פורום יעוץ זוגי ודייטינג - יש לך שאלה?

שלום רב. אני בחצי השני של שנות העשרים שלי.
לאחר שנים רבות שלא הייתי במערכת יחסים, התחלתי לצאת בחורה בת גילי. היא בחורה מדהימה גם מבחינה גופנית וגם מבחינה פנימית, ואני ממש מאוהב בה.
מצד שני אני מאוד חושש מחוסר הניסיון שלי במערכות יחסים לעומת הניסיון שיש לה. (ולאו דווקא בתחום המיני). אני לא יודע מתי מתקדמים, באיזה שלבים עושים מה ומתי. כאילו שיש עולם שלם של קודים והתנהלות שלגמרי זר לי. אני מפחד שאני משדר לה חוסר ביטחון ושזה יגרום לה להעריך אותי פחות. יחד עם האהבה הגדולה אני מרגיש חשש גדול שמלווה את התנהלות שלי מולה וזה מאוד מטריד אותי. אני מרגיש לא בנוח לספר לה ישירות או לדבר עם הנושא עם חברים שלי.
כיצד את מציע לי להפיג את החששות הרבים שלי? האם כדאי לחכות שזה יעלם מעצמו עם הזמן או להציף את הנושא?

שלום. אני מאד מקוה שתוכלי לעזור לי אני נשואה כבר שנתיים פלוס ומתחילת הנישואים אני לא מרגישה שום משיכה ושום רצון שיתקרב אלי או יגע בי. מה זה אומר האם יש לי איזשהי בעיה? האם יש דרך כלשהי לטפל בזה???
תודה מראש.

בנוסף למה שכתבתי בצהריים נראה לי אני מוצאת את עצמי לא בפוקוס כל השגרה שלי מתהפכת,ואני תקועה במחשבות בלתי פוסקות על האקס המיתולוגי וזה נוראי ומרגישה זוועה בקשר לקשר ההוא שהיה צריך להיגמר הרבה מאוד לפני שבאמת נגמר ואני בשנאה תהומית לבחור ומפחדת מלהכיר למרות שכמו שאמרתי מכלה בזה את רוב זמני ומרצי, אני מפחדת מכל הבחורים שמכירה מחפשת בהם דברים מסויימים ופוסלת על הסף החבר האחרון ממש במקרה הכרנו ובטעות נשארנו חצי שנה אני בתחושה שאני לא יודעת איך להיפתח לזוגיות והכרות ושהיא באה לי לא מהסיבות הנכונות איך מעלימים את האקס מהקיום שלי נגמר כבר לפני שנתיים נמאס אני מתחרטת שהכרתי אותו לא היה שווה את כל התסכול שאחרי

שלום
בתקופה האחרונה ועוד יותר ב"חופשת הסמסטר" אני מנסה למצוא בן זוג
חברים גם ככה כל אחד בחיים ועם החבר/ה שלו אבל אני מרגישה שאני מקדישה את כל כולי לזה...
לא רוצה לעשות שום דבר אחר אלא רק באתר הכרויות המון ויוצאת לדייטים מנסה לפחות, ולא רוצה להמשיך לדייט נוסף, ומאוד מוטרדת מכך שאין לי בן זוג
מודעת לזה שעם האחרון הייתי מעבר בגלל המצב שאם אין לי בן זוג אני לבד

אני בסדר עם הלבד שלי יש לי תחביבים אבל פשוט מרגישה שלא מתעניינת בהם לאחרונה ורק מחפשת להכיר, גם כי אני יודעת שכשהיה חבר אז חלק מהם יוזנחו גם ככה עם הלימודים ושאר הדברים שעושה

בעלי מעוניין בשלישיה ליומולדת 40 שלו, כדאי להכנסלזה בכלל? אשמח לתגובתכם במהרה, תודה

אני בת 28, נשואה שנתיים. בחודשים האחרונים אני מרגישה שבעלי ואני נכנסנו לשגרה- כל אחד מאיתנו עובד קשה, חוזרים הביתה די עייפים מהעבודה, ולא יוצאים כמעט באמצע שבוע (רק לאירועים או משהו מתוכנן מראש). בסופי שבוע כמובן נחים הרבה, אולי נפגשים עם המשפחה פה ושם. מציק לי שנעלמה לנו הספונטניות, פעם היינו קופצים לצימר בהתראה של יום ומתפנקים. איך שוברים את מעגל היום-יום הזה? זה נראה כאילו המציאות שוברת אותנו..

אנחנו זוג צעיר שנשואים שנתיים וגרים בקנדה. אנחנו גרים קרוב להורים של בעלי ובחצי שנה האחרונה אני וההורים שלו לא מדברים. זהו סיפור מורכב. הם השפיחו אותי ואף קיללו אותי וכל הזמן בעלי נישאר נטרלי ולא הגן עלי. מאז הנתק מהם היחסים שלי ושלו טובים מאי פעם למרות שכל שישי הוא עוזב אותי לבד והולך אליהם לקידוש. יש לנו תינוקת שאני דואגת שפעם בשבוע בעלי יקח אותה לשעה אליהם.
והינה מתקרב ליל הסדר יש לבעלי המון חברים באזור שאנחנו יכולים לחגוג אצלם. חשוב לציין שאלו חברים שלו שאני לבד לא ירגיש בנח איתם. החברים שלי יש באזור הם כאלו שבאט לעבוד בקנדה ולרב אינם חוגגים חגים. אולי בבית חב"ד.

להפתעתי בעלי בלי לחשוב פעמיים הודיע שהוא הולך להורים שחו בליל הסדר עם בתינוקת.
תמיד חשבתי שבעל אמור לדבוק באישתו. למה בנית מישפחה ען אתה כל הזמן הולך להורים שלך? אולי אני טועה?
אל תציעו לי לגשר את העיניינים כי אי אפשר כרגע.
זה שבעלי לא פצע את פיו כשההורים שלו אמרו שאני בחורה טיפשה שרודפת כסף לא אמרתי כלום, זה שהוא עוז אותי כל ערב שישי שתקתי וכו' וכו' אבל ככה לעזוב אותי בחג לבד בחי לחשוב פעמיים??

אנא תנו לי עצה??

אני בחורה בת 26 רווקה. זמתי לה שכל מי שמביע עניין אני ישר פוסלת אותו ונמשכת רק אל כאלה שלא מחמיאים שלא שעוקצים אותי, אני כאילו מחפשת את זה. חשבתי שעם הזמן כשאהיה מוכנה לקשר רציני זה ישתנה, אבל זה עדיין קיים ומאוד מטריד אותי. מה עושים?

אני מיואשת
מרגיש לי שאני לא באמת הצלחתי לקבל אף אחד מבני הזוג שהיו לי
בהתחלה היו דברים טובים אבל כשהרגשתי שהחיים שלהם באים על חשבון הזוגיות
סוג של נעלבת וכועסת
אני סוג של יכולה ודי רוצה לדמיין את העתיד שלי עם בחור אחד וחתונה, אבל לדאו דווקא באמת לקבל את זה שהבחור הוא בפני עצמו ויש לו את העולם שלו
וצרכים לשלב והוא יותר מאשר רק הבן זוג שלי

אני די מפחדת להיכנס לזוגיות עכשיו ולהכיר
אציין שזה לא שאני נבלעת בזוגיות אני לומדת עובדת תחביבים משפחה חברים
אבל קשה לי לקבל שוני מהבן זוג ובאמת לקבל אותו כמי שהוא
איך אני יכולה לעבוד על עצמי
ולא להרגיש תלויה בו או נפגעת אם הוא רוצה ומעדיף ודברים אחרים חשובים לו במקביל אליי

שלום, אני כיום בת 30 רווקה. כשהייתי בצבא היה לי חבר במשך שנה שהיה מבוגר ממני ביותר מעשור. היה לנו טוב יחד אבל אז הגיעו דיבורים על חתונה מצידו ואני הייתי ילדה קטנה וזה הדבר האחרון שחשבתי עליו... בכל אופן נפרדנו ולפני שבוע 10 שנים אחרי הוא התקשר אלי נשוי +3 ושאל אם אני רוצה להיות בקשר... מאז כבר שבוע אני לא מפסיקה לחשוב על הסיטואציה הזאת. אני ממש בשוק! כמובן שאמרתי לו לא כי אני לא מפרקת משפחות ואני לא אוהבת אותו ולא מתגעגעת אליו בכלל. מעניין אותי מה עבר עליו בחיים שגרם לו להתקשר אלי ומה הוא ציפה לשמוע ממני? הוא גם אמר שזאת הייתה טעות שנפרדנו למרות שהסברתי לו שלא הייתי מוכנה לחתונה אז וגם לא היום....
אשמח אם תביעו את דעתכם לסיטואציה כדי לעשות לי קצת סדר בראש

כתבתי פה לפני שבוע וחצי כשהייתי בטוחה שנגמר עם החבר שלי, ואז התברר שזו הייתה מריבה, והיום הזבל והאידיוט , באמת אני לא מבינה איך לעזעזל התקשרתי אליו אחרי הריב שהיה לפני שבוע וחצי, היו עוד הפעם את אותם העניינים, והבן אלף נפרד ממני בטלפון!
הוא פשוט לא שווה אותי וחברים גם אומרים לי ובצדק שכבר ואולי אף פעם לא הייתי סגורה אליו, והם צודקים, הוא היה פיצוי לאקס לאהבה הראשונה, יצאתי איתו כי היה נוח, וגם עכשיו החשש שלי אם מישהו אחר גם יהיה כזה נוח לי איתו. אבל יותר מטריד זה גם הפחד הזה להיות לבד, אחרי שכן היה לי נעים ועם מי להיות, וגם ההבנה הזו שהרבה זמן יש בו דברים שלא מוצאים חן בעייני וגם בשיגרת חיים שלו, ואני הרבה זמן בהתלבטות, אבל יכולתי להישאר איתו עוד, וגם זה שמבחינתי חזרנו, זה מקום מאוד חלש שאני עם מישהו רק כי פחות טוב לי עם הלבד. מן הסתם כן היו דברים טובים והכל
אבל בעיקר נוחות ולא התאהבות ובטח שלא דברים מסוימים רק אליו... אלא דברים שבלי למצמץ אני כבר יכולה לצאת עם בחור אחר, ואני מפחדת האם אתמיד כי גם עם החבר לשעבר, העבודה של הבחור הפריעה לי, אנשים שמאוד השקיעו בעבודה שלהם, והאם גם בעתיד אני עלולה לבזבז וכן ת'כלס זה באיזשהו אופן בזבוז זמן, אומנם יכול להיות שעכשיו אהיה זמן לבד, אבל אולי הזמן הזה היה מתקצר אם הייתי נפרדת ממנו לפני חודש מה שעלה בדעתי אז... ואני מפחדת לבזבז זמן עם בחורים לא נכונים, ולא מתאימים. כן היו בו ערכים שהתאימו לי, וכן יש את הפחד מהאם תהייה התאמה בדברים האלה ובדברים נוספים עם החבר הבא.. ואיך יודעים מתי להמשיך ומתי לא...
ת'כלס הוא אמר ובאיזשהו אופן הוא צודק עינינו אחד את השני לא סבלתי את איך שהוא חי, וזה לא דבר שעמד להשתנות. ועל פניו מעולה שנגמר וברוך שפטרנו גם עם איך שהוא יצא מניאק בסוף, אבל למה לעזעזל נשארנו אפילו את השבוע וחצי האלה
וגם הפחד והחשש קצת מלהיות לבד ואז עוד הפעם המהפך הזה שקורה כשיש זוגיות והיא טובה ואז שוב בלאגנים ושוב מעגל כזה...

היי אתמול נפרדנו, או לפחות מצידי, יהיה הזוי אם הוא יצור קשר.
כי אני כבר המשכתי. היינו חצי שנה. היה טוב הוא בחור טוב, אבל בעיקר היה לי נוח, לא התלהבתי מהחיים שלו או ממנו. נגמר בגלל ריבים וחוסר כבוד שלו, בכיך יכולנו גם להמשיך, וזו ההרגשה שהייתה לי היום בבוקר, אוף יום יפה ואני לבד... אבל בעיקר היה לי נוח איתו ונעים, וכן מפחיד פתאום להיות לבד, אולי כי החיים שלי לא מספיק מלאים, וכי יש משהו בחבר שמרגיע אותי נפשית, האם אלו סיבות טובות להיות בקשר, אני מעדיפה להיות לבד מאשר במצב רע, ולכן גם נגמר, אבל ההתרגלות הזו לזה שיש בן זוג
זה פתאום ממש מפתיע בלי, אז יצא שכבר הכרתי מישהו שלפחות בשיחה הראשונה הרבה יותר מתאים לי מבחינת האישיות, וגם בתמונה נראה טוב, כנראה יותר מהאחרון גם, אבל הדבר שבעיקר בעייתי לי עם הבחורים שאיתי, זה איזשהו רצון או צורך וזה מה שאהבתי באחרון, שימלאו לי את החלל קצת...
האם זה הגיוני? אני ממהרת מדי בזה שכבר רוצה להכיר מישהו אחר, אבל כן מישהו שגם יעניין אותי באמת בניגוד לאחרון... ומה זה אומר עליי שהייתי מוכנה, או חשבתי למרות הספקות להמשיך עם הבחור? אם לא היינו מגיעים לריבים ולצורה שבה הוא התנהג שמבחינתי, מה אתה לפני יומיים אמרת דברים יפים, ועכשיו אתה כולך שונה ומעלה פרידה ונמאס לי כל רגע, איזה מן גבר אתה? תלחם עליי תעשה שיהיה לי טוב איתך... אולי אני מפחשת מהר אחר, כי כן היו בו דברים טובים מאוד וזה מאוד נוח, ואם אני לא אהיה עם אחר אז בגלל הבדידות והשעמום אוכל לחזור אליו אם הוא ינסה אולי, וכנראה שזה לא טוב, כי לא באמת קיבלתי והכלתי את מי שהוא, אלא בעיקר היה לי טוב עם הדברים החיצוניים...

תגובות ?
מה גם שלאורך כל הקשר חצי שנה חשבתי על האקס שנגמר לפני קרוב לשנתיים, והשוואתי והתגעגעתי , למרות שבדברים הקונקרטים היה הרבה יותר טוב עם האחרון, אבל מבחינת הרגש גם החיבור וגם מה שהרגשתי אליו לא התקרב... חברה אומרת שזה בגלל שזו הייתה אהבה ראשונה.
אולי זו גם סיבה שרציתי למהר לסיים את זה, לא למשוך סתם.
ושבזמן הזה אוכל להכיר בחורים אחרים ולראות מי הם

בעלי הוא גבר קשוח ומחוספס ומעט קר אבל זה בדיוק מה שאהבתי בו מן הרגע הראשון. עברו 13 שנה ופתאום מצאתי עצמי מייחלת לאיזה פרח ביום שישי או מחווה רומטית ברחוב... משהו קטן. אני די מופתעת מכך שאני רוצה את זה כי אף פעם לא הייתי כזאת. האם יש לי ולו סיכוי קטן שאם אדבר איתו הוא ישתנה קצת גם?

שלום לכן,
בעלי הוא אבא מקסים אבל יש לו מהג מטוטם לחלוטין בוא הוא יושב עם ביתנו התינוקת ואמר לה משפטים כמו :מי אבא טוב"? "נכון שאני אבא טוב" "אבא טוב ואמא לא" זה כאילו בצחוק אבל הוא עושה את זה לפעמים כשהוא חושב שאני לא בסביבה. מה נסגר? מה אני אמורה לעשות? הוא כל הזמן טוען שזה בצחוק אבל הוא מחלחל לה לתוך התת מודע!! הלפ.

רציתי לשאול איך אני אמורה להבין בן זוג שהחיים איתו יכולים להיות מקסימים כל עוד זה משרת את צרכיו וברגע שאני צריכה משהו או כואב לי משהו הוא נעלם יש לו בנות בוגרות נשואות והוא עובר לגור אצלם מיתנתק וחוזר רק כשאני מתחננת לאחר מס שבועות כשאני מוותרת על עצמי לגמרי עדי שלא יעלם
אני מציאה לו הידברות נעימה שקטה אך הוא תמיד מגיב ככה לכל אי הבנה או אי הסכמה הכי קטן


בנוסף לכך כשהוא רוצה עוד דברים ממני [חוץ ממה שהוא דורש בקול] הוא הולך לחברות שלי מאחורי גבי ומסוגל אפילו ללכת למקום עבודתי .למנהל העבודה שלי לקולגות מהעבודה לבלנית במיקווה לאחיותי לספרית שמספרת אותי לשכנןתי לאנשים שיש לי קשר איתם ולרכל מאחורי גבי ולבקש מהם להיתערב בדברים אישיים ביננו

למרות שזה גורם לי בושות והשפלה ולמרות שאני בחיים לא הייתי עושה לו ככה ומתחננת לו שיפסיק עם ההרגל הרע הזה ושמה שיש לו לדבר שידשבר איתי
אך הוא טוען שתמיד היה לו קושי בתיקשורת ישירה ובמיסגרת חרדית קיצונית שהוא גדל ככה היו עושים


למרות כל תחנוני ולמרות שהאמנתי לו שהוא יפסיק הוא ממשיך עם זה וזה גורם לי להרגיש סלידה נוראית כלפי מישהו שכה אהבתי איך מפסיקים כזו תיקשורת הרסנית???