פורום חרדה מהריון, פחד מלידה, טוקופוביה - יש לך שאלה?

שלום, יש לי בת בת 9 חודשים ואני בהריון שני בשבוע 15, אני מוצאת עצמי מלאת חששות בעקבות ההריון הקודם שהיה מלא בחוויות בדידות, כעס עצמי (בעיקר על ההשמנה) ותחושות של ניכור. אני חושבת שייתכן ואני מכניסה עצמי שוב לתוך התחושות האלה בגלל שההריון הקודם היה קרוב מאוד ועקב כך הזכרונות עדיין טריים. נכנסתי להריון הנוכחי לפני שהצלחתי להוריד את כל המשקל העודף שעליתי בהריון הקודם ועקב כך אני מאוד חוששת לעלות עוד במשקל. בקיצור יש לי ים של חששות שהולכות ותופחות ואני מרגישה שהן הופכות למעין נבואה שמגשימה את עצמה. אני מרגישה שחברים מתרחקים ושלכולם יש מה להגיד ומה לבקר ולא ממש יודעת איך להתמודד אם המצב...

אני בת 31 עוד מעט וצריכה ללדת ממש כל יום בסוף שבוע 39 . אני בחרדה והתקפי בכי בשבועיים ,אפילו שלושה האחרונים ומתקשה לתפקד. אני עשיתי בדיקות וכולן תקינות ,אך בדיקת מי שפיר לא עשיתי והדבר מטריד אותי. היום זה הגיע למצב קיצוני מבחינתי ששאלו אותי בעבודה האם אני עייפה ופרצתי בבכי . אני מרגישה דברים והם קורים ,אני ממש מפחדת, בן הזוג שלי תומך, אך איננו מבין מדוע אני במצב כזה כמו שלי קשה להבין. כיצד אוכל להירגע ? תודה רבה,עדי.

שלום, יש לי חרדות שמשפיעות על כל חיי. יש לי חרדה כשבעלי הולך למילואים(הוא ביחידה קרבית) , יש לי פחד שכשאני שומעת שיש מלחמה. אני חרדה שיקראו לבעלי לצו 8. למשל במלחמה האחרונה כששמעתי ברדיו שיש גיוס גדול של מילואים פחדתי נורא שיקראו גם לבעלי , לא הייתי מסוגלת ללכת לעבודה כלל,לא תפקדתי בכלל . אני עוברת טיפולי פוריות. עברתי הפריה, אני בהתחלה של היריון . כשהתברר לי שאני בהיריון שמחתי. ואז לאחר שבוע היה לי מעט מאוד דימום ונורא פחדתי אז יצאתי מוקדם מהעבודה ויומיים אח"כ ישבתי בבית מרוב חרדה. אח"כ עשיתי אולטראסאונד והתברר שהעובר מתפתח מאוד לאט.אני לא מסוגלת לעבוד כמו שצריך. יומיים אני בא, יומיים נשארת בבית. והכל בא מרוב החרדות. כל פעם צצה בעיה אחרת שמכניסה אותי לחרדה, אני פשוט לא מסוגלת לתפקד. בעיה זו משפיעה על פרנסתי. המשכורת של בעלי לא מספיקה ודורשת גם ממני ללכת לעבוד. אבל החרדות לא מאפשרות לי. השאלה מה אפשר לעשות במקרה זה???

שלום רב אני אישה צעירה אמא לשני אוצרות מנסה בחודש האחרון להרות לילד שלישי והלחץ מתחיל אצלי מחשבות כמו האם אני יצליח להרות שוב? אולי יש בעיה אצלי? או אצל בעלי? איזה מחשבות שליליות כל הריון אני לחוצה כך וזה נורא מפריע לי בשגרה אני עצבנית עצובה נורא שקיבלתי מחזור החשב החרדה אצלי התגברה נורא . לא היתה לי בעיה להכניס להריונות הקודמים אבל היתה לי הפלה אחת לפני שנקלטתי להריון של הבן הגדול שלי וזה היה טראומה מאד קשה בשבילי ולא עובר יום ואני חושבת על ההפלה שעברתי לצערי אני לא יודעת מה לעשות עם החרדות והעצבות הזאת אני כבר חושבת מה יהיה עם אני חלילה יקבל שוב מחזור ויגלה שגם החודש הזה אני לא בהריון מפלס החרדות רק יעלה יותר מה עושים? האם אני יכולה לקחת משהו להרגעה? כל עזרה תתקבל בברכה רבה תודה מראש

שלום רב! אני סובלת מחרדות מזה מס שנים. לקחתי ציפרלקס וזה עזר לי מצויין. לפני כצי שנה החלטתי להפסיק לקחת אותו ולפני חודש נתקפתי התקף חרדה חזק. הומלץ לי לחזור לקחת ציפרלקס וקסנקס לפי הצורך ומצבי השתפר מאוד. לפני יומיים גיליתי שאני בהריון. שמחתי מאוד, זה היה הריון רצוי מאוד. ויום למחרת התעוררתי עם התקף חרדה נוראי שמתבטא בצמרמורות, דפיקות לב חזקות, אי שקט קשה, בחילות (לא של הריון) וקושי להירדם. אני ממש לא יודעת מה לעשות. ההריון באמת היה רצוי אבל אני בפניקה כאילו קרה משהו רע. אני לא יודעת איזה תרופות מותר לי. ידוע לי שציפרלקס מותר, אך כדי לעבור את ההתקף בד"כ השתמשתי בבנזודיאזפינים. אני רוצה שיהיה לי תינוק בריא, אבל לא מסוגלת לסבול את ההרגשה הנוראית הזו של החרדה. תעזרו לי בבקשה.. קשה לי להאמין שטיפול קוגנטיבי ממש יעזור לי... תודה

אני בהריון תאומים שבוע 36. התבשרתי שכנראה לא אוכל לקבל אפידורל. אני בחרדות עצומות מהתמודדות עם כאב של הוצאת שניים מתוכי ובכלל מלידה מורכבת כזאת. בעברי ילדתי ילדה אחת עם אפידורל. יש לי חרדות קשות גם מההתמודדות הנפשית שלאחר הלידה... האם אוהב את ילדיי? איך אוהבים שניים?( אני מתביישת לדבר על זה עם הקרובים לי) בלידה הראשונה ישר נקשרתי לילדה ואהבתי אותה מהרגע הראשון.. ..מה יקרה אם הפעם לא יהייה בונדינג..אף פעם לא חוויתי לידת תאומים.. אני חרדה מאופן השפעת המצב החדש על חיי.. איך אתפקד כאמא לתאומים... איך עושים את זה? איך נותנים לשניהם תשומת לב באותה המידה? האם אין יסורי מצפון תמידיים...בטח אאבד את הזהות שלי לגמרי... איך מתמודדים עם כל השאלות והחרדות הללו והאם הם טבעיים במצבי?

ביתי בת 15 והובחנה כאפילפסית מגיל 2 וטופלה בטיפול תרופתי -למיקטל ואספלוט עד גיל 12 לאחר ששנתיים ללא פירכוסים ובדיקת אי אי ג'י תקין הוחלט לפני שנתיים וחצי להוריד בהדרגה את התרופות ואז החלו התנהגויות קשות של כפייתיות ואלימות קשה סביבה. האם יש קשר בין מוקד אפילפטי לחולי נפש-היפומניה וסכיזופרניה?מטופלת כיום בלמיקטל ליטיום ורספרדל ועדיין לא מאוזנת כלל..... תודה רבה

אני אשה מבוגרת לא בהריון, עם דכאון וחרדה קשה. הכדורים שאני לוקחת כבר לא עוזרים לי.[מלודיל, לוריוון, קלונקס] אני לא מאוזנת. וקשה לי מאד לעבור לכדורים ה"מודרניים" האם אתם יכולים לעזור לי ? איך עוברים לכדור חדש, ואיך עושים סדר בבלגן הכדורים ובבלגן חיי האבודים. תודה

שלום אני מקווה שאני בפורום הנכון... אני בת 32 אמא לתינוק בן שנתיים, לפני ההריון עברתי הפלה עקב הפסקת דופק לעובר בשבוע 14 ההריון עם הילד הנוכחי היה מאוד קשה, היה מלווה בבעיות לחץ דם, סכרת הריון ושליית פתח שגרמה לדימומים רבים שבעקבותהם אישפוזים רבים, הלידה עצמה היתה טראומטית עבורי מאחר והיתה לי הפרדות שליה ונכנסתי לניתוח חירום, לאחר הלידה חוויתי דיכאון אחרי לידה ואני עדיין מטופלת אצל פסיכולוג, אני כמעט שנתיים אחרי הלידה ויש לציין שבהתחלה לא הייתי מחוברת לילד בכלל, אך עם הזמן ועם כל יום שעובר אני אוהבת אותו יותר, אני כן מרגישה מחוברת לתינוק ומאוד מאוד אוהבת אותו, למזלי יש לי ילד מדהים, הוא ילד טוב, מבין, חברותי ומאוד פעיל, החודשים הראשונים ללידה היו מבחינתו מאוד קלים, הוא לא ילד שבכה הרבה כך שזה נתן לי מקום לטפל בעצמי, אז כפי שציינתי אני שנתיים אחרי הלידה ואני עדיין לא מרגישה שאני מוכנה לעוד הריון, לידה ומה שבא אחר כך.. אני מרגישה שאין לי את הכוחות לעבור שוב את מה שחוויתי (אם בכלל) אני יודעת שלכ הריון שונה ויכול להיות שאני אקח את הדברים בצורה שונה אך אני מרגישה שממש לא בא לי לעבור את כל הסיפור הזה שוב... האם זה נורמלי? אני מרגישה שאם אני אכנס להריון שוב זה אך ורק לרצות את בעלי (שמאוד רוצה עוד ילד) ורק בגלל שכבר צריך.. השעון הביולוגי שלי רץ ואני לא רוצה להיות אמא "זקנה" אבל אני לא מרגישה מוכנה עדיין, האם אני ארגיש אחרת מתי שהוא? אני ממש לא יודעת מה לעשות ומאוד רוצה להיות " נורמלית" ולהביא עוד ילד לעולם.. בבקשה, אשמח לתגובה תודה

שלום, אני בת 29 ונוטלת מזה חצי שנה רסיטל 40 מ"ג, לפני כן נטלתי 20 מ"ג סרוקסט וכשנכנסתי להריון החלפתי תרופה. נתקעתי בלי כדורי רסיטל עד יום א' שבו אוכל לקנות. האם אפשר במשך שלושה ימים ליטול במקום זה סרוקסט שיש לי? (אני בשבוע 22 להריון) תודה

שלום לכולם ילדתי לפני שמונה חודשים ילד ראשון הלידה שלי היתה ממש קשה שלושה ימים בחדר לידה עם כאבים חזקים ללא תוצאה ובסוף החליטו על ניתוח קיסרי .ביולדות גם לא היה לי קל התנהגו אלי גרוע כלומר כל חווית הלידה לא יצאה כמו שקוויתי בנוסף לכך עד עכשיו לא הצלחתי להוריד מהמשקל{המוגזם} שצברתי בהריון הראשון ומרגשה לא הכי נוח עם הגוף שלי ואני עייפה עובדת במשרה מלאה ומטפלת בילד כמעט לבד כי בעלי עובד בשתי משרות גם מבחנה כלכלית המצב לא הכי ויש לי בעיות בראותיות עקב הלידה כמו אנימיה וטחורים ומה לא כלומר שיש לי כל הסיבות לא להכנס להריון שני במיוחד בגלל הפחד מהלידה עצמה אבל נכנסתי, היום קבלתי את התוצאה חיובית נכנסתי לדיכאון ומאז אני בוכה מה עלי לעשות כשהפלה זאת לא אופציה?

שלום, אחרי הרבה טיפולים ושנים של ניסיונות גיליתי שאני בהריון...ממש התחלה. מזה כשנתיים אני סובלת מהתקפי חרדה ומטופלת ברסיטל. כל התקופה הזו רציתי מאוד הריון ולהפסיק עם כל הניסיונות אבל גם תמיד היה בי הםחד מהרגע שאני אקלט. מלחיץ אותי שיהיה לי 9 חודשים תינוק בבטן ואין לי שליטה עליו ואני לא יכולה לדעת מה איתו וכו'.. אני לא רוצה שההריון שכ"כ חיכיתי לו יהפוך לחרדה ולשליליות.. האם יש נשים חרדות שהצליחו להיות הרות עם עובר תקין? מה עליי לעשות על מנת להפחית את החרדה? תודה

שלום רב, אנחנו נשואים ואוהבים 4 שנים וחובקים ילד מהמם בן שנתיים ורבע. אני נורא רוצה להכנס להריון שני ובן זוגי קצת חושש מהעניין, מאוד רוצה ומתרגש סביב העניין וכשזה מגיע לידי מעשה (בימי הביוץ)הוא חושש ונסוג. בן זוגי נוטל פלוטין - נגד מצבי רוח/דיכאון מזה כמה שנים עם הפסקות. אחרי הלידה של הבן עברנו משבר בזוגיות(מה גם שזאת היתה תקופה שהפסיק עם הטיפול התרופתי), אף התחלנו טיפול זוגי והפסקנו היות והיה לו מאוד קשה עם העניין, בעיקר החזרה לפצעי הילדות שלו ולמה שהוא הביא איתו לזוגיות, סה"כ לקחנו איתנו לא מעט "מהמעט טיפול" ועבדנו על הרבה דברים בזוגיות והיום היחסים חזרו להיות טובים. בנוסף הוא העדיף ללכת לטיפול בעצמו רק ששוב התחיל והפסיק, לא התחבר למטפל ושוב זה סביב החששות שלו מעניין הטיפול והחזרה לילדות הלא פשוטה שלו, לא פשוט בעבורו לפתוח את העניין והוא מדחיק ובורח. אני מנסה בכל כוחי לתמוך ולהבין אותו אבל במקרה הזה קשה לי. אני מאוד מאוכזבת מחוסר היציבות סביב עניין הילד והוא מרגיש די רע עם העניין. הוא לטענתו נורא חושש ופוחד בגלל המשבר שעברנו, בגלל כל מה שסבב את ההריון והלידה, ובכלל ההיבט הכלכלי, החשש מכל העול של עוד ילד, ונראה לי שזה בכלל קשור לפחדים שלו, לחוסר היציבות, לפחד משינויים. אני נורא מנסה לשכנע אותו לעשות טיפול אבל הוא מאוד חושש מזה ואני גם לא לוחצת אני מבינה שזה חייב לבוא ממנו. בשישי האחרון גיסתי הודיעה לי שהיא בהריון, נורא שמחתי בשבילה אבל זה ממש כאב לי והרגשתי מועקה גדולה הוא ראה והסביר לי את כל החששות שלו, לדעתי הכל ניתן לפתור, והוא טוען שאני רואה הכל ורוד ומבחינתי הוא רואה רק את הקושי והחשש.. ואני כבר בת 37.5 ומבחינתי אני לא רוצה לדחות את העניין יותר מידי, הוא מבחינתו היה מעדיף לדחות קצת. אני לא רוצה ללחוץ עם העניין ומצד שני אמרתי לו שצריך לדבר ולבדוק ולהציף את החששות והפחדים ואי אפשר להתנהל סביב הפחד.. מה היית מציע לי לעשות עוד?? בהתחשב בכל מה שציינתי. תודה מראש, גילת

אני בת 40 ואמא ל3 בנים מקסימים, לא רצינו עוד ילדים אבל נכנסתי להריון (פנצ'ר) כרגע אני בשבוע 11 ומתחילת ההריון הרגישות שלי לסביבה ולכל בעיה קטנה - מאוד גדולה אני כל היום עם דמעות בעיניים הילד לא הצליח במבחן - אני בוכה ועצבנית, כל מילה של אמא שלי מקפיצה אותי, בעלי לא עזר לי בבית- אני בוכה, כל כתבה באינטרנט בקשר לסיכונים ו/או סיבוכים בהריון אני מייד חושבת שזה מה שיהיה אצלי.....חוץ מי זה - זה אמור להיות ניתוך קיסרי רביעי, שזה גם ככך מסובך ביותר.... יש גם סיכון מאוד גדול לסוכרת בהיריון הזה מכיוון שבדיקת דם ראשונה בצום היתה על הגבול העיליון מה יהיה בעוד כמה שבועות?! לקחתי רסקיו וגם קלמנרבין אבל זה ממש לא עוזר לי מה יהיה? איך אני יכולה להמשיך כך? יש גם כתבה בוואלה בקשר לניסויים עך חולדות - שחרדות בהריון מביאות לפיגור שכלי אצל הילד... עזרו לי בבקשה!!!!!!!!

שלום אני בת 24, ביחסים האינטימיים עם החבר הקודם היו לי כמה חוויות לא נעימות וכמעט נכנסתי להריון, אפשר לאמר שכל היחסים האינטמיים ביננו היו פשוט לא נכונים ויצרו אצלי פחד וחוסר אמון בנושא. אני לא יכולה ליטול גלולות מבחינה רפואית והביטחון שלי בקונדום הוא מעט מכיוון שזה ברור שהוא לא בטוח ב 100 אחוז. אני ובין זוגי רוצים להתחיל לקיים יחסי מין ואינני יודעת מה לעשות, הסיכויים שאוכל להשתמש באמצעי הגנה נוספים הם קלושים -גם מבחינה רופאית. כמו כן כאשר העלתי את הנושא לבצע בדיקת איידס הוא ייחס זאת לאמון שלי [הוא מאוד נזהר וכבר ביצע בדיקה] בו ולעובדה שאם משתמשים בקונדום אז זה מספיק,כמובן שלדעתי זה לא נכון ונורא התאכזבתי, למרות שבסופו של דבר אין לו בעיה לעשות שוב.אני לא יודעת איך להעלות בצורה נכונה שוב את הנושא וגם מה אפשר לעשות בנוגא לפחד מכניסה להריון לא רצוי. אשמח לעזרה.