פורום אימון אישי, קואצ'ינג - יש לך שאלה?

שלום דניאלה,
מתוך דברייך ברור שאת לא נמצאת במקום בו היית רוצה וזה אכן מתכון לאיבוד אנרגיות.
מבחינה פרקטית, כדי לא להיות במקום הזה עלייך לעשות אחד מן השניים: לעזוב או לשנות. מכיוון שאת אומרת מיד בתחילת המכתב שלך כי "ההנחה היא שאי אפשר לשנות" - את מוותרת מראש על האפשרות הזאת. כאשר את אומרת שאי אפשר לשנות את גם מדברת על עצמך שלא יכולה לשנות או להשתנות. משום כך לא ברור מה את רוצה מאיתנו חוץ מאשר לשחרר קיטור. אז לשחרר קיטור זה לגיטימי אבל מתאים יותר לטיפול פסיכולוגי. כאן אננסה בכל-זאת לתת לך עצה ראשונה בהחלט על מה אפשר ואיך א-פ-ש-ר ל-פ-ע-ו-ל.
אימון אומר שאפשר לשנות ולהשתנות.
לכן דבר ראשון את צריכה לקחת על עצמך את התפיסה הזאת. בלעדיה לא תוכלי להמשיך הלאה ותמיד תיתקלי באי-אפשר.
דבר שני את צריכה להבין שיש בידייך את הבחירה ללכת או להישאר במקום העבודה. כדי ללכת - נכון לבדוק קודם כל האם המקום (בלי הבוס) מתאים לך, זאת עושים על ידי הצפת מודעות של "מה היכולות שלי וממה אני מתלהבת". כאשר שני אלה מגלים לך שאת מתאימה - אז את יכולה להתחיל לשנות: ללכת בביטחון ולגלות נקודות סימפאטיות אצל הבוס ודרכים פתוחות אל ליבו. אם לא תגלי אז בטח תוכלי למצוא אנשים בארגון בו אתם עובדים יחד (את והבוס שלך) ועם האנשים הללו את יכולה לקדם אווירה טובה יותר.
אם למרות שניסית בכנות עדיין לא תמצאי כוחות באחרים או בעצמך - חבל על הזמן שלך וכדאי לך לחפש מקום אחר.
את כל התהליך עליו דיברתי איתך - את יכולה לעשות בעצמך וגם בליווי של מאמן אישי. כדאי להשקיע את תשומת הלב וכמובן שעזרה באימון תמיד מקדמת ומשתלמת.
בהצלחה,
שלך,
איציק

שכתבתי לא ניתן לשנות הכוונה את האחר ! זה כלל ידוע בפסיכולוגיה לא?
הפרשנות הקיצונית שלך לגבי זה שאני לא יכולה או רוצה להשתנות היא מוזרה מעט.
אחרת מדוע פנית לכאן?
בעיקר שלא חייביםלבחון דבר רק על ידי שינוי, לפעמים תובנה משנה זוית הסתכלות לא?

דניאלה יקרה,
צר לי אם ראית בפרשנות שלי התייחסות קיצונית, לא זאת הייתה כוונתי.
איני יודע אם אפשר (או ראוי) לשנות את האחר אבל לפי תפיסתי - אפשר לשנות את הסיטואציה ולביים אותה כרצונך. יש לכך דרכים לא מועטות עליהן אפשר להרחיב בהזדמנויות אחרות.
נכונים דברייך: תובנה יכולה לשנות זווית ראייה אבל העיקר הוא שינוי של המצב הרגשי ובעקבותיו שינוי של ההתנהגות וההתנהלות. בעקבות אלה ניתן בהחלט לבצע שינוי גם בסביבה. המביים את המציאות בדרך של כבוד לרצונותיו של האחר מביא לשינוי באווירה לרווחת כל השותפים לסצנה.
בהצלחה,
איציק

היי .
אני לא יודעת עם תהיי זקוקה להצעתי .
אבל בגלל שהיה לי מקרה דומה לשלך . אז אני אולי יוכל לתת לך הצעה .
היה לי את המקרה דומה בצבא , שאני שירתתי תחת פיקוד ישיר של מפקש אחד , ואנחנו היינו 10 חיילים . בהצחלה היינו נורא מתוסכלים ממנו , הוא היה משאיר אותנו לריתוקים על כלום , היה לפעמים מחזיר אותנו מהנסיעה בדרך הבייתה עם ראה שמשרדו לא נקי , היו הרבה . גם אנחנו ראינו שיש בו הרבה תסכול , והוא נפרש מאישתו לכם היה מענה אותו (אבל זו הייתה המסקנה שלנו).אני עוד לא ראיתי ארגון גדול (וכפי שהבנתי שאת עובדת בארגון גדול )שהעובדים מרוצים מהבוס שלהם , גם באירגונים קטנים יש את התופעה , שהרבה מתלוננים על הבוס . חושבים שהוא עושה בכוונה , הוא נהנה מלענות , נותן פקודות לא כראוי , או מוציא על העובדים את התסכול האישי שלו . הכוונה שלי היא שאין בוס שלא ייקבל תלונות מעובדיו .
אולי מצבך באמת שונה , ואולי הבוס שלך באמת עדיין לא כשיר לנהל ,ומפעיל עליכם לחץ (בעקבות בעיות אישיות שלו ).
אבל הכל ביידים שלך כי את מעוניינת להמשיך לעבוד בעבודתך ,ולא מתכוונת להתפטר , אחרת לא היית פונה לפורום .
נחזור לסיפור שלי , במקרה ראיתי תכנית ששם מסבירים איך אפשר להתמודד עם מצבים כאלה , זה בעצם לשנות את מנגנון החשיבה שלך , .
לדוגמא :עם המנהל כל הזמן בודק את עבודתך - במקום לחשוב שהוא לא סומך אלייך אז להגיד עבודתי חשובה לו לכן הוא בודק אותי , וכך הלאה .
להפוך את הגישה שלך משלילית לחיובית , לא לקחת בשליליות את השיחות שהוא עושה לכם למשל , גם עם בעייניך זזה שיחות מיותרות לגמרי , לחשוב בצורה שזה חשוב לו להעביר לכם את מה שיש לו להגיד על מנת שהארגון יפעל בצורה יעילה יותר .וזה עובד , זה עבד לי באופן אישי .
אני התחלתי לאט לאט לשנות את היחס שלי למפקד שלי , ועם הוא היה אומר לי לעשות משהו אז הפסקתי לקחת את זה למרמור אישי (הרי אני סובלת את זה באופן ישיר)
וכך גם הבהרתי לחיילים ששירתו איתי ,מכיוון שהתפיסה שלנו השתנה , העבודה התחילה לתקתק , וכב לא היה קשה לנו לנקות את המשרד לפני שנסענו הבייתה , ותתפלאי גם לא היה כלפיינו טענות .עכשיו המפקד הזה עדייין בקשר איתנו מאוד טוב , וממש כמו חבר ,ועברו כבר 3 שנים מאז השחרור .
את צודקת את המנהל שלך את לא תוכלי לשנות ,אבל להתשנות בעצמך את כן תוכלי (יותר נכון להתפשר על דברים מסויימים).תחשבי שעם בן זוגך או עם משפחתך את מתפרשת יום יום על דברים מסויימים , כדאי לתת לעצמך רגע של אושר וגם לסובבים לך .עם תוכלי לקחת את זה למקום הנכון ואת רואה שינוי בצורת החשביה אז אני מאמינה שזה יצליח לך , גם עם הבוס שלך לא בסדר .
ועם לא ?!! אז אין סיבה שתישארי במקום העבודה , שבו את ממורמת והולכת עם הרגשות האלה הביתה ,ובטוח מוציא את התסכול על בני משפחתך , העם זה שווה ?!
תתני לזה ניסיון , ממורמר קל להיות , אבל לראות משהו טוב ולשנות זה קשה .

שלום דניאלה,
צר לי על מה שאת מספרת בהודעתך בכל הנוגע להתנהלות של הבוס שלך והאווירה שנוצרת במקום העבודה בעקבות זה.
אני בהחלט מסכים איתך שאין אנו יכולים לשנות אנשים אחרים, אלא דרך שינוי עצמי שלנו ודרכו נוכל אולי להשפיע על השני.
אני לא הולך כאן להתפרס על הרצאה שלמה בנושא שאת מעלה, אך אני רוצה להתייחס רק למשפט אחד שלך: "הדבר המרכזי היא שנוצרת תחושה איומה של תסכול בגלל ההתנהלות שלו שלמעשה היא בעיני חולה ביותר!".
אז כך: אם את רוצה להשאר במקום העבודה הנוכחי ואם את חושבת שהבוס שלך חולה (ואם יש לך שותפים לדעה זו בקרב חברייך לעבודה), אני מציע לך להפעיל כאן את "נשק יום הדין": חמלה.
עד עכשיו אתם נורא סבלתם ממנו, הוא הרגיז אתכם, שיגע אתכם, גרם לכם לדכאון, איבוד אנרגיה וכו' וכו'. כל זה, כי אתם מאפשרים ל"מחלה" שלו לגעת בכם א-י-ש-י-ת. כל דבר שהוא עושה אתם לוקחים זאת אישית. עד כאן. אם הבן אדם "חולה" תפסיקו להפגע אישית מהדברים שהוא עושה. התחילו להתייחס אליו בסבלנות, בהבנה, בחמלה ואולי זה יביא לשינוי המיוחל.
אני מניח שלא יהיה קל ואני גם מניח שהשינוי לא יהיה מיידי. יהיה קצת קשה וזה ייקח זמן, אבל אני מאמין שבעקבות השינוי ש-ל-כ-ם יבוא בעקבותיו שינוי אצלו. בכל מקרה האווירה במשרד אני מאמין שתשתנה.
עוד דבר: מהלך כזה דורש התמדה והתמסרות. אם אתם הולכים על זה, לא להשבר אחרי כמה ימים! זאת השקעה לטווח ארוך.
בהצלחה,
גרשון.

אתה יודע מה ?!! אתה צודק< ?!!! נראה לי כבר מספיק בילבלתי לעצמי את השכל עם כל העניין . והפעם אני באמת הולכת לעשות לשם שינוי משהו שאני אוהבת .
ולא יקשיב לאף אחד אלא רק לעצמי .
אני יקח את הסיכון .כמו שאומרים מתרגום מרוסית מי שלא מסתכן לא שותה שמפניה !

תודה רבה
תבורך

יש משהו בדברייך ובצדק .
אכן אני חשבתי על כל מה שאת אמרת , שכביכול צעירה בת 24 ועדיין לא יודעת מה היא רוצה בחיים שלה , חוותה המון ירידות מאשר עליות .אני יהיה הכי לא כנה בעולם עם אני יענה לך שהסיבה שכביכול בחרתי אימון אישי היא כי לא דרוש לזה תואר או לימודים אינם ארוכים . אבל אני יגיד לך דבר אחש שאני מאוד מאמינה בו , שלא בהכרח אדם עם תואר למשהו ספציפי ועם לימודים ממושכים הוא יהיה מאמן טוב ונאמן למטופליו .
אני יסביר לך מה אני חושבת ככה - הסיבה היא שדווקא האנשים שהם כל כך מתוסבכים בחיים שלהם ,וחוו את זה על גופם באמת יכולים לעזור לאנשים אחרים להתמודד עם הבעיות שלהם . סך הכל לדעתי אימון אישי זה משהו שדורש ניסיון חיים ויכולת להתאמן גם על עצמך כמובן . אני לא רוצה לזלזל כמובן אבל המון רופאים , פסיכולוגיים , או אנשים מקצוע אחרים שלמדו לתואר ראשון או שני , לא צריכים להיות במקום העבודה שלהם ,למרות הלימודים הקשים שהם עברו . אני מקווה שהבנת בזה את כוונתי .
ואני לא אמרתי שאני בהכחר לאחר לימוד אימון אישי ייקח את זה כמקצוע ,אני הולכת ללמוד את זה בתקווה שזה ידחוף אותי לשקום ולשנות ועם השינוי שלי להראות לאנשים אחרים כמוני שזה אפשרי .
ודבר אחד אני מאמינה בו שכביכול לעסוק במקצוע כזה זה צריך להיות טמון באנשים ף הרצון לעזור גם לאחרים .והמטרה שלי היא לא להרוויח מזה כסף זה כרגע .
עם יש לך דעות נוספות , או את לא מסכימה איתי אני ישמח לשמוע .

רינת יקרה,
שאלה טובה. התשובה היא כן. לכי ולמדי להיות מאמנת ויפה שעה אחת קודם. אבל ראשית חשוב שתעברי בעצמך אימון. אמנם בכל הקורסים שאני מכיר האימון האישי הוא חלק מקורס המאמנים אבל אם עדיין לא עברת אימון אני מציע לך לטעום כמה מפגשים לפני שאת פונה לעבור קורס מאמנים. ההשקעה משתלמת ביותר.
עכשיו אנסה להסביר לך למה התשובה שלי הייתה מהירה ונחרצת: כי אימון זה הרבה יותר מאשר רק לקבל אנשים ולעבוד איתם על התפתחות. להיות מאמנת זה לסגל ראיית עולם והרגלים חדשים אל מול הזולת. ללמוד לקחת אחריות ולהביט קודם כל על עצמך בעיניים של אדם שיכול לעשות שינויים בחיים וכמובן שמתוך ראיית העולם הזאת הכל נפתח: את מפתחת סמכות ואת מגיעה להישגים. את לומדת לעשות שינוי ומתוך האמונה ששינוי זה דבר אפשרי - את מקבלת מהזולת תגובות חדשות ונוחות וגם מאפשרת לזולת להשתנות לטובה ולהגיע להישגים ולאיכות חיים.
אז גם אם בסוף לא תמצאי "עבודה" בתחום האימון - עדיין הירווחת המון: למצוא עצמך סמכותית ובעלת הישגים מול בן-הזוג שלך, מול ההורים, מול חברים או ילדים וכמובן לסגל לעצמך התנהגות של מנהיגה מול העובדים שלך (או שיהיו לך) וגם... מול הבוסים בעבודה. והכ יחשוב - כמובן לדעת מה מתאים לך. היום מקובל להעביר קורסי מאמים לכל בעל עמדה וסמכות: ממנהלי בתי ספר ומפעלים ועד למנהלי עבודה ומנהלים זוטרים וזאת השקעה טובה.
יש לא מעט בתי ספר ראויים למאמנים אך אני מנוע מלהמליץ לך על בית ספר כשלהו מעל דפי האתר הזה.
בהצלחה,
איציק

תודה רבה לך על תשובתך .
היה מאוד חשוב לי לשמוע הצעה של אדם עם ניסיון .
סביר להניח שאני באמת ילך על הקוס הזה (כפי שאמרת ללא קשר למקצוע)
אלא אפילו על מנת לעבוד על עצמי , ולפתח לעצמי השפקת עולם אחרת .
המון תודות

אתה מדבר על סמכותיות ועל מנהיגות מול עובדים שכפופים לך, ואני שואלת - מדוע אתה חושב שהתפיסה ההירכית הזו של מנהיג מול מונהג ושל בעל סמכות מול מישהו שנשמע לסמכותו הופכת את האינטרקציה שלך עם אנשים לטובה יותר?

האם החלוקה ההיררכית הזו הופכת את העולם למקום טוב יותר?

האם הניסיון שלך להנהיג ולהיות סמכותי לא מעורר אנטגוניזם בקרב מי שלא רוצה שינהיגו אותו ובקרב מי שרוצה שתתייחס אליו כאל שווה?

שירה יקרה,
להיות מנהל זאת אחריות שלא כל אחד יכול לקחת על עצמו ולא כל אחד רוצה. ראי את האנשים שהקימו מפעל מהגדולים בעולם ולוקחים מישהו אחר לנהל אותו. אבל מי שמנהל הוא חיוני. זה לא שמישהו טוב מהאחר אלא שיש מי שיכול לרכז מידע ואחר לרכז משאבי אנוש ואחר מתווה דרך ומעל אלה יש את זה שמרכז את העסק - והוא המנכ"ל.
בבקשה אל תבלבלי בין סמכות ומנהיגות לבין עריצות ושלטון מתוך מנועי הפחדה: יש מקומות שסובלים מ"ניהול" שרירותי והמנהלים שנוהגים בשרירות לב הם בדרך כלל לא מתאימים לנהל ולכן הם מתנהגים מול העובדים שלהם ללא קשב וללא סמכות.
על העובד לנסות לשנות את מקומו ואת יחסיו עם המנהל ועד כמה שזה נשמע מוזר - העובד יכול להוציא מהמנהל שלו את ההתייחסות הנכונה בדרך ליחסים טובים ובכך גם להועיל לארגון בו הם עובדים. לא שזה התפקיד של עובד אבל כן, את יכולה ליצור את המציאות שלך גם מול הבוס שלך.
אני מקווה שעניתי לך על השאלה.
בהצלחה,
איציק

שלום רינת,
תודה שפנית אלינו.

בהמשך למה שכתב הקולגה שלי, כמה הבהרות פרקטיות לשאלותיך:
א) אימון זה מקצוע נהדר ומלא אתגרים וסיפוקים, אך יש להבהיר שהיום השוק מוצף במאמנים ולא כולם מצליחים למצוא במקצוע פרנסה בכבוד. יש כאלה שבהחלט כן מצליחים אך יש גם לא מעטים שמתקשים לשרוד כלכלית.
ב) 99% מהמאמנים עצמאיים. האפשרויות לעבוד כמאמן שכיר מוגבלות ביותר.
ג) אם את הולכת ללמוד אימון, כדאי לעשות זאת בהשקעה רצינית. לטעמי אין לבחור בבי"ס לאימון שתוכנית הלימודים נופלת מלפחות 250 שעות לימוד.
ד) כל תכנית לימוד רצינית תכלול בתוכה גם תהליך אימוני של הלומד, בד"כ ע"י בוגרים מובחרים של ביה"ס.
ה) מומלץ ביותר לעבור דרך כמה בתי-ספר ולהתרשם אישית לפני כל החלטה.

בהצלחה רבה!
גרשון.

תודה לך על תשובה עניינית .
אני אכן בדילמה על כך , מה לעשות . פשוט זה נראה לי מצד אחד הכי מתאים לי לאופי .
והכי חשוב משהו שאני בטוחה שאני מאוד ייהנה בו כעיסוק .
אבל יש לי קצת ספקות לגבי הקורס הזה .
אני יסביר לך עם תוכל לעזור לי אני ישמח .
אני בת 24 עוד חודש , עד עכשיו לא באמת התעניינתי במשהו , והייתי מאוד מתוסכלת מזה שאני לא יכולה למצוא את עצמי .
השלמתי בגרויות ועזבתי את הלימודים באמצע , אני חייבת לציין שאני לא כל כך אוהבת ללמוד .
בגלל זה גם לא הלכתי ללמוד לתואר , כי תמיד יש לי את הפחד הזה של ללא הצלחה .
אז כביכול כמישהיו רוצה להיות מאמנת אישית , אני מעריכה מכיוון שזה מקצוע שהוא יותר אצמעי אז חשוב להאמין קודם בעצמך .
מה שאני כן מאמינה שמילדות כולם דוחפים אותי למקצוע שבו דרוש לעבוד עם אנשים , או עובדת סוציאלית או פסיכולוגית .שזה דבר היחידי שבאמת מעניין אותי .
אני באמת בשבל שאני כבר רוצה להחליט מה אני באמת רוצה וללכת עם זה .
לכן אני הגעתי מלחכתיחלה למסקנה ללמוד את זה , כי בחודש האחרון אני נמצאת המון בפרומים שונים , מייעצת לאנשים ומאוד נהנית מזה.אבל עדיין כפי שאמרת ש 99% אחוז אם אצמעים .אז פה באמת יש פחד לכשלון , כי אני רוצה את זה כמקצוע
וכפי שאתה יודע הקורס לא זול (הכוונה היא שהייתי עושה את זה בישביל עצמי, אבל לצערי המצב הכלכלי לא נותן )
אז אני בתסביכים אם ללמוד הנהלת חשבונאות (משהו שאני לא כל כך אוהבת )אבל מכיוון שזה הולך בשוק היום , ותמיד אני יוכל למצוא עיסוק בזה , וזה שנה של לימודים שאני ישרוד .
ופתאום בא לי לראש הקאוצ'ינג . אני מתכננת להוציא כסף ממענק לכן כרגע יכולה להרשות לעצמי קורס אחד .
מה אתה ממליץ לי ?!
אני יודעת שזה לא קשור לפורום , אבל אני בתסכול של למצוא את עצמי ולהתחיל ממשהו וסוף סוף באמת להצליח . וצריכה דעה של איש מקצוע .

תודה רבהה

רינת יקרה,
אני אבגוד במקצוע וביושרה שלי אם אני אגיד לך מה לעשות על סמך ההתכתבות הקצרה הזאת ביננו. זה יהיה פשוט בלתי אחראי.
אני רק יכול להציע לך כמה אופציות:
א) ללכת ולעבור אבחון מקצועי, בו תוכלי לקבל מושג (אולי אפילו חיזוק) מה התחום המקצועי המתאים לך באופן כללי. זה לא תמיד מדויק, אבל לעתים עוזר.
ב) לעבור אימון אישי בנסיון למצוא לעצמך תשובה יותר מבוססת לשאלותיך. או
ג) לשאול את הבטן שלך כי שם התשובה האמיתית. ללכת לכיוון שהבטן שלך אומרת לך: שאת זה את אוהבת ומזה תהני ויהיה לך סיפוק. לעבוד בדבר שאת לא אוהבת זה עונש לא רצוי, לעומת זה להצליח להתפרנס מהתחביב שלך זו מתנה.
דרך אגב, מי שלא לוקח סיכון, גם לא מקבל סיכוי.
בהצלחה, יקירתי!
גרשון.

עם כל הכבוד לתשובות הטובות שקיבלת כאן, אני תוהה איך צעירה בת 24, שמודה ש"עד עכשיו לא באמת התעניינתי במשהו" עזבה את הלימודים באמצע ולא אוהבת ללמוד - תאמן אנשים אחרים.

אני שואלת בכנות, האם את לא חושבת שמשהו כאן מוזר?

כדי להיות פסיכולוג ועובדת סוציאלי דורש תואר, אבל ללמוד אימון/קואצ'ינג כל אחד יכול. זו הסיבה שאת בכלל חושבת על זה, נכון?


ועוד שאלה - כמי שעד עכשיו לא באמת התעניינה במשהו, איזה ערך מוסף יש לך להציע לאנשים? אולי כדאי קודם כל להכניס דברים פנימה ורק אח"כ להוציא החוצה?

יקירתי,
מאמן מוצלח הוא איש שלמד דברים במקצועו והתנסה בהם ואז קיבל את הכלים של הקואוצ'ינג כדי להשביח את התקשורת שלו עם האנשים אותם הוא הולך ללוות להצלחה ולהעניק להם כלים להתפתחות ולעשייה. והכלים הם אותם כלים בכל תחום.
אימון הוא לא רק מקצוע אלא שפה ואמצעי ליצירת יחסים ולהשבחתם.
היכנסי לתהליך אימוני ותביני שאי אפשר להטעות אנשים כי אימון אמור להביא לתוצאות ואם אין תוצאות אזי אין המתאמן יכול להמשיך.
בהצלחה,
איציק

ובנוגע לערך מוסף שיש לי להציע לאנשים אחרים ?? תוכלי להסביר לי מה היא הכוונה שלך .
העם את רואה כיום שרוב האנשים המוצלחים הם אלה שלמדו לתואר ? או הלכו תמיד בחיים שלהם בדרך הישירה ללא טעיות ??
למען האמת אני רוצה להגיד לך שאני יהיה יותר בטוחה במאמן שהיה לו מין חוויה בחיים ,חוויה לא מוצלחת והוא הצליח אצמעית למצוא פתרון והחליט שקם ומשנה ועבדך על זה , ויש תוצאות .
מאשר למאמן שיש לו שני תארים וידע במקצועות הקודמים שהחליט לקחת את האימון האישי למשל כמקצוע משני , כי בהחלט זה יוסיף לו הרבה למשכורת.
וחוץ ללימודים ישדבר שנקא ניסיון חיים , שאני יותר מאמינה בו , .

רועי יקר,
בעברית נסו את סדרת הספרים של ראובן כ"ץ.
לקואוצ'ינג לא מעט זרמים ופנים. כ"ץ, מחלוצי הקואוצ'ינג בארץ, מספר בעיקר על הגישה הקלאסית.
נראה לי הכי מתאים בתור התחלה.
בהצלחה,
איציק

שלום לך,
תודה שפנית אלינו.

קראתי בעיון רב את מה שאת כתבת ואני יכול להבין את דאגתך לבנך ובוודאי גם את מה שהמצב המתואר עושה בכלל לחייך.
אני מבין ומאמין, לפי מה שאת מתארת, שבנך זקוק לעזרה מקצועית. אך כמובן לא ניתן יהיה להגיש לו עזרה אם הוא מסרב לקבל אותה או שאין בו שום מוטיבציה כרגע לצאת מהעולם שיצר לעצמו. כל עזרה נפשית מבוססת על כך שהמקבל את העזרה לפחות מוכן לנסות להעזר בה.

אך המצב שונה בתכלית לגביך ואני חושב שאם את רוצה לעזור לבנך לצאת ממצבו, ראשית את חייבת להעזר בעצמך בבעל מקצוע שיעצים אותך, יחקור ביחד איתך את היחסים ביניכם, ויעזור לך להתחזק ואולי לשנות כיוון ותבניות חשיבה שיעזרו לך להתמודד עם המצב ובעקבות זה תוכלי לעזור לבנך לשנות כיוון בהתנהלותו.

את חייבת לדאוג לעצמך ראשית כל. אולי זה נשמע לך "אנוכי" אבל זה נראה לי הדבר הנכון ביותר לעשות, דווקא ע"מ לעזור לבנך.
אימון אישי יכול בהחלט לעזור בכך. לצערי אינני מכיר מאמן/ת באיזור חיפה שיכול אני להמליץ לך עליו/ה. אני ממליץ לך לחפש באיזור מגוריך מאמן/ת המתמחה במערכות יחסים.

בדרך כלל, שיחת היכרות ראשונית היא ללא תשלום ואת יכולה לפגוש כמה מאמנים עד שתמצאי את המתאים לך.

בהצלחה,
גרשון.

אמא יקרה,
ראשית אני מסכים עם דעתו של עמיתי גרשון כי את צריכה לדאוג קודם כל להעצמה של עצמך כי משם תתחיל העזרה האמיתית. את נשמעת מודאגת מאוד וזה מובן: העצמה כזאת לעצמך (על-ידי מאמן או פסיכולוג) תעזור לך קודם כל להחליף את הדאגה באחריות .
אני חושב שהבשורה הטובה היא שיש לו חברים שבאים לבקרו - מה שמחבר אותו לעולם החיצוני. חשוב לדעת מיהם חבריו כדי להבין מי הוא ומה תחמי העניין שלו ומה אולי יכול להוציא אותו מהחדר שלו.
דרך עבודה על הביטחון שלך תוכלי להתחזק וגם לעמוד מולו לא רק כאמא דואגת אלא כמי שיש לה חיים משלה ואשר ראויה לימים (וללילות) טובים יותר. אמא שלומדת מה הערכים שלה עצמה ומה הערכים שהיא רוצה להעניק לבנה. אמא שיכולה גם לעמוד מול בנה ולומר לו: מספיק זה מספיק!" אתה חי כאן, אוכל ושותה - אז נהג לפי הערכים שהבית הזה מציב ובהם קודם כל תקשורת ויצירה.
כך יעבוד עימך מאמן ומשם יתחיל להיפרם הפלונטר הזה.
בהצלחה,
איציק

אמנדה יקרה,
אינני עוסק בפסיכולוגיה ויכול להיות שיש לתופעה הזאת הגדרות וטיפולים בתחום הפסיכולוגיה.
עם זאת, מכיוון שאת מתארת מצב בו "נדבקת" מחברתך - אני מניח מתוך ניסיוני שהחששות האלה הן רק כלי בידיך כדי לא לתת לעצמך ליהנות ממה שאת אמורה ליהנות בשלב הזה של החיים - טיסות טיולים, מוביליות (בחללים נעים).
ברגע שתמצאי לנכון להרשות לעצמך ליהנות אני מניח שהחששות ייעלמו.
למאמן כלים טובים לאפשר לך להכיר את החששות מלנוע ומנגד למאמן יש אינספור אפשרויות ללמד אותך למצוא את אותה אמנדה שנהנתה לנסוע ושעדיין בפנים משתוקקת לנסוע ולנוע בעולם. הדיאלוג בין השניים הוא מהות האימון.
בהצלחה.

לאמנדה שלום רב,
תודה שפנית אלינו.

לפי מה שאת מתארת בהודעתך ובהתבסס אך ורק על מה שאת מתארת, עושה רושם שאת סובלת ממה שמוכר כ"קלאוסטרופוביה", פחד או חרדה ממקומות סגורים.
לפי הידוע לי, קלאוסטרופוביה הינה תופעה מאד שכיחה באוכלוסיה ולא משהו נדיר. אני מבין שיש לזה מגוון טיפולים בהתאם למצב המטופל. טיפולים קוגניטיביים או פסיכולוגיים וגם תרופתיים. בקיצור, ניתן לטפל בזה.

אני מציע לך ראשית כל, להוועץ עם רופא המשפחה שלך בעניין לפני שתקחי על עצמך החלטה כלשהי בנידון.

בהצלחה!
גרשון.

אכן, תופעה שכיחה, אכן יש טיפול, ולא אין צורך בפסיכיאטר.

אור.

שלומי יקירי,
אענה לך בקצרה: אתה מספר המון על מה שאחרים ראו או לא ראו, אבל השאלה העיקרית היא מה א-ת-ה רואה, או נכון יותר א-י-ך אתה רואה את עצמך.
אתה יכול להבין מזה שכל העבודה שלך היא פנימית.
יש שיטה מעולה המלמדות אדם לפתח דיאלוג פנימי פורה ומחזק אשר בסופו ישאר הדימוי העצמי שלו מיותר.
זה משתלם מכל הבחינות: ראשית מבחינת ההוויה הפנימית - גירוש הסבל שלך מתוכך ואפשרות לצבור אנרגיות, שנית לימוד הדיאלוג הפנימי מחבר אותך לדיאלוגים מוצלחים עם הסובבים אותך וזה עצמו מתכון להגשמת רוב המשאלות בחיים.
בהצלחה,
איציק

מיכל יקרה,
תודה שפנית אלינו.

בפנייתך את מעלה סידרה של תיאורים שכל אחד מהם ראוי להתייחסות מיוחדת, אך לא נוכל לעשות זאת כאן, כמובן.
נראה שהתיאור המרכזי בהודעתך נוגע לחרדת נטישה וזה כשלעצמו ראוי לטיפול פרטני, למרות שבנפש הכל קשור לכל.

לפי מה שאת מתארת הייתי אומר שאת זקוקה לעזרה חיצונית ויתכן שתהליך של אימון אישי יוכל להיות לך לעזר רב ואני ממליץ, למרות הקושי הכלכלי שאת מציינת, לנסות להציב את נושא העזרה במקום גבוה בסולם העדיפויות שלך, מכיוון שנראה שחשיבותו כרגע רבה ביותר במערך החיים שלך.

לסיום, עצה קטנה (לא באה במקום העזרה הנ"ל): הדאגה כרגע מוצבת במרכז חייך והיא שולטת בך.
אני מגדיר "דאגה" כ "קטסטרופה מדומיינת". מה זאת אומרת? אנו מדמיינים לעצמנו איזושהי "קטסטרופה" שעוד לא קרתה ואולי אפילו אין סיכוי שתתרחש ומשתמשים בדמיון הזה על מנת להפחיד את עצמנו!!!
תהי מודעת שזה מה שאת עושה. את משתמשת בדמיון שלך על מנת להפחיד את עצמך ואם תצילחי להבהיר לעצמך בזמן התפרצות הדאגה שהכל "קטסטרופה מדומיינת" אולי תצליחי להחזיר את השליטה אליך ולהשתחרר מהדאגה.

בהצלחה!
גרשון.

מיכל יקרה,
בנוסף ובחיזוק לדברי עמיתי - תקראי שוב את מה שכתבת בעצמך ותוכלי לראות בקלות את איכות הדיאלוג שלך עם עצמך. שאלי את עצמך:
האם יש משהו שגרוע יותר מאשר מערכת היחסים ה-ז-א-ת שלך עם ע-צ-מ-ך?
לחשש שלך מכך שבן הזוג שלך יעזוב אותך יש סיכוי להיות נבואה שמגשימה את עצמה ומשום כך הדאגה הזאת שלך היא הדבר הכי מפחיד שיש לשנות ואותה עצמה צריך לסלק.

דרך ההיגיון הזה תביני שיותר מאשר שיפור היחסים שלך עם חברך האוהב - עלייך למצוא דרך לשפר את מערכת היחסים שלך עם עצמך.

הבשורה היא ששיפור היחסים שלנו עם עצמנו הוא הדבר היותר קל עבורנו. לאימון יש המון כלים לכך וההשקעה משתלמת. האימו יחבר אותך להרגלי ההצלחה שלך מן העבר. יש לך בחיים דוגמאות טובות איך להגיע להישגים - להיות מצטיינת שכבה זה רק אחד הדברים שהשגת.

בהצלחה,

איציק

שלום חן,

תשובה אחראית יש רק אחת: אין אפשרות לספק לך תשובה וכלים במסגרת כזו.

אם את חשה שאת צריכה עזרה, תפני למסגרת בו למדת ותנסי להשיג שם מאמן/ת מנוסה שיעשה לך "סופרוויז'ן" במקרה הספציפי שאת מדברת עליו. אם לא תשיגי שם עזרה, תפני לקולגה שאת מכירה ובוטחת ליעוץ ועזרה.

ואם אחרי הכל, את לא משיגה את מה שאת צריכה, עליך לדווח למתאמן שלך שאת לא מסוגלת להמשיך באימון ולהפנות אותו למסגרת אחרת.
אימון אישי עוסק בנפשות ואין לחפש קיצורי דרך ו/או פתרונות אינסטאנט.

בהצלחה,
גרשון.

תודה על המענה המהיר, אין ספק שזו לא התגובה שציפיתי לה כלל, למרות שהנחתי שלא תתן לי תשובה בנושא, אך לא היה אכפת לי לנסות, בסה"כ חפשתי תרגיל טוב לעשות איתו. לעזור לבחור הזה מאוד חשוב לי! אני רואה זאת כשליחות! ויותר מזה, יודעת שהוא לא יפנה למשהו אחר.. הוא יודע שאני לא מאמנת מוסמכת ושאני פה רק לעזור, הכל היה גלוי ביננו.. תודה, אחפש עזרה במקום אחר, אני יודעת שאמצא את הדרך.. המשך ערב מקסים..

אני מעריך ומוקיר אותך ביותר (!!) על כך שלעזור לבחור זה חשוב לך מאד ושאת רואה זאת כשליחות. ודווקא בגלל זה את אמורה למצוא עבורו את המענה הטוב ביותר.
ואם למרות כל הרצון הטוב שלך את אינך יכולה לספק את המענה הטוב ביותר עבורו, האלף-בית של האטיקה המקצועית והאישית זה להביא את העניין על פני השטח ולחפש דרך אחרת הולמת.
תרומתך תהיה גדולה שבעתיים אם תעזרי למתאמן שלך להגיע למקום שבו הוא יכול לקבל את המענה הנכון, למרות שהיום את טוענת ש"את יודעת שהוא לא יפנה למישהו אחר".
שימי לב, בבקשה, למה שאת כותבת: "הוא יודע שאני לא מאמנת מוסמכת ושאני פה רק לעזור,"! מה זאת אומרת, שלו היית את או מישהי אחרת מאמנת מוסמכת לא היה שם עבורו רק כדי לעזור? אולי היה/הייתה שם רק כדי לגבות את הצ'ק?
צר לי להגיד שמהתגובה שלך מתקבל הרושם שבנוסף לרצון הגדול שלך לעזור לבחור הזה, מופיעה מאחורי הקלעים אג'נדה שלך שהייתי ממליץ לך מאד-מאד לבדוק אותה בשבע עיניים.
כי, לטעמי, לא ניתן לבצע אימון נקי כאשר למאמן יש אג'נדה. חן, יקירתי, אימון זה לא חיפוש שלך לתרגיל טוב לעשותו!
אני חוזר להצעות שלי מתשובתי הקודמת. למענך ולמען המתאמן שלך.
בהצלחה,
גרשון.

אלמוג יקרה,
את כותבת "אני עצלנית". אין דבר כזה עצלנות אבל דברייך מצביעים על כך שאת >חסרת אנרגיה< בקשר להאם ללמוד לתואר שני.
אני מציע לך לבדוק את ה"למה?" למה את רוצה לעשות תואר שני? האם זה מעניין אותך באמת? האם את רוצה תואר בלבד ? וגם ל-מ-ה בכלל צריך להשקיע את הזמן הזה בתואר? האם לוחצים עליך? האם את רוצה לרצות מישהו? במילים אחרות - חפשי את המשמעות של הדברים. אם לא תמצאי - אל תעשי תואר. אם תמצאי - ברור שזה מה שיוסיף לך אנרגיות.
שתפי אותנו בתוצאות אליהן הגעת.
בהצלחה,
איציק

היי איציק, תודה על התשובה. לגבי שאלותיך -

כן, זה מעניין אותי באמת. אני לא רוצה תואר בלבד, אלא אני רוצה לאתגר את עצמי מבחינה אינטלקטואלית ולהקיף את עצמי באנשים שיהיה מעניין לדבר איתם.

אף אחד לא לוחץ עליי לעשות תואר שני, ואני גם לא מנסה לרצות אף אחד. להיפך, ההורים שלי לא מעריכים השכלה לשם השכלה, וגם מהתואר הראשון שלי (פילוסופיה) הם לא היו מרוצים. אני רוצה לעשות תואר שני עבורי בלבד.

על השאלה "למה בכלל צריך להשקיע את הזמן הזה בתואר" אענה לך בשאלה משלי: למה בכלל צריך להשקיע את הזמן בלגדל ילדים? האם היית שואל אותי את אותה שאלה לו הייתי אומרת שאני מתלבבטת אם להרות?

בקיצור, זו נראית לי כמו השקעת הזמן הכי מוצלחת. ועכשיו מה עושים עם בעיית הקריאה ועם העצלנות שלי?....

אלמוג יקרה,
כן, גם לו היית אומרת לי כי את מתלבטת האם להרות הייתי שואל אותך את שאלת ה"למה?" (למה זה משמעותי לך).
בעניין הלימודים - טוב ענית על כך שאינך רוצה לרצות איש וזה אומר שאת פועלת מתוך מקום עצמאי. עם זאת עדיין לא ענית לי ממש על ה"למה?" ואני קורא לך לבדוק לעומק ל-מ-ה את כ-ן רוצה ללמוד ולהוציא תואר. גלי את ה"למה" וזה ייתן לך כוח.
במידה ותהיי שלמה עם ה"למה" אבל עדיין לא תרגישי "עצלנית" ניגש לבדיקה נוספת.
בהצלחה,
איציק

רוית יקרה,
מזל טוב על התינוק בחייך.
את מדברת על אב לא ראוי ועל תחושת אכזבה מעצמך אבל בעיקר את מדברת על תינוק שדורש א-מ-א. כדי להתחיל לתת פתרון למה שהצגת בואי נניח בצד לרגע את שאלת היחסים שלך עם אבי התינוק ונתמקד בשאלת ההורות ש-ל-ך. אני מציע לך קודם כל לראות את העולם ולו לרגע דרך עיניו של תינוקך: נכון, בדרך כלל באימון אנחנו אומרים "חישבי" קודם כל על עצמך, על רצונותייך ועל הגשמתך, אבל מכיון שהחלטת להביא תינוק משלך לעולם ובטח גם לטפל בו - אני מתרשם כי התינוק שלך הוא הדבר החשוב לך כאמא טרייה - ואני מרשה לעצמי להבין שהמטרה ש-ל-ך היא טובתו וכי הוא חלק מההגשמה ש-ל-ך. אם כן התינוק שלך דורש תשומת לב, חום, וחיבוק, וכל אלה מצריכים אנרגיות. מתוך מכתבך נראה כי ההתייחסות שלך לעצמך היא של אישה שאינה מרוצה מעצמה וממצבה. כעסים הם דבר זולל אנרגיות ולכן קודם כל עלייך להפסיק להתייחס אל עצמך ככישלון, ולהבין כי את מבורכת בדבר היקר ביותר. את אומרת שאת מצליחה בעבודה נסי להבין בינך לבין עצמך במה את מצליחה ויותר מכך - ל-מ-ה את מצליחה ותגלי שכאשר תהיי בעניין של גידול הילד - כל הכישרון שלך יתממש גם כאמא. בעצם את יכולה להעתיק את ההצלחה ואת האנרגיות ההן אל הטיפול בתינוקך.
אנרגיות: זה שם המשחק כרגע. עם האנרגיות הללו תוכלי להתחיל תהליך של צמיחה כאמא, וכאשר תהיי פנויה לו תראי כמה אנרגיות הוא יכול להחזיר לך. לאחר שתתחזקי אפשר יהיה להמשיך בתהליך אימוני שיכניס לחיים שלך את האנשים והדברים שתגדירי כחשובים לך ויעזור לך לנהל את הזמן ואת החיים.
אל תשכחי, את יודעת להצליח ובטוח שתצליחי גם בזה.
בהצלחה,
איציק

שלום רוית,
אני מסכים באופן כללי עם הנאמר ע"י הקולגה שלי.
הייתי רק רוצה להוסיף ולהדגיש שאת עברת ועוברת כרגע אולי המהפך הגדול ביותר בחיי אישה. לידה והפיכתה לאמא. וזה כולל שינויים פיזיולוגיים ורגשיים וגם שינוי מהותי, ממש מהפך, בסדר היום שלך ובסדר העדיפויות.
בצורה מטאפורית אפשר להגיד שאת ב"זוגיות חדשה", עם התינוק שלך והוא אכן דורש ממך את כל תשומת הלב, האנרגיות, הטיפולים והמון אהבה ונתינה. כל זה, בנוסף ל"מהפכה" שמתרחשת בתוך תוכך.
זה ממש לא הרגע לעסוק ולפתח תחושות של אשמה וכשלון ובמיוחד כאשר הם לא ממש מוצדקות.
תני לתינוקך את כל המגיע לו. עוד מעט הוא יחזיר לך הכל בריבית דריבית עם חיוך ראשון של הכרה (אם עוד לא עשה זאת...). את כרגע יצרת את הדבר הכי מושלם ומתקדם במערכת החיים של היקום. מזל טוב ותהני מכל רגע. כבר יגיע הרגע לחשוב על דברים אחרים.
באהבה,
גרשון.

שלום שלי,
מצטער. לא מכיר את השיטה, המרכז הנ"ל או מישהו שלמד שם.
בהצלחה,
גרשון.

אני מנסה לא להפוך את הפורום הזה ללוח פרסום.
תתקשרי אלי ואשמח להמליץ על מה שאני מעריך כבי"ס ראוי.
054-8032402
גרשון.

אשמח לקבל ממך תשובה , מאוד מקווה שתראי את ההודעה .
אשמח עם תשתפי אותי , עם בסוף הלכת ללמדו בשיטת הבלסקי ? ועם יש לך את הכלים אולי לייעץ לי ?
אני ראיתי בתגובה של גרשון שהוא לא מעוניין להפוך את זה ללוח פרסומים ובצדק .
לכן אני מאוד מאוד ישמח עם תעני לי למייל
[email protected]

תודה ענקית מראש

שלום חלי,
תודה שפנית אלינו וכל הכבוד, לפעמים גם כדי לבקש עזרה צריך אומץ וכח.

גירושים זה לא פיקניק ואני כנראה לא צריך לספר לך זאת, אבל אני אומר זאת על מנת להוסיף שיש חיים גם אחרי זה. אני אומר זאת מנסיון מקצועי ומנסיון אישי.

אני מנחש מההודעה שלך כמה הנחות יסוד: א) שאת כבר לא בת 20 אם כל הילדים שלך אקדמאים. ב) שאם הפרידה הייתה מאבי ילדיך, הייתם נשואים שנים לא מעטות.
אם ההנחות שלי נכונות, פרוק המסגרת הזוגית והמשפחתית יכולה בהחלט להיות טראומה לא פשוטה וההתמודדות עם ה"סטאטוס" החדש גם לא משהו פשוט. אני מניח (שוב) שהקושי אצלך הינו גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ.
לא פלא שאת אומרת שכל המוטיבציה והמרץ ירדו, וגם הביטחון והדימוי העצמי נפגעו.
אך מצד אחר, שימי לב, את גם אומרת שבתוכך את יודעת שהעניין רק לטובתך (!), וזו נקודת זינוק מצוינת להרים את הראש ולהתחיל לצאת מהמועקה.

תהליך של אימון אישי יכול בהחלט להיות לעזר רב.
אך בינתיים, ועד שתחליטי, שבי במקום שקט ותעני בכתב על השאלה הבאה: "מה היית אומרת לחברה טובה שלך שהיתה באה ומספרת לך את הסיפור הזה שעובר עליה?"
כתבי בכנות רבה את תשובותיך וכשתסיימי תקראי את התשובה שוב כמה פעמים ותתחילי בביצוע...
אשמח לדעת מה היה.

בהצלחה רבה!
גרשון.

חלי יקרה,
הכותרת שאת נותנת למכתב שלך היא: דימוי עצמי - ביטחון, ואני מתאר לעצמי שהכותרת הזאת מבטאת את חוסר האנרגיות שלך וזה מאוד מובן. אבל כדי להתחיל בתנועה אל העתיד אפשר להשתמש רק במה שיש ואני מציע לך למשוך בקצוות של שני חוטים הנראים מהמכתב שלך. הראשון הוא האמונה האומרת כי את יודעת שיש במצב החדש גם משהו חיובי וכי "זה רק לטובתך". שנית - כדי להתחיל לזוז את צריכה אנרגיה. ואת האנרגיה הזאת את יכולה למצוא בכך שיש לך השגים בדמות ילדייך שהם מוצלחים ובעלי הישגים. עם המחשבות הללו ועם האנרגיה הזאת קחי על עצמך שלווה והושיבי את עצמך וכתבי באופן ספונטאני במשך 10 דקות "במה המצב פועל לטובתך". זכרי כי עלייך לכתוב רק דברים חיוביים שהם לטובתך. הקפידי לא לעצור ולכתוב את כל העולה בראשך גם אם אלה מילים ללא קשר. לאחר 10 דקות הניחי את הנייר ללא קריאה.
חזרי אלינו כעבור יום בפורום הזה או בטלפון להמשך תנועה.
בהצלחה,
איציק

שלום אלמוג,
ראשית - מאמן אינו מטפל וזאת התפיסה היסודית של ההבדל בין מאמן לפסיכולוג. מול מטפל יש מטופל, פאסיבי בעוד מול מאמן יש מתאמן אשר פועל לחיזוק ה"שרירים" ההתפתחותיים שלו להגיע להישג בתחום נבחר.
לאור אלה פגוש את המאמן שלך. מקובל להיפגש בבית קפה אבל זכותך לבקש שיהיה בבית קפה שקט ולראות אם מתאים לך המקום שאם לא כן בקש להיפגש בקליניקה שלו או בביתך.
בהצלחה,
איציק

שלום אלמוג,
תודה שפנית אלינו.
השאלה לגיטימית והתשובה הינה: מקובל לחולוטין.
בהצלחה,
גרשון.

היי אלמוג :)
אני מבינה את שאלתך
והייתי שמחה אם בא לך לשתף...... האם נפגשת עם הקאוצר והאם הדברים התבהרו לך :)
באהבה,
טל

שלום רינת,
תודה שפנית אלינו.
כן, בהחלט תהליך של אימון אישי יכול להיות לעזר רב ולשנות את כל הפרדיגמות (תבניות החשיבה) שאת ציינת ושהיום מנהלות את חייך.
ועד שתכנסי לתהליך כזה, רק שימי לב איך את התחלת את ההודעה שלך, בטון ממש חיובי על עצמך, ואיך המשכת את ההודעה הזאת. והשאלה הגדולה הינה, איך היו נראים חייך לו היית מוותרת על החלק השני בהודעה?
בהצלחה רבה!
גרשון.

רינת יקרה,
מה היית עושה למי שהיה מדבר אליך כפי את פונה לעצמך בחלק השני של הפנייה שלך? האם היית בורחת? אולי היית "מקסחת" אותו ומחזירה לו?
קחי את רינת של החלק הראשון של הפנייה שלך, רינת האוהבת את עצמה ומדברת על עצמה באופן חיובי ומולה הציבי את רינת של החלק השני במכתבך - רינת עם הדימוי העצמי הנמוך. נסי לתת לשתי הרינתיות האלה לשוחח זו עם זו. נהלי את הדיאלוג על גבי דף או בהקלטה עצמית, הקשיבי לדיאלוג הזה. מה את שומעת, את מי את אוהבת יותר על מי את מוותרת?
שתפי אותנו.
בהצלחה,
איציק

לאחר שקראתי את תגובתכם, תודה רבה אגב על ההתיחסות המהירה! חשבתי על כך מספר ימים, פניתי מאחר והחלטתי לעשות שינוי בחיי , להפסיק להתרכז בשלילי ולחשוב רק חיובי תוך כדי הרגשתֿֿ ֿ/הפגנת ביטחון אמיתי בעצמי. זה אומנם הצליח כמה ימים והיה לי קשה לבצע את הדיאלוג עליו המלצת, וחשבתי שהנה כבר יש שיפור, וכמובן מבחן המציאות הגיע מיד, הגיעה לידי אופציה לעבודה שהחזות החיצונית חשובה מיד התחילו שוב רגשי הנחיתות והחוסר ביטחון, הבחורה שבימים האחרונים הסתכלה במראה והייתה שבעת רצון בחלקה התקפלה ובמקום התחלתי "לירות" על עצמי פגמים וחסרונות ובכלל כל זה בלי השוואה לסביבה, לשאלתך אם מישהו היה מדבר אלי באופן כזה כנראה שהייתי בורחת, סביר להניח שהייתי מרגישה שיש אמת בדבריו, כל השביעות רצון התנדפה לה.. העניין שזה כל הזמן חוסר חלילה אני מתעשתת וברגע האמת שוב מאבדת שליטה.
במידה ויש מקום לעזור אשמח לקבל עזרה ולקבוע פגישה.

שוב שלום רינת,

אנו יודעים ששינויים הם מהדברים הקשים ביותר שהאדם מתמודד איתם. אבל את רואה עכשיו בעצמך שבמשך כמה ימים הצלחת לשנות את התדמית על עצמך. נכון, אחר כך חזרת לפרדיגמה הישנה, אבל לא לשכוח או לזלזל או להתייש: במשך כמה ימים אכן הצלחת!
שינוי מהותי כפי שאת רוצה (ונראה שאכן צריכה) לעבור איננו עניין של מה בכך ובוודאי לא עניין של "זבנג וגמרנו". מדובר בתהליך שאמור להוביל אותך לשינוי מהותי. זה לוקח זמן וזה לא נעשה במטה קסם.

כפי שאמרתי, אכן תהליך של אימון אישי יכול להיות לעזר רב, אבל עכשיו יש לך ביד הוכחה שהעניין אפשרי, אפילו אם עשית נסיון בעצמך ללא עזרה. וראוי שתדעי גם שלא כל אחד מסוגל לעשות מה שאת עשית. על זה מגיע לך כל הכבוד!

בלי להכיר אותך ורק מההתכתבות המאד מוגבלת הזו, נוצר הרושם שאת בחורה שיכולה בהחלט להתגבר על המצוקה הזאת בעזרת בעל מקצוע.

מאחל את כל ההצלחה,
גרשון.

נ.ב.: במקום הדיאלוג שהציע הקולגה שלי ושלא הצלחת לבצע, הייתי רוצה לשאול אותך ושתשיבי לעצמך (חשוב!) על השאלה הבאה: מה היית את אומרת לידידה שלך שבאה אליך ומספרת לך את הסיפור שאת סיפרת לנו על עצמך?

רינת יקרה,
את מתארת שהצלחת בנושא מסוים וזה משמח אותי מאוד אבל לא מפתיע אותי שכן אני יודע שהגישה הזאת עובדת.
עם זאת את מתארת מצב בו כאשר עמדת בפני ניסיון חדש - שוב עלו הדימויים העצמיים הלא טובים - ושיתקו אותך.
הניסוי שעשית עם עצמך הוא חלק מתוכנית רחבה קצת יותר ויהיה לא רציני מצדי לנסות לספר לך עליה בפורום הזה.
בואי נמשיך בשיחת טלפון.
בהצלחה ולהשתמע,
איציק

היי רינת,
מה שלומך?

שמי טל ואני מאמנת אישית ומדריכה להעצמה אישית ובכלל לתהליכים ומסע אישי :)

הייתי שמחה להציע לך (ללא עלות וללא התחייבות) מפגש אישי
הכולל חוויה מעצימה תוך שימוש בקלפי מודעות :)

מה דעתך?

אם תרצי, את מוזמנת לפנות אלי :
[email protected]

באהבה,
טל

הי לך,

מקווה שתגובתי תהיה עוד רלוונטית... אני מצטרפת לדעות של עמיתי למקצוע ורציתי להוסיף כמה דברים. מנסיוני כולנו סובלים מחוסר ביטחון זה או אחר בתחום מסויים.אין 100 אחוז ביטחון. עצם העובדה שאת מודעת לעקב אכילס שלך זה נפלא, כי את בעצם מבינה מה מעכב אותך בחיים ולכן יש לך נקודת התחלה טובה לשינוי. כשמטופלים שלי באים לעבוד על חוסר ביטחון אנחנו קודם בודקים מתי ואיפה זה בא לידי ביטוי ולמה. טיפול פסיכולוגי יכול מאוד לעזור לך להבין מה בעבר שלך גרם לך להיות כך אבל אין ספק שאימון יעזור לך ללמוד איך לחיות עם זה. מדובר בתהליך שצריך לעבור עם מטפל/מאמן טוב עצם התמיכה והליווי שתקבלי בתהליך כבר יחזקו אותך ויגרמו לך לאהוב את עצמך יותר, מה גם שבעבודה עם מטפל טוב תקבלי כלים להתמודדות. הכי חשוב שתהי סבלנית ותביני שניתן לשפר את המצב בזכות עבודה פנימית אישית, הדרכה ואמונה!

שלום לך איילת,
תודה שפנית אלינו אך אינני בטוח שהגעת למקום הנכון מבחינתך.
אני מבין שחברתך סבלה ממקרה של רשלנות רפואית ואת מנסה לעזור ולעודד אותה. אך מעבר לנאמר אין את מוסרת שום פרט רלוונטי נוסף. אי לכך, בכלל לא ברור מה הוא המקרה, מה נחוץ ובאיזה היבט.
באופן כללי אני יכול לציין כמה נקודות:
ראשון, להוקיר אותך על דאגתך לחברתך והרצון לעזור.
שנית, כל עזרה שחברתך תקבל צריכה להיעשות בהסכמתה המלאה ועדיף מיוזמתה. שלישית, אם אני מבין נכון ומדובר בטראומה רפואית, רצוי מאד שהדבר יעשה בהתייעצות ושיתוף עם גורם רפואי המתמחה במצבים כאלה. אולי מתחום הפסיכיאטריה.
רביעית, אולי הדבר הנכון ביותר שאת יכולה לעשות למענה בתור חברתה היא להיות שם בשבילה, לתמוך בה ולהכיל אותה וכל זה אך ורק בתנאי שהיא מסכימה לכך ואת לא כופה עליה שום דבר. ותמיד לשאול אותה "האם זה בסדר מבחינתך שאני אעשה X או Y?"
מקווה שעזרתי ושיהיה בהצלחה.
גרשון.

קודם כל תודה רבה על התייחסותך.
ולעיניינינו: אכן מדובר במקרה של רשלנות רפואית בלידה - והיא גם מטופלת. סתם חשבתי אולי לשלב במשהו נוסף. אבל אולי אתה צודק וקראתי את תגובתך פעמיים כדי להיות בטוחה שאני לא מפספסת דבר והדבר החשוב ביותר שאפשר כרגע לעשות זה להמשיך להיות שם בשבילה - להקשיב, לתמוך וללוות. אין פתרונות קסם במקרים כאילו והזמן יעשה את העבודה (כמובן ביחד אתנו החברים התומכים).
שוב תודה רבה
איילת