פורום יעוץ זוגי ודייטינג - יש לך שאלה?

אנחנו כבר שנתיים ביחד. שנינו גרושים עם ילדים, חיים בערים אחרות. הוא רוב הזמן אצלי. הקשר בינינו מתאפיין בעליות ומורדות כל הזמן. כשטוב, זה פשוט אושר-יש הרמוניה בבית, שמחה, נתינה, שותפות בכל. הילדים מאוד מאוד אוהבים אותו והוא אותם. הוא מאוד חכם ואפשר ללמוד ממנו הרבה. אנשים מאוד אוהבים להיות במחיצתו והוא אהוב בכל מקום אליו הוא הולך. אני רוצה חיים משותפים וילד נוסף, הוא פחות. למרות שהוא אומר שזה יקרה ונעבור לגור יחד, אני מרגישה שבכל פעם שאנחנו כמעט שם וממש נמצאים בשיא, משהו קורה והכל מתפוצץ. תמיד כשמתפוצץ הוא חוזר לבית שלו, יש נתק, אחר כך שיחות טלפון. בד"כ מדברים על מה אני צריכה לקחת אחריות, ולמעשה אין ממש לקיחת אחריות מצדו. אולי במילים. חודש וחצי לא היינו יחד ולפני חודשיים חזרנו. נראה שהפרידה עשתה לכולם טוב. הכל זרם פתאום, כל אחד באמת לקח אחריות על החלק שלו, הבן הגדול שלי ממש חיפש את קירבתו ונפתח, הגעתי הביתה אחרי יום עבודה לבית שהוא ניקה, מכין שיעורים עם הילדה. קיבלתי טבעת ליום הולדתי. בקיצור...הייתי בעננים. מאושרת. אמרתי שמכאן אנחנו רק עולים. דיברנו בכל זאת ללכת לטיפול זוגי. את ערב ראש השנה חגגנו אצל הוריו עם הילדים. הכל היה נפלא. למחרת בלילה התחיל לומר שהוא בסטרס, באובר, שקשה לו והוא צריך קצת זמן לעצמו. אמרתי לו שאני מבינה ושזה בסדר. שיסע קצת הביתה. אמר שהוא תריך ללמוד להתמודד. רוב היום עבר בקיטורים מצדו. בלילה כבר לא יכולתי. אמרתי לו שהוא מתנהג כמו ילד קטן (החליט שהוא רוצה את הצד שלי במיטה, אמר שאין לו מקום בבית הזה ועוד). מאחר ורכבו נגנב לפני מספר שבועות, אמרתי לו שאם הוא לחוץ וזקוק לזמן לבד, הוא יכול לקחת את הרכב שלי ולחזור למחרת בערב, אחרי שיתרענן קצת. הוא עוד יותר התעצבן. טען שאני שולחת אותו הביתה, שהוא כמו זר, שאני בנוחות שלי במיטה שלי, שלא אכפת לי ממנו. צעק ואמר שאין סיכוי שייתן לי לישון הלילה. אם הוא לא ישן, אף אחד לא יישן. דיבר לא יפה ״סתמי את הפה״, אחר כך הוסיף גם ״לכי .....״ וגם ניפץ כוס לתוך הכיור. אמרתי לו שהוא מעיר את הילדים, אמר טוב מאוד. אני הייתי בהלם. נבהלתי ממש. הבן הבכור שמע הכל. הוא הלך הביתה אחרי שצעק, כל הדברים שלו עדיין כאן. אחרי 3 ימים שלא שמעתי ממנו הוא התקשר, כאילו כלום. שאל מה עושים במוצ"ש. טען שאני צריכה לקחת אחריות. שאני לא שמה קצוץ עליו. הוא אפילו לא התנצל על ההתנהגות שלו. השאלה היא מה לעשות. הוא טוען לעוד משבר ש״נתמודד״ איתו. שנלך לייעוץ. מתקשר בלי להתנצל ממש. לשאול מה שלומי. טוען שאם אני לא מתקשרת, לא באמת אכפת לי ממנו. מצד אחד אני מרחמת ואוהבת. מצד שני מרגישה שאני לא יכולה לחוות את הטלטלות האלה יותר. וגם ילדיי - פעם יש חבר, פעם אין, פעם אוהב ורך, פעם צועק. מצד אחד אני זוכרת את כל הטוב שבו. הוא לא איש רע בכלל. מצד שני יש כל כך הרבה משברים וחוסר יציבות. מה לעשות? האם ללכת לייעוץ? האם פשוט לחתוך ודי?

שלום
למרות שבקשר הנוכחי שנמשך כ-3 חודשים ונראה שהבחור חושב שהוא רציני ורואה המשך מדבר על שנה הבאה , אנחנו בני 23-24 , אני כן מנסה לדבר ולשתף ולא לשמור דברים וכן לעשות את הדברים כמו שנוח לי
אני עדיין מרגישה הרבה שלא מתאימה לי זוגיות שקשה לי

כרגע זה מצב אבל שלכולם יש בני זוג וכל אחד בחיים שלו ואני די בחופש אז הזמן לעשות דברים מהנים ביחד זה בעיקר עם החבר למרות שאני מנסה לשלב ,אבל גם ככה חברים לא זמינים אז נוח שיש חבר

הבעיה שלי איתו שלמרות הניסיון אני לא באמת מצליחה לדבר איתו , גם לפעמים מרגישה שלא באמת יש לנו מספיק על מה לדבר ומספיק עומק שפשוט ביחד וטוב אבל אין המון תוכן משותף וזה מטריד אותי עד מתי להמשיך אם לא ישתפר וגם אם כן אז איך לשפר את זה?

וגם די הרבה בסקס שאני מרגישה שאני לא מרגישה בנוח לומר מה אני רוצה או אם אני לא רוצה בקיצור באמת לבטא את עצמי ועולים בי מחשבות למה אני צריכה את זה
את ההרגשה שאני באיזשהו מקום צריכה לרצות אותו ...

הבעיה היא שכנראה אם לא אצא איתו ואל תבינו לא נכון כן יש לנו ובו דברים נהדרים
אבל כנראה שישר אני אחפש בחור אחר כי אולי ביאזשהו אופן החיים שלי יותר מסופקים בידיעה שיש בחור ברקע...

יש לי בעיה ממש רצינית בזוגיות בגלל חמתי. אני אף שוקלת שהנישואין שלנו יגיעו לסופן בגלל זה. אני סך הכל נימצאת עם בעלי קרוב לארבע שנים ונולד לנו ילד לפני שלושה חודשים. אני ממוצא אשכנזי והוא ספרדי.
אני מאז ומתמיד יותר אוהבת ללמוד ושואפת לקריירה (שעוד לא התממשה) ולנקות ולבשל רק כשצריך. יש לנו מנקה פעם בשבוע ואני מעבר לזה מנקה עוד פעם אחת.
אני מטפלת בתינוק לבד ובעלי כימעט ולא עוזר. חמתי לעומת זאת.בלי סוף פתאום החליטה שאני צריכה לנקות כל יום, שאני צריכה לבשל יותר ומטיפה לי בלי סוף. ממש גורמת.לי להרגיש רע.
ממש על בסיס יום יומי.
אני לא מתכוונת.להשתנות. בעלי מאוד מכבד את אימו ואם היא תדבר איתו אני יודעת שפתאום הוא יחשוב שאולי היא צודקת.
למרות שכרגע ממש טוב לו איתי ואין לו שום טענות לגבי.
רק היא כל הזמן גורמת חי להרגיש רע ואני ממש לא יודעת מה לעשות.
המון ימים אני רוצה לקום וללכת רק בגללה.
כי אני יודעת שהוא תמיד יעדיף אותה.

שלום,
יש לי בן זוג כבר כשנה, והוא עובד בעבודה כזו שכל מעגל החברים שלו בנוי מאנשים מהעבודה שלו.
הוא אדם מאוד חברותי ואהבים אותו מאוד בעבודה.
הוא מעלה הרבה תמונות לפייסבוק עם חברותיו וחבריו לעבודה ומקבל כל מיני תגובות שלעיתים קרובות מאוד מאוד מעוררות בי את יצר הקנאה.
ולמרות שמספר פעמים הוא אמר שאין לי מה לדאוג ושהתמונות האלה סתמיות בעיניו וגם התגובות, זה מאוד מאוד פוגע בי ומעורר בי את יצר הקנאה ובסופו של דבר זה פוגע בי בעיקר.
מה לעשות?
תודה

שלום רב,
אני מעוניינת לשאול משהו שחשוב לי ואני מקווה שאני בפורום הנכון. אני עם בן זוג רציני ראשון שלי, אנחנו ביחד 9 חודשים והקשר עובד לנו מעולה, יש אהבה, כבוד ותקשורת. אני בת 23 והוא בן 24. אנחנו מדברים על לעבור לגלולות אבל זה פעם ראשונה שיש לי קשר ואני יודעת שאני מעופפת ולא רוצה שיהיו בעיות במובן הזה, הוא אומר שיש תזכורות והוא גם יעזור לי בהתחלה. האם מתרגלים לנטילה בסוף?

שלום למנהלות הפורום, רציתי לספר אירוע ולבקש הכוונה כלשהיא:
לפני מספר חודשים אני וחברתי לשעבר נפרדנו , לאחר קשר של כמעט חצי שנה. אני בן 35 והיא 30.
היתה בינינו התאמה טובה, והרבה נושאים משותפים, משיכה, סקס טוב וכו', ושאר נתונים שחיפשתי אצל בנות זוג, אציין דברים טובים עליה ראשית: לא היו משחקים, רוב הפעמים באה אלי ברכבה (בעיקר משום שאני גר לבד ואין אצל הוריה פרטיות), לא בעלת אופי בזבזני, משתכרת טוב, משכילה, נראית מצוין, משפחתית ומפרגנת. הקשר שלי עם משפחתה היה טוב.
ברור שלא הכל מושלם אבל ידעתי שבשביל זוגיות צריך להתפשר ולתת מעצמי. מתחילת הקשר אני השקעתי תמיד הרבה יותר, הן מבחינה רגשית והן כלכלית. היא מצידה המשיכה לטעון שהיא לא שם ב 100% כמוני כי היא לא מספיק אוהבת אותי עדיין. המשכתי להשקיע למרות זאת כי ראיתי שהיא מתקרבת אלי רגשית אמנם לאט אבל בכל זאת. הכיוון היה לקשר רציני וחתונה, ולכן לא התקטננתי איתה על כל דבר אצלה שלא נראה לי.
חוסר ההתאמה נבע מכך שהיא טענה כי הגבר אינו צריך להסתמך על משכורתה של האישה בעתיד, הוא צריך לדאוג לכלכלת הבית והאישה לא חייבת לעבוד לצורך הפרנסה , רכישת דירה היא באחריות הגבר בעיקר(כהשקפת עולם וגם משום שלהוריה אין שקל לתת) ושברור נראה לה מאליו שגם בתקופת החברות , אם יצא ששילמתי על סידור פרטי שלה,איני צריך לבקש זאת חזרה כי אז אראה קטנוני ומתחשבן על קטנות לטענתה.
יש לציין כי שנינו מרוויחים בערך אותו הדבר, ההבדל הוא במצב המשפחתי הכלכלי שאצלי הרבה יותר טוב. בנוסף לא אהבה שאני עובד בעסק המשפחתי (מזון) שלנו כי "לא נראה לה מכובד שאעבוד שם כי יש לי תארים" למרות שהבהרתי לה שבזכות העסק מצבנו מצוין ואני מרוויח טוב.

אף לקראת הסוף היא עדיין לא היתה מוכנה לומר לי פעם אחת שהיא אוהבת אותי ,אך עם זאת היו לה דרישות כמו להמשיך לשלם עליה חופשה ושאר יציאות, והחלטתי שאני לא מסוגל להמשיך לממן בלי לקבל רגש, ושם גם היא ניצלה את המצב להפרד.

היום,מספר חודשים מהפרידה, ואחרי שמחקתי אותה בכל אמצעי מדיה, אני לא שקט נפשית, לא ישן טוב, מצב רוחי ירוד, מדוכא ורואה אותה מול העיניים כשאני יוצא עם אחרות. יש לי צביטות בלב כשאני רואה אותה מופיעה באתרי הכרויות, כי זהו הקשר הכי משמעותי ורציני שהיה לי. איך אני אמור להתמודד נפשית עם המצב? האם בכלל עלי לשפר משהו להבא למרות שנראה לי כי נתתי מעל ומעבר מכל הבחינות?

בהמשך לפרידה , כיום, למרות שאני מסודר כלכלית, משכיל,תקשורתי,חברותי, מתאמן, נראה טוב, ובעל ביטחון עצמי בכל תחום בחיים, עדיין איני מסוגל להקשר לכל אחת, איני מצליח לפתח מערכות יחסים רבות כי אני מחפש שילוב של מראה ואופי, וזה מלחיץ אותי כבר בשלב זה בחיים. מה יכול להיות שעלי לשנות או לאיזה סוג ייעוץ או טיפול לגשת?
בתודה, וסליחה על אריכות הכתוב.

בן זוגי מזה כ-4 חודשים רוצה לנסוע לחודש לבדו לחו"ל
אני לא יודעת איך לפרש את זה ואיך להתייחס לזה
האם לא טוב לו איתי?
האם זה בסדר ולאפשר לו לנסוע?
האם הבקשה שלו לא הגיונית?
אני מפחדת לדבר איתו על זה כי אני לא יודעת מה הוא עלול לענות לי ואני מפחדת מהתשובה...

הי ... אני בת 21 וחברי בן 23 אנחנו יוצאים ביחד כשלושה חודשים הוא חלום של כל בחורה .. מקסים מפנק בא ממשפחה מאוד חמה עדין ....

הוא היה הראשון שלי ובהתחלה הסקס איתו היה מאוד מתחשב וכייף מעולם לא הרים עלי יד או קילל אותי .. ליפני שבוע הינו במיטה והוא נורא רצה לשכב ולא היה באלי הורדנו את הבגדים והתחלנו להתחרמן עד שהוא פשוט סתם לי את הפה והשכיב אותי בכח היתי יבשה וזה לא היה נעים לי צעקתי ואמרתי שיפסיק הוא פשוט לא הפסיק ואמר לי שאם אני יזוז הוא יהרוג אותי אחרי שהוא גמר עלי היתי המומה וניסיתי להדחיק אחרי זה הוא פשוט חיבק אותי ואמר לי אני מצטער עד עכשיו קשה לי נורא כי נורא התרגלתי אליו ונורא התאבתי בו יצא לנו לעשות שיחת סקס והוא שלח לי סרטוני סקס שעושים לו את זה אני הזדעזעתי וראיתי שם נשים שמתעללים בהן ואונסים אותן ומכים אותן והוא אמר לי שזה הדבר היחיד שהכי מדליק אותו !!! הוא אמר לי שהוא מכבד אותי ובחיים לא ירים עלי יד מצד שני כל כך קשה לייי אחרי מה שקרה כי הוא כל כך מקסים אלייייי באמתתת ולא נוח לי לדבר איתו על מה שהיה כל פעם שאני נזכרת בזה זה עושה לי רע איך אני ישנה את זה שהוא נדלק מסקס אלים ?? זה הדבר היחיד מפריע לי בו ...אולי אני ינסה ללמד אותו מה זה סקס עדין ? אני מאוד מפחדת לשכב איתו שוב .... למרות שאמרתי לו שרע לי עם מה שהוא עשה והוא אמר שהוא מצטער ואני האישה שלו והוא בחיים לא יפגע בי

שלום, אודה על עצתכן,
אני נמצאת בזוגיות 10 חודשים והחלטנו להתחתן עוד חודשיים. אני אוהבת את הבן זוג שלי, אומרת לו ומראה לו את זה כל הזמן, בשמות חיבה, חיבוקים, ליטופים. הוא אמר לי שאני חשובה לו ומדי פעם הוא אומר לי שהוא אוהב אותי וקורה לי בשמות חיבה, אבל לא באותה תדירות כמוני. (והוא כל הזמן רציני) האם אני צריכה להפסיק עם החיבוקים ולהפסיק לומר לו כל הזמן אני אוהבת אותו? האם אני מגזימה?
תודה רבה!

אני בשנות ה20 המוקדמות והייתי בזוגיות רצינית של שנה וחצי טובה ועוד שנה שנשארנו רק כי היינו האהבה הראשונה
וכעת אני בתחילתה של מערכת יחסים מהיותר טובות
הבעיה שיש לי ואני שמה לב לזה גם במערכות האלו וגם בקשרים פחות משמעותיים
היא הביקורת העצמית שיש לי כשאני בקשר.
העובדה שהבחור כל יום יודע מה קורה איתי גורם לי להרגיש לא מספיק
כאילו אני צריכה לתת דין וחשבון על היום שלי
וגם מבחינת ניהול הזמן אם הבחור ואני לא התראנו בערבים בשבוע
כי הוא לא יכל ויום אחר אני לא , אז מסיבה לא ברורה מרגיש לי כאילו זה יהיה
לא בסדר אחרי שנגיד אני לא יכולתי כי היו לי עיסוקים אחרים לקבוע לעצמי עוד עיסוקים
ואז בעצם לא יהיה לו ולי "מספיק" זמן
אני גם טיפוס שמאוד צריכה את הלבד שלי אני בכיף אהיה בערב לבד ואקרא
ואז בערב אחר ארצה לעשות ספורט לבד, ואומנם תלוי במה קורה עם חברים
אבל כן רוצה לראות אותם, ברגיל יש פעמים שרואה חבר/ה פעם בשבוע
אבל יש פעמים ובתקופה האחרונה זה קורה לי הרבה יחסית שרואה כמה חברים יותר יחסית, ואני יודעת שכשאדם בזוגיות הוא לא יכול ,האם התפיסה שלי מוטעית? לעשות אך ורק מה שהוא רוצה הוא צריך לכלול בתכנון הזמן שלו גם מספיק זמן לבן-זוג
ויחד עפ זאת אולי אני רוצה גם לא להכנס לשיגרה עם החבר וכן לומר לו אני לא יכולה כי אני נפגשת עם חבר/ה
אבל זה בא על חשבונו....

והכי מוזר שכשאני לא בזוגיות אז יש פעמים שפשוט לא יהיה לי כח או שלא יצא לעשות את הפעילויות שציינתי...

הדברים האלה גורמים לי לחשוב לתהות האם אני מוכנה לזוגיות..
אני מודעת לזה שהבחור אפשר לומר הוא מציאה בהמון אספקטים ואיך שהוא זה לא מובן מאליו ,אבל אני לא יודעת אם אני יודעת איך לשלב ואיך להתנהג בזוגיות

כמו כן זה שלא לגמרי יש לנו זמן לדבר קצת מציק ובכללי זה שלפני איקס זמן הוא לא היה ידוע לי בכלל ופתאום הוא תופס כזה מקום זה מלחיץ
אבל די ידוע לי שאם אני אסייפ את הקשר ישר אני אחפש לצאת עם מישהו...
כי כן יש דברים בלבד שלי שכשאני אך ורק בלבד שלי מרגיש לי חסר בן זוג
הייתי שנה ומשהו בלי בן זוג יצאתי לדייטים קצת וניסיונות כושליפ לצאת עם בחורים

היי לכן,
יש לי בעיה שחוזרת ונשנית מדי פעם עם בעלי (נשואים 3.5 שנים + 2 לפני החתונה). הוא אדם מדהים, אוהב, מפרגן, עוזר, אמפטי, אבל ברגע שאני נמצאת בחולשה נפשית כל התכונות היפות שפירטתי ועוד רבות מתהפכות והוא הופך לאטום ויותר מזה מתחיל לפגוע בי בחוסר איכפתיות שלו ובזלזול ברגשות שלי.
המצב ביננו כרגע הוא שאני בדיוק לאחר לידת בתנו השניה. כמובן שילדתי הוא הרעיף עליי אהבה, פיאר ושיבח את אשתו, אבל בדיוק שבוע אחרי התשובות שלו נעשו חסרות סבלנות וקשות. ביקשתי ממנו שינסה להבין שאני כרגע בתקופה שבה ההורמונים שלי משתוללים וכל מילה קטנה לא במקום שלו גורמת לי לבכות ולהכנס למצב נפשי לא טוב. הוא ביטל זאת ולא הסכים להתחשב בי כלל.
לאחר שבועיים שבהם כמעט ולא דיברנו ניצלתי הזדמנות שבתנו הבכורה לא הייתה איתנו וניסיתי לפתוח איתו שיחה על מנת לשים קץ לריב המטופש, התוצאה הייתה עוד יותר קשה הוא האשים וגער ולא הבנתי על מה הוא מוציא מפורפורציות את מה שהיה.
העדפתי לקחת את הרגליים וללכת לחדר לבד, ניסיתי להירגע יצאתי לטיול נכנסתי לאמבטיה ושיצאתי חיכתה לי בשורה ממנו - אני רוצה להתגרש.
התחלתי לצעוק עליו ולהוציא מתוכי את כל מה ששמרתי והבטחתי שאני לא אומר ובסוף ביקשתי שייצא מהבית.
היום כמה ימים אחרי הוא נרגע ואני קצת מרגישה שהוא מנסה לחזור לעצמו אבל מלבד זה הוא לא ניגש להתנצל או לדבר על מה שהיה.
בעבר אני הייתי זו שהרמתי את הכפפה למרות שנפגעתי והפעם אני ממש לא מוכנה לחזור על הטעות.
יש דפוס חוזר בהתנהגות שלו אחת לכמה זמן שאני רוצה לעקור מהשורש ואני לא יודעת מה הדרך לעשות את זה, לכן אני מעדיפה לגרום לו לגשת אליי ולדבר איתו כשאני יודעת שהוא בהקשבה. הבעיה היחידה מבחינתי היא שגם בעבר דיברתי איתו ובכל זאת ההתנהגות שלו חוזרת על עצמה.
מה לעשות? איך לגרום לו להבין שגם אם הוא נמצא בתקופה לא טובה עם עצמו שחופפפת לתקופה לא טובה אצלי, הוא צריך לשמור על פורפורציות ולא להתהפך ולהפוך להיות מישהו אחר לגמריי?

אני עובר טיפול בפסיכודרמה, אצל מטפלת מדהימה. היא האישה הכי יפה ומתוקה וחמודה שראיתי. היא עוזרת לי המון. יותר מכולם ביחד.
יש לי כלפיה רגשות רומנטיים ומיניים.
ברור לי שלא יהיה רומן ביננו. בעיקר מפני שהיא נשואה, וגם מסיבות אתיות.
אני רוצה לספר לה על רגשותיי כלפיה. אם יש דבר שלמדתי אצלה - זה שחשוב שאדבר על רגשות. או אבטא אותם בדרמה.
מצד אחד - כדאי שאשתף אותה. זה גם ייקל עלי, וגם היא תדע איך לנהוג. היא הרי מטפלת רגישה וחכמה מאוד.
מצד שני - היא אישה. ייתכן שהיא תובך מזה. גם מהאהבה אליה, ובעיקר מהרגשות המיניים שלי. היא הרי תבין, שפירוש הדבר הוא שאני מפנטז עליה ומאונן.
השורה התחתונה, החשובה:
היא עוזרת לי המון. אני רוצה להמשיך בטיפול איתה. אדע להתמודד עם האכזבה הרומנטית, ועם זה שלפעמים עומד לי ממנה. הטיפול, מבחינתי, יותר חשוב מכל זה.
אני מתייחס אליו הכי ברצינות שאפשר.

מה לעשות?.
תוכלו לעזור לי?.
סליחה שחפרתי לכן.

(שלחתי את השאלה דווקא לפורום שלכן, כי אני מעריך את יעל צ'רניאק.
ראיתי אותה אצל פרופ' קרסו פעם, והיא דיברה בשכל רב ובטעם.)

שלום,
אני בת 18, ואחרי שנתיים של קשר אוהב, מכבד מלא בחוויות וזיכרונות טובים בעיקר, בן זוגי חשף את סודו- ויצא מהארון.
תמיד ידעתי שלבן זוגי יש קושי,סוד, אך הוא ביקש תמיד לפתור את זה לבד, עם עצמו- ואני כיבדתי אותו ואת פרטיותו.
האם הרגשתי או חדשתי בזהותו המינית? כן. נפרדנו לתקופה קצרה וההשערה לי היתה שאולי יש לו נטיות חד מיניות, אך לאחר הפרידה הוא זה שביקש לחזור והחשדות הסתיימו. בנוסף לזה, כשאני חושבת על זה עכשיו היו המון רמזים וסימנים לכך.
לא תמיד הרגשתי ביטחון באהבה שלו כלפיי. ידעתי שהוא מעריך ומכבד אותי אך לא הרגשתי שהוא מאוהב בי, ובכל זאת ויתרתי לו על כך..
עשיתי איתו המון שיחות על פתיחות ברגשות, והבעת אהבה במגע ובמילים אבל הן לא עזרו. הוא התעקש ללכת בדרך שלו. לא קיימנו יחסי מין. אני חשבתי שזה כי הוא מכבד את רצוני, בסוף מסתבר לי שזה כי הוא לא נמשך אליי.
הוא מאוד פחד לצאת מהארון, אך לבסוף החליט לספר לי על כך.
השאלה שלי היא מה תפקידי?
אני אוהבת אותו בתור חבר טוב והייתי רוצה לתמוך בו, לעזור לו לעבור את התקופה הקשה, להתמודד מול החברים ההורים, לתת לו הרגשה שיש לצידו מישהו. בנוסף לזה לא הייתי רוצה לאבד את הקשר איתו.
מצד שני, הוא שיקר לי, רימה אותי, ניהל קשר עם גבר מאחורי גבי (אני לא יודעת אם קשר מיני, אבל היו התכתבויות ופגישות) , ולא חשב על האושר שלי- על כך שיש ביכולתי לפגוש גבר ולהיות מאוהבת והוא חוסם זאת בעדי.
מה עליי לעשות?
אני ממש מבולבלת.

שלום שמי אייל בן 28 בת זוגתי בת 23 ואנחנו מנהלים זוגיות של חצי שנה.
הבעיה היא שאני מרגיש תסכול מהזוגיות, אני אוהב אותה מאוד אבל לצערי אני לא מרגיש ביטחון בקשר והדדיות, חברה שלי דיי סגורה בכל מה שקשור לרגשות היא לא מדברת על רגשות לא מעניקה מספיק חום ואהבה אנחנו בקושי מדברים במהלך היום רק בשעות מאוחרות אני מרגיש כאילו שהיא לוקחת אותי כמובן מאליו , פתחתי לא פעם את הנושא והיא מצידה אומרת שהיא אוהבת אותי ולא רואה את הדברים כמוני היא מודעת שבאופי היא אינה בחורה של תשומת לב ...אני דיי מתוסכל אני אוהב אותה יש לי איתה הרבה במשותף אבל בנוסף קשה לי לקבל את ההתנהלות שלה בזוגיות וקשה לי לוותר על הזוגיות ...
אשמח לקבל דעה...

אני וחבר שלי לא גרים באותה עיר בגלל לימודים.. בינתיים אני נשארת בעיר שלי בגלל עבודה והוא בעיר שלו בגלל לימודים.. אבל אני לא רואה מתי נוכל לגור ביחד כשהעבודה שלי תמיד תהיה פה, והלימודים שלו (ל-4 שנים) הקרובות יהיו שם.
מה יהיה? אנחנו מסתדרים עם המרחק, אבל..