פורום אימון אישי, קואצ'ינג - יש לך שאלה?

שלום ינאי,

אני יכול להבין איך אתה מרגיש. דברים כפי שאתה מתאר קוראים לעוד חבר'ה בגילך ואני יכול להבטיח לך שלמרות שהחיים שלך נראים לך ממש-ממש על הקרשים, הם נראים כך מכיוון שכך אתה מסתכל ומפרש אותם.
אבל אני לא מתווכח עם רגשות ואם כך אתה מרגיש, אז זה לגיטימי...

אני הרבה יותר מבוגר ממך ועברתי לא מעט בחיים ולמדתי שאין שתי פרשנויות זהות לכל אירוע שתחשוב עליו. שני אנשים שונים, יפרשו אירוע אחד בשני אופנים שונים.
בגלל זה אני רוצה לשאול אותך האם אתה שיתפת מישהו אחר (מלבד השיתוף הזה בפורום) במה שאתה מרגיש? אולי ידיד, אולי בן-משפחה, אולי מורה?
מאוד חשוב לשתף מישהו אחר בעל הבנה וניסיון חיים מכמה סיבות:
א) פתאום אפשר לקבל תצפית שונה על הבעיה ולגלות שניתן לגשת אליה אחרת.
ב) אותו אדם יתכן שיוכל להיות לעזר, להקל עליך.
ג) יתכן שאותו אדם יידע להפנות אותך למישהו אחר לקבלת עזרה, וכו'.

אשמח לקבל תשובה לשאלותי ונראה איך נמשיך משם.
בינתיים, אל-יאוש. אין דבר שלא ניתן לפתור אם אנו פתוחים לרצות ולקבל פתרון.

שבוע טוב!
גרשון.

אורי יקרה,
את מבורכת בכך שאת ערנית למה שאת עושה: את יודעת לא רק מה את אוהבת (ילדים בגיל גן ומעלה) ומה את לא אוהבת (טופסולוגיה) אלא גם ל-מ-ה את מתחברת לדבר האחד ולא לאחר (הבחינה הקוגניטיבית מעניינת אותך, בבית את רוצה להיות חופשיה וכן הלאה).
אין אף אחד שירוויח מכך שלא תעשי את מה שטבעי לך, שכן, מי שעובד מתוך מקום לא טבעי - בדרך כלל לא מביא ברכה: אם תעבדי בתוך מערכת חינוך שמצפה ממך שתרצי את ההורים (וכמובן שאין זה טבעי לך) - את תהיי חסרת סבלנות וכך ירגישו לא רק תלמידייך אלא גם בני משפחתך.
אני מסכים איתך שגן ילדים הוא כנראה המקום המתאים לך. כמובן שככל שיחלפו השנים - תתקדמי ותגלי עוד דברים בסביבה שלך ובעיקר בתוכך, אלה יראו לך עוד דרכים להתפתח בתוך הגן.
בהצלחות,
איציק

שלום יגאל,
השאלה הראשונה שעלתה בראשי היא עד כמה בא לידי ביטוי הכושר שלך להדריך - בתוך העבודה שלך בתחום ניהול חנויות?
בבקשה דייק את זה ונמשיך.
בהצלחות,
איציק

הכושר שלי להדריך בא לידי ביטוי ביכולת וורבלית גבוהה - אינטונציה ,משלים ,אמפתיה.

כשאני מדבר , מקשיבים לי , אני מדבר ומשדר אמינות .

לדוגמא : לתת ללקוח להבין , למה נעל ריצה X מתאימה לו יותר מנעל ריצה Y - להיות עם הלקוח בתהליך ב -100%

אתה רואה לאן אני מכוון ?

יגאל.

יגאל יקירי,
השאלה שלי אליך היא: האם אתה לא יכול להגיע לסיפוק מהעבודה שלך היום: האם בתוך העבודה שלך היום (בניהול חנויות) אתה מוצא עצמך מדריך אנשים?

איציק שלום ,

ניהול חנות זו לא עבודה שאפשר לעשות בגילאים מבוגרים יותר ,

לכן הכוונה להטות את ההגה כבר עכשיו .

יש לי סיפוק מהעבודה ,כשאדם מחפש אצלי צורך ויש לי אפשרות לתת לו פתרונות .

אין סיפוק : משכר עבודה , שעות עבודה ועוד...

אם הבנתי אותך לגבי הדרכה אז התשובה שלי היא : אני מוצא את עצמי מדריך

לקוחות בשיפור ביצועים בספורט .

יגאל , תודה !

יגאל יקר,
עכשיו אני מבין.
השאלה שלך היא לאיזה מקצוע לפנות ואתה מדבר על רצון להתמקד בהדרכה כך שאתה כבר יודע משהו מהעניין.
בוא נעשה סדר: כדי להתמקד במקצוע מתאים, גישת הקואוצ'ינג אומרת: עשה את מה שאתה אוהב ביותר ואת מה שאתה יודע לעשות טוב ביותר. מצא את המכנה המשותף בין השניים וכך בחרת לך כיוון.
פרקטיקה? רשום שתי רשימות האחת מה אתה הכי אוהב לעשות והאחרת - מה אתה עושה בכישרון רב.
משם נמשיך.
בהצלחות,
איציק

איציק ,

האהבה האמיתית שלי זה לתת לזולת - זה כייף גדול בשבילי לקבל תודה.

אני מחלק מזון בעמותה באופן קבוע .

בפורום אחר קיבלתי כיוון שלא חשבתי עליו , ספורט שיקומי כמקצוע .

מה הסיכויים שלי להצליח שם ? , אולי כדאי לי להמשיך לחפש מקצועות בכיוון זה ?

יגאל .

תבורך.
אם אתה רוצה להיות בטוח לגמרי - כדאי לך לעשות עבודת אימון מסודרת. מניסיוני כמאמן ובעבר כמתאמן - אני יכול לומר שתמיד זה משתלם.
בהצלחות,
איציק

איציק ,

חיבוק ג ד ו ל ,

עשית לי סדר , בהצלחות אמן !

יגאל.

שלום אלי,
מתוך מכתבך אין ספק שאתה לוקח כבר בפועל החלטות חשובות בחיים. ולמרות שמהמכתב שלך משודרות שאלות שמהותן היא: "מה להחליט?" - אני יכול כרגע לברך אותך בגדול על ההחלטה ללמוד ועל התשוקה העזה לצאת לטייל. אם תשאל אותי - כבר החלטת לצאת לטייל. גם לגבי הפרידה מחברתך - אני מנחש שהיה לך חלק ב-ה-ח-ל-ט-ה הזאת, גם אם אתה לא מודע לכך.
השאלה שלך היא לא שאלה אלא כנראה הרגל של התלבטות (מניסיוני, בדרך כלל כשמרגישים שאותו מרפי משתעשע בחיינו, זה אומר שאני נתון להרגל של התלבטות). המטרה היא לוותר על ההתלבטות.
העצה שלי - להיות ישיר וכן עם אחרים ועם עצמך: החלטת לצאת לטייל - עשה זאת! אם באמת תרצה חבר לטיול - החבר כבר יופיע. אם לא - אז נאה יהיה לך לטייל לבד ולמצוא חברים רבים. גש ב-ה-ח-ל-ט-י-ו-ת לבוס שלך בעבודה ותאמר לו כי אתה אוהב את העבודה וכי אתה רוצה לצאת לטייל ורוצה לחזור לעבודה, אולי הוא ידרוש התגמשות ואתה תיענה לו אבל אם לא יאפשר - אז תצטרך לשקול מחדש האם מקום העבודה ה-ז-ה מתאים לך לשנים רבות קדימה. (אחרי הכל אתה עדיין לא לפני פנסיה...) . תחזור מחו"ל ללימודים עם כוחות מחודשים ו"יחטפו" אותך לכל עבודה אחרת (שם בת הזוג שלך לשעבר לא תהיה).
אם יש לך שאלות נוספות (או תובנות ממה שכתבתי) - אתה מוזמן לכתוב שוב.
בהצלחות לך,
איציק

יקירתי,
את מתארת מחשבות טורדניות שעוברות בראשך. וכשיש מחשבות טורדניות תמיד יעלה רעיון בראש כגון: "אני חושבת ששתי המטרות הללו דורשות חברים".
אני רוצה לחדש לך שכאשר באמת תרצי זוגיות (או עבודה) ותרגישי ראויה לכך - תמצאי את עצמך במיידית עושה את הדבר הנכון - עם או בלי חברים".
לכן, לפני הכל העצה שלי היא לעבוד יותר על הצד של ה-ת-ש-ו-ק-ה לבן זוג (או עבודה) ולהרגיש שאת ראויה להכניס אהבה לחיים ויותר מכך - יש מי שמחכה לאיכויות לשלך.
לגבי דרכים לפתח תשוקה ולהשתחרר ל"ראוי" - אני אשמח לשמוע את תגובתך ומשם להמשיך הלאה.
בהצלחות,
איציק

למה אני חושבת ככה...
פעם אמרו לי...תהיי איך שאת- והכל יסתדר, תאהבי את עצמך-והכל יהיה טוב,
זוגיות לא קשורה למראה, לא קשורה לחיצוניות ועוד כאלה.
אבל עברו השנים ככה בבדידות עד שהחלטתי לעשות שינויים, כל פעם שעשיתי שינוי פיזי, כמו למשל שינוי ביגוד, דיאטה, וכאלה...חיזרו אחריי יותר, לא רק...אלא שכשיצאתי והכרתי אנשים הם הכירו לי אנשים אחרים.
אז אני מבולבלת קצת, זה נכון שבתוך תוכי היתי רוצה להאמין ואולי אני באמת מאמינה שכשאתה אוהב את עצמך כל השאר לא חשוב, אבל בתכלס המציאות מראה לי אחרת, היא מראה לי חומריות בעיקר ושהבטחון עולה בעקבות החומריות והכל די הצגה...אז אני תוהה.
יש לי תשוקה עזה לזוגיות, אני מודה שלא היתי פנויה ריגשית כי חויתי משהו לא חיובי, אבל בחצי שנה האחרונה אני באמת נפתחת ומנסה ויש לי כח רצון לזה ואני מנסה לצאת לדייטים ויוצאת...אבל זה דרך אתר הכרויות, ובוא נאמר שם...זו בעיה, כי היום זה פייסבוק...ורואים בפייסבוק שאין לי חיי חברה (בסטנדרטים של פייס זה ככה) אז אולי זה משפיע אני מניחה וזה יוצר רושם כיביכול דכאוני או מה שזה לא יהיה, בקיצר.התחלתילעשות תרגילי דמיון מודרך כדי להפתח אבל אני באמת תוהה...למה זה לא זז ומתקדם. אשמח לכל טיפ.תודה

יקרה,
את מדברת על הכושר המוכח שלך לחולל בעצמך שינוי פיסי (ירידה במשקל). את מבורכת בכלי מעשי חשוב: ביכולת לחולל שינוי. ללא ספק יגיע הזמן בו תשתמשי בו בצורה מושכלת. ובינתיים, לפי דברייך, כנראה שיש צורך בכלי נוסף, מ-ק-ד-י-ם, והוא ה-א-מ-ו-נ-ה הפשוטה והאמתית. שתי דוגמאות שאת מעלה מלמדים אותי היטב אודות הלך הרוח שלך וכדי להסביר לך את כוחה של האמונה לחולל בחייך מציאות חדשה, אשתמש בדוגמה של הפייסבוק: את אומרת ש"אני מאמינה שאני ראויה אבל בתאכל'ס המציאות מראה לי אחרת: רואים אותי בפייסבוק שאין לי חברים ואז לא מתקרבים אלי כי'למה להתחבר למי שאין לה חברים?' " . שימי לב שאת מדברת על מה ש-א-ת ח-ו-ש-ב-ת שהוא הדבר שאת מאמינה שהוא מקדם או עוצר זוגיות. ומה קורה עכשיו? איך אמונה כזאת משפיעה על המציאות? אמונה כזאת היא מעין נבואה שמגשימה את עצמה - כי טיבעה של אמונה היא שהיא מייצרת ה-ת-נ-ה-ג-ו-ת ובהתנהגות שלך את משדרת בדיוק את הלא רצויה/ראויה (כי אין לך חברים) ויתרה מכך את אומרת שזה כלי שאין לו שימוש אצלך ולכן את ממילא לא מגיעה למטרה שלך.
עכשיו יש לך שתי אפשרויות: ללכת בעקבות מה שאת מאמינה כמקדם זוגיות ולאמץ אותו, ז"א להתחיל כ-ן להיות פעילה בפייסבוק, לרכוש חברים וכדומה, או (אפשרות שנייה) להתעלם מהפייסבוק ולנסות להגיע לזוגיות על ידי כך ש-ת-א-מ-צ-י א-מ-ו-נ-ה א-ח-ר-ת שכן עובדת בחיים.
אם את מבינה מדבריי איך האמונה עובדת ואם את מסכימה לכך - כתבי לי ואז נוכל ללכת שלב אחד הלאה והוא ל-מ-צ-ו-א ו-ל-ה-ג-ד-י-ר את האמונות החדשות שלך, אלה שבאמת תומכות במציאת זיווג.
כתבי לי את עמדתך ונוכל להמשיך הלאה.
בהצלחות,
איציק

אני אדם ספקן, אבל אני מנסה באמת לשנות, איזו אמונה אני אמורה לאמץ....אשמח להבהרה, תודה

שלום,
ראשית צריך להבין שגם משפט קצר כמו "אני אדם ספקן" הוא משפט שמבטא אמונה. במקרה הזה האמונה היא תפיסה עצמית לא חיובית שאומרת שאת אדם ספקן ולא מאמין. זה מה שאת נוהגת לחשוב על עצמך. בכוחה של האמונה הזאת למנוע ממך לראות שדברים יכולים לקרות בעולם הפרטי שלך ו/או בכלל.
אבל, מכיוון שקצת הכרתי אותך ממה שכתבת עד כה - אני מטיל ספק בספקנות שלך. אם תעברי כמוני על מה שכתבת לכולם - תגלי, למשל, שסיפרת כי הצלחת לרדת במשקל. אז האם אפשר לומר שכן קורים דברים בחיים?
עכשיו נסי להיזכר מה חשבת לפני שהתחלת בתהליך הורדת המשקל. היזכרי במשפט אחד או שניים (המבטאים רעיון) שחשבת לפני התהליך.
ספרי לי ונמשיך.
בהצלחות,
איציק

יש דברים בגו, אני מתכחשת לזה, אבל זה לגמרי מכח האמונה, וזה אחד ה"ניסים" שקרו לי כך אפשר לומר עד היום קשה לי להסביר איך זה עבד או עובד, ואני לצערי לא מצליחה לחזור למקום הזה והפכתי לאדם ספקן עם השנים. זה לא ה"נס" היחידי שקרה לי למען האמת. אני מודה שאני שם ופה כל הזמן בין האמונה לספק. אבל אפשר לומר שעברו כמה שנים מאז הניסים הגדולים ומאז ישנה תקיעות איומה, זה כאילו שמשהו בכח הצעירות, התמימות מניע אותך למקומות כאלה...וככל שאתה מזדקן או מתבגר דברים נעשים הרבה יותר קשים ומורכבים, מכח החיים.אני לא יודעת להסביר,אולי אתה מעמיס על עצמך עוד ועוד אחריות, עוד ועוד מחשבות, דאגות ופחדים, שאתה צעיר זה קל הרבה יותר, הבורות יכולה להיות ברכה. אין לי את כח האמונה שהיה לי, אפילו שאני מתאמצת. ויש דברים כמו למשל מבנה אישיותי שזה אומר חוסר יכולת להתחבר- שלא משנה כמה עבדתי עליו- לא עבר וזה לא עזר, ז"א יש דברים שפשוט נשארים כפי שהם וכח האמונה לא נוגע ולא מגיע.ומשם חוסר הבהירות והספקנות באים, אני לא מבינה איך בחלק מהדברים זה עובד ובחלק זה ממש לא...

יקרה,
איך ניסים מתקיימים (ואיך לפעמים חלומות מתגשמים)?
הניסים שקורים לך באים מהמקום הלא מודע שבך, מההרגלים הפנימיים שלך בהם את יודעת לסמוך על עצמך. הניסים הם א-ת לגמרי.
למרבה הפרדוקס, אם את רוצה יותר ניסים בחיים שלך את צריכה לוותר על דבר אחד - הספקנות, כי הרגלי הספקנות היא האויב הגדול ביותר של הלא מודע. והנה שוב הגענו לסוגיית האמונה: כי ספקנות ? אמונה. הספקנות היא מתכון ברור למניעת ניסים והאמונה היא הדלק לחולל ניסים.
אני מעודַד מאוד מכך שאת כותבת "אני שם ופה כל הזמן בין האמונה לספק" לכי שלב אחד הלאה והיפרדי מהספק: למשל מהמחשבה שככל שאתה מזדקן הדברים הופכים קשים יותר. רוב הזקנים יגידו לך שדווקא עם השנים יש להם ניסיון רב יותר שמאפשר לדברים להיות קלים יותר.
לגבי הבורות - אכן, לעתים נכון להיות בור - בלהשתחרר מכל מיני מחשבות "חכמות" ש"החיים קשים". לשחרר ולהאמין, וכמו שאמרתי - לעזור ולאפשר לניסים לקרות מתוך אותו המקום שהם קרו.
דבר נוסף שלוקח ממך אנרגיות הוא זה שאת מעליבה את (מבנה) האישיות שלך שהוא כאילו רע ולא יוצלח: ומהי האישיות שלך אם לא הלא מודע שלך שממנו באים הניסים. כמו שכתבתי לעיל כי הספקנות היא האויב הגדול ביותר של הלא מודע - תארי לך שהבוס שלך בעבודה היה "יורד" עליך כמו שאת "יורדת" על האישיות שלך (מה שקראתי לו הלא מודע שלך): האם הייתה לך יכולת לעבוד? להגיע להישגים? להוציא תוצרת איכותית? אם כן, ראי עד כמה האמונה שלך או חסרונה יוצרים לך מציאות שהיא אחרת ממה שהיית רוצה.
לסיום, אני מציע לך: הפסיקי להתאמץ והתחיל לפעול באומץ, לתת "כאפה" לספק, ולגשת לאמונה בעצמך (שכבר קיימת בך) לומר את דבריה.
וכדי להיות פרקטי אני חוזר לנושא העיקרי - הנושא ה-ז-ו-ג-י: אני מציע לך שבמכתב הבא תכתבי את כל התכונות שאת רוצה שיתקיימו ב"זוגי" שלך לעתיד: אישיות, מראה, התנהגות ועוד. משם נמשיך הלאה.
בהצלחות,
איציק.

" כי הרגלי הספקנות היא האויב הגדול ביותר של הלא מודע" הספקנות עזרה לי בהרבה ולכן אני לא מסכימה עם זה, היא עזרה לי להתפקח ולהגיע להישגים משמעותיים ולהגן על עצמי במקומות מסוימים, אבל אני כן מסכימה שהאמונה צריכה לתפוס אולי באמת מקום יותר משמעותי בחיים שלי....
"למשל מהמחשבה שככל שאתה מזדקן הדברים הופכים קשים יותר. רוב הזקנים יגידו לך שדווקא עם השנים יש להם ניסיון רב יותר שמאפשר לדברים להיות קלים יותר. "
אני לא יודעת על איזה זקנים אתה מדבר, בד"כ רוב הזקנים ממש סובלים ומקטרים
אבל אני מבינה גם פה לאן אתה חותר, בסה"כ ככל שעובר הזמן יש דברים שפחות מזיזים לך כי אתה ראית ועברת דברים ..

אני יורדת על האישיות שלי כי זה טבעי אצלי זה המקום שבו גדלתי וניסיתי כל החיים לטפל בזה, אבל הגעתי למסקנה שזה חלק מהאישיות שלי, זה לא משהו שאפשר לשנות בכח,או ברצון....או שזה ישתנה או שלא. אני מקבלת את זה.


"וכדי להיות פרקטי אני חוזר לנושא העיקרי - הנושא ה-ז-ו-ג-י: אני מציע לך שבמכתב הבא תכתבי את כל התכונות שאת רוצה שיתקיימו ב"זוגי" שלך לעתיד: אישיות, מראה, התנהגות ועוד. משם נמשיך הלאה"
מישהו עם הומור, שנון, חכם , קשוב וסבלני, חיובי הרבה יותר ממני, שכיף להיות איתו, קל להיות איתו, מקבל אותי כמו שאני,יציב כלכלית,שאפתן, חזק, יציב נפשית ובריא, מישהו עם לב זהב, אבל לא יותר מידי נחמד לסביבה או לפחות במידה סבירה.טוב יש דברים ...דקויות שחבל בכלל להכנס אליהם.

שלום יקרה,
כל הכבוד! את מאוד קשובה וכיף לעבוד איתך על ההתחדשות שלך.
אכן, יש תפקיד לספקנות: להתגונן ולשרוד בסיטואציות מסוימות, ולאמונה מקום משלה כדי ליצור. וכמובן החוכמה היא לדעת לבחור בזמן הנכון ולאזן ביניהן בתוך החיים.
"לשנות את האישיות שלי זה לא משהו שאפשר..." - זאת עצמה אמונה תוקעת. אבל מעבר לאמונה יש את המציאות ובמציאות את משתנה מבחינה תודעתית ואני מדבר ממש על ההתכתבות שלנו, על התשובות שלך.
הרשימה שלך מקסימה. תגיעי לרשימה של עשרים תכונות.
על הדרך הלאה לא אוכל לספר בפורום הזה כי לשם כך יש צורך בשיחה שתסגיר גם את האינטונציה שלך.
את מוזמנת לפנות דרך הפרטים הרשומים מטה.
בהצלחות,
איציק

אלי יקירי,
אתה צודק לגמרי ואתה נותן את כל התשובות בעצמך. אתמצת בעבורך את העיקר:
אפשר גם וגם,
גם להתפתח מבחינה מקצועית וגם עדיין "להמשיך לחיות"
קרוב לוודאי שהבעיה היא במחשבות, אתה חושב יותר מדי והמחשבות מעסיקות אותך לשווא.
תפסיק לפחד והמחשבות יירגעו,
תפסיק לחשוב יותר מדי והפחד ייעלם.
תפסיק לפחד והמחשבות יירגעו,
תפסיק לחשוב יותר מדי והפחד ייעלם.
וכן הלאה וכן הלאה. התהליך פשוט וקיים בטבע של כל אחד. אתה פשוט צריך לסמוך על עצמך שאתה עושה את הדבר הנכון ואז ללא ספק תצליח.
בהצלחות,
איציק

שלום לך "אני",
אני תמיד בעד התנהגות ישירה ואמתית, אך בכל מקרה מכבדת.
האם ניסית לפנות לאותם אנשים ולהגיד להם, למשל, "אני שמחה שאת משתפת אותי בעניין הזה, אבל את כבר עשית זאת כמה פעמים וזה ממש מקשה עלי..."? בצורה כזאת את מביעה שמחה וכבוד לקשר ובאותה הזדמנות קובעת גבולות ונותנת ביטוי לרגשות שלך.
כנ"ל אם את לא מעוניינת להמשיך בקשר. לעשות זאת בצורה ברורה, אמיתית ומכבדת.
בהצלחה,
גרשון.

יפה מה שאתה כותב ניסתי את זה כמה פעמים ,הבחורות האלו איתי שנים מאוד מוכשרות וחכמות
אבל בתחום מסויים ''האהבה'' אין לא מבינות מספיק
אבל הן חושבות שכול פעם זה סיפור אחר
אבל זה אותה גיברת בשינו עדרת
וקשה לי להסביר להן ,כי הן לא במקום כזה בכדי להבין .הפחד שלהן מכישלון באהבה בזוגיות פשוט ,הרס להן כול חלקה טוב
אדם שחוזר על אותה טעות כמה וכמה פעמים ,לי כבר אין מה לעשות איתו
ומה גם שזה עושה אותי לא אוהבת את המצב שאני בדרך שלי מרגישה כמוהן
בלופ כי עשיתי כול מה שיכולתי עבורין ,ומתריד מאוד,ואני מרגישה פשוט מנוצלת ,שהן שומעות רק את עצמן
לפעמים אני מרגישה שהצורך שלהן לדבר ,פשוט גובל ברחמנות
אבל נמאס לי מהן
פשוט לא בא לי להיות נחמדה עד כדאי כך
אני מדברת על נשים ששנים סביבי
ואין לי בעיה לא לדבר איתן בחיים יותר
אין לי את הצורך הזה
פשוט לא יודעת את מיתנתקים
היו מצבים שצלצלו בדלת ללא רחמים לראות אותי ,ללא תיאום מראש
וממש מצבים לא נעימים
בכול מיני דרכים

שוב שלום לך,

הבנתי. אך גם לך לא יעזור אם רק תמשיכי להתלונן על ההטרדה מצד אותם חברות.

תרשי לצטט אותך מהודעתך האחרונה:
"אבל נמאס לי מהן
פשוט לא בא לי להיות נחמדה עד כדאי כך
אני מדברת על נשים ששנים סביבי
ואין לי בעיה לא לדבר איתן בחיים יותר
אין לי את הצורך הזה
פשוט לא יודעת את מיתנתקים"

אני מפנה למשפט האחרון בתגובתי הקודמת, לאמור, אם את לא מעוניינת בקשר, להבהיר להן את העניין בצורה חד-משמעית ותקיפה אבל תמיד מכבדת!
זכרי: אדיבות וכבוד אינן גורעות מהאומץ.
בהצלחה,
גרשון.

גרשון שלום
למדי הרבה מימיך,ופיתרתי תשובה לנושא שלי
עם הבחורות האילו
ואז הגעתי למסכנה ,[כמו שענית לי ]
שזה אומר אנשים שואלים אומרים דברים והם לא מאה אחוז אמיתיים עם הדבר
אז אני מעמידה אותם במקום ,ולא נותנת להם את התשובות והכילים שהם רוצים
ככה הם לא שואבים מימני את הכוח
וזה פשוט מעולה
והפידחה שלהם ,ואני לא מעליבה ולא פוגעת פשוט דורשת כינות ואמת
ולרוב הבחורות אין את זה
שזה משאיר אותי בשקט ובשלווה
והן לא מסוגלות לחיות באמת
ולא מגיע להן יחס .
איפלו הייתה אחת שלא רצתה לדרוך על האמת ''חיי הסרט'' אז בכדי שתעזוב אותי אמרתי לה רוצה להתערב על אלף ש''ח על זה ,היא לא רצתה
גם סוג של להוריד אותה מימני
בקיצור גרשון יקר עזרת לי מאוד
ידעתי איך להסתכל על התשובה שלך כי יש בי הרבה כנות ,ואני ממש טובה ויותר מידי טובה לסביבה
ומהיום יש שינוי גדול בזכותיך
שאתה זה אני ואני זה אתה
אם כולם ידעו את זה היה טוב בעולם
שבת שלום

שלום
שאלה נוספת אני בדילמה
בדרך כלל אני אוהבת לתת לעזור ללא תמורה אישית מצידי
יש אנשים שמודים על הדבר ,ועושים אם זה הרבה
ויש אנשים שמבקשים ללא נימוס מינמלי [כמו שלום] מבקשים אותי ולא מנומסים כלל
כמובן שאני אשמה בזה שנתתי להם ללא תאי או ללא יסורים, מהר מהר רק שלא יסבלו
שאני מגיעה למצב כזה אני מחליטה ,לנתק קשר ללא הסבר או להסביר שחוסר נימוס שלהם ,לא מצדיק את היחסים שלנו
הדילמה היא מתי כדי לעמיד אדם במקומו?
כי מצד אחד יש לי הרבה סבלנות וסובלנות ,ואני לא מחפשת בהתחלה ''כבוד'' אלא רצון טוב לעזור
ועקב הרצון הטוב שלי לעזור לזולת ,וממש אני לא זקוקה לשלום שלהם או למה נשמע
אני מבטלת את עצמי
אז מה לעשות מה התחלה לידרוש מהם להתנהג בנימוס??
ואפילו שזה נימוס זה רק בכדי לקבל משהו
זה למה זה מיותר לעשות גם מצד אחד
אז שוב מה לעשות ,לעזור רק למי ''שבא לי טוב''??
ואז המצפון שלי לא שקט....
תאזן לי את הבעיה בבקשה

תודה לך

יונית יקרה,

נראה שאת מישהי שבאמת מעניקה או נותנת מכל הלב ועל זה מגיע לך הערכה רבה וכל הכבוד!

"נתינה" היא למעשה פעולה שמתבצעת ללא חשבונות וללא תנאים, ואת אומרת שכך בעצם את נוהגת. אך בכל מקרה חייבים להבהיר שאין "חובה של נתינה", אנו נותנים מרצוננו החופשי ואם משהו מפריע או פוגע בנתינה שלנו, בזכותנו להגיב על כך.

אז תכל'ס: את כותבת "ממש אני לא זקוקה לשלום שלהם או למה נשמע" אבל לי זה לא נשמע כך, כי מצד שני מאד מפריע לך חוסר הנימוס של אותם אנשים שאת עוזרת להם.
אז מה לעשות?

את לא צריכה לבוא אליהם בטענות ולתקוף אותם על התנהגותם, אבל את יכולה בצורה מנומסת ומכבדת להביע מה מפריע לך!
למשל: לא חייבים להגיד "למה אתה לא אומר לי "שלום"???" (במיוחד בטון כועס...)
אפשר להגיד: "אתה יודע? מאד מפריע לי כאשר לא מברכים אותי ל"שלום". אפשר לבקש ממך שנתחיל תמיד את השיחה שלנו בברכת "שלום!"?"

ואם אותו אדם לא מוכן להיענות לבקשתך, זכותך לשקול האם להמשיך או להפסיק את נתינתך.
זה לגמרי לגיטימי.

בקיצור, יונית, את לא צריכה "להעמיד אדם במקומו", אבל את יכולה (וזו זכותך!) להביע בפניו את הרגשתך לגבי העניין. במיוחד אם זה דבר הפוגע או מפריע לך במיוחד. אבל זכרי: תמיד להביע את רגשותיך מהמקום שלך ותמיד בצורה מנומסת ומכבדת.
מקווה שעזרתי לך.

יום טוב!
גרשון

כן כן עזרת לי מאוד מאוד וריגשת אותי מאוד ,בזה שאתה ממש טוב בהכול [בהבנה ,בנסיון ,בידע]
רוצה להודות לך ,שולחת לך הצלחה רבה בהכול מהכול.
בילעדך לא הייתי מצליחה .
צמחתי מהתשובות שלך ממש .
תודה רבה

מכוון ואתה כזה כנה ,אני ממשיכה לכתוב
ישבתי וחשבתי טוב טוב בנושא
ואז.....
הגעתי למסכנה שלפעמים אני ברגישות רבה מהטוב שבעולם
ואז מגיע מישהו לא ''מנומס'' ואני ממש לא רוצה את השלום שלו
וברגע שהסביר לו שאני גם ''אדם'' רגיש ....וצריכים להיות מנומסים
הוא נהפך להיות מנומס [שאז הוא מבזבז לי חצי דקה ''במשחקי נימוס''
ומה גם עוד הוא נתקע ומגמגם בדיבור [בכדי לקבל את מבוקשו]
ואז אני מעבירה לו הרגשת ביטחון שישתחרר, [שואלת אותו בנושא של הבעיה שלו ,והוא משתחרר ומדבר ושואל,ופותרת את הדבר מהר וטוב ]
המצב הזה קורה לי בחיים גם מבלי שאני ''דורשת נימוס ''
כי לפעמים אני לא יכולה לענות להם על הדקה שיש להם כול סוג של בעיה
ואז שאני לא עונה הם נהפכים למאוד מנומסים,כפי שכתבתי
ועכשיו אני מדברת עם עצמי ,אז מה את רוצה ?
איזה ''סוג של רגש'' [שזה כולל נימוס]מימקום שהוא לא אמיתי [ומבזבז לך את הזמן][לא לא ממש לא ]
את רוצה שכולם יאהבו אותך על החוכמה שלך[לא לא זה כמו להתאהב ברופא שלי ..]
הנתינה שלי היא ללא תנאי נכון ,אבל אין דבר כזה ... חקרתי וגילתי שיש שם מעבר
כן אין תנאי בנתינה שלי ,אבל יש עיניין בנתינה שלי ההצלחה שלי בליגרום לאדם לחיות בשלום ובטוב ,עם הבחירות שהוא עשה ,ובמצב שהוא נמצא .
ואני יונית המקסימה ורגישה ,שמבטלת את עצמה ,ולא רוצה לבזבז ולמתוח את הצד השני ,שהוא נמצא בבעיה
בזה אסיים גרשון יקר אתה לא חייב לענות ,ללופ של החיים שלי ,כי זה מעגל אין סופי ..
כנראה שזה שוב מתחיל מהתחלה ,שאני ברגישות רבה מהעולם ...[ועליתי על התשובה]. הלך לי לשבת על אבן לבד ולהנות מהרגע ולהחזיר לעצמי את הכוחות שחילקתי לזולת ...
ואסיים כמו בהתחלה ואוו גרשון...

תודה רבה על המילים החמות שלך, יונית.
אכן את מקסימה ורגישה ואין צורך בחלק השני של המשפט.
אני מאחל לך שתמשיכי להיות מקסימה ורגישה ושתיהני מהרבה נתינה וגם קבלה.
הרבה בריאות, שמחה, אהבה והעיקר שקט נפשי.
בהצלחה,
גרשון

הגעתי לשלמות בזיכותך
ששלמות זה -לחיות טוב עם כל מה שסובב אותי בלא מובן המילה .
מבלי שזה יפגע בי .
לעבור את זה בחוויה טובה ונעמה
כי לימדת אותי איך לדרוש את הכנות מהצד השני וזה הבסיס
מבלי לפגוע באיש .
שתהיה לך שבת שלום
אתה ממממשהו... טובבב...

שלום לאלמוני,
אתה מתאר את עצמך כ"בחור כיפי ובעל חוש הומור ומסתדר טוב עם אנשים". והבעיה, לדבריך" היא ש"אין לך חברים".
משהו לא מסתדר לי: בעברית ח-ב-ר הוא מי ש-מ-ת-ח-ב-ר לאחר. אם אתה מסתדר טוב עם אנשים ויש לך חוש הומור זאת אומרת לכל הדעות שאתה איש מקובל ומתחבר, הלא כן? אז איפה חסר החיבור? איפה חסר החבר? האם מי שאתך בעבודה הוא לא חבר...? "מה זה 'חבר' בעיניך?"

העצות שלי אליך:
דייק בפני עצמך "מהו חבר?", ויותר מכך: "מה הכי בא לך ל-ע-ש-ו-ת עם חבר?"
בחר מהרשימה פעולה, או סצנה אחת ש"עושים עם חבר". משהו שיכול להיות הכיפי הפשוט ביותר עבורך לעשות עם מישהו אחר.
תפוס אחד מחבריך לעבודה והזמן אותו למשהו שעושים עם חבר.

אשמח להתעדכן,

בהצלחות,

איציק

סליחה שאני עונה במקום אדם מוסמך ,
אבל מקווה שלא פגעתי באף אחד
אה ואת החברה אפשר למצוא באטר הכרויות יש הרבה.או בסופר,או בחנות בגדים ,בקניון העיקר שתצא מהבית \לבוש מריח ... בהצלחה
ושתיתחתן עוד השנה .

שלום מאור,
הקושי שלך מובן אבל הביוגרפיה שלך לוטה בערפל: לא ברור באילו עבודות עבדת ומה קיבלת בטיפול הפסיכולוגי.
בעיקרון היסודות של ההצלחה בלמצוא עבודה מתחילים קודם כל בלהבין מהם הדברים שאת מרגישה אהבה אליהם ואשר היית רוצה שימלאו לך את החיים וכן מה הניסיון ומהם היכולות שלך בחיים.
מהדברים האלה נגזרת ההתאמה. האם עברת כבר את השלב הזה?
מסרי לי את האינפורמציה ומשם נוכל להתקדם.
בהצלחות,
איציק

ניגנתי בעברי מוסיקה קלאסית והחלטתי לא להמשיך לאקדמיה ומאז העבודות שלי התמקדו סביב עולם התוכן והכתיבה. אני מתחברת לתחום אבל זה לא מרגיש לי מדוייק, והיום אני מתחרטת על שלא המשכתי ללמוד נגינה. אני בת 35 ומנגנת רק אחת לכמה שבועות וכבר איני בכושר שיכול לאפשר לי לןהתעסק בזה מקצועית, כמובן. איני יודעת איך להמשיך מפה....

תודה

שלום מאור,
עכשיו, כאשר אני יודע אודותייך קצת יותר אני תולה את הקושי שלך בשני דברים שהם אחד: ראשית אני מתרשם שאת עייפה מלפעול למצוא עיסוק נכון, ושנית את מתקשה להאמין ב-י-ש. שני הדברים הללו ישתנו באמצעות שינוי נקודת מבט ושינוי נקודת מבט יביא עימו אמונה והמאמין הופך עירני ודרוך למצוא ולגלות את הפתרון שמסתתר במקום כלשהו. איך משנים נקודת מבט?בואי ניקח לדוגמה את האמירה שלך "אני בת 35 ומנגנת רק אחת לכמה שבועות ו-כ-ב-ר א-י-נ-י ב-כ-ו-ש-ר ש-י-כ-ו-ל ל-א-פ-ש-ר ל-י ל-ה-ת-ע-ס-ק ב-ז-ה מ-ק-צ-ו-ע-י-ת", האמירה הזאת היא אמירה מחלישה שלא מאפשרת לך להתפתח בדבר שאת הכי מקצועית בו. האפשרות היא להביט בזה מנקדת מבט חדשה שתאפשר לך לקבל כוחות עשייה. האמירה החדשה היא: "נגינה היא תחום שאני אוהבת ויש לו בו ניסיון" ומן הראוי לנסות. ובאמת מניסיוני שלי כמרצה לאומנויות וכאב לשלושה מוזיקאים - ברור לי שכישרון אינו הולך לאיבוד וקשב פנימי יכול לקרוא ליכולות שלנו לצוף שוב בתוך זמן קצר.
זאת הייתה רק דוגמה אחת לשינוי נקודת השקפה. מי שחושב כך יכול להתעורר לעשייה בכוחות מחודשים.
אבל, תוכלי לומר לי שאין לך עניין במוזיקה ואז השאלה היא במה יש לך עניין. ובהקשר הזה אני חוזר להצעה שלי מהפעם הקודמת: בעיקרון, ה(י)סודות של ההצלחה בלמצוא עבודה מתחילים קודם כל בלהבין מהם הדברים שאת מרגישה אהבה אליהם ואשר היית רוצה שימלאו לך את החיים וכן מה הניסיון ומהם היכולות שלך בחיים. עשי שתי רשימות ואז נוכל להמשיך. מהדברים האלה נגזרת ההתאמה.
ונסיים לעת עתה בנקודת השקפה חיובית: כישרון בדבר אחד אפשר להשאיל לדברים אחרים ואם הצלחת בדבר אחד מן הסתם תצליחי בכל דבר אחר. כל הקטע הוא בבחירה הנכונה ובאמונה שדברים קורים כל הזמן.
אשמח להתעדכן.
בהצלחות,
איציק

שלום לך "מישהו" (ובוא נוותר על ה"מדוכא" ולו לרגע),
ראשית חשוב לי שתבין שאני מזדהה לחלוטין עם ההרגשה של הדיכאון ותחושת הבדידות שאתה חווה, ואני אומר זאת כדי שתבין שכל פתרון שאציע אינו מזלזל בתחושות הללו אלא מנסה לתת להם חלופה (של רגשות חיוביים).
שנית, אני רוצה לברך אותך על המיומנויות בחברות שיש לך ב-צ-ב-א. אני פותח בכך כדי להדגיש בפניך שה"בעיה" אותה אתה מתאר כ"אין לי חברים" אינה "אמיתית בהכרח אלא תלויה במקום בו אתה נמצא ובתחומי העניין אותם אתה מגלה. היסוד לכל הרגשה היא קודם כל ב-ה-ש-ק-פ-ה: חלק מההשקפה שלך כי "אין לך חברים" היא שמכניסה אותך למין מעגל של חוסר ביטחון (הלך הרוח שאומר ש"אולי משהו בי לא בסדר") וחוסר הביטחון הזה לא מאפשר להגיע לחברים. כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה עליך להשתמש ב"יש",והיש הוא החיובי. על כן אני קורא לך לעצור רגע ולהשקיף על הדברים אחרת: להבין שיש לך מיומנויות שיכולות לשרת אצלך מציאת חברים, ומציאת חברה.
וכמובן שכדאי להתחיל ללכת עם ההשקפה הזאת של "יש לי מיומנויות" ולהתחיל ליצור קשרים במקומות אפשריים. עשה לך רשימה של חברים מהעבר (בית ספר, שכונה וכדומה) ותתחיל ב-י-ו-ז-מ-ה של הצעה להיפגש.
יש עוד כלים לחיזוק בהמשך. אבל בוא נתחיל עם זה. אשמח להתעדכן.
בהצלחות,
איציק

קודם כל תודה רבה על התגובה
שנית כפי שאפשר לשים לב כבר קיבלתי המלצה אחת שלך.
עם אנשים בצבא אני מנסה כל הזמן ליצור קשר,ולהציע
להיפגש ולעשות דברים,ועם ה"חברים" מהשכונה ומבית ספר,החלטתי להתנתק.
(לא מזמן עברתי דירה,ועוד לא הצלחתי להכיר את האנשים שבשכונה החדשה)
לנוכח הבעיות ברור לי שאני חייב טיפול אחרי הצבא.
האם יש לך הצעות על טיפול או על מישהו מסויים(אולי אתה)?
תודה רבה
חג שמח

שלום "מישהו" צומח,
ראשית, אתה מגלה סימן של אחריות כאשר אתה נושם עמוק ומוכן ורוצה לקחת על עצמך שחרור מהרגלים ישנים (באמצעות אימון או טיפול) לקראת השחרור מהצבא. זאת ברכה גדולה שאתה ניגש לנושא הצמיחה באופן טבעי.
שנית, לא ברור לי למה ניתקת קשרים באופן גורף עם אלה מהשכונה ומבית הספר? כאשר אתה מכניס את החברים שלך למירכאות - אתה מסמן לקוראים של השורות הללו שה"חברים" לא באמת חברים. האם זה באמת ככה, האם אין אף אחד מהם שיכול להיות לך לחבר? ומהו חבר אמיתי?
אני מציע לך לא לקרוא לקשיים בעיות אלא אולי "קושיות", שאלות. כך אתה יוצר כבר מההתחלה יחס נכון לעצמך, לא כאדם בעייתי אלא כאשם שואל שרוצה ללמוד (בפועל כזה אתה). שאלות כמו "מהו חבר?" שואל המאמן שלך בתמימות. ההתעסקות בשאלת "מיהו חבר?" היא דוגמה אחת של מילה אחת ("חברים") שפותחת המון שאלות שיכולות לפתוח דיון בינך לבינך (באמצעות המאמן שעומד מולך), להסביר ולפתח ולהכין אותך לחיים שאחרי הצבא.
בקשר לאימון פרטני - אתה יכול להתקשר אלי אחרי החג (יום שלישי), לפי הפרטים הרשומים מטה, ננסה לבדוק יחד מה אופי האימון המתאים לך ובאיזה מקום ואוכל להמליץ על כיוון.
בהצלחות,
חג שמח,
איציק

יקרה,
מתוך הנחה שהגוף והנפש קשורים זה לזה אני עונה לך. כל שאני יכול לכתוב כאן זה אודות מה שאני יודע מניסיוני כמאמן שיכול לפעול נגד חרדות.
ראשית, צריך להבין כי ההבדל בין חרדות לבין פחד הוא בכך שפחד הוא בדרך כלל מדבר ידוע ואילו חרדות הן מדברים שאינם ידועים. מכיוון שכך אז נכון קודם כל להעלות את הדברים לרמת המודעות וכך ניתן לבדוק האם יש בכלל ממה לפחד.
דברים נוספים שיכולים לעזור לך הם זיהוי ושימוש במוקדי הכוח הקיימים בך. אמנה כמה מהם:
א. גישה לחיים - הבחנה בדברים הטובים שקורים לך או שקיימים בעולמך, הקטנת החששות מדברים. אני לא מדבר רק על גישה חיובית אלא בעיקר על לקחת דברים בפרופורציות.
ב. סימון כיוון כללי וסימון מטרות בחיים - מה אני מתכוונת לעשות בחיים. הכוונה היא לדברים הרגילים שאת עושה ממילא היום - ילדים, עבודה, משפחה מורחבת זוגיות.
ג. עירנות לדברים בעלי הערך שחשוב לך להמשיך לעשות בחיים. דברים מרגשים שמפעילים אותך.
(*וצריך שתהיה הלימה בין ב' ו-ג' - ז"א שתהיי שלמה עם המטרות שלך ושמה שאת עושה יהיה בעל ערך)
ד. סקרנות למה שקורה מחוצה לך, לידע שיכול לעזור לך בדברים אבל גם לדברים שמתחוללים אצל אחרים - אצל אנשים שאת מכירה או בחדשות הכלליות.
ה. שיפור הדיאלוג הפנימי שלי. לא לכעוס על עצמי אלא להתייחס אל עצמי בכבוד. מניסיוני זה מביא המון כוחות
ו. לקום ולעשות את הדברים החשובים בחיים להיות פעילה.

אני יודע שאלה נשמעות עצות רבות. העיסוק בדברים אינו מטלה אילא חוויה. בחרי בעצה האחרונה של פעילות ובזמן הפעילות היי בקשר טוב עם עצמך. לאט לאט תראי איך שהחיים נעשים נוחים יותר. אחר-כך תוכלי להוסיף.

את מוזמנת ליצור עימי קשר כדי לעדכן או לקבל הבהרות.

בהצלחות,

שלך,

איציק

שלום עדי,
צר לי אך אין לי נסיון בתחום.
למרות זאת, אני יודע שהתחום קיים. מציע לך לחפש בגוגל מאמנים בתחום ולנסות לברר אצלם.
בהצלחה,
גרשון.

שלום לון,
זה הרבה יותר פשוט.
כאשר את מדברת על פחד מלעשות צעד את משקיפה על השינוי באופן דרמטי.
תֶפָשְׁטִי: דבר חדש נכנס אל התודעה שלך וצועק שינוי - כל מה שצריך זה ללכת בצעדים קטנים. להכניס את החדש לחיים במנות קטנות. לעבודה בתחום הנדל"ן אפשר להתמסר בהתחלה במנות קטנות של שעה או שעתיים פעם או פעמיים בשבוע, לנשום את זה ולאט להוסיף לפי הצורך. בדרך כלל בתוך זמן קצר יחסית השינוי מגיע מעצמו.
זהו. לאט, בפרוסות קטנות.
בהצלחות.

שלום לך,
אני אינני מכיר מאמנים/ות שמתמחים באימון אישי לנשים בהריון.
נראה לי שאם את חוששת למצבך הנפשי בעקבות ההריון/לידה, זה נושא להתייעצות עם הרופא המטפל בהריון שלך מכיוון שהריון כרוך בהרבה שינויים פיזיולוגיים שיכולים להשפיע על מצבך הנפשי וראוי שרופא מומחה יבדוק את העניין.
בנוסף, ורק בנוסף, הייתי פונה למאמן/ת במידה ואת חושבת שישנם נושאים מעבר להריון שאת רוצה לשדרג בחייך.
בהצלחה רבה!!!
גרשון.

שלום,
תודה שפנית אלינו.
אם הכוונה הינה -כפי שאת כותבת- רק "לעבור תהליך של מציאת התחום בו אני אמורה לעסוק" ותו לא, אני מציע לך לכתוב בחיפוש גוגל "הכוונה מקצועית" ותקבלי שם מבחר מכונים ומוסדות שעוסקים בנושא על ידי אבחון וכו'.
בהצלחה,
גרשון.