבודה וממעט ללכת אם בכלל- תתחיל לחזור בהדרגה, השהייה בבית לא רק שלא עוזרת אלא גם פוגעת- כי מה שאתה עושה זה או לחיות בתוך זירת קרב לא נגמרת עם אשתך שבה אתם ממשיכים להחליף מילים שמכאיבות לשניכם, או שאתה ממשיך ומתבשל בכעס, בכאב ובדיכאון של עצמך.

מנסיוני האישי- יש דברים שהעזתי לשאול רק כמה חודשים אחר כך כי בשלב המוקדם (שבו אתה נמצא) הרגשתי שאני פשוט לא יכולה לשאת את יותר- פיזית ונפשית.
בתקופה מאוחרת יותר- כשהרגשתי מספיק חזקה ובטוחה בעצמי שאלתי את השאלות בזמן הטיפול- ובעזרת המטפלת עשינו את זה בצורה הכי פחות מכאיבה לשני הצדדים.
השלב האחרון בתהליך- הוא הטיפול הזוגי אבל תיכנס אליו כשאתה בן אדם שלם ובריא ולא במצב העדין והחלש שאתה נמצא בו עכשיו.
לפי מה שתארת- יש לך עסק עצמאי, אתה די מצליח, סימן שאתה (או לפחות היית עד לאחרונה) איש חזק, בטוח, יודע לקבל החלטות, מוביל מהלכים.
בטוח שגם היו לך כמה משברים עסקיים שידעת להתגבר עליהם בעבר.
כל זה לא נעלם- זה עדיין בתוכך. תמצא את עצמך מחדש.
והכי חשוב- תן לזה זמן, זמן ועוד זמן..

בדיוק חשבתי אותו דבר. אולי הגיע הזמן לקבל נקודת מבט ״נשית״ על השאלות שמופצות בפורום???

*שאלות שמוצפות בפורום

בתור אחד שבחר תמיד מטפלת וסמך יותר על הגישה והאינטואציה הנשית (מבלי להעליב איש).

יש שם שתי תמונות של נשים עם שמותיהן, אבל משום מה לא שמענו מאף אחת מהן...אשמח מאד לקרוא את דעתן לגבי הנושאים העדכניים כרגע בפורום.

האנשים האלה מתפרנסים מנישואים שהתפרקו , ברור לגמרי שהגישה שלהם שניתן לעשות החייאה גם לגופה קרה שמתה מזמן, כלומר לנסות סדרה של טיפולים בכל מקרה ובכל מצב. יש ליועצי הזוגיות אינטרס מסחרי ברור, התגובות די צפויות כמעט אוטומטיות, ולכן איני מרגיש בחסרונם. אנשים רגילים עם נסיון שמשקפים תפיסות עולם שונות, עדיפים בהרבה.

למה שלא תוותר למשל גם על - עורכי דין, רופאים, ובכלל נותני שרות, האם להם אין אינטרס מסחרי ברור?

בסיטואציות מסוימות כל אחד מאיתנו חייב להיעזר בבעלי מקצוע ,אנשים שזה המקצוע שלהם, וגם אז נבדוק טוב טוב את הרקורד המוכח שלהם , את המקצועיות שלהם ואת רמת ההצלחות שלהם, איני יודע איך עושים זאת לגבי יועצי זוגיות או אפילו פסיכולוגים, כי יש חסיון מוחלט של "מטפל-לקוח", ואף מטופל או זוג שהיה בטיפול לא ימליץ אלא בעילום שם שזה לא אמין, ומעל לכל התחום של יחסים בינאישיים, זה בעיקר עניין של תפיסת עולם, סולם ערכים, מבנה נפשי ואישיותי, עשרה יועצים יכולים להציע עשרה טיפולים שונים, זה לא דומה לאבחנה רפואית.

לידיעתך!!!
לא שמעת על הבחנות רפואיות כמספר הרופאים. אתה איש תמים.

שלום רב,

הייתי מצפה ממטפל זוגי "מוסמך" שיימנע מטעויות כתיב כגון הבחנה במקום אבחנה רפואית...

חיזקת אצלי לפחות את הדעה שכל הייעוץ של המטפלים הזוגיים חרטה ברטה ובעלי ניסיון כזה או אחר יכולים לעזור לא פחות ואפילו הרבה יותר..

זה בסדר לחלוק על דעת אחרים אבל חשוב לשמור על כבוד הדדי
מטפל זוגי אינו בלשן ואינו מייעץ בפורום השפה העברית ואם טועה פה ושם זה בסדר.
אני אישית חושב שלטיפול זוגי יש הרבה מקום ולו רק עקב התהליך אותו הזוג עובר עם עצמו מול אדם זר בו הם נותנים אמון והמאפשר להם להיפתח.
לכל אחד מתאים תהליך אחר והעיקר להוציא החוצה ולפרוק
ושוב, כמו שאתה מצפה שיקשיבו ויכבדו את דעתך, עליך לעשות זאת מול האחר.
בנוסף אני חושב שלא מעט מאיתנו מתחברים, מזדהים עם מה שאדון יששכר מעלה מיוזמתו ואף עם חלק מתגובותיו לפונים.

לאנונימית שלום רב,
את כל כך צודקת לגבי התגובה הילדותית של גברים בהקשר של טיפול...גם עלי ירדו לפחות שני גברים מהפורום, ומדוע? כי לאחר הייעוץ הצעתי לעזור.
הרי לאחר 35 שנים כמטפל זוגי ומיני , יש לי לא פחות ניסיון כמטפל (למעשה הרבה יותר!!!), מכל הגברים שמייעצים ומתייעצים מהניסיון האישי והחוויתי שלהם בלבד, ועם כל הטראומות שהם חוו....
ולגברים המתנגדים לייעוץ באופן כללי - " מי יכול להגיד להם שהם לא מבינים במיניות, בזוגיות, באהבה, או בנאמנות? והם זקוקים לעזרה....אף אחד"!
על כן, כדבריך- "לו היו הגברים מסכימים לפתור את הבעיות בזמן, כשהסימנים הראשונים רק החלו, אולי היה נחסך להם כל הסבל וכאב הלב שבבגידה". יפה דרשת!!
אני כמנהל הפורום, שמח להודות לך על המלים כדורבנות שכתבת.
נראה לי שנתת גלגל הצלה לגברים רבים מהפורום.
תודה לך!
רוטרי יששכר- מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם

המענה שלך לאנונימית נגוע בהיתממות מעושה.

איש לא '' ירד'' עליך שאתה ממליץ על טיפול בהנחה וזאת אכן חוות דעתך שבאה. משיקול מקצועי נטו ולא שיקול אחר.

אנחנו באים אליך בטענות בשל השיווק האגרסיבי שאתה עושה לעצמך ושידול הפונים להגיע דווקא לקליניקה שלך.

שידול כזה שאומר לאנשים המתגוררים בקצה השני של הארץ וזה כמעט בלתי אפשרי בשבילם להגיע לקליניקה בקריית אונו, שהנסיעות מהקצה השני של הארץ יעשו להם טוב בהבט הטיפולי.

הרבה יותר אתי היה במקרים בהם אתה חושב שטיפול הוא הדבר הנכון, להמליץ על כך ולהשאיר לפונה את השיקול לאיזה מטפל להגיע.

אתה אינך המטפל הטוב היחד שקיים ומעורב כאן שיקול של עלות (בהנחה ואימך מטפל בחינם) וקרבה גאוגרפית ועוד שיקולים משיקולים שונים כגון מין המטפל, התחום ממנו הוא מגיע והכימיה הכללית איתו.

ראשית אגיד שהיה נחמד אילו במקום להיקרא אנונימית הייתם/ן ממציאים שם כלשהו כדי שלא נרגיש שאנחנו מגיבים/עונים לאותה אנונימית כל הזמן.
באשר לשאלתך.
א. אסור להכליל. במקרה שלי אני התעקשתי על טיפול וזה היה תנאי מצידי.
אין קשר גבר או אישה, ישנם אלה שמרגישים שאצלם הכל בסדר ומי שיש לו בעיות/ טענות זה הצד השני ושהוא ילך לטפל בהן. זה ככה עד שהם חוטפים ובגדול.
לפני שהולכים לטיפול צריך להגיע שלב ותהליך פנימי אשר גורם לך להבין, ממש להפנים שצריך טיפול ורק אז ללכת אליו.
ללכת עם תקוה ורצון לשנות ולתקן ולא כדי לרצות את בן הזוג שירד ממך או כדי להגיד שם אני בסדר היא זו שלא אפילו המטפל/ת יגיד לך.
ב. לא תמיד המטפל עצמו או היכולות שלו הם אלה שיעשו את ההבדל. מה שכן יעשה הוא העובדה שאחרי שנים של קיטורים זה מול זו והסתרות והכחשות, סוף סוף פותחים הכל ומוציאים את כל הסתימות והתסכולים, הכעסים והרפש החוצה מול מישהו שאמור להיות איש מקצוע, מבין ומכוון.
ישנה תמיד הצצה בזווית עין לתגובותיו של המטפל למשמע הדברים וחיפוש הזדהות בכאב וכן הלאה.
בנוסף כשאיש זר ומבין בעולם זה אומר לך דברים ומנסה לכוון אותך, יש בזה אלמנט השפעה גדול יותר בהרבה!! מאשר כשבן הזוג שכבר חפר שנים בעניין אומר לך.
מניסיון אחרי הסשנים הראשונים אתה יוצא מעורבב ומעורער כאילו דרס אותך משהו (אלא אם אתה רובוט) וזו בעיני תחילת התהליך.
אז אנונימית יקרה...
אין קשר גבר או אישה ועם זאת נכון שלגברים בגלל האגו וחוסר הרגישות יותר קשה אבל לפעמים צריך לחבוט בהם יותר חזק ואם צריך גם ללכת לטיפול לבד עד שיתחיל לתהות מה הולך שם שאישתו חוזרת אחרת, בטוחה יותר, יפה יותר, אישה יותר וירצה להצטרף גם (:

קודם כל תודה רבה לך על התמיכה בי, גם אני כמוך, שמח שמצאתי את הפורום הזה, יש כאן אנשים טובים שמשתפים ועושים ככל שביכולתם לעזור.
לגבי טיפול, כמו שכתבת, במצב שלי כרגע, ואחרי ה"זוועות" שהוצאתי מאשתי על הביצועים שעשתה עם המאהב שלה, איני בטוח שאוכל להמשיך איתה את חיי. לא שאני מזלזל בטיפול, או במטפל, חלילה...תחשבי את, אשה שבגדה בבעלה במשך שנה, עשתה עם המאהב דברים שלא עשתה עם בעלה 25 שנה ( כולל בין היתר מין אנאלי, גמירות בפה ובליעה של הזרע של גבר אחר, גמירות בפנים וללא קונדום, ועוד 2 מפגשים אחרי שתפסתי אותה) ...כאילו...מה כבר יוכל המטפל לעשות כאן??? (יששכר אני מעריך אותך מאד, ואשמח מאד אם יש לך תשובה לשאלתי ) לא באמת...מה נראה לך שיגיד לי המטפל??? יש כאן מישהו שחושב שטיפול זוגי יכול לעזור לגבר במצב שלי?
ולגבי טיפול עם הסימנים הראשונים אני מסכים איתך. כנראה שלא הייתי רגיש מספיק לאשתי, ולא שמתי לב שאני משקיע את כל זמני כמעט בעבודה, אבל גם, האם זו סיבה טובה להכניס גבר אחר למיטתי? אילולא היא היתה מציעה אז טיפול, אולי כל זה באמת לא היה קורה.

יצא לי לדבר עם המון בוגדים, נבגדים וללמוד את הנושא.
לא נתקלתי כמעט מעולם בבן/ת זוג שנידב כל כך הרבה מידע ופרטים.
חוץ מבמקרים שהיה פירוק טוטאלי וצורך להכאיב בכל הכוח.
ברוב המקרים יש מאמץ גדול מצד הבוגד למזער ולהקטין ולחסוך פרטים, לצמצם נזקים.
איני מכיר את אישתך וממש מנסה להבין מה גרם לה לספר לך ככה הכל.
אולי מחשבה תמימה שאם היא תתוודה על הכל ימחל לה?
אולי חלילה צורך להכאיב לך כשהיא טעונה בהמון תסכול וכעס?
ממש תוהה בעניין.

זה המזל שלי. ואני מכיר אותה כ"כ טוב, שאם היא מנסה לשקר אני מייד מבחין. ואני לא יודע מה לגבי נבגדים אחרים, אני רציתי לדעת הכל, לא משנה כמה יכאב לי.

ליבי יוצא אליך. אפשר ממש להרגיש אותך מתייסר ומעונה בתוך הגיהנום הזה שמתרחש בתוכך תוך כדי שאתה חושב על התמונות והמראות שיש לך בראש- ושוקע יותר ויותר בבוץ הטובעני הזה.
הלוואי שהיית יכול לראות שעוד יהיה בסדר, שיום אחד תפסיק לחשוב על זה ותחזור להיות עשיר ומאושר.
נשאר לי רק להגיד לך- שזה יבוא.
כי כמה שזה קשה לראות את זה מהמקום הנורא שבו אתה נמצא עכשיו- בסוף הזמן יעשה את שלו. הפצע יגליד, הנפש תחלים. אל תטעה- הצלקת לעולם תישאר. ולעולם- לא תסתכל על העולם הפרטי שלך והעולם כולו מסביבך אותו דבר- אבל תוכל לחיות בשלום.
אבל- כדי שזה יקרה, כדי לאפשר לעצמך חיים נורמליים- כדי להיות אבא לילדים שלך וכדי לא לאבד את הפרנסה והשפיות- אתה חייב לטפל בעצמך.
אין לך דרך אחרת להתגבר על זה באמת - לא רק לשים מסכה של ״הכל בסדר״ אלא לשקם בצורה אמיתית וטובה את עצמך ללא טיפול!
תאמין לי, התיאורים שאתה מתאר, אפילו המעשים המגעילים שעשתה אישתך עם הגבר הנבזה הזה לא זרים לרבים מהכותבים והקוראים בפורום הזה.
זה טבעה של בגידה- מרגע שנפרץ הסכר - הוא נפרץ בכל הכוח, ואיתו נפרצים כל היצרים הכי שפלים, והמעשים הכי נבזים ומבזים.
אבל ככל שאתה ממשיך לטבוע בזה יותר- אתה באמת מזיק לעצמך!
מגיע שלב שבו אתה אומר לעצמך- די, אני מבין שזה קרה, ועכשיו נשארה השאלה- מה אני עושה הלאה? יש לך מחויבות- קודם כל לעצמך- ואחר כך לילדים שלך! שבאמת לא אשמים בכל הזוועה הזאת, ויש לך עוד חיים שלמים לחיות- אתה לא רוצה להמשיך ולחיות אותם בעינויים.
לכן- אני חוזרת ומציעה לך- תמצא מטפל או מטפלת שאתה בוטח בהם- לעצמך קודם כל כדי שתוכל להרים את עצמך ואחר כך תחליט לאן להתקדם.
בהצלחה!!

רק אוסיף ואומר שאין קיצורי דרך, את המסע לשם הוא יהיה חייב לעבור ולחוות כל טיפת כאב כדי לצאת מצידה השני של מנהרת החושך הזו מחוזק.

הרי היא אומרת שהיא לא מוכנה לוותר עליי....היא אמרה את כל הפרטים האלה כי אני יודע איך להוציא את זה ממנה, והיה חשוב לי לדעת הכל לא משנה כמה זה יכאב. וזה כואב מאד. ממש מרסק. לא מאחל גם לשונאים שלי.

אני מבין את עמדתך. כמו שאת יודעת כרגע מרוב כאב אני לא מצליח לחשוב על זה, אבל מבין את הרציונאל שעומד מאחורי דבריך, תודה לך שוב!

היי שרון שבוע טוב!

1. אני מציע שתפתח שרשור חדש.
2. כתבתי לך בזמנו שאין סיכוי לקשר שלכם וחבל שאתה ממשיך להתייסר.
3. לגבי השאלות והתוספות... אני לא מצליח להזדעזע מהזוועות כלשונך אלא להיפך! אני חושב שאתה קוצר כעת בריבית דריבית את כל אותן שנים שהזנחת את הקשר הנפשי והפיזי עם אשתך!
אם כבר אתה מתייסר אז שלא יהיה לחינם...אתה בהחלט יכול להאשים רק את עצמך שלא הגעת לפתיחות כזו עם אשתך לשעבר...

היית כ"כ עסוק שלא יכולת לספק לזוגיות שלכם את הסקס המבוקש?

4. לשאלתך האם ניתן להמשיך לחיות אחרי בגידה...התשובה היא חד משמעית - כן! אבל בתנאי שעוצרים את מחול השדים בזמן. מה שכנראה גדול עליך.
5. מכיר את המשפט? יחסי מין עושים בבית אולם "סקס" עושים בחוץ! (דרך אגב אני באופן אישי מתנגד למשפט הזה). אבל ייתכן שזה מה שקרה אצלכם > אשתך בוכה כי גם היא לא דמיינה לרגע שהיא יכולה להגיע לרמות כאלה של תשוקות. רק עם גבר אחר שאינו בעלה החוקי היא נתנה לעצמה להשתחרר וכאן בדיוק בנקודה הזו - הטיפול מתחיל!!!
6. אני לא שופט ולא סגן של אלוקים אבל מזכיר לך שוב את דעתי - אין לכם מה לחפש עוד ביחד.
7. הילדים לא צריכים לדעת את הפרטים. תפרדו יפה ותמשיך הלאה.
8. אני חושב שאתה טרול. פשוט קשה לי להאמין ועימך הסליחה!
9. כך או כך - מגיע לך חיים טובים מאלה - חבל על הזמן שאת מבזבז.
10. בהצלחה.

יש אסכולות בטיפול זוגי לאחר בגידה שאומרות שעל הצד הבוגד לגלות ה-כ-ל לפי מה שהצד הנבגד שואל ורוצה לדעת כדי להראות פתיחות מלאה ולשים סוף לשקרים שאפיינו את הבגידה וכדי להתחיל לבנות אימון מושלם. אחרת הצד הנבגד ממשיך להרגיש שמשקרים לו ועושים דברים מאחורי גבו. מן הסתם, מה שלא מספרים לכם- משלימים בראש, לפעמים הרבה יותר גרוע מהמציאות. אם הם היו עושים את זה תוך כדי טיפול ותמיכה הם גם היו לומדים להתגבר על זה, אבל נראה לי די ברור שזו לא אופציה כרגע- חבל..

נגיד שהיינו מחכים לטיפול זוגי, יושבים סביב שולחן אחד אני, היא ומטפל זוגי, והיא היתה אומרת למטפל זוגי שהיא עשתה עם המאהב שלה סקס אנאלי, או שהיא שכבה איתו ללא אמצעי מניעה, או שבמין האוראלי איתו היא היתה שותה את הזרע שלו וכו", את חושבת שאז זה היה נשמע לי סביר יותר? כלומר, הייתי מצליח להתגבר על זה? ואם כן, אז איך? המטפל היה אולי מבקש ממנה להסתיר את זה? גם אז זה לא היה עובד, כי היא לא יודעת לשקר, אני מייד קולט אותה כשהיא מנסה להסתיר משהו. ובאמת אנונימית, עם כל הרצון הטוב (ויש לך המון!!!) מה היית מציעה לאחיך או לידיד שלך שקרה לו דבר כזה?

אתה יודע מה? אני לא צריכה לשאול ידיד או חבר או אח או כל אחד אחר בעולם, מהסיבה הפשוטה שלפני 3 שנים אני הייתי זאת שהתמוטט עליה העולם, שישבה מול הבן זוג שלי שאותו אהבתי, הערכתי, כיבדתי והכרתי אותו יותר ממחצית שנותיי- אחרי 25 שנה של זוגיות - אחרי שגיליתי הודעות בטלפון, ולשמוע את כל התיאורים שאתה מתאר- כולל סקס אנאלי, אוראלי, וכל השאר. רק שבמקרה שלי הבן זוג שלי (שאהבתי- להזכירך) היה הצד הנותן ומהצד המקבל- נבלה שהחליטה- שמה שמגיע לה ומה שהיא רוצה - זה הוא.
מה שהציל אותי (ואותנו) היתה מטפלת מקסימה שעזרה לי להבין שהבעיה לא היתה אצלי- אלא אצלו ועזרה לי להתקדם מעבר לתיאורים הפיזיים ולהבין שהמפתח האמיתי לשיקום שלי- זה אני!!!!! ומאז - החיים האישיים, המקצועיים והחברתיים שלי נבנו, התעצמו והתפתחו, ואיתם גם מערכת הזוגיות שהתפרקה ונבנתה מחדש- אבן על אבן עם הרבה דמעות וכאב.
אני מבינה שאתה כועס, אני מבינה שאתה כולך בוער מזעם אבל אל תטעה לרגע- אתה ממש לא היחידי שעבר את מה שאתה מתאר.
אתה מרגיש שאתה צריך לשאול? להתייעץ? לשמוע אנשים שהיו במקום שאתה נמצא? זה בסדר גמור ונורמלי לחלוטין למצבך, גם אני הייתי שם, ובמהלך הימים האחרונים קיבלת את כל התמיכה בפורום הזה ושלל עצות מכל קצווי הסקאלה- לעזוב, להישאר, כן טיפול, לא טיפול.
אבל אני חושבת שהגיע הזמן שתפסיק להתעסק בפרטים ותתחיל להתעסק בעובדות- ובעיקר איך אתה רוצה שתיראה שארית חייך?
היחידי שיכול להחליט על העתיד - זה אתה!
אמרתי קודם ואני אגיד שוב- אני מאחלת לך שתמצא את שלוות הנפש והחוזק הפנימי להרים את עצמך שוב מהזעזוע שקיבלת. אבל בסוף ההחלטות וההמשך תלוי בך- לא באף אחד אחר.
בהצלחה!

לשאלתך, אני מרגיש שלא משנה מה יגיד לי מטפל, ולא משנה לאיזה תובנות נגיע, עם עובדות לא מתווכחים, הדברים שעשתה הינם חמורים(!!!) ביותר ואינם משתמעים לשתי פנים! אל תשכחי שחוץ מהאנאלי האלראלי והגמירות בפה, חלק מהבגידות קרו במיטתי שלי!!! ולדעתי אם אמשיך לחיות עם האשה הזאת חיי יהיו מלאיי פחד שמא היא תבגוד בי שוב, אני לא מוכן לזה, בשום פנים ואופן! (סליחה שאני ניסער, את מקסימה, זה אני, סליחה)

יש לנו בני האדם נטיה לדמיין ולחשוד ולחשוב. אך אלה מתמוססים עם הזמן כשאין להם עובדות המעגנות אותם למציאות.
כשאת יודעת משהו, זו עובדה נקודה ועכשיו תתמודדי עם הידיעה כל חייך.
תוסיפי לזה את העובדה שהמוח שלנו מעדיף לא להאמין כדי לא להתמודד עם הכאב אבל כשיש ווידוי חד משמעי אין לאן לברוח מהירה פשוט אין!

?
חוץ מזה הבנתי הכל ומסכים אתך.

עזוב...את מספר 8 תמחק מהפרוטוקול.

אני מתחיל לחבב אותך...
אתה נשמע באמת בחור טוב שלא פגעת באיש ופתאום באמצע החיים קיבלת זבנג לפנים ואתה פשוט לא מצליח להתרומם מהמקרה. ובמקום לחשב מסלול מחדש
אתה מעדיף להתבוסס בבוץ ולהסתובב סביב עצמך.

אז אולי נצליח לעורר אותך ע"י סדרת שאלות:

1. יש לך חברים? משפחה? אדם שאתה יכול לשפוך עליו את כל מה שעובר עליך?
2. לאשתך יש מישהי מישהו שהיא מתייעצת אתו כרגע על מצבכם?
3. האם אתה עושה ספורט?
4. יש לך תחביבים?
5. אתה יכול בבקשה לתאר את מערכת היחסים שלכם מאז ועד המקרה?
6. מתי אתה שוב טס לחו"ל?
7. איך אתה מגדיר את עצמך? בן אדם חזק? שביר? חלש? נתון למצבי רוח? שפוט? יוזם? נגרר? חם מזג? ילדותי?
8. מה תוקע אותך בבית? מדוע אתה מפחד לעשות צעד. לכאן או לכאן?

קח את הזמן.

1.אין לי אף אחד שקרוב אלי מספיק, גם לא משפחה, כדי לספר לו דברים כאלה, ובנוסף לא רוצה לפגוע בשמה הטוב של אשתי וילדיי.
2. לא יודע
3. אני בקושי קם מהמיטה...ספורט? על מה אתה מדבר....כל הגוף כואב לי
4.כן. כרגע אף אחד מהם לא מעניין
5.מערכת יחסים סבירה, היא מדי פעם אמרה שאני לא מתייחס אליה מספיק, אני מודה שהשקעתי יותר בעבודה, רוב שעות היום.
6.לא יודע
7. בד"כ אני די רגוע, אני יוזם מטבעי, חזק? כבר לא בטוח כ"כ...לא ילדותי ולא שפוט
8. יש לי ילדים מקסימים שאני אוהב, יש לי בית שאני אוהב, יש (היו?) לי חיים שאהבתי...ואם כבר לעזוב, אז למה אני לעזאזל?? זו היא שדפקה הכל, שהיא תעזוב!!!

1.אין לי אף אחד שקרוב אלי מספיק. > לכל הפחות תתייעץ עם עו"ד דע את זכויותיך!

2. לא יודע אם לה יש אוזן קשבת. > אתה מבין שזה לא בריא. לא לך ולא לה. לוואקום הזה ייכנס מישהו במוקדם או במאוחר. זה יכול להיות עו"ד ממולח במיוחד שיהפוך את הקערה על פיה ופתאום תמצא את עצמך מורחק מהבית בטוענות שונות ומשונות כמו למשל שניסת לתקוף אותה או ש...פגעת בילדים. אחי תתעורר. אין לך את הפריווילגיה להתאבל על מצבך יותר מידיי. אל תשב בחוסר מעש. אתה לא מתקדם אלא הולך אחורה.
מה אני מציע?
אני מבין שנכון לעכשיו החלטת שלא להחליט! וזה בסדר. אבל אל תשאיר את כל הדברים פתוחים. תחשוב > מה היא אמורה להבין מחוסר המעש שלך?

3. אני בקושי קם מהמיטה...ספורט? על מה אתה מדבר....כל הגוף כואב לי. > מצוין! אני רוצה שיכאב לך הרבה יותר חזק אבל מהסיבות הנכונות...יש לך כסף אמרת נכון? אז מחר בבוקר גש לחנות אופניים ופנק את גופך בזוג אופנים יקרות – שטח או כביש מה שבא לך וצא לרכיבות.
בספורט המוח מפריש אנדורפינים המסייעים לשיכוך כאב ולשיפור מצב הרוח תעסיק את המוח בחומרים טובים אולי תקבל החלטות יותר טובות.

4.יש לך תחביבים? כן. כרגע אף אחד מהם לא מעניין. > אהה לא משחקים שוברים את הכלים? מה אתה ילד? הלו?
אתה לא רוצה לשרוף חיים שלימים בגין שנה אחת לא מוצלחת...

5.מערכת יחסים סבירה, היא מדי פעם אמרה שאני לא מתייחס אליה מספיק, אני מודה שהשקעתי יותר בעבודה, רוב שעות היום. > היו לך תלונות עליה? היית בא על סיפוק שלך כמו שאומרים?

6.לא יודע. > אל תטוס לבד. קח אותה או אותו...איתך.

7. בד"כ אני די רגוע, אני יוזם מטבעי, חזק? כבר לא בטוח כ"כ...לא ילדותי ולא שפוט. > אם כך יש לך די אן איי משובח!
אל תפספס את ההזדמנות לצאת מהמשבר מחושל.

8. יש לי ילדים מקסימים שאני אוהב, יש לי בית שאני אוהב, יש (היו?) לי חיים שאהבתי...ואם כבר לעזוב, אז למה אני לעזאזל?? זו היא שדפקה הכל, שהיא תעזוב!!!
> בסדר בסדר...למה אתה צועק...שהיא תעזוב. אבל רגע לפני. אני מבקש... מתחנן... תראה לה את הצדדים הטובים שבך. תראה לעצמך שאתה מסוגל לעמוד על רגליך ולסובב אותם...

לאט ובטוח אתה תקבל את הכוחות שאתה צריך ותדע לקבל את ההחלטות הנכונות.

לילה טוב.

אולי תנסה גם לענות על השאלות של בני.
שאלות נכונות למצב.
אולי נבין קצת יותר עליכם.

לאנונימית
את זקוקה לא רק לקבל עזרה נפשית, אלא בעיקר עזרה לפתרון הבעיה בכללותה על מנת שתוכלו לממש את אהבתכם.
זה לא יהיה קל אפילו קשה!!! אך האהבה היא החשובה ביותר.
חיים ללא אהבה....אינם חיים.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות תגמלת, למיניות האדם ולאהבה

לאנונימית
את זקוקה לא רק לקבל עזרה נפשית, אלא בעיקר עזרה לפתרון הבעיה בכללותה על מנת שתוכלו לממש את אהבתכם.
זה לא יהיה קל אפילו קשה!!! אך האהבה היא החשובה ביותר.
חיים ללא אהבה....אינם חיים.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות תגמלת, למיניות האדם ולאהבה

לנזק האדיר והקבוע שבגידה עושה לנפשו של בן הזוג הנבגד.

עם כל המשך החיים ביחד, עם כל השיקום, הסליחה והחיים הטובים לכאורה, הנזק והפגיעה האיומה שנגרמה לנפשה של הכותבת ניכר מכל שורה ושורה שהיא כתבה.

זאת האזהרה למי שהרעיון לבגוד עולה במוחו, אם החיים עם בן זוגך אינם טובים משעממים שגרתיים אחת מהשניים או שתנסו לתקן ולשפר או שתיפרדו. בהנחה ואינך רוצה לגרום לנזק איום כזה לבן הזוג שלך אם / אב ילדך.

ולכותבת מאחל הצלחה עם בן הזוג בהמשך הדרך.

הפוסט הזה הוא חלק מתהליך ארוך וכואב.
קודם כל הוא מיועד לאלו הבוגדים, והשותפים שלהם שלא מודים בזה שלמעשים שהם עושים יש תוצאות שיפגעו קשות באנשים יקרים להם- בילדים, בבת הזוג ובעצמם. גם אם נדמה להם לרגע שהפתרון לבעיות הזוגיות שלהם נמצא אצל מישהי או מישהו אחר, בגלל כימיקלים כאלו ואחרים שמשתחררים להם במוח ומעוותים את המציאות או בגלל שקרים שהם מספרים לעצמם ולמאהבת שלהם.
הוא מיועד גם למי שהחליט או החליטה להישאר עם בן הזוג הבוגד- לחוויה המטלטלת הזאת אין תאריך פג תוקף. זה ימשיך וילווה הרבה מאוד זמן. ובלי עבודה קשה אחר כך אף אחד לא מבטיח לכם אושר ועושר.
אני אישה אינטיליגנטית, יפה, מצליחה, מושכת ומעולם לא חלמתי שזה יפגע בי כפי שפגע, אבל מאז- אני מוצאת את עצמי בונה את עצמי מחדש. את הבטחון, את האמון, את הזוגיות. כמו שאמרתי יש תוצאות למאמץ אבל הוא לא קל.

למען האמת העפת אותי עם הפוסט שלך.
שמח לראות לאן לקחת את זה ומזדהה עם כל מילה.
הדבר היחידי שליווה אותי לאורך כל הקריאה זה מדוע אנחנו לא משכילים להגיע לאותן מסקנות לפני המשבר, דבר שאולי אולייי היה מונע את הבגידה.
עם זאת במחשבה ממש מושכלת ומעמיקה אני חושב שישנם תהליכים בחיים אותם אנו חייבים לעבור ובאמת לחוות על בשרינו כדי לעבור שינוי אמיתי מבפנים.
כל כך נכון שזה פצע שלעולם לא באמת ממש יחלים ואני שואל אותך ממקומך היום, איך את חיה עם האמון שאבד?
איך את שקטה בכל יום שהחולדה או שכמותה לא מתגנבת שוב?
אין יום שהחשש וסימני השאלה לא מכרסמים ואף לפעמים מעיבים ומשבשים וצריך לנשום עמוק כדי להמשיך הלאה ולא לחשוב על מה היה, איפה ואיך.
ושוב לסיום, כתבת יפה ונוגע, הרגשתי כל מילה עצובה, חזקה ואופטימית.

הרגע שקראת את ההודעות בטלפון, הרגע שבו מישהי אמרה לך שראו את בעלך עם מישהי אחרת, האגרוף הזה בבטן שלא נותן לך לנשום, והרגע שבו החלטת להישאר- ולהילחם.
להילחם בתגובה הראשונית של לברוח או להעיף אותה מהבית, להילחם על הקשר, להילחם על הבית.

אני לעולם לא אפטר מהחשש שחולדה כזו או אחרת יסתננו אבל אני יכולה ורוצה לוודא שאני אסתום את הסדק דרכו היא נכנסה. כי אם לא היא - או הוא היה בא מישהו אחר.

כמו שאמרת יותר טוב ממני יש תהליכים שאנחנו חייבים לעבור ודברים קשים שאנחנו חייבים להבין, חבל רק שזה כל כך כואב בדרך.

דברים ובני זוג שלקחנו כמובן מאליו, סימנים ראשונים של בעיות שהזנחנו, ריחוק, ריבים שנשארו לא פתורים, לילות שהלכנו לישון כועסים, ימים שלמים שלא דיברנו, כל פעם שלא אמרת - אני אוהב אותך, כל אחד מהם היא סדק אחד קטן שמתאספים לשבר גדול.

אפשר לקחת את כל הרגשות שמציפים אותך ולהפוך אותם לכדור שנאה כלפי הבוגד זה אולי אפילו יעזור לך להתגבר אבל לא יקדם אתכם ביחד לשום מקום חוץ מהתפוצצויות חוזרות ונשנות עד הבגידה הבאה.

אנחנו לקחנו את זה לטיפול, למקום שבו בעזרת מישהו מקצועי אפשר לדבר על כל מה שהיה- לפני, במשך ואחרי הבגידה ולקבל כלים טובים לחיים משותפים בעתיד ולוודא שאין סדקים שדרכם חולדות יכולות לעבור…
אבל לזה צריך פרטנר, אם הבן זוג לא משתף ומשתתף אז חבל על הזמן ויותר טוב להשקיע את הזמן בבניית החיים שלך בנפרד.

אין פה שחור ולבן, וזה לא שאם סלחת מעכשיו יהיה רק טוב, יש נפילות, יש מחשבות, יש עצב גדול שמלווה אותך כל הזמן, אבל יש עתיד ויש המשך ויש בעיקר המון רצון של שני הצדדים להמשיך להיות ביחד.

המון לקיחת אחריות שזה מדהים בעיני. בדכ זה יותר האשמות ומלחמות.
לנו הגברים יותר קשה להתמודד עם המחשבה (נדמה לי) של בת הזוג שוכבת עם אחר. אולי מתוך אותה מחשבה שאישה לרוב הולכת אחרי הלב למיטה ולא מתוך תאווה ותשוקה נטו ומכאן שאם שכבה עם אחר, אוהבת אותו על פניך.
לצד כל זה יש את החשש שמי שטעם מן הצוף הזה ליד תישאר בו הכמיהה אליו שכן אנו כבני זוג שיגרתיים לא נוכל להתחרות בר י גוש הזה.
בכל מקרה הכאב דועך מעט אך ממשיך להכות מדי פעם ומעיב.
את גם מציינת שאת משגשגת יותר, את חושבת שזה בא ממקום של להוכיח לו שאת טובה יותר וכדאי לו להעריך? שיש לו מה להפסיד? או שזה מה שהתהליך שעברת גרם?

אני אחראית על האושר שלי בלבד וזהו! אני לא יכולה ולא רוצה להיות אחראית על המעשים של הבן זוג הבוגד שלי ובטח לא על מעשיה של זאת שזיהתה את החולשה והסדק שדרכו היא הסתננה. אבל האמת המרה שאני היא זו שנגזר עליה להתמודד עם המעשים של שניהם.
מהמקום הכי נמוך, הכי מרוסק, הכי חלש, לקחתי את ההחלטה להיבנות מחדש.
אני חייבת לתקן אותך- אני חושבת שאתה עושה אידאליזציה לנשים- נשים לא בוגדות מאהבה כמו שגברים לא בוגדים בשביל הריגוש (אלא אם כן מדובר במכורים למין או סדרתיים- ועל כאלו - לדעתי האישית חבל לבזבז את הזמן והשנים הכי טובות שלך) - שניהם מוצאים בבגידה פתרון מחורבן לבעיה שהם לא רוצים או אין להם אומץ לטפל בה!!
לשאלתך- אחרי שאתה עובר כזאת חוויה מרסקת ומטלטלת- כל השאר מתגמד ופשוט נהיה קטן עליך. הביטחון נבנה ומתחזק, האסרטיביות מתעצמת. בקיצור- העולם נהיה קטן עליך בשני מספרים..
וגם אם לרגע אולי היה נדמה לאיזה עלוב או עלובת נפש שייקח (או תיקח) את המקום שלך- המציאות מראה אחרת! האשה שלך איתך, מוכנה להודות ולשאת בתוצאות של המעשים שלה ולשנות בעתיד- וזה אומר הרבה.
עכשיו נותר לגייס את האנרגיות האלו שבשניכם כדי ליצור לכם ולילדים (אם יש) חיים יותר טובים, שמפרים את שניכם כהורים, כזוג וכאנשים ולהסתכל על זה כהזדמנות שנייה שלא ביקשתם אבל קיבלתם בכל זאת.
ולך- תמיד נשארת האפשרות פשוט לקום וללכת - אף אחד לא יאשים אותך אחרי הבגידה שלה. אבל אם אתה נשאר- זה מראה שאתה יותר טוב ממנה כי אתה מספיק אמיץ להתמודד עם מה שלה לא היה אומץ להתעמת.

כל אחד ישאב עם זה למקומות שהמהות שלו תיקח אותו.
כמעט כתבתי למקומות שהוא בוחר אבל זו ממש לא בחירה, כל המצב הזה אינו בחירה ונכפה עליך.
באשר להבדל בין גברים לנשים אני מייחס את זה יותר לתפיסה החברתית שעדיין קיימת עם סוג של הבנה וקבלה וסלחנות מסויימת כשמדובר בגבר (טוב הוא גבר ובלה בלה) לעומת אישה נשואה (שומו שמיים איזו ז...) דבר שמאוד משפיע על בן הזוג הנבגד שמרגיש מושפל פעמיים גם מבת הזוג וגם מהחברה כמי שמצביעים עליו שנכשל כגבר כשאישתו הלכה עם אחר.
הכל טוב ויפה ואכן לפעמים צריך בולדוזר שיפרק לזוג את השלד שהם מחזיקים רעוע ומההריסות לבנות חדש.
אלא שכשמתחילה להיעלם תקופת ה ״ירח דבש ״ שוב עולים הפחדים שמה ששם אותם במקום ההוא מלכתחילה וגרם לבגידה, חוזר כי שיגרה היא שיגרה צריך המון כוח להשלים איתה ומי שנגע בריגוש והפרפרים שכולנו (מתגעגעים אליהם בעצם) יקשה עליו להתנגד להם בבוא המסתנן העיקש/ת הבא/ה.
בכל מקרה מעודד לקרוא אותך, כל הכבוד.

שלום לך..

את ראויה להערצה! נקודה! אחת ויחידה שנלחמה על אהוב ליבה/אב לילדיה..אותה אחת שנלחמה על שלמות משפחתה..אותה אחת שלא ויתרה לאחת זולה ובזויה שכל רצונה היה פירוק משפחה..
לפרק זה קל..להשאיר ילדים עם נזק בלתי הפיך, לפרק זוגיות בשביל תאוות בשרים..אבל להילחם על מה ששלך, זו הערצה..זכית בכל הקופה! בגידה לצערנו נימצאת על סף דלתנו כל חיינו..בעלך למד אני מקווה לקח והצלחתם לשקם ואף לרומם את הזוגיות וזו המתנה הכי יקרה שלך לילדים ובעצם לכולכם..
אל תעסיקי את עצמך ולו לשניה אחת בטענה לאותה אחת בזויה..האנרגיות של חייבות להיות בכיוון הנכון והחיובי, תמחקי אותה לעולמי עד מזכרונך..היא באמת לא שווה את זה..לא הייתי רושם כמוך שכל מה שהיא "קיבלה" תרתי משמע היה בחינם..ככל הנראה היה שם גם תשלום במזומן והמשמעות לגביה היא אחת..

בהצלחה!!!!!!!!!!

המאהבת לא התחייבה אלייך, בעלך הוא זה שהתחייב והוא אחראי למעשיו.
לא ברור לי מדוע את מפנה את כעסך למאהבת מה היא אשמה?
ברוב המקרים המאהבת עצמה היא קרבן של גבר נשוי, שקרן ומניפולטיבי שיודע ללחוץ על הכפתורים ולהגיד את המילים הנכונות, בעיקר לנשים שהן חלשות ומחפשות חום ואהבה. מניסיוני היה לי רע בנישואים והגבר שאתו בגדתי ניסה במשך חודשים להפיל אותי ברשתו על ידי שיחות נפש, הודעות ומכתבים אוהבים ומפתים והוא נכנס לוואקום שנוצר מכך שבעצם לא הייתה לי אהבה בבית וכשניסיתי לשקם את נישואי הוא ניסה לתרפד זאת בכל דרך אפשרית על ידי לכלוכים על בעלי לשעבר וסכסוך ביני לבינו וכשניסיתי לנתק את הקשר הוא היה בוכה ומנגן לי על המצפון שאני אהבת חייו ובלה בלה בלה.
בעלך הוא האשם העיקרי בכל המצב. הייתי שם ותאמיני לי בסופו של דבר הייתי אומללה לא פחות מאשתו אם לא יותר. זה גבר שפגע בשתי משפחות. אז נכון שגם לי היה חלק אבל אני הייתי חלשה (סבלתי מהתעללות והתעמרות מצד בעלי) והוא פשוט ניצל את זה בכך שניסה לעזור לי.

אני מצדיע לגדלות הנפש, לנחישות האדירה לרצון להוציא מתוק מעז.
אבל אני מצטרף למי שהעירה, שאת תוקפת קשות (ובצדק) את המאהבת לשעבר, ולא אומרת מילה על בעלך.
המאהבת לא התחייבה לפנייך, בעלך בנישואיו התחייב בעצם לוותר על האחרות, אגב בטקס הנישואים האמריקאי הם ממש מצהירים בטקס על נכונות לוותר על בני זוג אחרים.
בעלך הוא לא חולצה על מדף של חנות, שנכנסה מישהי והורידה מהמדף.
הוא אדם אחראי וריבון להחלטותיו ולבחירותיו בחיים, והוא בחר.
אז אנשים יכולים לטעות, יכולים לעשות טעות, לא צריך לסקול אותם בככר העיר, מצד שני אי אפשר להפיל את ה"תיק" רק על המאהב/ת המנוול/ת.

האמת- חבל לי על שניכם..
מדהים כמה כל אחד מגיב- מתוך נקודת המבט הסובייקטיבית של עצמו בלבד.
נתחיל מהמאהבת לשעבר- לך יותר קל לי לענות, כי נתת פרטים- קודם כל- החל מהכינוי שנתת לעצמך וכל מה שכתבת אחרי כן- אני מבינה שדילגת על חלק חשוב מאוד- שנקרא חשבון נפש! קראתי את מה שכתבת שלוש פעמים כדי להיות בטוחה שאני לא טועה- אף פעם - ולו פעם אחת לא מצאתי - חרטה!!
נניח שעבדו על שתינו, נניח ששיקרו לשתינו- את יודעת מה ההבדל? שאת ידעת עלי ואני לא ידעתי עלייך!!
את מנסה להגיד שהיית חלשה, שפיתו אותך במילים יפות? את בעצם לא יותר מגנב שהתגנב לבית- וגנב משם רכוש- ואת זה שום דבר לא מצדיק- גם אם הדלת היתה פתוחה!
האמת, שיותר מכל חבל לי עלייך כי מי שלא לומד מהעבר של עצמו, ועל החלק שלו בו- יחזור עליו שוב.
אם היית קוראת את מה שכתבתי- ולא עסוקה בלהתגונן היית מבינה- שאני לא מאשימה אותה בהרס נישואי-שם אני עושה המון חשבון נפש, טיפול, תהליך ארוך וכואב עם עצמי ועם בעלי- אלא בזה שכשהיא נכנסה לחייו (וחיי ללא ידיעתי), ובעיקר ניסתה לשכנע אותו לעזוב את הבית והבטיחה לו שאיתה יהיה לו יותר טוב- זאת היתה הסגת גבול! כי מה שלא שלך- לא שלך!
ותשובה לאילן- אני לא יודעת אם חווית בגידה או בגדת- אבל יש בינינו ויכוח בסיסי על קבלת אחריות.
בכל בגידה מעורבים שלושה צדדים- הבעל, האישה, והמאהב או המאהבת. לאחר המשבר העצום של גילוי הבגידה- אם רוצים באמת להישאר ביחד ולשקם את הנישואים חייב להתבצע תהליך של בדיקה- איפה טעינו?? זה אומר שקודם כל כל צד צריך להכיר בטעויות של עצמו כדי שיוכל לתקן אותם.
את השיחות, הטענות, ההאשמות מול בעלי ובן זוגי- אני עושה מולו, וגם כתבתי את זה. הפוסט הזה היה דרך להגיד את מה שאי אפשר למישהי שאני לא יכולה להגיד את זה.

העולם שלך כל כך צר שאת רואה בו רק עם עצמך בלבד, וכנראה שזו הסיבה שהיה לבעלך צפוף וחנוק שם שהיה חייב להתאוורר קצת.
את מאשימה את כל העולם ואחותו רק לא את עצמך. האשמות לא יקדמו אותך לשום מקום. קחי אחריות על איכות חייך והפיקי את הלקחים.
ניכר מכתיבתך שאת מתנשאת "חבל לי על שניכם" וכנראה שזה נובע מחוסר בטחון.
שימוש מרובה בסימני קריאה מרמז על היפראקטיביות, על פזיזות, על חוסר ביטחון ועל צורך נואש של הכותב בתשומת לב.
אני לא מתחרטת על מה שעשיתי. במקום בו הייתי, פעלתי כפי שפעלתי כי כך מצאתי לנכון בסיטואציה שבה הייתי. מי את שתשפטי? לומר לך שהייתי חוזרת על כך? לא חושבת שכן כי היום אני יודעת את ההשלכות בדיעבד, אך אין בי חרטה מכיוון שבמקום בו הייתי לא יכולתי לפעול אחרת. אני סולחת לעצמי ומקבלת את עצמי כפי שאני.
את שופטת אנשים שאת לא מכירה ולא בצדק ובנוסף ניכר מדברייך שיש בך המון כעס ומירמור שפשוט מכרסמים בחייך וכנראה שגם בסובבים אותך. חלק מהטיפול שאת צריכה לעבור זה ללמוד לשחרר ולא להאשים אחרים במחדלים של עצמך.
אגב, כיום אני גרושה באושר עם בן זוג שמעצים אותי. שלמות המשפחה לא בכל מחיר.

לפני שאת ממהרת לענות.
בכל הפוסטים הקודמים שלי פרשתי ותיארתי מסכת ארוכה של חשבון נפש ולקיחת אחריות.
מי שמתעקשת להסביר כמה חסרת אונים ופסיבית ונשלטת ללא אחריות למעשים היא היתה במערכת היחסים זו את. נראה לי שאת מתקיפה מתוך התגוננות- אבל אל תשכחי שאת כתבת את הפוסט כתגובה ואני עניתי לך. באמת חבל..
את בעצם מצדיקה את כל מה שחשבתי על מי שמוכנה להיות מאהבת למישהו שהיא יודעת בבירור שהוא נשוי, יש לו אישה, יש לו ילדים ובכל זאת בוחרת לעשות את זה ולהסתפק בשאריות ללא רגשות אשמה.
אולי בעתיד תערכי בכל זאת תהליך של חשבון נפש ותחשבי על כל האנשים שפגעת בהם.
מאחלת לך חיים טובים ומאושרים.

גם לי הייתה משפחה וילדים.
גם אני לא רציתי לבגוד בבעלי ופעלתי מתוך עיוורון והמצוקה שהייתי בה.
מדוע את חושבת שכוונתה של המאהבת היא לפגוע במשפחה של מי משני הצדדים?
במקרה שלי זה ממש לא היה כך. להפך הוא זה שפגע במשפחתי יותר.
בסופו של דבר הוא זה ש"שיקם" (עאלק) את הקשר עם אשתו ואני זו שהתגרשתי.
ברוב המקרים גבר שמשקם את הקשר אחרי שבגד עושה זאת כי יש לו הרבה מה להפסיד. (כמו לשלם מזונות גבוהים ולא לראות את ילדיו) זו הסיבה שהמאהב שלי בחר לשקם את נישואיו לאחר שאשתו תפסה אותו, המחיר היה גבוה מידי אך לפני שעשה זאת אמר שהוא לעולם לא יצליח לאהוב את אשתו כפי שאהב אותי.
תהיי בטוחה שאם בעלך בגד בך הוא לא כזה אהב אותך. גבר שאוהב באמת לא בוגד. נכון שהוא בחר בך בסוף אבל זה עניין של סדר עדיפויות כפי שאמרת. המחיר שהיה משלם אם היה מתגרש ממך גבוה מידי. אני מקווה שהוא שווה את הצלקות שהוא הותיר בך.

לא הייתי נשארת בעמדת קרבן.
הייתי ממנפת את המצב לטובתי.
זה מה שעשיתי אחרי שהתגרשתי.
ירדתי במשקל 15 קילו, כושר, טיפוח, התחלתי לצאת עם צעירים ממני.
הזבל הזה בגד בך ומשחק אותה מסכן שלא קיבל צומי. תחזירי לו באותו מטבע. תתחילי לצאת, לדפוק הופעות ולא להגיד לו לאן. חייכי אליו בקלילות ותאמרי שאת יוצאת עם חברות. תתחילי לחיות ולהרגיש סקסית. לא להיות מובנת מאליה.
בעלי לשעבר מעולם לא בגד בי (הגירושים היו מיוזמתי והיינו נשואים מעל עשור) מסיבה אחת פשוטה. אני לא שגרתית ואוהבת לשחק משחקים. קצת ביצ'ית. אין מה לעשות כך צריך להתנהג איתם.

אני מבינה שאת צריכה להגיד לעצמך שהוא בחר לחזור לאשתו כי ״המחיר היה יקר מדי״ ולא את האמת- שהוא וויתר עלייך ולא עליה, אולי הוא פשוט אוהב אותה? אני מבינה ששכנעת את עצמך שהוא נשוי למפלצת כדי להצדיק את זה שבמעשייך את פוגעת באישה אחרת. (ודרך אגב- כדאי שתקראי קצת על הנושא- גברים שאוהבים כן בוגדים).
לא אמרתי שהכוונה של המאהבת היא לפגוע במכוון במשפחה אחרת - אלא להשיג את מה שהיא רוצה- ולהתעלם במכוון מכל מי שהיא פוגעת בו בדרך. הדברים שכתבתי נכתבו כשיתוף עם אנשים שכמוני- חוו בגידה. אולי אדם כמוך- שלא חווה את זה כמו שאת אומרת, לא יכול להבין. לצד הנפגע בבגידה ייקח לפעמים חיים שלמים להתגבר על זה וזה עדיין לא עושה אותך קורבן. אם תקראי כמה מהפוסטים בפורום הזה אולי תביני את עוצמת ועומק הפגיעה והעלבון שאיתו נאלץ להתמודד מי שחווה בגידה.
דרך אגב- לא יודעת איך הבנת (או רצית להבין) שאני רואה את עצמי כקורבן- ובאמת תודה לך על ה״התחשבות״ אבל החיים האישיים והזוגיות שלי הרבה יותר שלמים, נעימים ונפלאים מאי פעם, ואני מתארת לעצמי שגם למאהב שלך שחזר לאישתו והבין כמה מנוול ופחדן הוא היה - כשחשב שיפתור את הבעיות שלו במקום שאי אפשר לפתור אותם.
אני דווקא לקחתי את המקרה הנורא הזה שקרה לי וידעתי ליצור ממנו משהו חיובי.
בנוגע לכל השאר- יש לי חברים, יש לי קריירה, אני במשקל תקין ו… אני לא רוצה להיות ביצ׳ית ולשחק משחקים. זוגיות היא לא משחק הורדות ידיים ומשחקים. אולי אחרי שיצאת מנישואים לא מאושרים ומגבילים (לפי מה שאת מתארת) זה מה שאת מרגישה שאת צריכה אבל אני בוחרת להפנות את האנרגיות שלי בשיקום ובניית החיים המשותפים שלנו.

אם יש מה לשקם- אני בעד.
אך אל תמשיכי להתנהג כבת יענה ולחשוב שהזוגיות שלך עכשיו נפלאה מאי פעם.
זה רק הירח דבש של אחרי. גבר שבגד סיכוי גבוה מאוד שיבגוד גם בעתיד, רק יהיה זהיר יותר. הייתי בעולם הבגידות יותר מידי זמן כדי להבין את הנפשות הפועלות.
יצא לי לשוחח עם נשוי שרצה להכיר אותי ולקח 3 שנים עד שאשתו נרגעה מהבגידה ואחרי ייעוץ ממושך ואז הוא שוב ניסה להכיר. הפעם השתדל להיות זהיר יותר.
המאהב לשעבר לא אהב את אשתו בוודאות. הוא בגד בה איתי לאורך טיפולי פוריות והריון וגם לאחר הלידה. יש מעשה שפל יותר מזה?
בנוסף לפני היו לו עוד כמה. אני לא מקנאה בך על השנים שאת צריכה לעבור עם החשש המתמיד הזה שהוא יעשה לך שוב קרניים. זה מעמיד אותך במצב נמוך ותאמיני לי שבעלך רק הרוויח מכל הסיפור הזה. האגו שלו בשמיים. 2 נשים כרכרו סביבו. בהחלט חוסר שוויון. רק שוב בשורה התחתונה, חשוב לי להדגיש האדון שאת חיה איתו הוא השפל האמיתי ולא המאהבת שלו. אם זו לא הייתה היא זו הייתה אחרת. את לא מבינה כמה גברים נשואים מתחילים איתי, משקרים לי שהם "פרודים", "בהליכים", "זוגיות פתוחה".
אני צריכה ממש לגרד אותם מעלי והכל בא מהם ואך ורק מהם.

איזה חוויה עברת בחיים שהפכה אותך לכל כך אטומה וחסרת רגש לאנשים שמסביבך בעולם.
את מספרת שהיית מאהבת של גבר שאשתו עוברת טיפולי פוריות, הריון ולידה - טיפולים שכרוכים בהמון סבל אכזבות וזקוקים בהם להמון תמיכה. ימים ולילות שהוא לא היה שם בשבילה כי אתם במקביל סיפקתם את עצמכם ונתתם אחד לשני מה שחסר לו. אולי עבורך זה היה כדי לפצות את עצמך על חיי זוגיות גרועים. ולא אמרת לעצמך לרגע אחד - מה לעזאזל אני עושה? בזמן שאת נהנית והתאהבת בגבר של מישהי אחרת- שסבלה והיתה זקוקה לו הרבה יותר ממך.
ואת לא מביעה אפילו גרם של חרטה.
את באמת מצדיקה את כל מה שאני חושבת- את כנראה אדם אגואיסט שחושב על עצמו ועל ההנאות שלו ולא אכפת לו במי הוא פוגע בדרך.
למרות שעברו שנים מאז הבגידה בי, את צודקת אני חוששת- אני חוששת מאנשים כמוך- שמזהים פירצה וחולשה בחיים של אחרים ומנצלים אותה.
זה שהוא היה שפל ונבל ופגע באשתו כל התקופה שהוא היה איתך ו״התנחם״ איתך - זה ברור. (אל תשלי את עצמך היית פרס ניחומים) וזה שאשתו (כמוני) צריכה לעשות מולו את הבירור, החפירה, ולעבור את כל מסכת הייסורים הכואבת הזו, זה גם ברור. אבל אל תרמי את עצמך ו״תקשטי״ את זה- את היית שותפה לעבירה הזו. לבן אדם יש את הזכות לבחור אם לעשות מעשים או לא (בעיקר כאלו שפוגעים באחרים) ואת בחרת לעשות את זה. אף אחד לא הכריח אותך - בשורה התחתונה את בחרת את זה בידיעה ברורה שהמעשים שלך פוגעים במשפחה אחרת.
את תמימה אם את חושבת שגברים ״נדבקים״ אלייך. גברים מפלרטטים, זה חלק מהתקשורת בין המינים. גם איתי מנסים להתחיל כל הזמן, נכון זה מחמיא ומנפח את האגו וזה בעצם מה שאנחנו רוצות כשאנחנו מתלבשות, מתאפרות ויוצאות מהבית. אבל אצל רוב הנשים זה מסתיים בזה. נשים חזקות ובטוחות לא שואבות משם את הערך שלהן אלא מבינות שהן שוות יותר מזה.
ולכן, למרות שעברו שנים אני ממשיכה להשקיע ולעבוד על הזוגיות שלי- כדי שלא ייוצרו הסדקים והפתחים האלו דרכם נכנסים מזיקים..
ודרך אגב- מה ציפית כשכתבת את התגובה בפורום שכותבים בו אנשים שחוו את הפגיעה הכי קשה בחיים שלהם? שבו את בעצם מסמלת את כל הדברים הרעים? (אחרי הבן זוג כמובן), אם ציפית לתמיכה והבנה- אולי היית צריכה להביע סוג של חרטה או הבנה לגבי המעשים שלך.
במחשבה שנייה- אני מודה לך, נתת לי תובנה נוספת לצד נוסף שהיה מעורב בבגידה אותו לא יכולתי לראות קודם.

ויש בך המון כעס ולכן את מנסה לאוורר אותו על אנשים שאת לא מכירה ושופטת שלא בצדק. את לא מכירה אותי ואין לך שום זכות לשפוט כי את לא מכירה את הסיפור בשלמותו.
מה שבטוח הוא שאת לא נשמעת מאושרת אלא מתוסכלת ומרירה עם בטחון עצמי נמוך ואני מקווה בשבילך ובשביל משפחתך שאת נמצאת בטיפול.

כשאין יותר מה להגיד.
סיימתי לבזבז עלייך את זמני- כשאין תקנה אין תקנה.
חוזרת לנקודת ההתחלה- חבל, היית יכולה להפוך את החוויה הזו לתיקון.
אל תדאגי, שלומי נפלא, הילדים שלי מאושרים ואני (בניגוד אלייך) רואה בטיפול דבר נפלא שעוזר שהלוואי שהיית נותנת לעצמך.
מאחלת לך חיים נפלאים וזוגיות בריאה עם מישהו שהוא רק שלך.

ולא כמוך עם מישהו שבגד בי.
אני בחרתי בסופו של דבר בדרך חדשה שרק הטיבה איתי ועם ילדי.
את נמצאת בזוגיות של ברירת מחדל, כי את לא חושבת שאת ראויה ליותר.
את כמו אשתו של הנשיא קצב.
תסמונת האישה המוכה. כמה שהוא פגע בך, את תהיי לצידו, כי פשוט אין מי שירצה אותך במצבך. שווי השוק שלך נמוך.
בנוסף את בתוך תוכך לא שלמה עם זה שחזרת לשפל כמו בעלך (כי מה זה בעצם אומר עלייך)אז את חייבת לנקז את הכעס החוצה (למאהבת) במקום פנימה.
ויש לי הרבה מה לומר, רק שאת רואה רק את עצמך מרוב הכאב והארס שאת מלאה בו.
שחררי. העבר הוא היסטוריה, העתיד הוא חידה וההווה מתנה.

וואו, כנראה שאת ממש רגישה (חבל שאת לא מגלה רגישות כלפי אחרים כמו שכלפי עצמך). הסגנון והתוכן מזכירים טיסות עם שוקולד וכולי והדיון איתך מזמן הפך להיות מביש ולא לרמתי.
לא מתכוונת אפילו לענות לך. מקווה שלא אפגוש אנשים כמוך וירטואלית או במציאות. (בעצם, כבר פגשתי).
כל מה שחשבתי על שכמותך כנראה נכון. אם החיים שלך כל כך נפלאים לכי תמשיכי אותם באושר.
כתבתי פוסט לאנשים שמבינים על מה אני מדברת - לא אהבת אותו - בעיה שלך. תשלימי ותזרמי (הלאה).

מי שמך לחרוץ ולקבוע גורלות של אנשים אחרים?

הזכות המוסרית היחידה שמוקנית לך היא לקבוע את גורלם של האנשים מהמעגל הקרוב אלייך, כלומר בני משפחתך. בני משפחתך הם היחידים שמותר לך (בטפשותך כמובן) לשחק עם גורלם.

לא טוב לך בבית? את רוצה לנתב זאת לאפיק של בגידה? אין בעיה זאת זכותך! האם חסרים גברים רווקים או גרושים בשוק? האם את לא מבינה שכשאת בוגדת עם גבר נשוי למעט הפגיעה הפוטנציאלית במשפחתך את עלולה לפגוע גם בכאלה שאינם מעורבים? כמו אשתו וילדיו של המאהב.

צריך הרבה עזות מצח ושפלות לקחת אחריות על גורלם של אנשים אחרים, לא כל סיפורי הבגידה נגמרים באיחוד והשלמה כמו במקרה של האנונימית, בתים נהרסים, רעיות ובעלים נפגעים נפשית בצלקת שהיא לכל החיים, ילדים הופכים להיות "הסדרי ראייה" והגרושין של ההורים משפיעים על מהלך כל חייהם וכל זה בגללך ואנשים אחרים הדומים לך.

בהחלט צריך להיות אטום, להיות מונע ומוכוון על ידי הייצר כדי להיות עיוור לתוצאות האפשריות של מהלך כזה.

אני במכוון לא נכנס כאן לוויכוח לא על המוסריות של הבגידה, האם לא ניתן לפעול באמצעים אחרים וגם לא לשאלה כן ברירת מחדל, לא ברירת מחדל. האם הייתה אהבה אמיתית או סתם סידור נוח?

ייתכן בהחלט שזאת הייתה אהבה נפלאה, סקס מעולם אחר וייתכן אפילו ששניכם מצאתם את הנפש התאומה שלכם בייקום כולו. אבל באיזה מחיר? פגיעה באנשים חפים מפשע שלא עשו לך דבר רע מעודם.

ברור שרוב הבוגדים כאשר הם נמצאים בעיצומו של התהליך שהריגוש, החרמנות והייצר בשיאם אינם יכולים לראות את התמונה במלואה את ההשלכות ואת פוטנציאל הפגיעה בלא מעורבים. אבל לאחר שהאש שוכחת והרומן מסתיים האם זה לא הזמן לחשבון נפש, הכאה על חטא והכרה שהמהלך הרסני אם לא לך אז לאחרים.

ייתכן בהחלט שהיית קורבן של מאהב מניפולטיבי, אבל היום זה נגמר וזה מאחורייך, האם את כזאת נכה בנפש שאינך יכולה לחוש אמפתיה למי שנפגעו מדומים לך?

אמרתי את דעתי מניסיוני האישי בלבד.
נתתי נקודת מבט נוספת שכותבת הפוסט בחרה לא לראות.
כמו תמיד "האישה היא האחרונה לדעת".
גם כאן היא בוחרת להתנער מאחריות שלה ושל בעלה השפל ומערכת היחסים הדפוקה בניהם ולהטיל את האשמה על המאהבת.
אז לכל מי שקורא את הפוסט שיבין: המאהבת לא אשמה בכלום, היא לא התחייבה לגברת בכתובה ולא עשתה הסכם ממון איתה והיא לא חייבת כלום לא לה ולא לילדיה.
אם זאת לא הייתה היא זאת הייתה מישהי אחרת. המאהבת היא לא האישיו כאן בכלל. היא רק סימפטום לבעיה העמוקה בניהם.
זאת הבעיה של כותבת הפוסט ובעלה בלבד ושיפתרו את הבעיות שלהם מול עצמם.
זאת ממש טיפשות להאשים את המאהבת.
כמה שניסיתי להסביר היא לא הבינה מכיוון שהיא רואה רק את עצמה, מתנערת מאחריות כמו מחבת טפלון ולא רוצה להבין. עם גישה כזאת הדרך מאוד קצרה להיות נבגדת שוב.

זו ממש רמה גבוהה של תוכן.
את "טיסת השוקולד" את פתחת.
אם תשימי לב ההודעה הראשונה שלי הייתה מאוד סולידית ועניינית ואת הפכת אותה למתקפה אישית של אישה ממורמרת. "חבל לי על שניכם..."
שאי בתוצאות.
התבלבלת, הרמה שלי גבוהה מאוד גם בחיים האישיים וגם בתפקידי, את רואה את זה בכתיבה שלי וברהיטות ואני אישה חדה ופשוט קשה לך לקבל מישהו שמתנגד לדעתך.

בתשובותייך רק הוכחת את מה שכתבתי את אכן נכה רגשית

עצוב שיש אנשים כמוך.

אולי את חושבת שאת מתבטאת ברהיטות וחושבת שאת נושאת בתפקיד חשוב . אז אם את כזאת שיכולה לחשוב ובעלת יכולת חשיבה כל נפלאה - מדוע לא מצאת לנכון לאתגר את המאהב שלך להישאר איתך? כניראה שאת בעלת ראש זבוב עם שכל דומה שלא שווה להסתכל עליו ולכן היה כדאי לו להשאיר אותך עם בן זוגך ולעשות בך שימוש שלא עולה כסף כי ראש נבוב כמוך לא צריך יותר מזה

במחשבה רביעית- למרות שהחלטתי שלא ארד לרמתך- אבל את פתחת את הדלת, כשנתת ״ניתוח״ כל כך מעמיק ומלומד לחיי הנישואים שלי, לילדים שלי לבן זוג שלי וכולי (אפשר ביחסי אנוש..) אז בבקשה:
אולי אני כמו אשתו של קצב (מוכה? מאיפה את שואבת את החוצפה בכלל להעביר ביקורת על אחרים אחרי שאת מתנהגת בצורה הכי מופקרת? את מכירה אותה אישית? יודעת מה עובר עליה בכלל?) - אבל את בסך הכל זונה בחינם , או שבעצם קנו אותך בזול בכמה הבטחות ״אהבה״?, מצפוני נקי, לא לקחתי מאף אחד שום דבר, לא פגעתי באדם ולא רימיתי אף אחד מעולם- בניגוד אלייך.
אני אפילו לא מאמינה שהזוגיות הקודמת שלך היתה מאמללת (כמו שזה נראה דווקא את אימללת אותו) ובעיקר-אני ממש לא מקנאה בבן זוג ה״נפלא״ הנוכחי שלך - אם הוא יודע מה עשית בעבר, כדאי שישן עם עין פקוחה ויחכה שיגיע תורו להתקרנן.
מה שבטוח- את דמות ״מופת״ לילדייך.

ביחס ישיר לאינטליגנציה הרגשית שלך =0)..

איך את בכלל יכולה לעמוד מנגד ולכתוב את הזבל הזה שאת כותבת?
אחרי שקראתי את כל ההתכתבות אני יכולה לומר בוודאות שאת אישה ללא שום טיפת מוסר, אגואיסטית ורעה!
אני לא אתייפיף במילים... נאמר כבר מספיק.
מאחלת לך ולשכמותך חיי בדידות וצער!
אתן לא סתם חולדות אתן אבק אדם!
ולאנונימית אני מאחלת הרבה חוזק - את אישה מופלאה - אל תתני לאף אחד לגרום לך לחשוב אחרת.
החיים לא פשוטים אבל נראה שאת בדרך הנכונה, יהיו עוד מהמורות זה ברור, מאחלת לך שתצלחי אותן.
הייתי מתה לשבת איתך על קפה :)
לא מכירה אותך אבל מרגישה בדיוק כמוך, נגעת לליבי.

את המאהבת, אלייך תגובתי, את החוצפנית שמעיזה לפלוש לבתים ולגרום לזעזוע חושבתשזה מותר בזכות "הייתי שבורה ולכן חיפשתי והאמנתי לניחומים של בעלך" מראה כמה את טיפשה, בעלת מוח נבוב ולא שכלתני. פשוט טיפשה עם תעודות על טימטום באינטרנט

כל הכבוד על התעודה להשאר,איתו..
אני מאשימה אתכן את אותן נשים "נבגדות"
אותך נשים שלא נשארות רק כדי שיהיה טוב כי הן באמת "אוהבות" אם הן באמת היו אוהבות הגבר שלהן המלאך שלהן שלא אשם בכלום רק המאהבת אשמה נכון?
לא היה מגיע למצב הזה..
ברוב המקרים אתן מחזירות לגבר שלכן אם זה סקס והכי חשוב אוזן קשבת..
ואז הוא מוצא את זה במקום אחר וכשהעניין מתגלה והוא אומר שמבחינתו לפרק אתן מאיימות עליו בעיניין הילדים
ואת נשארות איתו בגלל הנוחות שלכן! לא בגלל אהבה
אם הייתן אוהבות באמת לא הייתם מגיעים למצב הזה בכלל כי לא היה חסר לו כלום!
ואז הוא נשאר איתכם כי הילדים חשובים לא אבל לעד יחשוב על מה שפיספש מכאן לעולם לא תיהי במקום הראשון את את הטעות שלך כבר עשית איתו האמון שלו בך בתור רעייתו נפגע! בגלל זה הוא הלך ובגד!
לא האמון שלך נפגע שלו נפגע הבטחת לו שתיהי אישה טובה לא?
אם לא היית יודעת שהוא בוגד בך לא היית מגיעה לאותה הודעה או לאותה שיחת טלפון
אתן יודעות ומפוצצות בדרך הכי מגעילה כדי להוציא אותו מסריח אולי על הדרך תספרו למה הוא הגיע למצב הזה???
הנשים הנבגדות אתן לא טלית שכולה תכלת יש לכן 70% יד בכל המקרה!

או סתם לייצר פרובוקציה.

למרות ששני הצדדים אשמים (לא נכנס כאן לנושא האחוזים) בואי אנסה להסביר לך מדוע המאהב/מאהבת גרועים יותר מן הבוגד עצמו.

ברומן מחוץ לנישואין, לא פעם נפגעים, גם לא מעורבים (בעל, אישה וילדים). לאדם זר אין את הזכות לקחת אחריות על הפגיעה, הגורל והעתיד של אותם לא מעורבים.

היחיד שיש לו את הזכות הזאת (בטיפשותו הגדולה כמובן) זה הבוגד עצמו, הוא היחיד שיש לו איזה שהוא זכות לקחת אחריות על גורלם של בני משפחתו הקרובים.

מי שמהל/ת רומן מחוץ לנישואין עם נשוי/נשואה צריך לקחת בחשבון (לפני שהיצר והחרמנות משבשים לו את שיקול הדעת) האם הוא מוכן לקחת על מצפונו את הפגיעה שתיגרם לאנשים זרים שמעודם לא עשו לו כל רע.

אם התשובה היא כן כנראה שהמצפון ואמות המוסר שלו נמצאים בשפל תחתיות.

איני טוען לרגע שאין אשמה על הבוגד, אבל את התחלת עם הדיון למי יש יותר ולמי יש פחות אחריות ולכן עלייך לדעת שהמאהב/מאהבת אחריותם גדולה יותר מזה של הבוגד.

מקווה מאוד שהבעת את דעתך לא ממעורבות אישית, בתפקיד המאהבת, אחרת את אלופה בנסיונות נואשים למרוק המצפון שלך. האם את יכולה להיישר מבט אל דמותך הנשקפת מהמראה???

בד"כ איני סותר את דעתם של אחרים אבל במקרה הזה...
צריך לזכור (שוב) בבגידה יש הרבה משתנים.
למה, איך, מתי, מי מעורבים ועוד.
אבל אם נפשט את זה למשולש הברור הרי למאהב/ת אין אחריות מול בן הזוג של הבוגד/ת
היא לא נישאה לו, לא נשבעה לו אמונים, לא חולקת איתו חיים בעצם כלום.
בן הזוג לאישתו ועוד איך.
הכלל הוא נורא פשוט.
מי היחיד בתוך המשולש משקר, מסתיר, מפר כללים?
ברור שכשהבגידה היא של שני אנשים נשואים האחריות היא של שניהם אך כל אחד כלפי בן זוג בלבד.

זה נחמד לפשט דברים לרמה הכי בסיסית שלהם (המאהב/ת והבוגד/ת), אבל מה לעשות שהחיים אינם כאלו פשוטים ועל השביל מוטלות גופות נוספות של הסובבים שאינם מעורבים אבל נפגעים מהארוע באופן קשה ביותר.

ברור שלא נוכל לחנך את כל האנשים בעולם ולהפוך את החברה שלנו לאוטופית, אבל ידע כל מי שבחר להיכנס לרומן עם בן זוג נשוי שברצונו או לא ברצונו הוא לוקח אחריות גם על פירוק המשפחה של הצד השני ולא רק את זו שלו. אני שואל באיזה זכות? באיזה זכות לוקח מישהו אחריות על עתידם, שלומם וגורלם של משפחה אחרת?

בוא נניח לדוגמא שחלק מן הבוגדים קובעים לעצמם חוק, לא מנהלים רומן עם נשוי/נשואה! האם כמות הנפגעים הפוטנציאלים מהארוע הזה לא הייתה יורדת?

האם מישהוא שנתן את רכבו למישהוא ללא רישיון והנהג פגע והרג הולך רגל יכול לטעון שאין לו כל אחריות למקרה? כי הוא לא נהג ולא זה שהרג את הולך הרגל.

ברור שהבוגד הוא זה שנקשר בברית הנישואין עם בן הזוג, הוא זה שהתחייב לאקסקלוסיביות מינית עם בן זוגו ונשבע לשמור לו אמונים אבל לומר שלמאהב אין אחריות בכלל בעובדה שהוא בחר לנהל את הרומן עם מישהוא שיש לו בן זוג וילדים, זה פשוט עיוות המציאות, אני אף טוען שאחריותו אף גדולה יותר כי הוא פגע במשפחה שאינה שלו.

איני טוען שלמאהב אין שום אחריות, אלא שנטען פה שלו יש אחריות גדולה משל כולם.
המאהב/ת אינם ברוב המקרים אפילו מכירים את כל הסובבים. אין להם רגש אליהם או תחושת אחריות אפילו לא האנשה בסיסית וידע איך הם נראים ומכאן שלא יכולים לפתח חמלה מולם.
בן הזוג שנפגע הרבה פעמים לא מודע בכלל שהמצב הגיע לחומרה כזו שבן זוגו בוגד..
מכאן שבפועל מי שלמעשה מבצע את האקט הכי פוגע ואגואיסטי זה הבוגד שבוחר להמר על משפחתו לטובת בריחה מהמציאות וטובתו בלבד.

וזאת בדיוק הנקודה, יכול אדם (בטפשותו) לקחת אחריות ולסכן את מעגל המשפחתי שלו, אבל אין לו שום זכות לסכן משפחה של מישהוא אחר.

מה זאת אומרת אין לו רגש אליהם? זאת בדיוק הבעיה והשפלות המוסרית בכל הנושא הזהץ יש הרבה דברים טובים ולא טובים שאתה עושה עם משפחתך וילדיך ולא היית חולם אפילו לעשותם את משפחתו של מישהוא זר.

איך בכלל ניתן להשוות.
מה זה לקחת אחריות? אתה באמת חושב ולו לרגע שאם למישהו ממש יבוא על אישתך והיא (חלילה) תזרום, הוא יחשוב עליך באותו רגע???

איך בכלל ניתן להשוות.
מה זה לקחת אחריות? אתה באמת חושב ולו לרגע שאם למישהו ממש יבוא על אישתך והיא (חלילה) תזרום, הוא יחשוב עליך באותו רגע???

איך בכלל ניתן להשוות.
מה זה לקחת אחריות? אתה באמת חושב ולו לרגע שאם למישהו ממש יבוא על אישתך והיא (חלילה) תזרום, הוא יחשוב עליך באותו רגע???

מהכרותי עם מספר אנשים בעלי משפחות (מהמין הגברי) שנמצאים בעולם הזה אני יכול לומר לך שבהחלט יש בניהם כאלו שלמרות שהם נשואים עם ילדים ויודעים שמשפחתם יכולה להיפגע, מבחינתם נשים נשואות הן מחוץ לתחום. הן מחוץ לתחום בגלל שמבחינתם הם אינם מעוניינים לקחת אחריות על פירוק נישואין ופגיעה בילדים של אחרים.

אני לא בא לשפוט את רמת המוסר של אותם אנשים, מבחינתי הם עושים מעשה פוגעני מתועב ושפל כלפי משפחתם שלהם, אבל אולי יש איזו שהיא קרן אור בעובדה שהם נמנעים מלעשות זאת למשפחה של אחרים.

תראה מאור, אם תקרא את כל השרשור הארוך הזה ואת הנשים שענו לאנונימית תראה שגם ברטרוספקטיבה, כאשר הרומן הסתיים כבר, הם אינם מגלות כל אמפטיה או מביעות איזה שהוא צער כלפי מי שנפגעו מהם.

אני יכול להבין כמו שכבר כתבתי שבתחילת הרומן כשהיצר,החרמנות והריגוש בשיאם קשה מאוד להפעיל את שיקול הדעת ולהימנע מניהול רומן עם אותו אדם נשוי ובעל משפחה, למרות שכפי שציינתי יש כאלו שמראש פוסלים מערכת יחסים שכזאת.

אבל שים לב שלמרות שזה כבר מאחור, הריגוש פחת והרומן נגמר, אותם נשים שהגיבו לא מסוגלות לגלות אפילו חמלה מינימאלית, הבנה או הכאה קטנה על חטא כלפי אלו שנפגעו משכמותם.

זה לדעתי סוג של נכות נפשית שמביא את המוסר של אותה מאהבת לשפל תחתיות. כנראה שעל מנת לחיות עם עצמם ומעשיהם בשלום הם פשוט חייבות למרק את מצפונן על בסיס יומי ולהכחיד כל ניצוץ של אנושיות מינימאלית כלפי האחר.

עצוב!!!

לאחר שפגשתי את הנושא מקרוב התחלתי ללמוד אותו.
קילומטרים של שיחות עם נשים וגברים (חלקם חברים ידידים) שבעולם הזה.
עם הזמן אתה מזהה קבוצות ומבנים שונים של גורמים למעשה, של מאפיינים להתנהלות עצמה וכו.
ברוב המוחלט של המקרים גברים נשואים יעדיפו נשים נשואות והסיבה היא פשוטה.
אישה נשואה יש לה חיים משלה להפסיד ולא תאיים עליהם כמו רווקה. תשמור על דיסקרטיות בקנאות. לא תדרוש בוא נצא לסופי שבוע ובילויים או בוא תתגרש בשבילי וכן הלאה. ברור שמדבר על הרוב ויש גם מיעוט שיעדיפו גרושה או רווקה בגלל הנגישות והצפון.
אני מזהה אגב את אלה דוקא לאחר משבר גילוי שחוו. אלה שגרמו למשבר גדול וראו את החורבן. או לחלופין אלה שנפגעו ושנאו את הבוגד ולא רוצים להיות כמוהו.
ועדיין גבר פוגש אישה, באותו זמן שניהם בבועה של תשוקה, רגש, סחרור והם אינם חושבים אפילו שיתפסו ולא בוחרים לרגע לחשוב על המשפחות (מה שלא יודעים, לא כואב) . יותר מזה..
ישנם לא מעט שמנהלים רומן עם הגיס/ה עם חברה קרובה של האישה, אישתו של החבר הכי טוב ועוד כל מיני מאפיינים הזויים של חוסר אכפתיות ואגואיסטיות גדולה.
רק ורק כשהכל לקראת פיצוץ וגילוי יש התעוררות והלכאה על חטא.
אנשים מעידים לרוב על אבדן יכולת חשיבה הגיוני מוסרי כשהם בתוך הסחרור מרגע שחצו את הקווים שאותם אגב נורא קשה לחצות בפעם הראשונה.
אל תחפש מוסר או היגיון בעולם שנועד אותו בעליל.

למרות שאין לי מושג איך אתה נוגע בנושא הבגידות ומאיזה צד,
אתה בהחלט מבין משהו בעניין. וצודק ברוב הנקודות שציינת.
(מתייחסת לתגובותיך האחרונות בשרשור הארוך והטעון הזה).

כל הנושא הזה הוא טעון ברמות שאין לתאר עד שלא נפלת לתוכו.
אנשים מייחסים בגידה לבעל והאישה.
חושבים שאם יתגלה זה מול הבעל או האישה הבלגן. ממש טעות.
הרבה פעמים זה מתחיל כדור שלג הולך וגדל במדרון.
הבעל, הילדים, משפחתו של הבעל/ האישה (תלוי מי הנבגד) החברים המשותפים זה מגיע למקום העבודה, השכנים הליחשושים מסביב.
כמה שזה טעון ומורכב, כמה כאב והרס.
אילו מישהו יכול היה להקרין סרט של "אחרי" בפני הבוגד, הרוב היה פשוט מוותר על התענוג.
העצוב הוא... שרובנו ראינו כבר את הסרט הזה אצל אחרים ולא נלמד ממנו לעצמנו.

וואו. תקשיבי, לא יודעת מי את ומאיפה הגעת ומה הרקע שלך (נבגדת, בוגדת, מאהבת אולי כולם או אף אחד מהם) אבל דבר אחד בטוח- אם את בטיפול אני מציעה לך לדרוש את הכסף בחזרה ואם את לא אני מציעה לך להתחיל בהקדם.
כל מה שאמרת מצביע על שכנוע עצמי וחזק של תירוץ המעשים שעושים הבוגד והמאהבת ועל רצון ונסיון עז להפוך את אשתו למפלצת בלתי מעניקה ובלתי מספקת כדי להצדיק את הכיעור והמעשה הפסול אותו הם עושים.
אולי את צודקת- אני זאת שהייתי אמורה להתנצל על זה שבמהלך חיינו המשותפים התפניתי לדאוג לילדים חולים, לבית מתפקד, אולי בכלל אני אשמה שבחרתי לפתח גם לי קריירה (כן, גם לי מגיע) וכל זה במקום לטפל, ללטף, לפנק את האגו שלו, להזכיר לו 10 פעמים ביום כמה הוא חזק, כמה הוא נפלא. את צודקת ממש חוצפה מצידי שלא זינקתי למקלחת בכל פעם שאמר לי שהוא בדרך הביתה לבשתי בגדים תחתונים סקסיים שפכתי על עצמי בקבוק בושם ואיפור ולא החבאתי את הילדים בארון כדי שאוכל להתפנות אליו ונוכל לבלות לילות שלמים של אהבה (כשאני עושה את עיקר העבודה כמובן). שלא הייתי מוכנה לזרוק את כל החיים שלי את העבודה את הילדים את החברים בכל פעם שהוא רצה לנסוע לצימר בצפון. כי זה מסתבר מה שהיה חסר לו וכל מה שקיבל מהמאהבת שלו.
וכל הזמן הזה- עוד העזתי בחוצפתי להאמין באהבה ובקשר שלנו (אחרי הכל 25 שנה זה לא כלום) ולדעת בבטחה שהיא תוכל להחזיק מעמד בשעות משבר וקשיים.
את ההתפכחות והתזכורת הכואבת שזה לא המצב, שהאהבה והקשר והילדים וכל מה שבינינו לא מספיק קיבלתי במלוא העוצמה כשהבנתי שהחלש והאומלל מבין שנינו היה הוא שלא טרח להתאמץ על מה שיש אלא פנה לחפש את זה במקומות הכי נמוכים ובשקר הכי גדול.
אז החלטתי לא לוותר ואין לזה שום קשר לכסף או לילדים ומעולם לא איימתי עליו בכלום. יש לזה קשר לשני אנשים שחיים ביחד עשרות שנים שבנו חיים שלמים ביחד ושעדיין למרות שכל אחד מאיתנו היה יכול לבחור לעזוב החליטנו להישאר. את כנראה לא תהיי מסוגלת להבין אולי בשבילך יחסים הם סוג של עסק. אולי אם תלמדי להעריך את עצמך תגלי שלחיים של אישה ובת זוג יש קצת יותר ערך מאשר לשמר את הבן זוג שלה מסופק ולפחד כל הזמן שאם לא תספק אותו- ימצא מישהי אחרת שתעשה את זה בכל מחיר בכל תנאי בכל מקום בלי יסורי מצפון שהיא מתפרצת לחיים של מישהי אחרת...

הכי קל אחרי שנתפסים להתחיל להאשים את כל העולם ואשתו.
בן הזוג זכאי לחיים משלו, חיים מלאים ואין זה תפקידו לספק את שלנו אלא לחלוק אותם איתנו, לצידנו.
שורה תחתונה, רע? קשה? או שתתקנו (עבודה קשה) או שתפרקו (עבודה קשה יותר).
אבל אין שחור לבן זוגיות זה דבר מאוד מורכב.

צר לי אבל רוב הנשואים לא נאמנים.
כאחת שהייתה חזק בעולם הזה, למדתי לזהות איזה גבר בוגד ואיזה לא.
הנושא הזה נפוץ מעבר למה שאת מתארת לעצמך. הנשואים בעבודה מפשיטים אותי במבטם (אני סקסית מאוד) וגם מציעים ללא בושה.
כיום כגרושה עם ילדים המצב שלי הרבה יותר טוב משל רווקה (שלוחצים עליה להתחתן ולהביא ילדים אני כבר עשיתי את שלי בהצלחה) והמצב שלי הרבה יותר טוב משל הרבה נשים נשואות שאין להן את האומץ לקום ולעזוב. אני חופשיה ומאושרת.
כמה נשים נשואות אמרו לי "כייף לך חלומה של כל אישה".
יש לי חברה טובה שבעלה בגד בה והיא בחרה להתגרש שלא כמוך ומצבה טוב משלך.
היא מנהלת עסק מצליח, מקבלת מזונות והעיקר אין לה את החשש המתמיד הזה כמו שיש לך שבעלך יחזור על הטעות. ניכר מכתיבתך שזה תמיד יכרסם בך וזה המחיר שאת משלמת. בדרך כלל נשים חלשות בוחרות להישאר.
יוצא לנו לשוחח רבות על הנושא מאחר ולאחר שהתגרשנו אנו נתקלות בבעלים של חברות שלנו שמתחילים איתנו!! אנו מודות על כל רגע שאנו לא נשואות להם.
שוב אני חושבת שזו טעות להאשים את המאהבת. אם זו לא הייתה היא, זו הייתה מישהי אחרת.

אין לך עילה לבקש ממנו לעזוב.
הבית שלו באותה מידה שהוא שלך.
עזיבה צריכה לבוא מרצונו ואני אישית מכיר נשים שמכיוון שהבעל לא הסכים לעזוב, עזבה בעצמה.

היי דלית,
יש הבדל בין לשים את זה בצד, לבין להרגיש קצת אבודה, לדבריך.
חוות הדעת שלי ע"פ רצונך היא שלא תרגישי אבודה כי משם הדרך להיפרדות היא לא ארוכה. אם אינך רוצה להיפרד אלא לשים את מה שהיה באמת בצד, ולא להרגיש יותר אבודה....אני מעריך שאוכל לפתור לך את הבעיה שלך בזמן קצר וביעילות מרבית.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם

זה למה בחור שבתחילת קשר שאמור להיות שלב מרגש, כיפי, פרפרים וכו בוחר לבגוד והרבה.
מה זה אומר על שלב השיגרה וההרגל אחרי שנים?

1.זה אומר שהוא אינו נמשך אליה וגם לא אוהב אותה.
.2. זה אומר שלא רצוי לו להמשיך בקשר כי אם ימשיך, הרי שלב השגרה וההרגל יהרסו כל פינה טובה (אצל שניהם).
3. זה גם אומר (וזה החשוב ביותר), שאם באופן קבוע.... כך הוא נוהג בקשרים בתחילת הקשר, אז יש לו בעיה אישיותית והתנהגותית. ויקשה עליו להיות ולהרגיש את מה שהוא מצפה להרגיש ולהתנהג.
לטובתו ולעתידו, רצוי לו להסיר אותה במידית, כי שום דבר טוב לא יצמח מזה.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם.

אנסה לתת לך זווית נוספת.

צריך להבין איך הגדרתם את הקשר שלכם באותו זמן עד שעברתם לגור ביחד? האם שני הצדדים הבינו שמדובר על אקסקולסיביות ביחסים בכלל ובמין בפרט.

האם יכול להיות שאת הבנת משהוא אחד והוא משהוא אחר?

במידה ואכן ההבנה בניכם הייתה שאתם אקסקלוסיבים האחד לשני הרי זאת בגידה לכל דבר ועניין, אבל אם לא, יש כאן מקום לשפוט לקולה.

האמת שקשה לי מאוד להאמין שאם אכן שניכם הבנתם שאתם היחידים אחד של השני באותה התקופה והוא לא כיבד זאת (כלומר בגד) ואחרי שעברתם לגור ביחד וגם נישאתם הוא פתאום "התיישר" והפך להיות נאמן. זה לא באמת עושה שכל וייתכן מאוד שיש מצב שהוא ממשיך לבגוד בך רק דואג להסתיר את זה הרבה יותר טוב ולכן את פשוט לא יודעת.

אם אכן את בטוחה ב 200% שהוא לא בגד בך מאז ואת מוכנה לשים את זה מאחור אשרייך וטוב לך. לדעתי לא באמת תוכלי לשים את זה מאחור וזה ימשיך לנקר במוחך ולהטריד אותך בהמשך חייכם, אבל אין זה אומר שאתם צריכים להיפרד.

תחיי בדומה לנשים / גברים רבים שבן זוגם בגד בהם, הם גילו, סלחו וממשיכים לחיות ביחד. הבגידה שקרתה בעבר מעולם לא תעלם מסדר היום שלהם (לצערנו) אבל אין זה אומר שלא ניתן לחיות חיים טובים ומאושרים וזאת במידה ובן הזוג נאמן לך.

שלום לך,

לצערי ולצער עוד לא מעט ממבקרי הפורום כל בקשה לחוות דעת מתורגמת מיד ל-"אני יכול לעזור לך תקבעי פגישה" ומכאן עלות של לא מעט כסף..נראה שהפורום משמש למישהו כמקור פרנסה בלעדי..
מה הבעיה לתת כאן עצה פשוטה קצרה ויעילה?! למה כל דבר צריך להסתכם בכסף?!
שיקול שלך האם לקבל את הפנייה, סתם מעצבן היה לקרוא..
לגופו של עניין.. האם את חושבת שבעלך ממשיך/המשיך לאחר הנישואים לבגוד בך? האם הבגידות היו במהלך הקשר בינכם שאולי לא היה יציב והוא שמר לעצמו אופציות פתוחות? אם הכל שייך להיסטוריה ואת בטוחה שהיום הוא לא עושה טעויות לדעתי הלא מקצועית היא שקיימות בפנייך שתי אפשרויות. האחת להטיח את העובדות בפניו ולדרוש לדעת את האמת על העבר ועל ההווה ולנהל על כך שיחה לנקות את האווירה ולהשאיר הכל מאחור.
אפשרות שניה לא להתייחס, להשאיר הכל מאחור כאילו לא היה ולא ראית דבר.

בקיצור קל מאוד לפרק חיי משפחה וזוגיות , קצת או אפילו הרבה יותר קשה לבנות חזרה אם בכלל ניתן יהיה..

מאושרת? טוב לך/לכם? כל השאר בונוס..

בהצלחה