פורום יעוץ זוגי ודייטינג - יש לך שאלה?

שלום אני נשואה כשנתיים פלוס עם תינוק בן שנה ובהריון שני. אני בבית עם התינוק בחופשת לידה של שנה שאוטוטו מסתיימת , בעלי דירבן אותי להשאר בבית עם התינוק וגם עכשיו מעדיף שלא אחזור לעבודה ואשאר עם התינוק השני בבית. בעלי עובד עד שעות מאוחרות עוזר רק שיכול ומה שמתאים לו, אובססיבי לסדר וניקיון ומעדיף שאני יטפל בילד. כרגע אני מנוטרלת עם כאבי גב והוא מנצל כל הזדמנות כדי לחזור מאוחר מהעבודה ולצאת מהבית כדי שאשאר עם התינוק ולא אפריע לו בבקשות לעזרה. שאני מעירה לו התשובה שחוזרת ונשנית היא אני המפרנס וצריך לעבוד כדי להתקיים, בלי לדפוק חשבון לרגשות שלי. אני מרגישה לבד במערכה יש לי הרגשה שהוא התחתן כדי להביא ילדים ולסמן וי. שאנחנו נמצאים אצל חמותי הוא מסדר מנקה ומארגן את הבית שלה מבלי שהיא מבקשת כמו עובד נקיון , אצלנו זה אחרי בקשות וגם בחוסר חשק..

שלום!
אני בת 20, מעולם לא הייתה לי זוגיות אמיתית למעט כמה דייטים שלא התפתחו הרבה.
בנוסף יש להבהיר כי איי אדם צוות פעלתן מלא בחברים אוהבת לעשות ספורט, לטייל, לגלוש, להיפגש גם חבריי, כל פעם יש לי שגעונות ותחביבים חדשים.
אני יודעת שיש לי בעיה ביצירת אינטימיות וזוגיות. נכנסתי לטינדר מתוך צורך להכיר בחורים ואולי אפילו סתם להתנסות בשיחות..
הכרתי כמה אנשים וניהלתי איתם שיחות ארוכות אך בעיני הם לא מתאימים לי ואני לא מעוניין בהם. שנייה לפני שמחקתי את האפליקציה הכרתי בחור שבעיני היה מדהים- הוא היה פשוט אני בגבר- עם אותם התחביבים, אותו אופי פעלתן ועצמאי שרוצה לטרוף את העולם כמוני. מה גם שמבחינת השכלה אנו דומים ובזמן חיפושי עבודה כרגע קיבלתי הצעה לעבוד במקום עבודתו!
דיברנו במשך שבועיים רצופים יום ולילה כולל שיחות בטלפון למשך שעות, כבר התחלנו לתכנן תוכניות. משותפות תאורטית והוא הביע עניין התחשבות ודאגה כלפיי. יצאנו לדייט שבעיני היה בסדר ולאחריו הבחור נעלם. לא יצר קשר באותה תדירות(יום אחרי הדייט הוא נסע לחופשה בת שבוע) ומתי שאני ניסיתי ליזום הוא עמה לי המטרה אכילה אך לא יזם ולא פיתח את השיחה יותר מידי.
יה לי איתו חיבור כמו שמעולם לא חשתי לבחור.
אשמח לשמוע מה לטעמך כדאימלעשות ומדוע הריחוק הקיתוני נוצר..
תודה!

שלום,
רציתי לשאול האם אהבה היא בעצם מחלה?! אני הכרתי בחור שכנראה היה מאוהב (אולי עדיין?) ובחודשים האחרונים אינו מתפקד כרגיל ואורח החיים שלו השתנה,לא נראה שהוא עובד אותו הדבר,בעצם לא ממש רואים אותו בעבודה....וההתנהגות שלו השתנתה..ירד במשקל גם..

אשמח לשמוע עצה או דעה
תודה רבה מראש

שלום למנהלי הפורום.לפני שנה נפרדתי מבן זוגי לשעבר,ואני מרגישה שאני משתוקקת לזוגיות חדשה.אני מחפשת זוגיות כבר הרבה זמן ולא מוצאת.אני מרגישה מיואשת ומדוכדכת,אני גם נכנסת לאתרי הכרויות ולא מוצאת.אני אחרי גיל 40בעבר עברתי משבר לא קל בגלל אהבה נכזבת.אני מרגישה שאני רוצה לחזור לשמחת חיים אבל בגלל שלא מצאתי בן זוג אין לי את השמחת חיים.אשמח עם תוכלו בלי טיפול לייעץ לי איך לפתוח חיים חדשים גם בלי בן זוג.אני ממש אודה לכם על עזרתכם,ערב נפלא.

הנני נשואה כבת 35+ עמדתי עם חברותי הנשואות במקום מסויים. וגבר כבן 60 נשוי המוכר לי מבחינה חיובית דווקא, ניגש אלינו וברך אותנו לשלום, ואחר לטש בי מבט ממושך כ-20 שניות , אחר מצביע עלי ופונה לחברותי ואומר: "הוי, כמה שהיא יפה", כולנו היינו במבוכה. מעולם הוא לא התנהג כך. אני התעלמתי ואחר המשיך לדרכו. מה גורם לגבר להתנהג כך הרי יודע שאני תפוסה???

לפניי כחודש כתבתי בפורום
תחת הכותרת האם זה נגמר
אך לצערי עניתם לכולם ועל שאלתי דלגתם
אשמח לתשובה
תודה מראש

שלום רב ,
זה יהיה קצת ארוך :)אודה לסבלנות .
אני בת 28 ,נשואה לגבר בן 38 כ 5 שנים +שני נסיכים מקסימים ,הפעוט בן 3 עוד מעט והתינוק בן חודש וחצי .
אני ובעלי רבים המון בשנה האחרונה ,בכלל כל המערכת היחסים הייתה מבוססת על ריבים ,חשוב לי לציין שבעלי מעדה אחרת וההורים (והוא גם)נורא פרמיטיבים ,הם חיים לפי חוקים של פעם , משהו שאני לא מכירה ,אך בגלל שבחרתי להתחתן איתו נכנסתי לעולמו וניסיתי כמה שיותר לחיות בארך החיים שלו ,ועשיתי המון מאמצים לקבל את ההורים שלו ,וכל מי שמסביבו .הבעיה שזה נמאס מאוד ,ואני לא רואה התקדמות ,אני לא זוכה ליחס דומה ,כמו כן יש לו שני ילדים גדולים מנישואים ראשונים ,שגם אותם חשוב לי לקבל ולארח ולצאת ולבלות איתם ,אני ביחסים מאוד טובים איתם .
הבעיה העיקרית שבעלי נורא מושפע מההורים שלו ,ורגיל להוציא את כל הכביסה המלוכלת שלנו מהבית ,הוא מספר הכל ברמה היום יומית ,כמו כן גם לחבריו ואנחנו תמיד רבים על זה .
בקצרה אמא שלו חשוב לה שהבן שלה לא יהיה רעב ,לא משנה מה תמיד האוכל צריך להיות על השולחן ,אבא שלו חזר בתשובה וכל הזמן לוחץ עלינו גם לחזור בתשובה ,לשמור שבת וכדומה ...לא לדבר על שבתות הקשים שאני עוברת שם ,כל מילה או מעשה יכולה לפגוע בו ,ואנחנו יכולים לנסוע הביתה רק בצאת שבת ף,הדיבורים סביב השולחן זה מוטיב חוזר כל הזמן.
אני לא יהודיה ,אני ובעלי היינו בתהליך גיור רך הפסקנט ,והוא מאשים אותי בזה ,כל פעם שאנחנו רבים אז הוא אומר לי שבגלל שאין לנו קידוש כשר כל זהכ קורה ,ואחרי הלידה אומר לי רק עם תלכי למקווה תרגעי ותתקנקי והחיים שלך ישתנו ,ואמא שלו כל הזמן אומרת לי שהילדים שלי לא רגועים כי לא עברתי יהדות (התינוק לא רגוע כי הוא סובל מגזים חח )
אני רושמת את זה כדאי שתבינו כמה פרמיטטיביות יש ועם מה אני צריכה להתמודד ,שאני די מתעניינת במה שקורה בחיים של היום ,וחושבת שדי מעניין לפתח איתי שיחה ויש נושאים לדבר אליהם ,לעומת זאת עם בעלי לא מעניין אותו רק ללכת לעבוד לפרנס ולאכול ,וזה נהיה בלתי נסבל .
אין הבנה רוחנית בינינו , עם הזמן הוא הרחיק אותי גם מכל החברים שפעם היו משותפים ,הוא לא מעוניין לצאת עם חברים שלי ,לזה למרות שאני מכבדת את החברים שלו וגם כשלא מעניין אני יושבת איתם .
עכשיו שילדתי פעם שניה אני יותר מבינה כמה אנחנו לא מתאימים וכמה הוא מושפע .
אינני יודעת מה לעשות ,עדיין זה שני ילדים קטנים שלא יהיה קל במקרה שנתגרש ואני רק חושבת עליהם ,אבל גם להמשיך ככה אינני יכולה ,מרגישה שנסגרתי לגמרי ,נהייתי אדם אחר ,עם חוסר שמחת חיים .
העניין הוא שגם מפריע לו שכל החברים שלו מבוססים ,ויש להם בתים ואנחנו גרים בשכירות ,והוא כל יום רק מתעצבן על זה ,למרות שאני מסבירה לו שאנחנו זוג טרי ,שהחלטנו להביא לעולם בזמן קצר שני ילדים מקסימים וברור שלא יהיה קל לקנות דירה במרכז עם מחירים מטורפים ,ושהחברים שלו לא התגרשו וכבר המון שנים עם נשים שלהם ולכן גם חסכו וקנו .
אודה לכן

שלום רב.אני אחרי גיל 40.לא נשואה אין לי בן זוג ובנוסף סובלת מבדידות חברתית.אני קמה כול בוקר לעבודה ושאני חוזרת אני מול הטלוויזיה מדוכדכת לא יודעת איפה להכיר כי אין לי אם מי לצאת וזה מייאש אותי,אשמח לייעוץ מה עושים אם הרגשת הבדידות הזאת חוץ מללכת לטיפולים פסיכולוגים כאלה או אחרים.אשמח לתשובה תודה רבה ושבת שלום.

שלום רב, שמי שני ואני בת 22. יש לי חבר כבר שנתיים וקצת, והקשר שלנו מושלם, או שמא כמעט מושלם. הוא באמת הבן אדם הכי מיוחד וטוב שפגשתי, ובאמת אולי קצת כמו בסרטים די ידענו מהפגישה הראשונה שזה זה. אנחנו מדברים כל הזמן על חיים משותפים, לעבור לגור ביחד, ואף על חתונה. הוא אוב אותי מאוד, וסבלני אלי מאוד.
העינין הוא בעייה שלי, או שלא, וכאן אני צריכה את העצה שלכם. בילדותי הייתי בחורה מאוד חסרת ביטחון, והוא יודע את זה. העיינין הוא שהוא אדם מאוד סקרן אוהב להסתכל על הסביבה- וכך גם על נשים ארחות. הוא כל הזמן מסתכל, גם הרחוב כשהוא איתי, כמובן שעם חברים, בפייסבוק ובכל הרשתות החברתיות. הדבר פשוט משגע אותי. מאוד מאוד קשה לי! אף פעם לא הייתי בחורה קנאית, אבל איתו אני כל הזמן מקנא. וזה קשה- גם לי וגם לו. מצד אחד אני יודעת שלהסתכל זה משהו נורמאלי ושכולם עושים את זה, וכשאני מונעת את זה ממנו זה כמו לקחת לו את החופש לו, אך מצד שני זה מכאיב לי מאוד, אני נכנסת לדיכאון מזה, התגובות שלי קיצוניות מאוד, ואני מץחילה להתחרפן. מרגישה שזה כמו אקט של חוסר כבוד כלפי, זלזלול והשפלה, וכל פעם שאני אומרת לו את זה הוא אומר לי שזאני לא צריכה להרגיש ככה, שזה טיבעי ושאני לא יכולה להגיד לו מה לעשות. בתחילת הקשר הוא באמת ניסה לנסות ולפשר, והצליח, אך המצב אצלי החמיר ודרשתי עוד ועוד ובסוף הוא התייאש ופשוט עכשיו עושה סליחה על הביטוי "מה שבזין שלא" אני יודעת מאיפה הסבלנות הזאת. שנינו ביחד מבחירה, הוא בן אדם עם המון ביטחון ויודע שיכול להכיר כל בחורה, וכך גם אני ( עם השנים הביטחון שלי השתפר). אנחנו משתדלים לעבוד על זה, אך נכשלים כל פעם מחדש, בעיקר אני.
חשוב לי לציין שהייתי הבחורה הכי חייכנית, חמודה, אופטימית ומלאת שמחת חיים ועכשיו אני דכאונית, חסרת כוחות ועצובה כל הזמן! שקלתי להתאבד מספר פעמים ופעם אחת באמת ניסיתי.
אני אשמח לקבל מכם עצות לגבי הנושא..? האם זה משהו נורמטיבי שבחור מסתכל כך? כל כך הרבה? ואומר לי שהוא נהנה להסתכל על אחרות?? דבר שפוגע בי כל כך. (נ.ב אני בחורה מאוד יפה, חבר שלי אומר לי שאני הכי יפה, וזה שהוא מסתכל זה לא קשור אלי. אני רואה מבטים של בחורים ארחם אלי...ועדיין כאובה...)
מצטערת על החפירה, הייתי חייבת לפרוק

שלום,
אנחנו בני 30 פלוס ונשואים 4 שנים. לפני הנישואין יצאנו 3 שנים.
היחסים בנינו טובים, כמובן שיש גם תקופות קצת פחות טובות אבל סה"כ אני מרוצה.\
יש משהו קטן שמטריד אותי כל השנים האלה וזה שבעלי לא נוגע בי בכלל במהלך סקס במקומות האינטימיים. מאז הדייטים הראשונים הוא הפסיק כי רמז לי שזה מגעיל אותו.

מכיוון שהיחסים בנינו די טובים אני מקבלת את זה כחיסרון יחיד שאני צריכה להתמודד איתו ומנסה באמת לא להיפגע. אבל בתוך תוכי זה כן מפריע ואני מאוכזבת מזה שבחיים לא אחווה משהו כזה.

האם יש עוד זוגות שבהם הגבר לא נוגע לאישתו למטה וזה נחשב ליחסים תקינים?
האם זה אומר משהו על הרגשות של בעלי כלפיי?

אני רק מנסה להבין האם אני סתם נפגעת או שזה לא נחשב ליחסים תקינים בין גבר לאישה.

שלום,
נשואה עם גרוש + 2 בן 40, עצמאי ובעל קריירה תובענית. גם אני בת 40 ולי זו מערכת זוגית ראשונה. כשהכרנו הוא הודיע לי שהוא מוכן לעוד ילד אחד בלבד, ואני שלא הבנתי מה זה להיות אמא לא התרגשתי.
ידעתי שאצטרך לעבור טיפולי פוריות בגלל בעיה אצלו. נכנסתי להריון והבאנו ילדה מקסימה כיום בת שנה ושבעה חודשים. התאהבתי לגמרי בה ובאימהות. אינני אשת קריירה ואני עובדת חצי משרה. המצב הכלכלי אינו מזהיר בעיקר בגלל מזונות גבוהים לבנותיו.
לאחרונה מתחילה להרגיש צורך עז להביא עוד ילד לעולם, אח/ות לבתי. בשיחות איתו הוא מסרב בתוקף לשמוע על כך. יש לציין שאנחנו מאוד אוהבים, חברים טובים ותקשורת פתוחה..לפחות מצידי. ניסיתי להסביר לו שסוף סוף מצאתי את יעודי בחיים ואני רוצה לגדל את ילדיי. הבטחתי לו שאני אשא בנטל ולא מבקשת ממנו לשנות את הקריירה שלו שדורשת ממנו לא להיות הרבה בבית. מבחינתו יש לבתנו 2 אחיות, אנחנו כבר מבוגרים, אין יכולת כלכלית, הוא אינו בנוי נפשית ורגשית לעוד ילד, אני לא מתמודדת עם אחת וכו' וכו'...
עשיתי המוןן פשרות בקשר הזה, מטפלת בבנותיו כאילו הן שלי, גרה בדירה שלו, הוא עושה כרצונו ולעולם אינני מגבילה אותו.
אני מתחילה לחוש ריחוק ממנו ומאוד עצובההה...לא יודעת אם אמצא כאן תשובות אבל קשה לי להשלים עם העובדה שבתי תהיה ילדתי היחידה והזמן דוחק הן מבחינת טיפולים והן בגיל, ומצד שני לא רוצה להרוס לי ולה את הבית והקשר עם אביה...
תודה

תמיד עשה לה עצוב שרע לי. תמיד אמרה שהיא לא עשתה את זה בכוונה ושזה פשוט קרה ,ושמגיעה לי מישהי יותר טובה ממנה.
זה לא ניחם אותי במיוחד. במחינתי הקשר איתה זה לא עוד קשר רגיל שנגמר. 8 שנים איתה, זה כאילו גדלנו ביחד והתעצבתי איתה לאדם שאני היום. זה מרגיש כמו לאבד חלק מעצמי.
אני נאלץ לציין שזאת לא הפעם הראשונה שמשהו דומה לזה קורה. בממוצע כל 2-3 היה לנו משבר גדול בקשר.
בדרך כלל היה מעורב גם גבר אחר בתמונה. לי לא היתה מישהי אחרת בכל התקופה שלנו יחד.
אבל תמיד נלחמתי עליה והיא חזרה אלי והיה לנו טוב. עד המשבר הבא.
הפעם זה היה באמת כואב כי בשלושת השנים שגרנו יחד לא היו משברים רציניים (למעט כל מיני ריבים לפעמים). וכמובן שבדיוק התחתנו אז בכלל לא ציפיתי לשום דבר רע.
ניסינו ללכת לטיפול זוגי אבל זה לא אבד. המטפלת צידדה בי בגלוי שזה גרם לאשתי לאבד את החשק להמשיך. היא הרגישה ששופטים אותה.

לפני כמה ימים די אילצתי אותה לנתק את הקשר עם המאהב. ניתוק מוחלט בכל הדרכים האפשריות. הסברתי לה שבשביל שזה יעבוד בינינו חייבים לנתק את הצלע השלישית מהמציאות שלנו.
היא הסכימה ועשתה זאת. וכשזה בוצע שאלתי אותה בכנות מה זה גורם לה להרגיש. פספוס? הקלה? בילבול?
ואז היא נשברה והזילה כמה דמעות. אמרה שהיא אוהבת אותו. כאן הבנתי שהכל די אבוד ולא יעזור כלום...
מצד אחד הצעד המתבקש הוא ללכת לרבנות ולהתגרש ולעבור דירה לבד ולחלק חסכונות ורכוש והכל.
אבל מצד שני אני עדיין אוהב אותה ויש בי חלק שמוכן לסלוח על הכל, העיקר שהיא תואהב אותי ותבטיח שבחיים דבר כזה לא יקרה יותר.
המציאות של להתגרש ממנה ולהתנתק לתוך בדידות בבית אחר, זר ומנוכר, היא בלתי נסבלת.
כל התקופה הזאת הדיכאון אוכל אותי ואני מתקשה לתפקד ביום יום.

באמת שלא יודע איך להמשיך מכאן...
אני מיואש ומתוסכל ואין בי את הרצון והכוחות והאומץ לסיים את זה. ומצד שני גם היא לא בדיוק לוקחת יוזמה ועושה משהו קונקרטי.
איך לעזעזל ממשיכים מכאן ואיך אפשר להקל על המצב?!
אהיה אסיר תודה לכל עזרה או טיפ או עצה שתוכלו להציע... אני על הסף כאן!

קוראים לי דניאל. בן 26. יש לי בעיה קשה וכולי תקווה שמישהו כאן יידע לכוון אותי איך להתמודד.
הסיפור ארוך וכואב אבל אשתדל לקצר.
אני ואשתי נשואים כ-3 חודשים, ולפני זה יצאנו כ-8 שנים. בעצם מהתיכון. מתוכם 3 שנים אחרונות גרנו ביחד.
אנחנו הראשונים אחד של השניה בכל מה שקשור לסקס ומערכות יחסים ארוכות.
היתה לנו חתונה מהסרטים והינו מאושרים. אבל...
זמן קצר לאחר החתונה נשלחתי לחו"ל מטעם העבודה לכמה שבועות וכשחזרתי אשתי הפילה עליי פצצה.
היא התוודתה שהיא פיתחה רגשות והתאהבה בבחור מהלימודים שלה ושהיא רוצה להתגרש.
לא היה ביניהם משהו מיני, אלא ברמה הריגשית. היו להם כמה וכמה מפגשים והם התאהבו אבל לא הגיעו לקטע של הסקס.
מיותר לציין כמה מזועזע ופגוע הרגשתי וכמובן שהיה לנו לילה לבן סוער של צעקות וויכוחים ואפילו נסיון התאבדות (של שנינו).
מפה לשם נרגענו ודיברנו גלויות לגבי המון דברים.
היא אמרה לי דברים שאת חלקם שמעתי בפעם הראשונה,
שהנושא של הסקס תמיד היה מודחק מבחינתה ולמרות שתמיד הגיעה לאורגזמה היא לא באמת נהנתה מחיי המין שלנו, מכאן גם אפשר להבין למה הכמות היתה תמיד כ"כ קטנה.אני תמיד רוצה, והיא בקושי.
בנוסף היא אמרה שאני, זה כל מה שהיא מכירה, ואולי יש מישהו אחר שיכול לגרום לה להיות יותר מאושרת.
שאולי היא מפספסת משהו יותר טוב בחוץ. שהיא התגעגעה לתחושת ההתאהבות ולפרפרים בבטן של תחילת קשר. שהיא חנוקה מהקשר הארוך איתי ומרגישה שמיצתה אותו. והשיגרה חונקת אותה. ושהיא פחות נמשכת אלי.
אני עדיין אוהב אותה ונמשך אליה מאוד. תמיד אנשים קינאו בנו שאנחנו זוג עמיד כבר שנים. והמשפחות אוהבות של שנינו.
הבנתי ממנה שהיא גם אוהבת אותי, אבל לא כמו שהיתי רוצה. פשוט איכפת לה ממני והיא דואגת לי. ושאנחנו החברים הכי טובים. אפילו כשקדחתי מחום לפני כמה ימים היא טיפלה בי במסירות. אבל בתור בני זוג, היא מרגישה שזה כבר לא מה שהיה פעם.

המחשבה לאבד אותה שיתקה אותי ולא יכולתי להשלים עם זה. איך לסיים קשר של 8+ שנים?! איך לספר הכל להורים וחברים ואיך להמשיך הלאה בחיי!?
החלטתי שלאבד אותה יהיה יותר כואב מאשר להשלים עם העובדה שהיא בגדה בי.
רציתי לשקם את זה ולא לזרוק הכל לפח. אז התחלתי להלחם עליה. אבל בכל הכוח. מתנות ופינוקים וטיולים ודייטים ומסג'ים ומה לא.
רציתי שהיא תתאהב בי כמו פעם. אפילו כתבתי לה שיר כמו בתחילת הקשר שהינו תיכוניסטים.
ככה נגררנו איזה חודש- חודשיים. היו ימים אופטימיים שנדמה שהכל עוד יחזור לקדמותו, והיו ימים אחרים ששוב נראה הכל אבוד.
ובנתיים בין לבין היא שמרה על קשר עם המאהב שלה. לפעמים בגלוי תוך שהיא משתפת אותי ולפעמים בסתר ואני נאלץ לגלות זאת בכאב לב.
היא טענה שמוכנה לתת לנו הזדמנות אבל שאני אצטרך להיות סבלני איתה עד שהיא תשכח אותו. וזה מה שעשיתי במשך תקופה ארוכה.

שלום, אני בת 27, בדיוק מתחילה עבודה חדשה.
נמצאת בקשר מזה שנה עם בחור שמבוגר ממני בעשור. הבחור מקסים ואם לבצע ניתוח מעמיק, עונה לקריטריונים אותם אני מחפשת. אבל אני לא מצליחה להרגיש משהו חזק, אני לא מצליחה להתלהב כמו שאר החברות שלי, לא מצליחה להגיע להחלטה חד משמעית, אני כבר כמעט שנה לא פה ולא שם.
אני אציין שאני חושבת על הנושא המון ומגיעה למסקנה שכל מה שמפריע לי זה עניין המשיכה. זה לא שאני לא נמשכת אליו, אלא, אני מקבלת המון תגובות לא נלהבות מהסביבה שמורידות לי לחלוטין כל שבב התלהבות שהיה.
כבר נפרדנו מספר פעמים למספר ימים בלבד וכל פעם אני מרגישה מטומטמת: איך ויתרתי על בחור מקסים שמתחשב, מקשיב, אוהב כל כך ואז אני חוזרת על 4.
אני לא יכולה להמשיך כך יותר, זה לא פייר כלפיי וכלפיו.
הבעיה היא, שהוא לא הראשון שגורם לי להתלבט, למעשה, חוץ מקשרים בודדים קצרים ראשוניים של התלהבות , לא הצלחתי לאהוב עד היום.
יצאתי עם בחורים איכותיים ועדיין, קשה לי.
בכלל בחיים אני שואפת למצויינות, אני יודעת שבקשרים ואהבה זה לא אמור להיות מצויין וכמו שאני לא מושלמת, גם הבחור שאיתי לא אמור להיות מושלם. אבל הקרירות הזו וחוסר הרגשות וחוסר ההחלטיות שלי, הורסות אותי כל פעם מחדש.
אני מניחה שהבעיה טמונה בי ולא בכל בני הזוג שהיו לי עד כה. איך יוצאים מהמעגל הזה??? האם להישאר עם הבחור הנוכחי? או כמו שהרבה אומרים כשזה "זה" אז יודעים?

בגיל 16 איבדתי את הורי בתאונה וקיבלתי טיפול נפשי.
בגיל 22 גרמתי לעצמי לחבלה עצמית כשניסיתי להתאבד כתוצאה מהסבל הגדול שנוצר לי כשגיליתי שבן זוגי בוגד בי עם צעירה בת 12 (לא טעות היא היתה בת 12 וניהלה רומן עם בן זוגי לפחות חצי שנה מאז היתה בת 11).
הוא נטש אותי, נעלבתי והוא האקס היחיד כי הפחד להיות נבגדת פגע בי ובגללו איבדתי את הרגל שלי.

החבלה ברגל פגעה בכל הרקמות, בכלי דם וגרמה לנמק חמור.
כתוצאה מהסיבוך קבעו לי תור לניתוח ובו כרתו לי את הרגל.

מאז הבגידה הכואבת של האקס שלי, שגרמה לי לסבל ולאובדן הרגל, אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי ובטיפול פסיכיאטרי שבו אני מאובחנת כנפגעת טראומה, דיכאון וחרדה ומקבלת כדורים פסיכיאטרים נוגדי דיכאון.

הטראומה שלי היא מבגידה ויש לי חרדה חברתית שמהותה היא חרדה מלהיות נבגדת שוב.
הפחד להכיר גבר שיבגוד בי, קשה לי לתת אמון בבני אדם כי אני תמיד מפחדת שהם ייבגדו בי. גם אובדן ההורים שלי מגיל צעיר נחווה כסוג של בגידה שהם בגדו בי.

מהמטפלים הפסיכולוגים שלי למדתי שאני צריכה לשמור על עצמי מבוגדנות של בן זוג שיהיה לי.
בשיחות עם הפסיכיאטרית והפסיכולוגית למדתי שקיים תחום שנקרא פסיכולוגיה חברתית שבו אוכל לדעת על סוג של נכות שאם בן זוגי לוקה בו אז הוא לא יכול לעולם לבגוד, והנכות שלו מבטיחה לאישה שבמיליון אחוז סיכוי שהוא פשוט לא יבגוד ולא יוכל לבגוד.

אני לא מתכוונת לנכות בתפקוד המיני כי הצרכים הנפשיים שלי הם כאלה שחשוב לי שיהיה לי גבר פעיל מבחינה מינית רק איתי מבלי שיוכל לבגוד בי.
מאז ומתמיד התנחמתי בסיפוק עצמי (אוננות) אבל תמיד רציתי וחלמתי שיהיה לי בן זוג קבוע שיהיה אקטיבי איתי מבחינה מינית ברוב שעות היממה כי אני מרגישה שסיפוק הצורך הנפשי הזה ינחם אותי על הסבל שעברתי.
אבל הפחד שלי הוא מבגידה. הפחד שלי שהגבר שיהיה לי בן זוג, יימאס ממגע מיני ממושך איתי, יסתכל על ילדה קטנה ואז יבגוד בי איתה.

אני רוצה להקים משפחה, ואני נכה ואין לי אדם שתואם לצרכים שלי.

ניגשתי לשדכנית שמתעסקת עם נכויות, ואני יכולה לסנן גברים על פי סוג הנכויות שלהם.
אני מתקרבת לשנות החמישים לחיי ואני רוצה להתחתן ולהקים משפחה עם בן זוג שלא יבגוד בי.
רציתי לדעת איזה סוגים של נכויות גורמים לגבר שלוקה שלא יוכל לבגוד באישה שלו ושכל הזמן ירצה לשכב עם האישה שלו (ולא יוכל לבגוד בה בגלל הנכות שלו).