פורום אימון אישי, קואצ'ינג - יש לך שאלה?

פסיכלוג/ית, שעברה הכשרה בנושא.

שלום לך ריקי,
תודה שפנית אלינו.
אישית, איני מכיר שום "פסיכולוג שעובד באמצעות אימון ממוקד מטרה ועבר הכשרה בנושא", כהגדרתך.
אני מאחל לך שתצליחי למצוא מישהו שיענה להגדרה הנ"ל, אך מעניין אותי לדעת איך הגעת למסקנה שזה בדיוק-בדיוק מה שאת צריכה... האם עברת איזה אבחון מוקדם שהומלץ לך להגיע לאדם שעונה לקריטריונים הללו?
אם ברצונך להכנס לתהליך אימוני, הרשי נא לי להציע לך לא להשען רק על תארים (אין שום רע בהם..), אלא בעיקר על אישיותו של בעל/ת המקצוע ועל ה"כימיה" שנוצרת או לא נוצרת בין מאמן למתאמן בתהליך האימון.
בלי תארים אפשר גם להצליח בתהליך, אך אי אפשר להצליח ללא כימיה ואמון בין הצדדים.
ועוד משהו, לעתים קרובות אותה "מטרה" שאנו רוצים להשיג או לפטור הינו בסך הכל סמפטום או ביטוי של משהו אחר ויותר עמוק (ולאו דוקא באותו "תחום של המטרה").
אז בסיכום, אני מציע לך לאפשר יתר גמישות בחיפושים אחרי המאמן/ת המתאים/ה. תפגשי עם כמה וכמה מאמנים לשיחה ואני בטוח שתזהי מתי תגיעי לאיש/ה המתאים/ה.
בהצלחה ושנה טובה!
גרשון.

שלום ליאור,
תודה שפנית אלינו.
אנו לא נוהגים להמליץ כאן על בתי ספר לאימון או על בעלי מקצוע ספציפיים.
יש היום בארץ לא מעט מקומות ללמוד אימון אישי ואני בטוח שתוכל למצוא פרטים באינטרנט.
באופן כללי, לא הייתי ממליץ לבחור בקורס מאמנים אשר אינו כולל לפחות כמה תנאים בסיסיים:
1. אורכו ל-פ-ח-ו-ת 250 שעות לימוד.
2. הקורס כולל אימון אישי של התלמיד על ידי מאמן מוסמך.
3. ישנה מסגרת תומכת (למשל מנטור/ית) בתחילת הדרך המקצועית.
ו 4. הכי חשוב: "תחושמ הבטן" שלך אומרת שזה המקום הנכון להיות בו!
בהצלחה!
גרשון.

שלום לך,
תודה על פנייתך.
לצערי, הגעת לפורום לא בדיוק מתאים לפנייתך. זהו פורום לאימון אישי ולדעתי פנייתך חורגת מהיכולת של אימון אישי לתת תשובות למצוקותיך ושאלותיך.
עצתי הינה לפנות לעזרה אצל פסיכולוג המתמחה בטיפול בבעיות של זהות מינית. כמו כן, לא הייתי מייעץ לך לנסות לקבל תשובות לשאלות מהסוג שאתה מעלה דרך פורומים באינטרנט או אמצעי אחר, אלא אך ורק לפנות לטיפול אישי פנים אל פנים אצל בעל מקצוע המתמחה כנ"ל.
מאחל לך הצלחה ושנה טובה!
גרשון.

שירה יקירה,
אכן שתי השאלות שלך שזורות זו בזו ולכן התשובה שלי אחת היא:
ברור שיש לך מיומנויות למצוא אנשים כלבבך. שאלי עצמך מדוע נעלמו אלה מחייך ולמה התגנבו פנימה האחרים? האם את יכולה להצביע על זמן זאת אחרי שנבין את זה

גרשון שלום, האמת היא שלא כ"כ הבנתי את התשובה. א) אין לי תשובות על השאלה מדוע דבר זה השתנה, אולי משום שמסע החיים לוקח אותנו למקומות משונים ורחוקים. אני לא כל כך יודעת מדוע. ניסיתי לחשוב אולי אני בעצמי השתניתי והפכתי לפחות איכותית ולכן אני מושכת אליי אנשים מסוג שאיני מצליחה לתקשר איתם ולהגיע לעומקים פנימיים איתם או למה שאני מכנה "הכלה והפריה". ב) נורא חשוב לי לקבל תשובה ברורה על הדרך בה מסיימים קשרים מסוג זה מבלי לפגוע. אשמח לעצתך. תודה רבה ויישר כח.

שירה יקירה,
את מכירה את המשפט "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה"? פירוש הדבר שהעולם הוא בדרך-כלל המראה שלנו ואת תופסת את חברייך ממש כפי שאת תופסת את עצמך. את שואלת לגבי חברייך ושואלת לגבי עצמך. דוגמה מאלפת לכך את מנדבת במכתב השני שלך כאשר את שואלת "אולי אני (בעצמי) הפכתי לפחות איכותית?" וזאת היא אותה השאלה ששאלת במכתב הראשון לגבי ח-ב-ר-י-י-ך.
אז מה בעצם קורה? פשוט מאוד, את מתפתחת ומחפשת במה להתמקד בחייך. והשאלות שלך הן שאלות של זהות, את שואלת "מי אני?" דרך השאלה "איך אני מתייחסת לחבריי?" ואם אמשיך הלאה, אומר: את לא יודעת איך להיפרד מחברייך בלי לפגוע בהם כי את חוששת מלהיפגע במעבר שלך למעגלים חדשים.

וכנראה שזה מה שגילינו:
מה שאת רוצה זה ל-ז-ו-ז והשאלה היא "לאן?" (ובאיזה תחום)
ובאמת, "לאן?" היא השאלה הראשונה באימון ואחרי שתעני עליה תוכלי להתייחס לחברייך בדרך הנכונה ב-א-ו-פ-ן ט-ב-ע-י ונכון וכמובן בלי לפגוע.

אני מציע לך להתחיל באימון על כיוון (חדש) בחיים. צריך לקרוא את מעגל החיים שלך ולמצוא מהו הנושא החשוב לך בו את רוצה לעשות תנועה.
אני מקווה שהסברתי עצמי. וכמובן שאשמח להמשיך ולהבהיר את מה שאולי אינו מובן.

בהצלחות,

איציק

לנה יקרה,
את מספרת שאת יודעת לעשות היטב את האקט הראשון - שליחת קורות חיים - אבל מתקשה בחלקים הבאים ואפילו כנראה יודעת למה: אומרים לך שאינך בעלת יוזמה. אז ראשית, אני כמאמן לא מקבל באופן אוטומטי את הקביעה הזאת ולו רק מהסיבה הפשוטה שאת כ-ן כותבת קורות חיים ו-כ-ן מצליחה להגיע לראיונות. עד שם את יוזמתית. מאידך את לוקחת על עצמך את הקביעה כאילו מה שאומרים עליך הוא נכון. וכך, עם תפיסה כזאת את מגיעה לראיונות העבודה וכמובן משדרת את זה שאת לא יוזמתית - ולכן לא מתקבלת.
עצרי לרגע.
תפסיקי ללכת לראיונות עבודה עד אשר תהיי סגורה עם עצמך. עד אשר תבדקי עם המאמן שלך האם זה נכון שאינך יוזמתית ב-ע-ב-ו-ד-ה, ואם כן למה, ואיך מעוררים אותך לסמוך על עצמך וליזום ולקבל על עצמך משרה ולנהוג אחריות.
לפעמים אלה דברים קטנים ממש.
לגבי מאמן מתאים: היכנסי לאתר לשכת המאמנים באתר היכנסי ל"אינדקס" (בסרגל למטה) ובחרי לך מאמן מתאים. מומלץ לבדוק קודם לכן כמה מאמנים, לשוחח בטלפון ולהחליט.
בהצלחה,
שלך,
איציק

שלום!
תודה רבה על תשובתך. אין מאיפה למראיינים לראות שאין לי כביכול "יוזמה" אלא משפת הגוף, מהעובדה שאני בן אדם רגוע (ולעתים זה מעביר רושם של אדישות). מה שאני מעוניינת לעבוד עליו זה לא ההרגשה הפנימית (כי היא לא כזאת) אלא יותר מימיקה, הבעת פנים, אינטונציות הקול הבעתיות יותר ושפת הגוף. אומנם אומרים לי שאין לי יוזמה אבל כאשר עובר הזמן במקום עבודה כלשהו, אני מרגישה נמרה, ושאני יכולה לעשות הכל. האם אתה חושב שבשביל הדבר הזה ניתן להשתמש בשירותי קואצ'ר או שעדיף לי ללכת לחוג משחק למשל?

שלום לנה,
אני מסכים לגמרי עם מה שנאמר ע"י איציק, הקולגה שלי. אבל תרשי לי להוסיף כמה מילים.
בצורה מטפורית, אנו מכשירי רדיו, כל הזמן אנו קולטים ומשדרים מסרים שהם לא רק בתחום המודע אלא גם מעבר לכך. לעיתים גם שפת הגוף משקפת משהו דווקא לא מתחום המודע אלא מעבר לכך.
בגלל זה, ולמרות שאת מאמינה ש"ההרגשה הפנימית שלך בסדר", אני הייתי ממליץ בכל זאת ללכת ולנסות לבדוק מה בעולם הפנימי שלך מקבל כזה ביטוי בהופעה החיצונית שלך. אני די בטוח שאם תצליחי למצוא את הפרדיגמה או הסיבה לכך ותצליחי להחליפה, ממילא הביטוי החיצוני יילבש צורה אחרת.
זה לא פוסל השתתפות בחוג למשחק, שיכול לעזור, אך בודאי זה לא בא במקום האימון האישי.


בהצלחה ושנה טובה,
גרשון

שירה יקירה,
עמיתי גרשון הרכיב תשובה מדויקת.
וכמובן אל תשכחי לעולם שיש בך את היכולת המעשית את לא צריכה "לשחק את זה אלא להבין למה את לא נותנת לזה נוכחות בראיונות עבודה.
בהצלחות,
איציק

שלום אחווה,
היכנסי לאתר לשכת המאמנים
היכנסי ל"אינדקס" (בסרגל למטה) ובחרי לך מאמן קרוב לנהריה.
בהצלחה,
שלך,
איציק

יקירי,
אכן אתה צודק - אתה צריך לשנות את ההשקפה שלך על העולם ובעיקר על עצמך. להבין שאתה לא באמת ביישן אלא מתבייש בסיטואציות מסוימות (עובדה אתה מוכשר ויודע להיות בקשר עם התלמידים כמתרגל) להבין שאתה כן יכול להיכנס למערכת יחסים - אבל אולי צריך למצוא בעצמך תשוקה או להסיר פחד.
אתה מדבר על שני דברים בו זמנית - בית - עבודה, ויש הורים ברקע. בשיחת אימון ראשונה מציירים ביחד עמך את ה"מפה" של מעגל החיים שלך, מרכיבים את הפאזל כך שקודם כל תהיה לך התמצאות במה שעובר עליך בחיים ומשם תוכל לנצל את כושר המודעות המפותח שלך כדי להתקדם באומץ הלאה .
בהצלחה,
איציק

שלום לך הדס,
מצטער אבל אכן, לפי תנאי השימוש של הפורום אין לפרסם הודעות פרסומיות ולפי הוראות למנהלי הפורום יש למחוק הודעות כאלה.
אני בטוח שתמצאי מקום אחר וראוי לפרסום שלך ומאחל לך הצלחה!
בברכה,
גרשון.

אני מקבלת טיפול נפשי ותרופות לשינוי מין (אנדרוקור), ואין לי חברים וחברות. אני רואה נערות ואני מאוד רוצה להיות בחברתן, וכשאני מדברת איתן, אני רואה שהן זקוקות למחמאות ולייקים, ואני מגלה שהן מייחסות חשיבות גדולה יותר כשזה בא מצד גבר, אז אני משחקת את המשחק של גבר רק כדי שהן יאמינו יותר למחמאה שאני נותנת.
הייתי רוצה להיות בחברת נערות, אבל אני נראית גבר כי אני לפני ניתוחים. הן חושבות שאני גבר כי אני בארון, והן לא יודעות שאני אישה טרנסית עם חיי מין גברים, ואילו עם נשים אני רק רוצה להיות בחברתן של הצעירות ומתאהבת בהן מאוד ורואה את התמונות שלהן ואומרת לעצמי "הלוואי והייתי היא וחיה מהפרצוף היפה שלה" (והיא רק בת 14). הבעיה שאף אחד לא יכול להבין אותי כי אני כותבת בלשון זכר. הייתי רוצה להזמין לליל סדר בחורה בכיתה י שחושבת שהפנים שלה לא יפות, למרות שהן מדהימה בעיני ואני כותבת לה שהיא מקסימה וממש מעלה לה את הבטחון העצמי בהתכתבות שלי איתה. אמנם כגבר, כי זה מחמיא לה יותר, אבל אני מתביישת שהיא תדע שאני למעשה אישה בגוף של גבר כי היא תחשוב שיש כאן שיגעון ותיבהל או שתדחה את הרעיון שאישה החמיאה לה. הייתי רוצה להזמין אותה לחגים ביחד עם ההורים שלי וכל המשפחה שלי כידידה למשפחה. הבעיה שהמצב קצת בעייתי כי היא בעצמה יכולה לפרש אותי כאילו אני גבר שמנסה להתחיל איתה ומישהו שיראה את ההתכתבות שלי איתה ויראה שאני כותבת בלשון גבר מבוגר לילדה בת 15 יחשוב שאני פדופיל שמנסה להפיל אותה. והייתי רוצה להזמין ולצרף למשפחה שלי עוד נערות שיבואו בחגים, ויהיו בנות בית אצלנו וכך אהיה בחברתן (אני גרה עם ההורים שלי). אבל, אני מסכנת את עצמי בזה שאנשים יפרשו אותי כאילו אני גבר פדופיל. ואנשים מסוכנים עלולים להתלונן במשטרה בכל פעם שאני רוצה קשר אפלטוני עם נערה.
איך אוכל להשיג להיות בחברתן של הצעירות מבלי להכשיל ולסבך את עצמי בחשדות שווא ?

גלית יקרה,
את מזדהה בשם "גלית" וכותבת בלשון נקבה - אבל עדיין בארון, את מקבלת כדורים לשינוי המין - אבל עדיין בשאלת דימוי ואמנם דיברת עם אמא, אבל עדיין את בשאלה "מי אני?".
איני מומחה לענייני שינויי מין אבל אני מתאר לעצמי שאם את מקבלת כדורים לשינוי המין אז בטח עברת תהליך עם אנשי מקצוע. איני מומחה ואיני בעל ניסיון בעניין ולכן אני מציע לך לפנות למי שאמון על כך מבחינה מקצועית (פסיכולוג ו/או רופא) וכן לחפש מישהו במצב דומה לשלך בקהילת הטרנסים.
כאשר תצמצמי את הפער בין מה שאת מרגישה לבין איך שאת נראית - ממילא מצבך ישתנה. אם וכאשר תשתנה החזות, הדברים יקלו עליך כי המראה שלך יהיה את וממילא יתנו בך אמון בתור מי שאת.
בהצלחה,
איציק

ש' יקר,
ראשית עלי לספר לך כי זה שאשתך עזבה את הבית אינו מראה בהכרח איזה איש אתה אלא אולי, דווקא, איזו אישה היא. וכמובן איני אומר זאת כדבר שמוריד מערכה או מערכך אלא מנסה לשים את הדברים בפרופורציות.
בני זוג מהווים זה לזה מראה ולעיתים האחד יאמר על האחר דברים שמציקים לו בעצמו.
האם באמת אינך מקבל החלטות? האם זה קורה בכל קשת הדברים (עבודה, בית, חברים, ילדים?).
באימון אנחנו מנסים לבודד את המצבים בהם המתאמן בצורה מסוימת ולהגיע לסיבות. לא לחפור אלא להיכנס לשורש. לעיתים מוצאים בתוך האימון כי יש לאדם מיומנויות מסוימות בחלק אחד של החיים (למשל סמכות מול ילדיו) ומלמדים איך למצוא את הכוחות כדי להאציל סמכות בעבודה, בזוגיות או כדומה כדי לרכוש ביטחון עצמי ולהגיע לאיזון ולסיפוק.
קשה מאוד להתווכח עם ההרגשות שלך אבל בעיתות מצוקה נוהג לעיתים האדם לומר על עצמו דברים לא מחמיאים. תחילת העבודה זה לפתח קודם כל את היחסים הטובים בינך לבין עצמך ומשם אפשר להמשיך הלאה.
הרצון שלך "להיות עץ גדול וחזק, עם שורשים באדמה" יכול להוות פתח לצמיחה אישית.
לעזרה ראשונה - אני מציע לך להתחיל בלכתוב על דף את המחשבות שלך. כתיבה ספונטני ללא עצירה. שלח אל הפורום או כתוב לי למייל הפרטי שלי. אם אתה נוהג לכתוב על נייר -התקשר אלי ואתן לך את מספר הפקס שלי.
בהצלחה,
איציק

שלום לך ש',
קבלת תגובה יפה מאיציק,הקולגה שלי.
הייתי רוצה להוסיף עוד משפט אחד או שניים, ברשותך.
הבריאה לא ברא את כולנו אותו הדבר (תודה לאל! תאר לעצמך איזה שעמום יכול היה להיות...). לכל אחד מאתנו יש תכונות מיוחדות ובלעדיות לו וכך לכל יציר של הבריאה.
אנחנו, בני האדם, היחידים שנלחמים במה שאנחנו ומנסים להיות (לפעמים, לא תמיד) משהו/מישהו אחר.
בטבע העץ לא מנסה לעוף והציפור לא מנסה להצמיח שורשים. כל אחד מקבל מה שהוא ומנסה לעשות מזה את המיטב ואין ספק שהטבע מאד חכם.
אחד הסודות להיות האדם בעל שקט נפשי ואהבה כלפי עצמו ואחרים זה קבלת עצמו כפי שהוא. אין זה אומר שלא צריך לשאוף לשפר דברים בחיים, אבל הרבה יותר קל ויעיל לבצע את השיפורים כאשר אנו יוצאים מעמדה של קבלה ואהבה עצמית. זה עובד הרבה יותר טוב.
האם אתה יכול לקבל את עצמך כפי שאתה ולאהוב את עצמך ומשם לצאת לשיפור חייך מבלי לרצות להיות משהו/מישהו אחר שזה לא אתה? אני מאחל לך שכן!
וכבר אמר חכמנו ז'וז'ו חלסטרה: "ותחשבו על זה...!!"
מאחל לך הרבה אהבה, שמחה ושקט נפשי,
גרשון.

אמיר יקירי,
מה שכתבת יקר וחשוב. כי שם התשובה להתלבטות.
מה שאתה כותב זה הדיאלוג הפנימי ש-ל-ך. יש אותך ויש את האחרים (ההורים ואפילו אנחנו שאינך מכיר, כמשיבים דמיוניים לך) ה"אחרים" זה הקול הפנימי האחר, המתלבט ש-ל-ך. הפתרון ברור כשמש ונמצא בטקסט.
אז קח את כ-ל מה שכתבת וחלק אותו כך שייראה כמו דיאלוג בין אמיר לבין האחרים. קח דוגמא - אני מתחיל את ההתחלה ואתה תמשיך, הנה:
אמיר: "אני חייל מאבטח מתקנים בצבא ויוצא הביתה שבוע-שבוע"
אחרים: "בוינ'ה, זה אחלה, קיצור שירות של שנה, הלוואי עלי"
אמיר: "אני ניסיתי הרבה זמן ואני לא בנוי ליציאות האלה של שבוע-שבוע........"

וכן הלאה וכן הלאה. תמשיך, רשום את כל הדיאלוג הזה כאילו הוא בין שני אנשים.
אחר-כך תחליט בדעה של מי אתה בוחר.
קרוב לוודאי שתבחר בדעה של עצמך. זאת הבחירה הטבעית.
כאשר יהיה ברור לך שזה מה שצריך לעשות - אתה תגיע לצבא ותספר למפקדים בהחלטיות את בחירתך. אין לי ספק שכאשר יראו אותך החלטי - יקל עליך להשיג את מבוקשך שכן אני מאמין שהצבא מעדיף חייל עם מוטיבציה מאשר אחד שלא בא לו.
אני אשמח לראות את הדיאלוג בפורום ולשמוע איך התקדמת.

בהצלחה,

איציק

שלום שי,
תודה על פנייתך.
ראשית, מציע לא להדביק לילדך כינויים מעליבים. זה לא מועיל לעניין ובוודאי לא ליחסים ביניכם. אפשר לנהל דיון תוך שמירת כבוד הדדי.
אין לי מושג על מהות היחסים אצלכם בבית, אך סביר להניח שנושא העבודה אינו התחום היחידי שיש בו הבדלי גישות. האם כך?
אם כן, אני מציע להגיע לתהליך אימוני אצל מאמן המתמחה במערכות יחסים הורים-ילדים. זה עשוי להיות לעזר רב.
בהצלחה,
גרשון.

שלום שי,
ברור לי שאת/ה רוצה את טובת הילד אבל את/ה משתמש/ת במנוע אגרסיבי שאני בטוח שהכינוי שהדבקת לבנך הוא רק כלי אגרסיבי אחד מתוך עוד כל מיני מילים קשות ולא מקרבות. ולא רק שהכינוי עלול להעליב אלא שלעולם לא יפעיל את הבן למטרה שבה את/ה רוצה: כאשר את/ה אומר/ת לילדך כי הוא "פרזיט" את/ה לא רק מעליב/ה אותו אלא מסגיר/ה חוסר סמכות שלך והאמינ/י לי שילדים מרגישים מיד כי הוריהם לא רק שאינם סומכים על הילד אלא שאינם סומכים גם על עצמם.
ברור כשמש שלפני שתשימ/י לעצמך מטרה ליצור מצב שהילד שלך ייצא לעבוד - עליך לשפר משהו מאוד יסודי ומבריא בקשר בינך לבין עצמך ובינך לבין ההורה השני/ה.
תשובה או עצה בפורום הזה מוגבלת אבל אני יכול כבר לכוון אותך להתחלה של התרת העניין, קודם לכל אני רוצה תשובה על כמה שאלות:
א. אילו פעילויות בנכם עושה בבית בחופשה חוץ מאשר לשבת על הספה?
ב. מה היחסים בינך לבין בעלך/אשתך?
ג. האם בנך תלמיד טוב בבית הספר?
ד. האם הוא יוצא עם חברים?
ה. האם את/ה אוהב/ת את העבודה בה את/ה עוסק/ת?
ו. מה הפעילויות שאתם עושים כאשר אתם בבית עם הבן.

אשמח לשמוע על אלה כדי להרחיב את התשובה.

בברכה ובהצלחה,

איציק

אז ככה אני לא קורא לו "פרזיט" בפניו כמובן לעולם, זה היה בצחוק רק כאן בפורום
יחסינו טובים אולי מידי ולכן הוא מפונק כל כך?
הילד תמיד קיבל את מבוקשו
לעולם לא שמע את המילה "לא"
ועכשיו הוא אומר לנו "לא"
את רוב החופש הוא מעביר בבטלה
אז נכון שיהיה לו עוד הרבה זמן בחיים לעבוד
אבל אנחנו מנסים לחנכו שהכסף שלנו לא בא בקלות והיינו רוצים שירגיש איך זה להרוויח כסף ואז לבזבז אותו
יחסינו בבית טובים, אולי זה הצטייר אחרת שלא בכוונה

שלום חדווה,
שני דברים:
א. בתחום ה"מה?" - היי מדויקת (קודם כל עם עצמך) ביחס שלך ובראיית העולם שלך אודות עבודה: האם התפיסה שלך היא "עבודה היא דבר קשה/הכרחי/סבל" (או כד') או לחלופין "לעבוד זאת הזדמנות/ אפשרות להיכנס למעגל חברתי/ אפשרות להרוויח כסף ולהיות עצמאי" (או כד'). קרוב לוודאי שכאשר תציגי את הדברים כהזדמנות תוכלי למשוך את בנך לעבוד.
ב. הגישה החיובית מושכת אך אינה מספיקה: כאשר את ניגשת לילדך היי החלטית. לעתים, כאשר ההורה אינו בטוח בעצמו או מזדהה עם הילד "שלר רוצה לעשות כלום" הוא מוותר בפועל על הסמכות. אחרי שתראי מה התפיסה שלך לגבי עבודה - היי החלטית, וכל פני לילדך.
אשמח אם תעדכני אותנו.
בהצלחה!
איציק

אורלי יקרה,
מאמן אשר מכבד את עצמו ואת מקצועו לעולם לא יאמר לך להתפשר, בטח לא לפני שיכיר אותך לעומקך.
כמו כן, דבר ידוע הוא במחוזות האימון שאדם שמוצא בקריירה שלו את המלהיב ועושה במקצועיות את עבודתו (טוב במה שהוא עושה) - יהיה מאושר ומניסיוני גם הכסף לא יאחר לבוא. ואם הכסף לא בא אז נכון למצוא מה מונע ממנו להגיע.
ובחזרה אליך - אפילו המכתב הזה שלך מצביע על כך שאין צורך בפשרה: את אוהבת את העבודה ואת טובה בה והשאלה היא רק לגבי התנאים (שכר? שעות? קושי?).
ניכר שאת לא יכולה לעשות דבר שאין בו משמעות עבורך. לכן, מדברייך נראה לי שיש לך שתי אפשרויות:
האחת - להישאר בעבודה עם משמעות, השנייה - למצוא את המשמעות בעבודה.
נראה לי שנכון להתחיל ביש ולמצוא את המשמעות (ואת התנאים, גם הם דבר משמעותי) ואם לא ילך - למצוא את העבודה המשמעותית.
אני עדכני אותנו,
בהצלחה,
איציק

התסכול מובן
אל תוותרי על אהבתך
אלא תנסי לחפש שילוב של מה שאת אוהבת עם פרנסה טובה
ממליצה לחשוב יותר יצירתי
לדוגמא אם אהבת את העבודה עם נוער בסיכון
לחפש תפקידים טיפוליים אחרים מול נוער
מוזמנת לשוחח עמי טלפונית אם תרצי כדי שאבדוק עמך עוד רעיונות

מעיין יקרה,
אכן שינויים בחיים גורמים לעתים לצורך לשנות סדרי יום וסדרי מחשבה. כאשר האנרגיות נופלות - האמונה (בעצמך ובעולם) נעלמת ונוצר מעגל סגור של חולשה ושל חוסר אמונה.
ההודעה שלך כללית מדי ולכן עצותיי כלליות בהתאם: עצה ראשונה - חפשי כל דרך להגדיל אנרגיות: החל מלדייק את סדר היום ולאפשר לו לחזור על עצמו, המשך באכילה מסודרת, יציאה מהבית לחברים וכדומה. עשי דברים שמעוררים אותך. ואכן, כמאמן, דבר ראשון שאני מציע לך לעשות זה לכתוב "מהם הדברים שאני אוהבת לעשות ומעוררים אותי".
כמובן שכאשר הדיכאון שהוא עמוק מומלץ מאוד לפגוש איש מקצוע, פסיכולוג או כדומה.
בהצלחה,
איציק

שלום לך מעיין,
לא אסתיר שהודעה בנוסח שכתבת מדאיגה.
אם באמת מצבך הוא כפי שאת מתארת והדיכאון משתלת על חייך והרגשתך גרועה כל כך שאת מגדירה "לא יודעת איך להמשיך את החיים האלה", כאן זה לא המקום לדון על פתרונות או טיפול.
במצבים כאלה גם לא הייתי ממליץ על תהליך אימוני כרגע, אלא לגשת בהקדם להתייעצות עם בעל מקצוע רלוונטי, אני ממליץ על פסיכיאטר (שהוא גם רופא). על אימון אפשר יהיה לדבר בשלב מאוחר יותר.
אנא, אל תחפשי קיצורי דרך ואל תזניחי את עצמך כי מה שנראה כרגע אולי כתהום עמוק וחשוך יכול להתגלות בהמשך, אם עלית החמה, כנוף מדהים ביופיו שמזמין ליהנות ממנו.
לכל מטבע שני צדדים.
מאחל שתמצאי עזרה ללא היסוס.
שבת שלום,
גרשון.

תודה על התגובה גרשון ואיציק.
אני מרגישה את התחושה הזו כל כמה ימים, אני יודעת שאני כן ממשיכה בחיים, וזה לא מגיע לדברים בלתי הפיכים כמו לעזוב את העבודה, אבל אני פשוט מרגישה שזה מלווה אותי כל הזמן, ושאין משהו שיעזור, וניסיתי הרבה דברים...

התהום הזו היא תהום מאוד עמוקה..............

ליאורה ו/או מעיין,
לא משנה מי או כמה את/ן.
אני מצטט: "אני פשוט מרגישה שזה מלווה אותי כל הזמן, ושאין משהו שיעזור, וניסיתי הרבה דברים".
אינני יודע מה ניסית ומה לא, אך למצב שאת מתארת ניתן לקבל עזרה. כן, כן, ניתן לקבל עזרה, בתנאי שהעזרה מקצועית. זה לא "מצב סופני" ואין סיבה להתייחס לעניין כך.
אנא, קראי שוב בעיון את התגובה שלי למעלה מאתמול ופני לקבלת עזרה.
דרך אגב, אין שום בושה בלהגיד "אני צריכה עזרה!" להיפך, יש באמירה הזאת המון אומץ.
אם את מרגישה שאת נמצאת בתהום מאד עמוקה, יש רק דרך אחת לצאת ממנה, לטפס למעלה. תני למישהו מקצועי להושיט לך חבל להאחז בו.
מאחל לך ימים של אושר, שמחה ושקט נפשי.
גרשון.

ליאורה, יקרה,
אני מצטרף לדברי עמיתי גרשון.
את אמיצה כאשר את יודעת לומר - אני צריכה, אני רוצה.
ארחיק עוד קצת ואומר - אמירה כזאת מאפיינת מצב של "הקושי הגדול מאחוריי"
בהצלחות,
איציק

אל תתייאשי, יש דרכים החוצה, מציעה לבדוק אופציות של טיפולים אנרגטיים או שעובדים עם התת מודע כגון - תטא הילינג (שיטה שאני מטפלת בה והיא מאוד עוצמתית מניסיון), NLP, או טיפולים אחרים אם יש לך היכרות עמם. נראה לי ששווה לבדוק אותם.
מאחלת לך שתמצאי דרכך החוצה בקלות.

יקרה, תסתכלי למעלה מהמקום הנמוך שאת נמצאת בו. שם יש תמיד אור. האור הוא זה שמאיר לך את הדרך למעלה ליציאה מהמקום החשוך. ישנן דרכים רבות לקבל עזרה לאו דוקא מפסיכאטר שיכול להלעיט אותך בכדורים שעלולים לגרום לך גם להתמכרות. אני ממליצה על טיפולים אלטרנטיבים בהם תוכלי לזנק במהירות למעלה ולשנות את חייל בצורה פרודקטיבית. בהצלחה

מעיין יקרה,
אם התחושות שלך הן של דיכאון הרי שאימון אישי אינו המענה הנכון לתחום זה.
אני ממליצה לך לפנות בהקדם לרופא המשפחה ולשתף אותו בתחושות ולבקש הפניה לפסיכולוג או לפסיכיאטר - על פי האבחנה שלו.
אנא עשי את הצעד הזה על מנת לצאת ממקום של דכאון ולטפל בעצמך לטובת חיים מאוזנים נפשית שיאפשרו לך צמיחה והתקדמות.
בהצלחה,
טלי פלד

מעיין, כאישה קשה לי לקרוא את מה שאת כותבת. וכולם צודקים אם את באמת מרגישה כך אולי כן כדי לך לפנות לשיחות עם פסיכולוג, היום ניתנת אפשרות כזאת דרך קופות החולים. תפני לשם תסבירי את מצוקתך. ואם אני יכולה לעזור לך במשהו, אשמח

שלום ל"מחפשת הפתרון",
איך להצליח בראיון עבודה?
קודם כל לשנות את הגישה: להפסיק לחשוב על זה ש"המעסיק מחפש תמיד את האופציה הזולה ביותר" (כי אז תקריני חוסר ביטחון וחוסר אמון במעלותיו של המראיין ואיש לא יקבל אותך) ולהתחיל לסגל אורח מחשבה של: " בטח יש מי שצריך אותי, כי למרות שאולי אין לי מספיק ניסיון - אני מלאת אנרגיה ויצירתיות". כך תגיעי אל הראיון מלאת ביטחון, אנרגיה וחיוניות.
לייצר מודעות למעלות שלך ולציין אותן בעקשנות.
לאסוף המלצות ולהציג אותן מול המראיין.
להוריד את סימני השאלה או לפחות לצמצם אותן מ-4 ל-1.
אלו תהליכים שעושים אותם באימון. את יכולה להתחיל אותם ביומיום ולראות עד כמה הם פשוטים ומשפיעים.
בהצלחה.
איציק

הי אני מבינה את התסכול אך אני מבטיחה לך שמראיינים לא מחפשים דווקא את בעל הניסיון וההמלצות - זה כן עוזר ובעל משקל אך מראיין גם מקבל החלטות הרבה על סמך הרושם שהאדם תורם ונותן לו ולפעמים אף יתן הזדמנות לאדם המתאים. אם תצליחי להראות ולשדר מוטיבציה, כישורים ויכולת התפתחות גבוהה - בטוח תמצאי את המראיין שיקח אותך! אל תתייאשי :)