פורום יעוץ זוגי ודייטינג - יש לך שאלה?

נעמה יקרה,
האם את מרגישה בטוחה בקשר?
האם את סומכת עליו, ויכולה להיות פתוחה איתו ולתקשר איתו את מה שאת מרגישה?
אם התשובות שלך חיוביות, ללא ספק, ואת מרגישה שיש לך קשר טוב, תשקיעי בטוב.

הוא משקף לך משהו שלא פתור עם עצמך.

במקום להטיל ספק בקשר הטוב שלכם, במיוחד כי הוא התנצל על הערותיו, והוא מודע לכך שהוא פוגע בעצמו, ומנסה לכפר ככל יכולתו, הייתי משקיעה את האנרגיה בחיזוק ובניית הקשר - יש משיכה בינכם, נשמע שיש אהבה, וקשר טוב שהוא לא שטחי... באותו ראש וכו'.

בנוסף הייתי ממליצה לך לעשות צעד נוסף בהשלמה שלך עם המשקל שלך.
ככל שאת תהיי שלמה עם עצמך, כך הנושא פחות יהיה בעייה עבורך.

ככל שתחזקו את הקשר, יתעצם גם העומק בינכם, והחיצוני יקבל מקום שולי יותר...
כל העצות שלי הם כמובן הצעה שלי, לפי מה שאת משתפת כאן, הבחירה היא שלך , אם לקבל את דבריי או לא ולעשות מה שאת רואה לנכון...
קשר אמיתי ועמוק וטוב... זה משהו שצריך לטפח וחזק ולא לתת לדברים שוליים לבוא בינכם.
האם תוכלו לדבר על זה בפתיחות ולשחרר את המתח הזה מהמרחב שלכם, ולבנות משהו יפה ויציב?

מה דעתך?
יעל

אני לפעמים מרגיש כזה שהיא אדישה בזוגיות,עכשיו אני צריך לשאול אותה אם היא רואה עתיד לקשר הזה?? כי אני לא רוצה להיפגע ממנה, אני כן רואה לזה ורוצה עתיד אבל אני מפחד מאוד שהיא לא,מה לעשות???

הי רינת,
את מתארת מציאות שבה את מרגישה עמוסה, עם הרבה מחשבות בראש, עם הרגשה שיש ממך הרבה ציפיות ,לא להיות מפונקת, אולי גם להיות עקרת בית למופת כמו חמותך. וכל זה גורם לך להרגיש רע .
החיים שלך עברו שינוי גדול בחצי שנה האחרונה. נולד לכם ילד. זה שינוי שגם משפיע על הציפיות ממך, ציפיות שלך מעצמיך, על הזמן שלך לטפח את עצמיך , על היכולת שלך לעבוד כרגע , ועל הזוגיות שלך.
בחדש האחרון, השינוי והקושי שבעקבותיו נראה לך גדול יותר , כי עברתם לגור לבד בבית משלכם. ( כתבת שחדש אתם גרים בנפרד. ובעצם התכונת בנפרד מאמא... זה נראה לך מקרי? )
הלחץ הוא נורמלי במעבר כזה אבל אם את מרגישה שהוא גדול מידי ולא מאפשר לך לעשות דברים נכון, הייתי מציעה לך לחשוב על התארגנות אחרת ממה שאת רגילה ובעיקר לראות, מה מכל הדברים שאת רוצה לעשות, הכי יגרום לך להרגיש טוב עם עצמיך. עבודה? לימודים? רשיון? טיפוח מראה שלך? אמא טובה? מבשלת טובה?
תתחילי עם זה. אח״כ יהיה יותר קל.
בהצלחה,
ענת הרמתי

סיוון יקרה,
אנסה לסכם במילים שלי מה שכתבת:

אני בת 30 + נשואה בזוגיות טובה עם 2 קטנטנים, ואני כבר חודשים מפלרטטת עם מישהו בעבודה, מאוהבת בו, זה מוציא אותי מהפוקוס , אני כל כך מסונוורת מהקשר איתו וממה שזה עושה לי (התרגשות ופרפררים בבטן) כך שאני אפילו מדחיקה את כל העניין שיש לי ילדים קטנים ובעל שיש לי איתו זוגיות טובה. ורק לפעמים אני עוצרת לחשוב כמה זה נורא כלפי בעלי. אני מרגישה שאני לא יכולה לעצור את הרכבת הרים הזו, וזה תלוי רק בבחור השני אם זה יפסק, וזה לא נראה שזה הולך בכיוון הזה...

את פונה לפורום, אני מניחה מתוך שאלות מוסריות שעולות בך...
ואני רוצה לשאול אותך: מה את מרגישה כשאת קוראת את התגובה הזו?
יש לנו תמיד שני מנגנונים שעובדים:
ללכת אחרי התשוקות, הדחפים האישיים שלך ולעצום עיניים מהפגיעה במשפחתך או ללכת אחרי ההגיון ומה שנכון ואחראי עבורך ועבור המשפחה שיצרת.

הבחירה היא אצלך...

השאלה אם זה קורה לכולם או לא, לא רלוונטית. משיכה יש לרוב, אבל כבני אדם התברכנו גם בבחירה חופשית, האם ללכת אחרי הדחף או אחרי הדבר האחראי והנכון. למעשים שלנו יש השלכות גדולות מאוד, יש קארמה שנוצרת כשאנו פוגעים ביקירים לנו. תבדקי טוב טוב עם עצמך לאן את מכניסה את עצמך! פשוט עבור עצמך ועבור ילדייך ובעלך, קבלי החלטה שאת שלמה איתה, ההחלטה היא שלך!

יתכן גם שהריגושים שאת מחפשת וצריכה , יכולים להיות בתחומים אחרים בחייך, ולאו דווקא בתחום המשיכה המינית, שעלולות להיות לה השלכות כואבות למשפחתך ולילדייך לאורך שנים. מציעה לך גם להתבונן לעומק בכיוון הזה של הצורך לריגושים שלך, ובסיפוק הצורך בתחומים אחרים בחיים..

בהצלחה
יעל

היי יעל,
היה קשה לעכל את התשובה שלך. לא כי היא לא טובה או נכונה, אלא כי ראיתי את עצמי באור מאוד שלילי.
אני בטוח לא מפלרטטת איתו, שומרת מרחק, לא יוזמת שיחות איתו אלא רק אם ממש צריך לדבר על עבודה, גם לא יוצאת לצהריים עם כולם כשהוא מצטרף ודי מתעלמת ממנו ומנסה להיראות אדישה כשהוא מנסה לפלרטט.
אני מנסה לעשות הכל כדי שתהיה לי כמה שפחות אינטרקציה איתו. אני יכולה לומר ב 100% כנות שלא פלירטטתי או הייתי לא מקצועית אפילו לא לרגע מאז שהכרתי אותו.

הבעיה היא באמת אצלי בראש. אני יכולה לשחק אותה קולית מבחינה חיצונית, אבל בפנים יש לי מערבולת חושים. אני מתקשה לבלום או לעצור את הפרפרים בבטן ומבינה כמה זה נורא כלפי משפחתי. נדמה שכל הרגשות סביבו מתקיימים אצלי בראש בלי קשר למציאות שבה אני חיה.

אולי זה נשמע כמו אוסף תירוצים... יכול להיות שזו דרך להכניס ריגושים לחיי שגרה. אני לא יודע איך להסביר את זה.

אני גם לא יודעת מה בדיוק הייתה המטרה של הפניה שלי. אין אף בן אדם בעולם שאיתו אני יכולה או רוצה לשתף את המצב הנפשי שלי. אני מרגישה חנוקה. האם תוכלי לתת לי כמה עצות או טיפים איך להשתלט על זה ?

היי

מניסיון אני יודע שזה כמעט בלתי אפשרי להתגבר על זה לבד למרות שלטענתך כעת זה רק בראש שלך...
הדרך הטובה ביותר היא להכניס את הריגושים לתוך הבית!
-
תבדקי קודם כל מה חסר לך במערכת היחסים שלך עם עצמך...
אח"כ תעשי רשימה מה יש לך ומה אין לך במערכת היחסים שלכם כזוג...
ותתחילי להשקיע במה שיש לך ולא במה שלא יהיה לך!
בהצלחה

הי סיוון
את אומרת הכל בראש, הרגשות והריגושים...
יש משפט ידוע: "איזהו החכם השולט על ייצרו"
את שואלת איך להשתלט על זה, אולי למצוא ערוץ אחר, חיובי ובטוח יותר לתעל אליו את כל החיות וההתרגשות הזו, את כל האנרגיה הזו, השמחה,
שוב אני מחזירה את הכדור אלייך, איפה בחיים שלך היית רוצה יותר חיות, חיוניות, התרגשות... בעיסוק שלך, בזוגיות שלך, בפנאי שלך...
השקיעי את האנרגיה שלך בכיוון החקירה הפנימית...

ובמקום העבודה, אם אינך רוצה להכנס לסיפור הזה, פשוט אל תתני כח לריגושים הללו, הסיטי משם את תשומת ליבך בכל דרך אפשרית, לא להלחם בהם אלא לחשוב על דברים אחרים, על הילדים, לספור כבשים או כל פעולה לתקח אותך מהמחשבות האלו.. (אפילו אם יש חלק בך שמאוד רוצה את ההתרגשות הזו).

הדרך לעשות זאת היא לחבר במחשבה שלך, באופן עמוק יותר את בעלך והילדים לבחור ההוא, שכל פעם שיעלו המחשבות, יהיה מניע מספיק חזק לשנות את תשומת הלב שלך. עבדי על עצמך, דברי אל עצמך, התמודדי עם יכולת ההדחקה הזו, של הניתוק בין ההתרגשות הזו לבין בעלך והילדים. עשי חיבור חזק. חשבי על הכאב והמחיר שזה יכול לקחת.
כאב ועונג מניעים אותנו, ככל שהכאב יגבר על העונג - הדברים ישתנו.

בהצלחה לך!
יעל

הילה שלום,
את מתארת מערכת יחסים שאותי מאד מקוממת כאישה וכמטפלת זוגית. מצד שני אני לא נוהגת לתת לאחד מבני הזוג עיצה להתגרש, מבלי לשמוע את בן הזוג ובוודאי לא במסגרת הפורום.
אתייחס לכמה נקודות למחשבה עבורך
1. הסכם ממון בא להגן יותר על בעל הרכוש במקרה של פרידה אבל גם לך יש זכויות. האם ההסכם ממון מגן גם עליך?
2. בקשר טוב יש חשבון בנק משותף , אלא אם כן, בני הזוג החליטו אחרת ובהסכמה.
האם יש לכם חשבונות נפרדים?בנושא הכסף , את מתארת יחסים שאין בהם אימון ושיתוף . גם אם אינך עובדת כרגע ואולי דוקא בגלל זה.
3. הסכם גירושין מתייחס בעיקר לנושא הילדים . אני מציעה לך להתייעץ עם עורך דין לפני שחותמת על הסכם כזה, אם בכלל.
4. והכי חשוב, את מאד מתוסכלת ומתלבטת אם להמשיך בנישואים. זה בודאי מוסיף לקושי הפיזי והרגשי של טיפולי ה - IVF .האם את חושבת שהיחסים שלכם גם קשורים לטיפול? אולי כדאי לעשות פסק זמן עם הטיפול ולא רק כשבן זוגך כועס?
בן הזוג שלך הוא עו״ד ולכן חושב על איך להגן על עצמו באמצעות הסכמים וזה די מובן. אני מציעה לך לבקש ממנו ללכת לייעוץ זוגי ולבחון ביחד את הקשיים שלכם ואז לעשות הסכמים או ללכת לקבוצת תמיכה של זוגות בתהליך טיפולי פוריות.
בהצלחה,
ענת הרמתי

ההסכם ממון מגן אך ורק עליו, בעתיד כשאני אקבל משהו מהורי הוא אמר שיחתום ולא יתנגד.
בקשר לחשבון הבנק, יש לנו חשבונות נפרדים כיוון שכך הוא רצה .
מבחינתו הוא עובד והכסף שהוא מקבל זה שלו, ועל מנת שיהיה לי כסף אני צריכה לצאת לעבוד..
מבחינתי ברגע שאני נשואה האחריות לדאוג לי מוטלת על בעלי, ומסתבר שאצלו זה לא ככה.
הוא לא מוכן ללכת לטיפול למרות שהעלתי את הנושא מספר פעמים..

הילה הי,
האחריות לדאגה במשפחה קימת הין הורים לילדים שלהם, וגם עד גיל מסויים. בעל לא חייב לדאוג לבת הזוג שלו (ביהדות כן) אבל כשזה לא קורה , או כשאת מרגישה שזה לא קורה , זו בעיה.
לא ברור לי האם את מרגישה חוסר דאגה מצידו, רק בנושא הכספי בגלל שאינך עובדת או גם בתחומים אחרים.
אני מציעה שתראה איפה בזוגיות שלך ובחיים שלך בכלל , את צריכה ויכולה לקחת אחריות על עצמיך ולדאוג לעצמיך.
ענת הרמתי

רק אוסיף שמאסתי מחיי הלילה והכרויות בברים ובאינטרנט כך שנכנס גם מימד של לחץ מאין אכיר את הבחור הבא

הי רוני יקרה,

נשמע שאת נעשית יותר רצינית בכוונה שלך לזוגיות,
יחד עם זאת מימד הלחץ לא מועיל, גם לא במציאת זוגיות
את אומרת שאת רוצה מאוד זוגיות, ולוקח הרבה זמן עד שאת נפגשת עם מישהו, ושהדייטים לא ממשיכים.
הנקודה שממנה כדאי לך להתחיל להתבונן עם עצמך היא:
האם את יודעת מה מהותי לך בקשר? מה הדברים החשובים ביותר? מה הערכים שחייבים להתקיים בקשר?
ההבחנה בין הדברים המהותיים לדברים האחרים היא התחלה בקביעת סדרי עדיפויות.
בנוסף, הייתי מציעה לך לבחון מה קורה בדייטים? את לא פירטת כאן יותר מדי ולכן כדאי לברר מדוע הדייטים לא נמשכים, איזה שלב בתהליך ההכרות צריך לפתח ולהתבונן בו יותר לעומק.
נקודה נוספת שהייתי מציעה לך להתבונן בה, היא : מהן הנחות היסוד שלך לגבי גברים, זוגיות, נישואין, יחד,
מהן התחושות הפנימיות שעולות בך כשאת חושבת על זוגיות ודייטים? פחד, תסכול, מתח, חוסר אמונה...
כל הסימנים והתחושות הללו הן פתח להתבוננות יותר מעמיקה בכל הנושא של מציאת בן זוג...
התחילי להתבונן עם עצמך בנקודות הללו
בנוסף, להרגיע את עצמך, להאמין בעצמך ובזוגיות שאת רוצה

שיהיה לך בהצלחה
יעל

אני שמחה לשמוע שקיבלת ערך מהאתר שלי. תודה על מילותייך.
לגבי שאלתך, אם הבנתי אותך נכון...
אכן יש אנשים שאינם רגישים למרחב האישי שלנו.
את מעלה פה דילמה אמיתית מהחיים, שמצד אחד הוא מפריע, חדר לפרטיות שלך מצד שני כוונתו אולי טובה, רצון לעזור ואת לא רוצה שיפגע.
כשאנו באים מתוך חופש, קל לנו יותר להיות אוהבים מצד אחד ומצד שני מאוד ברורים, חדים וישירים. לבוא בקבלה מלאה, בחיוך, באהבה , הכלה והוקרה לרצון לעזור, הערכה לכוונה שלו, אך בגבול ברור! גבול במקום שמעבר לו את לא מוכנה להכניס כל אחד.
אחת הדרכים לעשות זאת היא להעביר לאותו אדם שזה לא אישי נגדו ושאת מעריכה את רצונו, אך בדיוק מכיוון שאת מכירה את עצמך ומודעת לעצמך ולתכונותייך, לא היית רוצה שזה יהפוך לנושא השיחה, לא היית רוצה לדבר על הנושא הזה, זה משהו שאת רוצה לשמור לעצמך, או כל הסבר אחר שאת מרגישה שטוב ונכון לך.
בצורה מאוד ברורה וחד משמעית, עם כל ההבנה וההערכה כלפיו, עם העניין שזה לא אישי כלפיו, (מבלי לפגוע בו שהוא בעצם מפריע, וגם מבלי לשקר לעצמך או לו, להיפך להיות מאוד כנה עם עצמך ואיתו ויחד עם זאת רגישה כמו שאת).

מקווה שזה נותן לך כיוון
בהצלחה
יעל

ריקי יקרה
התשובה שלי אלייך היא לבדוק מה באמת מהותי עבורך!!! ולשחרר ולזרום עם כל השאר.
מה מכבד אותך? לא מה חושבים אחרים או איך צריך להיות, אלא מה עבורך.
כשהוא לא מתקשר, האם זה מתוך חוסר כבוד אלייך או בגלל שהוא לא חושב שצריך, לא יודע שזה חשוב לך.
באופן כללי, אם חשוב לך משהו והוא מהותי עבורך , חשוב למצוא את הדרך הנכונה לתקשר זאת... לא כתלונה אלא בהומור , באהבה, או לומר לו שהיית שמחה לשמוע את הקול שלו, שיפתיע אותך באמצע היום... לא כשיחה כבדה, אלא בחיוך באהבה, ברכות.
זה גם תלוי באיזה שלב אתם בקשר, באילו טיפוסים את מושכת לחייך (שמכבדים/לא מכבדים אותך), איזה בן זוג היית רוצה, מה חשוב ומהותי לך בקשר...
כל אלו הצעות עבורך להתבוננות ומחשבה,

שיהיה בהצלחה!
יעל

הי,
זה נראה שיחד עם תחושת התסכול שלך מהקשר (רוצה יותר זמן בחברתו) ומעצמיך ( חונקת, מקנאה) , את מצליחה להשפיע על בן הזוג שלך לעשות שינויים חיוביים בחיים שלו. ( להפסיק לעשן סמים! לעבוד בעבודה מסודרת שמחיבת הרבה שעות עבודה). וכל זה לאחר הכרות של מספר חודשים בלבד.
זה נראה שהקשר הזה חשוב מאד לשניכם .
האם היה לך קשר לפניו? אם כן, האם חוית לפני כן את ההרגשה הזאת ? שאת רוצה יותר ממה שהבן זוג יכול לתת לך ? את הקושי לשחרר?
אם את מבינה מה הצורך שעומד מאחורי התסכול או הפחד שלך (מעבר ליותר זמן ביחד)
אני מציעה, כמו תמיד, לדבר איתו על זה. לא דיבור מאשים שגורם למתח ביניכם . החבר שלך עושה מאמץ וכשהוא מרגיש שאת מאשימה אותו , לא תשיגי את המטרה שלך , אלא להיפך.
כשתביני יותר את עצמיך , יהיה לך קל יותר לנהל איתו שיחה אחרת.
בהצלחה,
ענת

הי
אם תאמר לה מה שכתבת לנו (מבין משמעות, מצטער, מחויב ואוהב) יתכן מאד שיש סיכוי להחזיר אותה אליך.
אני דוקא חשבתי , מה המשמעות של זה שאתה בטיפול פסיכולוגי שעוזר לך ובכל זאת פונה אלינו ...?
מה לדעתך זה אומר? אתה נמצא בקשר טוב עם איש מקצוע ובאותו הזמן, פונה לעזרה לאיש מקצוע אחר.
האם זה קצת דומה למה שקורה לך עם החברה שאתה אוהב?
חג שמח ובהצלחה.
ענת

הי רינה,
זה באמת מתסכל שכשאת חושפת בפני בן הזוג שלך את הפגיעות שלך, הוא מתגונן וציני.
את מתארת מצב שקורה הרבה בין בני זוג . האישה רוצה לדבר ולשתף ברגשות שלה והגבר שותק, מתרחק או מתגונן.

לפעמים במערכת יחסים, אנחנו עושים משהו כדי לשמור על עצמינו,אלא שבאותו הזמן, הדבר הזה מאיים על בן הזוג ולכן כדי לשמור גם הוא על עצמו , הוא צריך להתגונן.

כדי שבן הזוג שלך יוכל להגיב אליך ריגשית ולא להתגונן, כדאי שתגידי לו מה את מרגישה באופן שלא ירחיק אותו. לנסות ללא בקורת והאשמות וללא כעס. באופן שיוכל להקשיב לך ולהבין מה באמת באמת ההתנהגות שלו גורמת לך להרגיש.
בהצלחה
ענת

שלום לך,
אני שומעת כמה זה מפריע לך ואת מרגישה שאין לו זמן אלייך.
האם דיברת איתו על הרצון שלך לראות אותו יותר?
האם את מוכנה לקבל שהוא אדם עסוק לחיות עם זה?

אני מאמינה שאנשים נפגשים באמצע, כשכל אחד קצת בא לקראת האחר, נדרשת גמישות משני הצדדים, וצריכה להיות תקשורת פתוחה על מנת שזה יתאפשר

לא לבוא בתלונות, אלא להביע את הרצון שלך, להקשיב לכל מה שיעלה, ולראות ביחד איך גורמים לדברים לקרות, איך מגיעים לדרך האמצע - דרך המלך.. ומלכה.

בהצלחה
יעל

דניאלה יקרה,
מבינה ללבך, אך כמו שאת רואה לא נוכל לשנות את האחר
רק אם הוא יחליט בעצמו להפסיק, ויקח על זה אחריות, זה ישתנה

אולי במקום לריב איתו על זה, בואי בגישה אחרת...

בואי מתוך אהבה, אכפתיות, ולא מתוך הטפה (שמגיעה גם היא מאכפתיות אבל נשמעת אחרת!!!)
נסי להקשיב לו, לצורך שלו בנרגילה, ולהשאר אוהבת, לדבר אל ליבו מתוך מקום רגיש ולא תוקף ומאשים ומפחיד.

בהצלחה
יעל

אני שומעת את הכאב שלך,
השאלה שאולי צריך להתבונן בה:

האם את יכולה לחיות עם פסקי הזמן של בעלך, לקבלם ולהשלים איתם?

אני חושבת שברגע שתעני לעצמך על התשובה הזו, יתבהר לך הצעד הבא, לכאן או לכאן...

בהצלחה
יעל

ענת יקרה,
יש פה כמה דברים:
אהבה גדולה בינכם
ההתחלה הטובה שהיתה לכם, וההמשך השיגרתי
חוסר העומק ביחסים
חוסר פתיחות בתקשורת, חוסר הבנה אחד של השני
תחושה שאת מוזנחת ופגועה,
חוסר היכולת שלך להרגיש את האהבה ושאת משמעותית עבורו

לאחר תקופת ההתאהבות וההתלהבות, כל קשר צריך לעבור לשלב הבא שלו, הכולל חברות עמוקה יותר, הקשבה, שיתוף, עניין משותף...

האם את חושבת שתוכלי לבנות זאת ביחד איתו? לייצר את החברות בתוך הקשר, משהו יותר עמוק... כי אחרת כי שאת מתארת מה שנותר זה השיגרה, הסקס, ואין בניה של קשר עמוק יותר, הממלא אותך ריגשית...

נסי לא לחזור למה שהיה בהתחלה, (מה שהיה היה), אלא להמשיך למשהו חדש בינכם, הכניסי עומק וחברות, שיתוף ועניין משותף לתוך הקשר...

בהצלחה
יעל